רי"ף בבא בתרא דף סב

גמרא בבא בתרא דפים קלה: - קלז.

אורך השיעור אודיו הוא דקות

1. מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. 1

2. שטר שכתוב בו לאחר מיתה. 2

3. הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו 2

4. גט מהיום ולאחר מיתה. 4

5. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה 4

6. החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. 5

7. אין לשני אלא מה ששייר ראשון 5

1. מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה יד

מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, הרי היא כמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא לאחר מיתה, שמשמע דברים אלו שאע"פ שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנז סעיף ו

מתנת בריא שכתוב בה: מהיום ולאחר מיתה, הרי היא כמתנת שכיב מרע שאינה קונה אלא לאחר מיתה, שמשמע דברים אלו שאע"פ שקנה הגוף מהיום ואינו יכול לחזור בו, אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה. הגה: הכותב נכסיו לבנו והתנה לדור בהן כל ימי חייו ולהיות ניזון מהן, יכול לדור בהן עם אשתו ושמשים הצריכין אליו. וכן נותנים לו מזונות הצריכים לו, אם אין לו ממקום אחר כפי הנראה לב"ד. ואם מכרו לצורך מזונות, ובא לו ממון אח"כ, אין צריך לשלם מה שלקח (נ"י בשם הרשב"א).

שכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה יב

שכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה, ומת קודם שיכתבו ויתנו לו, אין כותבין ואין נותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. +/השגת הראב"ד/ שכ"מ שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה עד כותבין ונותנין לאחר מיתה וכו'. א"א אני וחבירי אומרים ואפילו כתבו מחיים [לפי שהעדים] שלוחים הם וכיון שהשולח מת מעשה השליחות בטל שהרי לא נתקיים מעשה השליח אפי' שעה אחת מחיים.+

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה יג

ואם אמר כתבו, כדי ליפות כח המקבל כגון שאמר תנו מנה לפלוני ואמר ואף כתבו ותנו לו, הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לאחר מיתה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ סעיף יח

וכן אם צוה שכיב מרע שיכתבו שטר למקבל עם הנתינה, ומת, אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, אלא אם כן ייפה כחו בכתיבה, כגון שאמר: תנו אף כתבו לו. ואם לא ייפה כחו, אפילו אם נכתב השטר מחיים, אין נותנים לו לאחר מיתה.

2. שטר שכתוב בו לאחר מיתה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה טו

שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה בין שהיה בשטר קניין בין שלא היה בו קניין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה, הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן, לפיכך אע"פ שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה, וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואע"פ שיש בשטר הזמן, להרויח הדבר כותבין בו אע"פ שאינו צריך.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנח סעיף א

א שטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה, בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן הזה חי היה (א) הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו (ואינו) זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן, לפיכך אף על פי שאין כתוב בו: מהיום ולאחר מיתה, קונה לאחר מיתה. (והוי כאילו כתב לו מהיום ולאחר מיתה, שנתבאר דינו סימן רנ"ז). וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו, אף על פי שיש בשטר זמן, להרויח הדבר (כותבין) כן אף על פי שאינו צריך.

3. הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה יג

הכותב נכסיו לבנו ולאחר מותו, הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות, לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהן נתונין לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, מת האב והניח פירות מחוברין לקרקע הרי הן של בן, מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, היו תלושין או שהגיעו להבצר הרי הן של יורשין, עבר האב ומכר מכורין עד שימות, וכשימות האב מוציא הבן מיד הלקוחות, ואם היו שם פירות מחוברין שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהם, היו תלושין או שהגיעו להבצר הרי הן של לוקח, עבר הבן ומכר אין ללוקח כלום עד שימות האב, מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואחר כך מת האב, כשימות האב קנה הלוקח, שאין לאב אלא פירות וקניין פירות אינו כקניין הגוף.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנז סעיף א

א הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, הרי הגוף של בן מזמן השטר, והפירות לאב עד שימות, לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהם נתונים לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב. הגה: המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו, (א) או לאחר שלשים יום, לא קדיש כלל, דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן, דהא קא אכיל פירות של הקדש (תשובת רשב"א סימן תקס"ג). הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתה, צריך למכרן ולקנות בדמיהן קרקע ולאכול מהן פירות, כדין בעל בנכסי אשתו, אלא א"כ התנה לעשות בנכסיו כל ימי חייו כפי מה שירצה (נ"י פרק י"נ).

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנז סעיף ג

עבר האב ומכר, מכורים (הפירות) עד שימות (ואפי' חזר ולקחה האב לא היה במכירתו כלום) (נ"י פרק יש נוחלין), וכשימות האב מוציא הבן (או יורשיו) (טור) מיד הלקוחות. ואם היו שם פירות מחוברין, שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהם. היו תלושים, או שהגיעו ליבצר, הרי הם של לוקח. (וי"א שדין הבן עם הלוקח כמו עם האב) (טור וב"י בשם רשב"ם).

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנז סעיף ד

עבר הבן ומכר, אין ללוקח כלום עד שימות האב.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנז סעיף ב

מת האב והניח פירות המחוברים לקרקע, הרי הן של בן, מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו. היו תלושים ב או שהגיעו ליבצר, הרי הם של יורשים. הגה: מכר הבן כחו לאחר, אין למקבל אפילו בפירות שלא הגיע זמנו לתלוש אלא הן של יורשי האב, ונותנין לזה דמים כפי מה ששוין הפירות בשעה שמת, או מניח הפירות בשדהו עד שיגמרו. וכן הדין אם כתב הקרקע לאחר ולא לבנו (טור). ג אבל אם כתב (ב) לבן בנו, הוי כאילו כתבה לבנו (ת"ה סימן ש"נ).

4. גט מהיום ולאחר מיתה

רמב"ם הלכות גירושין פרק ט הלכה יד

אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו או מהיום לאחר מיתתי ומת הרי זו ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו וסמכה דעתו על לאחר מיתה שאין גט לאחר מיתה.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קמה סעיף ג

הרי זו גיטיך מעכשיו, או מהיום, ולאחר מיתה, ומת, ה"ז ספק מגורשת, שמא אחר שאומר: מעכשיו, חזר בו מלשון מעכשיו, וסמכה דעתו על לאחר מיתה.

רמב"ם הלכות גירושין פרק ד הלכה יב

זה הוא נוסח הגט: בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה וכו' מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל.

שולחן ערוך אבן העזר סדר הגט סעיף קא

זה נוסח גט שנהגו בו במדינות אלו, ובפרט בעיר הזאת, וז"ל: בשלישי בשבת וכו' וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין, ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם, והרי את מותרת לכל אדם, ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין, כדת משה וישראל. פלוני בן פלוני עד, פלוני בן פלוני עד.

5. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה

רמב"ם הלכות נחלות פרק ו הלכה ו

כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין, כיצד תנתן שדה פלוני לפלוני בני ויירשנה, או שאמר יירשנה ותנתן לו ויירשנה, או יירשנה ותנתן לו, הואיל ויש שם לשון מתנה אע"פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין, וכן אם היו שלש שדות לשלשה יורשין ואמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית קנו, אע"פ שזה שאמר לו בלשון ירושה אינו זה שאמר לו בלשון מתנה, והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור, אבל אם שהה צריך שיהא לשון המתנה מעורב בשלשתן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפא סעיף ז

אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה; ה (ה) אבל אם אמר לשון מתנה, דבריו קיימים. לפיכך המחלק נכסיו על פיו כשהוא שכיב מרע, ו וריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו, דבריו קיימים. ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, אע"פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף, דבריו קיימים. כיצד, תנתן שדה פלונית לפלוני בני ויירשנה, או שאמר: יירשנה ותנתן לו ויירשנה, או: יירשנה ותנתן לו, הואיל ויש שם לשון מתנה, אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף, דבריו קיימים. וכן אם היו שלש שדות לשלשה יורשים, ואמר: יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית, קנו אף על פי שזה שאמר ליה בלשון ירושה אינו זה שאמר ליה בלשון מתנה, והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור; אבל אם שהה, צריך שיהיה לשון המתנה מעורב בשלשתן. הגה: במה דברים אמורים, בשלש שדות לשלשה בני אדם. אבל אם נתנן לאדם אחד, או שדה אחת לשלשה בני אדם, אפילו לאחר כדי דיבור מהני (טור). וי"א דדוקא שאמר: ותנתן, בוי"ו. אבל אם אמר: תנתן, בלא ו', לא מהני לשון ירושה שלפניו (נ"י בשם רשב"א).

6. החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת

רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק א הלכה כ

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, אם היה ולד של קיימא הרי זו כמי שלא נחלצה לו מעולם ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה, ואם הפילה או שלא שהה שלשים יום אחר שנולד חוזר וחולץ לה הוא או אחד מאחיו, שחליצת המעוברת אינה חליצה וביאת המעוברת אינה יבום.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קסד סעיף ב

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת, וילדה, אם הולד של קיימא אין החליצה כלום, הוא מותר בקרובותיה, ולא פסלה מהכהונה, ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום, צריכה חליצה אחרת, שחליצת מעוברת לא שמה חליצה, וחולץ לה הוא או אחד משאר אחין. (וי"א שלא יחלוץ לה הוא אלא אחד משאר האחין) (טור בשם הרא"ש).

7. אין לשני אלא מה ששייר ראשון

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ז

נכסי לפלוני ואחריו לפלוני, מת ראשון קנה שני, מת שני הרי אלו של יורשי השני, מת שני בחיי ראשון יהיו הנכסים של יורשי ראשון. +/השגת הראב"ד/ נכסי לפלוני ואחריו לפלוני וכו' עד לא עשה ולא כלום. א"א זה אינו מחוור המעשה דרב ביבי בר אביי דאקנייה לבנו הקטן ולא תפסו עליו אלא משום דאחריו דרב ביבי היא עצמה היתה אבל משום שהקנה לבנו לא תפסו עליו, ועוד כי הדרך שכתב אינו אלא כדברי ר"י בן ברוקא והוא כתב שאינו בבריא, ואני סבור שהוא מפרש אותו ענין דרב ביבי כדרך שכתב בכאן אימר דאמר רשב"ג שנתן לאחר אבל לעצמו כגון שנתן לבנו קטן שהוא אוכל הפירות מי אמר ואם כך הוא מפרש נותן לבנו גדול מנין לו שלא הועיל כי אם לדעת ר"י בן ברוקא והוא אמר שלא אמר ר"י בן ברוקא בבריא עכ"ל.+

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ח

ואע"פ שאין לשני אלא מה ששייר ראשון אסור לראשון למכור וליתן גופו אלא אוכל הפירות עד שימות ויזכה השני.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ט

ואם עבר הראשון ומכר ונתן במתנה, אין השני מוציא מיד הלקוחות שאין לשני לא מן הגוף ולא מן הפירות אלא הנשאר, וכל המשיא עצה לראשון למכור נקרא רשע, ואפילו היה בהן עבדים והוציאן הראשון לחירות או כלים ועשאן תכריכין למת מעשיו קיימין.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רמח סעיף ג

ו נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני, מת ראשון קנה שני, מת שני קנה שלישי, מת שני בחיי ראשון, הנכסים של יורשי ראשון. ((ו) וכן דין שלישי עם השני) (המגיד הנ"ל). אף על פי שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון, אסור לראשון למכור או ליתן גופו, אלא אוכל הפירות עד שימות, ויזכה השני. ואם עבר האחד ומכר או נתן במתנה, אין השני מוציא מיד הלקוחות, שאין לשני לא מהגוף ולא מהפירות אלא הנשאר. וכל המשיא עצה לראשון למכור, נקרא רשע. ואפילו היו בהם עבדים והוציאם הראשון לחירות, או כלים (ז) ועשאם תכריכים למת, מעשיו קיימים. הגה: נתן לראשון הנכסים (ח) לעשר שנים ואחר כך לפלוני, ומכרן הראשון, השני מוציא מיד הלקוחות שהרי לא נתן לו מתנה גמורה רק לזמן (טור).