רי"ף שבת דף טו:
גמ' שבת דף לו:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 42:00 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 6:00 דקות
1)גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים
ותנור, אפילו אם הוסק בקש וגבבא, אפי' אם הוא גרוף וקטום אסור
1)
גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים ותנור, אפילו אם הוסק
בקש וגבבא, אפי' אם הוא גרוף וקטום אסור
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רנג סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה (א) ושופתין
על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, (ב) אם הוסקה בגפת (ג) שהוא פסולת
של זיתים (ד) או בעצים, אסור * (ה) ליתן עליה * תבשיל (ו) מבעוד יום * להשהותו עליה,
(ז) אא"כ נתבשל כל צרכו * והוא א (ח) מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש
שמא יחתה, (ט) או ב שהיה חי (י) <א> שלא נתבשל (יא) כלל דכיון שהוא חי * מסיח
דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל
כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן (יב) שמא יחתה ואסור להשהותו
עליה אא"כ גרף דהיינו (יג) שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו (יד)
ג שכסה הגחלים באפר למעט חומם; ואם נתן בה ד <ב> חתיכה חיה, מותר כאילו היתה
כולה חיה <ג> דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה. ואפילו אינה גרופה (פי' שמשך הגחלים
מהתנור) וקטומה (פי' שכסה הגחלים באפר), * (טו) מותר ה לסמוך לה (טז) קדירה (יז) בסמוך
חוצה לה; ואם הוסקה בקש או בגבבא, * (יח) מותר לשהות עליה * (יט) אפילו אינה לא גרופה
ולא קטומה. הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם, האחת גרופה וקטומה
והשניה אינה גרופה וקטומה, ו <ד> מותר לשהות על הגרופה וקטומה * (כ) אע"פ
שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמ' פרק כירה). (כא) ז <ה> ותנור, אפילו
אם הוסק בקש וגבבא, אסור אפילו לסמוך לו, (כב) ח אפי' אם הוא גרוף וקטום. הגה:
כ"ז (כג) ט שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי). (כד) וכ"ש שאסור לשהות בתוכו או
על גבו. <ו> וכופח, (כה) שהוא מקום שפיתת קדירה אחת, אם הוסק בקש או גבבא (כו)
דינו ככירה; בגפת או בעצים, (כז) דינו כתנור. ((כח) י והתנורים שלנו דינם ככירה).
(ר"ן ר"פ כירה וכל בו וכן משמע מפירש"י). (כט) <ז> ואם שכח ושהה,
אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו, מותר (ל) אפי' הוא מצטמק ויפה לו; ואם הוא תבשיל שהתחיל
להתבשל ולא בישל כל צרכו, (לא) יא אסור (לב) עד מוצאי שבת; ואם עבר ושהה אסור בשניהם.
הגה: * עד בכדי שיעשו (הגה"א ורמב"ם). * <ח> ואם (לג) יב החזירה א"י
בשבת, * (לד) יג דינו כשכח ושהה (הג"א); * (לה) <ט> ואם יד החזירו ישראל,
דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), (לו) ואם מצטמק ורע לו, מותר שהרי לא נהנה מן האיסור
(ב"י וע"ל ריש סי' רנ"ז). (לז) טו וי"א שכל שנתבשל (לח) טז כמאכל
בן דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק
ויפה לו, מותר להשהותו ע"ג כירה. הגה: (לט) או אפילו (מ) ע"ג תנור (המגיד
פ"ג והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה וב"י), אפי' הוסק בגפת
ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא * אלא כשהתחיל
להתבשל (מא) ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה (מב) ובא להחזירה
עליה בשבת; ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל (מג) ולא הגיע למאכל ב"ד =בן דרוסאי=,
(מד) אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה. הגה: * ונהגו להקל כסברא האחרונה. וכל זה בענין
שהה, שהקדירה יושבת * (מה) על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים; אבל
(מו) הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור. הגה: וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת
ע"ג האש ממש, (מז) כל זמן (מח) שהיא יז מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, (מט) ושרי;
וכן המנהג, * רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם; ואם
לא נתקן מן האש ונמצאו ע"ג האש בשבת, (נ) יש להסירו משם ע"י א"י; ואם
ליכא א"י, (נא) יח מותר לישראל להסירו משם. ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים,
ואז אף אם ינענען קצת, דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ר"פ כירה והגמי"י
פ"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רנג סעיף א
(יג) שהוציא ממנו - חוץ לכירה ומותר בזה וכן בקטם
אפילו רק נתבשל קצת:
(יד) שכסה הגחלים - היינו כל הגחלים
וא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק בכסוי אפר כל שהוא מלמעלה על פניהם סגי
ואפילו הובערה אח"כ שרי [גמרא]. עוד אמר שם דאפילו היו הגחלים של רותם שאינם ממהרין
להכבות ג"כ שרי והטעם בכל זה כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי דבודאי לא אתי
לחיתויי. עוד איתא דגחלים שעממו [היינו שהוחשך קצת מראיתן] הרי הן כקטומה והטעם דכיון
שלא חשש ללבותן שלא יעוממו מוכחא מלתא שאינו קפיד בחתויה [רשב"א]:
(כ) אע"פ שמוסיף הבל - פי' בכירה הגרופה והו"א
דלהוי כאינה גרופה קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו בשבת מותר להחזיר עליה:
(כא) ותנור - היינו בתנור שלהם שעשויות
ככירה אך מתוך שקצרות למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה לכך החמירו בו יותר
מכירה:
(כב) אפילו אם הוא גרוף - מפני
שהגורף אינו גורף אלא רוב האש עצמה וא"א שלא תשאר ניצוץ אחד ובתנור שחומו רב חיישינן
שמא יחתה כדי שיבערו אותם הניצוצות. והנה מלשון המחבר משמע דס"ל כדעת הטור
דאפילו בקש ובגבבא אסור בגרוף וקטום וכן הוא דעת ה"ר יהונתן המובא בחידושי הר"ן
אכן מלשון הרמב"ם משמע דבקש וגבבא אינו אסור בתנור כ"א באינו גרוף [א"ר]
וכן הוא דעת הכל בו וחידושי הר"ן ויש להקל בזה:
(כח) ותנורים שלנו - שפיהם מן הצד ועוד שרחבים ביותר
אין חומם רב כ"כ וע"כ דינו ככירה ובספר תפארת שמואל הביא בשם רש"ל שחולק
ע"ז וסובר דשוים הם לדינא ע"ש ועכ"פ בתנור של נחתומין שמסיקין בו תדיר
וחומו רב טוב להחמיר לדונו כתנור:
2) י"א דכל שהוא
סמוך לחשיכה, אם הוא סמוך כ"כ שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, דינו
כמו בשבת עצמו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רנג סעיף ב
* כירה (נב) שהיא
גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה (נג) אפי' בשבת, * מותר להחזירה (נד) כל זמן שהיא יט
רותחת. הגה: (נה) כ ועודה בידו (טור), * ולא הניחה ע"ג קרקע. הגה: * (נו) כא ודעתו
להחזירה (טור); (נז) ודוקא כב על גבה, (נח) אבל לתוכה אסור. (נט) ובתנור, אסור להחזיר
אפי' הוא גרוף וקטום; (ס) וה"ה לכופח, אם הסיקו בגפת ועצים. הגה: * (סא) <י>
ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (ב"י), ואז מותר להחזיר, (סב) ואפילו כג לכירה אחרת,
אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור, אפי' לאותה כירה (מיימוני פ"ג). (סג) וי"א
דכל זה אינו אסור <יא> רק (סד) כד כשנטלו מן הכירה מבעוד יום, ולא החזירו עד
שחשכה; אבל אם לקחו משם משחשכה, אפי' הניחו (סה) ע"ג קרקע מותר (ר"ן פ' כירה
וכל בו), (סו) וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה, וסומכין עצמם על דברי
המקילין, (סז) <יב> וטוב להחמיר. (סח) מיהו <יג> אם נצטנן, לכ"ע אסור
(ב"י). וי"א דאם הוציא מאכל מן התנור, (סט) כה <יד> אסור להניחו בכרים
ובכסתות (הגה"מ פ"ז). (ע) י"א דכל שהוא <טו> סמוך לחשיכה,
(עא) או כו סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן, (הגהות מרדכי), (עב) אם הוא סמוך כ"כ
שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, כז דינו כמו בשבת (עג) עצמו. ויש מקילין
בזה, והמנהג להקל, אך (עד) כח טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך. ודוקא (עה) ע"ג
כירה ממש, * אבל לסמוך, אפי' לאש, (עו) במקום שהיד סולדת בו, שרי כט אפילו (עז) סמוך
לחשיכה (הגמ"ר והגמי"י). (עח) <טז> ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו
או לסמוך אצלו; ודוקא במקום שהיד סולדת, אבל אין היד סולדת שם, שרי אפי' בשבת, כמו
שיתבאר לקמן סי' שי"ח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רנג סעיף ב
(נב) שהיא גרופה וקטומה - אבל אינו
גרוף וקטום אסור אפילו במצטמק ורע לו וכן בתנור אפילו גרוף וקטום [אחרונים]:
(נג) אפילו בשבת וכו' - דלא תימא דלא
התירו חכמים אלא כשנטל מע"ש ומחזיר בע"ש סמוך לחשיכה קמ"ל דמותר ליטול
ולהחזיר אפילו בשבת גופיה ואפילו כמה פעמים:
(נד) כ"ז שהיא רותחת - פרט זה
אינו דומה לכל הנזכרים בסעיף זה דבהם הטעם הוא דלא התירו חכמים חזרה כ"א באופן
זה אבל בזה הטעם הוא דכיון שנסתלק מרתיחתו דהיינו שאין היד סולדת בו יהיה בו שוב איסור
בישול וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ד ולפי מה שפסק הרמ"א שם סט"ו בהג"ה
נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(סט) אסור להניחו וכו' - דזה מקרי תחלת הטמנה [דמה
שהיה מונח מתחלה בתנור ענין אחר הוא וכדלעיל בס"ק ס"ב] ואין טומנין בשבת
אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אפילו היה עדיין המאכל חם ורותח אסור. ואם אינו טמון
היטב בתוכם שהוא פתוח מלמעלה שרי דזה לא מקרי הטמנה כמ"ש רמ"א בסוף ס"א
בהג"ה:
(ע) י"א דכל שהוא סמוך וכו'
- כדי להבין דברי הי"א מוכרח אני להאריך קצת דהנה התוס' והרא"ש וסייעתם
הוכיחו דבע"ש נמי שייך דיני חזרה דהיינו אם נטל מבעוד יום מן הכירה או מן התנור
לדידן אסור להחזיר עליו אא"כ הוא גרוף וקטום והקשו ע"ז א"כ דאסרינן
להחזיר אפילו בע"ש אם יסלק הקדרה מן הכירה בע"ש בהשכמה לא יהיה יכול להחזיר
ואיזה שיעור זמן נתנו חכמים ע"ז ומסקי דאם הוא סמוך לחשיכה כ"כ עד שאם היה
קר לא היה יכול להרתיחו באותו זמן אסרו אז להחזיר בלא גריפה דאם יהיה מותר אז להחזיר
יחזיר גם בשבת וכולא חדא גזירא היא ובשבת אסור שמא יחתה וכ"ז הוא דעת הי"א
שהזכירו הרמ"א והיש מקילין הוא דעת רש"י וסייעתו דס"ל דלא גזרו על חזרה
כ"א משחשיכה ולא מבעוד יום:
(עא) או סמוך לברכו - בזמנם היו נוהגין
לומר ברכו בהקדם וקמ"ל דכיון דע"י ברכו הוא קבלת שבת הוי כשבת גמור ובעינן
שאותו השיעור יהיה קודם ברכו דוקא ועיין במ"א שחולק ע"ז וס"ל דלא נזכר
זה השיעור רק קודם חשיכה ולא קודם ברכו:
(עב) אם הוא סמוך כ"כ וכו' -
היינו אפילו הוא קודם שקיעת החמה איזה זמן דינו כמו בשבת. והיינו רק לענין דבעינן גרופה
וקטומה כמו בשבת אבל לענין דעתו להחזיר ושלא יניחנו ע"ג קרקע לא בעינן בזה [תו"ש
והגר"א בשם הרא"ש]. וחי לגמרי שרי להחזיר סמוך לחשיכה ממש אפילו לאינה גרופה
וקטומה וכמ"ש ס"א:
(עג) עצמו - ודוקא אחר שנגמר כל בישול
הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה בזה הוא דמחמרינן אם נטלה שלא להחזירה
לשאינה גרופה אבל כ"ז שלא נתבשל כל צרכה נוטלה ומחזירה בכל גווני דלא שייך למיגזר
דיחזיר גם בשבת דזהו מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י
ויש מחמירין גם בזה משום לא פלוג:
(עד) טוב להחמיר - ולפ"ז אין
ליטול הקדרה מכירה ולתנו ע"ג תנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה דאף דתנור שלנו
דינו ככירה הא בכירה גופיה יש להחמיר לדעה זו ואם הוא גרוף וקטום מותר אף בשבת:
(עה) ע"ג כירה ממש - היינו דבזה
יש אוסרין חזרה סמוך לחשיכה וכנ"ל:
(עו) במקום שהיס"ב - דאי אין
היד סולדת בו אפילו בשבת שרי [ב"י]:
(עז) סמוך לחשיכה - היינו אפילו נצטנן
לגמרי ואי לא נצטנן לגמרי אפילו בשבת שרי וכמש"כ בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה:
(עח) ובתנור אין חילוק - היינו בתנור
של זמן התלמוד [וכבר כתוב זה בשו"ע בס"א אלא דשם מיירי לענין שהיה וכאן מיירי
לענין חזרה] אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד הם ככירה [אחרונים]: