רי"ף בבא בתרא דף מז

גמרא בבא בתרא דפים צג: – צח.

אורך השיעור אודיו הוא

1. המוכר חטים לחבירו 1

2. האומר לחבירו מרתף זה של יין 2

3. המוכר קנקנים בשרון 2

4. אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך. 3

5. המוכר יין לחבירו והחמיץ. 4

6. האומר לחבירו יין מבושם אני מוכר לך. 4

1. המוכר חטים לחבירו

רמב"ם הלכות מכירה פרק יח הלכה יא

המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע קטנית לכל סאה, שעורים מקבל עליו רובע נישובות לכל סאה, עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה, תאנים מקבל עליו עשר מתליעות לכל מאה, מכר לו שאר פירות מקבל עליו רבע טנופות לכל סאה, נמצא מהן יתר על השיעורים האלו כל שהוא ינפה את הכל ויתן לו פירות מנופין וברורין שאין בהן כלום.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכט סעיף א

המוכר חטים לחבירו, מקבל עליו רובע קטנית לכל סאה. שעורים, מקבל עליו רובע נישובית לסאה: עדשים, מקבל עליו רובע עפרורית לסאה. תאנים, מקבל עליו עשר מתליעות לכל מאה. ( והוא הדין אחד לכל עשרה) (טור). מכר לו שאר פירות, מקבל עליו רובע טינופת לכל סאה. נמצא בהם יתר על השיעורים האלו, כל שהוא, ינפה הכל ויתן לו פירות מנופים וברורים שאין בהם כלום. הגה: וי"א דדוקא בדלא ידעינן (שלא) ערבן. אבל אם ידוע שהמוכר לא ערבן, צריך לקבל (אלו) השיעורים והמותר ינכה לו (טור). וי"א דבידוע שלא ערבן צריך לקבל עליו הכל (טור בשם רשב"ם). וי"מ דכל זה במוכר לו פירות סתם, או שאמר: פירות יפות אלו, אבל אם אמר: פירות אלו, ולא אמר: יפות, צריך לקבלן כמו שהן. ואם אמר: פירות יפות, ולא אמר: אלו, נותן פירות שכולן יפות (טור בשם הרמ"ה).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכט סעיף א

א] רובע קטנית כו'. בברייתא בפרק המוכר [ב"ב] דף צ"ד [ע"א]] איתא כן, ופירש רשב"ם [שם ד"ה חטין] קיטנית רגילין לגדל בחיטין ונישובת בשעורין, נישוב היינו קש שהרוח מנשבו ומפזרו, עפרורית רגיל להיות בעדשים ובקיטנית לפי שמעקרין להו עם צרורותיהן ולא קוצרין אותה כשאר תבואה ע"ש. ובעיר שושן שכתב שדרך קיטנית להתערב עם חיטין בגרנות, אפשר שג"כ כונתו כן שמתחילה נתגדלו הקיטנים בשיבולים שלהן בין החיטין, ואח"כ כשדשין אותן שיבולים אלו עם שיבולים אלו נתערבו יחד בדישה. ולענין עפרורית בחיטין ושעורין אמרינן בגמרא שם פנים לכאן ולכאן, איכא מאן דאמר דבחיטין ושעורין אינו מקבל עפרורית אפילו פחות מרובע, כיון דאין מצוי בהן, אדעתא דהכי קנאן כדי שיהיו נקיים מעפר, ואיכא מאן דאמר דגם בהן מקבל עפרורית, וברייתא קתני עפרורית בקיטנית לרבותא דאפילו קיטנית ועדשים דמצוי בהן עפרורית, אפ"ה רובע מקבל טפי לא, אבל קיטנית בשעורים ונישוב בקיטנית ועדשים משמע בגמרא דאפילו ביותר מרובע מקבל, דהן לא חשיבי כל כך כמו חיטין, ע"ש ובפרישה [סעיף א']:

ב] והוא הדין אחד לעשרה כו'. כצ"ל. וקמ"ל בזה, דלא תימא הקונה עשרה דהוא דבר מועט מקפיד ורוצה שיהיו כולן טובים. וביש ספרים גורסין תיבת לכל, והוא מיותר ומגומגם ובטור ליתא, ע"ש:

ג] ינפה הכל ויתן לו כו'. כיוצא בזה נמי כתבו הטור והמחבר לעיל סימן רי"ח [סעיף ח'], באומר בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתיר, דאם יש מותר או חסר עד רובע לבית סאה שמכר לו, מקבלו כמות שהוא, ואמרינן דמחלי אהדדי, ואם איכא טפי מרובע לכל בית סאה, חושבין ומדקדק גם על הרבעים הן לחסר הן לייתר, גם בסימן רכ"ז [סק"ד] כתבתי שמהאי טעמא מחזיר אונאה דכל השתות, ע"ש:

ד] ה"ג. בדלא ידעינן שלא עירבן:

ה] צריך לקבל אלו השעורין כו'. דעד רובע דרך להיות בפירות ואדעתא דהכי קנאן וידע ומחיל, משא"כ יותר, וכי לעולם לא יקפיד אפילו על כמה. עיין דרישה [סעיף א'], שם כתבתי טעמם למה לא דמי זה להא דהן חסיר הן יתיר הנ"ל [סק"ג]:

ו] צריך לקבל עליו הכל. ס"ל דהא דנתנו שיעור רובע לסאה משום דכן (ד)דרך להיות, ובאיכא טפי חיישינן שמא המוכר עירבו בתוכו, אבל כשידוע שלא עירבו מה לי רובע מה לי יותר, כיון דלא הבטיחו ביפות סתם, וכדמסיק:

2. האומר לחבירו מרתף זה של יין

רמב"ם הלכות מכירה פרק יז הלכה ז

האומר לחבירו מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה, או שמכר לו מרתף של יין סתם, הרי הלוקח מקבל עליו עשרה קנקנים בכל מאה שלא יהיה יינם טוב אלא כבר התחיל להשתנות, יתר על זה לא יקבל.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף א

האומר לחבירו: מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה, (פירוש להשהותו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל) ( או אומר: מרתף זה אני מוכר לך למקפה) (טור), או שמכר לו מרתף של יין סתם, הרי הלוקח מקבל עליו עשרה קנקנים בכל ק' שלא יהיה יינם טוב אלא כבר התחיל להשתנות, יתר על זה לא יקבל. ( וכל שאמר ליה שלקחו לשתות מעט מעט, הוי כאלו אמר למקפה) (המגיד פ"י).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף א

א] למקפה. פירוש, לצורך התבשיל להטעים המאכל, ויין כזה צריך להיות טוב שלא יתקלקל בעמידתו זמן מרובה, ובפרט כשכבר התחילו להסתפק ממנו והחבית אינה מלאה, אלא מאחר שאמר לו ג"כ זה, דמשמע כמות שהוא, משו"ה אינו צריך ליתן לו כולו טוב, וכדמסיק:

ב] או אומר מרתף זה כו' למקפה. פירוש, אע"ג דלא הזכיר לו של יין:

ג] של יין סתם. פירוש, ולא אמר לו למקפה וגם לא אמר לו זה:

ד] קנקנים כו'. כן היה ידוע לחז"ל, שעל הרוב בק' קנקנים רגיל להיות י' שכבר התחילו (להשתמש) [להשתנות]:

3. המוכר קנקנים בשרון

רמב"ם הלכות מכירה פרק יח הלכה יד

המוכר קנקנים בשרון במקום שאין מנהג מקבל לכל מאה עשרה פיטסות, והוא שיהיו נאות ועשויות בגפרית.

רמב"ם הלכות מכירה פרק יח הלכה יג

יש מקומות שנהגו שיהיו כל פירות מנוקים וברורים מכל דבר, ושיהיו היינות והשמנים צלולין, ולא ימכרו השמרים כלל, ויש מקומות שנהגו אפילו היו בהן מחצה שמרים, או שהיו בפירות מחצה עפר או תבן או מין אחר ימכר כמות שהוא, לפיכך הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו נותן לו דמי חטים כשיעור צרור שבירר, שאילו הניחו היה נמכר במדת חטים, ואם תאמר יחזירנו הרי אמרו אסור לערב כל שהוא.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רכט סעיף ב

אין כל הדברים האלו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג, אבל במקום שיש להם מנהג, הכל כמנהג המדינה, יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות מנוקים וברורים מכל דבר, ושיהיו היינות והשמנים צלולים, ולא ימכרו השמרים כלל, ויש מקומות שנהגו אפילו היה בהם מחצה שמרים, או שהיו בפירות עפר או תבן או מין אחר, ימכור כמות שהוא. לפיכך הבורר (צרור) מתוך גרנו של חבירו, נותן לו דמי חטים כשיעור צרור שברר, שאילו הניחו היה נמכר במדת חטים, ואם תאמר: יחזירנה, הרי אמרו: אסור לערב כל שהוא.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רכט סעיף ב

] ושיהיו היינות והשמנים צלולים כו'. פירוש, אפילו הקונה יין או שמן סתם נהגו שלא לערב אפילו שמריו של אותו חבית לתוכו, דבמקום שאין מנהג מותר לערב בכה"ג לדעת הי"א שכתב מור"ם בסוף סימן שלפני זה [סימן רכ"ח סעיף כ'], ולדעת הב"י [שם סעיף י"ט - כ'] גם דעת הרמב"ם [פי"ח ממכירה ה"ח] היא כן כמו שכתוב שם בסעיף ט"ו, ואף לפי מה שכתבתי שם [בדרישה סעיף כ'] דלהרמב"ם אסור מן הדין לערב בשעת המדידה, מ"מ ס"ל דצריך לקבל עליו השמרים אח"כ, וכאן אמר דבמקום שנהגו שיהיו היינות והשמנים צלולים לא ימכרו השמרים כלל, וק"ל:

ח] לפיכך הבורר צרור. כצ"ל, וכן הוא לשון הרמב"ם פי"ח ממכירה [הי"ג], אבל בטור לא כתב האי תיבת לפיכך, אלא כתבו לדין בפני עצמו, וכן הוא בגמרא שם [ב"ב צ"ג ע"ב] מימרא דרבה בר חייא לענין בפני עצמו ע"ש. וצ"ל דה"ק, ולפיכך נמי אמרו הבורר צרור כו', ומטעם דכיון דמותר למוכרו עם התבואה ועולה לה בהמדה, זה שהזיקו צריך לשלם לו, והשתא אתי שפיר דלא באו ללמד דין הבורר צרור מהמנהג, אלא אדרבה בא לומר שהולכין אחר המנהג שהרי מצינו שאמרו הבורר צרור כו' צריך לשלם, ודוק:

ט] נותן לו דמי חיטים כו'. ואע"ג דקי"ל [ב"ק ס' ע"א] גרמא בניזקין פטור, האי דינא דגרמי הוא, ומזיק בידים הוא, והזיקו נעשה מיד, ועיין דרישה [סעיף ב']:

י] ואם תאמר יחזירנה הרי אמרו כו'. בעיר שושן כתב ז"ל, כבר אמרו אסור לערב כל שהוא לעיל בסימן הקודם בסעיף י"ט, עכ"ל. ובסימן הקודם סעיף י"ט כתוב שם ג"כ בעיר שושן ז"ל, המוכר שמן מזוקק אסור לערב בו שמרים אפילו כל שהוא, וכן הדין בכל הפירות. ולי נראה דאין דומין זה לזה, ואפילו למאן דמתיר לערב שמרים בתוך היין והשמן כשמודדין לו במדה, שאני התם דלא נפרדו עדיין מתוך החביות, והשמרים באין מיין ושמן, שהיו מתחילה בשעת בצירתן עבה, אלא שאח"כ נפרדו ונשקעו לשולי חביות, משו"ה מותר לערבן כל זמן שלא נפרדו אהדדי ושניהן עדיין בחביות, משא"כ צרור זה דאינו ממין החיטין ולא היה בגידושין מעולם, אלא שחז"ל אמרו כיון דדרך התבואה להתערב בתוכה צרורות ועפרורות ידעי הקונים ומחלי, והיינו דוקא בעודו בתוכו, אבל לאחר שנפרד הצרור וניטל מתוכו, מהיכי תיתי להזיק הלוקח בידים לחזור ולערבם ולמכור לו צרור בעד חיטין ותבואה, ודוק:

4. אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך

רמב"ם הלכות מכירה פרק יז הלכה ח

אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, או שאמר לו חבית של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל, אמר לו מרתף זה של יין נותן לו יין הנמכר בחנות שהרי הוא בינוני לא רע ולא יפה, אמר לו מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו, וכן כל כיוצא בזה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף ב

אמר ליה: מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, ( או שאמר ליה: מרתף אני מוכר לך למקפה) (טור), או שאמר ליה: חבית של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף ב

ה] מרתף של יין כו' למקפה. פירוש, ולא אמר זה:

ו] ה"ג או שאמר ליה מרתף אני מוכר לך למקפה. ור"ל שלא הזכיר זה וגם לא הזכיר של יין, וכ"כ ג"כ הטור בבא זו בריש הסימן [סעיף א'], ע"ש שכתב ז"ל, או אפילו לא הזכיר לו יין אלא אומר מרתף אני מוכר לך למקפה כו', והיינו כדברי מור"ם ע"פ מה שהגהתיהו:

ז] או שאמר ליה חבית של יין כו'. דחבית מחד יין משמע, ואי אפשר לומר דבחד חבית יהיה ט' חלקים יין טוב והעשירי התחיל להשתנות כדאמרינן באמר לו מרתף של יין סתם הנ"ל [סעיף א']. ובטור [שם] מסיים בזה וכתב ז"ל, ואפילו התנה שיתן לו מעט מעט כשימכרנו בחנות [פירוש, נמצא דאינו נותן לו מחד חבית], אפילו הכי לא אמרינן שיתן לו חלק העשירי שהתחיל קצת להשתנות, דכיון דהזכיר לו חבית, משמע יין הראוי להיות בחבית אחת, עכ"ל:

5. המוכר יין לחבירו והחמיץ

רמב"ם הלכות מכירה פרק יז הלכה ג

המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ מיד אינו חייב באחריותו, ואע"פ שאמר לו לתבשיל אני צריך לו, ואם ידע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, מכר לו יין והרי הוא בקנקניו של מוכר והחמיץ, אם אמר לו למקפה אני צריך והחמיץ מחזיר ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט, ואם לא אמר למקפה הוא אינו יכול להחזיר, שהרי אומר לו למה לא שתית אותו, ולא היה לך לשהותו עד שיחמיץ.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף ה

המוכר יין לחבירו, ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ מיד, אינו חייב באחריותו. ואף על פי שאמר ליה: לתבשיל אני צריך לו. ואם ידוע שיינו מחמיץ, הרי זה מקח טעות ( אם אמר לו למקפה) (טור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף ה

י] ונתנו הלוקח בקנקניו כו'. ואפילו הקנקנים חדשים וטובים, אפילו לא טלטל הלוקח הקנקן על כתיפו כלל, אפילו הכי אמרינן מכח העירוי שעירהו מקנקן המוכר לקנקן הלוקח הוא שגרם לו להתקלקל, וז"ש [ב"ב צ"ו ע"ב] חמרא אכתפיה דמרא שוור, אינו רוצה לומר דוקא כשטלטלו על כתיפו, אלא כשנתעסק בו ע"י כתפים והן פועלים שסייעוהו (לעירוהו) [לערות] מחבית לחבית, וכן פירשוהו ר"ן [ב"ב צ"ו ע"ב ד"ה ושמואל והובא בב"י סעיף א'], וכן צ"ל לרי"ף [מ"ח ע"א מדפי הרי"ף] ורמב"ם [פי"ז ממכירה ה"ג] והרא"ש [ב"ב פ"ו סי' י"ב] וטור [סעיף א'], ועיין פרישה [ד"ה אבל]:

יא] שיינו מחמיץ. פירוש, דרכו להחמיץ בשיהוי זמן מועט, כי כן היה בשנים שעברו:

יב] אם אמר לו למקפה. פירוש, אבל אם לא אמר לו למקפה, יכול המוכר לומר לו לא היה לך לשהותו, ועין בטור [שם] שכתב לפני זה בשם רב האי גאון ז"ל [ספר המקח שער מ"ז], הני מילי, היכא דשהה הלוקח טפי ממאי דראוי לשהויי כו', ע"ש, וה"ה בזה נמי דינא הכי, וכמ"ש מור"ם נמי בסעיף שאחר זה, והוא מלשון רב האי גאון זה שכתב הטור, ועיין פרישה:

6. האומר לחבירו יין מבושם אני מוכר לך

רמב"ם הלכות מכירה פרק יז הלכה ו

האומר לחבירו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת, אמר לו יין ישן אני מוכר לך נותן לו משל שנה שעברה, מיושן משל שלש שנים, וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג, ובמקום שיש מנהג ידוע הכל כמנהג המדינה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף י

האומר לחבירו: יין מבושל (או מבושם) (טור והרי"ף והרא"ש) אני מוכר לך, חייב להעמיד לו עד העצרת (אם הוא בקנקנין של מוכר) (טור). אמר ליה: יין ישן אני מוכר לך, נותן לו משל שנה שעברה. מיושן, משל שלשה שנים. וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג. ובמקום שיש מנהג ידוע, הכל כמנהג המדינה. הגה: שכר אין דינו כיין, וכל שהחמיץ תוך שלשה לקנייתו הרי זה ברשות מוכר, לאחר שלשה: ברשות לוקח. ואם נתנו הלוקח לקנקניו, הרי זה מיד ברשות לוקח (טור). ראובן תובע לשמעון: מכרת לי יין בחזקת יין טוב, ושמעון אומר: מה שטעמת אתה נוטל, הדין עם המוכר. ואם אומר שאחר כך ערבו וזה כופר, ישבע ויפטר (מרדכי ס"פ הזהב).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן רל סעיף י

ז] עד העצרת. דמשם ואילך מתרבה החמימות ודרך היין להתקלקל:

יח] משל ג' שנים. פירוש, מיין הנתגדל לפני שתי שנים ושנה זו שעומדים בה היא השלישית, שהרי עתה חזר וגדל היין שלישי בכרם, עיין פרישה [סעיף ב']:

יט] ולא יחמיץ עד החג. הוא זמן בציר של שנה שלישית:

כ] שכר אין דינו כדין היין כו'. כבר כתבו המחבר בסמוך בסעיף ז', ועיין מה שכתבתי שם [סקי"ג וסקי"ד] לשון הטור:

כא] מה שטעמת אתה נוטל. פירוש, ואפילו מודה לו שעירבו אלא אומר לפני קנייתך טעמתהו וקניתהו ממני, הדין עם המוכר, דמסתמא טעמו קודם קנייה וכדתניא [ב"מ ס' ע"א] מותר לערב בדבר הנטעם, אבל אי טוען עליו אמת שטעמתיהו ואחר כך ערבתהו, בזה צריך לישבע ונפטר, כן הוא שם במרדכי והביאו בד"מ [הובאו בציונים אות כ']: