רי"ף בבא בתרא דף מא
גמרא בבא בתרא דפים פב. – פג:
אורך השיעור אודיו הוא
2.הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע – ויקצוץ:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה ז
כל העצים שקוצץ בעל שני האילנות
מהן, העולה מן הגזעים והוא הרואה פני החמה הרי הוא של בעל האילנות, והעולה מן
השרשים והוא שאינו רואה פני החמה הרי הוא של בעל השדה, ובדקלים אין לבעל הדקל מן
העולה כלום לפי שאין לו גזע.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף י
כל העצים שקוצץ בעל השני אילנות
מהם, העולה מהגזעים, והוא הרואה פני חמה, הרי הוא של בעל אילנות, והעולה מהשרשים,
והוא שאינו רואה פני החמה, הרי הוא של בעל השדה. ובדקל, אין לבעל הדקל מן העולה
כלום, לפי שאין לו גזע.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף י
לד] הרי הוא של בעל האילנות.
שהאילנות עכ"פ הן שלו והיוצא מהן כמוהו, אבל העולה משרשים מתחת הקרקע, אף
שמסתעפים מאילן שלו, מ"מ יוצאין מתחת הקרקע והקרקע הוא של המוכר:
לה] לפי שאין לו גזע. כדברי המחבר
שבסעיף זה הוא ג"כ לשון הרמב"ם בעינו שם בפכ"ד דמכירה [ה"ז],
ומריש דבריו מוכח שהסדן שהוא בזה האילן היוצא מן הארץ קראו "גזע",
ומיניה שמ"ש בסוף דבריו לפי שאין לו גזע, ר"ל שאין ענף יוצא מהגזע הוא
הסדן שלו, וכן הוא משמעות פירוש דברי המ"מ שכתב שם עליו ז"ל, לפי שאין
מעלין גזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן, אלא מן השרשים שהרי הוא של בעל
הקרקע, עכ"ל. אלא שצריך לומר דמה שכתב, לפי שאין מעלין גזע, ר"ל אין
מעלין ענף מסדנו. ומה שכתב, כדי שיהיה של בעל האילן, ר"ל שנאמר שהיתה דעתו של
הלוקח גם על ענפים כאלו, ומש"ה אף אם אירעו שיצא ענף מסדנו של דקל אינו של
לוקח, וכן פירש רשב"ם [ב"ב פ"ב ע"א ד"ה אלא] בהדיא
אמימרא זו בגמרא ע"ש ודו"ק. ונראה דהיינו דוקא בקונה דקל אחד או שנים,
אבל הקונה ג' דקלים כל היוצא מהן הוא של הלוקח כיון שקנה הן וכל סביבותיהן
וכנ"ל:
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף ט
הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע,
לפיכך אם מת האילן או נקצץ, אין לו כלום. הגה: מיהו יש לו כמלא אורה וסלו, וכל שכן
תחתיה, ללקח שם פירותיו, ואין המוכר יכול לזרוע שם; גם יש ללוקח דרך ללקט פירותיו
מן האילנות שקנה (טור). הגדילו שני האילנות והוציאו שריגים ואמירים, יקוץ, שמא
יצמחו בארץ ויאמר למוכר: שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע. ( אבל אם נתפשטו
הענפים, אפילו למרחוק, א"צ לקוץ) (טור).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ט
ל] ואין המוכר יכול לזרוע שם.
הטעם, משום דמטנפי פירותיו דהלוקח בשעה שיפלו שמה:
לא] גם יש ללוקח דרך. ר"ל
בקונה ג' אילנות פשיטא דיש לו דרך דהמוכר בעין יפה מוכר, וכמ"ש הטור והמחבר
בסימן רי"ד [טור סעיף ט"ו ומחבר] סעיף ב' דהמוכר בור ודות שבתוך חצירו
יש להלוקח דרך להן, אלא אפילו קנה שני אילנות, אף דלא מכר לו קרקע כלל, מ"מ
דרך יש להן בזמן שלא נתיבשו. והטעם כתב הטור ז"ל [המובא בציונים אות
כ"ד] דהרי הוא כאדם המשאיל מקום לחבירו להניח שם חפציו דמשאיל לו ג"כ
מקום לילך שם, ולא כע"ש דכתב דבשלשה אין להן דרך עליהן, דטעות הוא. שוב הוגד
לי שתיקנו בדפוס הנדפס מחדש בפראג:
לב] יקוץ שמא יצמחו וכו'.
ז"ל הטור [שם], צריך לקוצצם מיד שמא יצאו מן הגזע הסמוך לארץ ויתכסו
אח"כ בקרקע עד שיראו כשלשה ויטעון הלוקח לקחתי ג' אילנות מתחילה ויש לי קרקע
עמהם. ואע"ג דהלוקח צריך להביא ראיה וכמ"ש הטור ובהגהות מור"ם לפני
זה סעיף ח', מ"מ לא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא. ועי"ל, דדוקא בדין
דבסעיף ח' שהגדילו הענפים וכן דרכן שיגדילו, מש"ה צריך הלוקח שאומר שלא
הגדילו להביא ראיה, משא"כ בזה שיצמח סמוך לארץ ענף חדש ויתכסה בעפר שהוא דבר
שאינו שכיח, אם אירע שצמח ענף סמוך לארץ צריך לקוצצן מיד, משום דלאחר שיתכסה בארץ
ויבואו למשפט יהיו דברי הלוקח קרובים לשמוע באמרו שקנה מתחילה ג' אילנות כיון דלא
שכיח הוא למצמח סמוך לארץ וק"ל, ועיין פרישה:
לג] אפילו למרחוק אין צריך לקוץ.
אף שהצל רע לבית השלחין, מ"מ כיון דאין לו קרקע הרי שיעבד לו המוכר שדהו לכל
צרכיו ועל שם כן לקחן ממנו, משא"כ בקנה ג' אילנות וקנה הקרקע עמהן דלא שיעבד
לו המוכר מקרקעיתו כלום, מש"ה יכול להכריחו לקצוץ הענפים שנתפשטו יותר ממה
היו בשעת המכירה, כיון שצליהן הוא רע לבית השלחין:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה א
המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו
ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן, הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם,
ואפילו יבשו האילנות או נקצצו יש לו קרקע הראוי להם וקנה כל האילנות שביניהם.
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה ב
וכמה היא הקרקע הראוי להם, תחתיהם
וביניהם וחוצה להם כמלא האורה וסלו, וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו אין אחד משניהם
יכול לזרעו אלא מדעת חבירו.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף ו
המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו, אפילו היו ג'
נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן, שיש ללוקח קרקע הראוי להם. ( ויש אומרים דאם הם
דקין שהעול כובשן, לא קנה קרקע שביניהם) (טור בשם הר"י). ואפילו יבשו האילנות
או נקצצו, יש לו קרקע הראוים להם ( ונוטע אחרים תחתיהם) (טור). וקנה כל האילנות שביניהם. וכמה הוא הקרקע הראוי
להם, תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא האורה (פי' כדי שיוכל לעבור מלקט תאנים עם הסל
שבידו) וסלו, וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו אין א' מהם יכול לזרעו. אלא מדעת
חבירו. ( אבל הקרקע שביניהן, זורע הלוקח.
ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו, אפילו הכי מקום האילנות ללוקח ויכול
לנטוע אחרים אם יבשו) (טור).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ו
טז] המוכר ג' אילנות כו'. דג'
אילנות מיקרי שדה אילן, מש"ה מסתמא קנה ג"כ הקרקע הראוי להן. ובטור
[סעיף ח'] כתב עוד ז"ל, ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע ולמעלה
מן הקרקע הן ג' ונטועין כראוי, יש להן קרקע, עכ"ל.
יז] שהעול כובשן. לשון הטור [שם],
שהעול כובשן ואין עולין להן בחבל. וכתבתי בפרישה [שם] דר"ל כל אחד כדינו,
דהיינו בשאר אילנות חשיבותן תלוי במה שהעול אינו כובשן, ובדקלים תלוי החשיבות במה
שעולין לו בחבל, וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה בסעיף ד', וכן כונת מור"ם
כאן אלא שחדא מינייהו נקט:
יח] וקנה כל האילנות שביניהן.
בטור [שם] כתב דוקא אילנות קטנים שביניהן קנה, וב"י כתב שם עליו דהוא דבר
פשוט, דאילו גדולים אינו מן הסברא שיהיו בטלים עם הג' שקנה, ואם כן קצת קשה למה
סתם המחבר כאן, ועיין מה שכתבתי מזה בדרישה [שם]:
יט] כמלא אורה וסלו. המלקט קרי
אורה על שם הפסוק וארוה כל עוברי דרך [תהלים פ' י"ג], ור"ל, ששיעור
שיוכל לעמוד המלקט והסל שנותן בו הפירות, שהלוקט עומד בצידו:
כ] אין אחד מהם יכול לזרוע כו'.
בעל הקרקע לא יזרענו דמטנפי הפירות של הלוקח כשיפלו על העפר שנחרשה ונזרעה ונתרככה
ממי הגשמים, והלוקח לא יזרע שם דאין אותו הקרקע שלו אלא שמשועבדת לו ללקוט
פירותיו:
כא] ואם שייר המוכר הקרקע כו'.
פירוש, שאמר בפירוש אני מוכר לך הג' אילנות והקרקע תשאר לי:
כב] ויכול לנטוע אחרים אם יבשו.
כיון דקנה שלשה אילנות, משא"כ אם לא קנה אלא שני אילנות, דאז אפילו לא שייר
המוכר קרקע לעצמו בפירוש אין לו להלוקח קרקע כלל, מש"ה אפילו אם יבשו אינו
נוטע אחרים במקומן וכמ"ש בסמוך [סעיף ט']:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כד הלכה ד
ומהיכן הוא מודד מן העיקר הרחב של
אילנות, אבל אם לא היו עומדין כצורה הזאת, או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או
מרוחקין יותר משש עשרה אמה, או שלקחן זה אחר זה, או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד
על המצר, או שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו, או שהפסיק בור או אמת המים או רשות
הרבים ביניהם, הרי זה אין לו קרקע, לפיכך לא קנה האילנות שביניהם, ואם יבש האילן
או נקצץ ילך לו.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רטז סעיף ז
במה דברים אמורים, כשהיו שלשה
האילנות עומדים כמו ג' פטפוטי (כירה) (פירוש כענין רגלים שחיברן בטיט על הארץ
לשפות עליהם הקדרה), שהרי הם שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהם ומרוחק מהם,
והוא שיהיה בין כל אילן ואילן מארבע אמות ועד ט"ז. ומהיכן הוא מודד, מהעיקר הרחב של אילנות. אבל אם לא היו עומדים
בשורה הזאת, או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות, או מרוחקים יותר מט"ז אמה, או
שלקחן זה אחר זה, או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר, או שנים בתוך שלו ואחד
בתוך של חבירו, או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם, הרי זה אין לו
קרקע, לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו. הגה: והוא שאין
גזעו מחליף, אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא משל
בעל האילן (טור).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רטז סעיף ז
כג] שהרי הן שנים כו'. כן הוא
הלשון גם כן ברמב"ם [המובא בציונים אות י"ז] וכ"כ לנתינת טעם,
דכיון שהן עומדין בדרך זה אין המחרישה יכולה לעבור ביניהן, ומש"ה נמכרה קרקע
עם האילנות, וכ"כ (רש"י) [רשב"ם ב"ב פ"ג ע"ב
ד"ה כל שכן]:
כד] מד' אמות עד י"ו. פירוש,
ועד בכלל, והיינו טעמא, דפחות מד' אמות אין להם יניקה כפי צרכן וכעקורים דמי, ויתר
מט"ז אמות אין הקרקע בטילה אצלם כיון שא"צ ליניקתן כולי האי. ומ"ש
בסמוך בסעיף שלפני זה שקונה האילנות שביניהן, איירי שמרוחקים מהג' אילנות שקנה ד'
אמות, דאל"כ כעקורים דמי. נ"י [ב"ב מ"א ע"א מדפי
הרי"ף]. ועיין פרישה ודרישה [סעיף ח']:
כה] מהעיקר הרחב. ז"ל הטור
[סעיף ח'], ואלו ד' אמות והט"ז אמות מודדין אותן ממקום יציאת האילן מן הארץ
שהוא עבה, ועיין דרישה:
רמב"ם הלכות
כלאים פרק ח הלכה י
גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט
ואחר כך נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה, כשמודדין בין הגפן ובין הזרע
ששה טפחים או ארבע אמות אין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון.
שולחן ערוך יורה דעה
סימן רצו סעיף סד
גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט, ואח"כ
נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה (פי' כרעא דאדם דדמי לנו"ן כפופה),
כשמודדין בין הזרע ובין הגפן ששה טפחים או ארבע אמות, אין מודדין אלא מסוף
הארכובה, ולא מעיקר הגפן הראשון.
רמב"ם הלכות
מכירה פרק כז הלכה ט
מכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את
הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד
לא מכר את הקנה, אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר
את הראש, מכר את הקנה מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רכ סעיף יד
המוכר את הראש, בבהמה גסה, לא מכר
את הרגלים. מכר את הרגלים, לא מכר את
הראש. מכר את הריאה, לא מכר את הכבד. מכר את הכבד, לא מכר את הריאה. אבל בבהמה דקה
מכר את הראש מכר את הרגלים; מכר את הרגלים לא מכר את הראש; מכר את הריאה מכר את
הכבד; מכר את הכבד לא מכר את הריאה.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן רכ סעיף יד
כב] מכר את הראש כו'. פירוש,
אפילו אחר שחיטה:
רמב"ם הלכות
מכירה פרק יז הלכה א
ארבע מדות במוכרין, מכר לו חטים
יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, רעות ונמצאו יפות המוכר יכול
לחזור בו ולא הלוקח, רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינן יפות שאין
למעלה מהן ולא רעות שאין למטה מהן והרי יש שם הונייה שתות אין אחד מהם יכול לחזור
בו אלא קנה ומחזיר אונאה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן רלג
סעיף א
המוכר לחבירו מין ממיני פירות,
ונתן לו מין אחר, אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם. כיצד, מכר לו חטים לבנות
ונמצאו אדומות, או איפכא, או יין ונמצא חומץ או איפכא, או עצים של זיתים ונמצאו של
שקמה או איפכא. אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות, לוקח יכול לחזור בו אפילו לא
נתאנה בסכום, והמוכר אינו יכול לחזור בו אפילו הוקרו. ואם מכר לו רעות ונמצאו
יפות, אפילו לא נתאנה בסכום, מוכר יכול לחזור בו והלוקח אינו יכול לחזור אפילו אם
הוזלו. מכר לו רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אף על פי שאינם יפות שאין למעלה
מהם ולא רעות שאין למטה מהם ויש אונאה שתות, אין אחד מהם יכול לחזור בו, אלא קנה
ומחזיר אונאה. הגה: מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס, ונמצא שאינו מסורס, המקח
קיים ומחזיר לו אונאתו; אלא אם כן ידוע שהלוקח אסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל
שאינו מסורס. והוא הדין בכל כיוצא בזה (ת"ה סימן שכ"ב). מכר לו כסף
בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים, המקח קיים ומחזיר לו האונאה, דהכל מין כסף (מרדכי
פרק הספינה והגהות מיימוני פרק ט"ז דמכירה).
סמ"ע סימן רלג
א] לבנות ונמצאו אדומות כו'.
בחלוקה זו אפילו אם המין השני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה
אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו, וכן איפכא במוכר, כיון דהוא מין אחר לגמרי,
יאמר לא במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר, משא"כ ברעות ונמצאו יפות
כיון דהכל מין אחד וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות, מש"ה אינו יכול
לחזור בו אלא זה שנתאנה:
ב] אפילו לא נתאנה בסכום. היינו
טעמא, כיון דיש קפידא בשם יפות ורעות, דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו
ביוקר ולא רעות אפילו בזול:
ג] והמוכר אינו יכול כו'. והיינו
דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח דאז אין ודאי שחוזר בו הלוקח, אבל אם נתאנה
הלוקח כדי ביטול מקח דמסתמא יחזור בו הלוקח ואין שם מקח עליו, ס"ל לר' יונה
[ב"ב פ"ד ע"א] והרא"ש [שם פ"ה סי' י"ד] והטור דגם
המוכר יכול לחזור בו, וכמ"ש הטור בסימן רכ"ז סעיף ז', ואף שהטור לא כתב
כן כאן, נראה דסמך בזה אמה שכתב בסימן רכ"ז, ומיהו המחבר (ומור"ם) לא
כתב(ו) דעה זו גם בסימן רכ"ז [סעיף ד'] מטעם דהרי"ף [שם מ"ב
ע"א מדפי הרי"ף] והרמב"ם [פי"ב ממכירה ה"ד] ס"ל
דהמוכר אינו חוזר בכה"ג, ע"ש:
ד] אע"פ שאינן יפות שאין
למעלה מהן כו' עד אין אחד מהם יכול לחזור. גם בזה דמכר לו רעות ונמצא רעות מהן הוה
אמינא דיכול לחזור בו הלוקח, דיאמר כיון דאין אלו שקניתי אני חוזר מגוף המקח מאיזה
טעם שיש לו שחוזר בו, קמ"ל:
ה] שאינו אוכל כלל. דאז ה"ל
לגביה כמכר לו יפות ונמצאו רעות דהלוקח חוזר בו וכנ"ל:
ו] כסף בחזקת כסף צרוף. עיין מה
שכתב מור"ם דינים כאלו בסימן שלפני זה סעיף י"ח והב"י כתבם בסימן
זה, ובעיר שושן כתבם בסימן שלפני זה [סעיף י"ח] וכתבם פה ולא ידעתי תרתי למה
לי: