רי"ף בבא בתרא דף סז

גמרא בבא בתרא דפים קמג: – קמד:

אורך השיעור אודיו הוא דקות

1.מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. 1

2. אם האח המשביח ת"ח: 1

3. המשיא בנו גדול בבית. 2

4. ייחד לו בית ועלייה. 2

5. דין מעמד שלושתן: 2

6. אחד מן האחין שמנהו המלך גבאי 3

7. אחד מן האחין שנטל מאתים זוז 3

8. חלה אחד מהם. 3

9. האב ששלח שושבינות. 3

10. נשתלחה לבן שושבינות בחיי אביו 4

11. השולח כדי יין 4

1.מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה ב

היו היורשין גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע, אמרו ראו מה שהניח לנו אבא והרי אנו עושין ואוכלין השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח, אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע. +/השגת הראב"ד/ אמרו ראו מה שהניח וכו' עד השבח לאמצע. א"א אין זו הגירסא שלנו ולא של הרב ז"ל וזה שבוש הוא עכ"ל.+

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה ג

וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע, ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה ואוכלת השביח הנכסים מחמת הוצאה הרי השבח שלה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפז סעיף א

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים, והשביחו הגדולים את הנכסים, כל השבח לאמצע ואפילו שכר עמלם לא יטלו. ואם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושים ואוכלים, השבח של משביח; והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח, אבל שבחו נכסים מחמת עצמן, השבח לאמצע. וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה, והשביחה הנכסים, השבח לאמצע; ואם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת, והשביחה הנכסים מחמת הוצאה, השבח שלה, זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר, אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן, דהיינו ששכרו פועלים מממון תפיסת הבית, או שנשאו ונתנו בסחורה; אבל אם השביחו על ידי שהוציאו הוצאות משלהם, או שטרחו בגופם לחפור ולבנות, השבח לעצמן. ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו, כגון לשמור וכיוצא בו, השבח לאמצע אף על פי שטרחו בגופם, כיון שלא הודיעום תחלה. ואם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים, כל השבח שהשביחו בכל הנכסים, אפילו בחלק האחים, הוא של עצמם ואפילו השביחו מחמת נכסים. הגה: ואם האחים גדולים, א"צ לאומרו בב"ד, רק בפני עדים. אבל אם יש בהן יתומים קטנים, צריך שיאמר אותו בפני ב"ד (טור בשם הרא"ש והמגיד פ"ט דנחלות וב"י בשם הר"ן). וכל זה באחין שניזונין יחד, אבל אם אין ניזונין יחד, אפילו השביח מחמת עצמו, אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו (טור בשם הראב"ד). אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים, אינו יכול לומר: תנו לי מה שהרויחו בני, וכן האחרים אינן יכולין לומר: תן לנו מה שאכלו בניך, אלא הכל מן האמצע (המגיד פי"ח דנחלות). אחד מן האחין שנתן מתנה לאחרים, וראו האחין ושתקו, הוי מחילה (נ"י פ"ק דב"ק).

2. אם האח המשביח ת"ח:

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה ה

אחד מן האחין שלקח מעות ועשה בהן סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת, הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפז סעיף ב

אחד מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה, אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת, הרי השכר שלו, שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו.

3. המשיא בנו גדול בבית

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה טו

המשיא בנו גדול לבתולה בבית קנה הבית, והוא שיהיו נשואין ראשונים לזה הבן, ולא השיא האב בן אחר קודם לו ולא שייר האב בזה הבית שייחד לו כלום, ודברים אלו כהלכה שאין להם טעם הם, ונגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת, שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית, שהרי לא שייר בה לעצמו כלום, לפיכך אם שייר שם אפילו פך אחד לא קנה הבית, ייחד לו בית וכלי בית אע"פ ששייר בבית כלי אחד לעצמו או היה לו שם אוצר וכיוצא בו, קנה כלי הבית אבל הבית לא קנה.

שולחן ערוך אבן העזר סימן נט סעיף א

המשיא בנו גדול בבית, קנה הבית; והוא שיהיה נשואין ראשונים לזה הבן, ולא השיא האב בן זכר אחר קודם לו, ולא שייר האב בזה הבית שייחד לו, כלום. אבל אם שייר שם אפילו פך אחד, לא קנה הבית. (וי"א דבעינן גם כן שישא לו בתולה, ושיהא לאב בית אחר לדור בו) (טור).

4. ייחד לו בית ועלייה

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה טז

ייחד לו בית ועלייה, בית קנה עלייה לא קנה, וכן אם ייחד לו בית ואכסדרה בית קנה אכסדרה לא קנה, שני בתים זה לפנים מזה לא קנה אלא האחד שנשא בו.

שולחן ערוך אבן העזר סימן נט סעיף ג

ייחד לו בית ועלייה; בית קנה, עלייה לא קנה. וכן אם ייחד לו בית ואכסדרה; בית קנה, אכסדרה לא קנה.

שולחן ערוך אבן העזר סימן נט סעיף ד

ב' בתים זו לפנים מזו, לא קנה אלא הא' שנשא בו.

שולחן ערוך אבן העזר סימן נט סעיף ב

ייחד לו בית וכלי בית, אע"פ ששייר בבית כלי א' לעצמו, או היה לו שם אוצר וכיוצא בו, קנה כלי הבית, אבל הבית לא קנה.

5. דין מעמד שלושתן:

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה ג

וכן האומר לחבירו מנה שיש לי בידך תנהו לזה קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, בין שנתן המנה בחוב שיש לו אצלו בין שנתנו לו מתנה בין שהיה חוב אצלו בין שהיה פקדון אצלו כמו שביארנו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן סו סעיף יט

ראובן שהיה לו שטר חוב על לוי, ואמר ליה: מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון, במעמד שלשתן, קנה שמעון אף על פי שלא נתן לו השטר, ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו (לראובן) אלא שאין שמעון הזוכה יכול להוציא גוף השטר מיד המלוה, אלא שמעון תובע ללוה, ואם יכפור או שהוצרך לגבות מהמשועבדים, בית דין כופין למלוה להוציא השטר, ודנין על פיו. ואם פרע הלוה לשמעון הזוכה, מוציאין גוף השטר מיד המלוה ומחזירין אותו ליד הלוה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קכו סעיף א

ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון, בין מלוה בין פקדון, ואמר ליה במעמד שלשתן: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, בין שנתנו לו במתנה בין שנתנו לו בפרעון חובו, קנה, ואין ראובן ולא שמעון יכולים לחזור בהם, אעפ"י שעדיין עסוקים באותו ענין. וכן אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו למי שהוא בידו, ואפילו נולד לוי לאחר שהלוה ראובן לשמעון, קנה.

6. אחד מן האחין שמנהו המלך גבאי

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה ו

אחד מן האחין שמנהו המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך וכן כל כיוצא בזה מעבודת המלכים, אם מחמת אביהן מנהו כגון שהיה אביהן ידוע בדבר זה ואמר נעמיד תחתיו בנו כדי לעשות חסד עם היתומים, הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחין, ואפילו היה חכם ביותר וראוי למנותו, ואם מחמת עצמו מנוהו הרי זה לעצמו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קעז סעיף א

אחד מהאחים שמינהו המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך, וכן כל כיוצא בזה מעבודת המלך, אם מחמת אביהם מינהו, כגון שהיה אביהם ידוע בדבר זה ואמר: נעמיד בנו תחתיו כדי לעשות חסד עם היתומים, הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחים. ואפילו היה חכם ביותר וראוי למנותו. ואם מחמת עצמו מינהו, הרי זה לעצמו. והוא הדין להפסד, שאם נטל ממנו המלך מחמת ממון האחים ועשרם, ההפסד לכולם; ואם מחמת עצמו, שכבר היה עשיר, ההפסד לעצמו. הגה: וכל זה באחין השותפים עדיין בנכסי אביהן, אבל חלקו, לא (טור בשם ר' יונה). וי"א דהוא הדין בשותפים אחרים, אם נטל אחד מהן בשביל כולן, הריוח וההפסד לאמצע (טור). וי"א דוקא לאומנות המלך, אבל לאומנות אחרת הכל לעצמו (שם בשם הר"י הלוי וב"י בשם הרמב"ן). וי"א דאפילו באומנות המלך, הוא נוטל תחלה טורח מלאכתו כפועל בכל יום (שם בשם ה"ר יונה).

7. אחד מן האחין שנטל מאתים זוז

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה יא

אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין האחין לומר לו אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות אלא לפי ברכת הבית, שאין הוצאת מזונות האחד לבדו כהוצאת מזונותיו בין רבים.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קעז סעיף ד

אחד מהאחים השותפים שרצה לילך ללמוד תורה או אומנות, ישומו כמה יגיעו לחלקו בהוצאתן כשהם ביחד וכן יתנו לו, אף על פי שצריך יותר כשהוא לבדו.

8. חלה אחד מהם

שולחן ערוך חושן משפט סימן קעז סעיף ב

חלה אחד מהם, אם בפשיעה כגון שהלך בשלג בחורף או בחום בימות החמה וכיוצא בזה, אם יש קצבה לרפואתו, מתרפא משלו; ואם אין לה קצבה, מתרפא מן האמצע. אבל אם חלה באונס, אפילו יש לה קצבה, מתרפא מן האמצע, וקודם שנתרפא יכולים לומר לו: חלוק עמנו. הגה: וי"א בהפך, דפשיעה בכל ענין אינו מתרפא מן האמצע, ובחלה באונס דוקא רפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע (טור).

9. האב ששלח שושבינות

שולחן ערוך אבן העזר סימן ס

סעיף א

כשנושא אדם אשה, דרך שריעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה, ואלו המעות נקראים שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה, שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו; לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות, ה"ז תובעו בדין ומוציא ממנו. ויש בזה כמה חלוקים, ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה.

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה יד

האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו, אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחזור תחזור לאמצע, ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו עמו הבנים כולן, שהרי כולן שושבינין שבשם כולן נשתלחה, לפיכך אם שמח במקצתן מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד והרי הוא לאמצע.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפו סעיף ה

האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו, כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו. אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם, כשתחזור תחזור לאמצע, ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו בו כולם, שהרי כולם שושבינים, שבשם כולם נשתלחה. לפיכך אם שמח במקצתם, מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד, והרי הוא לאמצע.

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ב

השושבינות אינה מתנה גמורה, הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין בשביל שיאכל וישתה בזה ולא שלח אלא מפני שבדעתו היה שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו, לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות הרי זה תובעו בדין ומוציא ממנו.

10. נשתלחה לבן שושבינות בחיי אביו

רמב"ם הלכות נחלות פרק ט הלכה יג

השיא האב את בנו ועשה לו משתה והיתה ההוצאה משל אב ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב, כשהיא חוזרת לאחר מיתת האב חוזרת לאמצע, אבל הוציא הבן במשתה משלו אינה חוזרת אלא מחלק הבן שנשתלחה לו בלבד. +/השגת הראב"ד/ השיא האב את בנו וכו' עד והרי הוא לאמצע. א"א זה לא ידעתי מהו ולמה לאמצע והלא אינו מחזיר לו אלא חלקו וכשישאו האחרים נשים יחזיר להם חלקם עכ"ל.+

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפו סעיף ד

השיא האב את בנו ועשה לו משתה, והיתה ההוצאה משל אב, ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב, כשהיא חוזרת לאחר מיתת האב, חוזרת מן אמצע. אבל אם הוציא הבן במשתה משלו, אינו חוזר אלא (מחלק) הבן שנשתלחה לו בלבד.

11. השולח כדי יין

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה טו

וכן השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן ופירות בעת הנשואין, אין נגבין בבית דין, מפני שהיא גמילות חסדים, ולא נאמרו דיני שושבינות אלא במעות בלבד.