רי"ף בבא בתרא דף סג
גמרא בבא בתרא דפים קלז. – קלח.
אורך השיעור אודיו הוא דקות
2. אין מתנת שכיב
מרע קונה אלא לאחר מיתה
4. וחוזרות חלילה עד
שיעשו פשרה
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ח
ואע"פ שאין לשני אלא מה ששייר ראשון אסור לראשון
למכור וליתן גופו אלא אוכל הפירות עד שימות ויזכה השני.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה ט
ואם עבר הראשון ומכר ונתן במתנה, אין
השני מוציא מיד הלקוחות שאין לשני לא מן הגוף ולא מן הפירות אלא הנשאר, וכל המשיא עצה לראשון למכור נקרא רשע, ואפילו היה בהן
עבדים והוציאן הראשון לחירות או כלים ועשאן תכריכין למת מעשיו קיימין.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמח סעיף ג
נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני, מת
ראשון קנה שני, מת שני קנה שלישי, מת שני בחיי ראשון, הנכסים של יורשי ראשון.
(וכן דין שלישי עם השני) (המגיד הנ"ל). אף על פי שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון, אסור
לראשון למכור או ליתן גופו, אלא אוכל הפירות
עד שימות, ויזכה השני. ואם עבר האחד ומכר או נתן במתנה, אין השני מוציא מיד הלקוחות,
שאין לשני לא מהגוף ולא מהפירות אלא הנשאר.
וכל המשיא עצה לראשון למכור, נקרא רשע. ואפילו היו בהם עבדים והוציאם הראשון לחירות,
או כלים ועשאם תכריכים למת, מעשיו קיימים. הגה: נתן לראשון הנכסים לעשר שנים ואחר כך לפלוני,
ומכרן הראשון, השני מוציא מיד הלקוחות שהרי לא נתן לו מתנה גמורה רק לזמן (טור).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה י
במה דברים אמורים בשמכר הראשון או
נתן מתנה לאחרים אבך אם מכרן הראשון או נתנן לבנו מתנה או לאחד מיורשיו לא עשה כלום, וכן אם נתנו מתנת שכיב מרע אפילו לאחרים לא
עשה כלום שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקנה השני.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמח סעיף ד
בד"א, כשמכר הראשון או נתן מתנה
לאחרים. אבל אם מכרם לאחד מיורשיו או נתנם לו במתנה, לא עשה כלום. וכן אם נתנם מתנת שכיב מרע, אפילו לאחרים, לא עשה כלום, שאין מתנת
שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה, וכשימות יקדם השני לזכות.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה יב
שכיב מרע שאמר לאשה פנויה נכסי לך
ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת, בעל לוקח הוא ואין השני מוציא מיד הבעל, ואם אמר לה כשהיא נשואה נכסי ליך ואחריך לפלוני
ומתה, השני מוציא מיד הבעל, שכיון שזכתה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה נמצא כאילו אמר לה בפירוש אחריך יקנה
פלוני לא הבעל, לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה ומתה תחת בעלה יעמדו נכסים ביד הלוקח שאם יוציא
הבעל מיד הלוקח מפני שמכרה כשהיא נשואה הרי השני
מוציא מיד הבעל והלוקח חוזר ומוציא מיד השני, שהרי מכרה לו ואין לו אלא מה ששייר
ראשון, ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא הלוקח,
ולפיכך תעמוד בידו, מעשה באחד שאמר נכסי לאמי ואחריה ליורשי והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואחר כך מתה הזקנה,
ואמרו חכמים אין הבעל יורש אותן נכסים מפני שהן
ראויין לאשתו ולא זכתה בהן האשה אלא אחר שמתה, אבל אם הניח הבת בן או בת היו
יורשין הנכסים, שמשמע יורשין ואפילו יורשי
יורשין, ואילו אמר וכשתמות הזקנה הרי הן לבתי מעכשיו, היה הבעל יורש אותן אחר מיתת
אשתו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמח סעיף ח
שכיב מרע שאמר לאשה פנויה: נכסי לך ואחריך לפלוני,
ולא אמר: מהיום, ועמדה ונשאת, בעל לוקח הוי, ואין השני מוציא מיד הבעל. ואם אמר לה כשהיא נשואה, ומתה,
השני מוציא מיד הבעל, שכיון שזוכה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה, נמצא כאלו אמר לה בפירוש: אחריך יקנה פלוני,
לא הבעל. לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה, ומתה תחת בעלה, יעמדו הנכסים ביד הלוקח.
שולחן ערוך אבן העזר סימן צא סעיף ב
בעל בנכסי אשתו הוי כלוקח. לפיכך מי
שאמר לאשה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ונשאת, הוי כלוקח, ואין לאחריך במקום בעל כלום, דקיימא לן נכסי לך ואחריך לפלוני
ומכר הראשון, אין לשני אלא מה ששייר ראשון. בד"א, באומר כן לפנויה, אבל האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני,
ומתה, אחריך קונה ולא הבעל. לפיכך האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ומכרה, ומתה, יעמדו נכסים ביד
הלוקח.
רמב"ם הלכות אישות פרק יז הלכה יב
מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו
וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו ואינה טורפת אותה מן הלוקח והיה קנין המועיל שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח
עשיתי לבעלי ואחר כך מת הבעל או גירש שתיהן, השנייה מוציאה מיד הלוקח שהרי לא קנו מידה ללוקח, והראשונה מוציאה
מיד השנייה מפני שהיא קדמה ולא הסירה שיעבודה אלא
מעל הלוקח, וכשתחזור השדה לראשונה חוזר הלוקח ומוציאה מידה שהרי קנו מידה לו,
וחוזרות חלילה עד שיעשו וחוזרות פשרה ביניהן.
שולחן ערוך אבן העזר סימן ק סעיף ד
מי שהיה נשוי שתי נשים, ומכר את שדהו
וקנו מהאשה הראשונה תחלה, ואחר כך ממנו; השניה מוציאה מיד הלוקח, והראשונה מיד השנייה, והלוקח מיד הראשונה וחוזרים
חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהם.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה יד
שתק ואח"כ צוח קנה, שדברי שכיב
מרע ככתובין וכמסורין הן, וכיון ששתק אינו יכול לחזור בהן.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמה סעיף י
המקבל את המתנה וזכה בה, ואחר שבאה לידו והוא
שותק חזר בו ואמר: איני רוצה בה, או: איני מקבלה או: הרי היא בטלה, או: מום זה נראה לי בה, לא אמר כלום לענין שתחזור לבעלים,
אלא הרי היא הפקר וכל הקודם בה, זכה. (ואם
יש לו בעל חוב גובה ממנה) (טור). אבל אם היה
צווח מעיקרו, לא קנה המקבל וחוזר לבעלים הראשונים. הגה: וכל זה באומר אחד מן הלשונות שמשמעותו שאינו
רוצה בה. אבל אם אמר לשון דמשמע שלא היתה מתנה
מעיקרא, אע"ג דשתק תחלה נאמן בהודאתו, ואפילו חב לאחרים כגון שיש לו בעל חוב עליו,
מ"מ מאחר שלא היתה בחזקתו עד עתה נאמן עליה. אמר: אי אפשי בה, אם המתנה מטלטלין הוי ליה
הפקר; ואם היה קרקע, מאחר ששתק תחלה אין בדבריו כלום (הכל בטור).