רי"ף בבא בתרא דף נב
גמרא בבא בתרא דפים קח. – קיד:
אורך השיעור אודיו הוא דקות
3. אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם
4. הבעל יורש את אשתו ואין האשה יורשת אותו
5. אין הבעל יורש את אשתו בראוי:
7.הנחלות כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט
9. ענין - עד מתי יכול לחזור מן המקח
10. שדה - כופין על
מידת סדום בחלוקת השדה
11. מחצה – האומר נכסי לפלוני ולבני
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה א
סדר נחלות כך היא, מי שמת יירשוהו
בניו והם קודמין לכל, והזכרים קודמין לנקבות.
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה ג
וכל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין,
לפיכך מי שמת בין איש בין אשה אם הניח בן יורש הכל, לא נמצא לו בן לעולם מעיינין בזרעו
של בן אם נמצא לבנו זרע בין זכרים בין נקבות
אפילו בת בת בת בנו עד סוף העולם היא תירש את הכל, לא נמצא לו זרע בן חוזרין אצל הבת
היתה לו בת תירש את הכל לא נמצאת לו בת בעולם
מעיינין על זרע הבת, אם נמצא לה זרע בין זכרים בין נקבות עד סוף העולם הוא יורש הכל,
לא נמצא לה זרע בת חוזר הירושה לאביו. לא היה
אביו קיים מעיינין על זרע האב שהן אחי המת, נמצא לו אח או זרע אח יורש את הכל ואם לאו
חוזרין אצל אחות, נמצאת לו אחות או זרעה יורש
הכל, ואם לא נמצאת לו זרע אחים ולא זרע אחות הואיל ואין לאב זרע תחזור הירושה לאבי
האב, לא היה אבי האב קיים מעיינין על זרע של
אבי האב שהן אחי אביו של מת והזכרים קודמין לנקבות וזרען של זכרים קודמין לנקבות כמו
שהיה הדין בזרעו של מת עצמו, לא נמצאו אחים
לאביו לא הם ולא זרען תחזור הירושה לאבי האב, ועל הדרך הזאת נחלה ממשמשת והולכת עד
ראובן, נמצאת אומר הבן קודם לבת וכל יוצאי
ירכו של בן קודמין לבת והבת קודמת לאבי אביה וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה,
ואבי המת קודם לאחי המת מפני שהם יוצאי ירכו והאח קודם לאחות, וכל יוצאי ירכו של אח קודמין לאחות, ואחות
קודמת לאבי אביה, וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה, אבי האב קודם לאחי האב של מת ואחי אביו קודמין לאחות אביו וכל יוצאי ירכו של אחי אביו
קודמין לאחות אביו ואחות אביו קודמת לאבי אבי אביו של מת, וכן כל יוצאי ירכה של אחות אביו קודמין לאבי אבי אביו, ועל דרך זו הולך ועולה
עד ראש הדורות, לפיכך אין לך אדם מישראל שאין לו יורשין.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעו סעיף א
סדר נחלות כך: מי שמת, בנו יורשו.
לא נמצא (לו) בן, רואים אם יש לבן זרע, בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות, עומד במקומו
ויורש הכל, לא נמצא זרע לבן, אם יש לו בת תירשנו.
לא נמצא לו בת, אם יש לה זרע, בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות, יורש הכל. לא נמצא
לה זרע, תחזור הירושה
לאביו של מת. ואם אין אביו קיים, תחזור לזרעו שהם אחי המת. אם יש לו אח, יורש הכל.
לא נמצא לו אח; אם הניח זרע עד סוף כל הדורות
עומד במקומו לירש. לא נמצא לו אח ולא זרע ממנו, תחזור הירושה לאחות המת או לזרעה
עד סוף כל הדורות. לא נמצא לו אחות ולא זרע ממנה,
תחזור הירושה לאבי אביו של מת. ואם אינו קיים, חוזר לזרעו שהם אחי אבי המת,
אם יש לו אחים או לזרעם עד סוף כל הדורות. ואם אין אחים לאבי המת, ולא זרע מהם, חוזרת לאחות אבי המת או
לזרעה עד סוף כל הדורות. ואם אין אחות לאבי המת ולא זרע ממנה, חוזרת לאבי אבי אביו
של מת. ואם אינו חי, מורישו לזרעו שהם אחי
אבי אביו של מת או לזרעם עד סוף כל הדורות. לא נמצאו אחי אבי אביו של מת ולא זרעם,
חוזרת לאחות אבי אביו של מת או לזרעה עד סוף
כל הדורות. ועל זה הדרך נחלה ממשמשת למעלה עד ראובן.
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה ו
משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין ירושה
אלא למשפחת האב, לפיכך האחים מן האם אין יורשין זה את זה ואחין מן האב יורשין זה את
זה, ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו
ומאמו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעו סעיף ד
משפחת האם אינה קרויה משפחה, שאין
האם יורשת את בנה ולא את בתה. ואחין מאם ולא מאב אין יורשים זה את זה, אלא כל אחד,
משפחת אביו יורש אותו. (ואפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב, אין משפחת
אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר)
(תרומת הדשן סימן שנ"ב) . אבל האיש יורש את אמו, וכן הבת את אמה אם אין לה בן, שדינה בנכסי האם כמו בנכסי האב,
שניהם יורשים אותה אלא שהבן וזרעו קודמין לבת.
רמב"ם הלכות נחלות פרק ב הלכה ח
אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם,
כיצד בכור ופשוט שירשו אמן חולקין בשוה בין שהיה בכור לנחלה בין שהיה פטר רחם.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעח סעיף א
אין הבכור נוטל פי שנים אלא בנכסי האב, אבל לא
בנכסי האם; אפילו אם הוא בכור לאב ולאם, חולקים בנכסיה, הוא והפשוט, בשוה.
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה ח
האשה אינה יורשת בעלה כלל והבעל יורש
את כל נכסי אשתו מדברי סופרים והוא קודם לכל בירושתה אע"פ שהיא אסורה עליו, כגון
אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואע"פ
שהיא קטנה ואע"פ שהבעל חרש הוא יורש את אשתו. +/השגת הראב"ד/ האשה אינה יורשת וכו' עד הוא
יורש את אשתו. א"א איני מודה בזה משמעתא
בתרייתא דמי שמת ושאר הראיות המראות הפך זה אין להם עמידה עכ"ל.+
רמב"ם הלכות אישות פרק כב הלכה א
הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו, ומאימתי
יזכה בירושתה משתצא מרשות אביה, ואע"פ שעדיין לא נכנסה לחופה הואיל ונעשית ברשות
בעלה יירשנה.
שולחן ערוך אבן העזר סימן צ סעיף א
הבעל יורש את אשתו. בין נכסי מלוג
בין נכסי צ"ב. בד"א, במוחזק; אבל לא בראוי, כגון ירושה שראויה ליירש, ומתה
בחיי מורישה, אינו עומד במקומה לירש. הגה: שטר חצי זכר, שנוהגין בו האידנא שכותב האב לבתו
ליטול בירושתו כחלק חצי זכר, ואם תלך הבת בלא זרע קיימא יתבטל החוב, ומתה הבת בחיי
אביה והניחה זרע קיימא, ומת הזרע ואחר כך מת
אביה, הבעל יורש כח אותו השטר, מכח זרעו שיירש אמו והוא יורש זרעו (מהרי"ו סי'
ט"ז). כתבו לה מורישיה קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה, הבעל יורש אותה קרקע ממנה. (מרדכי ריש יש נוחלין) אבל שבח נוטל במה שיורש ממנה, שהרי ברשותו השביח.
ואינו יורש מלוה אשתו, כגון שמתו מורישיה והיתה להם מלוה ביד אחרים משנשאה, ומתה קודם שגבתה אותם. הגה: אבל אם הניחו מורישיה נכסים, אע"פ שלא
גבתה הבת מחיים, ואפילו אם היו משועבדים לכתובת אלמנה, נקראים מוחזקים לבת והבעל יורש אותם. (מרדכי כל הנשבעין). וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשאה, ומתה האשה
קודם שגבתה אותה, אינו יורשה, אבל אם הלותה מנכסי
מלוג, ומתה קודם שגבתה, בזו יורש אותה בעלה. הגה: כל הנכסים שהיו לאשה שאין לבעלה רשות בהן, והלוותה
אותן לאחרים, אין הבעל יורש אותן. (ב"י בשם
תשובת הרשב"א ).
שולחן ערוך אבן העזר סימן נז
סעיף א
הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו. ומאימתי יזכה בירושתה, משתצא מרשות
האב, ואע"פ שעדיין לא נכנסה לחופה, הואיל ונעשית ברשות בעלה, יירשנה. כיצד, האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה, או
לשלוחי בעלה, או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחיו, ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה, אע"פ שהנדוניא עדיין בבית אביה, בעלה יורשה.
(ועיין לעיל סוף סי' נ"ב ולקמן סי' קי"ח.
ויש חולקין אם הנדוניא לא הגיע לידו) (טור בשם ר"ת). וכן אם הלך האב או שלוחי האב עם הבעל, ונכנס עמה בדרך לחצר ונתייחד עמה שם
לשם נשואין, ומתה, ה"ז יירשנה בעלה. אבל אם עדיין האב עם הבעל להוליכה לבית בעלה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, או עם הבעל,
אפילו נכנס הבעל עמה לחצר ללון כדרך שלנין עוברי דרכים בפונדק אחד, הואיל והאב או שלוחיו עמה, ועדיין לא נתייחד עמה לשם נשואין, אם
מתה יירשנה אביה, אע"פ שנדוניתא בבית בעלה. וכן אם היתה בוגרת או יתומה או אלמנה, והלכה היא בעצמה מבית אביה לבית בעלה, ואין עמה
לא בעלה ולא שלוחיו, ומתה בדרך, אין הבעל יורש אותה. הגה: וי"א דבחצר שלו, או של שניהם, סתם ייחוד הוי לשם נשואין (הר"ן פרק נערה); וחצר שלה,
או שאינה של שניהם, סתם ייחוד הוי ללון (המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א).
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה יא
בעל שמתה אשתו ואחר כך מת אביה או
אחיה או אחד מן המורישין אותה אין הבעל יורש אותן, אלא יורש אותן זרעה אם היה לה זרע
או תחזור הירושה למשפחת בית אביה, שאין הבעל
יורש נכסים הראויין לבא לאחר מכאן אלא לנכסים שכבר באו לירושה קודם שתמות.
שולחן ערוך אבן העזר סימן צ סעיף א
הבעל יורש את אשתו. בין נכסי מלוג
בין נכסי צ"ב. בד"א, במוחזק; אבל לא בראוי, כגון ירושה שראויה ליירש, ומתה
בחיי מורישה, אינו עומד במקומה לירש
רמב"ם הלכות נחלות פרק א הלכה ד
מי שמת והניח בת ובת הבן ואפילו בת
בת בת הבן עד סוף כמה דורות היא קודמת ותירש הכל ואין לבת כלום, והוא הדין לבת האח
עם האחות ולבת בן אחי אביו עם אחות אביו וכן
כל כיוצא בהן.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעו סעיף ג
מי שהיו לו שני בנים, ומתו שניהם בחייו,
והניח האחד שלשה בנים והשני לא הניח אלא בת אחת, ואחר כך מת הזקן, בת הבן יורשת חצי
הנכסים, ושלשת בני הבן האחר יורשים החצי האחר, שאנו רואים כאילו הבנים קיימים ויורשים בשוה,
וכל אחד מוריש לבניו חלקו. ועל דרך זה חולקים בני
האחים ובני אחי האב עד ראש הדורות.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעו סעיף ד
משפחת האם אינה קרויה משפחה, שאין
האם יורשת את בנה ולא את בתה. ואחין מאם ולא מאב אין יורשים זה את זה, אלא כל אחד,
משפחת אביו יורש אותו. (ואפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב, אין משפחת
אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר)
(תרומת הדשן סימן שנ"ב) . אבל האיש יורש את אמו, וכן הבת את אמה אם אין לה בן, שדינה בנכסי האם כמו בנכסי האב,
שניהם יורשים אותה אלא שהבן וזרעו קודמין לבת.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ה
הנחלות כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט,
לפיכך אין מפילין נחלות בלילה.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ו
שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם,
כותבים ואין עושים דין ואם היו שלשה רצו כותבין רצו עושין דין, במה דברים אמורים ביום
אבל בלילה כותבין ואין עושין דין.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף א
שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם, כותבין
ואין עושין דין. ואם היו שלשה, רצו כותבין, רצו עושים דין. הגה: להחזיק כל אחד במה שצוה ולדון בכל דברי ספק שנפל בצוואה, ואין אחד מן היורשין או מקבלים
יכולים לומר לב"ד אחר אזלינן. (טור) בד"א,
ביום. אבל בלילה כותבין ואין עושין דין.
רמב"ם הלכות עדות פרק ה הלכה ח
כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה
בדין זה הנהרג ולא ילמד עליו לא זכות ולא חובה, ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות משתקין
אותו שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות בין
לזכות בין לחובה, ומהו זה שנאמר למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד
וישתוק, אבל בדיני ממונות יש לו ללמד עליו
זכות או חובה, אבל לא ימנה עם הדיינים ולא יעשה דיין שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני
ממונות.
שולחן ערוך חושן משפט סימן ז סעיף ה
יש אומרים דשתויי יין מותרים לדון
דיני ממונות. אין עד נעשה דיין; ודוקא עד שמעיד, כגון אם העיד אחד מהדיינים בפני חבריו
על מעשה שראה, אינו יכול להצטרף עמהם לדון
על אותו מעשה, אבל אם אינו מעיד, כגון שהשלשה דיינים ראו המעשה, אפילו כוונו ראייתן בתורת עדות, אם ראוהו
ביום נעשים דיינים ודנים על המעשה ההוא; אבל אם ראוהו בלילה, אין דנין על פי עצמן,
אבל בעדות אחרים דנין. ואם הוזמנו להעיד,
אף בעדות אחרים אין דנין. ויש אומרים שאף בהוזמנו
להעיד דנים בעדות אחרים. (וכל זה בדין דאורייתא,
אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין) (תוס' פ"ב דכתובות ופ"ו ונ"י שם ופ' אד"מ).
רמב"ם הלכות מכירה פרק ה הלכה י
המוכר או הנותן שקנו מידו יש לכל אחד
מהן לחזור בו כל זמן שעוסקין באותו ענין, ואע"פ שהקנין בפני עדים, ואם הפסיק הענין
אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שאין ביניהן
עדים, וכשם שחוזר המוכר והנותן כך חוזר הלוקח והמקבל כל זמן שעסוקין באותו ענין מה
שאין כן בשאר דרכי הקנייה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קצה סעיף ו
אף על פי שנגמר הדבר בקנין סודר, כל
אחד משניהם יכול לחזור בו כל זמן שעסוקים באותו ענין. ואם הפסיקו הענין, אין אחד מהם
יכול לחזור בו.
רמב"ם הלכות שכנים פרק יב הלכה א
האחין או השותפין שבאו לחלוק
את השדה וליטול כל אחד חלקו אם היתה כולה שוה ואין שם מקום טוב ומקום רע אלא הכל אחד
חולקין לפי המדה בלבד, ואם אמר אחד מהם תנו
לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה אחת שומעין לו וכופה אותו
על זה שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא, אבל אם
היה חלק אחד ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר
תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא
נוטל בגורל, אמר להם תנו לי (בשומא שלי מצד זה) חצי מדתה מן הצד הרע בלא שומא וטול
אתה מן הצד הטוב כדי שיהיה חלקי סמוך לשדה
שלי הורו מקצת הגאונים ששומעין לו, ולזה דעתי נוטה וכן ראוי לדון.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קעד סעיף א
האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה
וליטול כל אחד חלקו, אם היתה כולה שוה לגמרי, חולקין לפי המדה בלבד. ואם אמר אחד: תנו
לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי
ויהיה הכל שדה אחד, שומעין לו, וכופה אותו
על זה, שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא (וי"א
דאין שומעין לו, אלא צריך להעלות בדמים עד
שיתרצו חביריו) (טור בשם הרא"ש), ויש
אומרים דהוי ספק, וכל דאלים גבר (מרדכי סוף פ' קמא דב"ב בשם מהר"ם
). אבל אם היה חלק ממנה טוב, או קרוב
לנהר יותר, או קרוב לדרך, ושמו אותה היפה כנגד
הרע ואמר: תנו לי בשומא שלי מצד זה, אין שומעין לו, אלא נוטל בגורל. אמר להם: תנו בשומא
שלי מצד זה חצי מדתה מהצד הרע וטול אתה מהצד
הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי, שומעין לו. הגה: היו בכאן שני שדות, האחד אומר לחלוק כל שדה
ושדה, והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה, שומעין
לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה. ודוקא ששתיהן שוות ואין נפקותא בחלוקת השדות לחצאין,
אבל אם האחד טובה בשום צד, או שאחד יש לו מצר אצל
השדות, חולקין כל שדה לשנים (טור
ס"ג).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה
ה
אמר נכסי
לפלוני ולבני חולקין, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה, ומעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך
ולבניך, ואמרו חכמים תטול היא מחצה וכל הבנים
מחצה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמז סעיף ה
האומר: נכסי לפלוני ולבני, חולקים
אותו, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה. אמר: לפלוני ופלוני ולבני (פלוני), נוטלים בני פלוני מחצה ושני האחרים מחצה. אפילו הנפרטים מרובים והנכללים
מועטים, נוטלים הנפרטים מחצה. ואף אם יגיע
לאחד מהנפרטים פחות מלאחד הנכללים, כגון שאמר:
נכסי לפלוני ולפלוני ולבני ראובן, ולא היה לראובן אלא שני בנים. הגה: וכן הדין בשאר דברים. ולכן איש ואשה שהתנו ביניהם שאם ימות אחד
מהן יחזרו הנכסים לקרוביהם, קרוביו נוטלין החצי וקרוביה החצי (הגהות מיימוני פי"א
דזכיה).