רי"ף בבא בתרא דף מ

גמרא בבא בתרא דפים עח. – פא.

אורך השיעור אודיו הוא

1. המוכר את החמור. 1

2. האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך. 1

3. המוכר בור, אשפה, שובך , כוורת. 2

4. הלוקח פירות שובך או כוורת מחבירו 2

5. הלוקח זיתים מחבירו לקוץ. 4

6. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו 5

1. המוכר את החמור

רמב"ם הלכות מכירה פרק כז הלכה ד

וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע"פ שאינן עליו, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף ז

המוכר את החמור מכר את המרדעת (פי' כעין אוכף שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) ואת האוכף (פירוש כלי עץ נתון על המרדעת לרכיבה או כדי למנוע חכוך המשאוי), אע"פ שאינם עליו; אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים, ואפילו היו עליו בשעת המכר. ( אלא אם כן אמר ליה: הוא וכל מה שעליו מכור לך) (טור בשם הרי"ף ור"י והרא"ש).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף ז

יב] מכר את המרדעת כו'. מפורש בגמרא [ב"ב ע"ח ע"א] הטעם משום דסתם מכירת חמור הוא לרכיבה, ומש"ה קנה בהדיה האוכף והמרדעת שהן כלי רכיבה, משא"כ שק ודסקיא ומרכבת הנשים דעבידין למשוי דגם האשה במרכבת יושבת עליו כמשוי, ומש"ה אם פירשו בשעת מכירה והקנייה שקונה אותו בין לרכיבה בין למשוי קנה גם השק ומרכבת הנשים וכמ"ש הטור [סעיף ט'], ואף שכתב כן בדברי הרמ"ה [שם פ"ה סי' ל"ו] נראה דליכא מאן דפליג עליה בהא:

יג] ואפילו היו עליו בשעת המכר. כן כתב נמי הטור [שם] לדעת הרי"ף ור"י והרא"ש [הובאו בציונים אות י"א], ופסק כוותייהו, אבל מוכח מהגמרא [שם] וגם מדברי הרי"ף והרא"ש דהא דשק ומרכבת הנשים אינן נמכרין בעודן עליו, הוא מכח דהוא איבעיא דלא איפשיטא בגמרא אי גם בעודן עליו פליגי רבנן ואמרי דאינן מכורין והוה חומרא לתובע וקולא לנתבע, וממילא אם כבר באו ליד הלוקח והמוכר בא להוציא מידו המוציא מחבירו עליו הראיה, וכן מפורש בדברי הרמ"ה [שם] ע"פ שיטתו וכתבו הטור [שם] ע"ש, ועיין פרישה שם מבואר:

יד] אא"כ אמר ליה הוא וכל מה שעליו. ה"ה אם אמר ליה וכל מה שראוי להיות עליו, וכ"כ הטור [שם] בשם הרמ"ה [שם], ונראה דלא פליגי בזה:

2. האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך

רמב"ם הלכות מכירה פרק כז הלכה ז

האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר לו את הולד, שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד, חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסיח שאין אדם קונה חמורה לחלבה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יא

שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד. חמורה מניקה אני מוכר לך, מכר לו את הסייח (פי' חמור קטן), שאין אדם קונה חמור לחלבה.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יא

כ] לא מכר הולד. שיד הלוקח על התחתונה ויכול המוכר לומר מניקה דקאמר משום חלבה, ובשפחה נמי כונתו היתה להודיע שהיא ראויה להניק את הבן דהלוקח:

3. המוכר בור, אשפה, שובך , כוורת

רמב"ם הלכות מכירה פרק כז הלכה י

המוכר את הבור לא מכר את מימיו, מכר את האשפה מכר את זבלה, מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר את היונים.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף טז

המוכר את הבור לא מכר מימיו. מכר אשפה מכר זבלה. ( וי"א מכר בור, מכר מימיו) (טור בשם רשב"ם והרא"ש) ( מכר מים וזבל, לא מכר הבור והאשפה) (שם בשם רמב"ם).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף טז

כג] מכר אשפה. הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג': הג"ה. וכתב נ"י פרק המוכר הספינה [ב"ב] [דף קצ"ו] [מ' ע"א מדפי הרי"ף] דאם מכר באר מים חיים, כו"ע מודים שמכר המים שעל שם זה נקרא באר. הריטב"א [שם ע"ט ע"ב ד"ה מתני'], עכ"ל ד"מ (ט"ו) [י"ז]:

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יז

מכר שובך, מכר יונים. מכר כוורת, מכר דבורים.

4. הלוקח פירות שובך או כוורת מחבירו

רמב"ם הלכות מכירה פרק כג הלכה יא

הלוקח פירות שובך מחבירו אינו יכול ליטול כל הגוזלות שיולדו בו מעתה, מפני שהאמהות בורחות נמצא שהחריב כל השובך אלא מניח מהן כדי ליישב השובך.

רמב"ם הלכות מכירה פרק כג הלכה יב

וכמה מניח, אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת הפירות, מניח בריכה ראשונה שיולידו האמהות כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם, ומניח ממה שיולידו הבנות שתי בריכות כדי שיצטוותו הבנות עם שתי הבריכות שהולידו, וכל הנולד מאחר שתי בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות הרי אלו שלו.

רמב"ם הלכות מכירה פרק כג הלכה יג

הלוקח פירות כוורת מחבירו נוטל שלשה נחילים זה אחר זה מכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי ליישב את הכוורת.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריג סעיף א

המוכר פירות שובך או פירות כוורת לחבירו, קנה; ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם, לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת, אלא הוא מוכר שובך לפירותיו או כוורת לדבשה, שהרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה, כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריג סעיף א

א] אלא הוא מוכר שובך לפירותיו כו'. הב"י כתב הטעם, מפני שהשובך אינו נחשב וטפל הוא לפירותיו ונמכר מסתמא עמן משא"כ אילן שאינו טפל להפירות היוצאים ממנו. ובפרישה כתבתי לחלק ביניהן בענין אחר, והוא, דמדלא אמר פירות [יוני] שובך פלוני או יונים שיוולדו לי בשנה זו אני מוכר לך, נשמע מלשונו דכוונתו היתה להקנות לו היונים שיוולדו לו באופן המועיל, וכאילו א"ל השובך מכור לך להיונים שיוולדו לתוכו וכן הכוורת לדבשו, ומפני שלא תאמר אף אם אמר לו אני מוכר לך השובך להיונים שיוולדו לא יהיו נמכרין עמו כיון שהן דבר שלא בא לעולם ואין היונים יוולדו מגוף שובך כמו פירות האילן שיצאו מגוף האילן, משו"ה אמר שדומה למוכר אמת המים כו', שג"כ הדגים אינם נולדים מגוף המים אלא נתגדלו בתוכו, ונמכרים כמו מי שמוכר אילן לפירותיו, ומהאי טעמא הקדים הרמב"ם [פכ"ג ממכירה ה"ט] והמחבר השוואתו לדין מוכר אמת המים, וסיים וכתב עליו כמו שמוכר אילן כו', ולא כתב "וכמו" בוי"ו, מוכח מזה דר"ל והרי שניהן הן כמו שמוכר אילן כו', ועיין פרישה וק"ל:

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יח

י"א דה"ה איפכא, מכר יונים, מכר שובך. מכר דבורים, מכר כוורת. בד"א, שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת בלי שיור. אבל אם מכר סתם פירות הכוורת, לא מבעיא שלא מכר הכוורת, אלא אף הדבורים לא מכר כולם, אלא יקח הלוקח ג' נחילים (פי' ג' חבורות הנולדות ראשונה, שכן דרך הכוורת שבתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו, וכן לסוף ט' או י' ימים וכו', רשב"ם) הראשונים, ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל, כדי שתתיישב הכוורת. ואם מכר סתם פירות השובך, אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה, מפני שהאמהות בורחות, נמצא שהחריב כל השובך. אלא מניח מהם כדי ליישב השובך; וכמה מניח, אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת הפירות, מניח בריכה (פי' דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה, וכל שני ולדות נקראו בריכה) ראשונה שיולידו האמהות, כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם, ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכות, כדי שיצטוותו הבנות עם שתי בריכות שיולידו. וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות, הרי אלו שלו. הגה: בכל דברים אלו אין חילוק בין מכר למתנה, אף על גב דלענין דברים המחוברים יש חלוק, כמו שנתבאר לעיל סימן רט"ו סעיף ו', לענין מטלטלין אין חילוק (טור בשם רשב"ם).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יח

כד] לא מיבעיא שלא מכר את הכוורת כו'. חד באידך תליא, דכיון דאמר בלשון פירות, אמרינן שדעתו היתה לשייר לו פירות, ומדשייר לו פירות ודאי לא היתה דעתו למכור הכוורת והשובך דהפירות מגודלין בהן, וכיון דשייר לנפשו שובך וכוורת ופירותיהן, הרי צריך להניח כ"כ שלא יחרבו השובך והכוורת, ומש"ה אמרו דצריך דיניח כמו שמבאר המחבר והולך, ואז לא יחרבו:

כה] נוטל נחיל ומניח נחיל. דרך הדבורים שמולידין הרבה, וכל ט' ימים מוציאין לחוץ נחיל אחד, וכל הנולד ויוצא חוצה האחרונה גרוע מאשר נולד והוציא חוצה לפניה, והלוקח לוקח לעצמו ג' נחילים ראשונים הטובים ואח"כ נוטל זה אחד וזה אחד, באופן שישאירו גם להמוכר מהטובים ולא יחרב הכוורת:

כו] פירות השובך כו'. דרך היונים דמולידים זוג אחד דהיינו זכר ונקבה [ושניהן יחד נקראין בריכה בלשון המשנה [ב"ב פ' ע"א] והרמב"ם [המובא בציונים אות כ"ט]] בכל חודש משך השנה, זולת החודש אדר דאין מולידין בו, והגוזלות שהולידו, גם הן אחר (ג') [ב'] חדשים ללידתן מולידין כל חודש וחודש בריכה אחת, ומין יונים הוא לשון נקבה, לכך נקרא זוג שבו זכר ונקבה בשם "אמהות ובנות", ור"ל אמהות הזכר והנקבה שנולדו מהן הבנות, והבנות ג"כ ר"ל זכר ונקבה:

כז] אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת כו'. כצ"ל אם היו בו, וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"ג דמכירה דין י"ב אות באות כלשון המחבר. ודין זה הוא ממשנה וגמרא דפרק המוכר את הספינה [שם], ומחולקים בנוסחאות ופירושה רשב"ם ותוס' והרי"ף וכמ"ש בדרישה ופרישה [סעיף כ'], וגם כתבתי שם שנראה דהרמב"ם נמשך אחר נוסחאות הרי"ף ופירושו ע"ש, וכאן אקצר ואעתיק מה שהוא צורך לפירוש דברי הרמב"ם והמחבר, לברר דהעיר שושן לא כיון יפה במה ששינה לשון הרמב"ם והמחבר. והוא, דשם במשנה איתא ז"ל, הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה, עכ"ל. ובגמרא קאמר עלה ז"ל, והתניא בריכה ראשונה ושניה, אמר רב כהנא לא קשיא הא בה הא באמה [כן הוא נוסחות הרי"ף [מ' ע"ב מדפי הרי"ף] הא "בה" והא באמה, ולא כדגרס רשב"ם [ד"ה ה"ג] הא "לה" הא לאמה, ור"ל המשנה והברייתא איירי כשבשעת המכירה היו בשובך אמהות ובנות, והמוכר מוכר ללוקח פירותיהן ולא הן עצמן, וצריכין להניח לכל אחד ב' בריכות לצוות כדי שלא יחריב השובך, והמשנה איירי ממה שמניח הלוקח להאמהות, וקאמר שמניח לה הלוקח עוד בריכה אחת ויצטוותו האם עם אותה בריכה ועם הבנות שנולדו ממנה כבר בשעת המכירה, ומה שיוולדו מהאמהות משם והלאה יקח הלוקח דתו לא תברח האם כיון דיש לה ב' זוגות, והברייתא איירי במה שצריך הלוקח להניח להבנות שהיו בשעת המכירה, וקאמר דצריך להניח להן ממה שילדו מאותן בנות ג"כ ב' בריכות כמו שהניח להאמהות, דאי לאו הכי יש לחוש שיברחו הבנות], ופריך הגמרא על זה ז"ל, מ"ש אמה דמצטוותא אהבנות ואזוגה דשבקינן לה, הבנות נמי תצטוותא אאמה ואבריכה שהניחו עוד לאמה, ומשני אמה אברתה מצטוותא ברתה אאמה לא מצטוותא [ומשום הכי צריכין להניח להבנות ג"כ ב' בריכות], עכ"ל הגמרא בקצת שינוי לשון לתוספות ביאור. ובזה דברי המחבר שהן דברי הרמב"ם מבוארין, וזהו שמסיק וכתב ז"ל, וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של האמהות הרי אלו שלו, דתיבת מאחר קאי ג"כ אדבתריה, וכאילו אמר כל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות ומאחר הבריכה הראשונה כו', ור"ל כל הנולד מהבנות אחר שהולידו הבנות הב' בריכות הנ"ל שהניח הלוקח להמוכר להיות צוות להבנות, והנולד מהאמהות אחר שתלד עוד הבריכה הראשונה הנ"ל יקחם הלוקח. וממה שיוולד מהבריכה הראשונה של האמהות ומהשתי בריכות של הבנות לא הזכיר הרמב"ם והמחבר דבר אם יקחם כולם הלוקח או לא, מפני שנמשך אחר לשון המשנה וגמרא הנ"ל. גם שם לא איירי מינה ויש בזה שם פלוגתא, דהרשב"ם לשיטתו כתב [ד"ה ומשני] שאין צריך הלוקח להניח צוות להבריכות הנ"ל הנולדים מהאמהות ובנות, ומטעם דאחר שנולדו להן כ"כ תו מצטוותא גם הבריכות עם האמהות. והתוס' כתבו שם [ד"ה הא] לשיטתם דגם להבריכות צריכים להניח ממה שיוולדו ראשונה להיות להן לצוות, והמשנה והברייתא קיצרו דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזל ע"ש. גם הב"י [סעיף כ'] הביא דעת הר"ן [בחידושיו שם ד"ה הא בה] דפירש דברי הרי"ף על דרך שכתבתי כנ"ל [ולא מצאתי להר"ן בשום מקום שכתב כן, ועיין דרישה [שם]], ומסיק הר"ן וכתב שם דיש להסתפק בזה אם צריך להניח להמוכר ג"כ מה שיולדו הבריכות הראשונה או לאו, ומינה נלמד דיש להסתפק ג"כ בכונת הרמב"ם והמחבר בזה, גם מהמגיד משנה מוכח שם דפירוש דברי הרמב"ם על דרך שכתבתי ע"ש (פ"ג) [פכ"ג] דמכירה [שם], וזהו דלא כעיר שושן [סעיף י"ח] דהתחיל וכתב כלשון המחבר ז"ל, וכמה מניח, אם היו בו אמהות ובנות כו', וסיים וכתב ז"ל, וכל הנולד מאותן ב' בריכות של הבנות והבריכה הראשונה של האמהות הרי הוא של לוקח, עכ"ל. הרי לפנינו דקיצר ושינה מלשון הרמב"ם והמחבר דהשמיט תיבת "מאחר" דהוא יתר לביאור דבריו של הרמב"ם והמחבר וכנ"ל, וכתב בפשיטות דהנולד מהבריכות שנשארו להמוכר יקח הלוקח הכל, וכבר כתבתי דהוא כנגד דברי התוס' ושהר"ן מסופק בו לדעת הרי"ף, ושכן יש להסתפק ג"כ בדברי הרמב"ם שנמשך אחר דברי הרי"ף וכנ"ל. ואף שהטור [סעיף כ'] ג"כ הביא דברי הרמב"ם והשמיט ג"כ תיבת מאחר וכתב כלשון עיר שושן, אין לתמוה עליו כ"כ, מטעם שכתבתי בפרישה [שם] דמוכח מיניה וביה דהיה לו פירוש אחר בדברי הרמב"ם, שהרי כתב תחילה הדין כמו שהוא לנוסחאות ופירוש רשב"ם, וכתב עליה דברי הרמב"ם בלי פלוגתא, ע"ש ודו"ק, משא"כ העיר שושן דלא כתב אלא לשון הרמב"ם:

כח] אף על גב דלענין דברים המחוברים כו'. ז"ל הטור [המובא בציונים אות ל'], שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשוב בטלי אגבו בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר, אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן:

כט] כמ"ש לעיל. ע"ש [סקל"ז וסקל"ח] דכתבתי מילתא בטעמא:

5. הלוקח זיתים מחבירו לקוץ

רמב"ם הלכות מכירה פרק כג הלכה טו

הלוקח זיתים מחבירו לקוץ, מניח האילן סמוך לארץ שתי גרופיות וקוצץ, לקח בתולת שקמה מגביה שלשה טפחים וקוצץ, סדן של שקמה שני טפחים, ובשאר אילנות טפח וקוצץ, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, בדקלים וארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף יד

הלוקח זיתים מחבירו לקוץ, מניח מהאילן סמוך לארץ ב' גרופית, וקוצץ. לקח בתולת שקמה, מגביה ג' טפחים, וקוצץ; סדן של שקמה, ב' טפחים; ובשאר אילנות, טפח, וקוצץ. בקנים ובגפנים, מן הפקק ולמעלה; בדקלים ובארזים, חופר ומשרש, לפי שאין גזעם מחליף.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף יד

לט] מניח מהאילן סמוך לארץ כו'. משום דמסתמא דעת המוכר היתה שלא יכלה הלוקח האילן לגמרי בקציצתו אלא יחזור ויצמח ויגדל מהגזע, מש"ה נתנו חז"ל שיעור בכל אחד מהאילנות לפי מה שהוא שיניח ממנו שיעור שיכול לחזור ולצמוח:

מ] ב' גרופיות. כן הוא לשון המשנה [[ב"ב] דף פ' [ע"א]] ולשון הרמב"ם [המובא בציונים אות ל"ב]. ולשון הטור [סעיף י"א] הוא, מניח ב' ענפים הסמוכים לארץ שאז הן חוזרים וגדלין. וכן פירש רשב"ם שם [ד"ה גרופיות], ועיין לקמן סימן רע"ד [בטור סעיף ד']:

מא] בתולת השקמה כו'. כבר נתבאר בסוף סימן רט"ו [סקל"ד] דבתולת השקמה נקרא כל זמן שלא נקצץ עדיין שום פעם דהיינו בזמן בחרותו, וסדן השקמה נקרא לאחר שיזקין וכבר נקצץ פעם אחת:

מב] מן הפקק ולמעלה. כן הוא לשון הרמב"ם [המובא בציונים אות ל"ב] והרי"ף [ב"ב מ' ע"ב מדפי הרי"ף] והרא"ש [שם פ"ה סי' י']. אבל לשון הטור [סעיף י"א] הוא, מן הקשר התחתון ולמטה. ובפרישה [שם] כתבתי שהגמרא ושאר פוסקים כולם קאי אקציצה, שמן הפקק הוא הקשר התחתון שבאילן ולמעלה יקצץ והפקק עצמו יניח, והטור בא לומר שמפקק ולמטה יניח להמוכר ועד ועד בכלל, והיא היא. ועיין לקמן ריש סימן רע"ד [בטור] שם כתוב מה שהוא יכול לקטום ולקצוץ בלא קנייה מתקנת יהושע, ועיין דרישה [שם סעיף ד']:

6. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה ו

הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע, לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום, הגדילו שני אילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ח

כל מי שקנה ג' אילנות ויש לו קרקע, אם הגדילו והוציאו חוטר, יקוץ, כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה. ( ואם המוכר אומר שהגדילו, והלוקח אומר שלא הגדילו, על הלוקח להביא ראיה) (טור והמ"מ שם בשם נימוקי הרמב"ן). וכל השריגים והאמירים (פירוש הסעיפים העליונים שבאילנות) היוצאים מהם. ואפילו מהשרשים, הרי הם של בעל האילנות שהרי יש לו קרקע.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ח

כו] אם הגדילו והוציאו חוטר כו'. ז"ל הטור [סעיף ח'], אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו צריך לקוצצם. והוא מהמשנה דפרק המוכר את הספינה [ב"ב פ"א ע"א], והביאה המ"מ על דברי הרמב"ם הללו שם (פכ"ז) [פכ"ד] דמכירה דין ה' ע"ש. ומסיק הטור וכתב ע"ז ז"ל, וכתב הר' יונה [ב"ב פ"ב ע"א ד"ה מתניתין] דאפילו לא הגדילו אלא בתוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן, שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספות הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים, עכ"ל. וכן נוכל לפרש דעת הרמב"ם והמחבר. אבל בכסף משנה כתב שם דמיירי דהגדילו ונתפשטו חוץ לשיעור אורה וסלו, דאל"כ לא יקוץ שהרי יכול הוא לעלות באילן וללקט, עכ"ל. ואין דבריו מוכרעין שם ברמב"ם, דאף שכתב הרמב"ם שלא ימעט הדרך על בעל השדה, הלא גם הטור כתב ז"ל, אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו, ואפ"ה כתב עליו בשם רבינו יונה הנ"ל דמיירי אפילו בתוך שיעור אורה וסלו. ודוקא בקונה ג' אילנות אבל בקונה ב' אילנות א"צ לקוצצן וכמ"ש הטור ומור"ם בסעיף שאחר זה, ושם [סקל"ג] אכתוב טעמו:

כז] על הלוקח להביא ראיה. דהמוכר מוחזק בשדה, ולא אמרינן אם הגדילו היה מכריחו המוכר מיד לקוצצן, דדילמא לאו אדעתיה היה אז:

כח] ואפילו מהשרשים. והוא מה שתחת הקרקע. טור [שם]:

כט] שהרי יש לו קרקע. פירוש, וכל מה שגדל מאותו קרקע הרי הוא שלו, לאפוקי אם לא מכר אלא שני אילנות וכמ"ש אחר זה: