רי"ף בבא בתרא דף לג

גמרא בבא בתרא דפים סא. – סב.

אורך השיעור אודיו הוא

1. המוכר את הבית. 1

2. המוכר בית לחבירו בבירה גדולה. 2

3. המוכר שדה בבקעה גדולה. 2

4. המוכר פרדס לחבירו 3

5. האומר לחבירו שדה דבי חייא. 3

6. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. 4

. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. 4

1. המוכר את הבית

רמב"ם הלכות מכירה פרק כה הלכה א

המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר את התשמישין אלא אם כן פירש, כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח לתוכו, במה דברים אמורים כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית, וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריד סעיף א

המוכר דבר שיש לו תשמישים, לא מכר את התשמישים אא"כ פירש. כיצד, מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח לתוכו. ( וי"א אפילו מכר לו מצרים החיצונים), (טור בשם הרא"ש וב"י ר"פ המוכר את הבית). במה דברים אמורים, כשהיה רוחב היציע ארבע אמות או יותר; אבל פחות מזה, הרי הוא בכלל הבית ( אפי' אינו פתוח לתוכו) (טור). וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה (פי' כמו חלון שבגג הבית שהוא קרקעית העליה) במעזיבת הבית, הרי הוא בכלל הבית. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בשעת המכר או מתנה, אבל מי שהודה שמכר ביתו או נתנו לחבירו, הכל בכלל, דאין צריך להודות רק על הכלל ולא על הפרטים (בית יוסף בשם רשב"א).

רמב"ם הלכות מכירה פרק כה הלכה ב

המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות, ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריד סעיף ב

המוכר את הבית, לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים ( וי"א דוקא בחדר שרחב ארבע אמות) (טור בשם הרא"ש וב"י בשם הרמב"ן) ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ויש לו רוחב ארבע אמות; ולא את הבור (פי' בור בחפירה, דות בבנין) ולא את הדות, אעפ"י שכתב לו שמכר לו עומקא ורומא ( ואעפ"י שמצר לו המצרים החיצונים). הגה: וכתב לו ג"כ: ולא שיירית בזבינא אילין כלום (טור); ויש חולקין אם כתב לו: ולא שיירית וכו' (ר"ן וב"י פ' המוכר את הבית). וצריך המוכר לקנות דרך מהלוקח כדי להכנס לבור זה או לדות זה ששייר. ואם אמר ליה: מכרתי לך הבית חוץ מהבור או הדות, אינו צריך לקנות לו דרך. וכן המוכר בור אות דות בלבד, אין הלוקח צריך לקנות לו דרך, אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא. ( בד"א, שאין ללוקח דרך אחר חוץ מזה; אבל אם יש לו דרך אחר, אין לו דרך בביתו של מוכר) (ריב"ש סימן רמ"ח).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריד סעיף ב

ו] את החדר שלפנים ממנו. רגילין היו לבנות חדר לפנים מהבית להצניע שם ממונם וכליהן, ואין תשמישן לדור בו כתשמיש הבית והיציע, משו"ה י"א דאף שאין בו ד' אמות וגם הוא בתוך המצרים אינו נמכר בכלל הבית, משא"כ ביציע דהכל מודים בו שאם אין בו ד' אמות והוא בתוך המצרים דהוא נמכר בכלל הבית כמ"ש בסעיף א', אלא שהרא"ש והטור [המובאים בציונים אותיות ב', ו'] ס"ל דדין חדר ויציע שוים הם, והן הי"א שכתב מור"ם ז"ל בסעיף א' ב':

ז] ולא את הגג. אפילו אינו מקורה ומגופף. נמוקי יוסף [ב"ב ל"ג ע"א מדפי הרי"ף]:

ח] הבור ודות. שניהן חפירות בקרקע נינהו מכונס בו מים ששואבים בני הבית והחצר ממנו, אלא שהבור הוא חפור בקרקע קשה שאינו מאבד את מימיו בקרקעות שלו, ודות הוא חפירה בקרקע שאינו קשה ואין המים משתמרים בתוכו עד שיעשה סביבו כותל של בנין בתוך החפירה. גמרא [שם ס"ד ע"א] ור"ש [ד"ה בחפירה וד"ה בבנין]. ובבור ודות אפילו אינן רחבים ד' אינן נמכרין עם הבית. ונראה דמשו"ה דקדק מור"ם וכתב בסוף סעיף שאחר זה ז"ל, אבל כל שאינו רחב ד' אמות כו' עד קנה גג בזה, עכ"ל, ואילו בור ודות לא הזכיר. ולא כמ"ש בעיר שושן שם ז"ל, קנה הגג וכל אלו, עכ"ל, דס"ל דשוין הן, ולא דק:

ט] ואף על פי שמצר לו מצרים החצונים וכתב לו גם כן ולא שיירית כו'. נראה דכולה הג"ה אחת היא ומקומה במקום הג"ה השניה, והמחבר לא כתב אע"ג "דמצר לו מצרים חצונים", דסמך אמ"ש כן בתחילת הסעיף בחדר, אלא כתב אע"פ שמכר לו עומקא ורומא, וקאי ג"כ אגג שלפניו, "ובעומקא" קמ"ל דלא תימא דבור ודות החפורים בקרקע יהיו בכלל עומקא, "וברומא" קמ"ל דלא תימא שהגג הוא בכלל, אלא שמור"ם אגב דבעי להוסיף ולכתוב אע"ג דכתב לו ג"כ ולא "שיירית בזביני אילין כלום", וזה קאי אמצר לו מצרים, משו"ה הוסיף נמי וכתב תחילה אע"פ שמצר לו מצרים וכתב לו ולא שיירית כו', וק"ל:

י] וכתב לו גם כן ולא שיירית כו'. עיין דרישה [תחילת] סימן רט"ו, שם כתבתי דאם מצר לו מצרים וכתב לו קנה לך כל מה שבתוכו, דכו"ע מודים דנמכר כל מה שבתוכו, דלשון זה מהני טפי מכתיבת ולא שיירית בזביני אילין, ע"ש:

יא] לקנות לו דרך כו'. דהמוכר בעין יפה מוכר. ובפרישה [סעיף י"ד] כתבתי דדוקא בכעין זה דהבור ודות מעצמן נשארו להמוכר בלא תנאי, ואפשר להתקיים שיורו דבור ודות על ידי קניית הדרך מהלוקח, אבל במוכר דקלו לחבירו ושייר פירותיו לנפשו, כיון שגילה דעתו שמבקש לשייר לנפשו, גם א"א לו להיות השיור דפירות אם לא ששייר לו מקום מוצא פירות הדקל, בזה אמרינן דבעין יפה שייר לנפשו כל הצריך לו, וכמו שכתבו הטור והמחבר בסימן ר"ט [סעיף ז'] ע"ש:

יב] אין צריך לקנות לו דרך. דכיון דלא היה צריך להתנות שיורו דבור ודות, אמרינן דלכך התנה כדי שישארו בידו כדמעיקרא, דהיינו עם הדרך שיכנס ויצא בו:

יג] וכן המוכר בור ודות. פירוש דהאי וכן הוא ללמדינו, דגם בזה אמרינן דבעין יפה מכר לו ומכר לו עם הדרך, ולא דמי למוכר לחבירו פירות דקלו דלא אמרינן דבעין יפה מכר לו עם מקום מוצא הפירות כמו שכתבו הטור והמחבר לעיל בסימן ר"ט [טור סעיף ג' ומחבר סעיף ד'], דשאני התם דמה שמכר לו לא חל בו קנין כיון שאינו בעולם, ולא שייך בו לומר בעין יפה מכר:

2. המוכר בית לחבירו בבירה גדולה

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה יז

המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים, ואע"פ שיש שם מעט שקוראין לבירה בית, לא קנה אלא הבית בלבד, שהמצרים הוא שהרחיב לו, ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, וכן המוכר שדה בבקעה גדולה ומצר לו מצרי הבקעה, מצרים הם שהרחיב לו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריד סעיף ז

המוכר לחבירו בית בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים, ואע"פ שיש שם מעט שקורים לבירה בית, לא קנה אלא הבית בלבד, שמצרים הוא שהרחיב לו, ואילו מכר לו כל הבירה, היה כותב לו: ולא הנחתי במכר זה כלום. ואפילו אם כתב לו זה הלשון, אם אין שם מי שיקרא לבירה בית, ואפילו מיעוטא, לא קנה אלא הבית בלבד. הגה: ואם הכל קורין לבירה בית סתם, ולבית יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד, אז כולו מכר, אפי' לא מצר לו מצרים החיצונים (טור). מי שנתן לחבירו שמינית בבית פלוני שיש לו, ואחר כך נודע שאין לו רק חצי הבית או רביעית, אין אומרים שנתן לו שמינית מחלקו, אלא אזלינן אחר לשון בני אדם ובודאי שמינית מכל הבית קאמר (מרדכי פרק המוכר פירות). ועיין לקמן סימן רי"ח סעיף כ"א.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריד סעיף ז

לב] בבירה גדולה. לשון הטור [סעיף י'], בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים פתוחים לתוכה, והוא עומד באחד מהן ואומר בית זה אני מוכר לך כו'. והבירה אינה עשויה לתשמיש אלא לדירה והילוך:

3. המוכר שדה בבקעה גדולה

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כב

היה לו בקעה גדולה, ובתוכה שדות הרבה, וכל אחת חלוקה במצר שלה, ומכר לו בה שדה ומצר לו מצרי הבקעה, לא קנה אלא שדה אחת, אף על פי שיש מעט שקורים לבקעה שדה (ועיין לעיל סימן רי"ד סעיף ז'). אבל אם אין מצר מפסיק, קנה הכל, דכל המוקף במצר אחד נקרא שדה אחד (הרא"ש ס"כ וטור) (ועיין ריש סימן רי"ט).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כב

נד] ומכר לו בה שדה. פירוש, שעמד באחת מהן ואמר שדה אני מוכר לך, וכ"כ הטור [סעיף כ']:

נה] לא קנה אלא שדה כו'. דאמרינן מצרים ניכרים הרחיב לו:

נו] שיש מעט שקורין לבקעה שדה. דאילו היו הרוב שקורין כן או שכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום, הוה אמרינן דמכר לו כל הבקעה כמ"ש בסימן רי"ד סעיף ז', והטור [סעיף כ'] והמחבר קיצרו כאן וסמכו אמה שכתבו שם [טור סעיף י' ומחבר שם] בדין המוכר בית בבירה גדולה, דתרווייהו אתאמרו בגמרא [ב"ב ס"א ע"ב] יחד, עיין פרישה [סעיף כ']:

נז] דכל המוקף במצר אחד כו'. ואפילו לא כתב לו המיצר ג"כ קנה הכל וכמו שכתבו הטור והמחבר בריש סימן רי"ט, אבל צריך שיהא מוקף במיצר אחד:

4. המוכר פרדס לחבירו

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה יד

המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין, ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם נויי השטר הם, וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מן הדינין והטענות.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ב

וכן המוכר קרקע לחבירו, צריך לכתוב לו: ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, כדי להסתלק מהדינין והטענות.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ב

ג] וכן המוכר קרקע כו'. עיין פרישה [סעיף ב'], שם כתבתי דר"ל, דאע"ג דבמכר לו קרקע שהדין נותן שאין המוכר יכול לטעון עליו כלום כיון שעומד בבקעה גדולה שיש בה שיעור כמה שדות ואין ביניהן מצרים ואומר שדה זה אני מוכר לך, דקנה מסתמא את כולן כמ"ש הטור והמחבר בסוף סימן רי"ח [טור סעיף כ' ושו"ע סעיף כ"ב בהג"ה] ובריש סימן רי"ט, מ"מ שמא יבוא לפני ב"ד טועין ויפסקו לו שאין לו אלא שיעור שדה אחת דהיינו ט' קבין, מש"ה טוב הוא שיכתבו בפירוש לא הנחתי כו':

5. האומר לחבירו שדה דבי חייא

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה כ

האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו שתי שדות הנקראים בשם זה, אינו קונה אלא הפחות שבהן וכן כל כיוצא בהן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כג

האומר לחבירו: שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה, לא קנה אלא הפחות שבהם.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כג

נח] דבי חייא כו'. עובדא היה כן בגמרא [ב"ב ס"א ע"ב], לכך נקטו הרמב"ם [המובא בציונים אות ל"ז] והמחבר בלשון זה, ור"ל שאמר לחבירו שדה שקניתי מפלוני אני מוכר לך:

נט] אלא הפחות שבהם. דשדה אחד משמע ולא שנים, מדלא קאמר שדות דבי חייא לשון רבים, ויד בעל השטר על התחתונה:

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה יח

האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מעוט שדות שתים, אמר לו כל שדות אפילו שלש וארבע חוץ מגנות ופרדסים, אמר לו נכסים אפילו גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים, ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כד

האומר לחבירו: שדות אני מוכר לך, מיעוט שדות שתים. אמר ליה: כל שדות. ואפילו ג' וד' חוץ מגנות ופרדסים. ( ודוקא שאמר: שדות, אבל אם אמר: (כל) קרקעות, הכל בכלל, אפילו בתים) (טור סכ"ב בשם רבינו יונה). אמר ליה: נכסים, אפילו גנות ופרדסים, אבל לא בתים ועבדים. ואם אמר ליה: כל נכסים, אפילו בתים ועבדים וכל המטלטלים הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר. ( ודוקא שאמר: כל נכסי, אבל אמר: נכסי דבי פלניא, לא מכר לו המטלטלין שקנה מאותו פלוני, דאין מטלטלין נקראים על שם המוכר) (טור בשם הר"י).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף כד

ס] אפילו שלש וארבע. פירוש, הכל בכלל וצריך ליתן לו שדות אפילו היו לו שלש וארבע וה"ה יותר:

סא] ודוקא שאמר שדות כו'. הג"ה זו כאן מקומה, וטעות נפל בדפוס ספרים ישנים [ראה שינויי נוסחאות 10], דקאי אמ"ש המחבר דאם א"ל כל שדות אפילו ג' וד' חוץ מגנות ופרדסים, ע"ז כתב מור"ם ודוקא שאמר שדות כו', והוא דעת הר"ר יונה [ב"ב ס"א ע"ב ד"ה כל] שכתב הטור בשמו בסעיף כ"ב ז"ל, ודוקא שאמר בלשון ארעתא כו', עד אבל אם א"ל כל קרקעותי הכל בכלל אפילו פרדסים ובתים, עכ"ל. ומשם נלמד דמ"ש מור"ם ז"ל אבל אם אמר קרקעות, ר"ל שאמר כל קרקעות וכלשון רבינו יונה הנ"ל. מיהו י"ל דאם אמר ליה קרקעות ולא כל, ואין לו אלא שדה אחת ופרדס אחד, דגם הפרדס בכלל, כיון דאמר קרקעות בלשון רבים ואין לו אלא אלו השנים ופרדס הוא בכלל קרקעות, ומשו"ה אפשר דלא כתב מור"ם תיבת כל, ודו"ק:

סב] אפילו בתים. כ"כ ג"כ הטור [שם], ויש לספק אם העבדים הן בכלל סתם קרקעות:

סג] אבל לא בתים ועבדים. משום דגם עבדים יש להם דין קרקעות דכתיב בהו [ויקרא כ"ה מ"ו] והתנחלתם אותם לבניכם, והוה אמינא דדין שדה יש לו, קמ"ל:

סד] ואם א"ל כל נכסים אפילו בתים כו'. כ"כ הרמב"ם [המובא בציונים אות ל"ח]. וע"ש בטור [סעיף כ"ג] שכתב בשם רבינו יונה [ב"ב ס"ב ע"א, עיי"ש] והרא"ש [שם פ"ד סי' ב'] דאפילו לא א"ל "כל", אלא נכסי סתם, הכל בכלל נכסי:

סה] אבל א"ל נכסי דבי פלניא. אפילו אמר כל נכסי דבי פלניא, כיון דאין מטלטלין נקראין על שמו אינו מכור וכדמסיק:

6. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה יג

המוכר שדה לחבירו ומצד לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, אם היה הארוך של איש אחד לא קנה מן הארוך אלא כנגד קצר, ואם היה של שנים יקנה כנגד ראש תור.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריט סעיף ג

מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, אם היה הארוך של איש אחד, לא קנה מן הארוך אלא כנגד הקצר. ואם היה של שנים, קנה כנגד ראש תור. ( ויש אומרים דאפילו באיש אחד קנה באלכסון כראש תור) (טור בשם הרא"ש ובשם ה"ר יונה).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריט סעיף ג

ו] לא קנה מן הארוך כו'. דיד בעל השטר על התחתונה, ואמרינן דמצרים הרחיב לו, ולא היתה דעתו להקנותו גם מצד מזרח אלא כנגד קצר שמצר לו במערב:

ז] אם היו של שנים. כזה, דמדהוה ליה למכתב מצד ראובן מן המזרח ומצד לוי מן המערב, וכתב לו מצד ראובן ושמעון מן המזרח, ודאי היתה דעתו להקנותו שדה שלו מצד מזרח כשיעור רוחב השדות שיש לראובן ושמעון מצד שדהו, ומדמצר לו מצר מערב קצר, אמרינן שדעתו היתה ליתן לו בראש התור, דהיינו באלכסון מסוף כלות מיצר מזרח הארוך לצד מצר מערב הקצר כזה. ופירוש תור הוא שורה שנותן באלכסון על פני השורות, ועיין פרישה [סעיף א']:

ח] קנה באלכסון בראש תור. הא דהוסיף מור"ם וכתב "באלכסון" בדעת היש אומרים ולא כתב כן לדעה הראשונה שכתב המחבר, נראה משום שדברי המחבר המה דברי הרמב"ם [המובא בציונים אות ג'], והרמב"ם [בפרוש המשניות] (פכ"ד) [פ"ב] דכלאים [משנה ז'] משמע קצת דפירשו בענין אחר, דכתב זה לשונו, ראש תור הוא שם עדי שמשימין הנשים באזניהן, כמו תורי זהב נעשה לך [שיר השירים א' י"א], ותבניתו משולש כזה, וע"כ קורין לכל זויות מחודדות מכל תבנית ראש תור, עכ"ל. עיין במ"מ (פי"ג) [פכ"א] דמכירה [הי"ג], שם כתב מצויר האי דינא במצר לו ד' מצרים ואחד מהן קצר, ולא ידעתי מנא ליה הא: