רי"ף שבת דף י.
גמ' שבת דפים כג.,כג:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 43:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 38:30 דקות
3)אורח שאין מדליקין עליו בתוך ביתו
4)המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות
7)וכן כל המצות שהן מדברי סופרים מברך
קודם לעשייתן
8)קטן שנולד מהול כשמטיפין ממנו דם
ברית אינו צריך ברכה
9)חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות צריכה שתי נרות
10)נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני
אדם
11)מילא קערה שמן והקיפה פתילות
12)היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר
ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו
13)אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר
חנוכה ויין להבדלה
14)בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה
ואח"כ נר שבת
15)לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת
חל עליו שבת ונאסר במלאכה
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה ט
נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י
או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה, הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו
על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו, אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה
אומר לצרכו הוא עומד. * עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה
שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה, ומותר להדליק כ נר חנוכה מנר חנוכה אחר. +/השגת הראב"ד/
מותר להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה אחר. א"א ועל ידי קינסא.+
טור אורח חיים סימן תרעה
הלכתא הדלקה עושה מצוה ולא הנחה שאם
היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות
חנוכה הילכך עששית שהיתה דולקת כל היום לערב מכבה ומדליקה לשם מצוה ומכל מקום צריך
שידליקנה במקום הנחתה שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הוא
מדליקה וכן אם מדליקה ואוחזה בידו במקומה לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא אוחזה וכיון
שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן קודם שידליק אבל לא ידליק ויתן שמן
אח"כ ולא ידליקנה חרש שוטה וקטן אבל אשה מדלקת שאף היא היתה בנס וחייבת בה:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעה
א הלכתא הדלקה עושה מצוה ולא הנחה. הכי אסיקנא בגמרא בפרק במה מדליקין
(כג.):
ומ"ש הילכך עששית שהיתה דולקת
וכו'. שם (כב:) אמר רבי יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי
שבת מכבה ומדליקה ופירש רש"י שהדליקה למצות חנוכה מערב שבת למוצאי שבת צריך לכבותה
ולהדליקה למצות הלילה:
ומ"ש ומכל מקום צריך שידליקנה
במקום הנחתה. כלומר אף על גב דאין הנחה עושה מצוה מכל מקום צריך שידליקנה במקום הנחתה
וכדאיתא התם (כב:) אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו
הוא דאדלקה וכן אמר תו רבא (שם) היה תפוס נר חנוכה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו
הוא דנקיט לה: מצאתי כתוב בשם מוהר"י אבוהב ז"ל כתב בנמוקי יוסף כי פעם
אחת ראה בבית הכנסת שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר שבאותו כלי היו
נרות מתוקנות לנר חנוכה ואחר שהדליק המדליק נר חנוכה היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי
להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן שאף על פי ששמעו העומדים
בבית הכנסת הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה מכל מקום הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו
הוא שהדליקו ולכך צוה שלא יגביהנו אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה ואמר שעדיין יש [לפקפק]
על זה לפי שעדיין משתמשים לאורה וכיון שהרגילו כל השנה להדליקו [להשתמש] לאורה אף על
פי שאינה במקומה כיון שאין נר במקום נר חנוכה אי אפשר שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם
במקום הנר שהיו רגילין לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר ע"כ. ונראה לי שמאחר
שהדלקת נר בבית הכנסת אינו אלא משום מנהג שנהגו (עי' לעיל סי' תרעא) ואין חוששין שיהיה
לפני הפתח אלא לפני ההיכל אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים ועוד שאפילו בבית
אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית ואם כן לפי זה אין לחוש לעוברים ושבים כל
כך וכל שכן בבית הכנסת שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה ועוד היה נראה
לומר שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי דה"ל ככבתה שאין זקוק לה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעה סעיף א
(א) <א> הדלקה עושה מצוה, ולא
הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה
לשם מצות חנוכה. (ב) לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת א למצות חנוכה,
למוצאי שבת (ג) מכבה ומדליקה לשם מצוה; (ד) ומ"מ צריך (ה) ב שידליקנה במקום [א]
הנחתה, שאם הדליקה בפנים (ו) והוציאה לחוץ, לא יצא, ג <ב> שהרואה אומר: לצורכו
הוא מדליקה; <ג> וכן אם מדליקה (ז) ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא, שהרואה אומר:
לצרכו הוא אוחזה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעה סעיף א
(א) הדלקה עושה מצוה - מדמברכינן אקב"ו
להדליק נר וכו'. ולפ"ז גם בשבת ויו"ט נמי דינא הכי וכמו שכתבנו לעיל בסי'
רס"ג סי"א בהג"ה:
(ב) לפיכך וכו' - ר"ל שאם היינו
סוברין שהנחה עושה מצוה היה צריך לכבותה ולהגביה ולהניחה לשם מצוה ולהדליקה אבל כיון
שהדלקה עושה מצוה מדליקה כמות שהיא מונחת:
(ג) מכבה ומדליקה לשם מצוה - ואינו
מועיל מה שהדליקה אתמול לשם מצוה דכל יומא ויומא מילתא באנפי נפשה היא:
(ד) ומ"מ צריך וכו' - ר"ל
דלא תימא דלא איכפת לן בהנחה כלל ובאיזה ענין שידליק יצא קמ"ל:
(ה) שידליקנה במקום הנחתה שאם וכו'
- הנה בזמן הגמרא שהיה צריך להניח הנ"ח על פתח ביתו מבחוץ הוא כפשטיה דצריך
להדליק ג"כ במקום ההנחה דהיינו מבחוץ ששם הוא מקום החיוב של פרסומי ניסא ואפילו
כהיום שאנו מקילין ומדליקין בפנים בבית מ"מ אינו יוצא באופן זה דצריך שיהיה הדלקת
הנרות במקום שיניחם לבסוף משום דהרואה יאמר לצורכו הוא מדליקה ולפ"ז פשוט דה"ה
אם הדליקה בחוץ והניחה בפנים ג"כ אינו יוצא מטעם זה:
(ו) והוציאה לחוץ וכו' - וכתבו הפוסקים
שאפילו היה ההדלקה והנחה במקום אחד בפנים או בחוץ ג"כ יש ליזהר שלא לטלטל הנ"ח
ממקומן עד שיושלם השיעור של הדלקה דהיינו חצי שעה ויש מאחרונים שמקילין בזה וכתב הפמ"ג
דלכתחלה בודאי יש ליזהר בזה. ואפילו בנרות חנוכה שמדליקין בביהכ"נ ג"כ נכון
ליזהר לכתחלה שלא לטלטלן ממקומן עד שיעור חצי שעה:
(ז) ואוחזה בידו וכו' - דעת הט"ז
דדוקא שאוחזה כל זמן מצותו אבל אם אוחזה בידו קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת
יצא אבל כמה אחרונים מפקפקין בזה ודעתם דאין לדלוק עד שיהיו מונחין תחלה במקומן:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעה
ג ולא ידליקנה חרש שוטה וקטן אבל אשה מדלקת וכו'. שם בגמרא (כג.) והשתא
דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום אשה ודאי מדליקה דאמר רבי
יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס וכתב הר"ן (יב. ד"ה
האי) הילכך הדליקה חרש שוטה וקטן אף על פי שהניחה גדול לא עשה כלום מיהו כתב בעל העיטור
(הל' חנוכה קטז.) דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה
(פ"ב ה"ה) מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורים לרבים ע"כ:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעה סעיף ג
* (ט) ד [ג] אשה מדלקת נר חנוכה,
(י) <ד> שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה (יא) כלום,
(יב) ואע"פ שהניחה גדול; (יג) ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: *
(יד) ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעה סעיף ג
(ט) אשה מדלקת - פי' בעד כל בני
ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה
ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה
אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן
שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים
ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית
תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה. כתב רש"ל בתשובה סימן
ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה
עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו
ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים:
(י) שאף היא חייבת בה - שהנס היה גם
להן שהגזירה היתה על כל בתולה הנישאת שתבעל להגמון תחלה וגם התשועה נעשה ע"י אשה
שבת יוחנן כ"ג חתכה ראשו של ראש הצוררים:
(יא) כלום - אפילו אחרים עומדין ע"ג
דאין עליהן חיוב מצוה:
(יב) ואע"פ שהניחה גדול - דהדלקה
עושה מצוה ולא הנחה:
(יג) ויש מי שאומר וכו' - הנה לפי
מה שסתם המחבר בסימן תרפ"ט ס"ב משמע דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא
בהדלקתו לגדולים [אחרונים]:
(יד) ולדידן וכו' - ר"ל דאף אם
נימא להלכה דלא כהי"א הנ"ל ואינו יכול להוציא אחרים בהדלקתו מ"מ הוא
בעצמו כיון שהגיע לחינוך צריך להדליק ועיין בבה"ל ונ"ל דלקטן א"צ להחמיר
כולי האי ודי שידליק בכל לילה רק נר אחד לכו"ע. כתבו האחרונים דגר ג"כ יכול
לומר שעשה נסים לאבותינו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעה סעיף ג
* אשה מדלקת וכו' - עיין מ"ב
דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דף כ' בן מברך לאביו ואשה
מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי
עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית:
* ולדידן דכל אחד וכו' - עיין במ"ב
ועיין לקמן בסימן תרע"ז במ"א סק"ח דהביא מש"ג דס"ל דאפילו
לדידן שמדליקין נר לכאו"א קטנים פטורין [דנהי דמחוייב לחנכו היינו בדבר שיש בו
חיוב על הגדול מצד הדין אבל בזה דגם בגדול ליכא כ"א משום הידור מצוה אינו מחוייב
לחנך בו הקטן] ואח"כ מצאתי במאירי שגם הוא כתב כן וז"ל המהדרין במצות נר
לכל אחד ואחד לפי מנין בני ביתו הגדולים עכ"ל ומה שכתב שם המחה"ש להשוות
דעת הש"ג עם דעת הרמ"א הוא דוחק גדול. ובאמת מה שהמ"א הביא שם ד"ז
משום דכתב מתחלה דלדעת המחבר מיירי ע"כ שיש לו בית בפ"ע להכי מסיים ואפשר
דאפילו לדידן וכו' ואינו חייב אלא בשיש לו בית בפ"ע:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפט
סעיף ב
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, (ד)
יצא ידי חובתו; והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך <א> אם היה הקורא *
(ה) ג חרש (ו) או ד קטן או שוטה, השומע ממנו [ב] לא יצא; (ז) וי"א שהנשים ה אינם
מוציאות את האנשים. הגה: וי"א (ח) ו אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה,
ז שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפט סעיף ב
(ד) יצא ידי חבותו - וצריך שיכוין
הקורא להוציא והשומע לצאת כדין שארי מצות שאחד מוציא חבירו וכדלקמן בסי' תר"צ
סי"ד:
(ה) חרש - היינו המדבר ואינו שומע
כלל ואע"ג דבעלמא קי"ל דאם לא השמיע לאזנו יצא כדלעיל בסימן ס"ב וסימן
קפ"ה הכא לענין מגילה דהוא משום פרסומי ניסא החמירו בו יותר דהשמיעה לאזנו הוא
לעיכובא א"נ דחרש גרע טפי שאינו יכול להשמיע לאזנו ועיין בשע"ת דדוקא אם
הוא חרש גמור שאינו שומע כלל לאפוקי אם הוא שומע כשמדברים לו בקול רם. וכ"ז הוא
לדעת השו"ע אבל דעת כמה אחרונים דאפילו הוא חרש גמור יצא השומע ממנו ומ"מ
לכתחלה כו"ע מודים שלא יעמידוהו להוציא רבים י"ח. ודע דמי שכבדו אזניו או
שהוא רחוק מן הבימה ואינו יכול לשמוע היטיב מן הקורא יזהר לקרות לעצמו ממגילה כשרה
או עכ"פ יאחוז חומש והתיבות שיחסר לו יאמר תיכף מן החומש:
(ו) או קטן - אע"ג דקטן נמי חייב
עכ"פ מדרבנן כדלעיל בס"א אפ"ה אינו יכול להוציא את הגדול דלגבי קטן
הוי תרי דרבנן (ר"ל דעצם קריאת המגילה הוי רק מד"ס וחיובו של קטן הוי ג"כ
רק מדרבנן בכל המצות) משא"כ גדול הוי חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן.
והנה לעיל בסימן תרע"ה ס"ג הביא המחבר דיש מי שמכשיר בקטן שהגיע לחינוך שיכול
להוציא אחרים בהדלקתו וה"ה לענין קריאת המגילה ועיין בעקרי דינים שכתב בשם סמא
דחיי דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך:
(ז) וי"א שהנשים אינם מוציאות
וכו' - ולא דמי לנר חנוכה דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה ופסולה מפני כבוד הצבור
ולכן אפילו ליחיד אינה מוציאה משום לא פלוג וגם דאפשר דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע
וכדלקמיה ומקרי שאינה מחוייבת בדבר לגבי איש אבל אשה מוציאה את חברתה:
(ח) אם האשה קראה וכו' - ועיין במ"א
שמצדד דלא תקרא לעצמה כלל רק תשמע מהאנשים. וכ"ז ביש לה ממי לשמוע אבל אם אין
לה מי שיקרא לפניה תקרא היא לעצמה במגילה כשרה ומברכת אקב"ו לשמוע מקרא מגילה
[ח"א]:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה יא
אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו אינו
צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו, אין לו בית להדליק עליו בו צריך להדליק במקום שנתארח
בו, נ ומשתתף עמהן בשמן, ואם היה לו בית בפני עצמו אע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו
צריך להדליק בבית שהוא בו מפני העוברין.
בשבת
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג
סעיף ו
* (כח) בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם,
צריכים להדליק נר שבת (כט) בחדרם (ל) יג ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו (לא) יד
א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ו
(כח) בחורים - היינו שיש להם נשים
אלא שהולכין חוץ לביתם ואף שאשתו מדלקת בביתו אינו נפטר בברכת אשתו כיון שיש לו חדר
מיוחד במקום שמתארח שם וכ"ש אם אינו נשוי דמחויב להדליק:
(כט) בחדרם - אפילו החדר מיוחד רק
ללון שם ואוכלים בבית אחר:
(ל) ולברך עליו - דהדלקת נר חובה משום
שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן וצריך להיות הנרות ארוכים שידלקו עד שיבואו לביתם בלילה
ובלא"ה הוי ברכה לבטלה [דה"ח]. ועל הירידים שמתאכסנים הרבה בע"ב בחדר
אחד ואין הבעה"ב עמהם בחדרם חל עליהם חובת הדלקה בברכה אפילו אם נשיהם מדליקין
בביתם ע"כ ישתתפו כולם וידליק אחד ויברך ויכוין להוציא כולם בברכתו וגם הם יכוונו
לצאת בברכתו ואם הבעה"ב ג"כ עמהם בחדרם אין צריך להשתתף עמו בפריטי כיון
שנשיהם מדליקים בביתם וכדלקמן בס"ז:
(לא) אין צריך וכו' ולברך עליו - אבל
להדליק צריך אפילו אינו אוכל שם כדי שלא יכשל בעץ או באבן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג סעיף ז
אורח (לב) שאין לו חדר מיוחד וגם אין
מדליקין עליו בביתו, צריך (לג) להשתתף (לד) בפרוטה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ז
(לב) שאין לו חדר מיוחד - הא אם היה
לו חדר מיוחד צריך להדליק ולברך אפילו אם מדליקין עליו בביתו וכנ"ל בס"ו:
(לג) להשתתף - ובריש סימן תרע"ז
הביא המג"א בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף ומסיק שם דאפשר דהיינו
דוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הרי הוא בכלל ב"ב ע"ש:
(לד) בפרוטה - וה"ה אם הבעה"ב
מקנה לו חלק בנר שלו במתנה וכמ"ש לקמן בסימן תרע"ז לענין נר חנוכה:
בחנוכה
טור אורח חיים סימן תרעז
אכסנאי חייב להדליק בפ"ע ואינו
יוצא בשל בעל הבית ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו א"צ
יותר ואם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בע"ה
אלא צריך להדליק בפתחו כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות בן האוכל אצל אביו
או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה
והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל
במקום אחר ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר
אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק ע"כ.
כתב רב שר שלום אנשים הרבה הדרים בחצר אחד שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן
בנר אחד אבל להידור מצוה כל א' וא' מדליק לעצמו על פתח ביתו ואי פתח חד בבא לנפשיה
חייב לאדלוקי משום חשדא הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל
ב' נותר בליל ב' מוסיף עליו ומדליק בג' וכן בכל הלילות נותר ממנו בליל ח' עושה לו מדורה
ושורפו בפ"ע שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו כתב ה"ר
מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור
בי"ט שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן אבל
הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק ואסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה דחיישינן
שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן
הלכך אין לו תקנה:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעז
א אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו ואינו יוצא בשל בעל הבית ומיהו בפרוטה
שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו וכו' עד אלא צריך להדליק בפתחו. פשוט
בפרק במה מדליקין (כג.) והטעם דכשיש לו פתח פתוח לעצמו דצריך להדליק בפתחו הוי משום
חשדא והא דאמרינן דאם מדליקין עליו בביתו אינו צריך כתב המרדכי (סי' רסז) ומכל מקום
צריך לראות כדאמרינן בסמוך הרואה יומא קמא מברך שתים מכאן ואילך אחת וכן אומר ר"י
שנהגו בני אדם שהיו הולכין [בגייר"ש] ליריד ולא היה דר יהודי באותה עיר ומדליקין
בבית הגוי ע"כ:
כתב אדוני אבי ז"ל בתשובות בן
האוכל אצל אביו או אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה וכו'. הרשב"א כתב בתשובה
(ח"א סי' תקמב) דאין צריכין להדליק אבל צריכין להשתתף כדין אכסנאי וכתב מהר"י
אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים (הל' חנוכה אות יד) בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על
שולחן אביו הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף והוא הדין בחתניו היכא דאין להם בית שידליקו
בעבורם עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעז סעיף א
(א) אכסנאי (ב) שאין מדליקין עליו
בביתו, <א> צריך * (ג) לתת פרוטה לבעל הבית * (ד) להשתתף * עמו א בשמן של נר
חנוכה; (ה) ואם יש לו * (ו) ב פתח * פתוח * (ז) ג לעצמו, (ח) צריך ד להדליק בפתחו,
(ט) אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין
ה לבן (י) האוכל אצל אביו. הגה: (יא) ו <ב> וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים
ממש, ידליק * (יב) ז במקום שאוכל, וכן נהגו (תשובת רשב"א סי' תקמ"ב /תקמ"א/).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעז סעיף א
(א) אכסנאי וכו' - וה"ה הבחורים
שלומדים שלא בביתם צריכין להשתתף עכ"פ ודוקא בבחור שאוכל בפ"ע אבל אם סמוך
על שולחן בעה"ב הוא בכלל ב"ב וה"ה משרתיו כיון שהם סמוכין על שולחנו
בקביעות מדינא א"צ להדליק אא"כ רוצה להיות מן המהדרין:
(ב) שאין מדליקין עליו בביתו - כי
מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא י"ח בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו
וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי ועיין בט"ז בשם רש"ל דדוקא כשהוא יודע
בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך. ומטעם זה מי שלא
ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק דכיון שלא ידע
מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין
במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה:
(ג) לתת פרוטה - היינו שא"צ
האכסנאי ליתן כל חצי הוצאות הנרות רק בפרוטה סגי דעי"ז מקנה לו חלק בשמן [ויש
מאחרונים שכתבו דצריך הבעה"ב להוסיף מעט שמן בשבילו חוץ השיעור שצריך ליתן לצורך
חצי שעה בשביל עצמו] וה"ה אם בעה"ב מקנה לו חלק בשמן במתנה שרי דהוי כמשתתף
בפרוטה ומ"מ אם יש לאכסנאי נר נכון יותר להדליק בעצמו:
(ד) להשתתף עמו - היינו אפילו אם אוכל
על שולחן בעה"ב לא אמרינן דכבני ביתו דמי ומדינא די בנר אחד לכולם כיון דאורח
הוא ואינו סמוך על שולחנו בקביעות צריך להשתתף עמו. וצריך האכסנאי לשמוע הברכות מבעה"ב
[אחרונים]:
(ה) ואם יש לו וכו' - הטעם משום חשדא
שיחשדו אותו שלא הדליק נר חנוכה ואפילו אם הוא יודע שמדליקין עליו בביתו לא מהני:
(ו) פתח פתוח וכו' - אפילו הוא פתוח
לרוח שפתח בעל הבית פתוחה והבעה"ב הלא הדליק נר חנוכה מ"מ חיישינן שכשידעו
שפה התאכסן אורח אחד יאמרו שלא הדליק נר חנוכה:
(ז) לעצמו - משמע מזה דכשאין פתח
פתוח אפילו הוא מתאכסן בחדר בפני עצמו יכול להשתתף בפריטי עם בעה"ב או אם הוא
נשוי יכול לסמוך על ביתו ויש פוסקים שסוברין דכ"ז בזמן הגמרא שהיו מדליקין בפתחי
הבתים ובחצרות אבל האידנא שמדליקין בפנים בבית כל אורחים היינו אפילו נשוי שבביתו מדליקין
עליו בודאי ג"כ צריך להדליק בעצמו בכל גווני דמי יודע באכסניא אם יש לו אשה בבית
שמדלקת עליו ואתו למיחשדיה וגם להשתתף בפריטי אינו מועיל משום דכיון שהמנהג כהיום שכל
אחד מדליק בבית בפ"ע אתו בני הבית לחשדו ומסיק המ"א שאין להחמיר כדבריהם
כ"א כשיש לו עכ"פ חדר בפ"ע אבל אם אין לו חדר בפ"ע יכול לסמוך
אאנשי ביתו שהדליקו עליו בביתו או אפריטי ועיין לעיל בסוף סק"ג שכתבנו דכשיש לו
נר נכון יותר להדליק בעצמו ועיין לעיל בסימן תרע"ו שהבאנו כמה פוסקים שסוברין
דכשהוא סומך על אנשי ביתו אף שיוצא בזה ידי נר חנוכה מ"מ כשרואה אח"כ נר
חנוכה יש אומרים שצריך לברך שעשה נסים וע"כ נכון יותר להדליק בעצמו אפילו נר אחד
ולא לסמוך על קולא זו ועיין לקמיה בס"ג מה שנכתוב בזה:
(ח) צריך להדליק וכו' - וכיון דבזה
ההדלקה אינו אלא משום חשדא י"א דלא יברך אם יודע שמדליקין עליו בביתו אבל אם אין
מדליקין עליו בביתו צריך לברך דכיון שהוא מדליק בעצמו בודאי אינו משתתף עמהם בפריטי
וחל עליו מדינא חובת הדלקה:
(ט) אף על פי שאותו בית וכו' - טעמו
שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק
שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר [טור]:
(י) האוכל אצל אביו - ואפילו אוכל
אצלו בקביעות כיון דהטעם משום חשד:
(יא) וי"א דבזה"ז וכו'
- ועיין באחרונים שכתבו דגם הדעה ראשונה מודה בזה"ז דכיון שמדליקין בפנים ליכא
חשדא מעוברים ושבים אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל או משתתף עם בעה"ב
שם:
(יב) במקום שאוכל - דמקום אכילתו עיקר.
ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסמוך על שולחן אביו אבל
מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם נר
חנוכה ואם אינו רוצה לזוז ממקום שסועד יצוה לאשתו שתדליק עליו בביתו ומ"מ מצוה
בו יותר מבשלוחו ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעז סעיף א
* לתת פרוטה לבעה"ב - עיין מ"ב
מש"כ בבחור הסמוך על שולחן בעה"ב דא"צ להשתתף הוא מדברי המ"א
[ואינו מדברי מהרש"ל] ועיין בפר"ח דלדידיה בכל גווני צריך להשתתף ומה שהביא
המ"א ראיה מדברי מהרי"א בשם או"ח לענין בן הסמוך ע"ש אביו המאירי
הביא בשם חכמי התוספות דגם בזה צריך להשתתף ואף להמאירי שחולק שם עליהם עכ"פ בדינא
דהמ"א בודאי מודה להם דצריך להשתתף עי"ש בדבריו:
* להשתתף וכו' - ומ"מ צריך ליזהר
בשיתוף זה שלא ידליק זה לילה אחת וזה לילה אחרת אלא יהא השמן משותף בכל לילה ולילה
או יתן לו פרוטה לזכות לו חלק בכל הלילות [מאירי בשם חכמי התוספות]:
* עמו וכו' - עיין בפמ"ג בא"א
אות ג' שכתב אם שני בע"ב דרים בחדר אחד ואין סומכין וכ"א אוכל משלו צ"ע
אם די בשיתוף דאפשר דצריך כ"א מדינא להדליק בשלו ואורח אפשר הקילו עכ"ל ובאות
ח' הביא דחולקין בזה הלבוש והפר"ח ועיין שם בפר"ח הביא ראיה לדבריו מדברי
המ"מ בפ"ד מהלכות חנוכה דצריך להדליק אמנם מדברי השיבולי לקט בהלכות חנוכה
סימן קפ"ה בשם רבותינו מסתימת דבריו משמע דכיון שהם בבית אחד די בשיתוף:
* פתח וכו' - לכאורה כיון דהטעם משום
חשדא דעוברים ושבים א"כ בזמנינו דמדליקין בפנים תו ליכא חשדא זו וכמו שכתב בהג"ה
בסוף סימן תרע"א ואמאי מחמירינן ביש לו פתח פתוח אמנם אח"כ מצאתי במהרי"ל
בסימן קמ"ה בהיפך מדברי דמשמע שם בפשטיות לשונו דהאידנא שמדליקין הכל בפנים בבית
ע"כ כל אורח אפילו ידע בודאי שמדליק אשתו בביתו בעבורו מ"מ צריך להדליק באכסניא
לעצמו דמי יודע באכסניא שהוא נשוי ואשתו מדלקת עליו בביתו ואתו למיחשדיה שאינו מדליק
נר חנוכה וגם מוכח שם בתשובה שמהרי"ל דעתו כמהרי"ו דהשתא רובא דעלמא אין
משתתפין מפני שהמנהג הוא שכל אחד מדליק לעצמו ואתו למיחשדיה (ואף דאפשר דאנשי הבית
ידעו שנשתתף עם בע"ה בשמן לא ניתן דברינו לשיעורין) ומ"מ קשה על הרמ"א
ממ"נ אי ס"ל כמהרי"ל דהשתא מפני שמדליקין בפנים גרע טפי היה לו להגיה
דבימינו אפילו אין פתח פתוח צריך להדליק לעצמו ואי לא ס"ל כסברת מהרי"ל היה
לו להקל אפילו פתח פתוח וצ"ע:
* פתוח - מסתפקנא אם מיירי אפילו אין
הבית חלוק מתוכו אלא שהאורח יש לו בבית זוית אחת שהוא משתמש שם ובאותו זוית יש לו פתח
לרחוב שהוא נכנס ויוצא דרך שם וחיישינן לחשדא כשלא ידליק לעצמו או דמיירי דוקא שהבית
חלוק מתוכו ויש לו חדר מיוחד שם אז חיישינן לחשדא וכן משמע לכאורה לשון השו"ע
מסוף דבריו. וכן מלשון הרמב"ם בפ"ד הלכה י"א וצ"ע אח"כ מצאתי
כעין זה בשבה"ל סימן קפ"ה שיש שני דיעות בזה וי"ל קצת:
* לעצמו - עיין מ"ב. וכדי שתבין
מקור דברי מוכרח אני להעתיק לשון המ"א וז"ל והאידנא שמדליקין בפנים אפילו
אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סימן קמ"ה) ודוקא
כשאוכל בחדר בפ"ע עכ"ל והנה הא"ר השיג עליו דשם מוכח בהדיא דמחמירין
בכל גווני ומה שהפמ"ג רוצה לדחוק עצמו וליישב המעיין שם בפנים יראה שם שהאמת עם
א"ר והנה הרבה עמלתי על דברי המ"א אור ישראל איך יטעה בזה ח"ו. ומצאתי
אח"כ בהגהת תוספות שבת על או"ח בסופו עי"ש ומוכח מדבריו שדעת המ"א
להורות שאפילו אין פתח פתוח לעצמו ואך כשהוא אוכל בחדר בפ"ע. והנה באמת דעת מהרי"ו
ומהרי"ל להחמיר בכל גווני אך דעת המ"א להורות כשיטתם כשאוכל בחדר בפ"ע
עכ"פ ולפ"ז מה דמסיים ודוקא הוא הכרעת עצמו ומיושב בזה השגת הא"ר:
* במקום שאוכל - עיין מ"ב מש"כ
דמי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר וכו'. ודוקא באופן זה אבל אם
הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה דבר ברור הוא שכיון
שסועד וישן שם כל ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו שאינו מדליק אלא בבית שאוכל
וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק וכ"ש האידנא שההיכר לבני הבית
וכיון שישנים בני הבית שם ידליקו [פר"ח עי"ש]:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ג הלכה ד
כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת
נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אקב"ו
להדליק נר שלחנוכה בא"י אל' מ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה,
בא"י אל' מ"ה שהחיינו וקיימ' והגי' לזמן הזה, וכל הרואה א אותה ולא בירך
מברך שתים, שעשה נסים לאבותינו ב ושהחיינו, ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך
אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעו
א - ב המדליק בליל ראשון מברך להדליק [נר של חנוכה] ושעשה ניסים ושהחיינו
[וכו'] [ו]מליל ראשון ואילך מברך שתים וכו' עד אינו מברך אלא שעשה נסים בלבד. פשוט
בפרק במה מדליקין (כג.): כתוב בשבלי הלקט (סי' קפה) במטבע ברכות שטבע ה"ר יוסף
מצאתי ברכת חנוכה שטיבעה להדליק טעות סופר הוא חדא דסגי ליה על ידי שליח ועוד אם כן
מפני מה לא השיב רב פפי (פסחים ז:) כשאמר לו רב פפא לא סגי דלאו איהו מהיל נהי דלא
סגי דלאו איהו מהיל דהא נר חנוכה סגי על ידי שליח ומברכין להדליק ומפורש בפרק לולב
הגזול ירושלמי (ה"ד) כיצד מברכין על נר חנוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות
הדלקת [נר] חנוכה עכ"ל אבל נוסחת הפוסקים הוא להדליק וכן נהגו ומאי דסגי ליה על
ידי שליח י"ל דכיון דצריך לאשתתופי בפריטי ה"ל כאילו אינה יכולה להתקיים
על ידי אחר וכן כתב הר"ן בפרק קמא דפסחים (ד. ד"ה ומיהו איכא):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעו סעיף א
המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות:
(א) [א] להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו; ואם לא בירך זמן בליל ראשון, מברך
בליל שני (ב) או כשיזכור.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעו סעיף א
(א) להדליק נר חנוכה - בגמרא וכל
הפוסקים איתא נר של חנוכה וכ"כ המהרש"ל אך שכתב שיאמר שלחנוכה במילה אחת
ולא של חנוכה שתי מילות. והעולם אין נוהגין להקפיד בזה [פמ"ג]. בזמן הזה ולא
ובזמן. והגיענו לזמן הזה הלמ"ד בחיר"ק ולא בפת"ח:
(ב) או כשיזכור - ר"ל כשיזכור
בשאר הלילות בשעת ההדלקה [לבוש] ואם נזכר אחר ההדלקה אינו מברך בלילה זו עוד:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעו סעיף ב
<א> מליל ראשון ואילך מברך
(ג) שתים: להדליק, ושעשה נסים. הגה: * ויברך כל הברכות (ד) <ב> קודם שיתחיל
להדליק (מהרי"ל).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעו סעיף ב
(ג) שתים להדליק ושעשה נסים - דנס
כל יומא איתא שהרי כל שמנה ימים הדליקו מן הפך אבל זמן משהגיענו להתחלת הזמן הגיענו:
(ד) קודם שיתחיל להדליק - דבעינן
שיהיו הברכות עובר לעשייתן. הדליק נר חנוכה ושכח לברך על הדלקתה ורק קודם שהדליק כולן
נזכר דעדיין לא בירך יש לו לברך כל הברכות [ת' רע"א מ"ת סי"ג] עוד כתב
שאם נזכר לאחר שהדליק כולם אין לו לברך ברכת להדליק רק ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו
יש לו לברך:
רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן ח
ח אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה
ואינו יוצא בנרו של בעל הבית דלא הוי בכלל איש ואשתו. אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי
רב משתתפינא בפריטי בהדי אושפיזאי בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דמדלקי עלאי
בגו ביתאי. וה"מ לאשתתופי בפריטי [היכא דלא פתח בבא לנפשיה] אבל אי פתח בבא לנפשיה
מיחייב לאדלוקי משום חשדא. א"ר חייא א"ר יוסף אמר רב המדליק נר חנוכה צריך
לברך. ורב ירמיה בר אבא אמר הרואה נר חנוכה צריך לברך. פי' המהלך בספינה ורואה נרות
שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק. מאי מברך. אמר רב יהודה אמר רב מדליק יום ראשון מברך
שלש ורואה שתים. מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט. ממעט זמן. ולמעוט
נס. נס כל יומא איתיה:
טור אורח חיים סימן תרעו
המדליק בליל ראשון מברך להדליק נר
של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו ואם לא בירך זמן בליל ראשון כ' א"א הרא"ש ז"ל
בתשובה דמברך בליל ב' או אימתי שיזכור מליל ראשון ואילך מברך שנים להדליק ושעשה נסים
והרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים שעשה נסים ושהחיינו מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה
נסים לבד ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר
אבל בענין אחר א"צ לברך גרסינן במסכת סופרים המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו
אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים
וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד
כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתך וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק
וא"א הרא"ש ז"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעו
ג ומ"ש ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו. שם כתב רש"י
(ד"ה הרואה) בשם רבותיו דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או
ליושב בספינה וכן כתב הר"ן (י. ד"ה אמר רב חייא) וזה לשונו מסתברא שלא הוזקקה
ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק בלילה [הא
לאו הכי לא] שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראייה וכן כתב המרדכי (סי'
רסז) וכן כתב הרא"ש (סי' ח) הרואה נר חנוכה צריך לברך פירוש המהלך בספינה ורואה
נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק:
ומ"ש בשם תשובת הרא"ש שאם
לא בירך זמן בליל ראשון מברך בליל שני או כשיזכור. כ"כ בארחות חיים (הל' חנוכה
אות י) ובשבלי הלקט (סי' קפו) והביא ראיה מדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין מ:) הכי
נמי מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא מברך האידנא מברך
למחר וליומא אחרינא עכ"ל: מצאתי כתוב בתשובה אשכנזית הרואה שבירך זמן בליל ראשון
ולא הדליק ובליל שני או שלישי בא להדליק אינו חוזר ומברך זמן דקיימא לן (שם) זמן אומרו
אפילו בשוק ואינו צריך לחזור ולאמרו על הכוס:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעו סעיף ג
מי שלא הדליק (ה) <ג> ואינו
עתיד להדליק באותו הלילה, (ו) <ד> וגם א אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה
נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או
ג' בא להדליק (ז) ב אינו חוזר ומברך: שהחיינו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעו סעיף ג
(ה) ואינו עתיד להדליק באותו הלילה
- אבל אם ידליק אח"כ לא יברך אראיה כיון דיוכל לברך אח"כ על ההדלקה:
(ו) וגם אין מדליקין וכו' - ויש
פוסקים דסברי דאפילו יודע שמדליקין עליו בביתו כיון דהוא בעצמו אינו מדליק וגם אינו
משתתף עם אחרים בפריטי צריך לברך על הראיה להודות על הנס וגם לברך אז שהחיינו ומ"מ
אינו כדאי לעשות כן למעשה דספק ברכות להקל:
(ז) אינו חוזר וכו' - משום דהלא בירך
מאתמול כשראה הנרות. ואם באתמול לא בירך כלל משום דסמך על אשתו שמדלקת בביתו וכפי מה
דמוכח מדברי המחבר דאם אשתו מדלקת עליו בתוך ביתו חשוב כמו שהדליק בעצמו ע"כ אם
בא בליל שני לביתו ומדליק אינו צריך לברך ברכת שהחיינו:
רמב"ם הלכות ברכות
פרק יא הלכה ג
וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין
מצוה שהיא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה, בין מצות
שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו
לעשות, והיכן צונו בתורה, שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה, נמצא ענין הדברים והצען כך הוא
אשר קדשנו במצותיו שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקרות את המגילה
וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ג הלכה ה
בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין
את ההלל ומברך לפניו בא"י אל' מ"ה אקב"ו לגמור ג את ההלל בין יחיד בין
צבור, אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליה אק"ב וצונו כדרך שמברך
על המגילה ועל העירוב, שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר
עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו, ולמה מברכין על יום טוב שני והם
לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו. +/השגת הראב"ד/ ולמה מברכין על יו"ט
שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו. א"א זה הטעם לאביי (שבת כג)
אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם אבל ספק אחר
אפילו בדרבנן מברכין.+
רמב"ם הלכות מילה
פרק ג הלכה ו
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא
מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה, וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו
מפני שהוא אינו זכר ודאי. +/השגת הראב"ד/ וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו
מפני שאינו זכר ודאי. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אם אנדרוגינוס ספק מברך
עליו מפני שהוא ספק דאורייתא ועל ספק דאורייתא מברכין חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ
מעשרין הן עכ"ל.+
שו"ת הרשב"א
חלק א סימן שכט ד"ה תשובה גם
תשובה גם אלו מחלוקות גדולות הן בין
גדולי העולם ז"ל. ותחלה אקדים לך הקדמות מפני שמחלוקתן תלויה בהן. תדע שבפרק המילה
(דף קל"ה) נחלקו בבריתא /בברייתא/ בקטן שנולד כשהוא מהול אם צריך להטיף דם ברית
אם לאו. דתנא קמא סבר דב"ש אומרין צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרין אין
צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי שמעון ברבי אלעזר סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה על
הנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. על מה נחלקו? על הגר שנתגייר כשהוא מהול
שבית שמאי אומרים צרים /צריך/ להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרין אין צריך להטיף ממנו
דם ברית. ופסק רב האיי גאון ז"ל כרבי שמעון ברבי אלעזר בקטן שנולד כשהוא מהול
שצריך להטיף ממנו דם ברית. וכן העיד משמן של רבנן קמאי דמתיבתא שכך הסכימו. ועוד נחלקו
בזה רבה ורב יוסף אם מילתו ודאי או מן הספק. רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא. כלומר
רבה סבר ערלתו מסופקת ומן הספק אנו צריכין להטיף ממנו דם ברית. ורב יוסף סבר ערלתו
ודאי ומן הודאי אנו צריכין להטיף ממנו דם ברית. ונפקי מינה לחלל עליו את השבת. וקיימא
לן כרבה דכל רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה קנין ומחצה. ואחר ההקדמה הזאת שהקדמתי
לך אגלה לך מחלוקתן /של/ הגאונים והרב אלפסי והרמב"ם ז"ל. כולם בהסכמה אחת
דכל ספק בדרבנן אין מברכין עליו וכל ברכות המצות דרבנן הן. והלכך אף על פי שעיקר המצוה דאוריתא /דאורייתא/ כיון שהברכה מסופקת מספק אין מברכין אותה. והלכך
כיון שערלה זו אינה ודאי אלא ספק ומספק אנו מטיפין ממנו דם ברית הברכה שהיא דרבנן אין
מברכין מספק. ועל כן כתב רב האיי גאון ז"ל בנולד כשהוא מהול שאין מברכין על המילה
לפי שאין מברכין אלא אם כן נראית לו ערלה. וכן דעת הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם
ז"ל. ויצא להם זה ממה שאמרו בפרק במה מדליקין (דף כ"ב) אמר אביי ודאי דדבריהם
בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה. ואמרינן נמי בברכות (פ"ג דף כ"ב) ספק
קרא קרית /קריאת/ שמע ספק לא קרא קרית שמע אינו חוזר וקורא. ספק אמר אמת ויציב ספק
לא אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב. אמת ויציב דאוריתא /דאורייתא/ קרית /קריאת/
שמע דרבנן. ועוד הביא הרמב"ם ז"ל ראיה בתשובה מדאמרינן בסוכה (דף מ"ז)
בשמיני ספק שביעי מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. אבל רש"י ז"ל כתב בהפך מהם.
ונראה שם מדבריו בפרק במה מדליקין (שם /כ"ב/) דרבא פליג עליה דאביי וסבר דאפילו
ספק דדבריהם בעי ברכה. ומיהו דוקא בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון מילה וכיוצא בה אבל ק"ש
דעיקרו דרבנן לא. ולדבריו נולד כשהוא מהול אף על פי שערלתו ספק מברכין על מילתו דמשום
ספק בשל תורה מטיפין ממנו דם ברית. וכן דעת מורי הרב ז"ל. ואיני מכניס ראשי ביניהם
להכריע אף על פי שדברי הגאונים ז"ל יותר נוחין לפי פשטן של הלכות. ולדברי הגאונים
ז"ל אפילו אביו אינו מברך להכניסו דשמא אין זו ערלה. ולענין גר שנתגייר כשהוא
מהול יש גם כן מחלוקת בין הגאונים ז"ל ובין גדולי עולם אחרים. ומחלוקתן יסודתה
בהררי קדש וראיות גדולות ובצורות ואין זה מקומן שיארך הענין מאד. אבל על דרך הכלל אני
אומר לך כי יש מן הגדולים שאמרו שאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכדמשמע בההיא דרבי שמעון
ברבי אלעזר שכתבתי. דאמר לא נחלקו אלא בגר שנתגייר כשהוא מהול שבית שמאי אומרים צריך
להטיף ממנו דם ברית וב"ה אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית. ולדברי הגדולים
האלה אם אין צריך הטפת דם אין עסק לברכת מילה כאן. אבל הגאונים ז"ל הסכימו רובן
שצריך להטיף ממנו דם ברית. ויש להם ראיות גדולות על מה שיסמוכו וקבלתם תכריע. ולדבריהם
כתב מורי הרמב"ן ז"ל שצריך לברך לפי שאין הטפה הזו מספק כהטפת מי שנולד כשהוא
מהול. דהכא מן הודאי אנו מטיפין מהן דם ברית להכניסן בבריתו של אברהם אבינו ובה נכנסין
תחת כנפי השכינה. ומברכין עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו להטיף דם ברית מן הגרים וכן
בעבדים.
טור יורה דעה סימן רסה
ובנולד מהול כתבתי למעלה שאין מברכין
עליו ובעל העיטור כתב שמברכין עליו וכתב שאפי' לדברי האומר שאין מברכין ברכת על המילה
אבל ברכת להכניסו בבריתו ואשר קדש ידיד מבטן מברכין כתב הרמב"ם שאין מברכין על
אנדרוגינוס מפני שהוא ספק ור"י פסק שהוא זכר גמור וחייבין עליו סקילה כזכר ולדבריו
מברכין עליו
בית יוסף יורה דעה סימן
רסה
ג ובנולד מהול כתבתי למעלה שאין מברכין עליו. בסימן רס"ג כתב כן בשם
רבינו האיי (שו"ת הגאונים שערי צדק ח"ג שער ה סי' יג) והרמב"ם (פ"ג
ה"ו) כתב גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינם
צריכים ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי עד כאן לשונו.
והראב"ד כתב בהשגות דמברכין עליו דקיימא לן (שבת כג.) דמברכין על ספק דאורייתא
וחכמי לוני"ל שאלו להרמב"ם (בתשובת פאר הדור (להרמב"ם) סי' כו) על כך
והשיב להם לחזק דבריו:
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רסה
סעיף ג
גר שמל קודם שנתגייר, ז וקטן ח שנולד
כשהוא מהול, כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה. וכן אנדרוגינוס אין מברכין על
מילתו, מפני שאינו זכר ודאי. הגה: י אבל כשחוזרין על ציצין (ה) המעכבים המילה, צריך
לחזור ולברך כל הברכות, אבל אין לומר קיים את הילד הזה וכו' (בנימין זאב סימן ו' /ל'/
בשם אגודה).
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רסה סעיף ג
ח שנולד כשהוא מהול כו' - א"צ
ברכה, כתב הטור בשם בעל העיטור ומ"מ ברכה של להכניסו בבריתו של א"א ואקי"מ
מברכים והמחבר העתיק לשון הרמב"ם משמע מדבריו דאין צריך ברכה כלל וכ"כ הרשב"א
בתשובה סי' שכ"ט והר"ן פרק ר"א דמילה דה"ה שאין מברכין עליו להכניסו
בבשא"א:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה י
חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות צריכה
שתי ל נרות, שלא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניח נר חנוכה, אבל אם היו מ ברוח אחת מדליק
באחד מהן.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעא
ח חצר שיש לה שני פתחים משתי רוחות צריך להדליק בשני פתחים וכו' עד די
לו באחד מהם. מימרא בפרק במה מדליקין (כג.) וכתב הר"ן (י. ד"ה א"ר הונא)
ומסתברא דכיון שאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא אחד פתחא. וא"ת מ"ש
מהא דאמרינן בפרק קמא (ח:) ובתרא (סא.) דברכות אסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור
מתפללין ולא אמרן אלא דלית ליה פתחא אחריתא אבל אית ליה פתחא אחריתא לית לן בה דאמרי
בפתחא אחריתא עייל והכא נמי נימא דאף על גב דחזו דלא אדליק (בתר) [בחד] פתחא לא אתו
למחשדיה דאמרי באידך פתחא אדליק וי"ל דלענין תפלה שאני דכיון דאי לא מצלי הוה
להו פורק עול מלכות שמים מעליו כל היכא דאיכא פתחא אחריתא לא אתו למחשדיה מה שאין כן
לענין חנוכה ועי"ל דהדלקת נר חנוכה כיון דיש בה הפסד ממון אי איכא פתחא אחריתא
אתו למחשדיה כי היכי דבהאי לא אדליק בהאי נמי לא אדליק אבל בתפלה דלית בה הפסד ממון
כי איכא פתחא אחריתא לא אתו למחשדיה:
וכתב בעל התרומה (סי' רכח) לדידן שמדליקין
בפנים אפילו בשתי רוחות די לו באחד מהם. כן כתוב גם כן בסמ"ק (סי' רפ רעז.) ומרדכי
(סי' רסו):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעא
סעיף ח
(נ) <ט> חצר * שיש לו שני פתחים
משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן (נא) יב מפני [יד] החשד; ואם שני הפתחים (נב) ברוח
אחד (נג) (יג והם בבית אחד) (כל בו) די לו באחד מהם. הגה: ואם מדליק בשני פתחים אינו
מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה, מיהו בזמן הזה שכולם מדליקין (נד) יד בפנים
ממש, <י> ואין היכר לבני ר"ה כלל, אפילו יש לחצר או לבית הרבה פתחים להרבה
רוחות אין מדליקים <יא> אלא פעם אחת בפנים, כן נ"ל וכן המנהג פשוט.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעא סעיף ח
(נ) חצר שיש לו שני פתחים - וה"ה
בית:
(נא) מפני החשד - שיאמרו בני עירו
מדלא אדליק בהא באחרת נמי לא אדליק וע"כ אפילו כל הבתים שבחצר שייך לאדם אחד או
שאין לו שם בחצר רק בית אחד צריך להדליק בשתי הפתחים:
(נב) ברוח אחד וכו' - הטעם דהא חזי
ליה שהדליק באחד ומה שלא הדליק בשני ידעו אנשי עירו שמבפנים הוא בית אחד ושני הפתחים
שייכים לאדם אחד ודי להדליק במקום אחד:
(נג) והם בבית אחד - אבל אם הם בשני
בתים או שבית אחד חלוק מתוכו אע"פ שהם של אדם אחד צריך להדליק בשתיהן משום חשד
שיחשדו ששני בני אדם דרין שם ויש מקילין בששתיהן שייכין לאדם אחד:
(נד) בפנים ממש - היינו שבזמן הטור
היו מדליקין אצל פתח הבית מבפנים והיו עושין עכ"פ היכר לעוברים ע"כ יש חשד
כל שאין היכר כראוי לעוברים משא"כ עכשיו שמדליקין ממש בפנים ולא איכפת לן כלל
לעשות היכר לבני ר"ה ע"כ לא איכפת לן בחשדא דידהו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעא סעיף ח
* שיש לו שני פתחים משני רוחות -
היינו אחת בצפון ואחת במזרח כ"כ רש"י וטעות נזדקר לפני פתחי עולם שכתב בשם
רש"י א' בצפון ואחד בדרום עי"ש:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה ד
נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני
אדם, מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד,
לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה ואפילו כנר אחד אינה נחשבת.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעא
ג נר שיש לו שתי פיות עולה בשביל שנים. שם (כג:) נר שיש לו שתי פיות עולה
לשני בני אדם ופירש"י עולה לשני בני אדם למהדרין העושים נר לכל אחד ואחד ורבינו
לא כתב עולה לשני בני אדם מפני שאין אנו עושין נר לכל אחד ואחד שיצטרך נר זה לעלות
לשני בני אדם וכתב שעולה בשביל שתי נרות וזהו שכתב כגון מליל ראשון ואילך כלומר דאילו
בליל ראשון לא משכחת לדידן שיצטרך לעלות במקום שנים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעא סעיף ג
נר שיש לו (יא) שתי פיות (יב) עולה
לו ב בשביל שנים.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעא סעיף ג
(יא) שתי פיות - היינו שהפתילות מבפנים
מונחים בנר זה אצל זה רק ראשי הפתילות כשבולטין לחוץ נחלקין לשתי מקומות וקמ"ל
דאע"פ שמבפנים אינן מובדלין הפתילות כלל זה מזה מ"מ כיון שבמקום הנחתן בפה
מינכר שהם שתים נחשבות כשתים:
(יב) עולה לו בשביל שנים - משמע מלשון
זה דאפילו למהדרין העושין נר לכל אחד ג"כ יועיל זה לשני בני אדם ועיין במ"א
שדעתו דלפי מאי דאיתא לעיל בהג"ה דלדידן דמוסיפין בכל לילה נר אחד לכל אחד מן
הבית צריך כ"א להדליק נרותיו במקום מיוחד לא ידליקו שני אנשים בנר אחד ואפילו
בלילה הראשונה יש ליזהר בזה. ואפשר דוקא נר אחד שיש לו רק שני פיות אבל במנורת שלנו
שיש להן ח' פיות מותר להדליק שני בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה שהרי רואין שהדליקו
שנים דאל"כ היה מדליק כסדר אחד אצל חבירו [ח"א] וכן נוהגין העולם:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעא
ד ואם מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל
נר אחד לא כפה עליה כלי אפילו לנר אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה. גם זה שם:
ומ"ש בשם הרא"ש מסתברא שלא
הרחיקם זה מזה עד כאצבע וכו'. כן כתב הר"ן (י. ד"ה נר) בשם בעל העיטור (הל'
חנוכה קטז ע"ד) וכן כתב שבלי הלקט (סי' קפה) בשם בעל הדברות:
ומ"ש רבינו ונראה לי דאפילו הרחיקם
אין להתיר בלא כפיית כלי וכו'. דברי טעם הם ומיהו יש לומר דשיעור הרחקת אצבע שאמרו
בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעא סעיף ד
* מילא קערה שמן והקיפה פתילות, (יג)
אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד; לא כפה עליה כלי, אפי' לנר אחד אינו עולה
(יד) לפי שהוא כמדורה. הגה: ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות (טו) ג בשורה בשוה, ולא
בעגול (טז) דהוי כמדורה (הג"מ בשם סמ"ק); * ומותר להדליק (יז) בפמוטות
<ב> שקורין לאמפ"א, (יח) מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו (ת"ה סימן
ק"ה). ויזהרו כשעושים נרות, אפי' בשעוה, (יט) ד שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי
כמדורה (פסקי מהר"י ס"ה); * (כ) אפי' בנרות של שבת וי"ט יזהרו שלא לעשות
כן, (א"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעא סעיף ד
(יג) אם כפה וכו' - שעי"ז אין
מתחברים כל הפתילות יחד ודוקא כשכפה ואח"כ הדליק אבל אם הדליק ואח"כ כפה
צריך לכבות ולכסות בכלי ולחזור ולהדליק:
(יד) לפי שהוא כמדורה - שמתחברות כל
הלהב יחד:
(טו) בשורה בשוה - היינו שלעשות אחד
נכנס ואחד יוצא ג"כ אינו כדאי שלא יבוא לעשות בעיגול:
(טז) דהוי כמדורה - ואם יש הפסק מחיצה
בין נר לנר וכרחב אצבע ביניהן מותר ואפילו לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה
שאין שום הפסק בין נר לנר [ח"א]:
(יז) בפמוטות - של נחושת העשויין קנים
קנים יוצאין סביבות בעיגול שהקנים חלולין ומחיצת כל קנה מפסיק בינו לבין חבירו:
(יח) מאחר שכל נר מובדל הרבה וכו'
- משמע מלשון זה דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה
שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין
נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע:
(יט) שאין לדבקן ביחד ולהדליקן - אפילו
להדביק שנים ביחד אסור וכ"ש ד' או ה' דודאי נראה כמדורה:
(כ) אפילו בנר של שבת ויו"ט וכו'
- עיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרעא סעיף ד
* מילא קערה שמן והקיפה פתילות - וה"ה
כשהקיף נרות בעיגול עד שעי"ז יוכל להתחבר הלהב ג"כ דינא הכי:
* ומותר להדליק בפמוטות - עיין מ"ב
וכתבו האחרונים בשם רש"ל דאף דמן הדין מותר מ"מ אין זה הידור לנר חנוכה:
* אפילו בנרות של שבת וכו' - מלשון
זה משמע דאף בשבת ויו"ט יש ליזהר שלא לעשות כן ואינו כן דבשבת ויו"ט מצוה
לעשות כרוכים כדלעיל בסימן רס"ג וכבר הקשה כן במ"א ועיין בסוף דבריו דלפי
מאי דמסיק בשם רש"ל דאסור בענינינו אפילו בשתי נרות כרוכין ממילא אין שום ביאור
לדברי רמ"א במה שמסיק דאפילו בנרות של שבת ויו"ט יש ליזהר ועיין בפמ"ג
שגם הוא נדחק מאוד בדברי רמ"א ולענ"ד נראה דחסר כאן פרט אחד הנזכר באור זרוע
דהיינו כשמדבקין אותן אחר הדלקתן עד שעי"ז מתחממות ונופלות וזה באמת אסור בין
בחנוכה ובין בשוי"ט וז"ל ד"מ כשמדליקין נר שבת או חנוכה או יו"ט
ודובקין הנרות סמוכין זה לזה עד שהן מתחממות זו מזו ונוטף השעוה גם נכפלות ונופלות
לא קיימו המצוה אור זרוע עכ"ל ולאות שהאמת כדברי שציין ברמ"א אור זרוע והלא
דין הראשון לא נזכר כלל באור זרוע אלא דין זה:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה יד
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר
ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו,
גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר +משלי ג'+ דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה
שלום. בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר שלישי ומנין פרקים של ספר זה שבעה ותשעים: הלכות
שבת שלשים פרקים, הלכות עירובין שמונה פרקים, הלכות שביתת עשור שלשה פרקים, הלכות שביתת
יום טוב שמונה פרקים, הלכות חמץ ומצה שמונה פרקים, הלכות שופר וסוכה ולולב שמונה פרקים,
הלכות שקלים ארבעה פרקים, הלכות קדוש החדש תשעה עשר פרקים. הלכות תעניות חמשה פרקים,
הלכות מגילה וחנוכה ארבעה פרקים, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג סעיף ג
(יא) ו הנשים מוזהרות בו יותר, (יב)
ז מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום,
(יג) ח נר שבת קודם. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה, נר שבת קודם (יד)
ט משום שלום הבית, דאין שלום בבית בלא נר. (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות
נר חנוכה ע"ל סימן תרע"ה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ג
(יא) הנשים מוזהרות - ואפילו אם ירצה
הבעל להדליק בעצמו האשה קודמת אם לא שיש הרבה נרות יכול הוא ג"כ להדליק. וכשהיא
יולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך. ובימי נדותה האשה מברכת בעצמה [אחרונים]:
(יב) מפני שמצויות - ועוד טעם מפני
שכבתה נר שלו עולם שגרמה מיתה לאדה"ר. ומ"מ טוב שהאיש יתקן הנרות [כתבים]:
(יג) נר שבת קודם - ואע"ג דקידוש
דאורייתא מ"מ על היין דרבנן דמן התורה יוצא בתפלה וכמו שנכתוב בסימן רע"א
ועוד דהא יכול לקדש על הפת:
(יד) משום שלום הבית - ואם יש לו
נר אחד סגי ויוציא המותר לקידוש או לנר חנוכה. וגם לחנוכה בנר אחד סגי. ואם יש לו נר
אחד לשבת ונר אחד לחנוכה ויש לו עוד מעט מעות נ"ל דטוב יותר לקנות עוד נרות לחנוכה
להיות מן המהדרין וכמו שבארתי בבה"ל. כתב המ"א דאשה סומא ג"כ יכולה
לברך על נר שבת דהא נהנית ג"כ מהמאורות ומיהו אם יש לה בעל שהוא פקח הוא יברך
ואם אוכלת בשלחן אחד עם אחרים שברכו והדליקו לא תברך דהא עיקר הטעם שכולם מברכין משום
שמחה יתירה שיש ע"י ריבוי הנרות כמ"ש בסעיף ח' והא ליכא שמחה גבה:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעח
א מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת וכו'. כל סימן זה פשוט בפרק
במה מדליקין (כג:). והטעם שמקדים נר שבת לנר חנוכה מפרש בגמרא משום שלום ביתו כלומר
משום דאמרינן (כה:) ותזנח משלום נפשי (איכה ג יז) זו הדלקת נר שבת שבני ביתו מצטערים
לישב בחושך. והטעם שמקדים נר חנוכה לקידוש היום משום פרסומי ניסא ואף על גב דקידוש
היום דאורייתא (פסחים קו., ברכות כ:) ונר חנוכה דרבנן כיון דאפשר לקדושי בפת (פסחים
קו:) אקדומי שמן לנר חנוכה עדיף:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעח
סעיף א
מי שאין ידו משגת (א) לקנות א נר חנוכה
ונר שבת, יקנה נר שבת (ב) <א> מפני ב [ב] שלום ביתו (ג) (וע"ל סי' רס"ג
סעיף ג'); ואם יש לו לשל שבת (ד) ואין לו לנר חנוכה וליין לקידוש היום, (ה) <ב>
ג יקנה לנר חנוכה, (ו) משום פרסומי ניסא. הגה: וה"ה נר חנוכה (ז) קודם ליין הבדלה,
(ח) וע"ל סי' רצ"ו סעיף ה'.
משנה ברורה סימן תרעח
(א) לקנות נר חנוכה וכו' - ואם יש
לו נר אחד לביתו סגי אע"ג דטוב וראוי שיהיה ב' נרות לשבת כדלעיל בסימן רס"ג
מ"מ במקום הדחק די שיהיה נר אחד על השולחן שאוכל והשאר לנר חנוכה ולהוי מן המהדרין
[אחרונים]:
(ב) מפני שלום ביתו - י"א דבזה"ז
שמדליקין בפנים יקנה לנר חנוכה שהרי לא ישב בחושך ואע"פ שאסור להשתמש לאורה הוי
כשעת הסכנה דאיתא לעיל בסימן תרע"א ס"ה דמניחה על שולחנו אבל רוב האחרונים
הסכימו דאין לחלק בזה בין זמן הגמרא לזמנינו:
(ג) וע"ל סימן רס"ג ס"ג
- דמבואר שם דאם אין ידו משגת לנר שבת וקידוש היום ג"כ נר שבת קודם:
(ד) ואין לו לנר חנוכה וליין וכו'
- ומיירי דיש לו פת דאי אין לו פת קניית הפת דוחה אפילו לנר של שבת וכ"ש נר חנוכה
וקידוש היום ועיין לעיל בסימן רס"ג סק"ט במ"ב ובה"ל שם:
(ה) יקנה לנר חנוכה - היינו נר אחד
והמותר ליין קידוש:
(ו) משום פרסומי ניסא - וקידוש היום
הלא יכול לקדש בפת ובלא"ה קידוש על היין הוא רק מדרבנן דמן התורה יוצא בזכירת
דברים בעלמא:
(ז) קודם ליין הבדלה - משום האי טעמא:
(ח) ועיין לעיל וכו' - אין נזכר שם
יותר מכאן ונראה דצ"ל כדלעיל בסימן וכו':
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצו סעיף ה
אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה
ויין להבדלה, (כו) <ד> נר חנוכה קודם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצו סעיף ה
(כו) נר חנוכה קודם - משום דפרסומי
ניסא עדיף ועוד דעיקר מצות הבדלה נוכל לקיים בתפלה:
רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן כד
[שם ע"ב] תנו רבנן שש תקיעות
תוקעין ערב שבת. ראשונה לבטל מלאכה שבשדות שניה לבטל עיר וחנויותיה שלישית להדליק את
הנר דברי ר' נתן רבי יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין. ושוהה כדי לצלות דג קטן
או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת* מכאן משמע שקבלת שבת אינה
תלויה בהדלקת הנר. שהרי אחר שהדליק עדיין יוכל לצלות דג קטן. ונראה דקבלת שבת תלויה
בתפלת ערבית מדקאמר בתפלת השחר (דף כז ב) רב צלי של שבת בערב שבת אמר ליה ר' ירמיה
מי בדלת ואמר ליה אין בדילנא ופריך ומי בדיל והא אמר ר' אבהו פעם אחת התפלל ר' של שבת
מערב שבת ונכנס לבית המרחץ ושנה להן פרקן ועדיין לא חשיכה ומשני ההוא להזיע וקודם גזירה
הוה ותו פריך והא אביי שרא ליה לרב דימי לכברויי סלי בפניא דמעלי שבתא ומשני טעותא
הואי פירוש שנתקשרו שמים בעבים וכסבור שהיה לילה וקבל עליו שבת בטעות מכל הדין משמע
שקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית וכן עמא דבר כשהחזן אומר ברכו הכל פורשין ממלאכה:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרעט
א כתב בעל הלכות גדולות (הל' חנוכה כה סוף ע"ד) נר של שבת ונר של
חנוכה ידליק של חנוכה ברישא וכו'. הר"ן בפרק במה מדליקין (י. ד"ה ומדאמרינן)
כתב שהרמב"ן הקשה על דברי בעל הלכות גדולות והוא ז"ל השיב על דברי הרמב"ן
והעמיד דברי בעל הלכות גדולות וכן נראה מדברי המרדכי שם (סי' רעג) אבל הרא"ש כתב
שם (סי' כד) דמשמע בגמרא שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר וכתב רבינו ירוחם (נ"ט
סוף ח"א) שכן עיקר וכן נראה שהוא דעת הרב המגיד שכתב בסוף הלכות חנוכה (פ"ד
הי"ג) על דברי בעל הלכות גדולות וכבר השיבו עליו הרמב"ן והרשב"א (שו"ת
ח"א סי' אלף ע) ז"ל ואמרו שאין הדלקת [נר] שבת קבלה האוסרת והביאו ראיה לזה
ולא מצאתי בדברי רבינו קבלה אוסרת בערב שבת עד כאן לשונו ובסימן רס"ג (כב. ד"ה
כתב) הארכתי בזה: ולענין מעשה נראה לי דמדליק של חנוכה תחלה דאף לדברי החולקים על בעל
הלכות גדולות אם רצה להדליק של חנוכה תחלה רשאי: וכתוב בתרומת הדשן סימן ק"ב אף
על פי שמדליקין מבעוד יום מברכין עליה משום דאי אפשר בענין אחר חשיבא הכשר מצוה והביא
ראיה לדבר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרעט
סעיף א
א בערב שבת [א*] מדליקין (א) <א>
נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת. הגה: ומברך עליהם כמו בחול, אע"פ שמדליקין
(ב) ב בעוד היום גדול (ת"ה סי' ק"ב).
משנה ברורה סימן תרעט
(א) נר חנוכה תחלה - כדי לצאת דעת
הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה אבל רוב פוסקים
חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר וע"כ אם הדליק של שבת
ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ וכ"ז באיש המדליק אבל אשה המדלקת
כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר
להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א'
יכולה בעצמה לברך:
(ב) בעוד היום גדול - ודוקא אחר פלג
המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה כמ"ש בריש סי' תרע"ב. וכבר כתבנו בשם האחרונים
דצריך ליתן בה שמן עד שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים וכן במדליק נרות ואם אין לו כ"כ
שמן ונרות גדולות יראה עכ"פ אחת מהן שיהיה דולקת השיעור הזה וכתבו האחרונים דנכון
לכתחלה שיתפלל מנחה תחלה ואח"כ ידליק:
בית יוסף אורח חיים סימן
רסג
י כתב בה"ג דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר וכו'. הר"ן בריש פרק
במה מדליקין (י. ד"ה ומדאמרי') כתב דברי בה"ג ותשובות הרמב"ן (בחי'
שם כג: ד"ה נר חנוכה) והתוספות עליו והוא ז"ל ישבן וטען בעד בה"ג, וכן
נראה מדברי המרדכי שם (סי' רצג) שהוא מסכים לדברי בה"ג. אבל הרא"ש כתב בסוף
פרק במה מדליקין (סי' כד) דמשמע בגמרא שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר ונראה שהיא
תלויה בתפילת ערבית מדאמר בתפילת השחר וכו' וכן עמא דבר כשהחזן אומר ברכו הכל פורשין
ממלאכה עכ"ל. וכן כתב רבינו ירוחם בח"ב (סז ע"א) שדברי האומרים דהדלקת
נר שבת לא הויא קבלה עיקר, וכן נראה מדברי הרב המגיד בסוף הלכות חנוכה (הי"ג)
שכתב על דברי בה"ג וכבר השיבו עליו הרמב"ן והרשב"א (בחי' כג ריש ע"ב,
ובתשו' ח"א אלף ע) ואמרו שאין הדלקת הנר קבלה אוסרת והביאו ראיה לזה ולא מצאתי
בדברי רבינו קבלה אוסרת בערב שבת עכ"ל, וכן דעת סמ"ג במצות עשה (ל), וכן
נראה שהוא דעת הגהות בסוף פרק ה' (מהל' שבת אות ר), אלא שכתוב בסמ"ג אמנם המדליק
עצמו אסור במלאכה לאחר שהדליק והביא ראיה מהתוספתא (דסוכה פ"ד ה"ז). ובהגהות
(שם) כתוב ומיהו הר"מ הנהיג וצוה להתנות קודם שידליק שאינו מקבל שבת עד שיסיר
מידו הנר שהדליק בו או עד תפלה דאם לא כן היה מטלטלו באיסור אחר שהדליק נר של שבת וכן
כתב המרדכי בפרק במה מדליקין (שם) ומשמע מלשונו דכשיהיה כן בדעתו סגי אף על פי שלא
התנה בפה ונראה מדבריו דאפילו לדעת בה"ג שרי בהכי. והכל בו (ר"ס ל"א,
כה ע"ג) כתב (שהרי"ף) [שהר"ף תשב"ץ קטן סי' יד] חולק על הר"מ
ואומר דוקא לבני הבית אבל אשה שמדלקת היא אסורה לעשות מלאכה לאחר שהדליקה דכיון שמברכת
עליה אין לך קבלה גדולה מזו ואין מועיל לה שום תנאי וז"ל שבלי הלקט (סי' נט) יש
אנשים שמדליקין הנר בפתילה ואחר שבירכו והדליקו הנר משליכין הפתילה לארץ וגם בה"ג
אוסר להדליק נר חנוכה אחר נר שבת ותימה לה"ר בנימין שאם תאמר שהברכה חשובה קבלת
שבת אם כן יהא אסור להדליק ע"כ ונראה שאפשר לומר שדעתם דבהדלקת הנר היא הקבלה
וכדברי בה"ג וכל נרות שמדליק לכבוד שבת כחד חשיבי ושרו מה שאין כן בכביית פתילה
שהדליקו בה: והא דעניית ברכו הוי קבלת שבת כתבו רבינו ירוחם בח"א (סה ע"ב)
והגהות סוף פרק ה' (שם) והמרדכי סוף פרק במה מדליקין (סי' רצו, רצח). ומה שכתב הרא"ש
(הנ"ל) שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית צריך לפרש דהיינו תחלת תפילת ערבית שהוא
ברכו כדמסיים בסוף דבריו. וכן יש לפרש מה שכתב רבינו שהקבלה תלויה בתפילת ערבית:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג
סעיף י
לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת
חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות
לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה
מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה. ויש חולקים על בעל
ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן:
ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו.
הגה: (מב) יח והמנהג שאותה אשה יט המדלקת (מג) מקבלת שבת בהדלקה, אם לא (מד) כ שהתנה
תחלה, ואפילו תנאי בלב סגי (מרדכי); אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו. (מה)
ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן, כא אבל לא בשאר (מו) הנרות שבבית (א"ז).
כב (מז) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין, (מח) כג לא להדליק במקום זה ולהניח במקום
אחר (מרדכי פ' ב"מ).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף י
(מב) והמנהג וכו' - ואם האיש מדליק
אפילו כשהוא מברך על הדלקתו וכדלעיל בסעיף ו' ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומ"מ טוב
להתנות:
(מג) מקבלת שבת - ותתפלל מנחה תחלה
דהואיל דכבר קבלה שבת שוב א"א להתפלל תפלה של חול. ובשאין שהות לזה יותר טוב שתתפלל
ערבית שתים וכדלקמן בסעיף ט"ו מלכנוס ח"ו בספק חלול שבת ועיין לעיל בסימן
רס"ב בס"ק י"א:
(מד) שתתנה תחלה - ואין להתנות כ"א
לצורך מאחר שיש חולקין וסוברין דלא מהני תנאי וכנ"ל:
(מה) ועיקר הדלקה וכו' - היינו דיברך
עליהן ולא על שאר הנרות לפי שעיקר המצוה לכתחלה הן הנרות שאוכלין לאורן וראוי שתהא
הברכה עליהן ואפילו על נר אחד סגי [מ"א]. מיהו אם יש הרבה נשים ואין לכל אחת שלחן
בפני עצמה יכולה לברך על הנרות שעומדים בבית בשאר מקומות כגון על הנרות שדולקין על
המנורה התלויה באמצע הבית וכה"ג דכללא נקטינן דבכל מקום שמדליק כדי לעשות שם איזה
תשמיש איכא משום שלום בית וראוי לברך:
(מו) הנרות שבבית - היינו בעה"ב
שיכול להדליק על השלחן ולברך עליו אבל באורח אם יש לו חדר מיוחד לעצמו אפילו אינו אוכל
שם מדליק שם נר ומברך עליו וכנ"ל בסעיף ו':
(מז) וצריך וכו' - היינו אפילו אם
יתנה בפירוש שאינו מקבל שבת עד שיהיו הנרות על מקומם:
(מח) לא וכו' - היינו שאסור להדליק
במקום שאין משתמשין בו ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו משום דקי"ל הדלקה עושה מצוה
וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו שאינו מקום חיובא לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח
אח"כ במקום חיובא וצריך לכבות ולחזור ולהדליק אבל אם הדליק בבית במקום שמשתמשין
בו מותר לטלטלם אח"כ ולהניח במקום אחר דכל הבית הוי מקומם. והלבוש מחמיר אף בזה
ובמקום הצורך יש להקל. כתב הח"א הנשים שמדליקין בסוכה בחג ומטלטלין לתוך הבית
לא יפה הן עושין: