רי"ף שבת דף יב:
גמ' שבת דפים כז:-כט:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 70:13 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 12:20 דקות
1)מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו
שלש אצבעות על שלש אצבעות
2)פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק
בו את המרחץ
3)המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן
הפתילה מהנר.
5)אין מדליקין בסמרטוטין, אפי'
מחורכין
6)יש מתירין מוקצה אפילו בי"ט;
אבל נולד אסור
7)כלים שנשברו בי"ט, אין מסיקים
בהם מפני שהם נולד
8)שקדים ואגוזים שאכלו מערב
יו"ט, מסיקין בקליפיהם בי"ט
רמב"ם הלכות כלים
פרק כב הלכה א
כמה שיעור הבגד להתטמא שלשה טפחים
על שלשה טפחים למדרס, ושלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר
טומאות, בד"א בבגדי צמר ופשתים, אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טומאה מכל
הטומאות אלא אם כן היה בהן שלשה טפחים על שלשה טפחים או יתר, שנאמר או בגד מפי השמועה
למדו שבא הכתוב לרבות שלשה טפחים על שלשה טפחים כשאר בגדים לטומאה, בד"א בקרעים
מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא הרי זה מקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס
שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.
רמב"ם הלכות כלים
פרק כב הלכה יב
מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו
שלש אצבעות על שלש אצבעות, וכל הכלים הנארגין במחט כגון הכיס ואנפליא אין מקבלין טומאה
עד שתיגמר מלאכתן.
רמב"ם הלכות כלים
פרק כג הלכה ב
כבר ביארנו שהבגד מתטמא בשלש על שלש
כמו שביארנו בשאר טומאות, ובשלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס.
רמב"ם הלכות כלים
פרק כב
הלכה כא
מטליות שאין בהן שלשה על שלשה אינן
מקבלות טומאה, ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש על שלש, שכל
פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואע"פ שהכינו.
רמב"ם הלכות כלים
פרק כב הלכה כב
פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק
בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים וכיוצא באלו, אם השליכו באשפה
אינו מקבל טומאה, תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו ועדיין
הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס, שהרי הוא פחות משלשה טפחים.
רמב"ם הלכות כלים
פרק כב
הלכה כו
שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה, החזירה
מקבלת טומאה לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה שאפילו
היתה על האשפה מקבלת טומאה מפני שהיא חשובה.
טור אורח חיים סימן רסד
המדליק נר צריך שידליק רוב מה שיוצא
מן הפתילה מן הנר
בית יוסף אורח חיים סימן
רסד
ח המדליק צריך שידליק רוב היוצא מן הפתילה וכו'. מימרא דעולא בסוף פרק
קמא (כ:):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסד
סעיף ח
המדליק (כו) צריך שידליק * יד רוב
מה שיוצא (כז) מן הפתילה מהנר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסד סעיף ח
(כו) צריך שידליק - כדי שיהא הלהב
עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו שהיה הענין בהדלקת המנורה [לבוש]:
(כז) מן וכו' - וה"ה בנר שעוה
וחלב:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסד סעיף ח
* רוב מה שיוצא - ע"כ יו"ט
שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכות בגד ג' על ג' מצומצמות דכיון דאדליק בה פורתא
ה"ל שבר כלי דאין עליה עתה שם בגד וכלי ואסור שוב להדליק בה כמש"כ סימן תק"א
אא"כ קפל הבגד לפתילה מעיו"ט דנתבטל עי"ז מתורת כלי [מ"א בשם הגמרא]:
רא"ש מסכת שבת פרק
ב סימן יח
[דף כט ע"א] גמ' אמר רבה היינו
טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין לא בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין אע"פ
שמחורכין והכי איתמר בתוספתא (פ"ב). אבל ברוב ספרים כתוב ולא בסמרטוטין שאינן
מחורכין. וגירסת התוספתא עיקר דכיון דאשמועינן שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת כ"ש
בסמרטוטין שאינן מחורכין ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז
בה האור היטב ומנהג יפה הוא. ומיהו הלכה כרבי עקיבא דמדליקין אע"פ שאינה מחורכת
דרבי אליעזר שמותי הוא ועוד דאמר לקמן בפרקין בגמרא (דף לא ב) כחס על הפתילה הכא בפתתילה
שצריך להבהב עסקינן אלמא משמע שיכול להדליק בה אע"פ שאינה מהובהבת:
טור אורח חיים סימן רסד
המדליק נר צריך שידליק רוב מה שיוצא
מן הפתילה מן הנר וא"צ להבהב הפתילה שאין הלכה כר"א שמצריך להבהב מ"מ
נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מחורכת ותאחז בה האור יפה:
בית יוסף אורח חיים סימן
רסד
ט ואין צריך להבהב הפתילה וכו'. בפרק במה מדליקין (כח:) תנן פתילת הבגד
שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה ורבי עקיבא אומר טהורה היא
ומדליקין בה ובגמרא (כט.) אמר רבא היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה
שאינה מחורכת וכתבו שם התוספות (ד"ה רבא) ונראה לי דבחנם נהגו הנשים להדליק הפתילה
ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא לא קיימא לן כרבי אליעזר דשמותי הוא וכן כתבו הגהות בפ"ה
(אות ט) וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה (פ"ב מ"ג) דאין הלכה כרבי אליעזר
ולכן בפ"ה לא כתב שצריך להבהב וכן כתב המרדכי (סי' רפט) בשם ספר מצות מיהו כתב
שבה"ג (שבת פ"א יז ע"ג) פסק הלכתא דאין מדליקין בסמרטוטין ולא בפתילה
שאינה מחורכת וכן איתא בתוספתא (פ"ב ה"א) ור"י חולק ופסק שבחירוך ששפשפה
באור דרך העברה דכולי עלמא מודו דצריך לעשותו אבל הבהוב גמור להדליק ולכבות אין צריך
לעשות בערב שבת עכ"ל. והרא"ש (סי' יח) כתב כדברי התוספות וז"ל ונוהגות
הנשים להדליק הנר ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה (הנר) [האור] היטב ומנהג יפה הוא
ומיהו הלכה כרבי עקיבא דמדליקין אף על פי שאינה מחורכת עכ"ל וכך הם דברי רבינו
והכי נקיטינן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסד סעיף ט
א"צ להבהב הפתילה (פי' ענין הבהוב
יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) (אל תאכלו ממנו נא (שמות יב, ט),
תרגום יונתן מהבהב). הגה: (כח) טו ומ"מ נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה
מחורכת ותאחז בה האור יפה (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסד סעיף ט
(כח) ומ"מ נהגו - ואף בנר
הכרוך כעין שלנו עושין כן. וזה יעשה האיש מתחלה ויהיה תועלת שלא תשהה האשה בהדלקתה
בהגיע זמנה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רסד סעיף י
אין מדליקין (כט) טז בסמרטוטין, אפי'
מחורכין.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רסד סעיף י
(כט) בסמרטוטין - היינו בלאי בגדי
פשתן הגסים ומטעם שאין האור נאחז יפה בהן ועיין בפמ"ג. אין מדליקין על השלחן בנר
חרס ישן דמאיס אא"כ הסיקו באור ואם הוא של זכוכית או של חרס מצופה שרי שאינו מאוס
כ"כ. ובאיש עני שאין לו ודאי מותר ממה שיתבטל מנר שבת דהוא חובה [פמ"ג]:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תצה סעיף ד
(טו) מוקצה, אעפ"י שמותר בשבת
החמירו בו ביום טוב <ד> ואסרוהו. הגה: (טז) ו ויש מתירין מוקצה אפילו בי"ט
(טור בשם פוסקים); אבל נולד אסור, (יז) ז לדבריהם, אפילו בשבת. (יח) וכל מוקצה
(יט) שאינו בעלי חיים, (כ) כגון ח אוצר של פירות ועצים, * (כא) ט סגי כשיאמר: מכאן
אני נוטל, * (כב) י ואין צריך שירשום (רבינו ירוחם נ"ד ח"ג). * (כג) יא
<ה> ומותר להכין מיום טוב ראשון לשני בב' ימים טובים של גליות (כל בו). ועיין
לעיל סימן ש"י כל דיני מוקצה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תצה סעיף ד
(טו) מוקצה אע"פ שהוא מותר
וכו' - פי' דלעיל בסימן ש"י מתבאר דיש כמה מיני מוקצה המותרין בשבת כמו מוקצה
מחמת שעומד לסחורה או בשהכניסו לאוצר ואין דעתו להסתפק ממנו עד אחר זמן או מוקצה מחמת
מיאוס ועוד כמה גווני אך כ"ז הקילו דוקא בשבת דחמיר לאינשי ולא חיישינן אם נקל
לו לטלטל דבר מוקצה יבוא להקל בשאר איסורי שבת אבל ביו"ט דקילי ליה שהרי הרבה
מלאכות מותרים לו לצורך אוכל נפש ואם נקל לו במוקצה יבוא להקל גם בשאר איסורי יו"ט
ולפיכך אסרו לו חכמים לטלטל ולאכלו ולפי סברא זו בהמה העומדת לחלבה ותרנגולת לביצתה
ושור של חרישה אסור לשחטן ביו"ט עד שיכין אותם לכך מעיו"ט וכן כל כה"ג
צריך הכנה מבע"י ודבר שהוא מוקצה מחמת נולד פשיטא דאסור לדעת המחבר ביו"ט:
(טז) ויש מתירין וכו' - דלא חמיר משבת
וכתב מ"א דכן הוא ג"כ דעת הרש"ל וכן פסק גם הפר"ח:
(יז) לדבריהם וכו' - ואף דיש פוסקים
שמתירין אף במוקצה דנולד הרמ"א לא רצה לתפוס כדעתם בזה אלא כאותן פוסקים דמחמירין
עכ"פ במוקצה דנולד וכתבו האחרונים דאף שבשבת נקטינן לעיקר להתיר אפילו במוקצה
דנולד דלא כבעלי סברא זו מ"מ ביו"ט אין להתיר עכ"פ במוקצה דנולד ולפ"ז
אין לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר ביו"ט אע"פ שהן ראויין לכלבים מפני שאתמול
כשהיו מחוברין לבשר היו ראויין גם לאדם והוי נולד:
(יח) וכל מוקצה וכו' - קאי לסברא הראשונה
דמוקצה אסור דלהמתירין מוקצה א"צ אמירה אלא בגרוגרות וצמוקים משום דמסתמא דחינהו
בידים כשהעלן לגג ליבשן ואפילו בשבת אסור וכדלעיל בסימן ש"י ס"ב:
(יט) שאינו בע"ח - דבב"ח
לא מהני בשיאמר מכאן אני נוטל אלא צריך לפרט זה וזה אני נוטל וכמבואר לקמן סי' תצ"ז
ס"י:
(כ) כגון אוצר וכו' - ר"ל ודעתו
היה מתחלה רק להסתפק ממנו לאחר זמן וה"ה בפירות העומדים לסחורה או במוקצה של גרוגרות
וצמוקים שלא נתייבשו לגמרי:
(כא) סגי כשיאמר וכו' - דאותן שיקח
למחר הרי הם כמו שהוברר למפרע דלהם כוון בהכנתו דבמלתא דרבנן קי"ל דיש ברירה:
(כב) וא"צ שירשום וכו' - ודע
דיש כמה פוסקים דפליגי ע"ז ודעתם דלא סגי בשיאמר מכאן וכו' אלא צריך שירשום בסימן
המקום שבדעתו לאכול וסברתם דכיון שהם מוקצים מחמת מעשה שעשה בהם להקצותם כגון גרוגרות
וצמוקים שהעלם לגג ליבשן או אפילו פירות שהכניסם לאוצר הרי הקצם בידים למכירה לא סגי
בהכנה כל דהו להוציאם ממוקצה עד שיברר יפה הפירות שבדעתו לאוכלם ויתן בהם סימן ולהלכה
יש להחמיר כסברא האחרונה עכ"פ לענין גרוגרות וצימוקים שהעלן לגג ובפירות שמכניסם
לאוצר אפשר דיש לסמוך אסברא קמא ועיין בה"ל:
(כג) ומותר להכין וכו' - ר"ל
דבכגון זה של פירות ואוצר שא"צ לעשות מעשה ובאמירה בעלמא הוי הכנה מותר להכין
אפילו ביו"ט גופיה מיום אחד לחבירו דממ"נ אם יום ב' קודם הרי היום חול ומותר
להכין ואם היום קודש ומחר חול הרי א"צ הכנה כלל ונמצא שאינו מתקן שום דבר בהכנתו
דליאסר עליו והיכי אסרינן הכנה מיו"ט לחבירו היכא שהוא עושה מעשה דחיישינן שמא
מחר חול ונמצא שעשה מעשה ביו"ט לצורך חול וכההיא דסימן תק"ג עי"ש [וכן
במוקצה דבע"ח כגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים לא יכול להזמין מיו"ט לחבירו
אא"כ זימן מעיו"ט] ולפ"ז לפי מה שכתבנו להחמיר במוקצה דאקצייה בידים
כגון גרוגרות וצמוקים שצריך לרשום אם שכח לרשום בעיו"ט ונזכר ביו"ט אסור
לעשות שום סימן להכין פירות ליו"ט שני דשמא מחר חול ונמצא שעשה סימן ביו"ט
לצורך חול:
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק ב הלכה יב
אין * מבקעין עצים מסוואר של קורות
מפני שהן מוקצה, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב מפני שהיא נולד, וכן כלים שנשברו ביום
טוב ל אין מסיקין בהן מפני שהן נולד, אבל מסיקין בכלים שלמים או בכלים שנשברו מערב
יום טוב שהרי הוכנו למלאכה אחרת מבערב, כיוצא בו אגוזים ושקדים שאכלן מערב יו"ט
מסיקין בקליפיהן ביום טוב, ואם אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן, ויש נוסחאות שיש
בהן שאם אכלן מבערב אין מסיקין בקליפיהן שהרי הוקצו ואם אכלן ביום טוב מסיקין מפני
שהן מוכנין על גב האוכל. +/השגת הראב"ד/ ויש נסחאות שיש בהן שאם אכלן מבערב אין
מסיקין בקליפיהן. א"א מעולם לא שמענו זאת הנוסחא.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקא
סעיף ו
כלים (כב) יב שנשברו בי"ט, אין
מסיקים בהם מפני (כג) שהם נולד. ((כד) ואם הסיק בכלים, אסור להפוך באש (כה) לאחר שהודלקו
במקצת דאז הוי (כו) שבר כלי, אלא אם כן ריבה עליהם (כז) עצים מוכנים) (המגיד פ"ב
ור"ן פ"ק דביצה). אבל מסיקין (כח) בכלים יג שלמים או בכלים (כט) שנשברו מבעוד
יום.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקא סעיף ו
(כב) שנשברו - היינו שנשברו כ"כ
שאין ראוין לכעין מלאכתן הראשונה אבל אם ראוין לכעין מלאכתן הראשונה [דהיינו שברי עריבה
לצוק לתוכן מקפה (מאכל ערבו) ושברי זכוכית לצוק לתוכן שמן] ככלים שלמים הן ומסיקין
בהן ועיין לעיל בסי' ש"ח ס"ו בט"ז ובה"ל שם:
(כג) שהם נולד - דמעיקרא כלי והשתא
שבר כלי ואסורים בטלטול ולכך אסור להסיק בהם ואפילו אין מטלטלן כלל אלא שורפן במקומן
שמונחין שם ג"כ אסור דמעשה הדלקה שעושה בכלי שנדלקת על ידו חשיב כטלטול:
(כד) ואם הסיק וכו' - הג"ה זו
צריכה להיות אחר תיבת שלמים שבדברי המחבר:
(כה) לאחר שהודלקו במקצת - ר"ל
שהודלקו כ"כ עד שאין ראוין לכעין מלאכתן הראשונה וכנ"ל:
(כו) שברי כלי - ובלא היפך באש אף
שנהנה מן המוקצה שנתבשל שם תבשילו לית לן בה דמוקצה מותר בהנאה היכי שההנאה באה מאליה
ואינו עושה מעשה בידים ויתבאר לקמן בסימן תק"ז במ"ב:
(כז) עצים מוכנים - ויתבאר לקמן בסימן
תק"ז ס"ב:
(כח) בכלים שלמים - דאף דכלי אינו
עומד להסקה מ"מ הלא קי"ל דכל הכלים ניטלין אפילו שלא לצורך תשמישן המיוחד
להן ומיירי שאין לו עצים לצורך תבשילו דאל"כ עבר על בל תשחית. ולפעמים אסור להסיק
אף בכלים שלמים כגון עכו"ם שלקח עצים של ישראל ועשה מהן כלי ביו"ט דהו"ל
נולד דמעיקרא עצים והשתא כלי. עץ שמחתין בו האש כיון שהוא מיוחד לכך הרי הוא כלי ואם
נשבר ביו"ט אסור להסיקו וכנ"ל:
(כט) שנשברו מבעוד יום - ואם ראוין
לכעין מלאכתן הראשונה דינם כשלמין ואסור להפוך בהם לאחר שהודלקו במקצת וכנ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקא
סעיף ז
שקדים ואגוזים שאכלו מערב יו"ט,
מסיקין בקליפיהם בי"ט. ואם אכלם ביו"ט, (ל) יד אין מסיקין בקליפיהם. הגה:
גם אין להסיק טו עם האגוזים והשקדים (לא) עצמן, אלא א"כ (לב) הם עדיין בקליפה
(ב"י). (לג) טז <ז> ולפידים שנשארו מי"ט ראשון, שכבו, (לד) מותר לחזור
ולהדליקם אפילו בי"ט שני של ראש השנה או יום טוב אחר שבת. (הרא"ש ומרדכי
ריש ביצה וב"י).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקא סעיף ז
(ל) אין מסיקין בקליפיהן - וה"ה
בתמרים כשאכלן ביו"ט אין מסיקין בגרעיניהן ואפילו הקליפין והגרעינין ראוין למאכל
בהמה והטעם מפני שאתמול היו מחוברין וטפלין להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו שהוא ראוי לאכילת
אדם ועכשיו אין ראוין רק לאכילת בהמה והו"ל נולד. ודוקא תמרים חשובים שאין נשאר
מהם על הגרעינין כלום אבל תמרים רעים הואיל ונשאר מעט מן האוכל על הגרעינין מותר לטלטל
הגרעינין אגב האוכל [גמרא]:
(לא) עצמן - דאין מוכנים להסיק כלל
שאין דרך כלל להניח אוכלין על האש משא"כ בכלים מפני צורך האוכלין ביו"ט אפשר
להסיק לפעמים בכלים פחותים. ומיהו בירושלמי איתא דמותר להסיק באוכלין גופייהו וכן פסק
הרשב"א [א"ר]:
(לב) הם עדיין בקליפה - דאז מוכנים
קצת להיסק אגב קליפתן:
(לג) ולפידים שנשארו וכו' - וה"ה
פתילה שנדלקה בשבת ונכבית:
(לד) מותר לחזור וכו' - ור"ל
לאפוקי ממי שרוצה לאסור מטעם דעצים שנדלקו ונכבו וה"ה פתילה שנכבית נוחים אח"כ
ביותר להדלקה מעצים ופתילות חדשות ונמצא שהכביה שנכבו בשבת הכשירתם למחר להיות נדלקים
בטוב והוא דומה למאי דקי"ל ביצה שנולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריה משום הכנה
ובעלי סברא זו הוסיפו עוד יותר דאלו עצים או פתילות שנכבו ביום א' של ר"ה אסורים
למחרתו דכיון דשני ימים של ר"ה אינו מספיקא הוי להו כשני ימים טובים בפ"ע
וכשתי קדושות ואין קדושה אחת מכינה לחברתה וכמו ביו"ט אחר שבת ובעל הגה"ה
חולק על סברת אלו הפוסקים וס"ל דזה לא מקרי הכנה כמו ביצה שנולדה שהרי גוף העצים
או הפתילה היו בעולם מכבר אלא שנשתבחו. והנה אף דהרמ"א סתם כדעת המקילין מטעם
דרבו המתירין מ"מ לכתחלה טוב ונכון לצאת ידי הכל דהיינו להכין מבעוד יום פתילות
חדשות שיהיו על יום טוב ואם לא הכין יראה עכ"פ להדליק הפתילות מצד השני: