רי"ף שבת דף טז:
גמ' שבת דף לח.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 18:10 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 9:00 דקות
1)כל תבשיל שאסור לשהותו אם עבר ושיהה
אותו אסור לאכלו עד מוצאי שבת
רמב"ם הלכות שבת
פרק ג הלכה ט
* כל תבשיל שאסור לשהותו אם עבר ושיהה
אותו אסור לאכלו עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו, ואם שכחו, אם תבשיל שלא בשל
כל צרכו הוא אסור עד מוצאי שבת, ואם תבשיל שבשל כל צרכו הוא ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו
מיד בשבת. +/השגת הראב"ד/ כל תבשיל שאסור לשהותו אם עבר ושהה אותו אסור לאוכלו
עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו ואם שכחו אם תבשיל שלא נתבשל וכו'. א"א בחיי
ראשי סוגיא דשמעתא לא מסתגי הכי, דהוא מפרש לבעיא דגמ' /שבת/ (לח) עבר ושהה מאי אשוכח
ומצטמק ויפה לו וסבר בעיא ולא איפשיטא ולקולא, ולא היא דפלוגתא דר"מ ור' יהודה
היא וקיימא לן (חולין טו) כר' יהודה בפרקא, ובתר גזירתא אפילו לר"מ שוכח נמי אסור,
וכי איבעיא להו בששהה בשוגג מצטמק ויפה לו מאי אדרב יהודה דדילמא בשוכח הוא דמחמיר
אבל בשוגג מצטמק ויפה לו לא מחמיר ולא קניס שוגג אטו מזיד או דילמא לא שנא ולא איפשיטא
ולקולא תדע דהכי הוא דהא בי' ר' יוסי מצא ביצים מצומקות ואסר להם הא ודאי או שוגגין
או שוכחין היו, ואי אמרינן שוכחין היו היכי אמרינן בגמרא דאסר להו שבת אחרת ומאי שנא
שכחת אותה שבת משכחת שבת אחרת, אלא על כרחיך שוגגין היו והודיע אותן שהוא אסור ולא
יעשו עוד.+
טור אורח חיים סימן רנג
כל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושיהה אותו או ששכח
ושיהה אותו במקום שלא היה לו להשהותו אסור לכל אפילו למי שלא שהה אותו והרמב"ם
ז"ל חילק בשכח בין תבשיל שלא בישל כל צרכו ובין מצטמק ויפה לו כשלא בישל כל צרכו
אסור עד מ"ש ובמצטמק ויפה לו התיר ובעבר ושיהה אסור בשניהם ואיני יודע למה חילק
ביניהם דהא בגמרא מייתי ראיה מעבר ושיהה לשכח:
בית יוסף אורח חיים סימן
רנג
כל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושיהה
אותו וכו'. שם (לז: לח.) בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת
מהו. לדעת רש"י ור"י בבשיל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי מיבעיא ליה דאי לא בשיל
כלל או בשיל והגיע למאכל בן דרוסאי מישרא שרי להשהות ולהרי"ף והרמב"ם בהגיע
למאכל בן דרוסאי נמי מיבעיא ליה וכגון שלא נגמר בישולו לרוב בני אדם דאי נגמר בישולו
ומצטמק ויפה לו היינו בעיין דבסמוך ואי מצטמק ורע לו מישרא שרי והתוספות (לח. ד"ה
שכח) כתבו לחד תירוצא דאפשר דבלא בשיל כלל קא מיבעיא ליה דעד כאן לא שריא קידרא חייתא
אלא בתנור אבל לא בכירה וכן כתב המרדכי בסוף פרק קמא דשבת (סי' רסא). ואסיקנא דלא יאכל
משום דגזרו ביה רבנן כדאמר רב יהודה אמר שמואל בתחלה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל
במזיד לא יאכל והוא הדין לשוכח משרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על
השוכח. וכתוב בהגהות אשיר"י (סי' ג) דאסור למוצאי שבת בכדי שיעשו וכן נראה מדברי
הרמב"ם בפרק ג' (ה"ט): ותו איבעיא לן (לח.) עבר ושהה מאי ולא איפשיטא וכתב
הרא"ש (סו"ס א) דהאי בעיא כגוונא דבעיא קמייתא היא ומיבעיא ליה אף לאחר גזירה
אי גזרו דוקא לאותם ששהו אבל לבני (בית) [ביתו] לא וסובר רבינו דלחומרא נקטינן ולפיכך
כתב אסור לכל אפילו למי שלא שהה אותו אבל בהלכות השהייה דמרדכי (הגהות מרדכי עט ע"ג)
כתוב דלא מיתסר אלא לדידיה אבל לא לאחריני. ומדברי הרי"ף (טז:) נראה שהוא גורס
עבר ושכח במקום עבר ושיהה והוא מפרש בעיא זו בשנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו דאף על
גב דקנסו על השוכח דילמא הני מילי בשלא נתבשל כל צרכו אבל בנתבשל כל צרכו אף על פי
שהוא מצטמק ויפה לו לא קנסו ולא איפשיטא ולקולא וכן דעת הרמב"ם בפרק ג' (ה"ט).
ורבינו נראה שלא עלה על דעתו פירוש זה ולפיכך הוקשה לו דעת הרמב"ם למה חילק בין
עבר לשכח דהא בגמרא מייתי מעבר ושיהה לשכח, כלומר דאבעיא קמייתא אמרינן בגמרא נפק ודרש
המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא ואסיקנא דה"ק ולא שנא בין מזיד לשוכח
בכל גוונא אסור כי היכי דלא ליתי לאיערומי הרי שפושט דשכח ושיהה אסור כמו בעבר ושיהה
דהוי מזיד ואם כן אין לחלק ביניהם. ואין זו קושיא לפי מאי דמפרשי הרי"ף והרמב"ם
בעיא שניה במצטמק ויפה לו דהא דלא מפלגינן בין עבר לשכח היינו דוקא בשלא נתבשל כל צרכו
אבל בנתבשל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו על כרחך מפלגינן בינייהו מדאיבעיא לן במצטמק
ויפה לו עבר ושכח מאי אלמא דפשיטא ליה שאם עבר במזיד אסור דהא לא איבעיא ליה אלא בעבר
ושכח ובעיין דעבר ושכח כיון דלא איפשיטא נקטינן לקולא. ותמהני על הכל בו (סי' לא, לא
ע"ד) שכתב דלהרי"ף תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אפילו עבר ושיהה
מותר וכל שכן אם שכח שוגג שהרי"ף לא התיר אלא בשכח. והראב"ד (ה"ט) גורס
עבר ושיהה כלומר בשוגג שכסבור מותר הוא וקיל טפי משוכח דפשע דבשוכח אפילו נתבשל כל
צרכו אסור:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רנג סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה (א) ושופתין
על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, (ב) אם הוסקה בגפת (ג) שהוא פסולת
של זיתים (ד) או בעצים, אסור * (ה) ליתן עליה * תבשיל (ו) מבעוד יום * להשהותו עליה,
(ז) אא"כ נתבשל כל צרכו * והוא א (ח) מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש
שמא יחתה, (ט) או ב שהיה חי (י) <א> שלא נתבשל (יא) כלל דכיון שהוא חי * מסיח
דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל
כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן (יב) שמא יחתה ואסור להשהותו
עליה אא"כ גרף דהיינו (יג) שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו (יד) ג שכסה
הגחלים באפר למעט חומם; ואם נתן בה ד <ב> חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה
<ג> דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה. ואפילו אינה גרופה (פי' שמשך הגחלים מהתנור)
וקטומה (פי' שכסה הגחלים באפר), * (טו) מותר ה לסמוך לה (טז) קדירה (יז) בסמוך חוצה
לה; ואם הוסקה בקש או בגבבא, * (יח) מותר לשהות עליה * (יט) אפילו אינה לא גרופה ולא
קטומה. הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם, האחת גרופה וקטומה
והשניה אינה גרופה וקטומה, ו <ד> מותר לשהות על הגרופה וקטומה * (כ) אע"פ
שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמ' פרק כירה). (כא) ז <ה> ותנור, אפילו אם
הוסק בקש וגבבא, אסור אפילו לסמוך לו, (כב) ח אפי' אם הוא גרוף וקטום. הגה: כ"ז
(כג) ט שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי). (כד) וכ"ש שאסור לשהות בתוכו או על גבו.
<ו> וכופח, (כה) שהוא מקום שפיתת קדירה אחת, אם הוסק בקש או גבבא (כו) דינו ככירה;
בגפת או בעצים, (כז) דינו כתנור. ((כח) י והתנורים שלנו דינם ככירה). (ר"ן ר"פ
כירה וכל בו וכן משמע מפירש"י). (כט) <ז> ואם שכח ושהה, אם הוא תבשיל
שבישל כל צרכו, מותר (ל) אפי' הוא מצטמק ויפה לו; ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא
בישל כל צרכו, (לא) יא אסור (לב) עד מוצאי שבת; ואם עבר ושהה אסור בשניהם. הגה: * עד
בכדי שיעשו (הגה"א ורמב"ם). * <ח> ואם (לג) יב החזירה א"י בשבת,
* (לד) יג דינו כשכח ושהה (הג"א); * (לה) <ט> ואם יד החזירו ישראל, דינו
כעבר ושהה (הגהות מרדכי), (לו) ואם מצטמק ורע לו, מותר שהרי לא נהנה מן האיסור (ב"י
וע"ל ריש סי' רנ"ז). (לז) טו וי"א שכל שנתבשל (לח) טז כמאכל בן
דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק
ויפה לו, מותר להשהותו ע"ג כירה. הגה: (לט) או אפילו (מ) ע"ג תנור (המגיד
פ"ג והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה וב"י), אפי' הוסק בגפת
ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא * אלא כשהתחיל
להתבשל (מא) ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה (מב) ובא להחזירה
עליה בשבת; ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל (מג) ולא הגיע למאכל ב"ד =בן
דרוסאי=, (מד) אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה. הגה: * ונהגו להקל כסברא האחרונה. וכל
זה בענין שהה, שהקדירה יושבת * (מה) על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת
בגחלים; אבל (מו) הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור. הגה: וי"א דאפי' אם הקדירה
עומדת ע"ג האש ממש, (מז) כל זמן (מח) שהיא יז מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, (מט)
ושרי; וכן המנהג, * רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו
משם; ואם לא נתקן מן האש ונמצאו ע"ג האש בשבת, (נ) יש להסירו משם ע"י א"י;
ואם ליכא א"י, (נא) יח מותר לישראל להסירו משם. ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע
הגחלים, ואז אף אם ינענען קצת, דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ר"פ כירה והגמי"י
פ"ז).
משנה ברורה סימן רנג
(כט) ואם שכח ושהה - וכ"ש אם
שגג בדין:
(ל) אפילו הוא מצטמק ויפה - ואפילו
הוא בתוך התנור והטעם דלא נהנה ממנו כ"כ כיון דבלא"ה היה ראוי לאכילה שנתבשל
כ"צ וע"כ בדיעבד מותר:
(לא) אסור - לכל אדם וכ"ש לבני
ביתו דאסור כיון דנתבשל בשבילם:
(לב) עד מוצאי שבת - בהגהות אשר"י
מבואר דגם בכאן הוא בכדי שיעשה כמו בעבר ושהה ומלשון הרמב"ם לא נראה כן [פמ"ג]:
(לג) החזירה א"י - לצורך ישראל:
(לד) דינו כשכח - דמה שנעשה ע"י
א"י במזיד לא חמיר ממה שנעשה ע"י ישראל בשוגג וע"כ אפי' אם מצטמק ויפה
לו מותר כיון שנתבשל כל צרכו ואין נהנה ממנו כ"כ:
(לה) ואם החזירו ישראל - בשבת אפילו
בשוגג דינו כעבר ושהה במזיד ואסור אם מצטמק ויפה לו והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהיה
משום דקעביד מעשה ועיין במ"א שפסק דלאחרים שרי בזה מאחר שהיה מבושל קודם כ"צ
והיה שוגג. ודע דדין זה הוא אפילו לשיטת הרמ"א דפוסק בסוף הסעיף כהי"א דבשהיה
מותר כמאכל בן דרוסאי הכא בחזרה שוים הם לדינא דהא לכו"ע בחזרה אסור אפילו אם
נתבשל כל צרכו:
(לו) ואם מצטמק ורע לו מותר - ר"ל
אע"ג דלכתחלה אסור בחזרה אפילו אם מצטמק ורע לו בדיעבד מותר אפילו להחזיר במזיד
שהרי לא נהנה כלל:
משנה ברורה סימן רנג
(מג) ולא הגיע - דבהגיע לדעה זו
מותר אפילו לכתחלה ונראה דלענין דיעבד יש להורות דכמאב"ד הוא שיעור שליש שרבו
העומדים בשיטה זו עיין בא"ר:
(מד) אסור - היינו אפילו לאחרים עד
מו"ש ואם בעינן בזה בכדי שיעשה עיין לעיל בס"ק ל"ב: