גמרא בבא בתרא דפים קמה. –
קמז. (ומשנה דף קנ"ג.)
אורך השיעור אודיו הוא
דקות
10. כתב כל נכסיו על דעת שאין לו בן:
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה יח
המקדש את האשה, אפילו קדשה באלף דינר,
בין שחזרה היא בין שחזר הוא, בין שמת הוא בין שמתה היא אין הקדושין חוזרין לעולם, אלא הרי הן מתנה גמורה שאין להם חזרה.
שולחן ערוך אבן העזר סימן נ סעיף א
המקדש את האשה, בין שחזרה היא בה ובין
שחזר הוא, בין שמת הוא בין שמתה היא או שגירשה, אין הקדושין חוזרין לעולם. אפילו קדשה באלף דינר, הרי הם מתנה גמורה
שאין לה חזרה. ואם היו קדושי טעות, חוזרים המעות. וכן אם היתה ממאנת. וכן אם היו קדושין על תנאי ולא נתקיים
התנאי. וכן אם היו קדושי ספק. (וכל זה לא מיירי
אלא מן הארוסין, אבל מן הנשואין, הקדושין חוזרין)
(מהרי"ל סימן ס"א).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה יג
חמשה דברים נאמרו בשושבינות: נגבית
בבית דין שאינה אלא כמו מלוה, ואינה משתלמת אלא בעונתה כעין נשואי ראשון, שזה כמו תנאי הוא אף על פי שלא פירש שעל
דעת זה שלחה, ואין בה משום ריבית, אפילו שלח לו דינר והחזיר לו עשרה מותר שלא על מנת להוסיף לו שלח, ואין השביעית
משמטתה שאינו יכול לגוש אותו ולתובעו עד שישא כדרך שנשא הוא, ואין הבכור נוטל בה פי שנים כשתחזור ליורשין
מפני שהוא ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כמו שיתבאר
במקומו.
שולחן ערוך אבן העזר סימן ס
סעיף א
כשנושא אדם אשה, דרך שריעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק
על ההוצאה שמוציא במשתה, ואלו המעות נקראים
שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה, שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזור
וישלח לו כמו ששלח לו; לפיכך אם נשא זה אשה
ולא החזיר לו השושבינות, ה"ז תובעו בדין ומוציא ממנו. ויש בזה כמה חלוקים, ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך
בזה.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ה
ראובן שנשא אשה ושלח לו שמעון שושבינות
ואכל ושתה עמו ואחר כך נשא שמעון כנשואי ראובן עצמן ובא ראובן ואכל ושתה עמו, או שקרא לו שמעון ולא רצה לבא, או
שהיה במדינה ושמע קול טבלא במקום שאין דרכן לקרות אחד אחד אלא כל השומע יבא, ושמע ולא בא, חייב להחזיר
לו השושבינות כולה, שהרי ידע ולא בא או קרא לו במקום שדרכן לקרות אחד אחד ולא בא.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ו
לא היה ראובן במדינה מנכין לו דמי
מה שאכל ושתה שמעון אצלו ומחזיר לו שאר השושבינות, וכן אם היה במדינה ולא קראהו או לא הודיעו מנכין לו ויש לו עליו תרעומת
מפני שלא הודיעו.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ז
וכמה מנכין, נהגו בנכוי אם דינר אחד
שלח לו שמעון אינו מחזיר לו כלום שהרי זה דמי מה שאכל, ואם יתר על הדינר עד סלע מנכה לו מחצה, מסלע ולמעלה אומדין דעת המשלח. +/השגת הראב"ד/ וכמה מנכין וכו' עד ומשלם לו
השאר. א"א לא ראיתי חשיבות עם צרות עין.+( כוונת
הראב"ד שאין היפך החשוב צר עיין אלא הפחות הוא הפכו, והפך צר עיין הוא נדיב
לב, ולא החשוב, עכ"ל הרב המגיד, ועיי"ש שכתב שאין זו השגה לפי שהחשובין
מבזבזין)
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ד
עשה ראובן משתה בגלוי ובפרהסיא ועשה
שמעון בצנעה, או שעשה ראובן בצנעה ושמעון בפרהסיא אינו יכול לתבעו, שהרי אומר לו איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ז הלכה ג
ואין יכול לתבעו עד שישא כדרך שנשא
הוא, כיצד ראובן שנשא בתולה ושלח לו שמעון שושבינות ואח"כ נשא שמעון אלמנה, אינו יכול לתבוע להחזיר לו השושבינות שהרי
אומר לו איני מחזיר לך אלא בבתולה כמו שנתת לי, וכן אם שלח לו בנשואי אלמנה אינו יכול לתובעו להחזיר לו בנשואי
בתולה.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה כא
השולח סבלונות לבית חמיו בין מרובין
בין מועטין, בין שאכל שם סעודת אירוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש יחזרו הסבלונות כלן חוץ
מן המאכל והמשקה. +/השגת הראב"ד/ השולח
וכו' עד חוץ מן המאכל וכו'. א"א תמה אני
מועטין ואכל למה הדרי בב"ד ואי בשהן קיימין היא בעיא ולא איפשיטא הלכך אין נגבין
בב"ד אלא אם תפס לא מפקינן מיניה חוץ מייבא וסבכתא ואם אכלתו לא הדרי ואפילו תפס מפקינן מיניה.+
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה כב
וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם
בבית אביה, אם נשתמשה בהן ובלו או אבדו אינן משתלמין, אבל אם היו קיימין חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע
שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה כג
חזרה היא בה חוזר הכל, ואפילו המאכל
והמשקה נותנת דמיו בזול, וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה [שוה] ששה משתלמת ארבעה אם חזרה בה, שלא נתן לה
מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור בה.
שולחן ערוך אבן העזר סימן נ סעיף ג
השולח סבלונות לבית חמיו, בין מרובין
ובין מועטין, בין שאכל שם סעודת ארוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש, יחזרו הסבלונות כולם
חוץ מהמאכל והמשתה. וכן מעות וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה, אם נשתמשה בהם ובלו או אבדו,
אינם משתלמין; אבל אם הוו קיימין, חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד. הגה: וי"א דאפילו בדבר מאכל ומשתה ודברים מועטים
דאין חוזרים, דוקא כשאכל שם החתן, ואז אפילו
מה שהוא בעין אינו חוזר, אבל אי לא אכל שם, חוזר הכל (שם טור). חזרה היא בה, חוזר הכל. ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, דהיינו שאם היו דמי המאכל והמשקה
ששה, משלמת ארבעה. ואם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשים ולחזנים
וכיוצא בהם, ועשה כדרך שעושים כל העם, וחזרה בו, משלמת הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממון; והוא שיהיה לו עדים
כמה הוציא. (וי"א דכל זה מיירי במה ששלח
לאחר ארוסין, אבל קודם אירוסין, לאחר שידוכין,
חוזר הכל (נ"י פ' מי שמת וכ"כ הריטב"א) ויש חולקין) (ב"י בשם הרשב"א).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה יד
שכיב מרע שכתב כל נכסיו מתנה סתם ולא
שייר כלום, אם עמד חוזר, ואפילו קנו מידו כדי ליפות את כחו, בין שהקנה כל נכסיו לאחד בין שכתבם לשנים, שאומד דעת הוא שלא
נתן זה הכל אלא שנתכוון שלא יקנו כלום אלא לאחר מותו. +/השגת הראב"ד/ שכ"מ שכתב כל נכסיו מתנה
סתם וכו' עד במתנת בריא וכו'. א"א ואם שייר צריכה קנין כי בלא קנין אינה כלום,
עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ סעיף ב
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, ואף
על פי שקנו מידו, אם עמד ונתרפא לגמרי,
המתנה בטלה ממילא. (ואפילו התנה בשעת המתנה שלא יוכל לחזור בו, אם
עמד חוזר, אא"כ קנו מידו) ( תשובת רשב"א סימן תתקע"ה ותשובת רמב"ן סימן ג' /ו'/ וריב"ש סימן ר"ז
). ואם לא נתרפא לגמרי, אלא ניתק מחולי
לחולי, אם לא עמד ולא הלך ונשען על מקלו בשוק, מתנתו מתנה, (אף על פי
שהלך בביתו על משענתו) (מרדכי פרק אלמנה ופרק מי שמת). ואם עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת ממנו,
והלך נשען על מקלו, אומדין אותו על פי רופאים
אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת, ואם לאו אינה מתנה. ואם הלך בשוק בלא משענת, אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה טו
שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלין, הרי זו מתנה
במקצת וסתמה כמתנת בריא שקונה מזמן הכתיבה לפיכך אינו חוזר, והוא שקנו מידו שמתנת שכיב מרע במקצת צריכה
קנין, בין עמד בין לא עמד.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ סעיף ב
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, ואף
על פי שקנו מידו, אם עמד ונתרפא לגמרי,
המתנה בטלה ממילא. (ואפילו התנה בשעת המתנה שלא יוכל לחזור בו, אם
עמד חוזר, אא"כ קנו מידו) ( תשובת רשב"א סימן תתקע"ה ותשובת רמב"ן סימן ג' /ו'/ וריב"ש סימן ר"ז
). ואם לא נתרפא לגמרי, אלא ניתק מחולי
לחולי, אם לא עמד ולא הלך ונשען על מקלו בשוק, מתנתו מתנה, (אף על פי
שהלך בביתו על משענתו) (מרדכי פרק אלמנה ופרק מי שמת). ואם עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת ממנו,
והלך נשען על מקלו, אומדין אותו על פי רופאים
אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת, ואם לאו אינה מתנה. ואם הלך בשוק בלא משענת, אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ סעיף ד
אין כל הדברים הללו אמורים אלא בנותן
כל נכסיו ולא שייר כלום, אבל אם שייר כלום שלא נתן, דינו כמתנת בריא שאינה נקנית אלא בקנין.
הגה: ולאו דוקא קנין, אלא ה"ה משיכה או מסירה או הגבהה, כל אחד לפי קניינו,
בין קרקע בין מטלטלין. ודוקא במתנה כזו מהני
מסירתו, אבל מתנת ש"מ שיכול לחזור בו לא מהני תפיסה כלום (מרדכי) וע"ל סעיף
י"ג. ואפילו אם מת צריך קנין, לפיכך אם
עמד אינו יכול לחזור בו. וכמה יהא השיור, אפילו
כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין. (וי"א
דבעינן שיור כדי פרנסתו) (טור בשם הרא"ש).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה ז
שכיב מרע שאמרו לו נכסיו למי, ואמר
להם דומה שיש לו בן או שאשתו מעוברת עכשיו שאין לו בן או שאין אשתו מעוברת נכסיו לפלוני, ונודע שיש לו בן או שהיתה
אשתו מעוברת אע"פ שהפילה או מת הבן אח"כ, אין מתנתו מתנה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנג סעיף ה
שכיב מרע שאמרו לו: נכסיך למי, אמר: כמדומה שיש
לי בן או שאשתי מעוברת, עכשיו שאין לי בן ושאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני, ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת,
אין מתנתו מתנה אפילו מת הבן או הפילה אשתו אחר כך.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה כב
מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה שהיה בריא
כשנתן או שהיה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע הייתי והרי עמדתי ואחזור במתנתי, ומקבל מתנה אומר בריא היה ואינו
יכול לחזור, על המקבל להביא ראיה שבריא היה, לא מצא ראיה נשבע הנותן שבועת היסת ויפטר ותעמוד הקרקע בחזקת
הנותן.