רי"ף בבא בתרא דף ס

גמרא בבא בתרא דפים קלב. – קלג.

אורך השיעור אודיו הוא דקות

1. עשה לאשתו שותף בין הבנים בקרקעות. 1

2. עשאה שותף במטלטלין 1

3. דין נכסים שבאו לאחר שכתב לה. 2

4. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר. 2

5. אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין 3

6. מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה 4

7. ירושה אין לה הפסק משא"כ מתנה. 4

1. עשה לאשתו שותף בין הבנים בקרקעות

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה ט

וכן הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין שכיב מרע וכתב לאשתו עמהן קרקע כל שהוא, הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ולא מחתה אבדה כתובתה ואינה טורפת מנכסים אלו כלום, אבל מנכסיו שיבואו לו אחר אלו נוטלת מהן כתובתה.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קו סעיף א

א הכותב כל נכסיו ב לבניו, בין זכרים בין נקבות, בין בריא בין שכיב מרע, וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהוא או דקל לפירותיו או פירות מחוברים והם צריכים עדיין לקרקע, הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ג ושתקה כשנודע לה ולא מיחתה, איבדה עיקר כתובתה ותוספת (אבל לא נדונייתא) (המ"מ פ"ו מזכייה). ואינה טורפת מנכסים אלו כלום. אבל מנכסים שיבואו לו אחר כך גובה מהם, אפילו באו לידו מאותם הנכסים עצמם, כגון שמת אחד מהבנים וירשו.

2. עשאה שותף במטלטלין

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה י

כתב לה עמהן מטלטלין בלבד או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא, כתובתה קיימת, ותקנת הגאונים היא שאפילו שייר מטלטלים כל שהוא, שהרי היא אומרת ממה ששייר אני גובה ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרוף.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קו סעיף ב

כתב לה עמהם מטלטלין בלבד, או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא, כתובתה קיימת. ד ולפי מה שתקנו הגאונים שכתובה נגבית מהמטלטלין, אפילו שייר מטלטלין כל שהוא, כתובתה קיימת, שהרי היא אומרת: ממה ששייר אני גובה, ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרוף. הגה: מי שצוה לתת לבניו כך וכך, או לאחרים, וצוה כך לפני אשתו, ושתקה, ה י"א שצריכה לקיים (מרדכי ריש אלמנה ניזונית בשם ראב"ן ובפרק מי שמת). ויש חולקים (מרדכי פ' י"נ בשם הר"ם). ולכולי עלמא אם אמרה למקצת דבריו אין, ומקצת דבריו שתקה, דלא הוי מחילה במה ששתקה, ו אבל במה שאמרה אין, צריכה לקיים (פסקי מהרא"י סימן פ"ו). ואינה יכולה לומר שעשתה שלא לטרוף דעתו (מהרי"ו סימן י"ט). ואם קבלה קנין לקיים מתנותיו, ואחר כך אומרת שלא מחלה כתובתה ומה שקבלה קנין ז משום שהנכסים היו בידה וברשותה, הדין עמה וגובאת כתובתה (ריב"ש סימן רמ"ז /רמ"ד/).

3. דין נכסים שבאו לאחר שכתב לה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה יא

הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק עמהן, ומת אחד מן הבנים בחיי אביו, הרי זו תגבה כתובתה מחלק זה שמת, שלא אבדה כתובתה אלא מלטרוף מהן.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קו סעיף א

אבל מנכסים שיבואו לו אחר כך גובה מהם, אפילו באו לידו מאותם הנכסים עצמם, כגון שמת אחד מהבנים וירשו.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קז סעיף ג

כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה גמורה, ח איבדה כתובתה ותקרע. לפיכך אם יצא שטר חוב עליו מוקדם למתנה זו, והלכו כל הנכסים בפריעת החוב, תשאר היא בלא כלום ולא תקח בכתובתה שקדמה לחוב, שאומדן דעת הוא שבהנאה שבאה לה בשמועה זו שכתב לה כל נכסיו איבדה כל זכות שיש לה בנכסיו מצד כתובתה בין מאותם שהיו לו בין מאותם שמכר או נתן קודם לכן. אבל אם אחר כך זכה בנכסים, גובה כתובתה מהם.

4. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה ה

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר, אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה, ואם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה, במה דברים אמורים בשהיה היורש הזה אחת מבנותיו או אחד מכלל בני בניו או אחד מכלל אחיו וכיוצא בהן משאר יורשין, אבל אם כתבהו לאחד מבניו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שביארנו.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה ו

מי שאמרו לו בשעת מיתתו נכסיך למי הן שמא לפלוני ואמר להן אלא למי, רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה. +/השגת הראב"ד/ מי שאמרו לו בשעת מיתתו וכו' עד משום מתנה. א"א פירושה וירושה אין לה הפסק ואפילו אמר בלשון מתנה כרבי יוחנן בן ברוקא עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף ו

ש"מ שאמר: נכסי לפלוני, או שאמרו לו: נכסיך למי שמא לפלוני, והשיב להם: אלא למי יהיו, אם הוא ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה, ונפקא מינה שאם אמר: ואחריו לפלוני אינו כלום, שירושה אין לה הפסק. ואם אינו ראוי, זוכה בהם משום מתנה. (ואם פי' בהדיא שנותן לו במתנה, אפי' ראוי ליורשו אינו אלא לשון מתנה) (ב"י בשם מהרי"ל ומגיד פ"ט דזכיה) (ועיין לעיל ריש סימן רמ"ח סעיף א' וב').

5. אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין

רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה יג

מי שצוה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתובה, כגון שאמר אל יזונו בנותיו מנכסיו, או אל תזון אלמנתו מנכסיו, או אל יירשו בניו כתובת אמן, אין שומעין לו, נתן כל נכסיו במתנה לאחרים הואיל ומתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה כמו שיתבאר הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאין אלו באין כאחד ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונות מנכסיו ובניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה. +/השגת הראב"ד/ ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונות מנכסיו ובניו יורשין כתובת אמם שמתה בחיי בעלה. א"א רואה אני דעת המחבר הזה דמתנת שכיב מרע אינה כמשועבדין כלל ואינו כן מכמה ראיות המפורשות בגמרא שאין פנאי לכתבן, אבל למזונות אלמנתו כיון דמחיים תפיסא לה לא פקע שיעבודה אבל לגבי מזון הבנות וכל שכן לכתובת בנין דכרין כמשועבדין נינהו ופקע שיעבודייהו ומי שיש לו לב יבין ואל יטעה באסופותיו.+

שולחן ערוך אבן העזר סימן צג סעיף כ

אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין, ולא מהמשועבדים. לא מבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו, אלא אפילו מכרו או משכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהם, אין מוציאין למזון האשה והבנות. ודוקא שנתן האב מתנת בריא, אבל ל אם נתן מתנת שכיב מרע, ניזונת ממנה (אם אין כאן בני חורין) (ריב"ש סימן ק"ז). הקדיש נכסיו לא הוי כמתנת בריא (ר"ן ריש המדיר). ואינה ניזונית ממטלטלי, אפילו בני חורין. לב ומיהו אם תפסה ממטלטלין, אפילו אחר מיתה, לא מפקינן מינה. ועכשיו שתקנו הגאונים שתגבה כתובה ותנאי כתובה ממטלטלין, הרי היא ניזונית ממטלטלין, אפילו לא תפסה. (מיהו לג אם נתן המטלטלין לאחרים, אפילו במתנת שכיב מרע, י"א דאינה ניזונת מהן) (מרדכי פרק נערה בשם י"א).

6. מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנב סעיף א

א מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה, ואין אחר זוכה בדבר שצוה לו, בין במקרקעי בין במטלטלי, אלא לאחר מיתה. לפיכך מוציאין אפי' לכתובת בנין דכרין ולמזון האשה והבנות מיד אלו שצוה לתת להם, (א) שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים ב (ב) בכתובה ובמזונות, ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה. הגה: ודווקא שאין נכסים גבי יורשיו (נ"י ס"פ י"נ). ואחד שנתן במתנת ש"מ ושמעה אשתו ולא מיחתה, ואח"כ חזר ונתן ואז מיחתה אשתו, אין גובאת כתובתה ממתנה זו, שהרי המתנה הראשונה קיימת, ולא אמרינן דשנייה בטלה הראשונה, דהרי לא חזר בראשונה רק בא להחזיקה (מרדכי ריש אלמנה ניזונית ופ' מי שמת). וי"א דאע"פ ששתקה בשעת המתנה גובאת כתובתה ממתנתו (מרדכי שם ומהרא"י בפסקיו סימן פ"ו) ועיין בא"ה סימן ק'.

7. ירושה אין לה הפסק משא"כ מתנה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ג, ד

שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון.

ואם היה הראשון ראוי ליורשו, כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום, שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה, וירושה אין לה הפסק ואע"פ שאמר ואחריו לפלוני.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף ו

ש"מ שאמר: נכסי לפלוני, או שאמרו לו: נכסיך למי שמא לפלוני, והשיב להם: אלא למי יהיו, אם הוא ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה, ונפקא מינה שאם אמר: ואחריו לפלוני אינו כלום, שירושה אין לה הפסק. ואם אינו ראוי, זוכה בהם משום מתנה. (ואם פי' בהדיא שנותן לו במתנה, אפי' ראוי ליורשו אינו אלא לשון מתנה) (ב"י בשם מהרי"ל ומגיד פ"ט דזכיה) (ועיין לעיל ריש סימן רמ"ח סעיף א' וב').