גמרא בבא בתרא דפים קנג. – קנה.
אורך השיעור אודיו הוא
דקות
1. מתנת שכ"מ שכתוב בה בחיים
ובמוות
3. מתנה שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה
מת:
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה יט
הנותן מתנה כשהוא שכיב מרע וכתב בה
בחיים ובמות או מחיים ובמות, בין בכל בין במקצת,
הואיל וכתוב בו ובמות הרי זו מתנת שכיב מרע,
שזו שכתוב בה ובמות שלא יקנה אלא לאחר מיתה,
וזה שכתוב בה מחיים סימן ליישב את דעתו שיחיה
מחולי זה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנא סעיף א
הנותן מתנה כשהוא שכיב מרע, וכתב בה: בחיים ובמות, או מחיים ובמות, בין בכל בין במקצת, הואיל וכתוב בה: ובמות, הרי זה מתנת שכיב מרע, שזה שכתוב בה: ובמות, שלא יקנה אלא לאחר מיתה. וזה שכתוב בה מחיים, סימן ליישב את דעתו שיחיה מחולי זה. אבל בריא שנתן מתנה וכתב בשטר: מחיים ובמות, הרי זה מתנה גמורה מחיים, וזה שכתבו בה: ובמות, כמי שאומר מעתה ועד עולם,
וכמו נויי השטר הוא זה.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה כב
מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה שהיה בריא
כשנתן או שהיה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע
הייתי והרי עמדתי ואחזור במתנתי, ומקבל מתנה
אומר בריא היה ואינו יכול לחזור, על המקבל
להביא ראיה שבריא היה, לא מצא ראיה נשבע הנותן
שבועת היסת ויפטר ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה כז
מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך
החולי הזה שצוה בו מת ואין העדים מצויין לשאול
להם, אע"פ שהרי זה המצוה מת, הרי המתנה
בטילה, שאין מיתתו ראיה, שמא מחולי שנתן בו
המתנה נרפא ואחר כך חלה חולי אחר ומת, לפיכך
הנכסים בחזקת היורשין, עד שיביא ראיה שמתוך החולי הזה שנתן בו מתנה זו מת.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנא סעיף ב
מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה שצוה בו מת, ואין העדים מצויים לשאול להם, הגה: ויכולין העדים לסמוך על עצמו או על משמשיו האומרים שהכביד עליו
החולי ונפטר (שמתוך כך) יכולים העדים להעיד
כך (נ"י), אע"פ שהרי זה המצוה מת הרי המתנה בטלה, שאין מיתתו ראיה שמא מחולי שנתן בו המתנה נתרפא ואחר כך חלה חולי אחר ומת, לפיכך הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראיה שמתוך החולי
הזה שנתן בו מתנה זו מת. הגה:
ואם תפס המקבל למטלטלין, מתוך שיכול
לומר: שלי הן, נאמן לומר שמחולי הראשון נפטר. וכן הדין אם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו, ואומר שמתנת שכיב מרע
היה, והמקבל אומר שבריא היה ולא יוכל לחזור,
על המקבל להביא ראיה (טור). וכן בכל מקום שהוא
פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל, עליו להביא ראיה ( מהרי"ק שורש צ"ד
ומהר"ם פדוואה סימן צ"ב).
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ה
הוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו
ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה אבל פרעתיו
או אמנה הוא או כתבתי ללוות ועדיין לא לויתי
וכל כיוצא בזה הואיל ואם רצה אמר לא היו דברים
מעולם והרי מפיו נתקיים הרי זה נאמן וישבע
היסת ויפטר, ואם קיימו המלוה אח"כ בב"ד הרי היא כשאר השטרות.
שולחן ערוך חושן משפט סימן פב סעיף א
מלוה שהוציא שטר שאינו מקויים, ואינו
מוציא עדים לקיימו, והלוה מודה שכתבו, אלא
שטוען: פרעתי, נאמן. ואפילו אם כתוב בו נאמנות,
אינו מועיל. והוא הדין לכל מה שיטעון בו דבר שמבטל השטר, כגון אמנה או כתבתי ללות ולא לויתי, או על תנאי נעשה ולא נתקיים התנאי, (או, שאמר: קטן הייתי כשנכתב השטר נאמן) (נ"י פ' מי
שמת). ואם אחר כך מצא המלוה עדים לקיים השטר בבית דין, הרי הוא
כשאר השטרות, וגובה בו. הגה: אמר תחילה: מזויף השטר, ואחר שהביא עדים לקיימו אמר הלוה: פרוע, י"א דהוחזק
כפרן ואינו נאמן, מאחר שאמר מזוייף כאילו אמר:
לא לויתי ואינו נאמן אחר כך לומר: פרעתי
(נ"י סוף ב"ב). ויש חולקין ואומרים דנאמן הוא, דהא לא כפר בהלואה,
רק שאומר שהשטר מזוייף, ורצה לומר שיקיימנו
ואחר כך ידון עמו (הרשב"א).