רי"ף שבת דף סה.
גמ' שבת דף קנא.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 55:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 5:45 דקות
1)גוי שהביא חלילין בשבת למת אף על פי
שהביאן מצד החומה ימתין למוצאי שבת בכדי שיבואו ממקום קרוב
2)ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך
התחום, חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו.
3)עשה א"י בשבת ארון או קבר
לעצמו, מותר לישראל ליקבר בו
1)
גוי שהביא חלילין בשבת למת אף על פי שהביאן מצד החומה ימתין
למוצאי שבת בכדי שיבואו ממקום קרוב
רמב"ם הלכות שבת
פרק ו הלכה ו
גוי שהביא חלילין בשבת למת אף על פי
שהביאן מצד החומה ימתין למוצאי שבת בכדי שיבואו ממקום קרוב ואחר כך יספדו בהן, שמא
בלילה הביאום ממקום אחר עד החומה ובבקר נכנסו בהן, ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאום
בשבת ימתין בכדי שיבואו מאותו מקום י אחר השבת, והוא שלא יהא הדבר בסרטיא גדולה כמו
שאמרנו.
בית יוסף אורח חיים סימן
שכה
טו ואם הביא חלילין לצורך ישראל וכו'. גם זה שם (קנא.) במשנה גוי שהביא
חלילין [בשבת] לא יספוד בהם ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב ופירש רש"י גוי שהביא
חלילין בשבת בשביל ישראל לא יספוד בהם עולמית והתוספות (ד"ה נכרי) הקשו עליו ופירשו
דלא יספוד בהם עד כדי שיבואו קאמר וכן דעת הרי"ף (שם) והרא"ש (שם סי' ט)
וכן כתב הרמב"ם בפרק ו' (ה"ו) וכן דעת הרשב"א בתשובה (ח"א סי'
לט): וכתב הרא"ש בפרק אין צדין (סי' ב) אהא דאמר רב פפא גוי שהביא דורון לישראל
ואין באותו מין במחובר אם הובא מחוץ לתחום אסור דאין צריך להמתין לערב בכדי שיעשו דלא
החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאורייתא ואין לחוש שמא הביאן הגוי דרך רשות
הרבים סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא רשות הרבים דששים רבוא בוקעין בו והא דתנן גוי
שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל במוצאי שבת עד כדי שיבואו ממקום קרוב שאני מילתא דמת
דאוושא טפי והכל יודעין שבשביל מת הביאו ואחמיר טפי כדתנן התם אם עשה גוי קבר בשבת
בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ולא שרינן בכדי שיעשו:
ומ"ש רבינו ולאחרים מותרים מיד.
כבר כתבתי בסמוך (צז. ד"ה ואם לקטן) שיש אומרים כן ושרוב הפוסקים חולקים עליהם
ואומרים שכל שנעשה בו מלאכה דאורייתא אפילו ישראל אחר צריך להמתין בכדי שיעשו ותמיהני
על רבינו שסתם וכתב לעיל (צז.) ואם לקטן וצדן בשביל ישראל אסורין לכל בו ביום ולערב
בכדי שיעשו ומשמע דלישראל אחר נמי בעינן כדי שיעשו וכן כתב בהדיא בהלכות יום טוב (סי'
תקטו רמט:) והאיך סתם וכתב כאן בהיפך ואפשר שרבינו סובר שדעת ר"י כסברת רבינו
תם שמתיר לישראל אחר למוצאי שבת מיד אפילו בדבר שנעשה בו איסור תורה כמו שכתב הרא"ש
בשמו בפרק אין צדין (שם) ולכן כתב כאן דלדעת ר"י מותרין לאחר מיד אבל איהו סבירא
ליה דאחר נמי צריך להמתין כמו שסתם וכתב לעיל. ועוד יש לומר דהבאת חלילין לא איתעביד
בהו איסורא דאורייתא דאין לחוש שהביאם הגוי דרך רשות הרבים סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא
רשות הרבים דששים רבוא בוקעין בו וכמו שכתבתי בסמוך (ד"ה ואם) בשם הרא"ש
וכל דלא איתעביד בהו איסורא דאורייתא מותר לישראל אחר מיד לדברי הכל וזה נראה עיקר
אלא דאכתי קשה קצת דהוה ליה רבינו לפרושי דלדברי הסוברים דלא בעינן ששים רבוא בוקעין
בו כמו שיתבאר בסימן שס"ד (קלב: ד"ה ור"ה) הא איכא למיחש שנעשה בהבאתם
איסור תורה ואסורים אף לישראל אחר בכדי שיעשו ויש לומר שסמך על מה שכתב בסמוך לדעת
הרמב"ם דלאחרים אסורים עד כדי שיבואו ממקום קרוב:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שכה סעיף טו
א"י (עה) שהביא בשבת חלילין (פי'
כלי כגון חלילים שקולם מעורר הבכי) לספוד בהם ישראל, לא יספוד בהם <יד> לא
הוא ולא אחרים עד שימתין לערב בכדי שיבואו (עו) לג ממקום קרוב; (עז) ואם ידע בודאי
שממקום פלוני הביאם בשבת, (עח) ימתין לערב כדי שיבואו מאותו מקום, ואח"כ מותרים
בין לו ובין לאחרים; (עט) וה"מ כשהביאם דרך רשות הרבים, אבל אם לא הביאם <טו>
אלא דרך כרמלית, כיון שלא נעשה בהם איסור תורה א"צ להמתין כדי שיבואו אלא לד מותרים
לערב מיד.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שכה סעיף טו
(עה) שהביא בשבת וכו' - מיירי שהביאן
מחוץ לתחום וגם היה דרך ר"ה שנעשה איסור תורה דאם לא היה דרך ר"ה היה מותר
לאחרים לערב מיד:
(עו) ממקום קרוב - דהיינו מחוץ לתחום
ואם הביאן דרך סרטיא גדולה שהוא מפורסם אסור לו עולמית כמ"ש סי"ד לגבי ארון
וקבר:
(עז) ואם ידע בודאי וכו' - בין להחמיר
וכגון שהוא הרבה יותר מתחום ובין להקל כגון שהוא בתוך התחום ומחמת שהביאן דרך ר"ה
לכך צריך להמתין עד כדי שיביאו מאותו מקום שלא יהנה ממלאכת שבת:
(עח) ימתין לערב כדי וכו' - ר"ל
אפילו הוא דבר המצוי במקום קרוב כיון שבא עתה מרחוק צריך להמתין בכדי שיבוא ממקום שבא
[ב"י]:
(עט) וה"מ כשהביאם וכו' - קאי
אתוך התחום לכך מותר כשהביאן דרך כרמלית אפילו לו לערב מיד דאם היה מחוץ לתחום אפילו
דרך כרמלית היה אסור לו בכדי שיביאו ולאחרים מיד וכמו שסתם לקמן בסימן תקט"ו ס"ה
ואף דעל כרמלית יש ג"כ איסור דרבנן כמו על תחומין מ"מ הקילו בו משום שאינו
מתהנה כ"כ בהבאת הא"י מתוך התחום:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקטו
סעיף ה
(מג) דבר שאין במינו במחובר (מד) ואינו
מחוסר צידה, אם בא מתוך התחום מותר לכל; ואם באו (מה) יח מחוץ לתחום, אסור לאוכלן
(מו) <ט> למי שהובאו בשבילו (מז) ולכל בני ביתו, (מח) <י> אבל מותר לטלטלן
(מט) יט <יא> בתוך ד' אמות (נ) או בתוך העיר מוקפת חומה (נא) או מבצר שידוע שהוקף
לדירה; (נב) כ ואחרים מותרים (נג) אף לאכלם. <יב> ולערב (נד) (יו"ט ראשון)
צריך להמתין מי שהובאו בשבילו, (נה) כא בכדי שיעשו. הגה: ומותרין אח"כ אפילו
לדידן שנוהגין להחמיר (נו) בשאר דברים, כמו שנתבאר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקטו סעיף ה
(מג) דבר שאין במינו וכו' - או כגון
שהביא הנכרי פירות יבשים וכנ"ל בס"ג:
(מד) ואינו מחוסר צידה - כגון אווזים
ותרנגולים וכה"ג:
(מה) מחוץ לתחום - דהיינו שבתחלת כניסת
יו"ט היו עדיין חוץ לתחום:
(מו) למי שהובא בשבילו - ובנכרי שהביא
פירות לעיר שרובה ישראל אפילו מסתמא אסור לכולם דאדעתא דכולם הביא וכדלקמן ס"ו:
(מז) ולכל בני ביתו - דמסתמא אדעתא
דכולם הביא שיודע שאין בעה"ב אוכל לבדו. ולענין אורחים אם הם סמוכים תדיר על שולחנו
לכו"ע הם כב"ב ואפילו אם זימנן במקרה ג"כ יש מחמירין ואוסרין אכן אם
זימנן אחר שהביאן הנכרי הדברים לביתו יש להקל:
(מח) אבל מותר לטלטלן - מאחר דלאחרים
מותרין כדלקמיה אין עלייהו שם מוקצה:
(מט) בתוך ד"א - ממקום שהניח
הנכרי ולא יותר שהרי עכ"פ חוץ לתחום הם וקנו שביתה שם ואפילו הביאן הנכרי לעצמו
ג"כ דינא הכי וכדמפורש לעיל סימן שכ"ה ס"ח:
(נ) או בתוך העיר וכו' - דמסתמא הוקפה
לדירה וה"ה בתוך העיר שיש בה תיקון עירובין שרי דכארבע אמות דמיא:
(נא) או מבצר שידוע וכו' - דמבצר מסתמא
לא הוקף לדירה:
(נב) ואחרים מותרים - דגבי איסור תחומין
שהוא מדרבנן לא אחמור רבנן לאוסרה אף על אחרים כמו בס"א שהשוו שם חכמים מדותיהם
וגם דבלא"ה אין האיסור של תחומין שוה לכל אדם שלזה הוא חוץ לתחום ולזה הוא בתוך
התחום ואפילו בהובא מחוץ לשלשה פרסאות דלכמה פוסקים יש ע"ז איסור דאורייתא ג"כ
לא החמירו אלא למי שהובא בשבילו [אחרונים]. עוד כתבו דאם היה בהמה והאחר אוכל מעט ממנה
מותר לשחטה מיד ומ"מ גם אחר השחיטה אסור למי שהובא בשבילו דהא אפילו דבר שא"צ
שחיטה אסור למי שהובא בשבילו:
(נג) אף לאכלם - וכ"ש לטלטלם
ומ"מ חוץ לד"א אסור לטלטל גם לאחרים מחמת שקנו שביתה במקומן וע"כ אפילו
א"א להם לתקנן או לבשלן אא"כ יטלטלן חוץ לד"א אסור אם לא שהוא לצורך
יו"ט דאז יש להתיר להוציאן ע"י נכרי דאינו אלא שבות דשבות במקום מצוה. ועיין
מש"כ בענין זה לעיל בסימן שכ"ה במ"ב סקל"ז דשייך גם לכאן:
(נד) יו"ט ראשון - אין ר"ל
דוקא אם הביא בראשון דה"ה אם הביא בשני גם כן צריך להמתין לערב בכדי שיעשו אלא
דבא להשמיענו דאם הביא בראשון א"צ להמתין רק בלילה בכדי שיעשה ואפילו לדידן דנוהגין
כדעת היש מחמירין דלעיל ס"א בהג"ה לענין צידה ומחובר דצריך להמתין עד מוצאי
יו"ט שני בכדי שיעשו הכא לענין תחומין סגי בהמתנה בכדי שיעשה בתחלת ליל שני ומותר
אח"כ וכמו שמסיים הרמ"א בעצמו לבסוף:
(נה) בכדי שיעשו - לפי ערך הזמן שנשתהא
כמה המביא. ואם א"י משערינן רק בכשיעור הבאה מחוץ לאלפים אמה ועיין לעיל סימן
שכ"ה לענין שבת שיש מחמירין להמתין האי שיעורא ביום שלאחריו ולא בכניסת לילה שאין
דרך להביא בלילה מחוץ לתחום ושפיר מתהני מזה אכתי כשהביא לו הנכרי ביום וכתבו האחרונים
דמדהשמיט הרמ"א להביא סברא זו גם בסימן זה מסתמא ס"ל להקל ביו"ט ודי
בכניסת ליל שני מ"מ אפשר דדוקא לענין תחומין לא רצה להחמיר אבל אם היה בו גם איסור
דאורייתא שלקט ממחובר חוץ לתחום יש להחמיר. ולדבר מצוה או בשעת הדחק יש להקל בכל גווני:
(נו) בשאר דברים - ר"ל בצידה
ומחובר והטעם דבתחומין סמכינן אדעה קמייתא שבס"א:
2)
ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום, חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו.
רמב"ם הלכות שבת
פרק ו הלכה ז
עיר שישראל וגוים דרין בתוכה והיתה
בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב גוים מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד, ואם רוב ישראל ימתין
בכדי שיחמו חמין, שבשביל הרוב הוחמו, מחצה למחצה ימתין בכדי שיחמו חמין וכן כל כיוצא
בזה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שכה
טז ודוקא בידוע שהביאן מחוץ לתחום וכו'. שם על המשנה דקתני לא יספוד בהם
ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב בעי בגמרא מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום קרוב ממש ושמואל
אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופסקו הפוסקים כשמואל משום דאמרינן בגמרא דמתניתין דייקא
כוותיה. ופירש רש"י ממקום קרוב. בתוך התחום: חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. אפילו
הביאן מחוץ לחומה אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ערב שבת וסופדין בהם
למוצאי שבת מיד: אבל הרי"ף (סד:) פירש אף על גב דחזינן להו דעיילי בצפרא לא אמרינן
אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא אלא אמרינן הכי מאתר רחיקא אתו והאי דאתו
בצפרא בליליא אזלי עד דמטו לחומה ובתו התם וקא עיילי השתא וכן כתב הרמב"ם בפרק
ו' (ה"ו) דאפילו סתמא נמי אסור עד כדי שיבואו ממקום קרוב וכתב עוד ואם ידע בודאי
שממקום פלוני הביאום בשבת ימתין בכדי שיבואו מאותו מקום אחר השבת והוא שלא יהא הדבר
בסרטיא גדולה כמו שאמרנו עכ"ל וכתב הרב המגיד כך דעת קצת מפרשים שאפילו דבר המצוי
ממקום קרוב אם בא מרחוק צריך להמתין בכדי שיבוא ממקום שבא ויש מי שהקל בהמתנת שיעור
חוץ לתחום עכ"ל. ודעת הרשב"א בתשובה (שם) כסברא ראשונה דבעינן כדי שיבואו
ממקום שבאו והרא"ש (שם) הסכים לפירוש רש"י בחיישינן שמא חוץ לחומה לנו וכתבו
רבינו בסמוך:
ומ"ש ואפילו בידוע שהביאן בתוך
התחום צריך להמתין וכו'. אף על פי שאין זה לשון הרמב"ם מכל מקום דעתו כך היא כמו
שכתבתי בסמוך וכתבו רבינו כאן לאשמועינן דבהא פליג אר"י דשרי לאחרים מיד כדבסמוך.
והיכא דהביאם מחוץ לתחום שלא ברשות הרבים ואחר כך העבירם ברשות הרבים נראה לי דבכדי
שיבואו מתחלת רשות הרבים סגי:
ומ"ש ואם אמר לו ישראל וכו' אסורין
לו לעולם. לא ידענא מהיכא נפקא ליה לרבינו לקנסו בכך דאין לומר דמדמי ליה למבשל בשבת
במזיד אליבא דרבי יהודה (חולין טו) דשאני התם שחילל שבת בידיו אבל הכא שלא עבר אלא
על אמירה לגוי שאינה אלא שבות למה יאסר עולמית ואפשר דנפקא ליה מדכתבו התוספות (שבת
קנא. ד"ה נכרי) בגוי שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל לא כפירוש הקונטרס דלא יספוד
בהם עולמית קאמר אלא לא יספוד בהם ישראל היינו עד כדי שיבואו דסתם חלילין אין מביאין
אותם לשם אדם אחד אלא לשם כמה בני אדם עכ"ל משמע מדבריהם שאם היו מביאין אותם
לשם ישראל זה מודו דלא יספוד בהם עולמית אלא דאם כן קשה דמאי איריא אמר לו ישראל להביאן
לו אפילו לא אמר לו ישראל נמי כיון שהביאן בשביל ישראל זה אסור ואפשר דס"ל דכל
שאמר הישראל לגוי לעשות לו מלאכה בשבת אסורה לו אותה מלאכה לעולם משום קנסא וכמו שכתבתי
בשם רבינו ירוחם (ני"ב חי"ב פג:) בסימן ש"ז (סב: ד"ה כתב) וכבר
כתבתי שם שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל (פ"ו ה"ח). תשלום דיני גוי שהביא
דורון לישראל ושיעור בכדי שיעשו יתבארו בהלכות יום טוב בסייעתא דשמיא (סי' תקטו רמח:
ד"ה גוי שהביא): דין יורה מלאה תבשיל שהיא נתונה על הפטפוט והעבדים מחממים אש
תחתיה בשבת כתבתי בסימן רנ"ג (טו: ד"ה ומ"ש). דין שפחה שהוציאה החמין
מהתנור ונתנתו על תנור שבבית החורף מבפנים ואז מבערת האש תוך התנור כדי לחמם בית החורף
ועל ידי כך נרתחין החמין שעל גבי התנור כתבתי שם גם כן. דין גבינות שהגויות עושות בשבת
נתבאר בסימן ש"ה (ס. ד"ה וכתב הר' יונה) וש"ז (סב: סוד"ה כתב).
ודין דברים הנעשים על ידי אמירה לגוי בסימן ש"ו (סה. ד"ה וכתב) ש"ז
(שם):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שכה סעיף טז
* (פ) לה <טז> ספק אם הובאו
מחוץ לתחום או מתוך התחום, (פא) חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שכה סעיף טז
(פ) ספק אם הובאו וכו' - וגם כאן שייכי
הני תנאים שנזכרו בס"ט [ט"ז]:
(פא) חוששין שמא וכו' - וע"כ
צריך ג"כ להמתין בערב כדי שיביאו מחוץ לתחום:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שכה סעיף טז
* ספק אם הובא מחוץ לתחום וכו' - הנה
אף דבסעיף זיי"ן כתב לענין ספק די"א דלערב מותר מיד וידוע שהוא שיטת המקילין
בספיקא כאן בסעיף זה סתם להחמיר וכן בס"ט ובסימן תקט"ו סתם ג"כ להחמיר
[ביאור הגר"א לעיל בס"ז]:
3)
עשה א"י בשבת ארון או קבר לעצמו, מותר לישראל ליקבר
בו
רמב"ם הלכות שבת
פרק ו הלכה ה
מת שעשו לו גוים ארון וחפרו לו קבר
בשבת או הביאו לו חלילין לספוד בהן, אם בצנעה ימתין בכדי ט שיעשו למוצאי שבת ויקבר
בו, ואם היה הקבר בסרטיא גדולה והארון על גביו וכל העוברין והשבין אומרים שזה שהנכרים
עושין עכשיו בשבת לפלוני הוא, הרי זה לא יקבר בו אותו ישראל עולמית, מפני שהוא בפרהסיא,
ומותר לקבור בו ישראל אחר והוא שימתין בכדי שיעשה וכן כל כיוצא בזה. +/השגת הראב"ד/
מת שעשו לו גוים ארון וכו' ומותר לקבור בו ישראל אחר והוא שימתין בכדי שיעשה. א"א
לא הכל מודים לו שיהא ישראל אחר צריך להמתין, ולפי הטעם שהוא מפרש לפנים (ה"ח)
בהמתנה זו דומה שאין ישראל אחר צריך להמתין.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שכה
יד ואם עשה ארון או קבר לעצמו וכו'. בסוף פרק שואל (קנא.) תנן עשו לו ארון
וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ופירש רש"י עשו
לו ארון בשביל גוי או למכור ובגמרא אמאי הכי נמי ימתין בכדי שיעשו אמר עולא בעומד באסרטיא
וארון במוטל על קברו ופירש רש"י דארישא קאי דקתני יקבר בו ישראל דמשמע מיד ופריך
ימתין בכדי שיעשו דנהי דלא מוכחא מילתא מיהו יש לומר בשביל ישראל נעשה ומפרקינן בעומד
הקבר באסרטיא שאין דרך ישראל ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל וארון במוטל על קברו
דגוי באסרטיא דמוכח דלשם אותו קבר נעשה הארון: וכתב הר"ן (סה. ד"ה וגרסי')
אבל הגאונים פירשו דאסיפא דקתני לא יקבר בו עולמית פריך אמאי ליסגי בכדי שיעשו ומפרקינן
דבעומד באסרטיא עסקינן שהוא מקום פרהסיא וגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל
בו שבת וכן דעת הרמב"ם בפרק ו' (ה"ה) אלא שביאר דבריו לומר דהא דאוקימנא
בעומד באסרטיא היינו לומר שהוא מפורסם לכל שעושין אותו בשביל ישראל פלוני הוא ומשמע
דאף על גב דנעשה באסרטיא כל שאין העוברים ושבים מכירים שהוא לישראל ואפילו מכירים שהוא
לישראל אם אינם מכירים לאיזה ישראל הוא אינו אסור עולמית וכתב עוד הרמב"ם דכשהוא
בפרהסיא אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר והוא שימתין בכדי
שיעשו והראב"ד ז"ל כתב עליו לא הכל מודים לו שיהא ישראל אחר צריך להמתין
בכדי שיעשו ולפי הטעם שהוא מפרש לפנים בהמתנה זו דומה שאין ישראל אחר צריך להמתין עכ"ל
כלומר שהרמב"ם ז"ל כתב שם (ה"ח) דטעמא שצריך שימתין בכדי שיעשו שאם
תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לגוי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד וטוען הראב"ד דהכא
כיון דאסור לאותו ישראל שנעשה בשבילו תו ליכא למיגזר מידי והרב המגיד (סוף ה"ה)
כתב וזה לשונו ומה שכתב רבינו (בה"ח) בטעם ההמתנה מוסכם הוא מרוב המפרשים ואף
על פי כן צריך אפילו לישראל אחר להמתין שלא חילקו בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל
ישראל וכן דעת רש"י (קנא. ד"ה ימתין) וכן כתב הרמב"ן בספר תורת האדם
שלו (סוף ענין ההספד): ואפילו בשנעשה בצנעא כתב הרב המגיד (ה"ה) דלישראל אחר נמי
צריך להמתין בכדי שיעשו ודחה דברי החולקים על זה ולזה נוטים דברי הר"ן בפרק כל
כתבי (מו. ד"ה ואיכא) ובפרק שואל (סד: ד"ה ואחרים): והרא"ש (פכ"ג
סי' ט) כתב המשנה לבד ולא כתב מאי דאיתמר עלה בגמרא וזהו שכתב רבינו ואדוני אבי ז"ל
לא חילק בהא דלא יקבר בו עולמית בין צנעא לפרהסיא אבל הרמב"ם חילק וכן משמע בגמרא
כלומר דפשטה דשמעתא משמע כפירוש הרמב"ם והגאונים אלא שרש"י פירש אותו על
עשה קבר וארון לעצמו כלומר ולפי זה שפיר עבד הרא"ש שלא חילק בלא יקבר בו עולמית
בין צנעא לפרהסיא כן נראה לי לפרש דברי רבינו: מכל מקום עדיין יש לדקדק למה השמיט הרא"ש
סוגיית הגמרא דאפילו תימא דסבירא ליה כפירוש רש"י הוה ליה לכתבה כדי לאשמועינן
דיקבר בו ישראל דקתני מתניתין אם בצנעא יקבר מיד ואם בפרהסיא ימתין בכדי שיעשו לכך
נ"ל דהרא"ש מפרש כפירוש הגאונים אלא שהוא סבור עוד דכי פריק בעומד באסרטיא
לאו אוקימתא היא אלא לומר דסתם קבר עומד באסרטיא ומשום הכי לא יקבר בו עולמית וכיון
דסתם קבר הכי הוא לא הוצרך לכתבו ובדרך זה יישב הר"ן (סה. ד"ה וגרסי') להרי"ף
שהשמיט גם כן סוגיא זו כפי מה שהעיד עליו הר"ן ז"ל ואף על פי שבספרי הרי"ף
דידן כתובה סוגיית הגמרא צריך לומר דתוספת סופרים הוא ולא מדברי הרב ז"ל וכן יש
להוכיח מדחזינן להרא"ש שלא כתבה ומידע ידיע דבסתמא שיטת הרי"ף נקיט ואזיל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שכה סעיף יד
<יב> עשה א"י בשבת ארון
או קבר לעצמו, מותר לישראל ליקבר בו; ואם עשאו בשביל ישראל, לא יקבר בו (עג) לא עולמית.
ודוקא שהקבר בפרהסיא, והארון על גביו, <יג> שהכל יודעים שנעשה לפלוני ישראל;
אבל אם הוא בצנעה, מותר ליקבר בו לערב, בכדי שיעשו. ואפילו כשהוא בפרהסיא, אינו אסור
אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו, אבל לישראל אחר, מותר; (עד) והוא לב שימתין בכדי שיעשו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שכה סעיף יד
(עג) עולמית - ואע"ג דבכל
מלאכות שנעשה בשביל ישראל אינו אסור רק בכדי שיעשה הכא דהוא מילתא דפרהסיא וכדלקמיה
החמירו בו חכמים טפי וה"ה בכל מילי דפרהסיא שנעשה בשביל ישראל אסור לו עולמית
[מ"א בשם הרמב"ם] אבל מדברי הט"ז בשם הר"ן משמע דדוקא הכא החמירו
חכמים לאסור עולמית משום שגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת בשבילו
אבל בשאר מלאכות בכל גווני אינו אסור רק בכדי שיעשה ועיין סוף סימן תרס"ד וכדברי
הר"ן מצאתי עוד בכמה ראשונים וע"כ אין להחמיר בעת הצורך:
(עד) והוא שימתין וכו' - ואע"ג
דלאחר לא שייך למגזר שמא יאמר לא"י בשבת לעשות כדי שיהיה מוכן למו"ש מ"מ
לא חילקו בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל ישראל. ודע דבכל המלאכות שנעשית בשביל ישראל
דאמרינן דצריך להמתין בכדי שיעשו אפילו אם אמר לו לא"י שיעשה עבורו אף דעבד איסורא
בזה אפ"ה אין צריך להמתין במו"ש רק עד כדי שיעשו משום שלא יהנה ממלאכת שבת
ולא יותר [מ"א]: