רי"ף בבא בתרא דף לז

גמרא בבא בתרא דפים סט: – עא.

אורך השיעור אודיו הוא

1. אמר לו חוץ מדקל פלוני 1

2. האומר לחבירו קרקע ודקלים. 1

3. מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות. 2

4. אין הגת והשובך מכורים בכלל שדה: 3

5. הנותן מתנה קנה את כולן 4

6. האחין שחלקו וזכה אחד. 5

7. שכיב מרע שאמר: תנו לפלוני בית המחזיק מאה חביות. 5

1. אמר לו חוץ מדקל פלוני

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה יא

המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים ואמר לו חוץ מדקל פלוני, אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו הוא ששייר והשאר ללוקח, ואם דקל רע הוא ששייר [כל שכן ששייר השאר] לא קנה מן הדקלים כלום.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ג

המוכר שדה לחבירו, והיו בה דקלים, ואמר ליה: חוץ מדקל פלוני, אם דקל טוב ומשובח הוא, אותו הדקל לבדו שייר, והשאר ללוקח. ואם דקל רע הוא ששייר, לא קנה מהדקלים כלום. הגה: וי"א דדוקא הטובים ממנו לא קנה, אבל כל אילנות הפחותים ממנו, או אפילו כיוצא בו, קנה. וכל אילן הנושא קב פירות מקרי דקל טוב (טור והרא"ש). וי"א דכל זה במין האילן ששייר, אבל כל שאינו מינו, קנה הלוקח הכל (נ"י פ' המוכר הבית בשם רשב"א).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ג

ד] והשאר ללוקח כו'. הכלל מדין זה הוא, כיון דהמוכר שדה כל הדקלים והאילנות שבו נמכרים עמו וכנ"ל [סעיף א'], אלא דבאמרו חוץ שייר מה ששייר, לכך כשהדקל טוב שנוכל לומר שלא שייר אלא זה השאר מכורין, משא"כ כשהדקל ששייר הוא רע, אמדינן דעתו דלא לאותו דקל לבד כיון, אלא כונתו היתה לשייר כולם, וכאילו אמר אפילו דקל זה שהוא רע אני משייר לעצמי וכ"ש הטובים ממנו, ומש"ה אמרינן נמי דדעתו היתה לשייר לנפשו אף הדקלים הפחותים מזה, אלא שלא נחית לדקדק כולי האי לברר היותר גרוע ולומר עליו חוץ מזה. אבל דעת הי"א שכתב מור"ם ז"ל הוא, כיון דאמר ע"ז חוץ ולא אמר כן על הגרוע שבהן, דלא מיבעיא דלא שייר לנפשו הפחותין ממנו, אלא אפילו השוים ג"כ לא שייר לנפשו ומהטעם שכתבתי, כיון דמן הדין היו כולם מכורים מש"ה כל שנוכל לומר בשום צד שלא שיירו הרי הוא בכלל המכירה, וק"ל:

ה] וכל אילן הנושא קב. גם דעה הראשונה ס"ל הכי, וענין בפני עצמו הוא ובא לפרש איזהו מיקרי דקל טוב, וכן כתב בטור [סעיף ג']

ו] אבל כל שאינו מינו כו'. ואין להוכיח זה מדברי הגמרא [ב"ב ס"ט ע"ב] והטור והמחבר שכתבו בסמוך [סעיף ד'] דהאומר חוץ מהאילנות, ששייר האילנות והגפנים מכורים. די"ל דהתם איירי כשגם האילנות ששייר לנפשו הן טובים, אלא דהו"א דגם הדקלים או הגפנים בכלל שם האילנות הם ששייר לנפשו, וק"ל:

2. האומר לחבירו קרקע ודקלים

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה יג

האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח, ואין הלוקח יכול לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים, ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך, אם היו בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר, ואם אמר לו קרקע של דקלים אני מוכר לך אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים. +/השגת הראב"ד/ קרקע ודקלים וכו'. א"א הרב חייב לקנות שני דקלים ועיקר עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ה

האומר לחבירו: קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים, אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו: איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים. ואם אמר: קרקע בדקלים אני מוכר לך, אם היו בו שני דקלים, קנה; ואם לאו, מקח טעות הוא וחוזר. ואם א"ל: קרקע של דקלים אני מוכר לך, אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים; ומיהו אם יש דקלים בקרקע, קנאן. הגה: בכל ענין שאמר. ויש אומרים דאם אמר ליה: קרקע ודקלים אני מוכר לך, אף על פי שיש דקלים בשדה, אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן לו עוד שני דקלים; ואם אין לו אין צריך לקנות; מיהו הקרקע קנוי לו, דשני מכירות הן הקרקע והדקלים (טור בשם הרשב"ם).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ה

יד] קרקע ודקלים אני מוכר לך. נראה דהרמב"ם [המובא בציונים אות י'] בעל דין זה סבירא ליה, דכשיש בשדה זה דקלים אין צריך לקנות לו עוד דקלים זולתם, והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי דקלים נמכרים בכלל הקרקע [ואי משום שטוב לפרש כמו שכתב בריש סימן זה, הל"ל קרקע בדקלים], משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכירה, מש"ה הוצרך לומר דמוכר לו ארעא ודקלי [ולא כעיר שושן שכתב שגם לסברא זו צריך ליתן לו עוד ב' דקלים, עיין שם]. ומיהו אם אין בקרקע דקלים, אין הלוקח יכול לומר אחזור במקח כי מקח טעות הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים, אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים, הרשות ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד שני דקלים ממקום אחר. אבל אם אין המוכר נותן לו שני דקלים גם במקום אחר, סבירא ליה להרמב"ם דהלוקח יכול לבטל המקח לגמרי, וכן כתב הטור [סעיף ה'] בשם הרמב"ם. והי"א שכתב מור"ם פליגי עליה בתרתי, וס"ל דמה שכתב ליה המוכר "קרקע ודקלים" אני "מוכר" לך, שתי מכירות הן ואין האחד תלוי בהשני, דמ"ש "קרקע" דעתו היתה אקרקע כמות שהיא, משום הכי הן יהיה בו דקלים הרבה הן לא יהיה בו דקל כלל נוטל הלוקח במקחו כמות שהוא, ומ"ש "ודקלים" דעתו היתה שזולת הקרקע שיתן לו יתן לו עוד שני דקלים ממקום אחר, ואם יש למוכר שני דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו, ואם אין למוכר דקלים במקום אחר, טוב למוכר להיות נאמן בדיבורו לקנות לו מאחרים עוד שני דקלים, אבל אין כופין אותו ע"ז, כיון דאינו ברשותו הוי כמכר לו דבר שלא בא לעולם דלא קנה, וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סימן (רי"ב) [ר"ט טור סעיף ו' מחבר סעיף ה'], ואע"ג דאין לו ולא נתקיים המקח "דודקלים" שאמר לו, מ"מ אין הלוקח יכול לחזור גם ממקח הקרקע כדס"ל להרמב"ם, אלא מנכה לו מדמי מקחו שיעור דמי שויו שני דקלים, והמותר צריך הלוקח ליתן להמוכר בעד הקרקע דשתי מכירות הן, ועיין פרישה [סעיף ה']:

טו] קנאן בכל ענין שאמר. פירוש, אפילו א"ל קרקע של דקלים, דמ"מ לא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו, ובכלל זה שכתב נשמע נמי דנוטלן בכל ענין שאמר לו אפילו יש בו דקלים הרבה, ולאפוקי מדעת ר"י [ב"ב ס"ט ע"ב בתוד"ה ארעא] שכתב הטור בשמו [סעיף ה'] שבמ"ש "ודקלים" בא למעט דאין רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ואין לו אלא ב' דקלים, ע"ש:

3. מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה יב

מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות, אם יש בו דקלים בלבד שייר הדקלים, ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים, וכן שאר האילנות, היו בה גפנים ודקלים לא שייר אלא הגפנים, אילנות וגפנים לא שייר אלא אילנות, וכן אילנות ודקלים שייר אילנות שהמוכר בעין יפה הוא מוכר, ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל והשאר הרי הוא של לוקח, ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב. +/השגת הראב"ד/ בעין יפה וכו'. א"א הטעם שפירש לזה אינו כלום אלא שלשון בני אדם קורין לאלו אילנות סתם ולא לאלו וטעה בטעם שלו שהרי גופני קנו דקלי ודקלי לא קנו גופני עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ד

מכר לו שדה ואמר: חוץ מהאילנות, אם יש בו דקלים בלבד, שייר הדקלים, ואם יש בו גפנים בלבד, שייר הגפנים; וכן שאר האילנות. היו בה גפנים ודקלים, לא שייר אלא הגפנים. ( וכן בדקלים ואילנות שייר האילנות). היו בה אילנות וגפנים, שייר האילנות ומכר הגפנים, שהמוכר בעין יפה מוכר. הגה: אמר לו: חוץ מחרוב זה, לא קנה כל החרובין שבשדה, והא דקאמר: חוץ מזה, כדי לשייר לו דרך (הכל בטור). וע"ל סימן רט"ו ס"ה. ואם הדקלים שייר, לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל, והשאר הרי הם של לוקח. ( מיהו אם כולם נמוכים, שייר כולם) (טור). ואם שאר האילנות הוא ששייר, לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו, וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב. (מיהו אם כולם דקין שהעול כובשן, שייר כולן) (טור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ד

ז] אם יש בו דקלים לבד כו'. קמ"ל דאף דקלים וגפנים בכלל שם האילנות הן כשאין בשדה זולתם, אבל כשיש בשדה ג"כ סתם אילנות, אמרינן דלא שייר אלא סתם אילנות, ואם אין בשדה אלא דקלים וגפנים, גפנים הן יותר בכלל שם אילנות סתם מדקלים, מש"ה אמרינן דמשייר לנפשו הגפנים ולא הדקלים:

ח] וכן שאר אילנות. קצת קשה דכ"ש הוא, ודוחק לומר דמשום סיפא כתבו ללמדינו דאף באילנות לא שייר לנפשו כי אם אותן שאין העול כובשו. לכן היה נראה דמ"ש וכן שאר אילנות, ר"ל שאר אילנות החשובים כגון של תאנים ורימונים או של זיתים, וס"ל דאם היו שאר אילנות עמהן לא היינו אומרין דשיירן כמו בדקלים וגפנים, אבל השתא דליכא עמהן שאר אילנות ודאי דעתו הוה עלייהו ושיירן. ועיין פרישה [סעיף ד'], שם כתבתי לשון הגמרא [ב"ב ס"ט ע"ב] והטור [סעיף ד'] דלא משמע הכי קצת:

ט] וכן בדקלים ואילנות. פירוש, כמו שאמרינן שמכר דקלים ושייר הגפנים, כן הדין באם היו בו אילנות ודקלים דאמרינן דמכר דקלים, ולא אמרינן בזה דשייר האילנות הגרועים וכ"ש הדקלים הטובים וכנ"ל:

י] שהמוכר בעין יפה מוכר. פירוש, ומש"ה לא אמרינן ששייר לנפשו שניהם גפנים ודקלים, אלא כל מה שנוכל לומר שלא שייר אמרינן דודאי מכר לו:

יא] אמר לו חוץ מחרוב זה. פירוש, חוץ מחרוב המורכב דבזה דוקא דינא הכי, משום דאף דלא שייריה מסתמא נמי לא היה מכור בכלל השדה וכמ"ש הטור והמחבר בסימן שלפני זה [טור סעיף ז' ומחבר סעיף ה'], מש"ה אמרינן דבשיורו בפירוש לטפויי אתא לשייר לנפשו ג"כ דרך לאותו חרוב, דמסתמא לא היה לו דרך כמ"ש הטור [שם סעיף ח'] והמחבר שם בסוף סעיף ה', אבל אם אמר אחרוב שאינו מורכב חוץ מחרוב זה, אין כאן יתור לשון ואין לו דרך לאותו חרוב, וגם שאר חרובים שאינם מורכבים אינם משוירים:

יב] שעולין לו בחבל. שהדקל הוא גבוה ופירותיו הן סמוך לראש האילן, ואין לדקל ענפים מהצדדים שיוכל לעלות בהן ללקוט פירותיו מראש האילן וצריכין לעלות בחבל וללקוט הפירות, וקאמר דאם אינו גבוה כ"כ אינו בכלל שם דקל סתמא והוא מכור. ובטור [סעיף ד'] סידר דין זה אאומר חוץ מאילנותיו ולא היו בו אלא דקלים דאמרינן דשיירו לנפשו, ולרבותא כתבו שם דגם בזה אמרינן כל שאין עולין בחבל הוא מכור, ואע"ג דלא שייריה בלשון דקל אלא בלשון אילן וסתם אילן אינו גבוה כ"כ, ועיין פרישה [שם]:

יג] שאין העול כובשו. דרכם היה לחרוש סביב האילנות, ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכבו אינו חשוב. וכאן לא שייך לומר עליית בחבל, דשאר אילנות יש להן ענפים מן הצד לעלות בהן. ובדקל אף אם העול כובשו כל שעולין לו בחבל חשוב הוא, ואמרינן דדעתו היתה גם כן עליו במה שאמר חוץ מדקל:

4. אין הגת והשובך מכורים בכלל שדה:

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ה

המוכר את השדה, מכר את האבנים הסדורות לגדר, ואת האבנים המונחות על העומרים, מפני שהם לצרכה. ( ומכר את מצריו) (טור), ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת הגפנים כדי להעמידם, ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אף ע"פ שהגיעה להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, אף על פי שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומירה (פי' בית דירה שעושים לשומר השדה) העשויה בטיט, אף על פי שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה (פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים ובבחרותו שעדיין לא נכרתו ענפיו נקרא בתולת השקמה וכשיזקין ויכרתו ענפיו להחלפה נקרא סדן השקמה) אע"פ שהם עבים, ומכר כל הדקלים שבה (אפי' העומדים על המצר) (טור). אבל לא מכר את האבנים שאינם סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינם מונחים על העומרים אע"פ שהם מוכנים לכך, ( וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין) (טור וב"י בשם תוס'), ולא את הקנים שבכרם שאינם מונחים תחת הגפנים, אעפ"י שהם משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מהקרקע אעפ"י שהיא צריכה לשדה ( ליבשה שם) (טור). ובזמן שאמר ליה: היא וכל מה שבתוכה, הרי כולם מכורים. בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע, אף על פי שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה, כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את השומירה בזמן שאינה עשויה בטיט, אף על פי שהיא קבועה בארץ. ולא מכר החרוב המורכב, ולא סדן השקמה, אפילו הם דקים, ולא מכר את הבור שבה, ולא את הגת, ולא את השובך, בין שלמים בין חרובים. וצריך המוכר ליקח להם דרך מהלוקח, כדי שילך בה עד אותו הבור או הדות או הגת או השובך שנשארו לו בתוך השדה. ואם פירש ואמר: חוץ מאלו, אינו צריך ליקח לו דרך.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ה

כו] מכר את האבנים כו'. אע"ג דכל הני תשמישים אינן מחוברים לקרקע נינהו, מ"מ כיון דקבועים ועומדים ומיוחדים לשדה או בית זה, הן מכורין עמו:

כז] המונחים ע"ג העמרים. בטור [סעיף ז'] כתוב אם הונחו פעם אחת סגי וכמ"ש מור"ם בסמוך:

כח] ומכר את מצריו. פירוש, מצרי השדה עצמו, והוא מהטור [שם], ובסמוך כתב מור"ם לשון הטור דאפילו הדקלים דעל המצר ג"כ מכורים עמו, וכן הוא בגמרא [ב"ב ס"ט ע"ב], וילפינן לה מאברהם שקנה שדה מעפרון וכתיב ביה [בראשית כ"ג י"ז] ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה, וסביב פירושו המצר:

כט] הקנים החלקים. כצ"ל בלא וי"ו, וכן הוא ברמב"ם [המובא בציונים אות י"ח] ובטור [שם], ור"ל שמקלפין הקליפה מעל גבי הקנים כדי שלא יתליעו, ומעמידים הקנים תחת הגפנים כדי להחזיקן ויעמדו על עמדם. ובטור כתוב גם קנים הללו, והוא שהועמדו פעם אחת תחת הגפנים ע"ש, וס"ל דהזמנה לכך לחוד לאו מילתא היא:

ל] ומכר מחיצת הקנים. כן הוא ברי"ף [שם ל"ו ע"ב מדפי הרי"ף] ורמב"ם [שם], מחיצה. אבל בגמרא שלנו [שם ס"ח ע"ב] וברשב"ם כתוב חיצת הקנים בלא מ"ם ראשונה, ופירש רשב"ם חיצת קנים, קנים הרבה גדלים בקלח אחד, וכשהיא פחותה מבית רובע אינה חשובה להיות לה שם בפני עצמה. ונראה דגם מחיצת פירושו הכי:

לא] ומכר השומרה. היא סוכת נוצרים ששומרי הכרם יושבים בתוכה:

לב] העשוי בטיט. פירוש, שמלופף על גבה וסביבות כותליה בטיט, דאז מחשב קבוע ועומד בכרם ונמכר עמו אע"פ שאינה קבועה להיותה מחוברת בכרם עצמו, אבל כשאינה מכוסה בטיט כל סביבה, מחשב כדבר המיטלטל אע"פ שמחוברת בקרקע הכרם, וכדמסיק בסמוך. ובטור [שם] כתב איפכא, דכשהיא מכוסה בטיט, היא חשובה ויש לה שם בפני עצמה, ואינה נמכרת עמו אע"פ שקבועה בכרם עצמו, וכשאינה מכוסה בטיט, נמכרת עם הכרם אף שאינה קבועה בכרם עצמו, ומהתימה שלא הביאו מור"ם לפחות לי"א:

לג] שאינו מורכב. היינו קודם שיזקין:

לד] ואת בתולת השקמה. פירוש, בעוד השקמה בבחרותה, אבל כשמזקינה קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקראת סדן השקמה, ונעשה חשוב ואינו בטל לגבי השדה, ואף על פי שאמר הוא וכל מה שבתוכו כמ"ש בסמוך. והטעם כתב המ"מ [שם ה"ג], מפני שהם חשובים כשדה בפני עצמו, וחד שדה מכר לו ולא שתי שדות, ועיין פרישה [שם] מ"ש עוד מזה:

לה] ומכר כל הדקלים כו'. וכ"כ נ"י פרק המוכר בית [שם ל"ו ע"ב מדפי הרי"ף], וז"ל, דהמוכר שדה מכר את הכרם, וכן כל שאר אילנות בכלל שדה הם, עכ"ל ד"מ ריש סימן רט"ז:

לו] וצריך המוכר ליקח להן דרך כו', עד ואם פירש ואמר חוץ כו'. כבר נתבאר טעמו בסימן שלפני זה סעיף ב' ע"ש:

5. הנותן מתנה קנה את כולן

רמב"ם הלכות מכירה פרק כו הלכה ה

במה דברים אמורים במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד, כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ו

במה דברים אמורים, במוכר, מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו אלא אלו. אבל הנותן מתנה, קנה את כולן, בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד. כללו של דבר: הנותן קרקע, קנה המקבל כל המחובר לה, עד שיפרש. הגה: ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן, אבל מה שהוא חוץ ממנו, כגון יציע וחדר וכדומה, אין חלוק בין מכר למתנה (המגיד פכ"ו דמכירה וב"י בשם הר"ן).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ו

לז] בד"א במוכר כו'. הטעם, דנהי דאמרו דמוכר בעין יפה מוכר, היינו דוקא במכר לו בית דמשויר הבור והדות לנפשו, בזה אמרינן דאפילו דרך לבור ודות לא שייר לנפשו, דכיון דפירש לו שמכר לו בית, אותו בית מכר לו בשלימותו, אבל בור ודות וגג אמרינן דלא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית, ואמרינן כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור, מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר, והמע"ה:

לח] אבל בנותן מתנה. דלא היה לו שום אונס המכריחו להמתנה, אלא שבעין יפה ונפש חפיצה נתנו לו, בכזה אמרינן דכל השייך לו וקבועים בו (מכר) [נתן]. מיהו מה שחוץ ממנו כגון יציע וחדר וכדומה, כיון דלא הזכירו כלל לא אמרינן דהוה בכלל המתנה וכמ"ש מור"ם:

לט] כללו של דבר הנותן קרקע. דוקא בקרקע יש חילוק בין מכר ומתנה לענין זה ולא במטלטלין, וכמ"ש הטור ומור"ם לקמן בסוף סימן ר"ך [טור סעיף ט"ו ורמ"א סעיף י"ח], ע"ש:

מ] כל המחובר לה כו'. ז"ל רשב"ם [ב"ב ע"א ע"א ד"ה אבל], מיהו אם יש שם מעות או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע, או כל דבר שלא הוצרך התנא דמתניתין להזכיר ולומר דאינו נמכר בכלל בית או חצר או שדה, משום דהוא מילתא דפשיטותא דאינו בכלל שדה כלל, ההיא ודאי לא קנה לה ג"כ המקבל מתנה, עכ"ל, וכן דעת המחבר. ומזה נשמע דכל מה שאמרו דכשאומר כל מה שבתוכו מכור לך, דבכללו הוא אפילו דברים התלושים כנ"ל, מכ"ש דהוא בכלל מתנה וק"ל:

6. האחין שחלקו וזכה אחד

רמב"ם הלכות מכירה פרק כו הלכה ו

וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן, והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן, והמקדיש את השדה הקדיש כולן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ז

וכן האחים שחלקו וזכה אחד מהם בשדה, זכה בכולם. והמחזיק בנכסי הגר, החזיק בשדה זכה בכולם, והמקדיש את השדה, הקדיש את כולם.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו סעיף ז

מא] וכן האחים שחלקו. דכיון דבאו לחלוק ולוקח זה שדה זו וזה השני, נסתלקו זה מזה לגמרי בכל שהוא קבוע ועומד בו:

מב] והמחזיק בנכסי הגר כו'. פירוש, בחזקה אחת שמחזיק בשדה זו זכה נמי בחרוב המורכב וסדן השקמה וכדומה לו, דה"ל כשתי שדות ואין מצר ביניהם דקנהו הזוכה בחזקה אחת כמ"ש לקמן בסימן ער"ה [סעיף ז']:

מג] והמקדיש כו'. דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש, דאם לא כן מי הכריחו להקדיש, וכמו שכתבתי [סקל"ח] הטעם במתנה:

7. שכיב מרע שאמר: תנו לפלוני בית המחזיק מאה חביות

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה כב

אמר תנו נדוניא לבתי כך וכך בגדים כך וכך כלים הוזלו הבגדים והכלים אחר כן, הריוח ליתומים ונותנין לה כשער הזול, וכן אם אמר תנו ארבע מאות זוז דמי היין לבתי והוקר היין הריוח ליתומים ונותנין לה ארבע מאות זוז, מעשה באחד שהיה יוצא בקולר ואמר תנו לפלוני ארבע מאות זוז מהיין של מקום פלוני, ואמרו חכמים יטול ארבע מאות זוז מדמי אותו היין שלא נתכוון זה ליתן לו מן היין משקל ארבע מאות זוז ולא נתכוון אלא לדמים וזה שייחדן כדי ליפות את כחו, ושוב מעשה באחד שאמר הדקל לבתי והניח שני חצאי דקל אמרו חכמים תטול השני חצאים שלזה נתכוון והם שקרא דקל, ושוב מעשה באחד שאמר תנו לפלוני בית המחזיק מאה כורין ונמצא הבית שיש לזה המצוה מחזיק מאה ועשרים, ואמרו חכמים זכה בבית זה שהדברים מראין שכוונתו לזה היתה שכל הנותן בעין יפה נותן, וכן כל כיוצא בדברים אלו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף יד

שכיב מרע שאמר: תנו לפלוני בית המחזיק מאה חביות, ולא נמצא לו בית מחזיק פחות מק"כ, זכה באותה בית שמחזיק ק"כ.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף יד

לג] זכה באותו בית שמחזיק ק"כ. הטור [סעיף כ"ח] סיים בזה וכתב ז"ל, שכונתו היתה ודאי ליתנו לו כמו שהוא, דנותן בעין יפה נותן, עכ"ל. פירוש, ולא אמרינן דדעתו היתה שלא יתנו לו מהבית אלא מקום שיחזיק מאה חביות והמותר יחזיקו להיורשים, אלא אמרינן דאמר שמחזיק מאה חביות לשם חשיבות דמתנה גדולה כזו תתנו לו, ולאו דוקא קאמר, כיון דלא נמצא לו בית שמחזיק פחות מזה: