רי"ף בבא בתרא דף לח

גמרא בבא בתרא דפים עא. – עו:

אורך השיעור אודיו הוא

1. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו 1

2. המוכר קרקע ושייר אילנות. 1

3. המוכר את הספינה. 2

4. הספינה נקנית במסירה. 3

[5. כיצד קונין את הבהמה במשיכה. 3

6. מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים. 4

1. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה ו

הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע, לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום, הגדילו שני אילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ט

הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע, לפיכך אם מת האילן או נקצץ, אין לו כלום. הגה: מיהו יש לו כמלא אורה וסלו, וכל שכן תחתיה, ללקח שם פירותיו, ואין המוכר יכול לזרוע שם; גם יש ללוקח דרך ללקט פירותיו מן האילנות שקנה (טור). הגדילו שני האילנות והוציאו שריגים ואמירים, יקוץ, שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר: שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע. ( אבל אם נתפשטו הענפים, אפילו למרחוק, א"צ לקוץ) (טור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ט

ל] ואין המוכר יכול לזרוע שם. הטעם, משום דמטנפי פירותיו דהלוקח בשעה שיפלו שמה:

לא] גם יש ללוקח דרך. ר"ל בקונה ג' אילנות פשיטא דיש לו דרך דהמוכר בעין יפה מוכר, וכמ"ש הטור והמחבר בסימן רי"ד [טור סעיף ט"ו ומחבר] סעיף ב' דהמוכר בור ודות שבתוך חצירו יש להלוקח דרך להן, אלא אפילו קנה שני אילנות, אף דלא מכר לו קרקע כלל, מ"מ דרך יש להן בזמן שלא נתיבשו. והטעם כתב הטור ז"ל [המובא בציונים אות כ"ד] דהרי הוא כאדם המשאיל מקום לחבירו להניח שם חפציו דמשאיל לו ג"כ מקום לילך שם, ולא כע"ש דכתב דבשלשה אין להן דרך עליהן, דטעות הוא. שוב הוגד לי שתיקנו בדפוס הנדפס מחדש בפראג:

לב] יקוץ שמא יצמחו וכו'. ז"ל הטור [שם], צריך לקוצצם מיד שמא יצאו מן הגזע הסמוך לארץ ויתכסו אח"כ בקרקע עד שיראו כשלשה ויטעון הלוקח לקחתי ג' אילנות מתחילה ויש לי קרקע עמהם. ואע"ג דהלוקח צריך להביא ראיה וכמ"ש הטור ובהגהות מור"ם לפני זה סעיף ח', מ"מ לא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא. ועי"ל, דדוקא בדין דבסעיף ח' שהגדילו הענפים וכן דרכן שיגדילו, מש"ה צריך הלוקח שאומר שלא הגדילו להביא ראיה, משא"כ בזה שיצמח סמוך לארץ ענף חדש ויתכסה בעפר שהוא דבר שאינו שכיח, אם אירע שצמח ענף סמוך לארץ צריך לקוצצן מיד, משום דלאחר שיתכסה בארץ ויבואו למשפט יהיו דברי הלוקח קרובים לשמוע באמרו שקנה מתחילה ג' אילנות כיון דלא שכיח הוא למצמח סמוך לארץ וק"ל, ועיין פרישה:

לג] אפילו למרחוק אין צריך לקוץ. אף שהצל רע לבית השלחין, מ"מ כיון דאין לו קרקע הרי שיעבד לו המוכר שדהו לכל צרכיו ועל שם כן לקחן ממנו, משא"כ בקנה ג' אילנות וקנה הקרקע עמהן דלא שיעבד לו המוכר מקרקעיתו כלום, מש"ה יכול להכריחו לקצוץ הענפים שנתפשטו יותר ממה היו בשעת המכירה, כיון שצליהן הוא רע לבית השלחין:

2. המוכר קרקע ושייר אילנות

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה ח

המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך, וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם, שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר לו עקור אילנך ולך. +/השגת הראב"ד/ המוכר קרקע וכו'. א"א זה דבר לא ידעתי מאין לו זה ואין לזה שורש מן הגמרא שלא נאמר דין זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יזכה במה שיחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי בשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאפשר לו זולתן, ואני אומר אפילו בשני אילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמ"ש זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להם כמלא אורה וסלו עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף יא

המוכר קרקע ושייר אילנות, הרי יש לו חצי הקרקע כולה, שאילו לא שייר בקרקע היה אומר לו: הלוקח עקור אילנך. ( וי"א דאין לו אלא הקרקע הצריך להן) (ראב"ד וטור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף יא

לו] יש לו חצי קרקע כולה. המגיד משנה פירש טעמא דהרמב"ם [המובא בציונים אות כ"ז] בזה ובדין שייר לפניו שני אילנות דבסמוך, והוא דס"ל דכל דנחית לשייר לנפשו שייר בעין יפה טפי, הלכך מעלינן ליה בכל אחד חד דרגא, דאילו מכר לאחר בתוך שדהו ג' אילנות היה קונה ג"כ מהקרקע תחתיהן וביניהן וחוצה לה כמלא אורה וסלו, בשייר האילנות לנפשו מעלינן ליה ואמרינן דשייר לנפשו כל חצי שדה שנטועים בתוכו. ובמוכר שני אילנות לאחר בתוך שדהו דכבר נתבאר דינו דלא קנה מגוף הקרקע כלום, בשייר לנפשו ב' אילנות מעלינן ליה ואמרינן ששייר לנפשיה גם הקרקע הצריכה להם דהיינו תחתיהם וביניהם כו'. [והאי נתינת טעם דכתב שאילו לא שייר היה הלוקח אומר עקור אילנך ולך, אינו נתינת טעם למ"ש שיש לו חצי קרקע, דמה"ט הוי סגי ליה בכדי הצריך לאילנות, אלא לשון הגמרא תפס הרמב"ם כדרכו, ובגמרא [ל"ז ע"א] קאמר כן רב פפא לאפוקי מדעת רב זביד דאמר בכיוצא בהם דאין לו בקרקע כלום אפילו לזרוע תחתיהם או לנטוע במקומיהם לאחר שיתיבשו, וע"ז קאמר ליה א"כ יאמר בעל הקרקע עקור אילניך גם קודם שיתיבשו ולך]. והיש אומרים חולקים וס"ל דגם בשייר לנפשו לא נתיפה כחו להיות לו כל חצי הקרקע. מיהו ג"כ מודים דאפילו בשייר ב' אילנות לפניו דשייר לו עמהן כל הקרקע הצריך להם דהיינו תחתיהן וביניהן כו' כיון דשייר לנפשו. ועיין פרישה [סעיף ט'] מ"ש עוד מזה פירוש אחר לדברי הרמב"ם ע"פ מ"ש הטור בשם הרמב"ם, ומה שכתבתי כאן הוא מוכרח ע"פ מ"ש מור"ם על המחבר ז"ל, ויש אומרים דאין לו אלא כו', דמלשון אלא, מוכח מיניה דמור"ם ז"ל פירש לדברי הרמב"ם שהוא כדברי המחבר כמשמעות פשוטו, ודוק:

3. המוכר את הספינה

רמב"ם הלכות מכירה פרק כז הלכה א

המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה, ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה, ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים, ולא מכר את העבדים העושין בהן, ולא את המרצופין, ולא את הסחורה שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף א

המוכר את הספינה, מכר את התורן (פי' עץ גבוה שתולין עליו הנס, והנס וילון התלוי בתורן נגד הרוח) ואת הנס ואת העוגנין (פירוש ברזל כעין מזלג המעגן ומעכב הספינה) ואת כל המשוטין המנהיגים אותה ( ובכלל זה החבלים שמושכין בהן הספינות לנמל) (המגיד פכ"ז דמכירה) ואת הכבש (פירוש גשר) והאסקלא שעולים בה לספינה ויורדים עליה ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הספינה הקטנה, בין שהיא עשויה לילך בה ליבשה בין שהיא עשויה לצוד בה דגים, ולא את העבדים המשמשין בה ולא את המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה. ובזמן שאמר ליה: הוא וכל מה שבתוכה אני מוכר, הרי כולם מכורים.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף א

א] את התורן. לשון הטור [סעיף א'], הוא אילן גבוה שפורסין עליו את הוילון:

ב] ואת הנס. הוא הוילון שפורסין על התורן:

ג] ואת העוגנין. הם הברזלים שמעמידין בהן הספינה שקורין בל"א אנקור, ונקראים עוגנים ע"ש הלהן תעגנה [רות א' י"ג] שפירושו תהיינה מקושרין:

ד] ואת הכבש ואת האסכלא שעולין כו'. כן הוא לשון הרמב"ם בפכ"ז ממכירה [ה"א], אבל בטור [שם] לא כתב אלא והכבש שעולין בו, ולא נזכר אסכלא, והמגיד משנה כתב שר"ש גרס אסכלא ולא כבש, ושפירש אסכלא הוא כבש, וכן הוא לפנינו בפירוש ר"ש בגמרא שבידינו [ב"ב ע"ג ע"א ד"ה אסכלה]. ועיין פרישה שם כתבתי מכח שינוי לשון הזה, גם מכח לשון הטור שכתב שעולין בו ליבשה וברמב"ם כתב שעולין בו לספינה, מכל זה הוכחתי דכונתו היתה דהפתח שבספינה שנכנסים בו מהיבשה לספינה ומהספינה להיבשה הוא בצד הספינה במקום גבוה מפני המים שלא יכנסו בספינה, ויש בכניסתן עלייה מהיבשה לגובה פתח הספינה, גם ירידה מהפתח לתוך קרקעית הספינה למקום ישיבתו שמה, וכן ביציאתן יש עלייה וירידה על דרך זה, והטור איירי משעת יציאה מהספינה כשירצה לצאת ממנה להיבשה צריכין לעלות בתחילה עד הפתח שבצד הספינה, והרמב"ם איירי מהכניסה שעולין בה תחילה מהיבשה כדי ליכנס לתוך הספינה. ונראה דמש"ה כתב הרמב"ם כבש ואסכלא, דהעשוי לעלייה מהיבשה לספינה קרוי כבש, והעומדת בתוך הספינה בצד הפתח לירד ולעלות בה נקראת בלשונו אסכלא, ואפשר שהיה לה שינוי שם מפני שזו שבספינה היתה קבועה ומחוברת שם, משא"כ העומדת בחוץ שהיא תלושה ומטולטלת, או מטעם אחר. ואף שהמגיד משנה כתב בשם הרב אבן מגא"ש [ב"ב שם ד"ה האיסכלה] דפירש אסכלא בית הכסא שבתוך הספינה, צ"ל דהרמב"ם והמחבר לא פירשו הכי, דא"כ הו"ל להפך ולכתוב ואת הכבש שעולין בה, גם ברמב"ם כתוב שם בהדיא שעולין בהן, לשון רבים, ע"ש ודוק:

ה] ואת בית המים. פירוש, שיש להן מקום בספינה שמשתמרין שם מים מתוקים, שלא יכולין לשתות מימי הים שעוברים בו שהוא מלוח:

ו] אבל לא מכר כו'. שכל אלו אף שהן עשויין לצורכי הספינה, מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בו שימוש ג"כ לדבר אחר:

4. הספינה נקנית במסירה

רמב"ם הלכות מכירה פרק ג הלכה ג

הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה, ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קצח סעיף ז

הספינה, הואיל וא"א להגביה ויש במשיכתה טורח גדול, ואינה נמשכת אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה, וכן כל כיוצא בזה. ואם אמר לו: לך משוך וקני, אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קצח סעיף ז

יג] ואינה נמשכת אלא לרבים. פירוש, אין יחיד יכול למושכה, אלא צריכין רבים כדי למשכה, שאז היא נמשכת מכחן של רבים:

יד] אלא נקנית במסירה. פירוש, כשהיא עומדת ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן:

טו] ואם אמר לו משוך וקנה כו' עד עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום כו'. כבר כתבתי בסעיף ג' [סק"ו] דלשון זה משמע שימשכנה מלא ארכה. ולמאי דאיירי לפני זה [לעיל סקי"ד] בעומדת ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן, לא סגי במשיכה מלא ארכו ברשות הרבים לחוד, אלא (בענין) [בעינן] שימשכנה מרשות הרבים לסימטא או לחצר של שניהן, ושם לא בעי דיחזור וימשכנה מלא ארכו וכמ"ש המחבר בסמוך סעיף י"ד, והמחבר קיצר כאן וסמך אמ"ש שם (לעיל), ולא בא אלא ללמדינו דלא מהני לו בכה"ג דקפיד מסירה לחוד, אלא בעינן שימשכנה כולה, וכדינא דמשיכה:

[5. כיצד קונין את הבהמה במשיכה

רמב"ם הלכות מכירה פרק ב הלכה ו

כיצד קונין את הבהמה במשיכה, אין צריך לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה, אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה בפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה, והוא שימשוך בפני הבעלים אבל אם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקנה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קצז סעיף ג

כיצד קונין את הבהמה במשיכה, אין צריך לומר אם משכה והלכה, או שרכב עליה והלכה בו, שקנה, אלא אפילו קרא לה ובאה, או שהכישה במקל ( או שהנהיגה בקול) (טור) ורצתה בפניו, כיון שעקרה יד ורגל, קנאה, והוא שימשוך בפני הבעלים. ואם משך שלא בפני בעלים, צריך שיאמר לו קודם שימשוך: לך משוך וקני. ( וע"ל סימן רע"א מדינים אלו).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קצז סעיף ג

ה] או שרכב עליה. זהו דעת הרי"ף [ב"מ ד' ע"ב מדפי הרי"ף] והרמב"ם [המובא בציונים אות ח'] דס"ל דרכיבה לחוד קנה, ולא כהרא"ש [שם פ"א סי' ט"ז] והטור דס"ל דלא קנה ברכיבה עד שימשכנה ברגליו, עיין בטור בסעיף ה':

ו] או שהנהיגה בקול כו'. מדסתם המחבר ומור"ם כאן, משמע דס"ל דמשיכה והנהגה קונין בכל הבהמות, וכ"כ הב"י בפנים [סעיף ד'] דהלכה היא כהרי"ף [ב"מ ד' ע"ב מדפי הרי"ף] והרמ"ה דס"ל הכי, ולא כדעת הרא"ש [שם פ"א סי' י"ז] והטור דבסימן זה [שם] דכתבו בחמור וגמל דאיכא חד מינייהו דלא קנה. ודעת הרמב"ם [פי"ז מגזילה ה"ה] כתבו המחבר לקמן בסימן רע"א [סעיף א'] דס"ל ג"כ דקונין בכל הבהמות בין במכר ומתנה בין בהפקר, אלא שכתב דהיינו דוקא באחד שבא לקנות בהן, אבל כששנים באים כאחד לקנות הגמל ואחד משכה ואחד הנהיגה, שבזה הנהגה במקום משיכה לאו כלום הוא, ע"ש בסמ"ע [סק"ב]:

ז] ורצתה בפניו. נראה דאהכישה במקל קאי, דאילו להנהיגה בקול אין צריך לרצתה בפניו כיון שהנהיגה, לכן היה נראה להפך להעמיד ההגה"ה דהנהיגה בקול אחר רצתה בפניו:

ח] ועיין לקמן סימן רע"א מדינים אלו. ר"ל דשם בשו"ע בסימן רע"א כתב מדין קניה וכנ"ל [סק"ו], אבל לא כתב מזה דבעינן שיאמר לו. ועיין לעיל סימן קצ"ב סעיף ב' שם כתב מזה לענין חזקת קרקע ע"ש:]

6. מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים

רמב"ם הלכות מכירה פרק ד הלכה ג

מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, והמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום. +/השגת הראב"ד/ מסירה אינה קונה כו'. א"א נ"ל שאין זה הדין בחפץ דהא קי"ל בספינה כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה אבל בבהמה ודאי סגי לה ביד ורגל כת"ק עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן קצח סעיף ט

מסירה אינה קונה אלא בר"ה ובחצר שאינה של שניהם ( והכניסה שם שלא ברשות בעל החצר). ומשיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם. והגבהה קונה בכל מקום. הגה: אמר ליה המוכר לקנות במסירה או במשיכה, במקום שאין קונין, לא מהני ולא קנה (ר"ן פרק קמא דקידושין).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן קצח סעיף ט

טז] והכניסה שם שלא ברשות. דאל"כ הו"ל חצר של זה שהרשהו להכניס או של שניהם, וכמו שכתבתי בסימן קצ"ז [סק"ד]:

יז] ומשיכה אינה קונה אלא בסימטא כו'. אע"פ דאין משיכה בלא מסירה ומסירה קונה ברשות הרבים, מ"מ כיון דגלי דעתיה לקנות במשיכה, קנה דוקא במשיכה, וכמ"ש המחבר בסמוך סעיף י"ב, ועיין פרישה סימן קצ"ז [סעיף ח'] מה שכתבתי מזה:

יח] אמר ליה המוכר לקנות במסירה כו'. הוצרך מור"ם לכתוב זה, כי אין זה בכלל מ"ש המחבר בסעיף שאחר זה, ז"ל, לפיכך אם היתה הספינה ברשות הרבים כו', דהוה אמינא דשאני התם, די"ל דדעת המוכר הוה גם כן שיעשה משיכה במקום דשייך משיכה, דהיינו שימשכנה כולה מרשות הרבים לסימטא, וק"ל: