גמרא בבא בתרא דפים קנו. – קנו: (וסוגיא בדף קנט.)
אורך השיעור אודיו הוא
שעה ועשרים דקות
7. קנין שעבוד בנכסים שלא היו בשעת
הלוואה:
10. הבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו
ומת
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה א
הנותן מתנה לחבירו אין המקבל זוכה
בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו,
אם מטלטלין רוצה ליתן לו, עד שיגביה או שימשוך
דבר שאין דרכו להגביה או יקנה באחד משאר הדברים
שהמטלטלין נקנין בהן, ואם קרקע או עבדים נתן
לו עד שיחזיק כדרך שמחזיק הלוקח או עד שיגיע
שטר מתנה לידו, אבל בדברים לא זכה המקבל אלא
כל אחד מהן עדיין יכול לחזור בו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמא סעיף א
הנותן מתנה לחבירו, בין קרקע בין מטלטלין, אין
המקבל זוכה בה אלא באחד מהדרכים שהקונה זוכה
בהם, וכיון שקנה באחד מהדרכים ההם, אפילו שלא
בפני עדים, קנה, אם שניהם מודים. אבל בדברים
לא זכה המקבל, אלא כל אחד יכול לחזור בו. ואם
אמר ליתן לחבירו מתנה מועטת, אם חוזר בו יש
בו משום מחוסר אמנה. הגה: וע"ל סימן רמ"ט ולעיל סימן
ר"ד סעיף ח'. ראובן שאמר לשמעון: בית לוי נתון לך, אף על פי שלוי מקבל קנין לקיים דבריו של ראובן, אינו
כלום (ריב"ש סימן ר"ז)
.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה ב
אבל החולה שתשש כח כל הגוף, וכשל כחו
מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק
והרי הוא נופל על המטה, הוא [הנקרא] שכיב מרע,
ומשפטי מתנותיו אינם כמתנת בריא, כיצד שכיב
מרע שצוה ואמר ליתן לפלוני כך וכך בין בחול
בין בשבת, בין כתב בין לא כתב, זכו הכל כשימות
בכל מה שנתן להם ואינו צריך קנין, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן, ודבר זה מדברי סופרים, ואע"פ
שאינו אלא מדבריהם עשו אותה כשל תורה, כדי
שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימים.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנ סעיף א
מתנת שכיב מרע אין צריך להקנותה בשום
אחד מדרכי ההקנאה, שדברי שכיב מרע ככתובים
וכמסורים דמו. הגה: ואין חילוק בין צוה לתת מיד לאחר מותו, או שצוה ליורשיו
ליתן לאחר זמן (נ"י פי"נ וב"י
סימן רמ"ח בשם הריטב"א). ואם לא צוה לתת דבר, רק מינה אפוטרופוס ונתן להם רשות לחלוק נכסיו כפי מה שירצו
ועשייתם יהיה כעשייתו, י"א דאין בדבריו
כלום, דמיד שמת נפלו נכסיו קמי יורשיו ונתבטלה
מתנתו (מרדכי ס"פ יש נוחלין בשם ר"ג
ותשובת רשב"א סימן תש"ד ); (וי"א דבריו קיימין) (מרדכי שם בשם רשב"ם ותשובת רד"ך בית ל' /כ"ו/
).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה ג
לפיכך אם אמר קנו ממני, אפילו בשבת
קונין ממנו שזה הקנין אינו צריך.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רנד
אף על פי שמתנת שכיב מרע אינה צריכה
קנין, אם בקש שיקנו ממנו קונים, אפילו בשבת, שזה הקנין אינו צריך. וי"א שאפילו אם יש נפקותא בקנין, כגון שכותב
כל נכסיו ומפרש שלא יחזור בו אם יעמוד, קונים
בשבת. הגה: וי"א דאפילו מתנה במקצת דצריכה קנין, אע"פ שנראה
שאינו נותן מדאגת מיתה, הואיל ואינו (נותן)
כלום, אפילו הכי קונים ממנו בשבת (רשב"ם פרק מי שמת). ויש חולקים בזה (טור בשם הרא"ש).
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה ח
זכין לקטן אפילו בן יום אחד, ולגדול
בין בפניו בין שלא בפניו, וחצירו של אדם קונה
לו שלא מדעתו אע"פ שאינו עומד שם כיון
שהגיע המתנה לחצירו כאילו זכה בה אחר.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רמג סעיף יח
זכין לקטן אפי' בן יום אחד, ולגדול,
בין בפניו בין שלא בפניו.
רמב"ם הלכות נחלות פרק ה הלכה ח
נפל עליו הבית ועל אביו או שאר מורישין
ועליו כתובת אשה ובעלי חוב, יורשי האב אומרין מת
הבן תחלה ולא הניח כלום ואבד החוב ובעלי חובות אומרים האב מת תחלה וזכה הבן
בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו, הרי הנכסים בחזקת
היורשין ועל האשה ובעלי חובות להביא ראיה או
ילכו להם בלא כלום.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ סעיף יב
נפל הבית עליו ועל אביו או על אחד ממורישיו, ואין ידוע איזה מהם מת תחלה, והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חובות, הנכסים בחזקת היורשים ואין
לאשה ולבעל חוב כלום. הגה: ראובן ואשתו עם ארבע בנותיהן שהיו בבית, ונפל עליהם הבית
ומתו, יורשי ראובן אומרים שמא ראובן או אחד מבנותיו מתו באחרונה, והם יורשין הכל, אפילו הכי חולקין עם יורשי
האשה, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל אם הבנות נשואות ובא בעל של כל אחד ומבקש חלקו, חולקין הממון על
ששה חלקים, ארבע חלקים לבעלי הבנות, וחלק אחד ליורשי ראובן, וחלק אחד ליורשי האשה (מרדכי פרק מי שמת).
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יח הלכה א
המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין
וערבאין לחוב זה, לפיכך כשיבא לגבות תובע את
בעל חובו תחלה אם מצא עמו נכסים בין מטלטלין בין קרקעות גובה מהן ברצון הלוה,
ואם לא נתן הלוה מדעתו מגבין אותו ב"ד,
לא הספיק לו כל הנמצא כנגד שטר חובו הרי זה גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אע"פ שהן עתה מכורין לאחרים
או נתונים במתנה, הואיל ומכר הלוה או נתן אחר
שנשתעבד בחוב זה ה"ז מוציא מיד הלקוחות או מיד בעלי המתנות וזהו הנקרא טורף, בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה, אבל נכסים
הבאין לו לאחר שלוה לא נשתעבדו לב"ח ואינו
טורפן, ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משועבדין להפרע מהן וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי בעל חוב טורף מהן.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קיא סעיף א
המלוה את חבירו על פה, אינו גובה אלא ממה שימצא
ביד הלוה, אבל אינו טורף לא מהלקוחות שקנו
ממנו ולא ממתנות שנתן, אבל מכל מה שימצא בידו, גובה, בין קרקע בין מטלטלים, אפי' קנאם אחר הלואה. אבל המלוה בשטר, טורף מהלקוחות וממקבלי המתנה שקנו ושקבלו ממנו קרקע אחר הלואה, אפילו אם אינו
מפורש בשטר כן. אבל אם פירש בפירוש שהלוה לו
על תנאי שלא יטרוף מהלקוחות ולא ממקבלי מתנה, תנאו קיים, ואינו טורף מהם.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קיא סעיף כ
אף על גב דלא כתב דאקנה, אם קנה והוריש, גובה. ויש חולקין.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קיב סעיף א
אין בעל חוב טורף ממשעבדי, אלא אם
כן היו נכסים ללוה בשעה שלוה, ומכרם או נתנם אחר
כך. אבל אם קנאם אחר שלוה, ומכרם, לא נשתעבדו לבעל חובו ואינו גובה אותם מהלקוחות; ומיהו בעודם ביד הלוה, גובה מהם אף על פי שקנאם
אחר שלוה. ואם שעבד נכסיו שקנה ושיקנה, אז
חל השעבוד גם על מה שיקנה אחר כך, ואם קנה אחר כך ומכרו, בעל חוב גובה ממנו; ודוקא שפירש לו בפירוש, אבל אם לא כתב לו
דאקנה, לא. הגה: וי"א כיון דקיימא לן אחריות טעות סופר, הוא כל מה שראוי להשתעבד אמרינן ביה
טעות סופר, ואפילו דאקנה נמי (טור בשם הרא"ש והרשב"א פרק מי שמת), מיהו אם כתב לו מקצת אחריות, ולא פירש לו:
דאקנה, י"א דלא אמרינן עוד טעות סופר, דהואיל ופירש קצתן, מה שכתב כתב, ומה שלא כתב לא כתב (נ"י פרק מי
שמת). י"א דאף אם כתב לו: דאקנה, יכול
לחזור בו כל זמן שלא קנה (נ"י פ' חזקת
הבתים ומרדכי פ' מי שמת); ויש חולקין (כ"כ נ"י שם).
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כ הלכה ד
באו כולן ביחד לגבות, וכן בעלי חובות
שכל אחד מהן קודם לזמן חבירו שבאו לגבות מן
המטלטלין שהרי אין בהן דין קדימה, או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלוה לאחר שלוה
מן האחרון שבהן ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד
מהן את חובו מחלקין ביניהן, כיצד חולקין אם
כשיתחלק הממון הנמצא על מנינם יגיע לפחות שבהן כשיעור חובו או פחות חולקים לפי
מנינם בשוה, ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו
חולקים מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהם
כשיעור חובו וחוזרין הנשארים מבעלי חובות וחולקין היתר ביניהן כדרך הזאת, כיצד היו ג' חובות של זה מנה ושל זה מאתים ושל זה ג' מאות
אם היה כל הנמצא ג' מאות נוטלין מאה מאה, וכן
אם נמצא שם פחות מג' מאות חולקין בשוה, נמצא שם יתר על ג' מאות חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק בעל המאה ושאר הממון חולקין אותו השנים
על אותה הדרך, כיצד נמצאו שם ה' מאות או פחות
חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק האחד וחוזרין וחולקין המאתים או הפחות בשוה ויסתלק השני, נמצא שם שש מאות חולקין שלש מאות בשוה
ויסתלק בעל המנה וחוזרין וחולקין המאתים בין
השנים בשוה ויסתלק בעל המאתים, ונותנין המאה הנשארים לבעל השלש מאות ונמצא בידו שלש מאות בלבד, ועל דרך זו חולקין אפילו
הן מאה כשיבאו לגבות כאחת, ויש מן הגאונים
שהורו שחולקין לפי ממונם. +/השגת הראב"ד/
ועל דרך זה חולקים וכו'. א"א זהו כפירוש הרב לדעת רבינו עכ"ל.+
שולחן ערוך חושן משפט סימן קד סעיף ו
הא דבמקרקעי שייך קדימה, דוקא כשהיו בידו קודם שלוה. אבל אם קנאם אחר
שלוה מבעלי חוב הרבה, אע"פ ששעבד לכל
אחד מהם מה שעתיד לקנות, אין בהם דין קדימה, אלא
כולם שוים, וכל הקודם וגבה זכה,
אפילו הוא אחרון.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כא הלכה א
בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח
בין שהשביחו מחמת הוצאה בין ששבחו נכסים מאליהן,
אלא שאם שבחו מאליהן טורף כל השבח ואם השביחו מחמת הוצאה גובה חצי השבח, כיצד ראובן שהיה לו חוב על שמעון מאתים ומכר שמעון
ללוי שדה במנה והוציא עליה לוי הוצאות והשביחה
והרי היא שוה מאתים, כשיבא ראובן לטרוף מלוי טורף ממנה במאה וחמשים של חצי השבח, ואם השביחה מחמת עצמה כגון שהוקרה
בדמים או עלו בה אילנות גובה את כולה, הורו
חכמים גדולים ואמרו לא יהא הלוקח רע כחו מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ששמין לו וידו על התחתונה לפיכך אם השביח מאה והוציא
חמשים נוטל כל ההוצאה וחצי השבח היתר על ההוצאה
והחצי עם עם הקרן טורף ב"ח [ודברים של טעם הם וכך ראוי לדון] וחוזר הלוקח וגובה את הקרן מנכסי שמעון אף מן המשועבדין
שמכר או נתן מאחר זמן שמכר בו ללוי אבל השבח
שטרף ממנו ב"ח בין בחציו בין בכולו אין לוי גובהו אלא מנכסים בני חורין של שמעון שתקנת עולם היא שלא יגבה השבח ולא הפירות
שאכל הגזלן ולא מזון האשה והבנות מנכסים משועבדין
שאלו דברים שאין להן קצבה, ומקולי כתובה שלא תטרוף אשה מן השבח כתובתה ולמה יטרוף בעל חוב חצי השבח בלבד הבאה מחמת
הוצאה עצמה לפי שהשבח בא לאחר שלוה מראובן
ולאחר שמכר ללוי ונמצא ראובן ולוי כשני בעלי חובות לשמעון והשבח בנכסים שבאו לו אחר שלוה משניהם שהן חולקין כאחד
כמו שביארנו. לפיכך ראובן שלוה משמעון מנה
וכתב לו שאני עתיד לקנות וחזר ולוה מלוי מאתים וכתב לו שאני עתיד לקנות וקנה אחר כך שדה ומכרה ליהודה במאה וחמשים והשביחה יהודה
בהוצאתו והרי היא שוה שלש מאות טורף שמעון
ולוי הקרן וחולקין אותו בשוה ונמצא ביד זה ע"ה וביד זה ע"ה, וחוזרין שמעון ולוי ויהודה שלשתן וחולקין מאה וחמשים של שבח על
הדרך שפירשנו, נמצא שמעון טורף מנה שלו משדה
זו ולוי טורף מאה ושלשים ושבעה ומחצה ויהודה נוטל מן השבח שנים וששים ומחצה, וכזה הן חולקין אפילו הן מאה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן קטו סעיף א
כשבא בעל חוב לטרוף מהלוקח, אם כתב לו הלוה: דאקנה,
טורף ג"כ השבח שהשביח השדה, בין
שבח ששבחו הנכסים מאליהם כגון שעלו בו אילנות או נתייקרה, בין שבח שהשביחו מחמת הוצאה, אלא שאם שבחו מאליהם טורף כל השבח. הגה:
וי"א דבכל ענין אינו גובה רק חצי השבח (טור בשם הרא"ש והמגיד פכ"א דמלוה). וכן נראה לי עיקר; מיהו אם כתב ללוקח בהדיא שלא יגבה מדאקנה, אין ללוקח בשבח כלום (הרא"ש פ"ק דמציעא). ואם השביחו מחמת הוצאה, טורף
חצי השבח היתר על ההוצאה,
הגה: וי"א דאין הבעל חוב נותן
לו הוצאה כלל, מאחר דהחוב שלו נגד הקרן עם השבח (טור בשם הרא"ש ועיין בב"י), וחוזר הלוקח וגובה הקרן מנכסי המוכר, אף מהמשועבדים שמכר או נתן
מאחר זמן שמכר לו השדה, אבל
השבח שטרף ממנו בעל חוב אינו גובה אותו מנכסי המוכר, אלא
מבני חורין. וכל זה לא מיירי אלא
בשבח ששבחו הנכסים בעודו המוכר חי, אבל אם שבחו הנכסים לאחר מיתת המוכר, אין לבעל חוב בו כלום, ונשאר כולו ללוקח
(נ"י פ"ק דמציעא). וכל הפירות
שאכל הלוקח אינם נטרפים ממנו; אבל כל הפירות המחוברים לקרקע, אע"פ שאינם צריכים לקרקע, בענבים שהגיעו להבצר, הרי בעל חוב גובה מהם כמו שגובה מן
השבח. ואם רוצה הלוקח לסלקו, יכול לסלקו בין מן השדה בין מן השבח, אם לא עשאה
אפותיקי. אבל אם עשאה אפותיקי מפורש, שאמר
לו: לא יהא לך פרעון אלא מזו, אינו יכול
לסלקו.
רמב"ם הלכות מכירה פרק כב הלכה ז
הבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת
הבן בחיי האב ואחר כך מת האב, בן הבן מוציא מיד
הלקוחות, שהרי אביו מכר דבר שלא בא עדיין לרשותו, ונמצאו הנכסים ברשות האב וזה
יורש אבי אביו, וכן כל כיוצא בזה.
שולחן ערוך חושן משפט סימן ריא סעיף ב
מי שהיה מורישו גוסס (פי' המעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה, שזה יקרה
סמוך למיתה), ונטה למות, ורצה למכור מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים בצרכי קבורה,
הואיל והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכר ישתהא
המת ויתבזה, תקנו חכמים שאם מכר ואמר: מה שאירש מאבי היום מכור לך, ממכרו קיים.
הגה: ואין מדקדקים אם מכר יותר מעט. ואם לא מצא למכור מעט, מוכר בכדי שיעור
שמוצא למכור (ר"ן פ"ק דמציעא והמגיד
פכ"ב דמכירה בשם רב האי וב"י בשם תלמידי רשב"א). וכן צייד עני שאין לו מה יאכל, ואמר: מה שתעלה מצודתי היום מן הים מכור לך, ממכרו
קיים משום כדי חייו.
שולחן ערוך חושן משפט סימן ריא סעיף ג
היה אביו נוטה למות ולא היה לו צרכי
קבורה, ומכר לאחר לצרכי קבורה ואמר ליה: מה
שאירש מאבא היום מכור לך בכך
וכך, ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב, בן הבן מוציא מיד הלקוחות ואינו צריך להחזיר דמים, שהרי אביו מכר דבר שלא
בא עדיין לרשותו ונמצאו הנכסים ברשות האב וזה
יורש אבי אביו.