רי"ף בבא בתרא דף עה

מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע אם האשה מתה תחלה ונמצאו יורשי הבעל יורשין כל נכסיה או הבעל מת תחלה ונמצאו יורשי האשה יורשין כל נכסיה כיצד דינם מעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה והכתובה עיקר והתוספת בחזקת יורשי הבעל וחולקין בנכסי צאן ברזל יורשי האשה נוטלין חציין ויורשי הבעל חציין, אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמן כלום כמו שביארנו.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ סעיף י

נפל הבית עליו ועל אמו, יורשי הבן אומרים: האם מתה תחלה, ויורשי האם אומרים: הבן מת תחלה, מעמידים נכסי האם בחזקת יורשיה, שהם יורשים ודאים. והוא הדין לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה, ואין ידוע איזה מהם מת תחלה, שנכסי האב בחזקת יורשי האב, ואין הבעל יורש בהם כלום.

2. נפל הבית עליו ועל בן בתו

רמב"ם הלכות נחלות פרק ה הלכה ז

נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן, ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש את אמו בקבר כמו שביארנו ונמצאו הנכסים של יורשי האב, לפיכך יחלקו יורשי האב עם יורשי בן הבת, וכן אם [נשבה] האב ומת בן בתו במדינה או שנשבה הבן ומת אבי אמו במדינה יחלקו יורשי האב עם יורשי בן הבת.

שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ סעיף יא

נפל הבית עליו ועל בן בתו, ואין ידוע איזה מהם מת תחלה, יחלקו יורשי האב עם יורשי בן הבת. וכן הדין אם נשבה האב ומת בשביה, ומת בן בתו כאן, או שנשבה בן בתו ומת בשביה ומת אבי אמו כאן, ואין ידוע איזה מת קודם. (ויש אומרים דהנכסים בחזקת יורשי האב) (טור בשם הר"ר ישעיה ותשובת רשב"א סימן תשכ"ו).

3. בענין שריר וקיים:

שולחן ערוך חושן משפט סימן מד סעיף ט

האידנא נהגו לכתוב קיום מחקים ותלויות כ אחר וקנינא, לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים, דא"א לזייף, ולמדין משטה אחרונה, ואין צריך להחזיר מעניינו של שטר, כא מש"ה שטר כב שאין בו שריר וקיים, פסול ואין לעדים לחתום אלא אם כן כתוב: שריר וקיים. כג ואם כתוב בו תרי שריר וקיים, כשר. (ולכתחלה לא יעשה כן) (תשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ח).

4. קיום המחקים

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ח

כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהן בסוף השטר ויאמר אות פלונית או מלה פלונית או שיטה פלונית על מחק או תלויה והכל קיים, ואם היה המחק במקום שריר וקיים ובשיעור שריר וקיים אע"פ שחזר וקיימו פסול שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיימו בריוח שבין הכתב והעדים.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מד סעיף ה

אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס, יג צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים. (ואין צריך לכתוב ודין קיומיהון) (מרדכי ותוס' ר"פ ג"פ). ואם לא קיים, אינם פוסלים השטר, אלא שאין למדין מהם. הגה: יד ויש אומרים שאם היה מחק, ולא נתקיים, פסול כל השטר, שמא היה כתוב חובה לבעל השטר ונמחק. אלא אם כן מוכח מתוך השטר מה היה המחק, אז לא נפסל כל השטר (טור ונ"י ר"פ ג"פ). ואם היו בגופו של שטר, דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות, נפסל השטר, אם לא קיימם. ואם היו בזמן ולא קיימם, הוי כשטר שאין בו זמן.

5. מחק בשיעור ובמקום שריר וקיים:

שולחן ערוך חושן משפט סימן מד סעיף ח

היה המחק בשטה אחת סמוך לאחרונה, והוא יז כשיעור שריר וקיים או יותר, אף על פי שחזר וקיימו, פסול, יח שמא מחקו וכתב דבר שזייף, וחזר וקיים בריוח שבין הכתב והעדים. והני מילי כשאין אויר שטה בין עדים לשטר, דאיכא למיחש שמא הוסיף באותו האויר שהניחו העדים, אבל יש בו אויר שטה, כשר, ולא חיישינן שמא הניחו אויר שני שיטין והוסיף מה שרצה בשיטה ונשאר עוד שיטה אויר. יט והני מילי כשעדים מוחזקים ביודעים, הא לאו הכי, חיישינן.

6. כיצד חותם העד:

שולחן ערוך אבן העזר סימן קל סעיף יא

כשחותם העד, צריך לכתוב שמו ושם אביו, כגון יוסף בן יעקב עד. כתב: יוסף עד, או בן יעקב עד, או יוסף בן יעקב, ולא כתב עד, כשר. הגה: י"א מאחר דסגי אם כתב יוסף עד, אם כן בן יעקב לא צריך למכתב, ואם טעה או שינה בו, אין לפסול (ת"ה סימן רכ"ח), וכמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ח בכיוצא בזה; ואין לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובמקום עגון (וע"ל סי' קכ"ח). עד שיש לו שני שמות כיצד יחתום עצמו. ואין העד צריך לחתום עצמו בחניכתו (שם סי' רל"ד) אפילו לכתחלה, גם לא יחתום עצמו או אביו בשם רב או חכם, רק פלוני בן פלוני עד (סדר גיטין). וכל דבר שיש בו קצת ספק כיצד כותבין, אין ראוי לכתחלה לחתמו, כי אין ליכנס לספיקות לכתחלה בלא צורך (ד"ע); ולכן אין חותמין לעד שאביו מומר, כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ח, וה"ה לכל כיוצא בזה. ולכתחלה נזהרין בחתימת העדים בכל דבר שנזהרין בכתיבת הגט, הן דבעינן כתיבה תמה ומוקף גויל (ב"י בשם הקונטריס), וכל כיוצא בזה.

7. עדים שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ד

עדים שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין פסול פחות מכאן כשר, שתי שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר שכל המזייף אינו הולך אחר הסופר אלא אחר העדים, ושתי שיטין אלו הן ואוירן כגון למ"ד על כ"ף, היו העדי' מרוחקין מן הכתב יתר על שתי שיטין והיה הריוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולין או קרובים הרי זה כשר שהרי אינו יכול להזדייף, ואם מלאהו בשריטה של דיו פסול שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו [של שטר], היה השטר כולו עם עדיו בשיטה אחת הרי זה כשר.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מה סעיף י

יש מי שאומר טו שאם השטר מסיים באמצע שטה, והניחו אותה שטה ועוד אחרת, והתחילו לחתום בשטה שלישית, פסול, שיכול לכתוב באותה חצי שטה מה שירצה, ויחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה, וכן אם מסיים בסוף שטה, והרחיקו העדים שטה שלימה, והתחילו העדים באמצע שיטה שנייה, טז פסול יז אם יחתמו זה אחר זה באותה חצי שטה, שיוכל לכתוב בחצי השטה החלק שלפני חתימתן: פלוני לוה מפלוני מנה, ויהא שטר הבא הוא ועידיו בשטה אחת, שהוא כשר, ויחתוך כל העליון. הגה: (ועיין סימן מ"ד סעיף ג' עד"מ). ואם השטר מסיים באמצע השטה, יכולים העדים לחתום עצמן בחצי שטה הנשארת זה אצל זה, יח ואז למדין מחצי שטה שלפניהם ומשטה שעליהם, דאין לחוש לשום דבר (בית יוסף בשם רשב"ץ).

8. שטר שהיו עדיו מרובין

רמב"ם הלכות עדות פרק ה הלכה ו

שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה, והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן, אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד הרי זה בטל, ואם לאו תתקיים העדות בשאר, ולמה מקיימין העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מה סעיף יב

שטר שהיו עדיו מרובים, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול, או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה, והרי אין העדים קיימים כדי לשאול אותם, כב אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום, שהרי נתכוונו להעיד, הרי זה בטל. ואם לאו, תתקיים העדות בשאר, שהרי איפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם, כג אף על פי שהעד החתום בשטר (ג) מתחלה הוא הפסול, הרי השטר כשר. הגה: ולכתחלה לא יחתום שום קרוב או פסול על השטר (טור). וי"א דאין להכשיר שטר שחתומין בו פסולין, אלא אם כן ב' עדים (ד) האחרונים הם כשרים (טור בשם אביו הרא"ש וע"פ וע' ס"ק כ"ג).

שולחן ערוך חושן משפט סימן נא סעיף ד

שטר שהיו עדיו מרובים, ונמצא עד אחד מהם קרוב או פסול, ואין העדים קיימים לשאול אותם, ה אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום, שהרי נתכוונו להעיד, הרי זה בטל. ואם לאו, תתקיים העדות בשאר, שהרי אפשר שחתמו העדים הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם. (וכבר נתבאר כל זה לעיל סימן מ"ה סעיף י"ב).

9. אויר סוכה פוסל בג' וסכך פסול בד':

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה יט

סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן, אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה מפני שחמתה תהיה מרובה על צלתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך, ואם היה הסכך רב על האויר כשרה.

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה כ

במה דברים אמורים בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים, אבל אם היה אויר שלשה טפחים בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה עד שימעטנו משלשה, מיעטו בדבר הפסול כגון כרים וכסתות, אם סוכה גדולה היא כשרה, ואם בסוכה קטנה פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו, היה רוב הסכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל כשרה.

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה יד

במה דברים אמורים בסוכה קטנה אבל בסוכה גדולה סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים פחות מיכן כשרה, ומן הצד פוסל בארבע אמות ופחות מיכן כשרה. כיצד בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות פסולה, פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה, ודבר זה הלכה למשה מסיני. +/השגת הראב"ד/ ויחשב זה הסכך פסול מן גוף הכותל וכשרה ודבר זה הלכה למשה מסיני. א"א נ"ל חסר מכאן סכך פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוסל בארבע אמות במה דברים אמורים בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד פוסל בשלשה ואיזו היא סוכה קטנה וכו'.+

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלב סעיף ב

* אויר, בין בגדולה בין בקטנה שוים, דבין באמצע בין מן הצד בג"ט פסולה, * בפחות מג' כשרה, ומצטרף להשלים הסוכה * (י) ואין ישנים תחתיו. הגה: (יא) ודוקא שהולך על פני כל הסוכה (ר' ירוחם נ"ח ח"א), או שיש בו כדי לעמוד בו (יב) ראשו ורובו; אבל בלא"ה מותר, דהא אין סוכה שאין בה נקבים (ר"ן ספ"ק). והא דסכך פסול בד', ואויר בג', היינו דוקא (יג) שהפסיק סוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד; (יד) אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד, (טו) המקום ההוא כשר, (טז) ד ואף שמבחוץ אם מחובר לו מן הצדדים (טור).

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלב סעיף א

(א) סכך פסול, פוסל (ב) באמצע בד' טפחים; אבל פחות מד', כשרה, (ג) ומותר לישן תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות, אבל פחות מד' אמות, כשרה דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים (ד) כאלו * א הכותל נעקם ויחשב זה (ה) ב הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני. הילכך בית שנפחת באמצע וסיכך במקום הפחת ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מארבע אמות, כשרה, (ו) ומיהו אין ישנים תחתיו * כל זמן (ז) שיש בו ארבעה טפחים. בד"א, בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז' טפחים על ז' טפחים; אבל בסוכה קטנה, (ח) שאין בה ג אלא ז' על ז', בין באמצע בין מן הצד, בג"ט פסולה, בפחות מג' (ט) כשרה וישנים תחתיו ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור.

10. שני שיטין אלו, הן ואוירן:

שולחן ערוך חושן משפט סימן מה סעיף ט

שני שיטין אלו, הן ואוירן, כגון למ"ד בשטה העליונה וך' בשטה תחתונה, שהם שני שיטין ושלשה אוירים.

11. ב' שיטין שאמרו, בכתב ידי עדים

שולחן ערוך חושן משפט סימן מה סעיף ח

ב' שיטין שאמרו, בכתב ידי עדים שהיא גסה, ולא ידי סופר, שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר.

12. הרחיק יותר מב' שיטין:

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ז

הרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטין ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר שהרי אינו יכול לזייף ואין חוששין לב"ד שיקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מו סעיף לב

(ל' רמב"ם שם דין ז' וע' פרישה סס"ק פ"ה ופ"ז). הרחיק הקיום מהשטר שטה או ב' שיטין או יותר, ומילא כל הריוח פו שריטות דיו, כשר, שהרי אינו יכול לזייף; פז ואין חוששין לב"ד שקיימו קיום על השריטות, אלא על גופו של שטר. פח ויש אומרים שחוששין לכך.

13. שטר הבא הוא ועדיו על המחק

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה י

שטר הבא הוא ועדיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימין אותו מעדי הקיום אלא מעדים שלמעלה שמא הקיום היה רחוק מן השטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועדיו על המחק.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מה סעיף ו

ידקדקו העדים שלא ירחיקו מהכתב רוחב שני שיטין. יב ואם הרחיקו שני שיטין, פסול, אפילו כתב: שריר וקיים. אפילו ידוע שלא הוסיף ולא זייף בו שום דבר. יג ואפילו טייטוהו בדיו (פירוש מלאו נקודים נקודים של דיו), פסול, שלא יאמרו: חתמו על הטיוטא ולא על עיקר השטר.

14. מילא הריווח בדיו:

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ז

שולחן ערוך חושן משפט סימן מו סעיף לב

15. קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לעדים:

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה ו

קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי עדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב, ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו, ונמצא הקיום על שטר מזוייף.

שולחן ערוך חושן משפט סימן מו סעיף לא

קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי העדים, או פא סמוך לצד השטר, פב או מאחוריו פג כנגד הכתב. (פד ולכן אם הנייר קצר למטה, יכתוב הקיום מן הצד או מאחוריו) (רמב"ם והמגיד פכ"ז מהל' מלוה). ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שטה אחת ושני אוירים, פה פסול הקיום לבדו, שמא יחתוך השטר שנתקיים, ויזייף באותה שטה שטר ושני עדים, ונמצא הקיום על שטר מזויף.