רי"ף בבא בתרא דף סו

גמרא בבא בתרא דפים קמ: – קמג:

אורך השיעור אודיו הוא דקות

1.הניח בנים ובנות וטומטום. 1

2. אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה. 1

3. המזכה לעובר. 2

4. האומר לחבירו קנה כחמור. 2

5. אמר נכסי לפלוני ולבני 3

6.מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני 3

7. צוה שיתנו דקל לפלוני 3

8. שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה. 4

9. מעשה באחד שהיה יוצא בקולר. 4

10. תנו ר' זוז לפלוני וישא בתי 5

1.הניח בנים ובנות וטומטום

רמב"ם הלכות נחלות פרק ה הלכה ב

כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן ובפרנסתן ושם בארנו שהמזונות מתנאי כתובה, בזמן שהנכסים מרובין אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יירשו הכל ויתפרנסו הבנות בעשור נכסים כדי שינשאו בו לבעליהן, ובזמן שהנכסים מועטין אין לבנים כלום אלא הכל למזון הבנות, לפיכך מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין ודוחין הטומטום אצל הבנות ונזון כמותן, ובזמן שהנכסין מועטין הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ סעיף ח

הניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס, יורשות בשוה והרי הוא כאחת מהבנות.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ סעיף ט

מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מרובים הבנים יורשים ודוחים הטומטום אצל הבנות וניזון כמותן. ובזמן שהנכסים מועטים, הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו: זכר אתה ואין לך עמנו מזונות. הגה: וי"א דבת וטומטום, אם הנכסים מרובים הטומטום נוטל שלשה חלקים והבת רביעית. ואם הנכסים מועטים, אין לטומטום כלום. ואם יש בת ואנדרוגינוס והנכסים מרובים, חולקין בשוה. ובנכסים מועטים אין לאנדרוגינוס כלום. היו נכסים מועטים והניח בן וטומטום, הטומטום נוטל שלשה חלקים והבן רביעית. היו נכסים מרובין הבן יורש הכל, והטומטום ניזון כבת. אבל אנדרוגינוס אין לו כלום במקום בן, בין בנכסים מרובים או מועטים (טור).

2. אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה ו

אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים, וילדה זכר נוטל מנה, ילדה נקבה נוטלת מאתים, ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה והנקבה מאתים, ילדה טומטום ואנדרוגינוס נוטל כפחות שבשניהם.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף כז

אמר: אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים, וילדה זכר, נוטל מנה. ילדה נקבה, נוטלת מאתים. ילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל מנה והנקבה ק"ק. ילדה טומטום ואנדרוגינוס, נוטל בפחות שבשניהם. ואם נקרע ואחר כך נמצא זכר, יטול מנה.

רמב"ם הלכות מכירה פרק כב הלכה י

כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כך אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, ואפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם, והמזכה לעובר לא קנה, ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה.

3. המזכה לעובר

שולחן ערוך חושן משפט סימן רי סעיף א

אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, לפיכך המזכה לעובר של אחר לא קנה, ואפילו אמר: לכשיולד יזכה. הגה: ודלא כיש חולקין וסבירא להו דאם לא מת, או חזר המזכה עד שיולד וקנאו במשיכה, וישנו עדיין ברשות הזוכה, כשיולד או זכה, אם אמר כשיולד (טור בשם הרא"ש ור"ח), ואם היה בנו, קנה, אפילו לא אמר: לכשיולד, והוא שתהיה אשתו כבר מעוברת בשעת המתנה. (וכן בנו, כאחר דמי) (תשובת הרא"ש כלל פ"ב סימן ד'). וי"א דהא דמזכה לעובר שלו קנה דוקא בש"מ, אבל בבריא לא קנה.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה ה

שכיב מרע שצוה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו, זכה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שביארנו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף כו

שכיב מרע שצוה לתת מתנה לעובר שבמעי אמו, אם הוא בנו זכה העובר, מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, כמו שנתבאר בסימן ר"י.

4. האומר לחבירו קנה כחמור

רמב"ם הלכות מכירה פרק כב הלכה יב

המקנה למין ממיני חיה לא הקנה כלום, הקנה קצת נכסיו לבהמה או למי שלא בא לעולם וחזר ואמר לחבירו קנה כבהמה זו או כעובר זה לא קנה כלום, אמר לו קנה את ובהמה זו או את ועובר זה קנה מחצה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רי סעיף ב

הקנה מקצת נכסיו לבהמה או למי שלא בא לעולם, וחזר ואמר לחבירו: קנה כבהמה זו או כעובר זה, לא קנה כלום.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רי סעיף ג

אמר ליה: קנה נכסי או חפץ פלוני אתה ובהמה זו או אתה ועובר זה, קנה הוא מחצה. (המקנה דבר למת, כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו, קנה) (תשובת רשב"א סימן שע"ה) .

5. אמר נכסי לפלוני ולבני

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה ה

אמר נכסי לפלוני ולבני חולקין, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה, ומעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך, ואמרו חכמים תטול היא מחצה וכל הבנים מחצה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רמז סעיף ה

האומר: נכסי לפלוני ולבני, חולקים אותו, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה. אמר: לפלוני ופלוני ולבני (פלוני), נוטלים בני פלוני מחצה ושני האחרים מחצה. אפילו הנפרטים מרובים והנכללים מועטים, נוטלים הנפרטים מחצה. ואף אם יגיע לאחד מהנפרטים פחות מלאחד הנכללים, כגון שאמר: נכסי לפלוני ולפלוני ולבני ראובן, ולא היה לראובן אלא שני בנים. הגה: וכן הדין בשאר דברים. ולכן איש ואשה שהתנו ביניהם שאם ימות אחד מהן יחזרו הנכסים לקרוביהם, קרוביו נוטלין החצי וקרוביה החצי (הגהות מיימוני פי"א דזכיה).

6.מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה יד

מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני, הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות, הראוי לבנים כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים, והראוי לבנות כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות, היו ראויין לזכרים ולנקבות יטלו אותן הזכרים, וכן המשלח כלים לביתו סתם, והיו בהן כלים הראויין לבנות, יטלו אותן בנותיו, אומדן דעת הוא שלהן שלח, ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות, יטלו אותן נשי בניו, שהדעת נוטה שלהן שלח.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רמז סעיף א

בריא ששלח כלים ממדינת הים ואמר: ינתנו אלו לבני, הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות. הראוי לבנים, כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים; והראוי לבנות, כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב, יטלום הבנות. היו ראויים לזכרים ולנקבות, יטלו אותם הזכרים. הגה: מי שהיו לו בנים מאשה אחת, ונשא אשה אחרת והתנה עם בניו הראשונים שבניו מן השניה יטלו חלק בירושה כמו הם, ולא היה לו מן השנייה רק בנות, אין לבת במקום הבנים כלום (מרדכי ריש פ' מי שמת).

7. צוה שיתנו דקל לפלוני

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה כב

ושוב מעשה באחד שאמר הדקל לבתי והניח שני חצאי דקל אמרו חכמים תטול השני חצאים שלזה נתכוון והם שקרא דקל, ושוב מעשה באחד שאמר תנו לפלוני בית המחזיק מאה כורין ונמצא הבית שיש לזה המצוה מחזיק מאה ועשרים, ואמרו חכמים זכה בבית זה שהדברים מראין שכוונתו לזה היתה שכל הנותן בעין יפה נותן, וכן כל כיוצא בדברים אלו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף כב

צוה שיתנו דקל לפלוני, והניח שני חצאי דקל, יטלם, שלזה נתכוון והם שקרא דקל. (ואפילו יש לו דקלים שלמים, יכולין יורשין לומר שלזה נתכוון) (טור).

8. שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה ב

שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה ומת, ובא אחד ששמו טוביה ואמר אני הוא, נוטלן, ואם הוחזק שמו רב טוביה אינו נוטלן, ואם היה שכיב מרע גס בו וקורא אותו בשמו נוטלן.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף כט

שכיב מרע שאמר: נכסי לטוביה, ומת, ובא אחד ששמו טוביה ואמר: אני הוא, נוטלן (ואפילו אם יש טוביה אחר שראוי להסתפק בו, אין ממתינין לו) (טור). ואם הוחזק שמו רב טוביה, אינו נוטלן. ואם היה השכיב מרע גס בו וקורא אותו בשמו, נוטלן. באו שנים לתבוע וכל אחד מהם הוחזק שמו טוביה, אם היה אחד מהם ת"ח, קודם. (אא"כ ידוע שדעתו יותר קרובה על שנינו או קרובו ששמו כך) (טור). אין בהם ת"ח, והיה אחד מהן שכן או קרוב, הוא קודם. היה אחד שכן ואחד קרוב, שכן קודם. שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם תלמידי חכמים, יעשו הדיינים כמו שיראה להם, כל מי שדעתם נוטה שעל זה אמר נותנים לו. וכן אם היו רבים. (והאי שכן, לא בשכן הדר אצלו, אלא בשכן חבירו הרגיל אצלו במשא ומתן) (טור). והא דאומדין דעת הנותן היינו דוקא בנותן להם מתנה, אבל אם אמר שחייב לטוביה ובאו שנים שוין, יחלוקו ביחד, דהא ליכא אומדנא מאחר שחייב להן (ר"ן פ' הכותב).

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה ג

באו שנים לתבוע וכל אחד מהן מוחזק שמו טוביה, אם היה אחד מהם תלמיד חכם, תלמיד חכם קודם, אין בהן תלמיד חכם והיה אחד מהן שכן או קרוב הוא קודם, היה אחד שכן ואחד קרוב שכן קודם, שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם תלמידי חכמים, יעשו הדיינין כמו שיראה להם, כל מי שדעתן נוטה שעל זה אמר נותנין לו, וכן אם היו רבים.

9. מעשה באחד שהיה יוצא בקולר

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה כב

אמר תנו נדוניא לבתי כך וכך בגדים כך וכך כלים הוזלו הבגדים והכלים אחר כן, הריוח ליתומים ונותנין לה כשער הזול, וכן אם אמר תנו ארבע מאות זוז דמי היין לבתי והוקר היין הריוח ליתומים ונותנין לה ארבע מאות זוז, מעשה באחד שהיה יוצא בקולר ואמר תנו לפלוני ארבע מאות זוז מהיין של מקום פלוני, ואמרו חכמים יטול ארבע מאות זוז מדמי אותו היין שלא נתכוון זה ליתן לו מן היין משקל ארבע מאות זוז ולא נתכוון אלא לדמים וזה שייחדן כדי ליפות את כחו

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף יג

שכיב מרע שאמר: תנו לפלוני שוה ק"ק זוז מייני, והחמיץ קצת מהיין, ההפסד לפי חשבון. וכן אם אמר: תנו לו מדמי ייני ק"ק זוז, ונמכר ונאבדו קצת מהמעות, ההפסד לפי חשבון. אבל אם אמר: תנו לו ק"ק זוז מייני, בין אם החמיץ קצת מהיין או נמכר ואבדו קצת מהמעות, כל האחריות על היורשים, ונוטל המקבל ק"ק זוז שלמים. ואם נתייקר, לעולם הריוח ליורשים בכל ענין שאמר, ואין נותנים לו אלא ק"ק זוז. וכן אם הוזל, ההפסד ליורשים. הגה: נתן לו דבר מסויים, כגון חבית אחת בין החביות, ונאבד אחד מהן, ההפסד על המקבל (הרשב"א ור"ן ומרדכי פרק המקבל והמגיד פי"א דזכיה). צוה ליתן לאחד מנה מנכסיו, וצוה לאפוטרופסין לברור לו היפה, ובירר לו מנה יפה ונאבד, צריכין ליתן לו מנה אחר, הואיל ולא סיים הנותן, רק אמר ליתן מנכסיו (ב"י בשם הרשב"א).

10. תנו ר' זוז לפלוני וישא בתי

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק יא הלכה כ

שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא בתי, הרי זה כמי שנתן לו שתי מתנות כל איזה מהן שירצה יקח, לפיכך אם רצה ליקח המעות ולא ישא הבת יקח, אבל אם אמר יקח בתי ותנו לו ארבע מאות זוז, הרי זה תנאי ולא יזכה במעות עד שיקח הבת.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף יב

שכיב מרע שאמר: תנו ר' זוז לפלוני וישא בתי, ה"ז כמי שנתן לו שתי מתנות, כל איזה מהם שירצה יקח. לפיכך אם רצה ליקח המעות ולא ישא הבת, הרשות בידו. אבל אם אמר: יקח בתי ויתנו לו ק"ק זוז, הרי זה תנאי, ולא זכה במעות אם לא ישא הבת. הגה: האומר: תנו ק' זוז לבתי ותקנה בהן חגורה, ומתה, נותנין ליורשיה, דהוי כאילו אמר שני צוואות, ואע"פ שאי אפשר לקיים לקנות בהן חגורה, מ"מ מתנה ראשונה קיימת (ת"ה סימן ש"ן) .