רי"ף בבא בתרא דף לו
גמרא בבא בתרא דפים סו. – סט:
אורך השיעור אודיו הוא
2. המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כה הלכה ו
המוכר את החצר מכר בורות שיחין
ומערות שבתוכה, וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחנויות הפתוחים
לתוכה, אבל שאינן פתוחות לתוכה אינם נמכרים עמה, היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב
תשמישן לתוכה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה, ולא מכר את המטלטלין שבתוכה,
ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ
ולא בית הבד שבתוכה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטו סעיף א
המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה
וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול וחנויות הפתוחות לתוכה, אבל שאינן
פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה. היו פתוחות לכאן ולכאן, אם רוב תשמישם עמה, נמכרות
עמה; ואם לאו, אינן נמכרות עמה. ולא מכר את המטלטלין שבתוכה ( שאינן נמכרין בכלל
הבית) (טור ס"ב). ובזמן שאמר ליה: היא וכל מה שבתוכה, הרי כל תשמישי הבית אף
על פי שמיטלטלין מכורין ( בר מחיטי ושערי) (טור ס"ג). בין כך ובין כך לא מכר
את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. (וי"א דאם מצר לו מצרים החיצונים, הכל מכור
(נ"י פ' המוכר את הבית בשם הרשב"א), כדאמרינן לגבי בור ודות; וכבר נתבאר
לעיל סי' רי"ד דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף א
א] המוכר את החצר כו'. דשם חצר
כולל כל הבנוי בתוכה ומיוחד לבני החצר, לאפוקי מרחץ ובית הבד דיש להן שמות בפני
עצמן, והרבה חצירות ישנן דאין מרחץ ובית הבד בתוכן. והא דכתבו הטור והמחבר בסימן
שלפני זה [טור סעיף ה' ומחבר] בסעיף ד' ה' חילוקי דעות במוכר את החצר אי קנה את
האויר, וכאן משמע דפשוט דקנהו מדקנה אפילו כל הבתים והבור והדות ואינך דקחשבי,
כתבתי בפרישה [סעיף א'], דלעיל מיירי דאינו מוכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע
רחבה כך וכך אני מוכר לך לחצר, דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט, ועיין דרישה
[סימן רי"ד סעיף ה'] מ"ש עוד מזה:
ב] הבתים החיצונים והפנימים. עיין
בפרישה [סעיף א'] שם כתבתי (דהר"ן) [דהנ"י ב"ב ל"ו ע"א
מדפי הרי"ף] פירש פנימית שאין לה פתח לחצר, ודריסת רגלים לחצר הוא דרך בית
החיצון שפתוחים לתוכו:
ג] וחנויות הפתוחים לתוכו. פירוש,
שמיוחדים לבני החצר למכור להן צרכיהן:
ד] שאינן נמכרין בכלל הבית.
פירוש, אותן המטלטלים שאינן נמכרין מן הסתם עם מכירת הבית כמבואר בסימן שלפני זה
[סעיף י"א], אינן מכורין ג"כ בכלל מכירת חצירו מהסתם:
ה] בר מחיטי ושערי. דהן מידי
דמיכל ועומדין למחייתו, שאדם רגיל ליקחן עמו במקום שהוא:
ו] הכל מכור כדאמרינן לעיל כו'.
פירוש, לעיל סימן רי"ד סעיף ב', שם מסיק בהג"ה ז"ל, ויש חולקין אם
כתב לו ולא שיירית כו', וה"נ מיירי בדמצר לו מצרים וגם אמר לו כל מה שבתוכו,
דהג"ה זו קאי אמ"ש המחבר לפני זה, ואמירת כל מה שבתוכו ה"ל ככתיבת
ולא שיירית בזביני אילין כלום, וכ"כ בנ"י [המובא בציונים אות ד']
ע"ש, וכ"כ מור"ם בהג"ה בסימן רי"ד בסעיף י"א, ועיין
מה שכתבתי שם [סקמ"ז] עליו עוד:
ז] דיש חולקין גבי בור ודות
וה"ה כאן. פירוש, כמו שחולקין שם לענין בור ודות [והוא מ"ש המחבר שם
בסימן רי"ד סעיף ב' ע"ש] ה"ה שחולקין כאן לענין מרחץ ובית הבד, אבל
לענין בור ודות פשיטא דנמכרין במכירת סתם חצר, וכמ"ש הטור והמחבר בריש הסעיף
בפשיטות, והוא משנה וגמרא [שם ס"ז ע"א], ועיין מ"ש שם בסימן שלפני
זה סעיף ב' [סק"י], דאם מצר לו מצרים וכתב דמכר לו כל מה שבתוך המצרים, נראה
דהכל מודים דהכל מכור, דהוא עדיף מכתב לו ולא שיירית ליה בזביני אילין כלום, דאז
י"ל דבור ודות במכירת בית, או מרחץ ובית הבד במכירת חצר, לאו בכלל זביני
אילין נינהו דאין נכנסין בגדר שם סתם בית או חצר, משא"כ כשכותב לו בהדיא וכל
מה שבתוך המצרים, וי"ל דאמירת כל מה שבתוך המצרים עדיף מאומר הריני מוכר לך
החצר וכל מה שבתוכה ואח"כ מצר לו מצרים, וצ"ע:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק א הלכה יט
המוכר לחבירו עשר שדות בעשר
מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואפילו היתה אחת מהן הר גבוה והשנית מצולה
שהרי תשמיש של זו אינה תשמיש של זו, אע"פ כן כיון שהחזיק באחת מהן קנה השאר.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קצב סעיף יב
המוכר לחבירו עשר שדות בעשר
מדינות, כיון שהחזיק באחד מהם, קנה כולם, ואפי' היתה אחד מהם הר גבוה והשנית
מצולה, שהרי אין תשמיש של זו כתשמיש של זו. בד"א, שנתן דמי כולם; אבל אם לא
נתן דמי כולם, לא קנה אלא כנגד מעותיו. לפיכך אם היו הכל במתנה, קנה כולם. ( ויש
חולקין במתנה). (טור בשם הרא"ש). והוא הדין בעשרה בתים, או בית ושדה, דינן
כעשרה שדות (נ"י פ' המוכר בית).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קצב סעיף יב
יט] כיון שהחזיק באחת מהן כו'.
כלל דבריו הוא, דאפילו במקום שאין קונין בכסף בלא שטר, בחזקה בלא שטר קונה, דחזקה
עדיפא דעשה מעשה בגופה של שדה, לקנות אותה שדה לחוד מהני חזקה אפילו לא נתן מעות
כלל, אבל כשבא לקנות כמה שדות, לא מהני החזקה שהחזיק באחת מהן, אפילו הן סמוכות זה
לזה, אם לא שנתן לו דמי כולם, דאז קונה כולם בחזקה אחת, ואפילו במקום שאין קונין
בכסף לחוד ואפילו אינן סמוכות זה לזה. ולא כעיר שושן (שכתב) דמשמע מדבריו דכשהן
סמוכות זה לזה קונה כולם בחזקה אחת אפילו לא נתן דמי כולם, דזה אינו, כמו שהוכחתי
בדרישה מדברי הרא"ש, וכ"כ הטור [סעיף י"ג] בהדיא, ע"ש:
כ] שהרי אין תשמיש כו'. כלומר,
אע"פ שאין תשמיש של זה כו':
כא] שנתן דמי כולם. דאז מסתמא
הקנה לו המוכר כולם בחזקה אחת:
כב] אלא כנגד מעותיו. מיהו כנגד
מעותיו קנה אפילו עייל ונפיק אזוזי. ועיין בריב"ש סי' תע"ו:
כג] לפיכך אם היה הכל במתנה כו'.
דבמתנה הוא כאילו קיבל כבר דמיהן של כולם:
כד] ויש חולקין במתנה. טעמייהו,
דכיון שלא קיבל ממנו כלום מסתמא דעתו של הנותן שיהא הברירה בידו לחזור בו כל זמן
שלא קנאהו המקבל. ועיין פרישה [סעיף י"ז], שם כתבתי דאפילו החולקין במתנה
מודים בשכירות [דבסעיף שאחר זה] דבהחזיק באחת מהן קנה כולם אע"פ שג"כ לא
נתן להמשכיר עדיין כלום, דשאני שכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף, ומתחילת השכירות הסכים
עמו להיות המעות עליו בחוב ובמלוה עד סוף זמן השכירות, ע"ש:
כה] והוא הדין בעשרה בתים. פירוש,
לא תימא דוקא במכר לו עשר שדות דלית בהו דבר המפסיק כ"כ וסדנא דארעא חד, דינא
הכי, ולא בבתים שהן מופסקין ומחולקין כל אחד בנין בפני עצמו, קמ"ל דהקרקע[ות]
שהבתים עומדים עליהם מצרפין אפילו הן בעשר מדינות:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כה הלכה ז
מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ
שטוחנים עלה זיתים, ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים, ואת
היקבים ואת הכלים שנותנין בהן את הזיתים הכתושין והם המפרכות, אבל לא מכר את
הריחיים העליונה, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך
לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא
את המרצופין.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטו סעיף ב
המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה
בארץ שטוחנים עליה זתים, ואת הכלונסאות של ארז שסומכין (הקורה) בהם בעת טחינת
הזיתים, ואת היקבים ואת הכלים שנותנים בהם הזיתים הכתושים, והם המפרכות ( ואת
הלוחות שנותנים סביב לזיתים שלא יתפזרו) (טור ס"ד). אבל לא מכר את הריחים
העליונה. ובזמן שאמר: הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולם מכורים. בין כך ובין כך לא מכר
את הכובשות שמכבשין בהם הזיתים, ולא את הגלגל, ולא את הקורה. ( וי"א דאם אמר:
הוא וכל מה שבתוכו, הרי אלו מכורים (טור שם), וכן נ"ל עיקר). ולא את השקים,
(פי' שקים מנוצה של עזים ומרצופים הן של עור) (ה"ה שם) ולא את המרצופים. ואם
אמר ליה: בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך, כולם מכורים. ואם היו חוץ לבית הבד
חניות ששוטחים בהם זיתים או שומשמים, אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן, קנה הכל; ואם
לאו, לא קנה אלא מה שבתוכה.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ב
ח] המוכר את הבית הבד כו'. המחבר
העתיק לשון הרמב"ם [המובא בציונים אות ו'], ולשון הטור [סעיף ד'] אינו כן
בקצת דבריו, והוא ע"פ פירוש רשב"ם [ב"ב ס"ז ע"ב], והוא
יותר נכון, כמ"ש בדרישה [שם] ע"ש:
ט] והם המפרכות. פירוש, הן הן מה
שנקרא בגמרא [שם] מפרכתא, וכן הוא במיימוני [שם], ולא כעיר שושן שכתב ואת המפרכות,
דמשמע מדבריו שהן כלים אחרים, ונמשך בזה אחר דברי ב"י [סעיף ד'] שתמה על הטור
למה לא כתב ג"כ המפרכות. וכבר כתבתי בדרישה [שם] דלא קשה מידי, דכלים שנותנין
בהם זיתים הכתושים נקרא מפרכות על שם שנותנים בהם זתים הכתושים:
י] הרי אלו מכורים. גם הב"י
[שם] והד"מ תמהו על (הרמב"ן) [הרמב"ם שם] במ"ש עליהן דבין כך
ובין כך אינן מכורין, ולא כעיר שושן שכתב כדברי המחבר והשמיט הגהות מור"ם
שכתב די"א דהרי אלו מכורין ושכן נ"ל עיקר:
יא] השקין. הם עשויים מנוצה של
עזים, ומרצופין הן ג"כ שקין ועשויים מעור:
יב] אם א"ל בית הבד כו',
כולם מכורים. משמע דקאי נמי אשקים ומרצופים, וכ"כ הרמב"ם [פכ"ה
ממכירה ה"ח] והב"י [שם], וכתבתי בפרישה שיש להגיה כן בטור [שם], ועיין
מה שכתבתי בדרישה ע"ז:
יג] ששוטחין בהן זיתים כו'.
פירוש, אע"ג דמוכרין בהן ג"כ יין ופת שעל שם זה נקרא חנויות:
יד] אם מצר לו מצרים חיצונים.
בגמרא [שם ס"ח ע"א] ובטור [שם] כתב דבעינן שמצר לו מצרים ושיאמר בית הבד
וכל תשמישיו אני מוכר לך, וע"ש, וכן דעת המחבר, וקאי אמ"ש לפני זה:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כה הלכה ט
המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים
שיושבין עליהן כשהן ערומים, ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים, ואת בית הספסלין
שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים, ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן, אבל לא מכר
את הנסרים עצמן ואת היקמים עצמן ולא את הספסלין עצמן ולא את בית הוילאות עצמן,
ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר הבריכות
המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית כנוס העצים, ואם אמר לו
מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי הן כולן מכורין אע"פ שהן חוצה לו.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטו סעיף ג
המוכר את בית המרחץ, מכר את בית
הנסרים שיושבים עליהם כשהם ערומים, ואת בית היקמים (פי' הם ספלאות של עץ שנותנים
בהם מים לפני כל אחד ואחד) (ה"ה שם בשם אבן מיגש) שנוטלים בהם המים, ואת בית
הספסלים שיושבים עליהם בחצר המרחץ כשהם לבושים, ואת בית הוילאות שמסתפגים בהם, אבל
לא מכר את הנסרים עצמם ואת היקמים עצמם ולא את הספסלים עצמם ולא את הוילאות עצמם.
ובזמן שא"ל: הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולם מכורים. בין כך ובין כך לא מכר
הבריכות המספקות לו מים, בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית כינוס העצים.
ואם א"ל: מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך, הרי כולם מכורים אעפ"י שהם חוצה
לו; ויש מי שכתב דדוקא כשהן בין המצרים וכתב לו: אילין מצרנהא.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ג
טו] את בית הנסרים כו'. פירוש,
דוקא החדר עצמו המחובר ובנוי לכך שמצניעים שם הני תשמישי מרחץ, הוא דנמכר בכלל
מכירת המרחץ, אבל התשמישין עצמן שהן מטולטלים ואינן קבועים ועומדים, אינן מכורין
בסתם, וכדמסיק:
טז] יקמים. הן כלים קטנים שנוטל
כל אחד בהן מים לרחצו מהם. וי"מ יקמים הגיגית הגדולה ששופכין בה מים הרבה:
יז] בין בימות החמה כו'. ר"ש
[ב"ב ס"ח ע"א ד"ה בין] פירש דרבותא בזה קאמר, אפילו בימות
החמה דיש בהן מעט מים וה"א דיהיו אז בטלים אגב המרחץ, קמ"ל דלא. ובטור
[סעיף ה'] לא כתב בין בין, וכתבתי בפרישה [שם] דכונתו היא, דאע"ג שבכל משך
השנה בימות החמה ובימות הגשמים שואבין מהן לצורך בית המרחץ וה"א דיהיו בטלין
בהן, קמ"ל. ועיין מה שכתבתי שם עוד מזה:
יח] ולא בית כינוס העצים. פירוש,
לא העצים ולא המים ולא בתיהן שהן מכונסים בו, שום אחד מהן אינו מכור, דמיוחדין הן
ג"כ לתשמישין אחרים, ועיין פרישה [שם]:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כה הלכה ח
אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני
מוכר לך כולן מכורין, היו חוצה לה חנויות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין, אם מצר
לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל, ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה.
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כו הלכה א
המוכר את העיר מכר בתים ובורות
שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה, ואת
החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם
כנגדה אע"פ שהן רחוקים ממנה, אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא
וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה
ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש
לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטו סעיף ד
המוכר את העיר, מכר בתים, בורות, שיחין ומערות,
מרחצאות, שובכות, בית הבדים, בית השלחין שבה ואת הסמוכים לה, ואת החורשים (פי'
תרגום יער חורשא, (דברים יט, ה) ופי' ביברים פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין
בה דגים) המוקפים לה, ואת השדות הידועים לה, ואת הביברים של חיה ועופות ודגים
שפניהם כנגדה, אף על פי שרחוקים ממנה. אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה. ובזמן שאמר
ליה: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, הרי כולם מכורים. בין כך ובין כך לא מכר את
שיריה (פי' בגמרא בב"ב מאי שיריה, פסקי באגי; ופי' הר"ש חתיכות בקעה
הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת, שיש הפסק צונמא בינתים ושיריה לשון שיריים הוא)
ולא את בנותיה, ולא את החורשים המוקצים ממנה, ולא את החלק שיש לה בים, ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות
ודגים שאין פניהם כנגדה.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ד
יט] בית השלחין. בבית השלחין זה
כולל שדה בית הבעל וגם גינות דשניהן נקראין כן, שדות על שם שצריכים מים הרבה וכתיב
[איוב ה' י'] שולח מים על פני חוצות. גינות על שם שנאמר [שיר השירים ד' י"ג]
שלחיך פרדס רמונים, שמשלחין פירות בכל שנה, כן כתב המגיד משנה (פכ"ח)
[פכ"ו] דמכירה [ה"א]. ולכאורה היה נראה דאינו בכלל שדות, מדכתבו
הרמב"ם [שם] והטור [סעיף ו'] והמחבר כאן אחר זה, שדות הידועות לה, וצ"ל
דשדות בית הבעל יש להן שם בפני עצמן, ושדות שבסמוך איירי משאר שדות:
כ] החורשין. פירוש, יערים שסביבות
העיר:
כא] כולם מכורים כו'. פירוש,
ואפילו בהמה ועבדים ושאר כל המטלטלים שבה. טור סעיף ו':
כב] לא מכר את שיריה ולא את
בנותיה. כן הוא לשון הברייתא פרק המוכר את הבית [דף ס"ח ע"ב], ומפרש שם
הגמרא שיריה פסקי באגי, ופירש (רש"י) [ר"ש ד"ה ביזלי] חתיכה בקעה
הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתים, ושיריה לשון
שיריים הוא, עכ"ל ר"ש. ובא לומר דאל תתמה מה ענין שיריה לפסקי באגי,
ומשו"ה כתב דהוא לשון שיריים דפירושו דבר קטן הנשאר מדבר גדול, אף כאן הוא
חתיכה בקעה מבקעה גדולה שהופסקה בצונמא, ומשו"ה אינה נמכרת עם העיר, אף שבקעה
הגדולה הסמוכה לעיר נמכרת עמה, זו שהופסקה בצונמא ממנה לא נחשב מן העיר, וכ"כ
המ"מ בהדיא בריש פכ"ו דמכירה:
כג] ומ"ש ולא את בנותיה.
ר"ל הכפרים הסמוכים, ר"ש [שם ד"ה ולא בנותיה]. ולשון המחבר כאן הוא
לשון הרמב"ם פכ"ו [שם] שהוא כלשון המשנה והברייתא דלשם, וכל זה הביא נמי
הב"י [סעיף ו'] ע"ש. ומהתימה על עיר שושן שבמקום "שיריה"
הנ"ל בברייתא ובגמרא וברמב"ם ובלשון המחבר, כתב הוא [סעיף ד'] ז"ל,
בין כך ובין כך לא מכר את "התכשיטין" ואת "השירין" שבתוכה
שאינם שייכים לה כלל ולא את בנותיה כו', עכ"ל. מוכרח מדבריו שהוא סבר שיריה
שכתב הרמב"ם והמחבר בזה, הוא לשון שירין ונזמים, ולכך כתב ולא התכשיטין
והשירין, ולכן כתב נמי שבתוכה, דאילו פירש ג"כ שירי בקעה לא שייך בה לשון
"שבתוכה", ומשום ה"נ סיים וכתב שאינם שייכים לה כלל. והן דברים
בטלים ואינו עולה על הלב לפרש כן מכמה טעמים, ואיך לא ראה לפניו לשון הגמרא
(ופירש"י) [ופיר"ש] והמ"מ ודבר הלמד מענינו, שוב ראיתי בעיר שושן
בדפוס הנדפס בפראג שלישית, הוגה על דרך שכתבתי:
כד] ולא החלק שיש לה בים כו'.
פירש ר"ש [שם ד"ה הכי גרסינן], שיש להעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר,
אלא שעומד בים:
כה] ולא החלק שיש לה ביבשה. פירש
(רש"י) [רשב"ם שם] שהוא גם כן ביבשה כמו העיר אלא שמופלג מן העיר, ומיהו
על שם העיר נקרא, עכ"ל. אלא שרשב"ם גורס שם בברייתא דחלק זה שבים
ושביבשה נמכר עם העיר, והרמב"ם [שם] גרס בברייתא אינו נמכר עם העיר, וגם
המ"מ כתב שם על דברי הרמב"ם פירוש ר"ש, וכתב שהרמב"ם חולק עם
רשב"ם, ולא כתב שהיתה לו גירסא אחרת בגמרא, והמחבר נמשך אחר לשון
הרמב"ם, והטור [שם] השמיט ולא כתב מהאי בין כך ובין כך כו' והלאה. ועיין
דרישה [שם] שכתבתי קצת טעם לדבריו:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כו הלכה ב
המוכר את השדה מכר את האבנים
הסדורות לגדר, ואת האבנים שמונחות על העומדים מפני שהן לצרכה, ומכר את הקנים
החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה, ומכר את התבואה
המחוברת לקרקע אע"פ שהגיע להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע
אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומרה העשויה בטיט אע"פ שאינה
קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה אע"פ שהן עבים, ומכר כל
הדקלים שבה, אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינן מונחות
על גבי העומרין אע"פ שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת
הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע
אע"פ שהיא צריכה לשדה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטו סעיף ה
המוכר את השדה, מכר את האבנים
הסדורות לגדר, ואת האבנים המונחות על העומרים, מפני שהם לצרכה. ( ומכר את מצריו)
(טור), ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת הגפנים כדי להעמידם, ומכר את התבואה
המחוברת לקרקע אף ע"פ שהגיעה להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית
רובע, אף על פי שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומירה (פי' בית דירה שעושים
לשומר השדה) העשויה בטיט, אף על פי שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת
בתולת השקמה (פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים ובבחרותו שעדיין לא נכרתו ענפיו נקרא
בתולת השקמה וכשיזקין ויכרתו ענפיו להחלפה נקרא סדן השקמה) אע"פ שהם עבים,
ומכר כל הדקלים שבה (אפי' העומדים על המצר) (טור). אבל לא מכר את האבנים שאינם
סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינם מונחים על העומרים אע"פ שהם מוכנים לכך, (
וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין) (טור וב"י בשם
תוס'), ולא את הקנים שבכרם שאינם מונחים תחת הגפנים, אעפ"י שהם משופין וחלקים
ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מהקרקע אעפ"י שהיא צריכה לשדה ( ליבשה שם)
(טור). ובזמן שאמר ליה: היא וכל מה שבתוכה, הרי כולם מכורים. בין כך ובין כך לא
מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע, אף על פי שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה
קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה, כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את
השומירה בזמן שאינה עשויה בטיט, אף על פי שהיא קבועה בארץ. ולא מכר החרוב המורכב,
ולא סדן השקמה, אפילו הם דקים, ולא מכר את הבור שבה, ולא את הגת, ולא את השובך,
בין שלמים בין חרובים. וצריך המוכר ליקח להם דרך מהלוקח, כדי שילך בה עד אותו הבור
או הדות או הגת או השובך שנשארו לו בתוך השדה. ואם פירש ואמר: חוץ מאלו, אינו צריך
ליקח לו דרך.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ה
כו] מכר את האבנים כו'. אע"ג
דכל הני תשמישים אינן מחוברים לקרקע נינהו, מ"מ כיון דקבועים ועומדים
ומיוחדים לשדה או בית זה, הן מכורין עמו:
כז] המונחים ע"ג העמרים.
בטור [סעיף ז'] כתוב אם הונחו פעם אחת סגי וכמ"ש מור"ם בסמוך:
כח] ומכר את מצריו. פירוש, מצרי
השדה עצמו, והוא מהטור [שם], ובסמוך כתב מור"ם לשון הטור דאפילו הדקלים דעל
המצר ג"כ מכורים עמו, וכן הוא בגמרא [ב"ב ס"ט ע"ב], וילפינן
לה מאברהם שקנה שדה מעפרון וכתיב ביה [בראשית כ"ג י"ז] ויקם שדה עפרון
אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה, וסביב פירושו
המצר:
כט] הקנים החלקים. כצ"ל בלא
וי"ו, וכן הוא ברמב"ם [המובא בציונים אות י"ח] ובטור [שם],
ור"ל שמקלפין הקליפה מעל גבי הקנים כדי שלא יתליעו, ומעמידים הקנים תחת
הגפנים כדי להחזיקן ויעמדו על עמדם. ובטור כתוב גם קנים הללו, והוא שהועמדו פעם אחת
תחת הגפנים ע"ש, וס"ל דהזמנה לכך לחוד לאו מילתא היא:
ל] ומכר מחיצת הקנים. כן הוא
ברי"ף [שם ל"ו ע"ב מדפי הרי"ף] ורמב"ם [שם], מחיצה. אבל
בגמרא שלנו [שם ס"ח ע"ב] וברשב"ם כתוב חיצת הקנים בלא מ"ם
ראשונה, ופירש רשב"ם חיצת קנים, קנים הרבה גדלים בקלח אחד, וכשהיא פחותה מבית
רובע אינה חשובה להיות לה שם בפני עצמה. ונראה דגם מחיצת פירושו הכי:
לא] ומכר השומרה. היא סוכת נוצרים
ששומרי הכרם יושבים בתוכה:
לב] העשוי בטיט. פירוש, שמלופף על
גבה וסביבות כותליה בטיט, דאז מחשב קבוע ועומד בכרם ונמכר עמו אע"פ שאינה
קבועה להיותה מחוברת בכרם עצמו, אבל כשאינה מכוסה בטיט כל סביבה, מחשב כדבר
המיטלטל אע"פ שמחוברת בקרקע הכרם, וכדמסיק בסמוך. ובטור [שם] כתב איפכא,
דכשהיא מכוסה בטיט, היא חשובה ויש לה שם בפני עצמה, ואינה נמכרת עמו אע"פ
שקבועה בכרם עצמו, וכשאינה מכוסה בטיט, נמכרת עם הכרם אף שאינה קבועה בכרם עצמו,
ומהתימה שלא הביאו מור"ם לפחות לי"א:
לג] שאינו מורכב. היינו קודם
שיזקין:
לד] ואת בתולת השקמה. פירוש, בעוד
השקמה בבחרותה, אבל כשמזקינה קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקראת סדן השקמה,
ונעשה חשוב ואינו בטל לגבי השדה, ואף על פי שאמר הוא וכל מה שבתוכו כמ"ש
בסמוך. והטעם כתב המ"מ [שם ה"ג], מפני שהם חשובים כשדה בפני עצמו, וחד
שדה מכר לו ולא שתי שדות, ועיין פרישה [שם] מ"ש עוד מזה:
לה] ומכר כל הדקלים כו'.
וכ"כ נ"י פרק המוכר בית [שם ל"ו ע"ב מדפי הרי"ף],
וז"ל, דהמוכר שדה מכר את הכרם, וכן כל שאר אילנות בכלל שדה הם, עכ"ל
ד"מ ריש סימן רט"ז:
לו] וצריך המוכר ליקח להן דרך
כו', עד ואם פירש ואמר חוץ כו'. כבר נתבאר טעמו בסימן שלפני זה סעיף ב' ע"ש:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה יד
המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו
קנה לך דקלים ותמרים והוצין, ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם נויי
השטר הם, וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי
להסתלק מן הדינין והטענות.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף א
המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו: קנה לך דקלים
ותמרים והוצין (פי' ענפי דקל שעושין מהן מחיצה); ואע"פ שקנה כל אלו אף על פי
שלא פירש אותם נויי השטר הוא.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף א
א] המוכר פרדס לחבירו כו'. כן הוא
לשון הרמב"ם פכ"ד דמכירה [הי"ד], אבל בגמרא פרק המוכר את הבית דף
ס"ט ע"ב אינו מזכיר פרדס, אלא ז"ל, א"ר יודא האי מאן דמזבין
ארעיה לחבריה צריך למכתב ליה קנה לך דקלין ותאלין והוצין וציצין, ואע"ג דכי
לא כתב ליה הכי קנה, אפילו הכי שופרא דשטרא הוא, עכ"ל. ונראה דהרמב"ם
לרבותא נקט פרדס, דאע"ג דהוא מיוחד לאילנות, אפ"ה יכתוב בפירוש שמכרו לו
עם כל האילנות שבו, כ"ש הקונה קרקע או שדה שאינה מיוחדת לאילנות לבד [וגם
האילנות מכורין בכללו כמ"ש בגמרא [ב"ב ס"ח ע"ב] וטור והמחבר
בסימן שלפני זה [טור סעיף ז' ומחבר] סעיף ה' שקנה בכללו כל האילנות שבו חוץ מחרוב
המורכב וסדין השקמה] שצריך שיכתוב בפירוש שקנה גם האילנות שבו. ומדברי הגמרא
והרמב"ם הנ"ל משמע שצריך שיפרט ויכתוב כל פרטי אילנות שבו, אבל לשון
הטור אינו כן, אלא כתב בריש סימן זה "שהקונה שדה טוב לו" שיפרש בשטר
שמכר אותו וכל האילנות שבו, משמע דבזה שכתב לו וכל אילנות שבו סגי, ודקדק הטור
וכתב, טוב לו שיפרש, ללמדינו שהגמרא שכתב, צריך לכתוב לו, לאו דוקא קאמר
"צריך", אלא עצה טובה הוא ללוקח, וכדמסיק הרמב"ם והמחבר וכתבו נוי
השטר הוא:
ב] נויי השטר הוא. ובגמרא [שם
ס"ט ע"ב] נמי קאמר דשופרא דשטרא הוא וכנ"ל, ופירש רשב"ם
ז"ל [שם ד"ה שופרא], דאפילו אתו לפני ב"ד טועין יהבינן ליה שהרי
מפורשין בתוך השטר. וא"ת הא גם עתה איכא למיחש לב"ד טועין שיפסקו ליתן
להלוקח גם חרוב המורכב וסדן השקמה כיון שנכתב בשטר מכירה סתם דלא שייר לנפשיה
כלום. י"ל כולי האי לא טעו. גם י"ל דב"ד שאינן בקיאין בדינים רגילין
להחמיר, וכל מה דאינו מוכח מתוך השטר שמכר לו רגילין לפסוק בו המוציא מחבירו עליו
הראיה, מש"ה אף שיהיה כתוב בשטר שמכר לו כל האילנות, יאמרו שאין סדן השקמה
והדומה לו בכלל וק"ל. ועיין פרישה [סעיף א'] מ"ש עוד מזה:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה יג
האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא
היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח, ואין הלוקח יכול לומר
לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים, ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך, אם היו בו
שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר, ואם אמר לו קרקע של דקלים אני מוכר לך
אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים. +/השגת הראב"ד/ קרקע
ודקלים וכו'. א"א הרב חייב לקנות שני דקלים ועיקר עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף ה
האומר לחבירו: קרקע ודקלים אני
מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים, אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח ואין
הלוקח יכול לומר לו: איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים. ואם אמר: קרקע בדקלים אני
מוכר לך, אם היו בו שני דקלים, קנה; ואם לאו, מקח טעות הוא וחוזר. ואם א"ל:
קרקע של דקלים אני מוכר לך, אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים;
ומיהו אם יש דקלים בקרקע, קנאן. הגה: בכל
ענין שאמר. ויש אומרים דאם אמר ליה: קרקע ודקלים אני מוכר לך, אף על פי שיש דקלים
בשדה, אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן לו עוד שני דקלים; ואם אין לו אין צריך
לקנות; מיהו הקרקע קנוי לו, דשני מכירות הן הקרקע והדקלים (טור בשם הרשב"ם).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ה
יד] קרקע ודקלים אני מוכר לך.
נראה דהרמב"ם [המובא בציונים אות י'] בעל דין זה סבירא ליה, דכשיש בשדה זה
דקלים אין צריך לקנות לו עוד דקלים זולתם, והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי
דקלים נמכרים בכלל הקרקע [ואי משום שטוב לפרש כמו שכתב בריש סימן זה, הל"ל
קרקע בדקלים], משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכירה, מש"ה הוצרך לומר
דמוכר לו ארעא ודקלי [ולא כעיר שושן שכתב שגם לסברא זו צריך ליתן לו עוד ב' דקלים,
עיין שם]. ומיהו אם אין בקרקע דקלים, אין הלוקח יכול לומר אחזור במקח כי מקח טעות
הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים, אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים, הרשות
ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד שני דקלים ממקום אחר. אבל אם אין המוכר
נותן לו שני דקלים גם במקום אחר, סבירא ליה להרמב"ם דהלוקח יכול לבטל המקח
לגמרי, וכן כתב הטור [סעיף ה'] בשם הרמב"ם. והי"א שכתב מור"ם פליגי
עליה בתרתי, וס"ל דמה שכתב ליה המוכר "קרקע ודקלים" אני
"מוכר" לך, שתי מכירות הן ואין האחד תלוי בהשני, דמ"ש
"קרקע" דעתו היתה אקרקע כמות שהיא, משום הכי הן יהיה בו דקלים הרבה הן
לא יהיה בו דקל כלל נוטל הלוקח במקחו כמות שהוא, ומ"ש "ודקלים"
דעתו היתה שזולת הקרקע שיתן לו יתן לו עוד שני דקלים ממקום אחר, ואם יש למוכר שני
דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו, ואם אין למוכר דקלים במקום אחר,
טוב למוכר להיות נאמן בדיבורו לקנות לו מאחרים עוד שני דקלים, אבל אין כופין אותו
ע"ז, כיון דאינו ברשותו הוי כמכר לו דבר שלא בא לעולם דלא קנה, וכמ"ש
הטור והמחבר לעיל סימן (רי"ב) [ר"ט טור סעיף ו' מחבר סעיף ה'],
ואע"ג דאין לו ולא נתקיים המקח "דודקלים" שאמר לו, מ"מ אין
הלוקח יכול לחזור גם ממקח הקרקע כדס"ל להרמב"ם, אלא מנכה לו מדמי מקחו
שיעור דמי שויו שני דקלים, והמותר צריך הלוקח ליתן להמוכר בעד הקרקע דשתי מכירות
הן, ועיין פרישה [סעיף ה']:
טו] קנאן בכל ענין שאמר. פירוש,
אפילו א"ל קרקע של דקלים, דמ"מ לא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל
דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו, ובכלל זה שכתב נשמע נמי דנוטלן בכל ענין שאמר לו
אפילו יש בו דקלים הרבה, ולאפוקי מדעת ר"י [ב"ב ס"ט ע"ב
בתוד"ה ארעא] שכתב הטור בשמו [סעיף ה'] שבמ"ש "ודקלים" בא
למעט דאין רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ואין לו אלא ב' דקלים, ע"ש: