רי"ף שבת דף י:
גמ' שבת דפים כג:,כד.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 26:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 18:10
דקות
2)לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום
גדול וגם לא יאחר
3)שמן שריפה, הוא שמן תרומה שנטמא
4)כל שמונת ימי חנוכה אומר על
הניסים בבה"מ בברכת הארץ
שמות פרק יג
(כא) וַיקֹוָק הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם
בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת
יוֹמָם וָלָיְלָה:
(כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן
יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: פ
רמב"ם הלכות שבת
פרק ה הלכה א
הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק
ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות
או נטילת ידים לאכילה אלא * חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק
בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג
שבת, וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו
א להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג סעיף א
(א) א יהא זהיר לעשות [א] נר (ב) יפה,
ויש מכוונים (ג) לעשות * (ד) ב' פתילות (ה) אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. הגה: ב ויכולין
(ו) להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו. האשה * [ג] ששכחה ג פעם אחת להדליק, מדלקת
כל ימיה (ז) ג' נרות (מהרי"ל) כי יכולין להוסיף על (ח) דבר המכוון נגד דבר אחר,
ובלבד שלא יפחות (אשר"י ומרדכי מס' ר"ה ר"פ יו"ט).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף א
(א) יהא זהיר וכו' - הנה עיקר הדלקת
הנר הוא חובה משום מצות עונג שבת ומחמת הידור מצוה יראה לעשותו יפה ועיין לקמן סי'
רס"ד ס"ו:
(ב) יפה - ואיתא בש"ס דזוכה עבור
זה לבנים תלמידי חכמים דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת בא אור דתורה
ולכך ראוי שתתפלל האשה אחר שתגמור ההדלקה והברכה שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים
בתורה והדלקת הנר צריך להיות בכל החדרים שהולך שם בשבת עכ"פ נר אחד אף שאינו אוכל
שם כדי שלא יכשל בעץ או באבן מיהו הברכה תברך על הנר שבמקום אכילה:
(ג) לעשות - ואם מעותיו מצומצמין נראה
שטוב יותר שיקנה אחד יפה ולא שנים גרועין:
(ד) שתי פתילות - היינו כשהוא דולק
שמן בנר ואם הדלקתו הוא בנרות עושה שני נרות. ומותר להדליק מנר לנר בין אם מדליק שנים
או יותר ואין בזה משום בזוי מצוה דכולן של מצוה הם אבל אסור להדליק קיסם או נר של חול
מנר של שבת משום בזוי מצוה. ונהגו להחמיר בזה אפילו אם כונתו כדי להדליק בו נר אחר
של שבת ועיין בבה"ל:
(ה) אחד וכו' - ויש שמכוונין לעשות
נר של שעוה משני נרות קלועים ביחד זכר למה שאמרו חז"ל דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו
ומנהג הגון הוא אבל אותן האנשים שמדבקין אותן בשעת הדלקה סמוכין זה לזה שלא כדין עושין
כי לבסוף מתחממות זו מזו ונוטף השעוה עי"ז וגם נכפלות ונופלות. אסור להדליק נרות
של שבת משעוה הבאה מבית תפלתם של א"י אפילו באופן שמותר להדיוט כגון שבטלו הא"י
אפ"ה אסור למצוה משום דמאיס [מלעיל סימן קנ"ד סי"א] ועיין בפמ"ג
שכתב דאם אין לו נר אחר כ"א זה דשרי ומ"מ לא יברך על זה ועיין לעיל סימן
קנ"ד סי"א ובמש"כ שם:
(ו) להוסיף - ויש נוהגין להדליק ז'
נרות כנגד ז' ימי השבוע ויש עשרה כנגד עשרת הדברות ואין צריכין להיות כולן על השלחן:
(ז) ג' נרות - מיירי בשהיתה רגילה
בשנים ואם היתה רגילה מתחלה בשלשה צריכה להדליק כל ימיה ד' ואם שכחה כמה פעמים צריכה
להוסיף בכל פעם עוד נר אחד יותר והכל משום קנס כדי שתהא זהירה בכבוד שבת וע"כ
אם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה א"צ להוסיף. כתב הא"ר
דבאשה עניה יש להקל בששכחה שתוסיף כל ימיה מעט שמן בנר ואם היא מדלקת נרות תדליק תמיד
נר אחד מעט יותר ארוך מבתחלה:
(ח) דבר המכוון - ר"ל ששתי נרות
הוא מכוון כנגד זכור ושמור וכנ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג סעיף ב
אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות
בבתיהם נר דלוק בשבת; אפי' * (ט) אין לו ד מה יאכל ה שואל * (י) על הפתחים ולוקח שמן
ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ב
(ט) אין לו וכו' - אין הכונה דאין
לו כלל מה יאכל דבזה מוטב שיחזור על הפתחים כדי לקנות לחם לשבת דיקיים בזה מצות קידוש
וגם עיקר סעודת שבת אלא הכונה שאין לו לאכול משל עצמו שהוא מתפרנס מקופת הצדקה אפ"ה
צריך להשתדל להשיג ג"כ נר לשבת. ומי שיש לו מעות מצומצמין מצות לחם לסעודת שבת
קודם לכל ונר לשבת קודם ליקח משאר מאכלים דאף דשאר מאכלים ובשר הוא ג"כ בכלל עונג
שבת מ"מ נר עדיף יותר משום שלום בית וכדלקמן. ומיהו משום נר די נר אחד לחוד והשאר
יוציא על מאכלי שבת כדאמרינן בגמרא דאפילו עני צריך לעשות דבר מועט לכבוד שבת. ועיין
במה שכתבנו לעיל בסימן רמ"ב במ"ב:
(י) על הפתחים וכו' - דהוא עיקר עונג
סעודת שבת ומיהו אין צריך לזה רק בשביל נר אחד:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע
החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק
והולך עד ב שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו ג חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו
מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה וכבתה
אינו זקוק להדליקה ד פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או
לסלקה עושה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסג סעיף ד
* י לא יקדים למהר להדליקו * (טו)
בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת; * וגם (טז) לא יאחר. ואם רוצה להדליק
נר בעוד היום גדול (יז) ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו
הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה (יח) ולמעלה שהוא שעה ורביע * קודם (יט) הלילה. הגה:
וע"ל סימן רס"ז. ואם היה הנר דלוק * (כ) מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו
לצורך שבת (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ד
(טו) בעוד היום גדול - היינו כשהוא
זמן הרבה קודם תוספת שבת וזמן תוספת שבת להשו"ע הוא מעט קודם סוף השקיעה ועיין
בבאור הלכה. ועיין בסימן רס"א במ"ב ס"ק כ"ג דמסקינן שם דמי שפורש
עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעה קודם השקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי
כל הראשונים:
(טז) לא יאחר - היינו היכא שהוא מדליק
בצמצום בסוף זמן המותר והטעם משום דשמא בין כך ובין כך יאחר הזמן ועיין לעיל בסימן
רס"ב סקי"א במ"ב:
(יז) ולקבל עליו וכו' - היינו שיפרוש
עצמו מכל מלאכות האסורות ואפילו מאותם דברים שהם אסורים מדרבנן:
(יח) ולמעלה - אבל קודם פלג המנחה
אין קבלתו קבלה אף בדיעבד ועיין בסימן רס"א ס"ק כ"ה במ"ב:
(יט) הלילה - היינו צאת ג' כוכבים
ודעת הלבוש והגר"א דפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה. ולכו"ע שעה ורביע
זו היא שעה זמנית דהיינו שמתחלק כל יום לי"ב חלקים לפי שעותיו בין שהוא ארוך או
קצר להשו"ע מתחלק מעה"ש עד צאת הכוכבים ולהלבוש והגר"א מזריחת השמש
עד השקיעה:
(כ) מבעוד היום גדול - אפילו אם היה
אחר פלג המנחה ומיירי שהיה דלוק לענין אחר אבל אם הדליק לצורך שבת אף שלא קבל עליו
שבת בהדלקתו מ"מ אין צריך לכבותו אף דלכתחלה לא היה לו להדליק כ"כ מקודם
שאינו ניכר שמדליקין לצורך שבת מ"מ בדיעבד ש"ד ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסג סעיף ד
* לא יקדים - לפי מה דמבואר לקמן בס"י
בהג"ה דהמנהג דאשה כשמדלקת מסתמא מקבלת שבת בזה א"כ תוכל שפיר להקדים עד
זמן פלג המנחה אם לא כשמתנית שאינה מקבלת שבת בזה:
* בעוד היום גדול - הוא ברייתא שבת
כ"ג ע"ב דתנינא שם ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר והקדמה נקרא היכא שמקדים הרבה
קודם זמן התוספת ואיחור נקרא היכא שמדליק בצמצום עם זמן התוספת משום דשמא בין כך ובין
כך יאחר הזמן וזמן התוספת הוא תלי באשלי רברבי דלדעת השו"ע לעיל בסימן רס"א
הוא מעט קודם סוף השקיעה וכשמדליק זמן הרבה קודם לזה הוא בכלל לא יקדים [ואפילו אם
הוא בתוך שעור ד' מילין המבוארין לעיל ואף דמבואר לעיל בהמחבר דיכול להוסיף עד התחלת
ד' מילין היינו בשקיבל עליו שבת מאותו הזמן ועשה אותו לתוספת וזהו מה שכתב המחבר שם
רצה לעשותו כולו תוספת עושה היינו לכל עניני שבת ולא לענין הדלקה בלבד ובכאן הלא איירי
בלי קבלה] ולדעת הגאונים דמתחלת השקיעה הוא זמן בה"ש א"כ זמן התוספת הוא
זמן מועט קודם לזה וכוונת הברייתא דלא יקדים הוא זמן הרבה קודם לזמן הזה וכ"ז
בשלא קבל עליו שבת בהדלקה דהיינו שלא בדל א"ע ממלאכה אחר הדלקה אבל אם קבל עליו
שבת יוכל להקדים עד פלג המנחה:
* וגם לא יאחר - עיין במ"א סק"י
במה שכתב משם מנהג הקדמונים ולא העתקתיו משום דכהיום אין שייך זה דהם היו זהירים לומר
ברכו הרבה קודם בה"ש שבזה הוא קבלת שבת כמו שבזמננו נוהגין לומר לכו נרננה ולכה
דודי כי אפילו בחול היה מנהגם להתפלל מבעוד יום וכנ"ל בסימן רל"ג והעם היו
זהירים להדליק קודם לזה ומנחה היו מקדימים קודם לזמן הדלקה משא"כ כהיום דדרך האנשים
להתפלל מנחה בבהמ"ד עם דמדומי חמה [עיין ברכות כ"ט ע"ב ולעיל בסימן
רל"ג בבה"ל] בודאי צריכה האשה להדליק מקודם ולא תמתין עד שיתפללו העם מנחה
ולפלא על הבה"ט שהעתיק דבר זה אם לא שנאמר דגם בזמנו היו נוהגין להתפלל ברכו מבעו"י
גדול ולפי מה שכתב לעיל בסימן רס"א סק"ו גם באופן זה לא יצויירו דבריו:
* קודם הלילה - עיין במ"ב ועיין
בסימן רס"א במ"א שהביא בשם הב"ח דיש לחוש לדעת הר"א ממיץ ולפרוש
עצמו ממלאכה שתי שעות קודם הלילה ומשמע מיניה דלא חשש לדעת השו"ע שפסק דלא יקדים
יותר משעה ורביע ולמעשה בודאי יש לסמוך על הב"ח והמ"א דיוכל לקבל עליו שבת
שתי שעות קודם הלילה דאף דבסימן זה סתם הרמ"א ולא חלק על המחבר בסימן רס"א
ס"א בהג"ה העתיק שם בשם מהרי"ו ע"ש משמע דס"ל דעל שתי שעות
קודם הלילה חלה הקבלה ובפרט דדעת הלבוש והגר"א הנ"ל [ועוד פוסקים שקיימי
בשיטתייהו וכמ"ש לעיל בסימן רל"ג בבה"ל] דפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם
השקיעה. אח"כ מצאתי בפמ"ג בעניננו שהעתיק ג"כ את דברי המ"א הנ"ל
לדינא:
* מבעוד וכו' - עיין במ"ב והוא
מחדושי רע"א ואף שבעל דה"ח לא כתב כן מ"מ מסתבר טעמא כהגאון רע"א
דלא יקדים היינו רק לכתחלה דומיא דלא יאחר דהוי רק לכתחלה ואם נרצה להחמיר לכבות ולחזור
להדליק כדי שתהיה ההדלקה בזמנה ולא יעבור על לא יקדים יצא שכרו בהפסדו דתהיה ברכתו
הראשונה לבטלה. וכ"ז כשהיה ההדלקה אחר פלג המנחה אבל אם הדליק קודם פלג המנחה
לצורך שבת אפילו אם קבל עליו שבת מאותו הזמן אין הדלקתו מועילה כלום אף דיעבד וצריך
לכבות ולחזור ולהדליק ולברך כ"כ בספר עולת שבת. ועיין במה שכתבנו מקודם אימתי
הוא זמן פלג המנחה:
רמב"ם על משנה מסכת שבת פרק ב משנה א
שמן שריפה, הוא שמן תרומה שנטמא, ונקרא
כן מפני שאסור לאכלו ואינו ראוי אלא לשריפה כמו שביארנו בפרק אחרון דתרומות. וטעם איסור
ההדלקה בפתילות אלו לפי שאין האש נאחזת בהן. וכן שמנים אלו אינן נשאבין היטב בפתילה
ויהיה אור הנר חלוש וחשוך ויניחנו ויצא, וזה אסור לפי שהכלל אצלינו הדלקת נר בשבת מצוה.
ואיסור שמן שריפה אינו אלא ביום טוב שחל בערב שבת, והדלקת הנר אינה אלא מבעוד יום,
ונמצא שורף שמן שריפה ביום טוב, וזה אסור, לפי שאסור לשרוף קדשים הטעונים שריפה מחמת
טומאה או זולתה ביום טוב, שלא התיר ה' ביום טוב אלא דבר הנאכל בלבד, ונאמר והנותר ממנו
עד בקר באש תשרפו ואמרו בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו, כלומר ממחרת יום טוב ישרף
לא ביום טוב. והלכה כחכמים. ולשון התוספתא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין
מהן מדורה לשבת בין להתחמם כנגדה בין לשהשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה,
לא אמרו אלא לעשותם פתילה לנר.
רמב"ם הלכות תרומות
פרק יא הלכה א
התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה
שהסיכה היא כשתייה שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו, והשתייה בכלל אכילה, לאכול
דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך, לא יסוך יין וחומץ,
אבל סך הוא את השמן הטהור ומדליק את הטמא וזהו הנקרא שמן שריפה בכל מקום.
רמב"ם הלכות ברכות
פרק ב הלכה ו
בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ
על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה, ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו
תחילה ואח"כ יעלה ויבא, וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת
הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפב
א כל שמונת ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון
ואומרו בתפלה בברכת מודים ובברכת המזון בברכת הארץ. בפרק במה מדליקין (כד.) ומפרש טעמא
משום דבין בתפלה בין בברכת המזון צריך לאמרו בברכת הודאה משום דכוליה מילתא דחנוכה
עיקרה הודאה: כתוב בארחות חיים (הל' חנוכה אות ב) יוחנן הוא חשמונאי כמו שאומר בספר
יוסיפון ויש אומרים חשמונאי על דרך (תהלים סח לב) יאתיו חשמנים והוא דרך גדולה. וכתוב
עוד שם יש אומרים הרשעה בחירי"ק הרי"ש והביאם לזה מה שמצאו בזכריה (ה ח)
זאת הרשעה פירוש בעלת הרשעה כי מלת רשעה היא שם דבר כמו (ישעיה ט יז) כי בערה כאש רשעה
אבל יותר נכון לקרות הרשעה (בחטף פתח) [בשב"א] תחת הרי"ש ע"ד הפסוק
ביחזקאל (ג יח) מדרכו הרשעה והוא שם תואר וא"ת למה אומר זדים ביד עוסקי תורתך
ולא אומר דבר והיפוכו כמו שאמר בכל האחרים וי"ל כי דרך הפסוק לקח דכתיב (תהלים
קיט נא) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי עכ"ל:
ומ"ש רבינו ואם לא אמרו אין מחזירין
אותו. כך למדו הרי"ף (יא.) והרא"ש (סי' טו) והתוספות (כד. ד"ה דתני')
בפרק במה מדליקין מהברייתא השנויה שם וכתבו דהכי איתא בהדיא בתוספתא (ברכות פ"ג
הי"ד) כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים בערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח
ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו וטעמא משום דלאו דאורייתא נינהו וכן
נהגו ודלא כדברי אבי העזרי (ראבי"ה ברכות סי' קלא) שכתב המרדכי (סי' רעט) דהשתא
כיון דנהגו כולי עלמא להזכיר וגם בירך על מנת להזכיר שוייה עליו כחובה וחוזר:
ומ"ש ורבינו תם היה חוזר אם נזכר
שלא אמרו קודם שעקר רגליו ואינו נראה לר"י וכן דעת אדוני אבי ז"ל. נתבאר
בסימן רצ"ד:
ומ"ש ומכל מקום אם נזכר באותה
ברכה כל זמן שלא הזכיר השם אפילו בין אתה לשם חוזר. פשוט הוא: כתב הכל בו (סי' כה כב
ע"ד) שאם שכח מלאמרו בברכת המזון ונזכר קודם שסיים כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה
נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיה וכן יעשה בפורים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפב סעיף א
כל שמונת ימי חנוכה (א) [א*] אומר
על הניסים (ב) בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה <א> בברכת מודים; ואם לא אמר,
(ג) <ב> אין מחזירין אותו (וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'); ומיהו אם נזכר
באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. הגה: י"א
<ג> כששכח על הניסים בברכות המזון (ד) כשמגיע להרחמן (ה) יאמר: הרחמן יעשה לנו
נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' (כל בו, וכבר
נתבאר סימן קפ"ז סעיף ד').
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפב סעיף א
(א) אומר על הנסים - כתוב בספרים שבנוסח
על הניסים יאמר ועל הנסים בוי"ו הן בתפלה הן בבהמ"ז. כשעמדה עליהם יש לדלג
תיבת עליהם דהא אח"כ אומר על עמך ישראל אא"כ אומר ועל עמך ישראל [פר"ח]:
(ב) בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה
בברכת מודים - הטעם דכולה מילתא דחנוכה עיקרה הודאה היא. ובברכה מעין שלש בחנוכה ופורים
אין מזכירין של חנוכה ופורים:
(ג) אין מחזירין אותו - דלאו דאורייתא
נינהו וקאי אתפלה ואברכת המזון ואין חילוק בבהמ"ז בין בחול ובין בשבת חנוכה אף
דמוכרח לאכול מצד שהוא שבת מ"מ אינו חוזר בשביל על הניסים דחנוכה [פמ"ג]
ועיין בסימן קפ"ח במ"ב סוף סקל"ג:
(ד) כשמגיע להרחמן וכו' - וה"ה
שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה קודם יהיו לרצון [א"ר]:
(ה) יאמר הרחמן - וכן בפורים [לבוש]
ובר"ח שבחנוכה יאמר זה אחר הרחמן הוא יחדש וכו' משום דתדיר קודם: