רי"ף בבא בתרא דף כד

גמרא בבא בתרא דפים מד. – מה.

אורך השיעור ברי"ף הוא דקות

1. אין אחריות על מטלטלין 1

2. עשה עבדו אפותיקי 2

3. אם התנה המוכר בפירוש שלא יהיה עליו אחריות. 2

4. ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות. 3

5. עכו"ם שטרף מן הלוקח אין המוכר חייב באחריותו 4

1. אין אחריות על מטלטלין

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יח הלכה ב

אין כל הדברים אמורין אלא בקרקע אבל המטלטלין אין עליהן אחריות אפילו מטלטלין שהיו לו בעת שלוה שמכרן לשעתו אין בעל חוב טורף אותן, הקנה לבעל חובו כל המטלטלין על גב קרקע שיש לו להיותו נפרע מן הכל הרי זה טורף מאותן המטלטלין והוא שיכתוב לו בשטר חובו שהקניתי לך מטלטלין שיש לי על גב הקרקע שיש לי שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות, וכן אם כתב שכל נכסים שאני עתיד לקנות בין קרקעות בין מטלטלין הרי הן משועבדים לך להפרע מהן והמטלטלין קנויין לך על גב הקרקעות להפרע מהן שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות ה"ז טורף אף מן המטלטלין שקנה הלוה לאחר שלוה שכל תנאי שבממון קיים.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קיג סעיף א

אין בעל חוב טורף מהלקוחות אלא בקרקע שמכר או נתן הלוה, אבל מטלטלין שמכר או נתן אינו טורף, אפילו היו בידו בשעת הלואה, ואפילו התרה המלוה בלקוחות שלא יקנו מטלטלי הלוה, אין המלוה טורף מהם; ואם נתנם במתנת שכיב מרע, המלוה טורף מהם, כמו שיתבאר בסימן רנ"ב. ואם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי, יכול לטרוף המטלטלין מהלקוחות, כמו שהוא טורף קרקע, אפילו מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים. והוא שכתב לו: דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, או יכתוב שהוא משעבדם לו מעכשיו.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קיג סעיף א

א] אבל ממטלטלין שמכר כו'. לשון הטור [סעיף א'], לפי שאין דעת המלוה סומכת על מטלטלין מפני שהלוה יכול להבריחם. ואין טעם זה מספיק, דהא אפילו עשאו לו המטלטלין אפותיקי מפורש דודאי סומך עלייהו, כתבו הטור והמחבר לקמן סימן קי"ז סעיף ג' דאינו טורפם מלקוחות, ומפרש הגמרא [ב"ב מ"ד ע"ב] הטעם משום דמטלטלין לית להו קלא לשיעבודא ולא ידע הלוקח ליזהר מלקנותם. וצ"ל דהטור ואינך כתבו האי טעמא דיכול להבריחם, ללמדינו דאף דקודם דתיקנו תקנת השוק, או בלוה ולוה דלא עשו בו תקנת השוק וכמ"ש בסמוך סעיף ג', אפ"ה אין בהן דין קדימה מהאי טעמא דלא סמיך דעתיה עלייהו. וטעם השני כתבו ללמדינו דאף אם ודאי סמיך (הלוה) [המלוה] דעתיה עליו דעשאו לו אפותיקי, אפ"ה אינו טורפו כיון דלית ליה קלא, ועיין דרישה [סעיף א']:

ב] ואם נתנם במתנת שכ"מ. משום דאין מתנת שכיב מרע חלה עד לאחר מיתה והשעבוד הוא עתה עוד בחיים. ועיין לקמן סימן רנ"ב [סעיף א'] מ"ש עוד מזה:

ג] ואם שיעבד לו מטלטלים אגב קרקע כו'. כבר נתבאר דין זה לעיל ריש סימן ס' ע"ש. ודין קנין אג"ק ילפינן לה מדכתיב [דה"ב ב' כ"א ג'] ויתן להן אביהן כסף וזהב ומגדנות עם ערים בצורות כו', ומקור דין זה יתבאר לקמן ריש סימן ר"ב:

ד] יכול לטרוף המטלטלין כו'. בטור [סעיף ג'] סיים וכתב בזה ז"ל, יכול לטרוף כו' אם כתב לו "דאקנה". וכ"כ בעל התרומות שער מ"ג. אבל ברמב"ם [פי"ח ממלוה ולוה ה"ב] ליתא, וגם אין טעם לכתיבת דאקני אם היו המטלטלין בידו בשעת הלואה ומכרם אח"כ [וא"כ לא הו"ל להטור לסתום אלא לפרש דבאם לא היה בידו בעינן דאקני, וגם זה פשיטא דלא עדיף שיעבד אגב קרקע מקרקע גופה שקנה אח"כ]. וצ"ל דמשום דאין לברר בקלות אימת באו המטלטלים לידו ויש מקום להלוקח לומר הבא ראיה שהיו המטלטלין הללו ביד המוכר בשעה שלוה ממך, לכך נהגו דבכל שעבוד מטלטלי אג"ק לשעבד ג"כ בדאקני:

ה] אפילו מכר הקרקעות קודם כו'. וכתב המגיד משנה פי"ח דמלוה [שם] [והד"מ [סעיף ג'] הביאו] דהיינו דוקא אם היו לו הקרקעות אז בשעת השעבוד, דאז משעת כתיבה חל שעבודו, עכ"ל. וכתבתי בהגד"מ עוד טעם לדבר, דכיון דהיה להלוה קרקע בעת ההלואה והשעבוד, ואם היה רוצה היה יכול לטרוף הקרקע מיד הלוקח, והוה כאילו הקרקע עדיין ביד הלוה לשעבד לו אגבן המטלטלין, דהרי ודאי המלוה מזכה לו אותה קרקע לטובתו כדי שיקנה לו אגבה:

ו] והוא דכתב לו כו'. אדלעיל קאי, דבכל שעבוד מטלטלי אגב קרקע צריך לכתוב לו כן דלא כאסמכתא, ומטעם שאכתוב בסמוך:

ז] דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ז"ל הטור [סעיף ד'], מפני שעיקר שעבוד המלוה הוא על הקרקעות ושעבוד מטלטלי אג"ק אינו אלא כמו ערב שאם לא יפרע מהקרקע יפרע מהמטלטלין, לכך צריך לכתוב דלא כאסמכתא לגלות שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על הקרקע [ועיין פרישה שם כתבתי דהוא גרוע מהערב כיון שיכול להבריחם, ודמשום הכי צריך לכתוב בזה דלא כאסמכתא אף דלא צריך לכתוב כן בהערב], ודלא כטופסי דשטרי, פירוש שנכתב לשם שעבוד גמור ולא שטופס (ב)שטרות כך הוא, עכ"ל הטור, ועיין פרישה:

ח] או שיכתוב לו שהוא משעבד לו מעכשיו. כן היא דעת הרמב"ם [פי"א ממכירה ה"ז] והמחבר בסימן ר"ז בסעיף י"ד דבמעכשיו לחוד סגי, אבל הטור [שם סעיף י"ט] מסיים בזה ז"ל, שכל קנין מעכשיו קונה אפילו באסמכתא ובבית דין חשוב. אבל בפרישה כתבתי שם דהאי ובב"ד חשוב דכתב, אינו ר"ל דבעינן תרווייהו יחד, אלא חד מינייהו סגי, בקנין מעכשיו או בב"ד סגי, והו"ל כאילו אמר או בבית דין חשוב, וכ"כ מור"ש ז"ל [בביאורו לטור שם] דבמעכשיו לחוד מהני באסמכתא ע"ש, ועיין מ"ש עוד בסימן נ"ה [סעיף א'] וקל"א [סעיף י'] ור"ז [שם] וק"ל:

2. עשה עבדו אפותיקי

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יח הלכה ה

עשה עבדו אפותיקי ומכרו הרי בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו וכן שאר המטלטלין מפני שאין להן קול.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קיז סעיף ג

עשה שורו אפותיקי, ומכרו, אין בעל חוב גובה ממנו. וכן שאר המטלטלים, מפני שאין להם קול. ואפילו עשאם אפותיקי כשטר, ואפילו ידע הלוקח שעשאם אפותיקי, דלא פלוג רבנן.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קיז סעיף ג

יב] עשה שורו אפותיקי ומכרו. וכתב הרשב"א בתשובה [ח"א] סי' תרי"ח, והוא הדין אם נתן במתנה אין בעל חוב גובה ממנו, ועיין בנמוקי יוסף פרק חזקת הבתים [דף ק"ט ע"א [ב"ב כ"ד ע"א מדפי הרי"ף]]. ד"מ ג':

יג] אין בעל חוב גובה ממנו. לדינא דגמרא היינו דוקא בדלא שיעבד לו מטלטלי אגב קרקע, וכדלעיל סימן ס' [סעיף א'] וסימן קי"ג [סעיף א']. מיהו כבר כתבו הטור והמחבר בריש סימן ס' [טור סעיף ד' ומחבר סעיף א'], גם הטור בסוף סימן קי"א והמחבר בסוף סימן קי"ג דנהגו שלא לגבות מטלטלי המכורים אפילו בכי האי גוונא משום תקנת השוק דלא ירצו לקנות שום דבר, ע"ש:

יד] ואפילו עשאו אפותיקי בשטר. הטעם, דמטלטלי לאו בני שטרי נינהו, משום דהלוקח לקחם אותן מיד לביתו, ואין כאן שעבוד קרקעות להיות עומד לזכרון ע"י השטר:

טו] ואפילו ידע הלוקח כו'. לשון הטור [סעיף ג'], כגון שהיה עד באותו מלוה, עכ"ל. ובריש סימן קי"ג כתבו הטור והמחבר דאפילו התרה המלוה בלקוחות ואמר להם אל תקנו מטלטלי הלוה, אינו גובה מהן, מפני שלא חל עליהן שעבודו כלל:

3. אם התנה המוכר בפירוש שלא יהיה עליו אחריות

רמב"ם הלכות מכירה פרק יט הלכה ח

המוכר קרקע לחבירו והתנה המוכר שלא יהיה עליו אחריות, אפילו נודע בודאי שזו הארץ גזולה ויצאת מיד הלוקח, אין המוכר חייב כלום, ואין צריך לומר אם בא בעל חוב וטרפה שאינו מחזיר לו כלום, שכל תנאי שבממון קיים.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכה סעיף ה

אם התנה המוכר בפירוש שלא יהיה עליו אחריות, אפילו אם נודע בודאי שהיתה גזולה, והוציאה הנגזל מיד הלוקח, אין המוכר חייב. ואצ"ל שאם בא בעל חוב וטרפה, שאינו מחזיר לו כלום, שכל תנאי שבממון, קיים.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכה סעיף ה

א] אפילו אם נודע שהיתה גזולה כו'. הטעם, דיאמר המוכר, דלהכי התניתי עמך שאינני חייב באחריות, ואת סברת וקבלת עלך, ופלוגתא היא בגמרא [ב"ב מ"ד ע"ב] בזה וקי"ל כמ"ד הכי, ועיין לעיל סימן ל"ז שהביא הטור [סעיף ט'] הפלוגתא דרב זביד ורב פפא:

4. ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות

רמב"ם הלכות עדות פרק טז הלכה ג

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא יהודה לערער על שמעון ולהוציאה מתחת ידו, אין ראובן מעיד לו עליה, אע"פ שאין עליה אחריות הרי הוא רוצה שתעמוד ביד שמעון כדי שיבא בעל חוב של ראובן ויטרפנה בחובו ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם.

שולחן ערוך חושן משפט סימן לז סעיף טו

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא יהודה לערער על שמעון להוציאה מתחת ידו, אין ראובן מעיד לו עליה, אע"פ שאין עליו אחריות, הרי הוא רוצה שתעמוד ביד שמעון, כדי שיבא בע"ח של ראובן ויטרפנה בחובו, ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם. (תהילים לז, כא) ( ודוקא שבא יהודה לערער מכח המוכר, אבל אם בא לערער מכח הלוקח שאמר שחייב לו, אז יוכל המוכר להעיד עליה) (טור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן לז סעיף טו

לה] ובא יהודא לערער כו'. ז"ל הטור [סעיף ח'], אם מערער עליו ואמר שראובן גזלה ממנו, פשיטא דראובן אינו מעיד לשמעון, דניחא ליה דלא לקרויה גזלנא, אלא אפילו אם מערער ואמר שראובן קנאה מגזלן, אפ"ה לא יעיד לו כו':

לו] אעפ"י שאין עליו אחריות כו'. בטור [שם] כתב עוד ז"ל, ואעפ"י ששמעון הלוקח מכיר שזו השדה היתה של ראובן ושל אבותיו מעולם, נמצא דאף אם שתק ראובן אין לו לשמעון עליו לא דמי הקנין שהרי מכרו לו שלא באחריות, וגם לא תרעומת שהרי מכיר ויודע שהמערער בא בעדות שקר, אפ"ה לא יעיד לו כו':

לז] כדי שיבא ב"ח של ראובן כו'. אפילו נשאר ביד ראובן שדה אחרת כדי דמי שדה זו, חיישינן שראובן המוכר יודע האמת שלו שחייב טפי מכדי שדה זו הנשארת. ועיין מה שכתבתי לעיל בסמוך [סק"ל] וכ"כ בטור [שם]:

לח] ויטרפנה מידו. לשון הטור [שם], ואפילו קנה השדה ומכרה מיד ולא לוה בינתיים, אפילו הכי חיישינן שמא לוה קודם שקנאה וכתב למלוה דאקני כו':

לט] ולא יהא לוה רשע כו'. לשון הטור [שם], ולגבי שמעון הלוקח לא הוה לוה רשע כו' שהרי מכרה לו שלא באחריות:

מ] אז יכול המוכר להעיד לו. הטעם, דבזה יכול בעל חוב דראובן לטורפה מיד זה המערער כמו שהיה טורף אם היתה נשארת ביד ראובן או ביד שמעון. טור [שם]:

רמב"ם הלכות מכירה פרק יט הלכה ג

כל המוכר קרקע או עבד או שאר מטלטלין הרי זה חייב באחריותן, כיצד אם הוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר, חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו, כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם, אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו האחריות הרי זה חייב באחריותן, שאחריות שלא נזכר טעות סופר הוא.

רמב"ם הלכות מכירה פרק יט הלכה ד

במה דברים אמורים כשהוציא המקח מיד הלוקח בבית דין של ישראל, כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובין או גזולין או שהיתה הקרקע גזולה, או שבא בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח והכל בבית דין של ישראל, אבל אם העובד כוכבים הוא שהוציא המקח מן הלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהן, אין המוכר חייב באחריותו, ואע"פ שהעובד כוכבים טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלה ממנו והביא עדי עכו"ם על כך אין המוכר חייב כלום, שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס.

5. עכו"ם שטרף מן הלוקח אין המוכר חייב באחריותו

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכה סעיף ב

בד"א, כשהוציא המקח מיד הלוקח בבית דין של ישראל, כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובים או גזולין, או שהיתה הקרקע גזולה, או שבא בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח, והכל בבית דין של ישראל. אבל אם עובד כוכבים הוא שהוציא המקח מהלוקח, בין בדין המלך בין בערכאות שלהם, אין המוכר חייב באחריותו, ואע"פ שהעובד כוכבים טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו, והביא עדי עובד כוכבים על כך, אין המוכר חייב כלום, שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכה סעיף ב

ה] כגון כו' והיו גנובים או גזולים. גם הטור [סעיף ב'] כתב כן. והוא ללא צורך, דהא כבר כתב [בסעיף א'] ואזה קאי. ואי משום דכאן כתבו יותר בפירוש, טריפת מטלטלין בגזילה וגניבה דוקא וטריפת קרקע גם בבעל חוב, א"כ הוה ליה למימר כן בפירוש בסעיף שלפני זה בריש הענין. ונראה לי דקמ"ל, דאפילו יש להבא לקחתו עדי גזילה וגניבה או הלואה, דמזה איירי מדבא להוציאו בבית דין, אפ"ה בעינן דוקא שהוציאו מיד הלוקח בבית דין, לאפוקי אם מסרה לו הלוקח מעצמו על פי עדיותיו, דלא יוכל לחזור על המוכר באחריות, דיכול לומר לו אחוי טירפך ואשלם לך:

ו] בין בדין המלך כו'. אע"ג דדין מלך דין הוא, הני מילי מה שעושה מדעתו מצד חוקי המלכות, וכמ"ש הטור והמחבר בסימן שס"ט, משא"כ זה דפוסק הדין על פי עדים גוים ויש לחוש שהן משקרין לפניו, ובגמרא נתנו טעם לזה דכתיב [תהלים קמ"ד ח'] אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר. ומה שכתב בין בערכאות, קמ"ל בזה, אע"ג דערכאות דייקי טפי:

ז] והביא עדי גוים. הא אם מביא עדים ישראלים חייב המוכר, דהא אילו אתא לבית דין ישראל ג"כ היה טורף, ובכה"ג אמרינן דדין מלך וערכאותיהם דין, אע"ג דאילו נתן מעצמו לטרוף לא היה יכול לחזור על המוכר וכמו שכתבתי [סק"ה]. ובטור [סעיף ג'] הוסיף וכתב עוד ז"ל, ואפילו הוא חמור ולקחו הגוי ולא לקח האוכף, דאיכא למימר דהגוי אומר אמת, שהרי אינו נוטל אלא שלו, כיון שלא נטל גם האוכף, אפילו הכי אינו חייב באחריותו, עכ"ל, והוא מהגמרא [ב"ב מ"ה ע"א]. ובפרישה [שם] כתבתי דמשו"ה נקט "אוכף", משום דדרך בני אדם להקפיד שלא להניח על סוס וחמור אוכף שאינו מיוחד להן, כי יעלה מזה על גבו מכה כל שאינו נעשה על פי מדות גבו, והוה אמינא מדשבקיה הגוי ודאי קושטא קאמר, קמ"ל: