רי"ף שבת דף ט.
גמ' שבת דף כא:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 42:15 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 36:55 דקות
1)כל ההשמנים וכל הפתילות כשרות לנר
חנוכה
2)אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק
לה
3)מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה
מן הלילה
5)הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך
לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה ו
כל ה השמנים וכל הפתילות כשרות לנר
חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן
הפתילות, ואפילו בלילי ו שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור
להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול ואפילו לבדוק ז
מעות או למנותן לאורה אסור.
טור אורח חיים סימן תרעג
כל השמנים והפתילות כשרים לה בין בחול
בין בשבת אף הפסולים לנר של שבת מפני שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה כשרים
לה דלא חיישינן שמא תכבה ויחזור וידליקנה שאף בחול (עסי' תרע"ב) אם כבתה קודם
שעבר זמנה א"צ לחזור ולהדליקה ולא חיישינן נמי שמא יטה מפני שאין אורן יפה שהרי
אסור להשתמש לאורה ל"ש תשמיש של קדושה כגון ללמוד ול"ש שאר תשמיש ואפילו
תשמיש עראי בעלמא כגון לעיין מעות לאורה אסור ובעל העיטור כתב דוקא תשמיש של חול אבל
תשמיש של קדושה שרי ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל ומפני שאסור להשתמש לאורה
מוסיפין נר אחד שאם ישתמש לאורה שיהא השימוש לאור אותו הנר שאלו לאחי ה"ר יחיאל
נרות חנוכה שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש ולא פירש איזה מהם יכול אח"כ לברור איזה
שירצה להיות שמש אפילו הראשון או האמצעיות או דווקא האחרון והכי מסתברא תשובה נרות
חנוכה אין להפסיק בהן הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה שאם ישתמש לאורן ישתמש לאור
אותו הנר ואין שם שמש עליו כי השמש הוא המדליק בו הנרות ע"כ:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעג
א - ב כל השמנים והפתילות כשרים לה
בין בחול בין בשבת אף הפסולים לנר של שבת. פלוגתא דאמוראי בפרק במה מדליקין (שבת
כא.) ומשמע בגמרא (שם:) דהלכתא כרב דאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין
בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת וכן פסקו הפוסקים. והרוקח (סי'
רכו ד"ה כל השמנים) כתב שמן זית מצוה מן המובחר וגם המרדכי (סי' רסח) כתב
שמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית: כתב הרשב"א (ח"א סי' קע)
שאלת במה שכתב הרי"ף (ט.) בנר חנוכה שמותר להשתמש לאורה אחר עבור זמנה דאם כן
למה התירו בה שמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק בהם בשבת שהרי כל עצמן לא התירו
אותן אלא מפני שאסור להשתמש לאורה קושיא זו אינה כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן
שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורו ובתוך זמן זה היה ראוי לחוש שמא יטה אבל
כל שאסרו תוך זמנה מותר להדליק בהם ובשבת נותן באומד גם כפי שיעורו ולא בצמצום שאי
אפשר כמו שאי אפשר גם כן שיעור איסור תשמישו שאינו נמנע מתשמישו שיעור זמן מצומצם
ומאן לימא לן שהתירו להוסיף בשמן כשבא להדליק בשבת באותן שמנים עכ"ל:...
ומ"ש לא שנא תשמיש של קדושה כגון
ללמוד ולא שנא שאר תשמיש וכו'. כן כתב שם הר"ן (ט. ד"ה הלכות חנוכה)
וזה לשונו אסור להשתמש לאורה פירוש כל תשמישין ואפילו תשמיש מצוה דכיון שעל ידי נס
שנעשה במנורה תיקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל והא דאמר שמואל לקמן
(כב.) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה לאו למימרא דדוקא תשמיש דרשות אסור אבל
תשמיש דמצוה שרי אלא לומר שאפילו ריצוי מעות שהוא תשמיש קל אסור והכי מוכח
בירושלמי (שבת פ"ב ה"א) וכך נראין דברי הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ד
ה"ו) וזה שלא כדברי הרז"ה (המאור שם) עכ"ל:
ומ"ש בעל העיטור (הל' חנוכה
קטו:) דוקא תשמיש של חול אבל תשמיש של קדושה שרי. כ"כ בשבלי הלקט (סי' קפה
עב.) דלקרות בספר לאורה מותר דליכא ביזוי מצוה אלא כבוד. ולא נהירא לאדוני אבי
הרא"ש: כתב הרא"ש (סי' ו) אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה
ואף על גב דאיפסק לעיל דכל תשמיש אסור להשתמש לאורה צריכינן לההיא דהרצאת מעות דהא
דאמרינן לעיל דאסור להשתמש לאורה היינו דוקא תשמיש קבוע דהרואה אומר לשם תשמיש
זה הדליקה ולא לשם מצוה אבל תשמיש עראי לזה לא הדליקה ואשמועינן רב אסי דאף תשמיש
עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהם יפה אסור
וכן משמע לישנא דקאמר כנגד נר חנוכה ולא קאמר אסור להרצות מעות לאורה עכ"ל
נראה מדבריו בתשמיש עראי שאינו של גנאי דהיינו שאינו צריך להיות ידיו סמוכות לנר
שרי ולא ידעתי למה לא כתבו כן רבינו ורבינו ירוחם:
ומפני שאסור להשתמש לאורה מוסיפין נר
אחר להשתמש לאורו וכו'. כך כתב רבינו ירוחם (נ"ט ח"א סא ע"ג). וכתב
עוד כשמניח נר אחר להשתמש לאורה מניחה בפני עצמה שאם לא כן יאמרו על כולן לצרכו
הדליקן ובמקום שאינו רגיל להדליק שם נר אין צריך נר אחר להשתמש לאורו עכ"ל
ועכשיו אף על פי שמדליקין בפתח שהוא מקום שאין רגיל להדליק שם נר מדליקין נר אחד
מובדל משאר נרות ונראה שכך הנהיגו הראשונים מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום
שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל. וכתב המרדכי (סי' רסט) משום הכי נהגו לעשות
השמש גדול יותר מהאחרות שאם בא להשתמש שישתמש בנר של חול:
שאלה לאחי ה"ר יחיאל נרות חנוכה
שמדליקין אחד יותר בסתם לשמש וכו'. כתוב בתרומת הדשן (סי' קג) שנשאל בני אדם
הדליקו בבית אחד ונתערבה נר אחת בין שתי נרות שהם שמשים אי שרי על ידי ביטול ברוב
ומותר ליהנות משלשתן והשיב יראה דלא בטיל משום דבר שבמנין (ביצה ג:) שהרי מדליקין
אותו במנין כל לילה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעג
סעיף א
(א) כל השמנים והפתילות (ב) א [א]
כשרים (ג) לנר חנוכה, ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה
באותם הפתילות. הגה: ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר (מרדכי וכל בו ומהרי"ל), ואם
אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי; ונוהגים במדינות אלו להדליק בנר של (ד)
שעוה, כי אורן צלול כמו שמן. (ה) ואפי' בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה
השמנים והפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת, הגה: (ו) אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור
מצותו, (תשובת הרשב"א סי' ק"ע), (ז) לפי שאסור להשתמש (ח) בנר חנוכה (ט)
בין בשבת בין בחול, (י) ואפי' ב לבדוק [ג] מעות או למנותן לאורה (יא) אסור, (יב) ג
אפי' תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לאורה, (יג) אסור; * ויש מי שמתיר בתשמיש של [ד] קדושה;
(יד) ונוהגים להדליק נר נוסף, כדי * (טו) ד שאם ישתמש לאורה * יהיה לאור הנוסף שהוא
אותו שהודלק אחרון, (טז) ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה. הגה: ובמדינות אלו אין
נוהגים להוסיף, רק (יז) ה מניח אצלן (יח) [ה] השמש שבהן מדליק הנרות, והוא (יט) ו עדיף
טפי, ויש לעשותו (כ) ז יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר (מרדכי).
(כא) אם נתערב נר חנוכה ח האסור בהנאה בשאר נרות, אפי' אחד באלף, לא בטיל (כב) דהוי
ט דבר [ט] של מנין (ת"ה סי' ק"ג), אלא ידליק מן התערובות (כג) י כל כך שבודאי
נר של היתר דולק עם נר של איסור, * ואז (כד) יא מותר להשתמש אצלן (ד"ע).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעג סעיף א
(א) כל השמנים והפתילות וכו' - היינו
כי יש שמנים גרועים שאין נמשכין אחר הפתילה וכן יש פתילות גרועים שאין האור נתלה יפה
בהן וכדלעיל בסימן רס"ד ובשבת אסור להדליקן וס"ד דבחנוכה אסור ג"כ להדליקן
שמא יבואו לידי כיבוי קמ"ל דאין לחוש לזה דקי"ל כבתה אין זקוק לה דכיון שהדליק
נעשה זכר לנס ונגמרה המצוה:
(ב) כשרים לנר חנוכה - ומ"מ מצוה
מן המובחר ליקח לפתילה צמר גפן או חוטי פשתן [ח"א]. שומן או חלב הנאסר מבב"ח
אסור להדליק ממנו נר חנוכה וג"כ אסור לבטולי בששים להדליק ממנו [פמ"ג]. הנוהגין
להדליק ביום ראשון א' ומכאן ואילך מוסיף והולך צריך שיהיה הנוסף דומה לנר העיקר אבל
אותם שעושים נר לכל אחד מבני הבית יכול האחד להדליק נר של שמן והשני של שעוה. שמן הגזול
צ"ע אי כשר לנר חנוכה [תשו' שואל ומשיב ח"א מהדורא תליתאה סי' שמ"ט]:
(ג) לנר חנוכה - אבל לא להשמש [מ"א]
ור"ל דבשבת חנוכה אסור לעשות השמש מהשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת דכיון
דמותר לעשות איזה תשמיש נגד השמש א"כ חיישינן שמא יטה. אם נמצא עכבר בשמן מאוס
הוא ואסור לנר חנוכה:
(ד) שעוה - ומ"מ מצוה בשל שמן
טפי מנרות של שעוה דע"י השמן נעשה הנס:
(ה) ואפילו בליל שבת שבתוך וכו' -
ר"ל דס"ד דניחוש בזה כמו בעלמא בנר של שבת שמא לא תדלק יפה ויטה הנר להביא
השמן לפי הפתילה קמ"ל דכאן אין לחוש לזה דהא אסור להשתמש לאורה א"כ לא איכפת
ליה במה שלא תדלק יפה:
(ו) אם אינו נותן וכו' מצותו - דאם
יתן יותר יש חשש שמא יטה אותו נר חנוכה להשתמש בו אחר השיעור של הדלקה שאז מותר ליהנות
ממנו כדלעיל בסימן תרע"ב ס"ב:
(ז) לפי שאסור להשתמש וכו' - היינו
אפילו אותן שמוסיפין המהדרין בכל לילה ג"כ אסור להשתמש לאורן:
(ח) בנר חנוכה - כדי שיהא ניכר שהוא
נר מצוה לפרסם הנס ועוד כיון שע"י נס שנעשה במנורה. תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין
בה כלל:
(ט) בין בשבת - היינו דאפילו לאכול
אצלן דהוא סעודת מצוה ג"כ אסור:
(י) ואפילו לבדוק וכו' - שהוא תשמיש
עראי ג"כ אסור ועיין במ"א וט"ז שהסכימו דאפילו למנותן מרחוק שאין ידיו
סמוכות לנר ג"כ אסור:
(יא) אסור - כדי שלא יהא מצות בזויות
עליו ודוקא בזה שהוא עכ"פ תשמיש עראי אבל כל שאינו משמש כלום רשאי לישב בביתו
בשעה שנר חנוכה דולקת:
(יב) אפילו תשמיש של קדושה וכו' -
מדברי הט"ז מוכח דלדעה ראשונה אסור אפילו בלימוד דרך עראי דאלו בדרך קבע אפילו
לדעה שניה אסור ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:
(יג) אסור - וכן בנרות בהכ"נ
אין משתמשין לאורן אף תשמישי קדושה כמו בבית דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם כ"ז
שלא דלקו חצי שעה אסור:
(יד) ונוהגין להדליק נר נוסף - פי'
מלבד הנר שמניחין על השולחן דחוששין כיון שמדליקין בפנים אולי ישתמשו בנרות של חנוכה
ולאו אדעתייהו אבל מעיקר הדין כיון שיש לו נר על שולחנו א"צ להדליק נר נוסף:
(טו) שאם ישתמש וכו' - ועיין מ"א
שלכתחלה אין להשתמש אצל כולן יחד כ"א לאור הנוסף [או להשמש] בלבד כשהוא אחד בפני
עצמו דהרואה יאמר לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות ועיין בה"ל:
(טז) ויניחנו מרחוק וכו' - כדי שיהיה
היכר כמה נרות מדליקין באותו יום ולא יחשבוהו עמהם:
(יז) מניח אצלן וכו' - וטוב שלבד זה
יניח נר על השלחן:
(יח) השמש שבו וכו' - ואפילו רבים
המדליקין כיון שכל אחד מניח נרותיו במקום מיוחד כנ"ל בסימן תרע"א ס"ב
בהג"ה צריך להניח שמש אצל כל אחד ואחד אפילו יש נר על השולחן דשמא ישתמש אצל הנרות:
(יט) עדיף טפי - דבזה מוכח בהדיא לבני
הבית שאינו ממנין הנרות:
(כ) יותר ארוך וכו' שאם בא להשתמש
וכו' - ר"ל דכיון שהוא גדול עיקר תשמישו ממנו וה"ה אם מעמידו גבוה קצת משאר
הנרות שפיר דמי:
(כא) אם נתערב וכו' - ר"ל לאחר
שהודלק שנעשה בו מעשה נתערב [דמקודם לכן לא נאסר דהזמנה לנר חנוכה לאו מילתא היא] ואח"כ
כבה בתוך זמן שיעורו ופסק בתה"ד דלא בטל אפילו באלף דהיינו ליטול אחת מתוכן להדליקו
ולהשתמש בו וה"ה בעודן דולקין לא יטול אחד מתוכן להשתמש בו לאורו והכל מטעם דהוא
דבר של מנין ור"ל דאפילו במקום שרגילין למכור הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה
הכל מונין אותן בכל לילה ודבר שבמנין חשוב הוא ולא בטיל:
(כב) דהוי דבר של מנין - ורש"ל
חולק ופוסק דחד בתרי בטל. ועיין בט"ז שכתב דאפילו להרמ"א דוקא כשנתערב בתוך
ימי חנוכה דחשובין הן דהן ראויין למצוה ביום המחרת אבל אם נתערב ביום השמיני וכ"ש
לאחר מכן כבר בטל חשיבותו ודינו לכו"ע כיבש ביבש ובטל ברוב:
(כג) כל כך שבודאי וכו' - פי' אם נתערב
נר חנוכה א' מדליק ב' ואם נתערב ב' או ג' ידליק אחד יותר כדי שימצא בו נר של היתר ג"כ:
(כד) מותר להשתמש אצלן - דהא הדלקת
השמש הוא כדי שישתמש לאורן ש"מ דאם הם ביחד מותר לשמש אצלן ויש מן הפוסקים דס"ל
דדוקא שמש שעומד למעלה מכל הנרות שרי דאז עיקר תשמישו לאור השמש משא"כ בזה שמשתמש
לאור כולן הרי מתהנה ג"כ מנר חנוכה והנה במ"א ופר"ח הסכימו דהדין עם
הרמ"א אמנם הגר"א לעיל בסימן רס"ד האריך בזה ומשמע דלדבריו אין הדין
הזה מוכרע וכן במור וקציעה משמע דלמעשה יש להחמיר בדין זה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעג סעיף א
* ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה -
עיין בט"ז שהאריך והעלה דאף לדעה זו היינו דרך ארעי דוקא אבל לימוד דרך קבע לכו"ע
אסור ועיין בא"ר ובחמד משה שחולקים עליו ודעתם דלדעה זו אף דרך קבע מותר [וקושיותיו
תירצו האחרונים עיין ביד אפרים ובמאמר מרדכי ובח"מ] וא"כ אפשר לומר דדעה
הראשונה האוסרת הוא דוקא אם הלימוד היה בדרך קבע אבל לא בדרך ארעי ומה שהביא המ"א
בסק"ב ראיה ממה שכתבו הפוסקים דאפילו לאכול אצלן אסור כבר כתב הח"מ דאין
ראיה זו מכרחת דאולי אכילת קבע אמרו ומה שכתב עוד וכן מוכח סימן תרע"ח גם מהתם
אין ראיה דאכילת שבת ודאי קבע הוא ולא ארעי. והנה באמת הלא ידוע דעת הרא"ש דתשמישי
ארעי שרי (ורק בענין הרצאת מעות כשמקרב ידיו אצל נר חנוכה אז אסור משום דהוי גנאי להן
אבל בעלמא שרי ומה שהקשה הט"ז עיין בח"מ) ורש"ל פסק ג"כ הכי וע"כ
לענ"ד בענינינו דמספקינן לענין לימוד דרך ארעי אין להביא ראיה להחמיר ממה שהביא
המ"א בסק"ג ד"ה ואפילו תשמיש וכו' וכ"פ רש"ל דהלא רש"ל
כתב בהדיא דדוקא הרצאת מעות מאחר שמקרב ידיו אל הנר אבל שאר תשמישי ארעי שרי עכ"ל
וע"כ לענ"ד אפילו אם נפסוק להלכה כמסקנת המ"א בסק"ב דבתשמישי ארעי
אפילו כשאין ידיו סמוכות לנר אסור ושלא כדעת ב"י וד"מ ורש"ל שהעתיקו
דבריו להלכה כשנצרף לזה ג"כ כשהוא תשמישי קדושה ובדרך ארעי כגון ללמוד לפניהן
דרך ארעי אפשר דלכו"ע אין להחמיר וצ"ע. ודע עוד דאפילו ללמוד בדרך קבע אפשר
דאין להחמיר רק בכדי שיעור המבואר לעיל סימן תרע"ב סעיף ב' אבל לא בתר זה והיינו
אפילו אם נרצה להחמיר שם שלא כדעת המחבר הוא רק לדבר הרשות אבל לא לדבר מצוה וצ"ע
ויותר טוב אם הוא חול ואין לו נר אחר ללמוד לפניו שיכבנה לאחר כלות השיעור ויחזור וידליקנה:
* שאם ישתמש וכו' - עיין במ"א
שכתב אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן וכו' עיין בפמ"ג שפירש דאף נגד אור הנוסף
או השמש ג"כ אסור לכתחלה והמעיין ברבינו ירוחם שהובא בב"י לא משמע כן אלא
דנגד השמש כשמניחו בפ"ע רחוק קצת מהנר מותר לשמש נגדו וכ"כ במחה"ש בביאור
דברי המ"א ע"ש אח"כ מצאתי בא"ר שהסכים ג"כ לדינא דנגד השמש
מותר להשתמש. ועיין בשע"ת סוף ד"ה השמש דעתו נמי כמו שכתבנו:
* יהיה לאור הנוסף - הנה לדעת הב"ח
הוא כפשטיה דאך נגדו מותר לשמש אבל נגד כולן יחד אסור כיון שיש נר חנוכה בתוכם וכן
מוכח דעת הר"ן כמו שכתב הפר"ח כאן והגר"א בסימן רס"ד ולדעת רמ"א
בסוף הסעיף כיון שיש נר חול בתוכם שוב אין ביזוי מצוה בהשתמשו נגד כולם כיון שיש שם
נר הנוסף או השמש והיה די לו לשמש נגד אורו בלבד ולא מהני ליה נר חנוכה [ולפי דבריו
מש"כ יהיה לאור הנוסף היינו שאור הנוסף הלא יועיל לו ג"כ לשימושו ולהכי שרי]
וכן הסכים המ"א והפר"ח להקל [אלא שהפר"ח סיים דאם אין די לו לתשמישו
בהנר של חול דהיינו דבר שהוא צריך עיון גדול וצריך לזה הענין ג"כ האור של נר חנוכה
באופן זה בודאי אין להקל] אלא דהמ"א סיים דלדברי המלחמות אין להשתמש נגד כולן
בענינינו מטעם אחר שלא יאמרו לצרכו הדליקן [אבל נגד השמש לבד אין להחמיר וכמו שכתבנו
לעיל] משא"כ שם לענין תערובות לא שייך זה וכמו שכתבנו שם בשם המחה"ש ע"ש:
* ואז מותר וכו' - עיין במ"ב
ד"ה מותר ואע"ג דמ"א גופיה כתב בסק"ד בשם המלחמות אע"ג דאיכא
שמש לא ישתמש אלא לאור השמש ולא לאור נ"ח היינו משום דנ"ח דולק למצותן לכן
צריכין הכירא שהודלק לשם מצוה ואם ישתמש אצלן יאמרו לצורכו אדלקיה דלפעמים מדליק כמה
נרות משא"כ הכא בתערובות כשידליקן לא ידליקן לשם מצוה כ"א לצורכו ואין צריך
נר התירא כ"א דלהשתמש לנר האסור בלבד לא שרינן וכיון דאיכא חד נר היתר תו לא מקרי
נהנה מדבר איסור [מחה"ש ועיין בח"מ דבנתערבה אחר שכבתה מסכים גם הוא לדינא
דרמ"א להקל משא"כ בדינא דמלחמות הנ"ל עי"ש]:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע
החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה
מדליק והולך עד ב שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו ג חצי שעה או יתר, עבר
זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן
השוק, הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה ד פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה
רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.
בית יוסף אורח חיים סימן תרעג
...ומ"ש שאף בחול אם כבתה קודם
שעבר זמנה אין צריך לחזור ולהדליקה ולא חיישינן נמי שמא יטה מפני שאין אורה יפה שהרי
אסור להשתמש לאורה. שם א"ר ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור
להשתמש לאורה. ופירש רש"י כבתה אין זקוק לה. הלכך בחול שרי: ואסור להשתמש
לאורה. שיהא ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטיה. וכתוב בתרומת הדשן (סי' קב)
שאפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום אינו זקוק לה: וכתב
הר"ן (ט. ד"ה שמע מינה) נשאל הרשב"א (ח"א סי' תקלט) אם לאחר
שהדליק בא לתקנה וכבה אותה בשוגג אם חייב לחזור ולהדליקה ואם מברך פעם שנית והשיב
מסתברא שאינו חייב להדליקה דהוה ליה ככבתה שאין זקוק לה דהדלקה עושה מצוה וכבר הדליקה
ואם בא להדליקה אינו מברך עליה דמצות הדלקה הא עבדא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעג
סעיף ב
* (כה) הדלקה עושה מצוה. לפיכך * יב
אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, [ט*] ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת (כו)
שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג,
אינו זקוק לה. הגה: (כז) ואם רוצה [יב] להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה, אין לברך עליה
(רשב"א סימן תקל"ט, ור"ן).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעג סעיף ב
(כה) הדלקה עושה מצוה וכו' - ר"ל
כיון שהדליק תיכף קיים המצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ואם הדליקה במקום הרוח
וכבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי דזה הוי כאלו לא נתן בה שמן
כשיעור ומ"מ לא יברך עליה [אחרונים] ופשוט דאם הוא רואה שהאור אין נאחז
בהפתילה ובודאי יכבה במהרה שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר
הכביה:
(כו) שעדיין הוא מבעוד יום - הטעם
כיון שבע"ש מחוייב להדליק קודם שקיעה וגם כבר בירך עליה להדליק נר של חנוכה
כבר הותחלה המצוה בהכשר ועיין בט"ז שחולק ע"ז ודעתו דקודם קבלת שבת שיש
עדיין היתר להדליק מחוייב לחזור ולהדליק ובלי ברכה:
(כז) ואם רוצה להחמיר וכו' -
והאחרונים כתבו דראוי להחמיר לחזור ולהדליקה בכל ענין ובפרט אם נכבה בע"ש
קודם קבלת שבת. ואם הוא קיבל בעצמו שבת ואח"כ כבה ויש עדיין זמן היתר מותר
לומר לחבירו שידליקם [פמ"ג]. ומצוה מן המובחר לקנות שעוה לנר חנוכה מן מה
שנוטף מן הנרות בביהכ"נ מאחר דאיתעביד בהו חדא מצוה ליתעביד בהו מצוה אחריתא:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעג סעיף ב
* הדלקה עושה מצוה - בתשובת
מהר"י ברונא סי' ל"ט כתב דלא יסלק ידו אחר הברכה עד אשר ידליק רוב
הפתילה היוצא מן השמן [פ"ת]:
* אם כבתה וכו' אינו זקוק לה - אכן
בעת הדלקה בעינן שיהיה בה שמן שיוכל להדליק כשיעור וכנ"ל בסימן תרע"ב
ס"ב ונ"ל דכמו כן בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז
נחשב למהדר מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור
ולהדליקה. ודע עוד דמה שאמרו אינו זקוק לה היינו אפילו כבו כולם דלא בעינן פרסומי
ניסא רק בעת ההדלקה:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע
החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה
מדליק והולך עד ב שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו ג חצי שעה או יתר, עבר
זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה
וכבתה אינו זקוק להדליקה ד פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה
לכבותה או לסלקה עושה.
בית יוסף אורח חיים סימן תרעב
א (א), ב ....ואהא דתניא מצותה משתשקע
החמה כתב הר"ן (ט. ד"ה מצותה) לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם
אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים אבל מדברי בעל הלכות גדולות (הל' חנוכה
כה ע"ד) נראה דדוקא נקט משתשקע החמה עד כאן לשונו ודברי הרמב"ם
(פ"ד ה"ה) כדברי בעל הלכות גדולות שכתב אין מדליקין נרות חנוכה קודם
שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין ונראה שדקדק רבינו לכתוב מסוף
שקיעת החמה משום דתחלת שקיעת החמה עדיין היום גדול כמו שכתבו התוספות בפרק במה
מדליקין (לה. ד"ה תרי):
א (ב) וכתוב בשם מהר"ר יצחק
אבוהב ז"ל שכתב בארחות חיים (שם טו) מי שהדליק מבעוד יום אפילו בחול מפני
שהוא טרוד יצא והוא שיהיה בפלג מנחה האחרון דלא חמיר מהבדלה דאמרינן בה (ברכות
כז:) צלי של מוצאי שבת בשבת מיהו צריך ליתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שתדליק
עד דכליא רגלא דתרמודאי עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעב סעיף
א
אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע
החמה, אלא * (א) עם א סוף שקיעתה, * לא מאחרים * ולא מקדימים. ויש מי שאומר (ב)
שאם הוא טרוד יכול להקדים (ג) מפלג המנחה ולמעלה, * ובלבד (ד) שיתן בה שמן עד [א]
שתכלה רגל מן השוק.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעב סעיף א
(א) עם סוף שקיעתה - היינו צאת
הכוכבים שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתו ואיכא פרסומי ניסא. אכן בע"ש
מקדימין וכדלקמן בסי' תרע"ט והנה המחבר סתם כדעת הטור וסייעתו דס"ל דמה
שאמר הגמרא דזמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה היינו סוף שקיעה אבל באמת יש הרבה
ראשונים דס"ל דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה שניה והוא בערך רבע שעה מקודם
ועיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר
צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב וכ"כ במור וקציעה וכן
נהג הגר"א [אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים] ואם לא
הדליק מקודם והגיע זמן צה"כ יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר וגם יש בה מצות
ק"ש שהיא דאורייתא [שע"ת] ודע דאפילו הנוהגין תמיד להדליק אחר תפלת
ערבית מן הנכון שיכינו עכ"פ השמן בתוך הנרות קודם תפילת ערבית כדי שיהיה מוכן
תיכף אחר תפלת ערבית להדליק דאם יעשה הכל אחר תפלת ערבית בודאי יש לחוש שיעבור
עיקר זמן הדלקתו והוא חצי שעה מדינא דגמרא:
(ב) שאם הוא טרוד וכו' - ר"ל שלא
יהיה לו פנאי אח"כ:
(ג) מפלג המנחה - הוא שעה ורביע קודם
צה"כ וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות. ויכול לברך ג"כ:
(ד) שיתן בה שמן עד וכו' - דאם לא
ידלוק בלילה ליכא פרסומי ניסא. ואם לא נתן בה שמן רק כשיעור חצי שעה כנהוג בכל יום
יחזור ויתן בה שמן וידליק ומ"מ לא יחזור ויברך:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעב סעיף א
* עם סוף שקיעתה - כ"כ הטור
וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית אבל ברשב"א ור"ן משמע בהדיא שהוא
תחלת השקיעה אלא דמשמע שם בשקיעה שניה [הגר"א] וכ"כ במאירי כרשב"א
ור"ן וכתב עוד ועיין במרדכי ספ"ב דשבת שכתב דלשון משתשקע מוכח שהוא תחלת
השקיעה וכו' וכן עיקר עכ"ל וכ"כ הפר"ח:
* לא מאחרים - ולפ"ז צריך להדליק
תיכף אחר צה"כ וא"כ צ"ע מי שנוהג תמיד להתפלל מעריב בזמנו דהיינו
אחר צה"כ איך יעשה [פמ"ג] והנה לדחות תפילת ערבית משום זה ג"כ אינו
כדאי דיש בה מצות ק"ש שהיא דאורייתא וגם דתדיר קודם כמו שכתבו האחרונים
וע"כ נ"ל דאיש כזה בודאי מן הנכון שידליק קודם מעריב אחד דהרבה ראשונים
ס"ל דלכתחלה יש לנהוג כן כמו שהביא הגר"א ועוד דאף הטור שכתב סוף שקיעה נוכח
בסמוך דגם הוא ס"ל דיכול להקדים עד קרוב לחצי שעה מקודם ובפרט אם נסבור בדעת
הרמב"ם במה שכתב דמדליקין עם שקיעתה היינו ממש עם הזמן שנתכסה השמש מעינינו
וידוע שדעתו דמצות הדלקה הוא רק כחצי שעה או מעט יותר אח"כ ואם עבר הזמן שוב
לא ידליק עוד א"כ אם ידליק בשעת צה"כ אינו יוצא כלל מצות הדלקה לדעת
הרמב"ם והעומדים בשיטתו בזמן השקיעה. ואפילו המקילים שיכול להדליק אח"כ
הוא ג"כ רק מטעם ספק לכמה פוסקים וע"כ נראה דטוב ונכון לכתחלה להדליק
קודם מעריב ועיין בשע"ת שכתב בשם מח"ב ג"כ שמי שעושה כן לא הפסיד
ולפי מה שהוכחנו יש לנהוג כן לכתחלה:
* ולא מקדימים - הוא מלשון
הרמב"ם עיין בר"ן ורשב"א דפליגי ע"ז [הגר"א] והנה מקור
הרמב"ם כתב הרה"מ שהוא ממה דאיתא בשבת כ"ג ע"ב ובלבד שלא
יקדים ולא יאחר ויפרש לה דאיירי בחנוכה ולפ"ז לרוב הפוסקים דמפרשי לה דאנר של
שבת קאי [הר"ח ורש"י ותוספות והרא"ש ורבינו יונה והמרדכי בריש פ'
תפלת השחר] תו אין לנו מקור לדינו של הרמב"ם וגם הטור בסימן רס"ג נסיב
לה לענין שבת וקצת פלא על השו"ע דסתם בסימן רס"ג ס"ד לענין שבת וגם
בענינינו לענין חנוכה ואולי דבענינינו סובר הטור ואפשר גם להרמב"ם שהוא מצד
הסברא שאינו ניכר לפרסומי ניסא כשמקדים דשרגא בטיהרא מאי מהני אבל קשה דהתינח אם
מפרש משתשקע החמה כפשטיה נוכל לומר שקודם שקיעה שאור היום גדול לא מינכר אור הנר
וליכא פרסומי ניסא אבל כיון שהעתיק השו"ע כפירושו של הטור והמרדכי דהיינו
מסוף שקיעה והוא צאת הכוכבים בודאי כשמקדים קצת כערך רבע שעה והוא זמן בין השמשות
[אפילו לדעת ר"ת וסייעתו] או מעט יותר איכא היכר שהוא ללילה ותדע בשבת
ג"כ פסק השו"ע שם שלא יקדים מטעם שאינו היכר שמדליקו לכבוד שבת
ואפ"ה ידוע שמוכרח לכו"ע להדליקו קודם ביה"ש הנ"ל וע"כ אנו
צריכין לומר דמה שאמרו ובלבד שלא יקדים היינו דוקא שמדליקו בעוד היום גדול שאז
אינו מינכר שהוא לכבוד שבת וכן בענינינו שהוא לשם חנוכה וכן מוכח לשון השו"ע
שם עי"ש אבל לא כשמדליקו רבע שעה או אפילו חצי שעה לערך קודם צה"כ. והנה
הטור כשהעתיק מסוף שקיעה לא העתיק ובלבד שלא יקדים והרמב"ם שהעתיק ובלבד שלא
יקדים לא העתיק מסוף שקיעה אלא כתב שמדליקין עם השקיעה [וז"ל בפ"ד מה'
חנוכה הלכה ה' אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין
ולא מקדימין] וכונתו ממש קודם השקיעה [וכענין שאמרו בשבת ל"ג ג' דברים צריך
אדם לומר ע"ש עם חשיכה וכו' הדליקו את הנר הרי דלשון עם היינו זמן מה קודם]
ואפילו אם נפרש דהרמב"ם סובר כר"ת וסייעתו דהיינו השקיעה השנייה
ג"כ אנו מוכרחין לומר דזמן של בין השמשות ומעט יותר כעשרה מינוט מקודם דהוא
בס"ה לערך כ"ה מינוט קודם צה"כ אינו בכלל ובלבד שלא יקדים והראיה
משבת וכ"ש לפי מה שביררנו לעיל בסימן רס"א מכמה פוסקים דהרמב"ם
סובר דצריך להדליק נרות בע"ש קודם שנתכסה השמש מעינינו [ואינו סובר כר"ת
דשני שקיעות הן] והוא הנקרא שקיעה א"כ בודאי כשמדליק אפי' קודם שקיעה
ג"כ אינו בכלל שלא יקדים אך שלא יקדים הרבה קודם שקיעה דזהו מה שאמרו ובלבד
שלא יקדים. היוצא מדברינו דהמחבר שהעתיק כטור מסוף שקיעה וצירף לזה דברי
הרמב"ם שלא יקדים הוא צע"ג. ואגב דאיירינן בהאי ענינא אכתוב מה דקשה לי
בדברי הב"י שכתב ודברי הרמב"ם כדברי בה"ג שכתב אין מדליקין נרות
קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין עכ"ל וקשה הלא
הר"ן מקשה על דברי בה"ג ממה דקי"ל לענין שבת דאחר שקיעה אסור
להדליק ושם נמי תניא משתשקע וע"כ דבענינינו ג"כ אם רצה להדליק מקודם
מדליק ותירץ דבה"ג יסבור כרב יוסף ושם נמי מותר אחר שקיעה ע"ש
ולפ"ז מה יענה להרמב"ם דפוסק כרבה כמו שכתב הרה"מ בפ"ה מהלכות
שבת וע"כ אנו צריכין לומר כמו שכתבנו מקודם דעם שקיעתה היינו זמן מה קודם
ג"כ נכלל בעם שקיעתה ודומיא מה דאיתא בשבת ג' דברים צריך לומר ע"ש עם
חשיכה וכו' הדליקו נר ומה שכתב אין מדליקין נרות קודם שתשקע החמה היינו זמן הרבה
קודם:
* ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה וכו' -
לכמה פוסקים הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים שהוא בס"ה שעה וג' רבע שעה מזמן
הדלקה ואסור להשתמש לאורה כל אותו הזמן (אף שהדליקה בעוד היום גדול) ואם כבתה בחול
קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולהדליק אבל לא יברך דע"פ הדחק אמרינן דמפלג
המנחה ולמעלה כבר הותחל המצוה [פמ"ג]:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע
החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק
והולך עד ב שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו ג חצי שעה או יתר, עבר זמן
זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק,
הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה ד פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם
רצה לכבותה או לסלקה עושה.
רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן ג
ג [דף כא ע"ב] אמר ר' זירא אמר
רב מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה
בין בחול בין בשבת קסבר אסור להשתמש לאורה ולא אתי לאטויי ותו ממדליקין בהן בחנוכה
בשבת מכלל דאי כביא לא מדליקין לה ש"מ כבתה אין זקוק לה. והא דתניא מצותה משתשקע
החמה עד שתכלה רגל מן השוק לאו דאי כביא הדר מדליק לה אלא דאי לא אדליק מצי מדליק אבל
מכאן ואילך עבר הזמן. הלכך אע"פ שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה
בתחלת הלילה ונראה דלדידן שאנו מדליקין נר חנוכה בפנים ואין היכרא אלא לבני בית אין
להקפיד על זה. אי נמי לשיעורא שיש ליתן שמן בנר שיהא דולק כשיעור הזה. א"נ אם
אחר שדלקה כשיעור הזה רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. עד שתכלה רגל מן
השוק עד כמה. רבי יוחנן אמר עד דכליא ריגלא דתרמודאי פירוש עצים ידועים אצלם ונקראים
תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראים תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעה כמו חצי שעה עד
שמגיעין לבתיהם:
טור אורח חיים סימן תרעב
מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה
מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא הילכך צריך ליתן בה
שמן כזה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לכבות לאחר שיעבור זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה
לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם ז"ל
שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן
אינו מדליק אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת דשרגא בטיהרא מאי אהני
וכן לא ישלים בלילה של אחריו שכבר עבר זמנו וכ"כ ה"ר יצחק ב"ר יהודה
והתוספות כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם
שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא
אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן וכתב בס"ה ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית
נעורין ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין
בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעב
א (א), ב מצותה מסוף שקיעת החמה עד
חצי שעה מן הלילה וכו'. בפרק במה מדליקין (שבת כא:) תניא מצותה משתשקע החמה עד
שתכלה רגל מן השוק וכתבו הרי"ף (ט.) והרא"ש (סי' ג) דשיעור שתכלה רגל מן
השוק הוי כמו חצי שעה אחר שקיעת החמה ומפרש בגמרא דהיינו לענין דאי לא אדליק מדליק
ואי נמי לשיעורה וכתבו הרי"ף (שם) והרא"ש (שם) אי נמי לשיעורה כלומר
שצריך ליתן שמן לתוכה כדי שתהא דולקת והולכת עד השיעור הזה אם היתה דולקת והולכת
עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו: ואהא דאמרינן דאי לא אדליק
מדליק כתב הרא"ש (שם) אבל מכאן ואילך עבר הזמן הילכך אף על פי שמתרץ תירוץ
אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה ומשמע מדבריו דהיינו לכתחלה אבל
אם עבר ולא הדליק ידליק מספק וכן כתבו התוספות (שם ד"ה דאי) בשם ר"י
פורת ולא היה לו לרבינו לכתוב ודלא כהרמב"ם (פ"ד ה"ה) שכתב עבר זה
הזמן אינו מדליק מאחר שאף לדברי האומר מדליק אינו מדליק אלא מספק:
ומ"ש ואם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת וכן לא ישלים
בלילה שלאחריו וכו'. זה לשון המרדכי בפרק במה מדליקין (סי' רסח) השיב רבי מאיר
(תשו' מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תרלד) בנר חנוכה שלא הדליק בלילה כך דעתי
נוטה דכיון שלא הדליק שוב לא ידליק ודיחוי הוא כדתניא מצותה משתשקע החמה עד
שתכלה רגל מן השוק דאי לא אדליק מדליק משמע שלא עשה מצוה מן המובחר וביום אין
פרסום הנס ניכר וכל שכן בשאר לילות לא ידליק עכ"ל ומצאתי כתוב בתשובה אשכנזית
(שו"ת מהרי"ל סי' כח) דלא בא הר"מ לומר אלא דאותו לילה אין לו
תשלומין אבל אלילות אחרות לא קאי דנס כל יומא איתיה ולית דין צריך בושש וכן איתא
באגודה (שבת פ"ב סי' לא) ולא דמי לעומר (עי' לעיל סו"ס תפט) דהתם משום
דכתיב (ויקרא כג טו) תמימות תהיינה אבל הכא כל חדא מצוה באנפי נפשה היא ומה שמוסיפין
משום הידור הוא ע"כ וכן כתב הרוקח (סי' רכו עמ' קכח) וזה לשונו אם לא הדליק
לילה אחד לא ידליק למחר או לילה האחרת מה שהיה לו להדליק אז ולא דמי לקריאת שמע
ותפלה דאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות כו.) שיחזור ויקרא ויתפלל ובשבלי הלקט (סי'
קפו) הביא תשובת הר"מ ודבריו מבוארים שם כמו שכתבתי בשם התשובה האשכנזית:
וכתוב בארחות חיים (הל' חנוכה אות י) מי שלא הדליק בליל שלישי אלא שתי נרות או
בליל רביעי אלא שלשה זה היה מעשה בלוני"ל והחמירו שידליק מה שחסר להדליק ואין
צריך לברך פעם אחרת כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשאה וכתב הרשב"א
בתשובה מי שלא הדליק בלילה א' מכל הלילות שוב אינו מדליק שכבר הוא דחוי עכ"ל
ונ"ל שפירוש דברי הרשב"א כמו שנתפרשו דברי הר"מ דאנר דאותו לילה
קאמר דאין לו תשלומין.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תרעב
סעיף ב
שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה,
מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי
ניסא; (ה) ב הלכך צריך ליתן בה שמן * ג כזה (ו) השיעור, ואם נתן בה יותר (ז) ד יכול
לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול (ח) להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. הגה: י"א
(ט) שבזמן הזה שמדליקין בפנים (י) ה א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק
(ד"ע וטור בשם תוספות), * ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה,
אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך (יא) ו כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא
הדליק, אין לו תשלומין. הגה: ובלילות אחרות ידליק (יב) כמו שאר בני אדם, אע"פ
שלא הדליק בראשונה (מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעב סעיף ב
(ה) הלכך צריך ליתן וכו' כזה וכו' -
משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל
מן השוק אכן כ"ז הוא לדין התלמוד שהיה ההיכר לעוברים ושבים אבל האידנא דההיכר
הוא רק לב"ב לעולם בעי שיעור הידוע [פר"ח] ואף מדליק אחר שכלה הרגל משוק
בעי זה השיעור [פמ"ג]:
(ו) השיעור - ואף בזמנינו צריך לשיעור
הזה אבל אם נותן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה אבל בנרות של שעוה יש
הידור מצוה כשהן ארוכות ומ"מ אין לעשותם גדולות יותר מדאי. כתב הב"י בשם
א"ח מי שבירך והדליק נר אחת בלילה שניה ידליק אח"כ עוד נר אחת ולא יברך
ועיין בפמ"ג שמצדד דאפילו לא היה דעתו מתחלה רק על נר אחת ואח"כ נזדמן
לו עוד נר ג"כ לא יברך עוד כי מדינא אין חיוב רק נר א' והשאר משום הידור
כנ"ל:
(ז) יכול לכבותה וכו' - שאינו מקצה
השמן רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצותו וע"כ מותר לכבותו ולהנות ממנו
ומ"מ הסכימו כמה אחרונים דלכתחלה טוב להתנות שאינו מקצה השמן אלא לשיעור
הדלקה משום דיש מן הפוסקים שסוברים דאם נתן בסתם הקצה למצותה הכל:
(ח) להשתמש לאורה וכו' - ויש מחמירין
שבעוד שהנרות דולקין אין להשתמש לאורן משום הרואה שלא ידע לחלק בין תוך זמן שיעורו
לאחר זה הזמן:
(ט) שבזמן הזה שמדליקין בפנים -
ר"ל וא"כ ההיכר הוא רק לב"ב:
(י) אינו צריך - וידליק כשבני הבית
מקובצים יחד. ואפילו ללמוד אסור משהגיע זמנה וכ"ש אכילה וש"ד ואפילו
התחיל פוסק:
(יא) כל הלילה - עד עמוד השחר ובברכה
והיינו דוקא אם בני הבית נעורים אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה
דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש
ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה:
(יב) כמו שאר בני אדם - ר"ל
בלילה שניה שתי נרות ובלילה שלישית שלש ולא נימא דלדידיה הלילה שניה היא ראשונה
וידליק רק אחת [ד"מ]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעב סעיף ב
* כזה השיעור - ומי שאין לו שמן
כשיעור הזה ידליק בלא ברכה [פמ"ג] ושעוה מעובדי עבודת גלולים אין ליקח
וכדלעיל בסימן קנ"ד במ"ב סקמ"ה:
* ומ"מ טוב ליזהר גם בזה"ז
- שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש הכירא לעוברים
ושבים [טור]:
רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן ט
ט שאילתות דרב אחאי נר חנוכה שהותיר
בו שמן מהו צריך לעשות בו. תא שמע דתנו רבנן נר חנוכה שהותיר בו שמן ביום ראשון מוסיף
עליו ומדליקו ביום השני. ביום השני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי וכן בשאר הימים.
אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו לפי שהוקצה למצוה אסור להשתמש
ממנו: רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן ג
ג [דף כא ע"ב] אמר ר' זירא אמר
רב מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה
בין בחול בין בשבת קסבר אסור להשתמש לאורה ולא אתי לאטויי ותו ממדליקין בהן בחנוכה
בשבת מכלל דאי כביא לא מדליקין לה ש"מ כבתה אין זקוק לה. והא דתניא מצותה משתשקע
החמה עד שתכלה רגל מן השוק לאו דאי כביא הדר מדליק לה אלא דאי לא אדליק מצי מדליק אבל
מכאן ואילך עבר הזמן. הלכך אע"פ שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה
בתחלת הלילה ונראה דלדידן שאנו מדליקין נר חנוכה בפנים ואין היכרא אלא לבני בית אין
להקפיד על זה. אי נמי לשיעורא שיש ליתן שמן בנר שיהא דולק כשיעור הזה. א"נ
אם אחר שדלקה כשיעור הזה רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. עד שתכלה רגל
מן השוק עד כמה.
טור אורח חיים סימן תרעז
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק
בליל ב' נותר בליל ב' מוסיף עליו ומדליק בג' וכן בכל הלילות נותר ממנו בליל ח' עושה
לו מדורה ושורפו בפ"ע שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו
כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל
לתוך התנור בי"ט שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר
ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק ואסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה
דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה ואפילו אם נותנו בכלי מאוס
חיישינן הלכך אין לו תקנה:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעז
ד הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון
מוסיף עליו ומדליק בליל שני וכו' עד שהרי הוקצה למצותו. כן כתב הרא"ש בפרק
במה מדליקין (סי' ט) בשם שאילתות דרב אחאי (סי' כז שאילתא ב) והמרדכי בשם ילמדנו
ופסיקתא רבתי וא"ת והרי כתב רבינו בסימן תרע"ב צריך ליתן בה שמן כזה
השיעור ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה לאחר
זה הזמן שעבר עיקר מצותה וגם הרי"ף (ט.) והרא"ש (סי' ג) כתבו כן בפרק
הנזכר ודברים אלו סותרים זה את זה וכן כתב הר"ן (ט. ד"ה אי נמי)
שהגאונים שאומרים שאם כבתה ונשאר שמן ביום הראשון מוסיף עליו ומדליק ביום שני וכו'
נשאר בה ביום אחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצותו הם חולקים על
מה שכתב הרי"ף שאם היתה דולקת והולכת עד כשיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש
לאורה הרשות בידו אבל אין נראה כן מדברי הרא"ש שאף על פי שכתב סברא זו דעושה
לו מדורה בשם השאילתות אם איתא שהיה סובר שהיא חולקת על הסברא הראשונה ה"ל
לכתבן סמוכות זו לזו ורבינו פשוט הוא שסובר שאינן חולקות שהרי כתב לשתיהן סתם
ומצאתי כתוב בשם מהר"י אבוהב ז"ל שיש לחלק ביניהם שכשנתן השמן בנר ולא
הקצהו אלא לשיעור זמן הדלקה יכול אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה אבל כשנתן השמן בנר
בסתם אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו זה התיקון עכ"ל ולי נראה
לחלק ביניהם בענין אחר שמה שכתב בסימן תרע"ב מיירי שנתן בה שמן יותר מכשיעור
ואחר שדלק כשיעור מותר ליהנות ממנו דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד ומה
שכתב בסימן זה מיירי בשנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוא הוקצה למצותו ולפיכך
צריך לעשות לו מדורה דכיון דמשיעור הדלקה הוא הוקצה למצותו ואסור ליהנות ממנו וכן
כתוב בהגהות מיימוניות (פ"ד אות ד): ואיכא למידק למה צריך לעשות
מדורה למותר השמן והפתילות מאי שנא מעצי סוכה ונוייה דשרי אחר החג כבר תירץ
הר"ן (שם) דהתם לא מקצה להו אלא לימי החג לפי שעשויין להשאר אחר החג ולא מקצה
להו למצותן לגמרי אבל שמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה
אותן למצוה דאין אדם מצפה אימתי תכבה נרו ואם נשתיירו הרי הן אסורין שהרי הקצה
אותן למצותן לגמרי ודומה לעצי סוכה ונוייה שנפלו בחג שאסורין כדמוכח בפרק המביא
כדי יין (ביצה ל:) ולא דמי לנר של שבת שעשויה להיות כולה למצוה ואפילו הכי נהנין
אחר השבת מן השמן ומן הפתילה משום דהתם אף בעודו דולק לעצמו למצותו נהנין ממנו מה
שאין כן בנר חנוכה וכיוצא בזה כתבו התוספות בפרק כירה (שבת מד. ד"ה שבנר):
ואם נתערב ממנו ואין ששים לבטלו כתב
הר"מ (פסקים ח"א סי' תרי) שאין להוסיף עליו כדי לבטלו וכו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעז סעיף
ד
(יז) [א*] הנותר ביום השמיני * (יח)
מן השמן * י הצריך * לשיעור הדלקה, <ג> עושה לו מדורה (יט) יא ושורפו בפני
עצמו שהרי הוקצה למצותו; ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר (כ) יב
<ד> שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעז סעיף ד
(יז) הנותר ביום השמיני וכו' - דבלילות
הקודמין אם נותר יכול להשתמש בהן למצות הדלקה בלילות שאחריהן ואם נתערב בשמן אחר
דינו כדלקמיה:
(יח) מן השמן הצריך וכו' - היינו שלא
נתן תחלה רק כשיעור הדלקה ונכבה באמצע ונותר ולכן אסור דהוקצה למצותו ואסור להנות
הימנו אבל אם נתן הרבה בנר ונותר מותר להשתמש בו לכתחלה וכמו שכתב לעיל בסימן
תרע"ב ס"ב. ודע דיש פוסקים שסוברין דאם נתן השמן בסתם הוקצה כל השמן אם
לא דהתנה לכתחלה שלא יאסור אלא כשיעור ועיין לעיל בסימן תרע"ב במ"ב
סק"ז:
(יט) ושורפו בפ"ע - דלהניחו לשנה
הבאה לנ"ח אסור דחיישינן לתקלה ואפילו להניחו בכלי מאוס דודאי לא יבוא לאכלו
ג"כ אסור דחיישינן שמא יבוא לדלוק ולהנות הימנו:
(כ) שאין להוסיף עליו וכו' - ועיין ביו"ד
סימן צ"ט ס"ו דיש מתירין בכל איסור דרבנן להוסיף עליו אם נתערב ולכן כתב
כאן יש מי שאומר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעז סעיף ד
* מן השמן וכו' - עיין מ"ב
דהיינו כשנכבה באמצע השיעור ואם נכבה כזה בליל זיי"ן והוסיפו בליל ח' הרבה
שמן יותר מן השיעור ודלק כשיעור חצי שעה וניתותר נראה דלכו"ע אסור להנות מהן
דבודאי יש בזה מן השמן של תוך זיי"ן האסור אם לא שיודע שבשמן שהוסיף על
האתמול היה ס' כנגד מעט הראשון:
* הצריך וכו' - עיין מ"ב
מש"כ דיש פוסקים שסוברין וכו' אבל אם לקח צלוחית של שמן לנר חנוכה ונשתמש
ממנו כדי צרכו לכו"ע אין הנותר בכלל מותר השמן שבנר חנוכה [ע"ד בשם
בארות המים]:
* לשיעור הדלקה - כתב הש"ג
צ"ע אם נתן השמן לשיעור הדלקת חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה (כגון שהפתילה דקה
והוא חשב שהפתילה בינונית) אם מותר להסתפק ממנו דאפשר כיון דהוא אקציה מדעתו אף דבטעות
הוי נאסר. והובא דבריו במ"א: