רי"ף בבא בתרא דף סה

גמרא בבא בתרא דפים קלט. – קמ:

אורך השיעור אודיו הוא דקות

1. בעל בנכסי אשתו כלוקח או כיורש. 1

2. מי שמת והניח בנים ובנות. 2

3. מרובין ונתמעטו ומועטין שנתרבו: 3

4. היו הנכסים מרובין ויש עליו חוב. 3

5. הניח אלמנה ובת. 4

1. בעל בנכסי אשתו כלוקח או כיורש

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כו הלכה יב

האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר ונשאת חייבת לשלם אחר שנשאת, ואם היתה מלוה על פה אינה משלמת עד שתתגרש או שתתאלמן שרשות בעל כרשות לוקח הוא כמו שביארנו בכמה מקומות, ואם היו אותן מעות ההלואה עצמן קיימין יחזירו אותן למלוה.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יב הלכה יב

שכיב מרע שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת, בעל לוקח הוא ואין השני מוציא מיד הבעל, ואם אמר לה כשהיא נשואה נכסי ליך ואחריך לפלוני ומתה, השני מוציא מיד הבעל, שכיון שזכתה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה נמצא כאילו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלוני לא הבעל, לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה ומתה תחת בעלה יעמדו נכסים ביד הלוקח שאם יוציא הבעל מיד הלוקח מפני שמכרה כשהיא נשואה הרי השני מוציא מיד הבעל והלוקח חוזר ומוציא מיד השני, שהרי מכרה לו ואין לו אלא מה ששייר ראשון, ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא הלוקח, ולפיכך תעמוד בידו, מעשה באחד שאמר נכסי לאמי ואחריה ליורשי והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואחר כך מתה הזקנה, ואמרו חכמים אין הבעל יורש אותן נכסים מפני שהן ראויין לאשתו ולא זכתה בהן האשה אלא אחר שמתה, אבל אם הניח הבת בן או בת היו יורשין הנכסים, שמשמע יורשין ואפילו יורשי יורשין, ואילו אמר וכשתמות הזקנה הרי הן לבתי מעכשיו, היה הבעל יורש אותן אחר מיתת אשתו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קיב סעיף ה

ראובן שלוה בשטר, ולא כתב למלוה: דאקנה, וקנה ומת, והיתה לו בת, וירשתו ועמדה ונשאת, אין המלוה גובה מהבעל ממה שהכניסה לו באותם הנכסים, משום דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי. הגה: אבל אם לא נשאת, גובה מן היורש, כדלעיל סימן קי"א סעיף כ' (וכ"א וריש סימן ק"ז).

שולחן ערוך חושן משפט סימן קלב סעיף ב

אשה פנויה שערבה לאחרים ונשאת, דינה כלוותה ונשאת, שאם ערבה על פה ( אינה) חייבת לשלם עד שתתאלמן או תתגרש, ואם ערבה בשטר, גובה ממנה ממה שהכניסה לבעלה.

שולחן ערוך אבן העזר סימן צא סעיף ב

בעל בנכסי אשתו הוי כלוקח. לפיכך מי שאמר לאשה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ונשאת, הוי כלוקח, ואין לאחריך במקום בעל כלום, דקיימא לן נכסי לך ואחריך לפלוני ומכר הראשון, אין לשני אלא מה ששייר ראשון. בד"א, באומר כן לפנויה, אבל האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ומתה, אחריך קונה ולא הבעל. לפיכך האומר לנשואה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ומכרה, ומתה, יעמדו נכסים ביד הלוקח.

שולחן ערוך אבן העזר סימן צא סעיף ד

היה עליה מלוה על פה ואחר כך נשאת, אינה נגבית מהבעל, דמלוה על פה אינו גובה מהלקוחות. הגה: מיהו אם המעות שהלוה בעין, חייב לשלם (רבינו ירוחם והמרדכי). ואם בא המלוה קודם שנשאת ורוצה למחות נשואיה עד שתפרעהו ושלא יפסיד שלו, הדין עמו, ואע"פ שעדיין לא הגיע זמן הפרעון (ב"י בשם נ"י). אבל אם היה עליה מלוה בשטר, גובה מנכסים שהכניסה לבעלה. (קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות, ועברה אשה על התקנה, בעלה חייב לשלם).

2. מי שמת והניח בנים ובנות

רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה יז

מי שמת והניח בנים ובנות יירשו הבנים כל הנכסים והם זנין את אחיותיהם עד שיבגורו או עד שיתארסו, במה דברים אמורים בשהניח נכסים שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחד עד שיבגורו הבנות ואלו הן הנקראין נכסים מרובין, אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה מוציאין מהם מזונות לבנות עד שיבגורו ונותנין השאר לבנים, ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד הבנות ניזונות מהן עד שיבגורו או עד שיתארסו והבנים ישאלו על הפתחים.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף יא

מי שמת והניח בנים ובנות, יירשו הבנים כל הנכסים והם זנים אחיותיהם עד שיבגרו או עד שיתארסו. הגה: ואין מחייבים הבנים לצמצם במזונות, אלא אם ירצו יותירו במזונות. ומכל מקום אם רואים בית דין שהבנים מכלין הממון ואין משגיחין בישוב העולם, חייבים בית דין להשגיח בתיקון הבנות ולהפריש להן חלקן (טור). בד"א, כשהניח נכסים שאיפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחד עד שיבגרו הבנות, ואלו הם הנקראים נכסים מרובים. אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה, מוציאים מהם מזונות לבנות עד שיבגרו, ונותנים השאר לבנים. ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד, נזונות מהם עד שיבגרו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים. הגה: וי"א דאסור לבנים למכור אפילו נכסים מרובים, אם לא שהוא לצורך פדיון שבוים וכיוצא בזה; אבל בנכסים מועטים, אפילו בכה"ג אסור (מרדכי פרק מי שמת). ואם עברו ומכרו יתבאר לקמן סעיף י"ד.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף א

מתנאי כתובה שתהיינה הבנות נזונות מנכסי אביהם אחר מותו, עד שיתארסו או עד שיבגרו. הגה: אפילו לא נכתב בכתובה, או אפילו אין לה כתובה. ובמקום שאין כותבין כתובה (טור). וי"א דאפילו במקום שכותבין כתובה ואין להם שטר כתובה, ואפילו מחלה אמם כתובתה בפירוש, יש לבנות מזונות (הראב"ד פי"ט דאישות). וכן אם נתגרשה האם, אפילו הכי חייב במזונות הבנות.

3. מרובין ונתמעטו ומועטין שנתרבו:

רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה יט

הניח קרקע והיו הנכסים מרובין ונתמעטו אחר כן כבר זכו בהן יורשים, היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו אחר כן הבנים יורשין אותן, ואפילו לא נתרבו אם קדמו הבנים ומכרו נכסים מועטין מכרן קיים.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף יד

היו מועטים בשעת מיתה ונתרבו אחר כך, הבנים יורשים אותם כדין מרובים. הגה: וי"א אפילו עמדו כבר בדין ופסקו להם דין נכסים מועטים, כיון שנתרבו חזרו לדין מרובים, ואפילו חזרו אחר כך ונתמעטו יש להם דין נכסים מרובים ונתמעטו (טור). ואפילו לא נתרבו, אם קדמו הבנים ומכרו נכסים מועטין, מכרן קיים. הגה: ונדחו הבנות אפי' ממעות שקבלו מן המקח (טור בשם הרא"ש). וי"א דדוקא קודם שהחזיקו הבית דין הבנות בנכסים (טור בשם רש"י והרא"ש).

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף יג

היו מרובים ובשעת מיתה נתמעטו אחר כך, כבר זכו בהם הבנים ויש להם דין מרובים.

4. היו הנכסים מרובין ויש עליו חוב

רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה כ

היו הנכסים מרובין ויש עליו חוב או שהתנה עם אשתו שיזון את בתה אין החוב ולא מזונות בת אשתו ממעטין בנכסים אלא יירשו הבנים הכל ויתנו לבעל חוב חובו ויזונו בת אשת אביהן עד זמן שפסק ויזונו אחיותיהן עד שיבגורו או עד שיתארסו מתחת ידיהם.

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף טו

היו הנכסים מרובים ויש עליו חוב או חיוב מזונות בת אשתו או חיוב עישור נכסים לפרנסת בתו, וכשיוציא אחד מאלו ישארו מועטים, יש להם דין מרובים. אבל כתובת האלמנה ממעטת ועושה אותה מועטים. ומזונות האלמנה, י"א שממעטים וי"א שאין ממעטים.

5. הניח אלמנה ובת

רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה כא

הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים, וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אמו שמתה בחיי אביו ואע"פ ששניהם מתנאי כתובה, קל וחומר הדברים ומה אם נדחת ירושה של תורה מפני מזונות הבת לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי בית דין מפני מזונות הבת.

שולחן ערוך אבן העזר סימן צג סעיף ד

המניח אלמנה ובת, ממנה או מאשה אחרת, ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן, האלמנה ניזונית והבת תשאל על הפתחים. וי"א דבין שהנכסים מרובין בין שהן מועטין, אם יש אלמנה ובן או אלמנה ובת, תיזון היא עם הבן או עם הבת עד שיאכלו הנכסים; ואפילו אם תנשא הבת ומכנסת הנכסים לבעל, היא תיזון מהם אפילו אחר מיתת הבת. אבל אם יש אלמנה ובן ובת, והנכסים מועטים שאין בהם כדי שיזונו הבת והבן עד שתבגור הבת, אז ידחו הבן והבת ותיזון האלמנה לבדה עד שתגבה כתובתה. הגה: ובמקום שהאלמנה דוחה הבנות, מוציאין לאלמנה מזון עד זמן שאומדין ב"ד שראויה לחיות, אם זקנה ואם ילדה, ונותנין ביד שליש והוא מפרנסה אחד לשלשים יום (ב"י בשם המ"מ שכ"כ בשם הרמב"ן).

שולחן ערוך אבן העזר סימן קיב סעיף טז

הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת, ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן, האלמנה ניזונית והבת תשאל על הפתחים. ויש חולקין, כמו שנתבאר בסימן צ"ג.