רי"ף בבא בתרא דף ב
ע"א
גמרא בבא בתרא דפים ג. – ד:
אורך השיעור ברי"ף הוא דקות
אורך השיעור בפוסקים הוא דקות
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה יח
מקום שנהגו לבנות כותלים המבדילין
בחצירות או בגנות באבנים שאינן גזית זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים,
בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה, בכפיסין זה נותן טפחיים וזה
נותן טפחיים, בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה, וכל השיעורין האלו
עובי הכותל עם הסיד, והואיל ומקום הכותל משל שניהם אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים
של שניהם, ואפילו נפל לרשות אחד מהן או שפינה אחד מהן את כל האבנים לרשותו וטען
שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה אינו נאמן, אלא הרי הן ברשות של שניהם עד
שיביא ראיה.
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה טו
רוחב מקום הכותל משל שניהם, וכמה
יהיה רחבו, הכל כמנהג המדינה, ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין,
ובלבד שלא יהיה אויר שיסתכל בו ויראה את חבירו.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנז סעיף ד
רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגים השותפים
לבנות כשחולקין ביניהם; ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין (טור
סט"ו בשם רי"ב =ר' יהודה ברצלוני=), ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל
ויראה את חבירו. הגה: ואם נהגו בפחות מקנים והוצין, י"א דלא הולכין אחר המנהג
ההוא (טור בשם ר"ח ומרדכי ואשירי ריש ב"ב והגהות פ"ב דשכנים). ואם
אין מנהג ידוע בעיר, יתקן כפי ראות עיני הדיין ע"פ מומחין (נ"י בשם
י"מ). ואם קנו מידו לבנות מחיצה, לא יוכל לחזור בו, דלבנות לא מקרי קנין
דברים (טור בשם הרא"ש). ויש חולקין בזה (שם בשם הרמ"ה). ואם נהגו במחיצה
קלה, והאחד אומר לעשותה כולה משלו באבנים ולכנוס לתוך שלו או להפך, י"א
דחבירו יכול לעכב על ידו ויעשו כמנהג (נ"י בשם הרא"ה וטור בשם
י"א), ויש חולקין (טור בשם הרא"ש ונ"י בשם י"ח).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנז סעיף ד
יב] י"א דלא הולכין אחר
המנהג ההוא. פירוש, אם אין השני מרוצה לזה, דיכול לומר אין רצוני בגדר כל דהו
דיפול ואצטרך לחזור ולטרוח בבנינו. והתוס' והמרדכי כתבו בריש ב"ב [תוד"ה
בגויל ומרדכי בסי' תס"ד] ובפרק השוכר הפועלים [במרדכי ב"מ סי' שס"ו]
דאין הולכין אחר מנהג גרוע שנהגו, ובד"מ הביאו בסימן קס"ג [סעיף ט'],
ע"ש שהאריך בזה וכתב, זולת בענין מסים הולכין אחריו, וכ"כ שם בהג"ה
בשו"ע סעיף ג', והוא מתרומת הדשן סי' שמ"ב ע"ש [קש"כ]:
יג] יתקן כפי ראות עיני הדיין
כו'. וצ"ע מנא למד מור"ם לומר כן, דבטור [סעיף י"ז] לא כתב כן אלא
ז"ל, ואם אין מנהג ידוע בעיר, כתב רבינו יונה [ריש ב"ב] שצריך לעשותו
בפחות שבכתלים השנויים במשנה דהיינו כפיסים ולבינה, עכ"ל. רק שאחר זה בשיעור
בנין דגויל דתנן [ב"ב ב' ע"א] שצריך לעשותו עוביו ו' טפחים, ע"ז
כתב הטור [סעיף י"ח] בשם הרמב"ן [ב"ב ב' ע"א ד"ה מתני'],
דהיינו דוקא כשבונה אבני הכותל בטיט, אבל אם בונה אותן בסיד א"צ להיות בעובי
כ"כ, אלא כפי ראות עיני הדיין ע"פ מומחין, עכ"ל. ואין ענין זה לזה,
ונראה דהרמב"ן מודה בזה לר' יונה שצריך לעשות בפחות שבכתלים:
יד] ויש חולקין. עיין בטור [המובא
בציונים אות י"ג] שכתב, אבל אם קנו מיניה דמשעבד נפשיה לבנות או מחייב עצמו
ליתן כך וכך מהני לכו"ע, דה"ל דרך הודאה או שעבוד, ע"ש:
טו] ואם נהגו במחיצה קלה כו'.
ז"ל ב"י [סעיף כ"א] בשם (הרמ"ה) [הרא"ה], נראה
דבכה"ג יכול לעכב עליו ולאמר לו אם אתה כונס בתוך שלך לא יהיה לי רשות לסמוך
עליה, ואפילו א"ל אנא אתן לך רשות לסמוך עליה, מצי א"ל אי במכר לא בעינא
השתא ליקח, ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב [משלי ט"ו כ"ז] ושונא מתנות
יחיה, עכ"ל. והאי סברא אי במתנה לא ניחא לי כתבו הרי"ף [ב"ב ח'
ע"ב מדפי הרי"ף] והרמב"ם [פ"א משכנים ה"ה] בדבר שאין בו
דין חלוקה, והביאו הטור לקמן סימן קע"א סעיף י"ג, וכתב עליה שר"ח
והרא"ש [ב"ב פ"א סי' נ'] לא ס"ל הכי ע"ש:
טז] או להפך. פירוש, שנהגו בגדר
אבנים והוא רוצה לבנות גדר כל דהו. ובטור [המובא בציונים אות ט"ו] כתב פלוגתא
בזה באם נהגו בגדר אבנים כו', די"א דמעכב עליו חבירו ויאמר היום או מחר יפול
ואצטרך לדין עמך בכל פעם ופעם, ושי"א כיון שבא להסיר מעל חבירו היזק ראיתו
אינו יכול לכופו ביותר, ושלזה הסכים הרא"ש [שם סי' ה'], עכ"ל ע"ש:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה יח
מקום שנהגו לבנות כותלים המבדילין
בחצירות או בגנות באבנים שאינן גזית זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים,
בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה, בכפיסין זה נותן טפחיים וזה
נותן טפחיים, בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה, וכל השיעורין האלו
עובי הכותל עם הסיד, והואיל ומקום הכותל משל שניהם אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים
של שניהם, ואפילו נפל לרשות אחד מהן או שפינה אחד מהן את כל האבנים לרשותו וטען
שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה אינו נאמן, אלא הרי הן ברשות של שניהם עד
שיביא ראיה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנז סעיף ה
אם אחר זמן נפלה כותל זה, המקום והאבנים של
שניהם. ואפילו נפל לרשות אחד מהם, או שפינה אחד מהם את כל האבנים לרשותו וטען שמכר
לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה, אינו נאמן, אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא
ראיה. ויש מי שאומר דדוקא כשהאבנים ניכרים שהם מזה הכותל.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנז סעיף ה
ז] וטען שמכר לו חלקו. פירוש, לא
מיבעיא כשטען מעולם היתה שלי כי אני בניתיה דאינו נאמן, דחזקה הוא דשניהן בנאוה,
אלא אפילו טען לקחתיה ממנו ג"כ אינו נאמן, ואע"פ שאין האבנים ניכרים ויש
לו מיגו דאי בעי אמר אין אלו האבנים מהכותל הזה, ס"ל דהוה מיגו במקום עדים,
דכיון שהוא מודה שהן ממחיצה שביניהן, ה"ל כאילו איכא עדים דעדיין של שניהן
הן. ומסיק המחבר דיש מי שאומר דזה אינו אלא דוקא כשהאבנים ניכרים דאז לית ליה
מיגו. ומהתימה שמלשון המחבר משמע שהרמב"ם [המובא בציונים אות י"ז] איירי
אפילו באין מכירין אותן, (ובנ"י) [ובב"י סעיף י"ג] כתוב שנראה שדעת
הרמב"ם היא כדעת הרי"ף [ב' ע"א מדפי הרי"ף] ואיירי דוקא
במכירין אותן, וכ"כ המ"מ בסוף (פ"ג) [פ"ב] דשכנים דין
ט"ז ע"ש, ועיין דרישה [סעיף י"ג] שהארכתי בזה:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ב הלכה יז
המוכר גינה לחבירו סתם, והיתה
מעורבת עם גנות אחרות כופין את הלוקח לבנות את הכותל ביניהם ואפילו במקום שנהגו
שלא לגדור בגנות, אבל אם מכר בקעה סתם אין מחייבים אותו לגדור אלא במקום שנהגו.
+/השגת הראב"ד/ המוכר גינה לחבירו וכו' עד הכותל ביניהן. א"א וכן המוכר
עכ"ל. /השגת הראב"ד/ ואפילו וכו' עד במקום שנהגו. א"א זה שיבוש.+
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנח סעיף א
שנים שהיו שותפים בגינה ובאים
לחלק, מחייבין אותם לגדור ביניהם, אפילו סתמא, שאין ביניהם מנהג ידוע. אבל בבקעה,
סתם, אין מחייבין אותו אא"כ יש מנהג ידוע לגדור.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנח סעיף א
א] ובאים לחלק מחייבין כו'. סתם
כאן, וסמך אמה שכתב בסימן קנ"ז [סעיף א' - ב'], דשם כתב בשותפות בחצר, דאם יש
בו דין חלוקה, אם רוצה האחד כופה להשני ג"כ על החלוקה, ואם אין בו דין חלוקה
צריכין שיתרצו שניהן על החלוקה, ואם קנו על זה אז כופין אחד לחבירו לגדור ביניהן.
וקאמר, וכן הדין כאן בגינה מסתמא. ושיעור חלוקה דגינה הוא כשיגיע לכל אחד שיעור
שיוכל לזרוע עליו חצי קב, וכמ"ש הטור לקמן סימן רי"ח [סעיף ח'] והמחבר
לקמן סימן קע"א סעיף ג', ע"ש. ועיין פרישה [סעיף א']:
ב] אפילו סתמא שאין ביניהן מנהג
כו'. אבל אם המנהג ידוע שאין גודרין ביניהן בגינה הולכין אחר המנהג, וכ"כ
הטור [סעיף א'] בהדיא, משא"כ בשנים המשותפים בחצר, וכמ"ש הטור בשם
הרא"ש [ב"ב פ"א סי' ו'] בריש סימן קנ"ז [סעיף ד'], וגם
מור"ם סתם כוותיה שם בהג"ה סעיף א', ע"ש:
ג] אבל בבקעה סתם כו'.
הרמב"ן [ב"ב ד' ע"א ד"ה ואמר אביי] כתב הטעם, דדוקא בגינה
שעומדים שם זרעים כל השנה איכא ביה הפסד טפי, משא"כ בבקעה. וכתב עוד חילוקים
אחרים, כתבתי לשונו בפרישה [סעיף א'], ע"ש: