רי"ף בבא בתרא דף מט

גמרא בבא בתרא דפים צט: – קג.

אורך השיעור אודיו הוא

1. המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים. 1

2. אמת המים שכלו אגפיה. 2

3. מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו 2

4. דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים ט"ז אמה. 3

5. דרך המלך ודרך הקבר. 3

6. המוכר קברו או דרך קברו 3

7. המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה. 4

8. האומר לחבירו: בית כור עפר אני מוכר לך. 4

9. אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך. 6

1. המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה ז

המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת מים להשקות בה בית השלחין, נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה, ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בסילון, נותן לו אמה שרחבה אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף א

המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים להשקות בה בית השלחין, נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות, ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה (פי' גדותיה; ופי' קילון כמו סילון ואינו גדול כל כך ועשוי להשקות בהמה ורחיצת כלים). ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בקילון, נותן לו אמה שרחבה אמה, וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף א

א] מקום אמת המים. פירוש, שהלוקח יחפור באותה שדה לצורכו אמת המים להשקות ממנו בית השלחין שלו שצריכים מים טובא, צריך ליתן לו המוכר קרקע בתוך שדהו רחב ד' אמות בכל משך שדהו שרצה להמשיכה תוכו, ב' אמות יהיה רוחב האמה שיחפור, ואמה מכל צד דצורך השפות של האמה, וכ"כ הרמב"ם [המובא בציונים אות א']. ובטור [סעיף א'] כתב שנותן לו אמה לצורך רחבה של האמה וב' אמות לשפות, וכן הוא בפירוש רשב"ם [ב"ב צ"ט ע"ב ד"ה אמת] שיש גורסין כן, וכתב שגירסא זו עיקר, ועל שם זה נקראת אמת המים על שם שהיא רחבה אמה כמו שכתבתי בפרישה [שם], וכתבתי שם שגם מנוסחאות הרא"ש [שם פ"ו סי' י"ד] נראה כן, ומהתימה על מור"ם ז"ל שלא הזכיר דעה זו כלל:

ב] להשקות בה בקילון. כ"כ ג"כ בטור [סעיף א'] בקילון, ובמיימוני [פכ"א ממכירה ה"ז] כתוב "בסילון" "בסמ"ך" וכן ציינו המגיד משנה, וכתב עליו, ז"ל אבן מגא"ש [ב"ב צ"ט ע"ב ד"ה א"ר יהודה], פירוש שהוא מקום מעבר מי רגלים ומי תכבוסת של חצירו, וכן פירש ר"ש [שם ד"ה אמה] שהוא עשוי להשקות ממנו בהמה ורוחצין ממנו בגדים וכלים ואינם גדולים כ"כ, עכ"ל המגיד משנה. ומשמעות לשון המגיד משנה הוא דשני הפירושים הוא על נוסחאות "סילון". ולולי פירוש המגיד משנה היה נראה לומר דר"ש לנוסחאות קילון דוקא כתב פירושו, ע"ש בפרק המוכר פירות [דף צ"ט ע"ב] דשם במימרא דשמואל כתוב קילון, וז"ל ר"ש [ד"ה] (אמת) [אמה בית] הסילון, איכא דאמרי קילון ולהשקות בהמות כו'. דמדכתב ולהשקות בוי"ו, משמע דלמאן דאמר קילון דסמך ליה קאי:

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה ח

אלו האגפין בעל השדה נוטען אבל אינו זורען, שהזרעים מחלחלין את הקרקע ומקלקלין את אמת המים, ואמת המים זאת שכלו אגפיה בעל האמה מתקנן בעפר אותה שדה, שעל מנת כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ב

אלו האגפים בעל השדה נוטען אבל אינו זורען, שהזרעים מלחלחים את הקרקע ומקלקלים את אמת המים.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ב

ג] שהזרעים מלחלחים. כן הוא לשון הרמב"ם [פכ"א ממכירה ה"ח], אבל בגמרא [ב"ב צ"ט ע"ב] ובר"ש [שם ד"ה כ"ש] הגירסא מחלחלים, ופירושו שהשרשים מהנטיעות מעמיקים הרבה, אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך ג' טפחים ומחלחלין הקרקע למעלה בשפתו:

2. אמת המים שכלו אגפיה

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ג

אמת המים שכלו אגפיה, בעל האמה מתקן בעפר אותה (השדה), שעל מנת כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ג

ד] מתקנן בעפר אותה שדה. ומ"מ מיחדין מתחילה אמה לשפות, דבאותה אמה אין המוכר רשאי לזרוע ולא לעשות שום דבר שיקלקל השפות, כדי שלא יצטרך הלוקח לתקן תמיד שפתי המים, אבל מהאמה והלאה רשאי המוכר לזרוע ולעשות בו מה שירצה, אלא שבאם יארע שקילקלו האמות של השפות, יטלו עפר מאותה שדה לחזור ולתקנם:

ה] שעל מנת כן קיבל כו'. בגמרא [ב"ב צ"ט ע"ב] פריך ולימא ליה בעל השדה מימיך שבאמה גרמו שנפלו השפות, ומשני סתמא דמילתא כל המוכר מקום בתוך שדהו לחפור אמת המים נתרצה מתחילה שבאם יפלו השפות שיקחו עפר משדהו לתקנם, דאל"כ מהיכן יתקנם, וכי יוליך הלוקח עפר ממקום אחר לכאן לתקנם, והן הן דברי המחבר:

3. מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה כז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן וזכו בו וזה שנטל לא זכה בו, וכמה רוחב דרך הרבים אין פחות משש עשרה אמה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן שעז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן וזכו בו, וזה שנטל לא זכה בו. ( מצר שהחזיקו בו רבים ברשות, אסור לקלקלו) (מרדכי דבבא מציעא).

סמ"ע סימן שעז

א] דרך הרבים עוברת. נראה דהיינו דוקא בדרך שכל מי שרוצה ילך שם אפילו ממקומות דעלמא הוי דינא דזכו בשניהן, דדרך הראשון אין כח בידו לבטל זכות הרבים דעלמא, והדרך שנתן להן מדעתו מן הצד זכו בו אלו בנתינתו זו שנתן להן מדעתו, משא"כ אם היה הדרך מיוחד דוקא לבני מבוי או עיר אחת לחוד ולא לזולתם, דאזי אותו בני העיר ואפילו ז' טובי עיר לחוד יכולין להחליף אותו הדרך בדרך אחר ומי ימחה בידם ותנאם ועסקם קיים, וכ"ש דלא זכו בזה ובזה, וק"ל:

ב] שהחזיקו בו רבים ברשות כו'. קמ"ל בזה דדוקא כשהחזיקו ברשות אסור לקלקלו, משא"כ כשהחזיקו בו שלא ברשות. מיהו כל שרבים מוחזקים בו עתה לפנינו טוענין להן ואמרינן דבודאי ברשות החזיקו בו:

4. דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים ט"ז אמה

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ג הלכה ב, ג

היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אע"פ שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה, הרי זה כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו ומצד זה לעצמו.

וכן אם היה מפסיק דרך היחיד שהוא רחב ארבע אמות או דרך הרבים הרחב שש עשרה אמה אבל שביל היחיד והוא פחות מארבע או שביל הרבים פחות משש עשרה אמה אם היה קבוע בימות החמה ובימות הגשמים מפסיק, ואם אינו קבוע בימות הגשמים אינו מפסיק אלא הרי הוא כשדה אחת. +/השגת הראב"ד/ אבל שביל היחיד וכו'. א"א לא כי אלא אפילו יש לו ארבע אמות אלא שהשביל הוא דרך שבין השדות והכרמים ואינו דרך עוברי דרכים.+

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה ט

המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו, אם דרך יחיד מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחב כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך, מכר לו דרך בין עיר לעיר נותן לו רחב שמונה אמות באורך הדרך, מכר לו דרך הרבים נותן לו רחב שש עשרה אמה.

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה כז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן וזכו בו וזה שנטל לא זכה בו, וכמה רוחב דרך הרבים אין פחות משש עשרה אמה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ד

המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו, אם דרך היחיד מכר לו, נותן לו שתי אמות ומחצה רחבה, כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך. ( והוא דלא סיימי מחיצות, אבל סיימי, צריך לתת טפי) (המגיד פכ"א בשם ר"י מיגש). מכר לו הדרך בין עיר לעיר, נותן לו שמונה אמות ברוחב הדרך. מכר לו דרך הרבים, נותן לו רוחב ט"ז אמה. מכר לו למעמד, נותן לו בית ארבע קבין.

5. דרך המלך ודרך הקבר

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה י

דרך המלך ודרך הקבר אין לה שיעור, ונראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע. +/השגת הראב"ד/ שאין מינו ידוע וכו'. א"א ואין דברו ידוע, ואני אומר שנוטל ממנו המלך כל מה שיצטרך לו עכ"ל.+

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ג

ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ודרך המלך אין לה שיעור, אלא כפי מה שהוא צריך, אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה, אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה יא

מכר לו מקום למעמד נותן לו בית ארבעה קבים.

6. המוכר קברו או דרך קברו

רמב"ם הלכות מכירה פרק כד הלכה יז

המוכר קברו או דרך קברו או מקום מעמדו או בית הספדו, באין בני משפחה וקוברים שם בעל כרחו משום פגם משפחה, ונותנין דמי הקבר שקברו בו ללוקח אע"פ שלא פירש.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ז

המוכר קברו ודרך קברו, מקום מעמדו והספדו, באים בני משפחתו וקוברים אותו בעל כרחו של לוקח, ונותנים לו דמי הקבר שקברו אותו בה.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ז

יד] וקוברין אותו בעל כרחו. שגנאי להם שבני המשפחה לא יהיו קבורים במקום אחד כמנהגם:

טו] ונותנים לו דמי הקבר. מפני [ש]הקבר שקוברין בו המת הוא אסור בהנאה, משו"ה צריכין להחזיר לו דמיו, משא"כ דרך ומקום מעמדו (להספדו) [והספדו], אם יתרצה הלוקח ויאמר תספדוהו אותו בו ואח"כ אקחם לתשמישי, אין יכולין לסלקו מזה, ומשו"ה נמי לא קאמר אלא קוברין אותו בעל כרחו, וק"ל:

שולחן ערוך יורה דעה סימן שסו סעיף א

המוכר קברו ודרך קברו, מקום מעמדו ומקום הספדו, באים בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו של לוקח, ומחזירין את דמיו.

ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שסו סעיף א

א המוכר קברו כו' - עי' בח"מ ס"ס רי"ז:

ב באים בני המשפחה כו' - שגנאי להם שבני המשפחה לא יהיו קבורים במקום אחד כמנהגם ואע"ג דמי שצוה שאל יספידוהו שומעין לו כדלעיל סי' שד"מ סעיף י' שאני התם דאמר כן בשעת מיתה אבל הכא זוזי אנסוהו א"נ התם לדידיה לחוד אבל הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחתו נספדים שם ואיכא פגם שלהן:

7. המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה

רמב"ם הלכות מכירה פרק כא הלכה ו

המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה, או המקבל מחבירו לעשות לו קבורה, עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס למערה, מדת המערה ארבע אמות על שש, וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורחב ששה טפחים ורום שבעה, נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה, ובין השנים האמצעיים שתי אמות. +/השגת הראב"ד/ נמצא בין כל קבר וכו'. א"א כל זה שיבוש היה ראוי לומר שתי אמות ובין השנים האמצעיים אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיים של קרנות שהם זויות עכ"ל (כך מצאתי כתוב במקצת ההשגות מבפנים ומקצתן מבחוץ).+

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ו

המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה, או המקבל מחבירו לעשות בו קבורה, עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים, שלשה מכאן ושלשה מכאן, ושנים מכנגד הנכנס למערה. מדת המערה ד' אמות על שש; וכל קבר וקבר ד' אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום ז', נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה, ובין שנים האמצעיות ב' אמות.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריז סעיף ו

יג] נמצא שבין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ציורו כזה לפירוש הרמב"ם [המובא בציונים אות ו'], אבל לשון הרשב"ם [ב"ב ק' ע"ב ד"ה ושנים] והטור [סעיף ז'] אינו כן, ועיין פרישה [שם] שם כתבתי פירושו וציורו. גם קיצרו הרמב"ם והמחבר לשון (הברייתא) [המשנה שם ק"א ע"א] דכתב [הטור] ז"ל, עושה מערה ד' על ו' כו', עד ועושה חצר על פתח המערה ו' על ו', וכן יעשה אחרת כיוצא בזה לצד שני של חצר כנגדו. ועיין פרישה. וגם המגיד משנה והב"י [שם] תמהו על הרמב"ם שהשמיטו, ועיין דרישה [שם] שם כתבתי קצת ישוב לזה:

8. האומר לחבירו: בית כור עפר אני מוכר לך

רמב"ם הלכות מכירה פרק כח הלכה א

האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים אע"פ שאין בהן מים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין בכלל הבית כור, שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראין כשנים או שלשה מקומות, ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור בלא דמים, היו פחות מכאן נמדדין עמה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף א

האומר לחבירו: בית כור עפר אני מוכר לך, ( והוא הדין אם אמר: בית כור לבד) (טור ב"י ר"י והרא"ש), והיו בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים, אע"פ שאין בהם מים, או סלעים גבוהין עשרה טפחים ( ורחבן ד' (טור בשם רשב"ם) ואין בהם רובע הקב) (טור), אין נכללים בתוך הבית כור, שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראים כשנים או שלשה מקומות; ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור, בלא דמים. הגה: ויש אומרים דנשארו למוכר, ומכל מקום הלוקח צריך ליקח שאר השדה בלבד, שיוכל להעביר המחרישה ביניהם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ונ"י ר"פ בית כור).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף א

א] בית כור. הוא שדה שרגילין לזרוע עליה ל' סאין:

ב] והוא הדין אם אמר בית כור לבד. ולאפוקי ממאן דאמר דדוקא בית כור עפר דגילה דעתו דקנהו לזריעה, משא"כ בית כור סתם דאיכא למימר לבנות עליה בית או למשטח עליה פירות קנהו, קמ"ל. ועיין בטור [סעיף ב'] שכתב דעות בזה:

ג] אף על פי שאין בהם מים. פירוש, ואז ראוי לזרוע בתוכו, ומינה דה"ה בסלעים דאע"פ שיש עליהן עפר הרבה מלמעלה עד שראויין לזריעה, ועיין דרישה [פרישה סעיף א']:

ד] ורחבן ד' טפחים. שאז הן חשובים מקום בפני עצמן ולענין שבת מחשבי רשות היחיד. שם [בפרישה]:

ה] ואין בהם רובע הקב. נראה דהוסיף מור"ם וכתב דלא יהיה בהן רובע הקב, משום דהמחבר מסיק וכתב דלוקחן הלוקח בלא דמים והיא דעת הרמב"ם [פכ"ח ממכירה ה"א] כתבו הטור [סעיף א'] בשמו, וכתב עליו דכן כתב הרמ"ה [המובא בציונים אות ד'] ובתנאי שלא יהיה באחד מהן רובע הקב דאם יש בו רובע הקב לא מזדבני, ור"ל דלא מזדבני בכלל שאר בית כור שילקחם הלוקח בלא דמים. אבל לדעת הרא"ש [ב"ב פ"ז סי' א'] ורשב"ם [שם ק"ב ע"ב ד"ה אין] דס"ל דנשארו להמוכר והלוקח צריך לקבל השדה אעפ"י שהגאיות והסלעים בתוכו [והן הי"א שכתב מור"ם אחר זה בסמוך], אפילו יש בהן רובע הקב איירי, והא ראיה שאחר זה בסעיף ג' כתב הטור בשם הרמב"ן [ב"ב ק"ג ע"א ד"ה טרשין] [והוא מהירושלמי [שם פ"ז ה"א]] דהא דבאין גבוהין או עמוקין עשרה טפחים דנמדדין עמה, היינו דלית רוחב אחד מהן יותר מי' טפחים או מד' אמות [לכל מר כדאית ליה בירושלמי דפליגי בזה, והבאתי לשונו בפרישה [סעיף ג']] ע"ש, ולא חילק וכתב שיעור ברישא [סעיף א'] היכא דעמוקין או גבוהין עשרה דאין נמדדין עמה והלוקח צריך לקבל שדה מופסקת מהן, משמע דברישא אף שהסלעים או הגאיות הן רחבים יותר מד' אמות ואפילו מרובע אין מבטלין המקח [מיהו המחבר ומור"ם השמיטו ולא כתבו בסמוך הא דבעינן שלא יהיה ברוחב אחד מהן יותר מי' טפחים או ד' אמות, ולא ידעתי למה. ונראה שהוא מטעם דס"ל דרשב"ם [המובא בציונים אות ג'] הנ"ל [בטור] בריש הסימן לא ס"ל כהרמב"ן בזה וכמ"ש בד"מ [סעיף ג'] ע"ש, וכן כתבתי בדרישה דריש סימן זה בשם הב"י [סעיף א'], אבל בהגהתי לד"מ [הגהות דו"פ אות א'] כתבתי שם דלא ידעתי במאי פליגי, ואי משום דרשב"ם כתב דהא דבגבוה עשרה אין נמדד עמה איירי ברחב ד', וממילא סיפא דקתני דבאין גבוה י' דנמדד מיירי אפילו ברחבן ד', הא גם רמב"ן כתב דהא דנמדד עמו מיירי ברחב ד' טפחים ועד י' טפחים או ד' אמות, רק שלא יהיה רחב יותר]. ולכאורה נראה דמשו"ה כתב מור"ם בדברי המחבר שהוא כדברי הרמב"ם דאין בהן רובע, משום דהרמב"ם [פכ"ח ממכירה ה"ג] כתב בדין סלע יחידי דאם יש בו רובע לא מזדבן עם השדה וכמ"ש המחבר בסמוך סעיף ה'. אבל גם בזה קשה מנ"ל, דהא י"ל דלא כתב הרמב"ם כן אלא שלא יהא נמדד בכלל השדה, אבל כאן דאיירי דנמדד לו במישור בית כור, נוכל לומר דכו"ע מודים דאף אם רחב רובע אינו מבטל המקח:

ו] הלוקח צריך ליקח כו'. ואינו יכול לומר איני רוצה שדה מופסקת בסלעים, ובלבד שלא יפסיקו בכל אורך השדה שאז לא היה יכול לעבור מחרישה ביניהן. אשר"י [ב"ב פ"ז סי' א'] וטור [סעיף א']:

רמב"ם הלכות מכירה פרק כח הלכה ב

במה דברים אמורים כשלא היה בהן אלא בית ארבעה קבין והיו הארבעה קבין מובלעין בתוך חמשת קבין ומובלעין בתוך רובה של שדה, אבל היתה יתר על ארבעה קבין או שהיו מפוזרין הרבה או אינן מובלעין, אף על פי שאין בהן עשרה אינן נמדדין עמה, היו נבלעין רובן במעוטה או מעוטן ברובה, או שהיו מוחלקין כמו חוט שוה או כמו עגול או כמו משולש או שהיו בצדדין או שהיו דרך עקלתון, כל אלו ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה, וכן אם היו עפר מלמעלה וסלע מלמטה או סלע מלמעלה ועפר מלמטה הרי זה ספק.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף ב

היו פחות מכאן ( אפילו מלאים מים) (טור), נמדדים עמה. בד"א, בשלא היה בהם אלא בית ד' קבין והיו הארבע קבין מובלעים בתוך חמשת קבין בתוך רובה של שדה, אבל היו יותר על ד' קבין ( והם גבוהין ג') (טור בשם הרא"ש), או שהיו מפוזרים הרבה, או אינם מובלעים, אע"פ שאין בהם י', אינם נמדדים עמה.

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף ב

ז] אפילו מלאים מים. פירוש, דאז אינן ראויים לזריעה כלל, וה"ה בסלעים שאינן גבוהין י' טפחים אפילו אינן ראויין לזריעה כלל נמדדין עמה, משום דאין לך שדה שאין בה טרשים או גאיות, והיה ללוקח להתנות ע"מ שתתן לי הכל במישור דוקא:

ח] אלא בית ד' קבין. פירוש, ד' קבין לכור, וע"פ זה לפי ערך, כגון שלא יהיה קב אחד כשמוכר לו בית רביעית כור, דעד שיעור זה מוחל הלוקח ומקבל במקחו טרשים וגאיות בתוך מקחו, טפי לא:

ט] מובלעים בתוך חמשה. דיש קב מישור הפסק ביניהן, דאל"כ מחשב כסלע יחידי:

י] בתוך רובה של שדה. פירוש, השדה כולה היא בית כור דהיינו ל' סאין, נמצא דרובה ממנה הוא ט"ז סאין, ובעינן שיהיו אלו ה' הקבין בתוך הט"ז סאין, דהיינו שתהיה רצועה ארוכה וקצרה ברחבה נמשכת בשדה באורך ט"ז סאין, באופן שאם תחתכנה לרצועות קטנות ותשימו זה בצד זה בריבוע לא יחזיקו יותר מה' קבין, וכשתהיה הרצועה נמשכת לארכה בהט"ז סאין יגיע לכל בית סאה מהן רובע טרשים ורביעית מרביעית הקב מקב המישור שנבלע בתוכה, שהרי ברצועה ארוכה זו היא ט"ז רובע טרשים דרביעית הקב מישור, כשתחלק הד' קבין טרשים לט"ז חלקים וגם הקב חמישי של מישור שנבלעים בהם הטרשים תחלק לט"ז חלקים, יהיה מהן ט"ז חלקים כל אחד רביעית דרביעית הקב, וק"ל, ועיין פרישה [סעיף ג'] שם מבואר יותר:

יא] והן גבוהין ג'. דכל הפחות מג' כארץ מישור דמי, גם בעלמא אמרינן דהוה כלבוד:

יב] או שהיו מפוזרין הרבה. בזה מחולק דעת הרמב"ם [פכ"ח ממכירה ה"ב] והמחבר מדעת שאר פוסקים [ראה רשב"ם ב"ב ק"ג ע"א ד"ה בחמשת], שהם מפרשים מה שאמרו בגמרא שצריך שיהיו מובלעים ד' קבין בה', דלא אתי אלא לאפוקי בפחות מה' קבין דהוה כסלע יחידי, אבל אם מפוזרין הד' קבין ביותר מה', כ"ש דלא מחשבי כסלע יחידי ונמדדין עמו דבטלי גביה. והרמב"ם ס"ל דדוקא ה' קבין קאמרי, לא פחות דהוי כסלע יחידי, ולא יותר דאז מבלבלים להלוקח השדה שקנה שאינה נוחה לזרוע כשיהיו הטרשים מצויים בכל צד. וז"ש או שהיו מפוזרים הרבה, פירוש יותר מבה' קבין, או אינם נבלעים, ר"ל שאינם מובלעים בה' קבין אלא בפחות:

יג] אע"פ שאין בהן עשרה. פירוש, גובה:

9. אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך

רמב"ם הלכות מכירה פרק כח הלכה ד

אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך, אפילו היו בה גאיות עמוקות עשרה טפחים או יותר או סלעים גבוהים עשרה טפחים או יותר הרי אלו נמדדין עמה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף ו

אמר לו: כבית כור עפר אני מוכר לך, אפילו היו בה גאיות עמוקים עשרה טפחים או יותר, או סלעים גבוהים עשרה טפחים או יותר, הרי אלו נמדדים עמה. הגה: וי"א דוקא שאין בהן (יותר על) ד' קבין (טור בשם הרשב"ם וב"י בשם הרא"ש ובשם הרי"ף והר"ן והרא"ה). וכל זה מיירי שאין לוקח עומד בתוך השדה, אבל אם עומד בתוך השדה הוי כאילו אמר: בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, ואפי' חסר ז' קבין ומחצה הגיעו (טור בשם הרא"ש).

סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט סימן ריח סעיף ו

כד] וי"א דוקא שאין בהן ד' קבין. כתב זה בלשון י"א, אע"ג דהמחבר לפני זה לא הזכיר שבאומר כבית כור דאפילו ד' קבין ויותר נמדדין עמו [וכלשון המחבר הוא ג"כ לשון הרמב"ם שם פכ"ח [ממכירה ה"ד]], משום דהטור [סעיף ה'] כתב דמלשון הרמב"ם יראה דאם אמר כבית כור אז בכל ענין נמדד עמו, וס"ל דמדקבע הרמב"ם דין זה אחר כל דינים הנ"ל, כאילו אמר כל הני דינים המה דוקא בא"ל בית כור אני מוכר לך, אבל אם אמר כבית כור בכל ענין נמדדין עמה, קמ"ל דיש חולקין ע"ז וס"ל דדוקא לענין גובה או עומק הוא דיש חילוק בין אומר בית כור לאומר כבית כור, אבל לענין אם הם יתר מד' קבין אין חילוק. והי"א הלזה דכתב הוא מ"ש הטור בסעיף (ד') [ג'] בשם הרשב"ם [ב"ב ק"ב ע"ב ד"ה אפילו], ומסיק [בסעיף ה'] דהרמב"ם פליג עליה [וכנ"ל] ושהרא"ש [שם פ"ז סי' א'] הסכים לסברא הראשונה. אלא שקשה, ששם בטור בסעיף (ד') [ג'] כתב בשם רשב"ם [שם] דגם באומר כבית כור צריך שלא יהא בו יותר מד' קבין, אבל ד' קבין אפילו באומר בית כור עפר אני מוכר לך ואינו גבוה עשרה כו' נמדד עמה, ואם כן קשה על מורי ורבי רבי משה איסרלז ז"ל שכתב דיש אומרים דוקא שאין בהן ד' קבין. לכן נראה להגיה בדברי מורי ורבי ר' משה, דצריך להיות ויש אומרים דוקא שאין בהן יותר מד' קבין, ורצה לומר ולאפוקי מדעת הרמב"ם וכנ"ל ודו"ק [ראה שינויי נוסחאות 4]:

כה] אבל אם עומד בתוך השדה כו'. דכל שהוא עומד בתוכו ויודע שבית כור עפר זה מוכר לו, אף על פי שלא דקדק לומר בשעת הקנייה בית כור זה, הוה ליה כאומר הן חסיר הן יתיר, וזה הוכיחו התוס' [שם ק"ד ע"א ד"ה אלא לאו] והרא"ש [שם] מהגמרא, ועיין דרישה [סעיף ו']:

כו] ז' קבין ומחצה. כשיעור זה מגיע כשמוכר כור ביחד שהוא שלשים בית סאה, ואזי מגיע רובע הקב לבית סאה, והוא הדין לפי ערך זה לפי ריבוי או מיעוט הבית סאין שמוכר לו, וכמו שיתבאר [סעיף ח']: