רי"ף שבת דף נד.
גמ' שבת דף קלה.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 40:28 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 4110:
דקות
1)נולד כשהוא מהול,
צריך להטיף ממנו דם ברית
3)אם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול), צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו
4)נולד לח' או ספק בן ז' או בן ח', אין מחללין עליו אלא אם
כן גמרו שערו וצפרניו
5)ספק בן ז' או בן ח', שלא גמרו שערו וצפרניו, אסור לטלטלו
רמב"ם הלכות מילה
פרק א הלכה א
מילה מצות א עשה שחייבין עליה כרת
שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה, ומצוה על האב למול
את בנו ועל הרב למול את עבדיו יליד בית ומקנת כסף, עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל
מצות עשה ואינו חייב כרת שאין הכרת תלוי אלא בערל עצמו, ובית דין מצווים למול אותו
הבן או העבד בזמנו ולא יניחו ערל בישראל ולא בעבדיהן.
רא"ש מסכת שבת פרק
יט סימן ה
ה ת"ר ערלתו ערלתו ודאי דוחה
שבת [דף קלה ע"א] ולא ספק דוחה את השבת. ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינוס
דוחה שבת. ור' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחה את השבת וענוש כרת. ערלתו ודאי דוחה השבת
ולא נולד בין השמשות דוחה השבת. ערלתו ודאי דוחה השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה השבת.
שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך להטיף ממנו דם
ברית. אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך
להטיף ממנו דם ברית. על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף
ממנו דם ברית וב"ה אומרים אין צריך. דקדק ר"י דמשמע מהכא דיותר צריך הטפה
לנולד כשהוא מהול מנתגייר כשהוא מהול דהא בנולד מהול כ"ע לא פליגי ובגר איכא פלוגתא.
ואם כן לקמן דפסק רב הלכתא כת"ק ומסתמא כוותיה קיימינן דהלכתא כוותיה באיסורי.
ועוד מדקאמר רב אדא בר אהבה תיתי לי דעברי אדרב וכיון דנולד כשהוא מהול אין צריך להטיף
ממנו דם ברית כל שכן גר שנתגייר כשהוא מהול שאין צריך. ובעל ה"ג לא כתב כן אלא
כתב קטן אין צריך וגר צריך. ובקטן נראה ודאי דכדין פסק כדמוכח בשמעתין כדפרישית. ובגר
נמי נראה דסמיך אההיא דיבמות פרק החולץ (דף מו ב) דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי
מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין מטבילין אותו. ואת"ל דנתגייר
כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית אמאי אין מטבילין אותו לר' יוסי הרי הוא מהול
לפנינו ומאי נפקא מינה אפילו לא מלוהו בית דין לא יהא אלא ערבי מהול וגבעוני מהול.
אלא ודאי צריך הטפת דם ברית ולכך אין מטבילין אותו דאינו גר עד שימול ויטבול. ועוד
ראיה מההוא דבפרק הערל [דף עב א] דפליגי ר' אליעזר בר' שמעון ורבנן בגר שנתגייר כשהוא
מהול אם נימול ביום או בלילה אלמא כולהו מודו דצריך הטפת דם ברית. ונראה דהיינו טעמא
דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה. והקשה ה"ר
שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמונה יהיה צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה ונימול
שלא בזמנו. ואינו כן מדאמר בשילהי פירקין (קלז א) דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש
שלא נתנה שבת לדחות. ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהא צריך הטפה ולא פלוג. ופי' הוא
הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה וכן מוכח מדאיצטריך ערלתו למעוטי קטן
ודוקא בקטן דגלי גלי ובגר דלא גלי לא גלי. ונכרי שנכתת גידו ובא להתגייר נראה דמודה
ר' יוסי דסגי ליה בטבילה לחודיה ואין מילתו מעכבתו ע"כ שיטת ר"י ז"ל.
ואלו הן דברי רב אלפס ז"ל אתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר' שמעון
בן אליעזר. אע"ג דפליגי רב ושמואל בהא קי"ל כבתראי דאינון רבה ורב יוסף.
דאיתמר רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ורב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא. ואמר
רבה מנא אמינא לה דתניא ר' אליעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא
מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שב"ש אומרים מחללין
עליו את השבת ובית הלל אומרים אין מחללין עליו את השבת. לאו מכלל דת"ק סבר ד"ה
אין מחללין. ומדגמר רבה דהוא בתראה מהא מתניתא שמע מינה דהלכה היא. ואע"פ דפליג
עליה רב יוסף הא קי"ל רבה ורב יוסף הלכה כרבה דאמר שמא ערלה כבושה היא וצריך להטיף
ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת דלא מחללינן שבתא מספיקא. ותמיהני על רב אלפס ז"ל
שכתב דהלכה כרבה שהוא בתראה ובשאר דוכתי כתב דמאביי ורבא ואילך קי"ל דהלכתא כבתראה
אבל קודם לכן קי"ל כרב לגבי התלמיד ואילו נחלקו רבה ורב יוסף על רב יהודה היה
הלכה כרב יהודה שהיה רבן של רבה ורב יוסף. כ"ש שהלכה כרב רבו של רב יהודה כנגד
רבה ורב יוסף. והעולם נהגו להטיף משניהם דם ברית:
לרב האי גאון וששאלתם נולד כשהוא מהול
צריך להטיף ממנו דם ברית או לא. ואי צריך להטיף מי מברכינן עליו או לא. כללו של דבר
רבנן קמאי הכי אסכימו שצריך להטיף ממנו דם ברית אלא מיהו בנחת וצריכא מילתא למיבדקיה
יפה בידים ומראות עינים ולא בפרזלא דלא ליעייק לה. ואין מברכין על המילה אלא אם כן
נראית לו ערלה כבושה. ורואין ונזהרין היאך מלין אותו אם נראית לו ערלה וממתינין לו
הרבה ואין חוששין לשמיני שלא יביאוהו לידי סכנה. אמר מר ולא ספק דוחה את השבת לאיתויי
מאי. לאיתויי הא דת"ר בן שבעה מחללין עליו את השבת בן שמונה אין מחללין עליו את
השבת. ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת בן שמונה (חי) הרי הוא כאבן
ואסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה. ולאו דוקא סכנה אלא אפילו
בשביל צערא בעלמא מותר. ולא עוד אלא אפילו לחלוב היא בעצמה ולהוציא את החלב. אע"פ
שמלאכה שאינה צריכה לגופה חמיר איסורא טפי מאיסור טלטול. מידי דהוה אמפיס מורסא דשרינן
מלאכה שאינה צריכה לגופה בשביל צערא. וכל זה איירי שלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו
שערו וצפרניו אפילו הוא ידוע שהוא בן שמונה כגון שפירש ממנה אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו
בשבת דפסק הלכה ביבמות פרק הערל [דף פ ב] כר' פרטא דאמר דאישתהויי אישתהי:
טור יורה דעה סימן רסג
נולד כשהוא מהול כתב רבינו יצחק שא"צ
להטיף ממנו דם ברית ורב אלפס כתב שצריך וכ"כ רבינו האי הכי אסכימו רבנן קמאי שצריך
להטיף ממנו דם ברית ומיהו בנחת וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים ולא
בפרזלא דלא לעייק ליה ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה ורואין ונזהרין
היאך מלין אותו וממתינין לו הרבה ואין חוששין ליום ח' שלא יביאוהו לידי סכנה כתב גאון
ינוקא דמית ולא הוו ליה ח' יומין נהגינן דמהלין ליה אבי קברא:
בית יוסף יורה דעה סימן
רסג
ד נולד כשהוא מהול כתב ר"י שאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכו'. בפרק
רבי אליעזר דמילה (קלה.) איפליגו תנאי ואמוראי במילתא ופסקו התוספות (שם ד"ה
לא) כמאן דאמר אין צריך להטיף וכתבו שכן פסק בעל הלכות גדולות (הל' מילה כג ריש ע"ד)
אבל רבינו חננאל (קלה:) פסק כמאן דאמר צריך להטיף וכן פסקו הרי"ף (שם נד.) והרמב"ם
ז"ל (פ"א ה"ז). והרא"ש (שם סי' ה) כתב שיטת התוספות בשם ר"י
ואח"כ כתב שיטת הרי"ף ובסוף דבריו כתב שהעולם נהגו להטיף ממנו דם ברית:
ומ"ש רבינו בשם רבינו האי (שו"ת
הגאונים שערי צדק ח"ג שער ה סי' יג) הכי אסכימו רבנן קמאי וכו' עד שלא יביאוהו
לידי סכנה. דברים אלו כתב הרא"ש שם:
ומ"ש שאין מברכין על מילת נולד
כשהוא מהול. יתבאר עוד בסימן רס"ה (קצח. ד"ה ובנולד):
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסג סעיף ד
נולד כשהוא מהול, ד (י) צריך להטיף
ממנו דם ברית. ומיהו בנחת. וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים, ה ולא
בפרזלא, דלא לעייק ליה, ורואים ונזהרים היאך מלין אותו. וממתינים לו הרבה ואין חוששין
ליום שמיני, שלא יביאוהו לידי סכנה.
פתחי תשובה על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסג סעיף ד
(י) צריך להטיף - [עיין בתשובת משכנות
יעקב סימן ס"א מ"ש בזה]:
רמב"ם הלכות מילה
פרק ג
הלכה ו
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא
מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה, וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו
מפני שהוא אינו זכר ודאי. +/השגת הראב"ד/ וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו
מפני שאינו זכר ודאי. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אם אנדרוגינוס ספק מברך
עליו מפני שהוא ספק דאורייתא ועל ספק דאורייתא מברכין חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ
מעשרין הן עכ"ל.+
בית יוסף יורה דעה סימן
רסה
ג ובנולד מהול כתבתי למעלה שאין מברכין עליו. בסימן רס"ג כתב כן בשם
רבינו האיי (שו"ת הגאונים שערי צדק ח"ג שער ה סי' יג) והרמב"ם (פ"ג
ה"ו) כתב גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינם
צריכים ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי עד כאן לשונו.
והראב"ד כתב בהשגות דמברכין עליו דקיימא לן (שבת כג.) דמברכין על ספק דאורייתא
וחכמי לוני"ל שאלו להרמב"ם (בתשובת פאר הדור (להרמב"ם) סי' כו) על כך
והשיב להם לחזק דבריו:
ומ"ש רבינו ור"י פסק שהוא
זכר גמור וכו'. דברי רבינו סתומים והנני מבארם בס"פ הערל (יבמות פא.) תנן רבי
יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה אנדרוגינוס נושא
אבל לא נישא רבי אליעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר ובגמרא (פג.) אמר רב ליתא למתניתין
מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא וכו' ושמואל אמר ליתא
לברייתא מקמי מתניתין אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס (שם:) אמר רב
יהודה אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות מתיבי רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס
חייבין עליו סקילה כזכר במה דברים אמורים בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור הוא דאמר
כי האי תנא דתניא רבי סימאי אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה משתי מקומות מאי טעמא
דרבי סימאי אמר רב בר המדורי אסברה לי ואת זכר לא תשכב משכבי אשה (ויקרא יח כב) אי
זהו זכר שיש בו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס וכתב הרא"ש (שם סי' ח) מתוך
דברי הרי"ף (שם כו.) משמע דהא דפסיק משמיה דרב הלכה כרבי יוסי ארבי יוסי דברייתא
קאי ורש"י (פג. ד"ה הלכה כר"י) פירש דארבי יוסי דמתניתין קאי וכן פירש
ר"י דאמרינן כי הוינן בי רב הונא וחזינן לרב הונא דאמר משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין
עליו סקילה משני מקומות אלמא דזכר ודאי הוי כדדריש מקרא אי זהו זכר שיש לו שתי משכבות
ובנדה (כח.) אמר רב נחמן משמיה דרב דספיקא הוי וכו' וכיון דפליגי אליבא דרב מסתברא
דהלכה כדאמרי בי רב דשמואל (שם פג.) סבר כוותיה ולהאי פיסקא חייבים עליו משני מקומות
כרבי יוסי דמתניתין עד כאן לשונו. והשתא מדייק רבינו דכיון דפסק ר"י כמאן דאמר
חייבים עליו סקילה משני מקומות משמע בהדיא דסבר דזכר גמור הוי כדדריש מקרא אי זהו זכר
שיש בו שני משכבות וכיון דזכר גמור הוי לדעתו מברכין על מילתו. ומכל מקום אין הדבר
מוכרח דאע"ג דקרי ליה התם זכר אפשר דלאו לכל מילי מיקרי זכר שאם אתה אומר כן בערכין
יערך:
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסה סעיף ג
גר שמל קודם שנתגייר, ז וקטן ח שנולד
כשהוא מהול, כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה. וכן אנדרוגינוס אין מברכין על
מילתו, מפני שאינו זכר ודאי. הגה: י אבל כשחוזרין על ציצין (ה) המעכבים המילה, צריך
לחזור ולברך כל הברכות, אבל אין לומר קיים את הילד הזה וכו' (בנימין זאב סימן ו' /ל'/
בשם אגודה).
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסה סעיף ג
ז וקטן שנולד כו' - ע"ל סי' רס"ג
ס"ק ד':
ח שנולד כשהוא מהול כו' - א"צ
ברכה, כתב הטור בשם בעל העיטור ומ"מ ברכה של להכניסו בבריתו של א"א ואקי"מ
מברכים והמחבר העתיק לשון הרמב"ם משמע מדבריו דאין צריך ברכה כלל וכ"כ הרשב"א
בתשובה סי' שכ"ט והר"ן פרק ר"א דמילה דה"ה שאין מברכין עליו להכניסו
בבשא"א:
י אבל כשחוזרין כו' - כלומר גם בילד כשר אף ע"פ שאין מברכין על
הספק מ"מ כשחוזרין על ציצין המעכבין כו' צריך לחזור ולברך כו' ולא יאמר קיים הילד
אע"פ שהוא ילד כשר שכבר בקש עליו רחמים בתחלה וכן הוא בעט"ז וכן במהרי"ל
ובהג"ה מנהגים בשם אגודה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסה סעיף ג
(ה) המעכבים המילה - עיין בתשובת
חתם סופר סי' רמ"ח שכתב דנראה פשוט אפי' על ציצין המעכבים הפריעה חוזר ומברך על
המילה ולהכניסו אך כ"ז בידעינן בודאי שזה הציץ נשאר כך מתחלה ולא נימול כראוי
אבל היכא שא"צ תיקון אלא מדרבנן משום מ"ע אין לברך ע"ש עוד בסימן רמ"ט
מזה:
בית יוסף יורה דעה סימן
רסו
י קטן שנולד כשהוא מהול. מפורש בברייתא פרק ר"א דמילה (קלה.) דאינו
דוחה שבת:
ומ"ש ומי שיש לו ב' ערלות וכל
שאין אמו טמאה וכו' אין דוחין שבת. שם פלוגתא דאמוראי וכתבו הרא"ש (סי' ו) והר"ן
(נד: ד"ה ולענין) שנסתפקו הפוסקים בפסק הלכה ולפיכך מטילין אותו לחומרא ונימול
לח' ואין מחללין עליו השבת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מילה (הל'
י יא):
ומי שיש לו שני ערלות. פירש רש"י
(קלה: ד"ה שתי) שני עורות זה על זה ואמרי לה ב' גידים:
ומ"ש רבינו וגיורת שנתגיירה וילדה
ואחר כך טבלה. אינו מכוון יפה וכך הוה ליה לכתוב נכרית שילדה ואחר כך נתגיירה וכ"כ
הוא עצמו בהלכות שבת סימן של"א:
ואנדרוגינוס כתב הרמב"ם שאין
דוחה שבת. בהלכות מילה (שם הי"א):
ומ"ש רבינו בשם הרי"ף שדוחה.
בפרק רבי אליעזר (קלד:) תנן ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליהם את השבת ורבי יהודה מתיר
באנדרוגינוס ובגמרא (קלו:) אמר רב חסדא לא לכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם
אתה אומר כן בערכין יערך ומאי שנא מילה משום דכתיב (בראשית יז י) המול לכם כל זכר וכתב
הרי"ף (נה.) איכא מאן דאמר מדקאמר רב חסדא טעמא דרבי יהודה שמע מינה הלכתא כוותיה
וגאון קאמר דלית הלכתא כוותיה ולא הכריע הוא ז"ל ביניהם. ויש לתמוה על רבינו ובעל
העיטור שכתבו בשמו שדוחה דהא משמע דספוקי מספקא ליה ועוד דאם כן ה"ל לרבינו לכתוב
דהרא"ש (סי' ז) נמי סבר דדוחה שהרי העתיק דברי הרי"ף כצורתן משמע דכוותיה
סבירא ליה אבל קושטא דמילתא היא כמו שכתבתי דספוקי מספקא להו ומספיקא לא דחינן שבתא:
ומ"ש וכן הוא לר"י שמחשיבו
זכר גמור כבר כתבתי עליו בסימן רס"ה (קצח.) אצל מ"ש דאנדרוגינוס מברכים עליו
לר"י: גרסינן בפרק יש נוחלין (ב"ב קכו:) אמר רבי אמי טומטום שנקרע ונמצא
זכר אינו נוטל פי שנים וכו' רב שזבי אמר אף אינו נימול לח' דאמר קרא (ויקרא יב ב ג)
אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול עד שיהא זכר משעת לידה ופירש רשב"ם
אף אינו נימול לשמנה לדחות שבת כדדרשינן (שבת קלב.) וביום השמיני ביום אפילו בשבת ואותביה
לרב שזבי ממתניתין דהמפלת (נדה כח.) ואסיקנא בקשיא והרי"ף (שם נה:) פסקה לדרב
שזבי ותמה עליו הרא"ש (שם סי' טז) וכן נראה דעת הרמב"ם שלא הזכירו בהלכות
מילה אבל בעל העיטור (הל' מילה ח"ג בסופו) פסק כרב שזבי ורבינו ירוחם (נ"א
ח"ב יג ע"ג) כתב מחלוקת הרי"ף והרא"ש ואחר כך כתב (שם ע"ד)
טומטום שנקרע ונמצא זכר אין מילה דוחה שבת כן כתב הרי"ף עד כאן לשונו:
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסו סעיף י
קטן שנולד כשהוא מהול ומי שיש לו
(ט) שתי ערלות (י) ואנדרוגינוס ויוצא דופן ויליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה, יג אע"פ
שנימולים לשמונה אינם דוחים את השבת, (יא) (טומטום שנקרע ונמצא זכר, מלין אותו בשבת)
(כ"כ הרמב"ם והרא"ש), (ויש אוסרין) (ב"י בשם הרי"ף, וכ"כ
רבינו ירוחם).
פתחי תשובה על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסו סעיף י
(ט) שתי ערלות - עיין במ"א סי'
של"א ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ל"א שכתב שראוי להזהיר
למוהלים כשרואים ב' עורות זה על זה שלא יפרעו עוד בשבת וימתינו עד אחר שבת דאין סכנה
אם לא יפרעו עד אחר שבת וע"ש עוד:
(י) ואנדרוגינוס - [עיין בתשו' משכנות
יעקב סי' ס"ב מ"ש בזה]:
(יא) טומטום שנקרע - עיין בתשובת נו"ב
תניינא חיו"ד סימן קס"ג:
רמב"ם הלכות איסורי
ביאה פרק יד הלכה ה
ואין הקב"ה מביא עליהן רוב פורענות
כדי שלא יאבדו אלא כל העכו"ם כלין והן עומדין, ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן, אם
חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו, ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד, ואם
היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך א מטבילין
אותו.
טור יורה דעה סימן רסח
גר מעובד כוכבים שבא להתגייר אינו גר עד שימול ויטבול
היה נימול כתב ר"ח שאין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסין בקהל דהא אגייר בטבילה
וכגר חשוב להכשיר זרעו אבל לא הוא ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה שמטיפין ממנו דם ברית
ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית אלא בטבילה לחוד סגי כאשה
ואם לא נולד מהול אלא שלא נימול לשם גירות כגון ערבי מהול צריך להטיף ממנו דם ברית
וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק אלא בכל ענין צריך להטיף ממנו דם ברית וכתב
עוד אם נכרת הגיד אין מילתו מעכבתו מלהתגייר וסגי ליה בטבילה וכ"כ גאון סריס שבא
להתגייר נכנס תחת כנפי השכינה כאשה
בית יוסף יורה דעה סימן
רסח
א (א) גר שבא להתגייר אינו גר עד שימול ויטבול. בפרק החולץ (יבמות מו.) פלוגתא
דתנאי ואיפסיקא הלכתא (שם ע"ב) כחכמים דאמרי הכי:
ומ"ש היה נימול כתב ר"ח
שאין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל וכו'. כ"כ הר"ן בפרק רבי אליעזר
דמילה (שבת נד. דבור ראשון) בשם רבינו תם וכתב שהרמב"ן (בחי' קלה.) הקשה עליו:
ומ"ש ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה
שמטיפין ממנו דם ברית ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול אין צריך להטיף וכו'. בפרק רבי
אליעזר דמילה (קלה.) איפליגו תנאי בגר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו דם ברית
אם לאו וכן נחלקו בנולד כשהוא מהול. וכתבו התוספות (ד"ה לא) והרא"ש (סי'
ה) והר"ן (נג: ד"ה ולענין) שבעל הלכות גדולות (הל' מילה כד סוף ע"ג)
פסק כמאן דאמר דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף והאריכו בנתינת טעמים לדבריו: [בדק
הבית] ולזה הסכים הרשב"א בתשובה (ח"א סימן שכ"ט) [עד כאן]: וכן פסק
הרי"ף (נה:) וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה (ה"ז) וז"ל
גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה ואם מל כשהיה גוי צריך להטיף ממנו דם ברית ביום
השמיני שנתגייר עכ"ל. ועל מה שהצריך הטפת דם ברית ביום שמיני יש לתמוה דהיכן מצינו
בגר שיצטרך ביום שמיני אדרבה אמרינן (יבמות מז:) קיבל מלין אותו מיד משום דשהויי מצוה
לא משהינן וצ"ע:
ומ"ש רבינו בשם בעל העיטור (הל'
מילה חלק השלישי נב.) שאם נולד מהול אין צריך להטיף וכו'. שנראה מדבריו שהוא חולק על
בה"ג הוא תמוה קצת שהרי סברא זו בעצמה כתבו התוספות והרא"ש בפרק רבי אליעזר
דמילה בשם בה"ג דקטן שנולד מהול אין צריך להטיף ובנתגייר מהול צריך להטיף. וי"ל
דרבינו ס"ל דבבן ישראל שנולד מהול הוא דאמר בה"ג דא"צ להטיף אבל בגוי
שנולד מהול ובא להתגייר אפשר דסבירא ליה דצריך להטיף דלא שאני ליה בינו לנימול שלא
לשם גירות ובעל העיטור מחלק ביניהם:
ומ"ש ואדוני אבי ז"ל לא
חילק וכו'. בפרק רבי אליעזר דמילה (סי' ה) ובפרק החולץ (סי' לג):
ומ"ש עוד בשמו שאם נכרת הגיד
אין מילתו מעכבת. גם זה שם בשני המקומות הנזכרים והוא מדברי התוספות בהחולץ (מו: ד"ה
דרבי יוסי):
ומ"ש בשם גאון סריס שבא להתגייר
וכו'. מבואר היטיב בסוף פסקי הריקאנט"י (סי' תרא): כתב הר"ן בפרק רבי אליעזר
דמילה (נד. ד"ה אבל) שדעת הרמב"ן (בחי' קלה.) דעל גר ועבד שנתגיירו כשהם
מהולין מברך להטיף דם ברית מן הגוים או מן העבדים שאין הטפה זו מספק אלא ודאי שאנו
חייבים להטיף מהם דם ברית להכניסם בבריתו של אברהם אבינו ובה נכנסים תחת כנפי השכינה
אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות מילה (ה"ו) שאינו מברך אפשר דרפויי מרפייא
בידיה אם צריך להטיף ולפיכך פסק שמטיפין ואין מברכין: [בדק הבית] והרשב"א בתשובה
(ח"א סימן שכ"ט) כתב כדברי הרמב"ן שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו
להטיף דם ברית מן הגרים וכן בעבדים: כתב הרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' כא) על הא
דתניא (שבת יט.) אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת שפירש הרז"ה (שם
ז.) דטעמא מפני שהוא דבר שאי אפשר שלא יבוא לידי חילול שבת ונראה כמתנה לחלל שבת דשלשה
ימים קודם השבת מיקרי שבתא דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבא יום
שלישי למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו יום השבת וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינין
לו עד למחר עכ"ל: כתב רבינו ירוחם (נתיב יז סוף ח"ו דף קס ע"ד) בשם
הגאונים אסור למול הגוי שלא לשם גירות [עד כאן]:
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסח סעיף א
גר שנכנס לקהל ישראל, חייב מילה תחילה.
ואם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול) (טור בשם הרא"ש), א צריך להטיף ממנו
דם ברית ואין מברכין עליו. ואם נכרת הגיד, אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה.
(טבל קודם שמל, מועיל, דבדיעבד הוי טבילה) (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ
פי"ד מהל' א"ב) ב (וי"א דלא הוי טבילה) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה).
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסח סעיף א
א צריך להטיף כו' ואין מברכין כו'
- לפי דמספקא לן אי מטיפין אי לא הלכך מספק יש להחמיר ולהטיף אבל אין מברכין מספק דקי"ל
ספק ברכות להקל וע"ל סי' רס"ה ס"ג:
ב וי"א דלא הוי טבילה - הלכך
יש לקיים ולטבול אחר שמל כן כתבו העט"ז:
רמב"ם הלכות מילה
פרק א הלכה יד
מי שנולד בחדש השביעי לעבורו אם נולד
שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת, ספק בן שבעה ספק בן שמנה מלין אותו בשבת
על כל פנים, * אם בן שבעה הוא ושלם הוא בדין הוא שידחה שבת, ואם בן שמנה הוא הרי זה
שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל אם הוא בן שמנה.
רמב"ם הלכות שבת
פרק כה הלכה ו
וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים
וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן, אבן גדולה או קורה גדולה אף על פי שהיא ניטלת בעשרה
בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה, דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו
לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותן, וכן העפר והחול והמת אין מזיזין
אותן ממקומו, ובן שמונה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן של סעיף ז
* הולד שנולד (כב) עושין לו יג כל
צרכיו (כג) ומרחיצין אותו (כד) יד ומולחין אותו (כה) וטומנין השליא (כו) כדי שיחם הולד
(כז) וחותכים את הטבור; והני מילי בנולד לט' או לז', (כח) אבל נולד לח' * טו או
ספק בן ז' או בן ח', (כט) אין מחללין עליו (ל) אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן של סעיף ז
(כב) עושים לו כל צרכיו - היינו הא
דמבואר לקמיה:
(כג) ומרחיצין - אינו לפי הסדר המבואר
בש"ס ומפיק מקרא ושם איתא דחותכין הטבור ואח"כ רוחצין אותו וכ"כ הרמב"ם
בפ"ב מהלכות שבת. ודע דממה שהביא המ"א בשם התוספות מוכח דאין עושין מלאכה
דאורייתא בשביל דברים אלו דאין במניעתם סכנה אלא צערא בעלמא וא"כ לפ"ז אם
אין לו סכין לחתוך הטבור וצריך להביאו דרך ר"ה אסור להביאו אלא יקשרנו לע"ע
וה"ה בשארי דברים המוזכרים כאן ובבאור הלכה הבאתי דעת ראשונים דמותר לחלל במלאכה
דאורייתא בשביל זה ע"ש ועכ"פ להביאו ע"י עו"ג או להחם חמין על
ידו לרחוץ הולד בודאי מותר:
(כד) ומולחין אותו - כדי שיתקשה הבשר
[רש"י] ומשמע מזה דהמליחה תהיה במלח [עפמ"ג] ובפירוש המשנה להרמב"ם
כתוב ונותנין עליו אבק ההדס והדומה לו וכ"מ בערוך ערך לף ע"ש:
(כה) וטומנין השליא - ולא בקרקע דמשום
זה לכו"ע לא מחללינן שבתא אלא כך היה מנהגם כשחל בשבת עשירות טומנין אותה בספלים
של שמן או בספוגין של צמר ועניות במוכין או בתבן ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ
[ירושלמי]:
(כו) כדי שיחם הולד - והיה זה מדרך
סגולה אצלם:
(כז) וחותכין - אחר שקושרין אותו ועיין
במג"א שחתיכת הטבור בעלמא אינו כ"א שבות ובספר קובץ להרמב"ם כתב בשם
ספר שושנים לדוד שהוכיח דיש בזה איסורא דאורייתא ורק הכא מותר ע"ש:
(כח) אבל נולד לח' - דודאי לא חיי:
(כט) אין מחללים - דכיון דמספקא לן
אם היה בן קיימא מעולם לא מחללינן ולא דמי להא דיושבת על המשבר בסעיף ה' דהתם מיירי
דכלו לו חדשיו [מ"א] ועיין בה"ל מה שכתבנו בזה:
(ל) אא"כ גמרו וכו' - קאי
גם אבן ח' כדאיתא בב"י והטעם דאמרינן שהוא בן שבעה ואשתהויי הוא דאשתהי ועיין
בבאור הגר"א שנשאר בדין השו"ע בצ"ע ודעתו דלענין חלול שבת לא סמכינן
אגמרו לחוד כ"א דוקא כששהה ג"כ שלשים יום ורק לענין טלטול התינוק נוכל לסמוך
אסימנא דגמרו לחוד:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן של סעיף ז
* הולד שנולד וכו' - המג"א כתב
דבכולהו יש להו צער וכיון דכל אלה אינם מלאכה לא גזרו בהו רבנן והוא מתוספות שילהי
פרק מפנין ובשאלתות דרב אחאי פרשת שמות משמע דמניעת חתוך הטבור יכול להיות סכנה לולד
דז"ל שם מהו לחתוך טבור בשבת וכו' כי קא מיבעי לי בחד ולד מי אמרינן אפשר לאזדהורי
[היינו בקשירת הטבור לבד] ולא אתי לידי סכנה או דילמא זימנין דלאו אדעתיה ואתי לידי
סכנה או דלמא הלכה כר' יוסי דמסתבר טעמיה דזמנין דמנתח והוי ספק נפשות וס"נ להקל
ופשיט ממימרא דר"נ דהלכה כר' יוסי וכ"כ חידושי הר"ן שם במתניתין דאם
לא יחתכנו איכא סכנתא עי"ש וכ"כ המאירי במשנה שם וברמב"ם פ"ב מהלכות
שבת מבואר ביותר מזה שהוא כלל בסכנה את כל אלו הדברים אם ימנע מהולד שאחר שחשב בהלכה
י"א הדברים שעושין לולד סיים ע"ז מפני שסכנה הוא לו אם לא יעשו לו כל אלה
ולפ"ז דבר פשוט הוא דאפילו במלאכה דאורייתא מחללינן היכי דא"א בענין אחר
ואין כונת הש"ס בהני מלאכות מפני שהם מדרבנן דבאמת עושים אותם ביום שנולד אפילו
היכא דקעביד איסור דאורייתא על ידם כגון להחם חמין כדי לרחוץ או כדי לשחק הסימנין הצריכין
לו למליחה או גבי מלפפים לחתך בגד לעשות חותלות או להביא סכין דרך ר"ה לחתוך הטבור
[חוץ מטמינת שליא דאסור לטמון בארץ משום דאינו אלא סגולה וכמו שכתב המאירי והרמב"ם
השמיטה בחבורו] וכונת הרמב"ם שם במה שכתב בחמין שהוחמו בשבת היינו אפילו אם הוחמו
ע"י ישראל [עיין בפ"ב מהלכות מילה בשאלת חכמי לוניל ובתשובתו שם] [הג"ה
ודע דבדברי הרמב"ם אלו דמשמע מיניה דללפף להולד יש חשש סכנתא אם ימנעו מזה יתיישב
מאד מימרא דר"נ דקאמר מכאן שמלפפים להולד הנולד והלא קאמר בדף ס"ו לפופי
ינוקי בשבתא שפיר דמי הרי דבכל שבת שרי [ועיין לקמן מה שכתבנו ע"ז בשם שארי ראשונים]
ואין בזה משום שבות כלל ומאי רבותא הכא אבל לפי הרמב"ם ניחא דשם אשמעינן הגמרא
דמשום דיהיה בזה צער אם ימנע לכך לא גזרו רבנן וכן דייק הרמב"ם בפרק כ"א
מהלכות שבת דין ל"א עי"ש וכאן אשמועינן הגמרא דביום שנולד הליפוף הוא מכלל
שאר צרכי הכרח להולד ונ"מ דמותר לעבור אמלאכה דאורייתא בשביל זה] ועכ"פ נראה
פשוט דיש להקל לכתחלה להחם חמין ע"י עו"ג כדי לרחוץ התינוק וכמו שכתבתי במ"ב
ואח"כ מצאתי בספר נזר ישראל בשם שו"ת שו"מ שכתב ג"כ הכי:
* או ספק בן זיין - דין זה העתיק המחבר
מהטור וכפי הנראה הוא כמו שכתב הב"י דמקורו הוא מהא דשבת קל"ה בברייתא בן
שבעה מחללים עליו וכו' ובן ח' אין מחללין עליו ספק בן זיי"ן או בן חי"ת אין
מחללים בן חי"ת הרי הוא כאבן וכו' ומפרש הטור דכונת הברייתא לענין חילול שבת ממש
לרפאותו ולהחיותו דאם היה מפרש דהברייתא מיירי לענין למולו בשבת לא היה מדייק מזה דאין
מחללין דמילה לא מהלינן מספיקא ביום השבת אבל חילול שבת לרפואה מחללינן מספיקא כדקי"ל
בנפל גל ספק חי ספק מת מפקחין ולכאורה הלא בגמרא שם מוכח דהברייתא אמילה קאי וכן פירש"י
שם וי"ל דגם הטור מודה לזה אלא דסובר דברייתא כוללת שניהם מדקאמר שם לישנא דסתם
חלול ואין להקשות בדף ל"ו דקמותיב מהאי ברייתא לימהליה ממ"נ והוצרך לאוקמי'
במכשירי מילה ואליבא דר"א יותר הו"ל לאוקמיה לענין חלול שבת ממש לבד וכפשטיה
דלישנא דברייתא א"ו דס"ל להגמרא דהברייתא לענין מילה מתנייא וי"ל דאי
הוה מתרץ ליה כן הוי מקשה ליה מברייתא קמייתא דאמר שם ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא
ספק דוחה את השבת אכן מדברי הרמב"ם שלא העתיק דין זה רק בהלכות מילה משמע דסובר
דברייתא זו רק לענין מילה מתנייא והנה בבה"ג הלכות מילה לענין ספק בן חי"ת
כתב בהדיא ולענין אחולי שבתא מחללינן מספיקא דקאמרינן כל ספק נפשות להקל וגם העיטור
בהלכות מילה מביא דבריו לפסק הלכה וכפי הנראה שם גם רב האי גאון כתב כן והעיטור לא
פליג עליו שם כ"א הוסיף דהיכי דגמרו צפרניו אפילו פירש ממנה תיכף גם זה בכלל ספק
דאמרינן אשתהויי אשתהי וכן המאירי שם בדף קל"ו כתב ג"כ ככל דברי בה"ג
וכתב אמנם לענין לחלל שבת כו"ע מודו דמחללין עי"ש וכן בספר האשכול כשהעתיק
הברייתא דספק בן זיי"ן אין מחללים כתב ע"ז וז"ל פי' למולו ור"ל
דלא נטעה לפרש דקאי על כל חלול ואולם יש לדחות דאפשר דהם מיירי היכי דגמרו שערו וצפרניו
[וכן משמע קצת בעיטור שם עי"ש] אבל היכא דלא גמרו יותר מסתבר לומר דהוא בן חי"ת.
והנה מסוגיא דערכין בישבה על המשבר ומתה והובא בס"ה דמקילינן מספיקא להביא סכין
דרך ר"ה תירץ המ"א דהתם מיירי שידעינן שכלו חדשיו והנה עוד מביא המ"א
שתלוי זה בשני תירוצים שהובא בתה"א להרמב"ן לענין עוברה שהריחה דלתירוץ א'
שהם דברי הבה"ג מבואר שגם בולד קודם מ' יום דמיא בעלמא הוא אעפ"כ מחללים
וא"כ כ"ש בנולד לאויר העולם והוא ספק דמחללין אך לפי מה שביאר שם הרמב"ן
הטעם ביושבת על המשבר דחשוב כילוד ורק הדלת ננעל בפניו א"כ עכ"פ נאמר דדוקא
דכלו לו חדשיו עי"ש [והנה לפי דברי המ"א זה ממילא נדחה הראיה שהבאנו לעיל
מבה"ג דאפשר דהוא אזיל לשיטתיה בזה דסבר דמחללין אפילו על עוברין וכ"ש שם]
ולענ"ד לא תלוי כלל זה בזה דאפילו לפי תירוץ זה לא קאמר שם הרמב"ן רק דבעוברין
לא מחללין משום דישראל אינו מצווה על העוברין ויושבת על המשבר לא מיקרי עוברין וכנולד
דמיא משא"כ בנולד אפשר דגם הרמב"ן מודה דאע"ג דאין נהרגין עליו מספיקא
משום ושפטו העדה וגו' אעפ"כ מחללין מספיקא דספק נפשות להקל ולהיפך ג"כ קצת
יש לדחות דהתם אם נאכיל לאמו ביוה"כ מסתמא לבסוף תלד בן קיימא וישמור שבתות הרבה
ולכך התירה התורה וכמש"כ הר"ן משא"כ בזה שכבר נולד וחזינן שלא גמרו
שערו וצפרניו מסתברא שהוא בן חי"ת ולא יחיה ולמה נחלל שבת עליה. ודע דלדברי המ"א
הנ"ל דתלוי זה בשני התירוצים ממילא לפי מה שפסק הריטב"א בחידושי נדה ד' מ"ד
כדעת הבה"ג דאפילו על עובר מחללינן ממילא מחללינן גם על ספק בן חי"ת:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן של סעיף ח
נולד לח', (לא) טז או ספק בן ז' או
בן ח', שלא גמרו שערו וצפרניו, אסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני צער החלב
שמצערה; וכן היא בעצמה יכולה (לב) יז להוציא בידה החלב המצער אותה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן של סעיף ח
(לא) או ספק וכו' - והאחרונים הסכימו
דדוקא כשידוע שהוא בן חי"ת כגון שבעל ופירש אבל מספק מטלטלינן כל תינוק:
(לב) להוציא בידה - על הארץ דאין זה
כדרך מפרק כיון שהולך לאיבוד ועוד דהוי מלאכה שאצ"ל דפטור ומשום צערא ל"ג
כמו מפיס מורסא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסו סעיף יא
מי שנולד בחדש השביעי, יד מלין אותו
בשבת אפילו אם לא גמרו שערו וצפרניו. אבל מי שנולד בחדש השמיני, אין מלין אותו בשבת
אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. והוא הדין לספק בן שבעה ספק בן שמונה, שאין מלין אותו
בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. הגה: וי"א (יב) דמהלינן ליה הואיל וספק בן
שבעה הוא, טו אלא דאין מחללין עליו השבת בשאר דברים (סמ"ג וכן משמע מהרי"ף
והרא"ש וטור), וכן נראה לי עיקר.
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסו סעיף יא
יד מלין אותו - דבן קיימא הוא:
טו אלא דאין מחללין עליו שבת בשאר
דברים - ז"ל ד"מ ולי נראה דודאי דעת הרי"ף כדעת הרא"ש וכדעת הטור
ומלין אותו מכל מקום והא דכתב דאין מחללין עליו היינו דאין פיקוח נפש דוחה שבת מאחר
דלא גמרו שערו וצפרניו אין מחללין עליו שבת אלא מוהלין אותו ממ"נ (אי בן ז' הרי
הוא בן קיימא ואי בן ח' הוא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא כדאיתא בטור) וזה אין שייך לשאר
חילולים והא דמוקי לה בש"ס לענין מכשירים ואליבא דרבי אליעזר היינו משום דלענין
מילה מיתני בש"ס וכל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולים לענין פסק הלכה והא דלא כתבו
דמוהלין אותו ממ"נ אפשר דסמכו על מ"ש אין מחללין עליו השבת דמשמע דוקא דאין
מחללין אבל מהלינן ליה דממ"נ אין בו חילול שבת כמו שאמר הטור כן נראה לי וכ"כ
הסמ"ג בהדיא דאין מחללין עליו השבת היינו דאין מפקחין עליו הגל אע"ג דמהלינן
ליה עכ"ל ועד"ר וב"ח:
פתחי תשובה על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסו סעיף יא
(יב) דמהלינן ליה - [עבה"ט ועיין
בתשובת חתם סופר סימן רמ"ז מ"ש בזה]: