רי"ף בבא בתרא דף ד
ע"א
גמרא בבא בתרא דף ו:
אורך השיעור ברי"ף הוא דקות
אורך השיעור בפוסקים הוא דקות
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ח הלכה ז
כותל שבין ראובן ושמעון אם היו
שותפין בה שניהם משתמשין בו זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן, וזה חופר מצד
זה ומכניס קורותיו, היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו, חפר שמעון
בכותל זה והכניס בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה, אפילו
היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף, היתה הקורה סוכת עראי כל
שלשים יום לא החזיק בה סתם שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי
לאחר שלשים יום החזיק שאין זה עראי, ואם סוכת ימי החג היא כל שבעת ימי החג לא
החזיק לאחר שבעה החזיק, ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד החזיק והוא שיביא ראיה
שראובן סייע עמו או ראה ולא מיחה.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנג סעיף יז
היתה הקורה סוכת עראי, כל ל' יום
לא החזיק בה סתם, שהרי ראובן אומר: לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי. לאחר ל'
יום, החזיק, שאין זה עראי. ואם סוכת החג היא, כל שבעת ימי החג לא החזיק, לאחר
שבעה, החזיק. ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט, מיד החזיק, והוא שיביא ראיה שראובן
סייע עמו, או ראה ולא מיחה.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנג סעיף יז
לג] לאחר שלשים יום החזיק כו'. כן
היא דעת הרמב"ם וסיעתיה הנ"ל [המובאים בציונים אות מ"ג] דס"ל
דאין צריך חזקת ג' שנים וטענה כי אם להחזיק קרקע, אבל לר"ת וסיעתו [המובאים
בציונים אות מ"ב] ס"ל דגם בזה צריכין חזקת ג' שנים, ומפרשי מקור דין זה
הנזכר בגמרא [ו' ע"ב] דקאי אענין אחר וכמ"ש בדרישה [סימן קנ"ז סעיף
ל'] ע"ש, ושם כתבתי דבהגהות אשרי [פ"א סי' י"ד] כתוב דהני ז' ימי
החג המה נוסף על ל' יום דבעינן בסוכה דעלמא דימי השנה:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ג הלכה ה
וכן שני בתים זה בצד זה והיו
גניהן עשויין לדירה אפילו היו בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר
בו וזה עושה מעקה לחצי גגו, וזה שלא כנגד זה ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה,
ואע"פ שבני ר"ה רואין אותו יכול כל אחד לומר לחבירו אלו אין רואין אותי
אלא ביום בעת שאעמוד על גגי ואתה רואה אותי תמיד.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנט סעיף א
שני בתים זה בצד זה, והיו גגותיהם עשויים לדירה,
אפילו היו בשני צידי רשות הרבים, זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו
שהוא דר בו, זה שלא כנגד זה, ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה. אע"פ שבני רשות
הרבים רואים אותו, יכול לומר כל אחד לחבירו: אלו אין רואים אותי אלא ביום בעת
שאעמוד על גגי אבל אתה רואה אותי תמיד. הגה: ואם הגג שפל עד שבני רשות הרבים רואין
אותו כמי שעומד בגג, אין כאן היזק ראייה (טור בשם רבינו יונה).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנט סעיף א
א] שני בתים זה בצד זה כו'. כדי
לעמוד על מה שכתב המחבר בסעיף זה ובסעיף שאחריו ועל מה שכתב מור"ם בסעיף ב'
בהג"ה דיש אומרים דוקא כו' וגם על מה שכתב המחבר בריש סימן ק"ס, אעתיק
לשון הגמרא והנאמר עליה. והוא, דבפ"ק דבתרא [דף (י') [ו'] ע"ב] גרסינן,
אמר אביי שני בתים בשני צידי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי
גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף, ופריך מאי איריא ברשות הרבים אפילו ברשות היחיד נמי,
ומשני ברשות הרבים איצטריכא ליה דלא תימא [נימא ליה] סוף סוף הא בעית לאצטנועי
מבני רשות הרבים, קמל"ן כו'. תו גרסינן שם, אמר רב נחמן גג הסמוך לגג א"צ
מעקה ד' אמות אבל צריכין למחיצת עשרה כו', ע"ש. ולכו"ע לא פליג אביי אהא
דרב נחמן, אלא (שנתחלקו) [שנחלקו] בישובם. דהרמב"ם [המובא בציונים אות א',
ג'] מחלק, דאביי איירי בגגין שעשויין לדירה, משו"ה צריכין לעשות מעקה ביניהן
גבוה ד' אמות משום היזק ראיה, ורב נחמן איירי בגגין שאין עשויין לדירה, משו"ה
במחיצה שגבוהה עשרה שיהא נתפס על ידיה כגנב סגי. וז"ש המחבר נמי בסעיף ב' אבל
בין גג לגג משאר גגין, ור"ל משאר גגין שאינן עשויין לדירה. אבל (רשב"ם
ו)תוס' [ד"ה בשני] כתבו דהא דאביי איירי בגגין שאינן סמוכין זה לזה, וכמו
שאמר אביי בשני צידי רשות הרבים, דכיון שאינן סמוכין כל אחד משתמש בגגו ואינו
מרגיש בביאת חבירו ומזיקו בהיזק ראיה, ולכך מצריך למעקה גבוה ד' אמות, ורב נחמן
איירי בגגין הסמוכין זה לזה, שבשעה שבא להשתמש בגגו רואה את חבירו שם ומשמר נפשו
ממנו, ומשו"ה סגי בעשרה טפחים, וכ"כ הטור [סעיף א' - ב'] ע"ש. וזהו
שכתב מור"ם בסעיף ב' דיש אומרים דהא דסגי בעשרה טפחים היינו דוקא שהגגין
סמוכין זה לזה, אבל אם אויר מפסיק כו' בעינן מעקה כו', ר"ל גבוה ד' אמות,
ומ"ש וכדרך שנתבאר בסמוך, ר"ל בסעיף א'. ומזה שכתבתי נלמד, דמור"ם
שכתב דיש אומרים דוקא כשהגגין סמוכין, איירי אפילו בגגין העשויין לדירה, כל
שסמוכין סגי בעשרה טפחים, ומטעם שכתבתי. ובזה כלל דבריהן מבואר, ועכשיו אבוא לבאר
פרטי דברי המחבר:
ב] מ"ש זה בצד זה. ר"ל
שהאחד אינו גבוה מהשני [שאז עכ"פ צריכין למעקה ד' אמות כיון דעשויין לדירה,
לאפוקי אם גג אחד גבוה מחבירו, דאז א"צ מעקה עכ"פ גבוה ד' אמות כשהגג
דלמטה אינו רחב לעמוד ולהציץ מרחוק, וכמ"ש בטור [לקמן סימן ק"ס סעיף ג']
ע"ש], דאל"כ לא הו"ל למימר זה בצד זה כיון דמסיק דדין זה הוא
ג"כ אפילו כשהן בשני צידי רשות הרבים, אלא הו"ל למימר הן שהן זה בצד זה
הן שהן בשני צידי רשות הרבים. גם מ"ש המחבר בסעיף שאחר זה גג הסמוך לחצר כו',
נראה דפירושו כן, שהוא סמוך ואינו גבוה מהחצר, משו"ה בעינן שיעשה עכ"פ
מעקה גבוה ד' אמות וכמו שכתבתי [שם סק"ז]:
ג] ומ"ש עשויים לדירה. פירוש
שהוא מקורה ושוה, ולאפוקי כשהוא משופע:
ד] ומ"ש אפילו היו בשני צידי
רשות הרבים. ר"ל אע"ג דבלאו הכי בעי לאצטנועי מבני רשות הרבים העוברים
ביניהן, וכלשון הגמרא הנ"ל [בסק"א] וכדמסיק ג"כ המחבר, וכ"ש
כשהן סמוכין ועומדין זה בצד זה או זה נגד זה ורשות היחיד עובר ביניהן, וק"ל:
ה] ומ"ש זה שלא כנגד זה
ומעדיף. פירוש, האחד עושה על גגו לרוח מזרח והשני לצד מערב, וכל אחד מוסיף קצת
כנגד סתימת חבירו כדי שלא יראו זה את זה, ע"ש בטור [סעיף ג']. ונראה דגם
להרמב"ם [המובא בציונים אות א'] אין צריך האי העדפה אלא כשהגגין זה כנגד זה,
דאז יכולין להציץ זה על גג זה מן הצד, אבל כשהבתים והגגין שעליהן הן זה בצד זה
ממש, אז אין צריך להעדפה זו, שהרי כשזה עשה החצי לצד מזרח וזה לצד מערב תכופין זה
לזה שוב אין יכולין לראות מזה לזה, וק"ל:
ו] רואה אותי תמיד. פירוש, אפילו
בלילה, ואפילו כשאני יושב, ואפילו בלא כונת ראיה אלא דרך הילוכם, משא"כ בני
רשות הרבים. ועיין דרישה [סעיף א'] ובפרישה [סעיף ב']:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ג הלכה ה
וכן שני בתים זה בצד זה והיו
גניהן עשויין לדירה אפילו היו בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר
בו וזה עושה מעקה לחצי גגו, וזה שלא כנגד זה ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה,
ואע"פ שבני ר"ה רואין אותו יכול כל אחד לומר לחבירו אלו אין רואין אותי
אלא ביום בעת שאעמוד על גגי ואתה רואה אותי תמיד.
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ג הלכה ו
גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה
גבוה ארבע אמות, אבל בין גג לגג משאר הגגין אינו זקוק לארבע אמות שאין בני אדם
דרין בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראייה, אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגין גבוהה
עשרה טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו. +/השגת הראב"ד/ גג הסמוך
לחצר חבירו עד אם נכנס לרשותו. א"א משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש
עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קנט סעיף ב
גג הסמוך לחצר חבירו, עושה לו מעקה גבוה ד'
אמות. אבל בין גג לגג משאר הגגים אינו זקוק לד' אמות, שאין בני אדם דרים בגגות,
לפיכך אין בגגות היזק ראיה, אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגים גבוה י' טפחים,
כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו. הגה: וי"א דוקא שהגגין סמוכין זה לזה,
אבל אם אויר מפסיק ביניהן, לא שנא אויר רשות היחיד או אויר ר"ה, בעינן מעקה,
וכדרך שנתבאר בסמוך (טור ס"א והגהמ"י והמגיד פ"ג משכנים); וכן
נ"ל עיקר.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קנט סעיף ב
ז] גג הסמוך לחצר כו'. פירוש,
סמוך בגובהו וכמו שכתבתי [בסק"ב] [ובריש סימן שאחר זה [סק"ב] יתבאר מקור
דין זה וטעמו, ע"ש], אבל בסמוך במרחק אין נפקא מינה, דגם כשהן רחוקין זה מזה
צריך בעל הגג לעשות מעקה לגגו גבוה ד' אמות, מהאי טעמא דאיכא מיניה היזק ראיה לבעל
החצר. ואי משום דבאינו סמוך לו לא שייך טעם דנתפס כגנב ואין צריך לסייעו בעל החצר
כלל, (ד)זה אינו, דהא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם [המובא בציונים אות ג']
והרמב"ם [שם ה"ז] ס"ל דאפילו בסמוך א"צ לסייעו, וכמו שכתוב
בדרישה ובד"מ בריש סימן שאחר זה. והא דכתב המחבר בריש סימן שאחר זה דבעל החצר
מסייעו לעשרה טפחים, הוא כדעת התוס' והרא"ש [ב"ב פ"א סי' י"ז]
והטור [שם סעיף ב']. ומשום דהמגיד משנה [פ"ג משכנים ה"ז] והב"י [שם
סעיף א'] הניחו להרמב"ם [שם] בצ"ע בזה, משו"ה פסק המחבר דלא
כוותיה. ובדרישה [שם סעיף א'] כתבתי טעם להרמב"ם, והוא, דכיון דבעל הגג הוא
המזיק עליו לתקן מחיצה גבוהה ד' אמות, ממילא נפטר בעל החצר, ועיין דרישה:
ח] אבל בין גג לגג משאר גגין כו'
ויש אומרים דוקא כו'. כבר כתבתי [סק"א] פירושו ובמאי פליגי:
ט] שהגגין סמוכין זה לזה. לשון
הטור [סעיף א'], מתוך שסמוכין זה לזה יכול לראות מתי יעלה חבירו לגגו ויזהר ממנו,
גם אין בגגין תשמיש קבוע, עכ"ל. לאפוקי בחצירות הסמוכין ששם יש בהן תשמיש
קבוע, ועיין פרישה:
רמב"ם הלכות
שכנים פרק ג הלכה ז
שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון
הריני בונה מכנגדי ועולה אלא בונים שניהם מלמטה ועולה ובונה העליון לבדו מכנגדו
ומעלה, ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין העליון זקוק לתחתון כלל. +/השגת
הראב"ד/ שתי חצירות זו למעלה מזו עד אין העליון זקוק לתחתון כלל. א"א
אין דבריו ברורין כלל עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קס סעיף ג
שתי חצרות שקרקעית האחד גבוה מחבירו, צריך
העליון לסייע לתחתון לבנות למטה, והתחתון צריך לסייע לעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות
מקרקע העליון ולמעלה. לפיכך יקציעו העפר מקרקע של עליונה שיעור עובי חצי הכותל,
ובונין הכותל על קרקע שניהם עד שיהא גבוה ד' אמות מקרקע העליונה ולמעלה. הגה: ואם
החצר גבוה הרבה, או שהתחתון אינו רחב להביט בו מרחוק, ואפשר שבמחיצה מועטת יסתלק
היזק ראיה שלו, סגי במחיצה שיראה לבני אדם שאינו מזיק עוד בראייתו (טור בשם
ה"ר יונה).
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קס סעיף ג
ו] שתי חצירות כו'. פירוש,
ובחצירות כל אחד מזיק לחבירו, משום הכי צריך לסייעו גם העליון להתחתון לבנות למטה,
אם לא שהעליון רוצה לבנות כל המחיצה למעלה על קרקע שלו לבדו:
ז] לפיכך יקציעו העפר כו'. כדין
כותל שבין שני חצירות הנ"ל בריש סימן קנ"ז שנבנה על מקום שניהם והוצאת
שניהם:
ח] ואם החצר גבוה הרבה כו'. גם
הטור כתב כן בשם רבינו יונה [הובאו בציונים אות ה'] בדין זה דשתי חצירות. והא דלא
כתבוהו בדין גג וחצר הנ"ל, כתבתי בפרישה [סעיף ג'] די"ל דשם רבינו יונה
מודה דבעל הגג צריך לעשות ארבע אמות אף שהחצר גבוה ממנו הרבה והגג אינו רחב, מטעם
דכיון דהבעל החצר אין שם מזיק עליו לגבי בעל הגג, דאין שם תשמישו קבוע וכנ"ל
[סק"ב], ואין עליו לעשות מחיצה ארבע אמות, משום הכי הצריכו לבעל הגג לעשותו
בכל ענין, כיון דשם מזיק עליו, משא"כ בשתי חצירות דכל אחד שם מזיק עליו, ועל העליון
חיוב על כל פנים לסלק היזקו בבנין ארבע אמות, משום הכי ס"ל לרבינו יונה
ומור"ם שהביאו כאן דאין על התחתון לסייעו לעליון אלא כפי שיעור שיראה לבני
אדם שמגיע היזקו. ונראה דהיש מי שאומר כו' דכתב המחבר בסעיף א', והוא דעת ר"י
אברצלוני דס"ל דאפילו בגג וחצר אם הגג נמוך ארבע אמות מהחצר א"צ לעשות
כלום, אע"ג דשם גם בעל החצר אינו עושה כלום וכמ"ש, מכל שכן דס"ל כן
כאן בשתי חצירות הסמוכות ואחת גבוהה ארבע אמות מהשניה, דעל העליון לעשות גובה ארבע
אמות וכמ"ש, דהתחתון א"צ לעשות כלום. והמחבר דלא כתב דעתו כאן, י"ל
משום דאיירי באין החצר גבוה ארבע אמות מהגג, דאז כיון דעכ"פ על התחתון מוטל
לבנות מלמטה למעלה והעליון סייע מלמטה, משום הכי מודה דצריך התחתון ג"כ לסייע
לעליון לבנות למעלה. והא ראיה, דגם בסעיף א' לא כתב הפלוגתא די"א כי אם
כשגבוה החצר ארבע אמות מהגג, אבל שם ברישא באינו גבוה החצר מהגג ד' סתם וכתב דצריך
התחתון לבנות מלמטה עד שיהיה המחיצה גבוה ארבע אמות מהחצר ולמעלה. ומור"ם
דאיירי בגבוה הרבה לא כתב דעת אותו הי"א משום דפסק כהרא"ש [ב"ב
פ"א סי' י"ז], הביאו הטור ברישא [סעיף ב'] בגג וחצר, גם בסיפא [סעיף ד],
בשתי חצירות, דאף שגבוה ארבע אמות חיישינן להיזק ראיה, ע"ש ודוק:
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קס סעיף א
גג הסומך לחצר חבירו, בעל הגג מזיק לבעל החצר
ואין בעל החצר מזיק לבעל הגג. לפיכך צריך בעל הגג לעשות ביניהם מחיצה ד' אמות כדי
לסלק היזקו, ואין בעל החצר מסייעו אלא כפי שיגיע חלקו למחיצת י' טפחים כדי שיהיה
נתפס כגנב. ואם קרקע החצר גבוה מן הגג, צריך בעל הגג לבנות על שלו למטה, עד שיהיה
גבוה ארבע אמות למעלה מקרקעית החצר, כדי לסלק היזקו. ואפילו אם הגג נמוך מן החצר
ד' אמות יש מי שאומר דאכתי איכא היזק ראייה ממנו לחצר, וצריך בעל הגג לבנות מחיצה
גבוהה ד' אמות מקרקע החצר. ויש מי שאומר
דכיון שהגג נמוך מן החצר ד' אמות, שוב אין לו היזק ראיה ואינו צריך לעשות כלום.
שולחן ערוך חושן משפט
סימן קס סעיף ב
ואם הגג נמוך מהחצר, י"א
שאין העליון זקוק לתחתון כלל, וי"א דהני מילי כשהחצר גבוה מהגג עשרה טפחים,
אבל אם הוא גבוה מהגג פחות מעשרה טפחים, בונה בעל הגג עד קרקע החצר ורואין כמה חסר
עדיין להשלים לגובה עשרה ויתן לו בעל החצר החצי מזה.
סמ"ע על שולחן
ערוך חושן משפט סימן קס סעיף ב
ה] שאין העליון זקוק להתחתון כלל.
כבר כתבתי [בסק"ג] דטעמם הוא, כיון דבעל הגג שם מזיק עליו, מוטל עליו לסלק
היזקו, וממילא נפטר העליון: