רי"ף שבת דף יז:
גמ' שבת דף לח:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 44:20 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 18:40
דקות
1)
דיני חזרה
רמב"ם הלכות שבת
פרק ג הלכה י
כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלים
אותו בשבת ג אסור להחזירו למקומו, ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה
או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבה, והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע אבל * משהניחה
ד על גבי קרקע אין מחזירין אותה, ואפילו על גבי כירה גרופה או מכוסה, ואין מחזירין
לתנור ולא לכופח שהוסקו בגפת או בעצים אף על פי שגרף או כסה מפני שהבלן חם ביותר, וכל
שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת. +/השגת הראב"ד/ כל שמותר לשהותו על גבי
האש. א"א כמדומה לי שבוש הוא זה וצריך להיות כל שאסור.+
בית יוסף אורח חיים סימן
רנג
ב (א) כירה שהיא גרופה וקטומה וכו' מותר להחזירה וכו'. בריש פרק ג' (לו:) תנן
כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד
שיתן את האפר בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין. ופירש
רש"י אף מחזירין, הואיל וגרוף. ובגמרא (לח:) אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין
אפילו בשבת:
ומ"ש רבינו כל זמן שהיא רותחת.
כן משמע ודאי שאם שהה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה משום דהוה ליה כמבשל וכן
כתב רבינו בסימן שי"ח (פא סוע"ב), וכן כתב רבינו ירוחם בח"ג (ני"ב
סט סוע"א) בשם ה"ר יונה דכל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו
על גבי כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. וכתב עוד ומכל מקום מוכח מהגמרא שאם לא נצטנן אפילו
שינה מרתיחתו קצת מותר להחזיר. וכתב עוד בשם ה"ר יונה דהא דשרי להחזיר דוקא כשהגיע
מבעוד יום למאכל בן דרוסאי אבל אם לא הגיע לא יחזיר אם נטל עכ"ל, וכן כתב הרב
המגיד בפרק ג' (ה"י) בשם הרמב"ן (לח: סוד"ה כתב) והרשב"א (לו:
ד"ה עד שיגרוף) אלא שלא הזכיר מבעוד יום וכן נראה דמאחר שעכשיו כשמסלקו מהאור
הוא מבושל מה לי אם נתבשל מבעוד יום או אם נתבשל משחשיכה ואפשר דה"ר יונה מיירי
כשסלקה תיכף שחשכה דאז אם לא הגיע מבעוד יום למאכל בן דרוסאי גם עכשיו כשמסתלק התבשיל
לא הגיע. ורבינו כתב בסימן שי"ח (פב.) שאם לא נתבשל כל צרכו אפילו נתבשל כמאכל
בן דרוסאי שייך בו בישול אפילו בעודו רותח ואם כן מה שמתיר כאן להחזיר, כשנתבשל כל
צרכו לגמרי הוא דוקא, שאם לא נתבשל כל צרכו אע"פ שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור
להחזיר כל שיש עדיין חום בכירה שהקדרה רותחת מחמתה:
ומ"ש ודוקא על גבה וכו'. שם
(לז.) א"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לא שנו אלא על גבה אבל לתוכה אסור
ופשטא דלישנא משמע דכששולי הקדרה מונחים על דפנות הכירה וממלאים את חללה מיקרי על גבה
וכשהקדרה כולה בתוך חלל הכירה ויושבת על קרקעית הכירה מיקרי לתוכה וכך הם דברי רש"י
בריש פירקין (לז. ד"ה היינו דשני) אבל מדברי רבינו שכתב ודוקא על גבה כגון על
שפתה או על כיסוי שעל חללה נראה שאינו מפרש כן אלא על גבה היינו ששולי הקדרה עומדין
על דופן הכירה לא על חללה או ששם כיסוי על פי הכירה והושיב הקדרה על אותו כיסוי אבל
כל ששולי הקדרה ממלאים את חלל הכירה מיקרי לתוכה: והא דרבי חלבו לא כתבה הרמב"ם
בהדיא ונראה שסמך על מה שכתב (פ"ג ה"י) ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה
גרופה או מכוסה דמשמע דוקא על גבה ולא בתוכה:
ומ"ש רבינו ובעודה בידו ודעתו
להחזירה וכו'. שם (לח:) א"ר זריקא [אמר ר' אבא] אמר ר' תדאי לא שנו אלא שעודן
בידו אבל הניח על גבי קרקע אסור ואיפליג עליה ר' אמי משמיה דר' יוחנן ושרי אפילו הניחה
על גבי קרקע ואיפליגו אמוראי אחריני נמי במילתא ובתר הכי אמר חזקיה משמיה דאביי הא
דאמרת עודן בידו מותר לא אמרן אלא שדעתו להחזיר אבל אין דעתו להחזיר אסור מכלל דעל
גבי קרקע אע"פ שדעתו להחזיר אסור איכא דאמרי אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת על
גבי קרקע אסור לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר אבל דעתו להחזיר מותר מכלל דבעודן בידו
אף על פי שאין בדעתו להחזיר מותר. ופסק הרי"ף (יז:) כלישנא קמא וכתב הר"ן
(שם ד"ה לא) דאף על גב דלישנא בתרא מיקל פסקו רבוותא כלישנא קמא לחומרא מפני שהם
דברים שקרובים לבוא לידי איסור תורה וכן פסק הרא"ש (סי' ב) וכן כתב רבינו ירוחם
בח"ג (ני"ב סט ע"א) וכן כתב הרב המגיד בפרק ג' (ה"י) בשם הגאונים
ודלא כהגהות [מיימונית] (פ"ג אות ד) שכתבו בשם ספר התרומה (סי' רלא) דהלכה כמאן
דשרי אפילו הניחה על גבי קרקע משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל:
ומ"ש ואפילו לא הניחה על גבי
קרקע אלא שתלאה במקל או שהניחה על גבי מטה או שפינהו ממיחם למיחם. בעיות שם ועלו בתיקו
ופסק בהם לחומרא מהטעם שכתבתי בסמוך (לעיל ד"ה ומ"ש רבינו בעודה) בשם הר"ן
וכן פסק רבינו ירוחם בחלק ג' (סט ע"א). אבל הרמב"ם בפרק ג' (ה"י) כתב
וז"ל ואין מחזירין אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה וכו' והוא שלא הניח הקדרה על
גבי קרקע אבל משהניחה על גבי קרקע אין מחזירין אותה ואפילו ע"ג כירה גרופה או
מכוסה עכ"ל ולא הזכיר בעיות אלו ונראה שדעתו לומר דכיון דמידי דרבנן הוא ועלו
בתיקו נקטינן לקולא ואעפ"כ פסק כמאן דאמר הניחה על גבי קרקע אסור משום דרובא דאמוראי
סבירא להו הכי אך קשה שלא חילק בין דעתו להחזיר לאין דעתו להחזיר ובין אם פוסק כלישנא
קמא בין אם פוסק כלישנא בתרא ה"ל לחלק ביניהם ואפשר שהוא סובר דכיון דאמוראי קמאי
לא חילקו בין דעתו להחזיר לאין דעתו להחזיר לא חיישינן לדחזקיה משמיה דאביי דמפליג
בינייהו: כתב הר"ן (יז: ד"ה ומיהו) דמשמע בירושלמי (פ"ג סוף ה"א)
דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מעל גבי כירה מערב שבת ולא החזירן עד שחשיכה אבל
נטלו משחשיכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר להחזיר ועל דרך זה אפשר לפרש מאי דאמרינן
(לח סוע"א) לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת לומר שאף על פי שהחזרה בלבד
היא שנעשית בשבת שרי ובכהאי גוונא הוא דמפלגינן בין עודן בידו להניחן על גבי קרקע אבל
כשסילק בשבת בכולהו גווני שרי עכ"ל ודבר פשוט הוא שאין כן דעת התוספות (לו: ד"ה
וב"ה) והרא"ש (סי' ב) וסיעתם שהרי הם אוסרים להחזיר אפילו מבעוד יום סמוך
לחשיכה וכ"ש להחזיר בשסילק משחשיכה וגם הרמב"ם כתב בהדיא היפך הירושלמי הזה
שהרי כתב בפרק ג' (ה"י) כל שמותר להשהותו על גבי האש כשנוטלין אותו בשבת אסור
להחזירו למקומו וכו' והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע:
ומ"ש רבינו ואם אינה גרופה וקטומה
אסור להחזיר. פשוט שם במשנה (לו:) כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת
או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר והאי לא יתן לא יחזיר הוא כדמשמע בגמרא
(שם) דלא איבעיא לן אלא אי משמע נמי לשהות או לא אבל בלא יחזיר לא איבעיא לן דפשיטא
דלא יחזיר הוא. וכתב הר"ן (יז: ד"ה ומיהא) דאפילו מצטמק ורע לו אסור להחזיר
כשאינה גרופה וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפרק ג' (ה"י) וז"ל כל שמותר
להשהותו על גבי האש כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו ואין מחזירין לעולם אלא
ע"ג כירה גרופה או מכוסה או בכירה וכופח שהוסקו בקש או בגבבא:
ומ"ש לא מיבעיא בשבת אלא אפילו
מבעוד יום אחר שנגמר כל בישול הקדרה וכו'. כן כתבו שם התוספות (לו: ד"ה וב"ה)
והרא"ש (סי' ב) מדאמרינן בגמרא (לח סוע"א) אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין
מחזירין אפילו בשבת ומדקאמר אפילו בשבת משמע דמבעוד יום נמי נחלקו בגרופה דבית שמאי
אוסרין להחזיר ובית הלל מתירין אבל כשאינה גרופה אסור גם לבית הלל אפילו מבעוד יום
נמי ועל זה כתבו וא"ת מה שיעור יהא בחזרה וכי אם סלקה בחצי היום יהא אסור להחזירה
וי"ל דאסור להחזירה היכא שנתקרר ואין שהות כדי להרתיח מבעוד יום ומיהו השתא צ"ל
דערב שבת חלוקה משבת דבשבת אפילו הוא רותח אסור להחזיר למאן דאסר כדמשמע בגמרא (לח:)
[וכו'] הילכך נראה דבערב שבת נמי אם הוא רותח אסור להחזירו כל היכא דאם היה קר לא היה
יכול להרתיחו מבעוד יום וכן דעת המרדכי (בהגהות ריש פ"ג) וסמ"ג (ל"ת
סה יג ע"ג). אבל הר"ן שם (טו: ד"ה בית שמאי) דחה דברי התוספות והעלה
דאפילו כשאינה גרופה שרי מבעוד יום לכ"ע וכן דעת רש"י (לח: ד"ה מחזירין)
שפירש דמאי דאמר רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת היינו לומר דלא מיבעיא
בלילה דמוכחא מילתא דאדעתא לאהדורי לצורך מחר שקיל ליה אלא אפילו ביום דלא מוכח דשקיל
ליה אדעתא דאהדורי וסד"א דבטלה לה הטמנה והוה ליה כמטמין לכתחלה קמ"ל רב
ששת דאפילו ביום המחרת נמי מחזירין וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפרק ג' (ה"י)
כל שמותר להשהותו על גבי האש כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו אלמא דלא מיתסר
אלא בשבת דוקא ולא מבעוד יום ולכן לא נהגו העולם ליזהר בכך. ורבינו ירוחם כתב בח"ג
(ני"ב סח ע"ד) דלהרי"ף נמי אסור להחזיר סמוך לחשיכה ותמהני עליו שאין
כן במשמע דברי הרי"ף כלל:
ומ"ש רבינו דהא דאסור להחזיר
מבעוד יום דוקא אחר שנגמר כל בישול הקדרה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה
אבל כל זמן שלא נתבשלה מותר להחזירה. הוא ממה שכתב הרא"ש שם (סי' ב') וז"ל
ונ"ל הא דאסר מבעוד יום להחזיר לבית שמאי אף בגרופה וקטומה היינו מבעוד יום דומיא
דמשחשיכה כמו שמשחשיכה היינו אחר שנתנו בכירה להשהותה שם כן נמי מבעוד יום דאסור להחזיר
היינו אחר שנגמר בישולה ומניחה עומדת על הכירה עד לערב להחזיק חומה ואם נטלה אז מן
הכירה אסור להחזירה אטו שבת וכולה חדא גזירה היא דכיון דאינה מתבשלת עוד על הכירה הוי
כתחלת שהייה ואי שרית להחזיר מבעוד יום אתי נמי להחזיר משחשיכה אבל כל זמן שלא נתבשלה
כל צרכה נוטל ומחזיר כל היום עכ"ל והא פשיטא דלא אתא הרא"ש לפרושי טעמא דבית
שמאי אלא משום דמבית שמאי בגרופה נשמע לבית הלל באינה גרופה. ונראה לי דטעמא דכל זמן
שלא נתבשלה כל צרכה מותר להחזיר אפילו סמוך לחשיכה ולא גזרינן דילמא אתי להחזיר משחשיכה
משום דאם היה מחזיר משחשיכה הוי מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר
מבעוד יום. וכתבו התוספות בפרק במה טומנין דלא אסרינן חזרה מבעוד יום אלא היכא דנטלה
מעל גבי כירה שעתיד להשהות עליה ולהחזירה עליה לשום שהייה שאם אתה מתיר להחזירה מבעוד
יום אתי להחזירה משחשיכה אבל אם החזירה לשם הטמנה שרי ע"כ. ודין ההטמנה באיזה
ענין אסור ובאיזה ענין מותר נתבאר בסימן רנ"ז בס"ד: כתוב בהגהות מרדכי פרק
כירה (עט ע"ד) צ"ע אם מותר להניח הקדרה לכתחלה על גבי כירה גרופה וקטומה
סמוך לחשיכה דדילמא אפילו מבעוד יום לא שרי אלא להחזיר אבל להניח לכתחלה לא. וכתוב
עוד שם כל מה שאסור להשהותו סמוך לחשיכה הוא הדין דאסור סמוך לברכו שהוא קבלת שבת שלנו.
וכבר נתבאר (לעיל ד"ה ומ"ש לא) שזה על פי דברי התוספות והרא"ש ושכמה
גדולים חולקין עליהם ולכן לא נהגו ליזהר: כתבו התוספות ריש פרק כירה (לז. ד"ה
ת"ש) אמאי דשרי לסמוך לכירה שאינה גרופה וקטומה דאין משם ראיה להתיר לסמוך אצל
האש דשאני התם שדופני הכירה מפסיקין אבל בהגהות מרדכי (עט ע"ד) כתבו דמותר לסמוך
אצל האש אפילו סמוך לחשיכה שאילו היה צונן אין שהות להרתיח וכן כתוב בהגהות מיימון
פרק ג' (אות ב). ונראה ודאי דבמקום שהיד סולדת איצטריכו למישרי דאלו במקום שאין היד
סולדת אפילו בשבת עצמה שרי. ואפשר שגם התוספות מתירין כדברי ההגהות אלא שכתבו דאין
ראיה משם: כתב הרמב"ם בפרק ג' (הי"א) מותר להחזיר מכירה לכירה אפילו מכירה
שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה אבל לא מכירה לטמינה ולא מטמינה לכירה וכתב הרב המגיד
שהוא ירושלמי בסוף פרק במה טומנין ורבינו ירוחם כתב בח"ג (ני"ב סט.) וז"ל
ובירושלמי (פ"ג סוף ה"א) כתב שאין מחזירין מכירה זו לכירה אחרת שאם נטלה
מכירה אחת אסור להחזירה לכירה אחרת דהוי כנותן על גב הכירה לכתחלה בשבת וכתבו בתוספות
אבל מבעוד יום מחזירין בכל ענין מאחר שהיא גרופה וקטומה עכ"ל:
ומ"ש רבינו ובתנור אסור להחזירה
אפילו הוא גרוף וכו'. משנה שם (לח:) תנור שהסיקוהו בקש וגבבא לא יתן בין מתוכו בין
על גביו כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא הרי הוא ככירה בגפת או בעצים הרי הוא כתנור ומשמע
בגמרא דבתנור ובכופח לא מהניא גריפה וקטימה וכבר כתבתי לעיל (יג. ד"ה ומ"ש
אפילו) שכן נראה מדברי הפוסקים. וז"ל הרמב"ם בפרק ג' (ה"י) ואין מחזירין
לא לתנור ולא לכופח שהוסק בגפת או עצים אף על פי שגרף וכסה מפני שהבלן חם ביותר וכתב
הרב המגיד שדבריו הם במצטמק ורע לו או בהשליך לתוכו אבר חי שמותר להשהותו בתנור ואפילו
הכי אסור להחזירו וכתב שכן דעת הרמב"ן (לח: ד"ה אלא) והרשב"א (שם ד"ה
הא) וכן כתב הר"ן (יז: ד"ה ולענין) ונתן טעם משום דבכל להחזיר בעי גריפה
וקטימה ובתנור וכופח גריפה וקטימה לא מהניא מידי. מיהו הני תנורי דידן אפשר שדין כירה
להם וכמו שכתבתי לעיל (יג. ד"ה ותנור פירש"י) בשם ר"ח: כתב הרמב"ם
בפרק ג' (סוף ה"י) כל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת וכתב הרב המגיד בזה
נחלקו עליו קצת מפרשים ואמרו בסמיכת כופח אף על פי שהסיקוהו בגפת ועצים מותר לסמוך
לו כל שהוא גרוף וקטום ולא אסרו סמיכה בגרוף וקטום אלא בתנור בלבד וזה דעת הרשב"א
(שם) עכ"ל. ונראה לי שמחלוקתם תלוי בברייתא שהובאה בפרק כירה (לח:) גמרא תנור
שהסיקוהו בקש ובגבבא תניא כוותיה דאביי תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא וכו' כופח שהסיקוהו
בקש ובגבבא סומכין לו ואין נותנין על גביו בגפת ובעצים אין סומכין לו וכתבו שם התוספות
(ד"ה תניא) דאי גרסינן סומכין איכא לאוקמא בגרופה ונקט גפת ועצים לרבותא דאפ"ה
סומכין לה עכ"ל. ומכל מקום דבר פשוט דלהרמב"ם נמי אין אסור לסמוך אלא במקום
שהיד סולדת דאילו במקום שאין היד סולדת כנגד המדורה נמי שרי כמו שיתבאר בסימן שי"ח
(פה.) בס"ד:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רנג סעיף ב
* כירה (נב) שהיא גרופה וקטומה ונטל
הקדירה מעליה (נג) אפי' בשבת, * מותר להחזירה (נד) כל זמן שהיא יט רותחת. הגה: (נה)
כ ועודה בידו (טור), * ולא הניחה ע"ג קרקע. הגה: * (נו) כא ודעתו להחזירה (טור);
(נז) ודוקא כב על גבה, (נח) אבל לתוכה אסור. (נט) ובתנור, אסור להחזיר אפי' הוא גרוף
וקטום; (ס) וה"ה לכופח, אם הסיקו בגפת ועצים. הגה: * (סא) <י> ודוקא שהתבשיל
מבושל כל צרכו (ב"י), ואז מותר להחזיר, (סב) ואפילו כג לכירה אחרת, אבל אם לא
נתבשל כל צרכו אסור, אפי' לאותה כירה (מיימוני פ"ג). (סג) וי"א דכל זה אינו
אסור <יא> רק (סד) כד כשנטלו מן הכירה מבעוד יום, ולא החזירו עד שחשכה; אבל אם
לקחו משם משחשכה, אפי' הניחו (סה) ע"ג קרקע מותר (ר"ן פ' כירה וכל בו),
(סו) וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה, וסומכין עצמם על דברי המקילין,
(סז) <יב> וטוב להחמיר. (סח) מיהו <יג> אם נצטנן, לכ"ע אסור (ב"י).
וי"א דאם הוציא מאכל מן התנור, (סט) כה <יד> אסור להניחו בכרים ובכסתות
(הגה"מ פ"ז). (ע) י"א דכל שהוא <טו> סמוך לחשיכה, (עא) או כו
סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן, (הגהות מרדכי), (עב) אם הוא סמוך כ"כ שאם נצטנן
הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, כז דינו כמו בשבת (עג) עצמו. ויש מקילין בזה, והמנהג
להקל, אך (עד) כח טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך. ודוקא (עה) ע"ג כירה ממש,
* אבל לסמוך, אפי' לאש, (עו) במקום שהיד סולדת בו, שרי כט אפילו (עז) סמוך לחשיכה
(הגמ"ר והגמי"י). (עח) <טז> ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו או לסמוך
אצלו; ודוקא במקום שהיד סולדת, אבל אין היד סולדת שם, שרי אפי' בשבת, כמו שיתבאר לקמן
סי' שי"ח.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רנג סעיף ב
(נב) שהיא גרופה וקטומה - אבל אינו
גרוף וקטום אסור אפילו במצטמק ורע לו וכן בתנור אפילו גרוף וקטום [אחרונים]:
(נג) אפילו בשבת וכו' - דלא תימא דלא
התירו חכמים אלא כשנטל מע"ש ומחזיר בע"ש סמוך לחשיכה קמ"ל דמותר ליטול
ולהחזיר אפילו בשבת גופיה ואפילו כמה פעמים:
(נד) כ"ז שהיא רותחת - פרט זה
אינו דומה לכל הנזכרים בסעיף זה דבהם הטעם הוא דלא התירו חכמים חזרה כ"א באופן
זה אבל בזה הטעם הוא דכיון שנסתלק מרתיחתו דהיינו שאין היד סולדת בו יהיה בו שוב איסור
בישול וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ד ולפי מה שפסק הרמ"א שם סט"ו בהג"ה
נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(נה) ועודה בידו - ר"ל שלא הסיר
הקדרה מידו מעת נטילתה מן הכירה עד שעה שיחזירנה ולאפוקי אם הניחה ע"ג מטה או
ספסל וכדומה לזה בינתים הוי כמו שהניחה ע"ג קרקע בינתים וזה אסור לכו"ע דבטלה
לה השהיה הראשונה ושוב כשמחזיר ומניחה ע"ג הכירה הו"ל כמושיב לכתחלה ע"ג
הכירה בשבת וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב לכתחלה אף שכבר נתבשלה כל צרכה
ואין בה מן הדין משום איסור בישול מ"מ כיון שמעמידה במקום שדרך לבשל שם תמיד נראה
כמבשל לכתחלה בשבת:
(נו) ודעתו להחזירה - הטעם ג"כ
כנ"ל שעי"ז לא בטלה עדיין שהיה הראשונה שהשהה אותה על הכירה מבעוד יום כיון
שהיה דעתו להחזיר עד שלא תצטנן אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו לזה ושוב נמלך להחזיר
תיכף אסור אף שלא הניח ע"ג קרקע בינתים דהו"ל כמושיב לכתחלה בשבת ועיין בביאור
הלכה שהבאנו הרבה מהראשונים שמקילין בעודן בידו אפילו אין דעתו להחזיר וכן מקילין בדעתו
להחזיר אף שבינתים הסירן מידו ונראה שבעת הצורך יש לסמוך ע"ז:
(נז) ודוקא על גבה - היינו על עובי
דפנותיה מלמעלה או ששם כיסוי על חללה והעמיד הקדירה על הכיסוי ואפילו אם תלה הקדירה
לתוך אויר הכירה וקצת דפנותיה בולטין מלמעלה כדרך הקדירה שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה
ג"כ בכלל ע"ג הוי ולא מקרי תוכה אלא כשיושבת הקדירה על קרקעית הכירה:
(נח) אבל לתוכה אסור - דכיון שהוא
מעמיד לתוכה כדרך שמבשלין בה תדיר נראה כמבשל [רשב"א ור"ן] ואותן הכירות
שאין להן תוך וחלל אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד מותר להחזיר להן דאין עליהן שם תוך
ואם יש אש בכירה עיין סימן שי"ח סט"ז:
(נט) ובתנור - אפילו הוסק בקש או בגבבא
וכנ"ל:
(ס) וה"ה לכופח וכו' - דהלא לא
הותרה חזרה לכו"ע אלא בגרופה ובתנור וכופח שהבלם רב לא מהני גריפה וכדלעיל בס"א:
(סא) ודוקא שהתבשיל וכו' - קאי ארישא
דאמר אפילו בשבת מותר להחזירה ע"ג כירה כשהקדירה רותחת ולזה ביאר דדוקא כשהוא
מבושל כ"צ אבל אם לא נתבשל כ"צ שייך אחריו עוד בישול ועיין במה שנכתוב לקמן
בסימן שי"ח ס"ד במ"ב שם:
(סב) אפילו לכירה אחרת - ואפילו אם
הבלה מרובה מראשונה מ"מ לא הוי רק בכלל חזרה ושרי אבל אם היתה בתחלה טמונה בדבר
שאינו מוסיף הבל ובשבת בא להושיבה לכירה או להיפוך מכירה להטמנה אסור דזהו פעולה חדשה
ואין טומנין משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל וכדלקמן בסימן רנ"ז:
(סג) וי"א דכל זה וכו' - פי'
הא דבעינן דוקא עודה בידו גם דעתו להחזיר אבל גרוף וקטום לכו"ע בעינן:
(סד) כשנטלו מן הכירה מבע"י וכו'
- דכיון שלא היה הנטילה בשבת נראה חזרתו כפעולה חדשה והוי כנותן לכתחלה ומבשל משו"ה
מצרכינן עכ"פ עודנה בידו וכה"ג כי היכי דליהוי הכירא שאינו אלא חזרה:
(סה) ע"ג קרקע - ואפילו לא היה
דעתו להחזיר והטעם שהרי הכל ידעו דכבר עמדה הקדירה בכירה ונתבשלה כבר:
(סו) וכן נוהגים להקל בתנורים וכו'
- היינו שמחזירים לתוך התנור בשבת מה שנותר להם אחר שלקחו מן הטשאלינ"ט לאכילה
כדי שלא יצטנן:
(סז) וטוב להחמיר - כי הרבה פוסקים
חולקין על הר"ן ועוד כי הב"י סובר שגם הר"ן לא התיר אלא ע"ג כירה
ולא בתוכו וגם המ"א בס"ק ל"ה מצדד כהב"י ע"ש ומי עדיפא תנור
שלנו מכירה ומ"מ נראה שיש זכות על המנהג כי כבר נתבאר בפוסקים שאין לאסור חזרה
אא"כ יש חום שהקדירה יהיה נעשה רותחת מן החום וזה אין מצוי כ"כ ע"כ
אין לפקפק בזה ועיין לקמיה בס"ק ס"ח ואח"כ מצאתי בלבוש כדברינו:
(סח) מיהו אם נצטנן - היינו אם נצטנן
לגמרי וכמ"ש למעלה והטעם דשייך אח"כ עוד בישול חדש ועיין לקמן במ"א
סקל"ו שכתב דאפילו בדבר יבש שאין בו מרק דלא שייך בו בישול ג"כ אסור דכיון
שכבר נצטנן בטלה השהיה הראשונה והוי כנותן עתה מחדש בתוך התנור לזה אסור בכל גווני
וכ"ז כשמניחו עתה במקום שע"י החום יהיה היד סולדת בו. כתבו האחרונים דבמקום
שמותר להחזיר מותר אפילו לסתום פי התנור בדף אחר החזרה דסתימת הדף לא מקרי הטמנה מיהו
אם ע"י סתימת פי התנור יהיה רותח טוב שלא לסתום וכנ"ל בס"ק ס"ז.
ודע דכ"ז הוא באין גחלים בוערות בתנור אבל אם יש שם גחלים בוערות פשוט במשנה דבאין
גרוף וקטום אפילו לב"ה אסור להחזיר ואפילו תנור שלנו דדמי לכירה ג"כ אסור
בכל גווני [טו"ז] ולפי מה שכתב בספר ישועות יעקב דלענין חזרה סגי כשגרוף הגחלים
לצד אחד יש להקל אם גרף הגחלים מבע"י שיהיו רק לצד אחד:
(סט) אסור להניחו וכו' - דזה מקרי
תחלת הטמנה [דמה שהיה מונח מתחלה בתנור ענין אחר הוא וכדלעיל בס"ק ס"ב] ואין
טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אפילו היה עדיין המאכל חם ורותח אסור.
ואם אינו טמון היטב בתוכם שהוא פתוח מלמעלה שרי דזה לא מקרי הטמנה כמ"ש רמ"א
בסוף ס"א בהג"ה:
(ע) י"א דכל שהוא סמוך וכו'
- כדי להבין דברי הי"א מוכרח אני להאריך קצת דהנה התוס' והרא"ש וסייעתם הוכיחו
דבע"ש נמי שייך דיני חזרה דהיינו אם נטל מבעוד יום מן הכירה או מן התנור לדידן
אסור להחזיר עליו אא"כ הוא גרוף וקטום והקשו ע"ז א"כ דאסרינן להחזיר
אפילו בע"ש אם יסלק הקדרה מן הכירה בע"ש בהשכמה לא יהיה יכול להחזיר ואיזה
שיעור זמן נתנו חכמים ע"ז ומסקי דאם הוא סמוך לחשיכה כ"כ עד שאם היה קר לא
היה יכול להרתיחו באותו זמן אסרו אז להחזיר בלא גריפה דאם יהיה מותר אז להחזיר יחזיר
גם בשבת וכולא חדא גזירא היא ובשבת אסור שמא יחתה וכ"ז הוא דעת הי"א שהזכירו
הרמ"א והיש מקילין הוא דעת רש"י וסייעתו דס"ל דלא גזרו על חזרה כ"א
משחשיכה ולא מבעוד יום:
(עא) או סמוך לברכו - בזמנם היו נוהגין
לומר ברכו בהקדם וקמ"ל דכיון דע"י ברכו הוא קבלת שבת הוי כשבת גמור ובעינן
שאותו השיעור יהיה קודם ברכו דוקא ועיין במ"א שחולק ע"ז וס"ל דלא נזכר
זה השיעור רק קודם חשיכה ולא קודם ברכו:
(עב) אם הוא סמוך כ"כ וכו' -
היינו אפילו הוא קודם שקיעת החמה איזה זמן דינו כמו בשבת. והיינו רק לענין דבעינן גרופה
וקטומה כמו בשבת אבל לענין דעתו להחזיר ושלא יניחנו ע"ג קרקע לא בעינן בזה [תו"ש
והגר"א בשם הרא"ש]. וחי לגמרי שרי להחזיר סמוך לחשיכה ממש אפילו לאינה גרופה
וקטומה וכמ"ש ס"א:
(עג) עצמו - ודוקא אחר שנגמר כל בישול
הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה בזה הוא דמחמרינן אם נטלה שלא להחזירה
לשאינה גרופה אבל כ"ז שלא נתבשל כל צרכה נוטלה ומחזירה בכל גווני דלא שייך למיגזר
דיחזיר גם בשבת דזהו מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י
ויש מחמירין גם בזה משום לא פלוג:
(עד) טוב להחמיר - ולפ"ז אין
ליטול הקדרה מכירה ולתנו ע"ג תנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה דאף דתנור שלנו
דינו ככירה הא בכירה גופיה יש להחמיר לדעה זו ואם הוא גרוף וקטום מותר אף בשבת:
(עה) ע"ג כירה ממש - היינו דבזה
יש אוסרין חזרה סמוך לחשיכה וכנ"ל:
(עו) במקום שהיס"ב - דאי אין
היד סולדת בו אפילו בשבת שרי [ב"י]:
(עז) סמוך לחשיכה - היינו אפילו נצטנן
לגמרי ואי לא נצטנן לגמרי אפילו בשבת שרי וכמש"כ בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה:
(עח) ובתנור אין חילוק - היינו בתנור
של זמן התלמוד [וכבר כתוב זה בשו"ע בס"א אלא דשם מיירי לענין שהיה וכאן מיירי
לענין חזרה] אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד הם ככירה [אחרונים]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רנג סעיף ב
* כירה שהיא גרופה וקטומה - ואם הוסקה
בקש או בגבבא דינה כגרופה וקטומה [רמב"ם]:
* מותר להחזירה - היינו אפילו מצטמק
ויפה לו [אחרונים]:
* ולא הניחם ע"ג קרקע - לפי מה
שהעתיק הרמ"א מקודם לדינא דבעינן עודה בידו דוקא תו לא צריכינן למכתב שלא יניח
ע"ג קרקע אלא המחבר שיטה אחרת יש לו דדוקא ע"ג קרקע אסור דאז בטלה השהיה
הראשונה אבל לא במניחה ע"ג ספסל וכדומה בינתים עיין בב"י. ודע דאם הניחה
ע"ג קרקע אף שהיה דעתו להחזירה אסור אפילו לדעת המחבר. בחדושי רע"א כתב דאפילו
אם זה המניח היה אדם אחר שאין הקדרה שלו ג"כ מועיל המעשה שלו לאסור שוב להחזיר
ע"ג כירה ולא שייך בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אך אם עודו בידו. ורק בעת שסילק
מהכירה לא היה בדעתו להחזירו אם מחשבתו מועלת לאסור שוב להחזיר זה תלוי במחלוקת הראשונים
עי"ש שהאריך:
* ודעתו להחזירה - הנה משמע דתפס לחומרא
בהאבעיות שבעו לזה בגמרא וע"כ ס"ל דתרתי בעינן שלא יניח ע"ג קרקע וגם
יהיה דעתו הא ע"ג קרקע אסור אף שדעתו להחזירה וכן סתם המחבר לקמן בס"ג ע"ש
וכ"ז הוא דאזיל לשיטתו שכתב בב"י אחר שהביא דעת הראשונים שס"ל להחמיר
בהניח ע"ג קרקע בכל גווני כתב ודלא כהגה"מ שכתב בשם ספר התרומה דבדעתו להחזיר
אף כשהניח ע"ג קרקע מותר. והנה גרם לו לדחות את דבריו לגמרי מפני שלא ראה לשום
דעה המסכמת עם דברי התרומה ובאמת בחדושי הר"ן הביא כן בשם הרא"ה וכ"כ
בשלטי הגבורים בשם ריא"ז וכן הוא הכרעת המאירי ע"ש וכן הביא התוס' ר"פ
במה טומנין מנהגי המקומות בענין הטמנה וכתבו דשמא ס"ל כהך לישנא דשרי חזקיה משמיה
דאביי בהניחו ע"ג קרקע אם דעתו להחזיר [וכן כעין זה ברא"ש דתרתי בעינן אך
לבסוף מצא עצה אחרת ליישב המנהג ע"ש] ולפ"ז אפשר שיש להקל במלתא דרבנן דבדעתו
להחזיר אף שהניחה ע"ג קרקע או שעודן בידו ולא היה דעתו להחזיר כשסילקה יכול להחזיר
ועכ"פ בעודן בידו ואין דעתו להחזיר מסתברא ודאי שיש להקל לעת הצורך מאחר שגם הרמב"ם
השמיטה וכן בהניחה ע"ג ספסל וכדומה והיה דעתו להחזיר מאחר שגם דעת הרב"י
כהפוסקים המקילין בזה:
* ודוקא שהתבשיל וכו' - מקורו מהב"י
ואזיל זה לפי מה שפסק המחבר בשי"ח ס"ד אבל לפי מה שביארנו שם דיש הרבה ראשונים
שסוברין דכשנתבשל כמאב"ד תו לא שייך בישול כשהיא רותחת ישתנה זה הדין ג"כ
לענין חזרה ומ"מ קשה להקל דהוא נוגע בענין דאורייתא:
* אבל לסמוך אפילו סמוך לאש וכו'
- ר"ל וכ"ש סמוך לכירה ודע דאפילו חזרה בשבת מותר וכמה שהוכחנו לעיל בס"א
בבה"ל כדעת האחרונים המקילין בזה אך ג"כ בתנאי שלא נצטנן לגמרי דאם נצטנן
לגמרי ועתה יוכל לחזור לכיד סולדת בו יש חשש בישול:
שו"ת יחווה דעת חלק
ב סימן מה
שאלה: תבשיל צונן שהיה מנוח במקרר
מערב שבת, האם מותר לחממו על הפלאטה של שבת, או יש בזה איסור משום שנראה כמבשל בשבת?
תשובה: במשנה במסכת שבת (דף קמה:)
שנינו: כל שבא בחמין לפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת,
מדיחין אותו בחמין בשבת. כלומר, דבר שנתבשל כל צרכו מלפני השבת, מותר לשרותו בחמין
של כלי ראשון כדי לחממו בשבת, שאין בישול אחר בישול. אבל דבר שלא נתבשל מערב שבת אסור
לשרותו בחמין של כלי ראשון בשבת, שהרי הוא מבשל בשבת, אלא רק מותר להדיח אותו בשבת
במים חמים של כלי שני, שכלי שני אינו מבשל. ופירשו בגמרא, דבר שבא בחמין מלפני השבת,
כגון עוף שנתבשל כל צרכו מערב שבת, מותר לשרותו בחמין בשבת כדי לחממו. והוא הדין שמותר
להעמידו כנגד האש כדי שיתחמם. וכן פסק מרן השלחן ערוך (/או"ח/ בסימן שיח סעיף
טו), שדבר שנתבשל כל צרכו מותר להניחו כנגד מדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו. וראה
בשו"ת קול אליהו (חלק אורח חיים סימן יד), ובברכי יוסף (סימן שיח אות ה').
והנה דעת רש"י (שבת יח:), והרא"ש
(פרק ג' דשבת סימן יא), ורבינו יונה המובא בהר"ן (ריש פרק ד' דשבת), שדוקא תבשיל
יבש כגון חתיכות בשר או חתיכות דגים וכיוצא בהן, אין בו משום בישול בשבת, מאחר שכבר
נתבשל מערב שבת, אבל תבשיל לח, כגון מרק שנצטנן, יש בו משום בישול אחר בישול, ואסור
לחממו באופן שתהיה היד סולדת בו. אבל הרמב"ם והרשב"א והר"ן סוברים שאף
בלח שנצטנן אין בישול אחר בישול. ומאחר שהיא מחלוקת באיסור תורה הלכה כדברי האוסרים
בלח. וזו לשון מרן השלחן ערוך (/או"ח/ סימן שיח סעיף ד): תבשיל שנתבשל כל צרכו
ונצטנן יש בו משום בישול בשבת, ואסור לחממו בשבת, במה דברים אמורים, בתבשיל שיש בו
מרק, אבל תבשיל יבש מותר לשרותו בחמין בשבת. ומבואר בבית יוסף (/או"ח/ סימן רנג)
בשם רבינו יונה ורבינו ירוחם, שלא נקרא תבשיל לח לענין זה אלא כשרובו רוטב ומרק, אבל
תבשיל של בשר או דגים, ויש בו קצת רוטב ושומן, מאחר שרובו יבש, אין בו משום בישול אחר
בישול. וכן הסכים הגאון רבי אברהם פימנטיל בספר מנחת כהן (בקונטרס משמרת השבת פרק ב),
ושכן מסתבר, שהרי אין לך תבשיל של בשר שאין בו מוהל ושומן, ועם כל זה נידון כתבשיל
יבש לענין זה, וכן כתבו הפרי מגדים (סימן רנג אות יג), והגאון רבי שלום מרדכי הכהן
שבדרון בדעת תורה (סימן שיח סעיף טו). לפיכך, תבשיל של בשר או דגים, ותפוחי אדמה, וכיוצא
בזה, כל שרובו יבש מותר לחממו בשבת, גם באופן שמגיע ליד סולדת בו, אבל תבשיל לח כגון
מרק, אף שיש בו חתיכות בשר, מכיון שרובו צלול ולח, אסור לחממו בשבת, שיש בו דין בישול
אחר בישול.
אולם אף על פי שמותר לחמם תבשיל יבש
בשבת, מכל מקום לא הותר להניחו על כירים של גז או פתיליה של נפט וכיוצא בזה כדי לחממו,
שמא יחתה בגחלים, כלומר, שמא ישכח ויגביה את הפתילה של האש כדי למהר את חימומו של התבשיל.
ורק כנגד האש או על גבי קדרה המונחת על האש וכיוצא בזה מותר לחמם. וכמו שפסק מרן בשלחן
ערוך (/או"ח/ סימן רנג סעיף ה) וזו לשונו: מותר לתת בשבת על פי קדרת חמין תבשיל
שנתבשל כל צרכו מערב שבת כגון פאנדיש (בצק אפוי הממולא בשר מבושל), וכיו"ב, כדי
לחמם, לפי שאין דרך בישול בכך. ע"כ. וכן כתב עוד מרן בשלחן ערוך (/או"ח/
סימן שיח סעיף ח), שמותר להניח בשבת תבשיל קר שנתבשל כל צרכו, על גבי מיחם שעל האש,
שכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון תבשיל יבש, מותר להניחו
על גבי קדרה שעל האש. ע"ש. ולכאורה הוא הדין שמותר להניח התבשיל שנתבשל כל צרכו,
והוא יבש, על הפלאטה החשמלית, מפני שיש הפסק בין האש לקדרת התבשיל, וכאילו הוא נותנה
על קדרת החמין. אולם יש להעיר על זה ממה שפסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן רנג
סעיף ג), המשכים בבוקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר התבשיל,
ולהניח על פי הכירה קדרה ישנה ריקנית, ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדרה הריקנית,
אבל יזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת. ע"כ. ומבואר שאם רק הונח
התבשיל על גבי קרקע אסור להחזירו אפילו על קדרה ריקנית, והטעם הוא משום שנראה כמבשל
לכתחילה, וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן (שבת לח:). וכן כתבו האחרונים. ואם כן
יש לומר שאף בפלאטה חשמלית אסור להניח תבשיל צונן משום שנראה כמבשל. אלא שלפי זה יש
להקשות שהרי מרן השלחן ערוך עצמו התיר להניח בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו על גבי קדרת
חמין או על גבי מיחם. וכבר עמד בזה בספר תוספת שבת (סימן רנג ס"ק מב) שלכאורה
דברי השלחן ערוך סותרים זה את זה. ותירץ, שבקדרה ריקנית אסור מפני שנראה כדרך בישול
לכתחילה, אבל על גבי קדרה מלאה מותר שאינו נראה כמבשל. וכן כתב הפרי מגדים, שלהעמיד
התבשיל על גבי קדרת חמין או מיחם יש להתיר שאינו דומה למעמיד על גבי כירה, אבל כשהקדרה
שעל האש ריקנית, שאינה עומדת שם אלא רק לסתום חום הכירה, דמי לכירה גרופה וקטומה שאסור
לתת עליה תבשיל לכתחילה בשבת משום שנראה כמבשל. ע"כ. והסכים לזה במשנה ברורה בביאור
הלכה (סימן רנג סעיף ג) בד"ה ויזהר. וראה עוד בחזון איש (בהלכות שבת סימן לז אות
ט). ולפי זה המניח על גבי פלאטה חשמלית, דומה למניח על גבי קדרה ריקנית, שיש לאסור.
אולם המגן אברהם (סימן שיח ס"ק כו), מחלק בזה בין תבשיל לח רותח שאסור להניחו
בשבת גם על גבי קדרה של חמין, משום שיש לגזור שמא יניחנו צונן, ויש בישול אחר בישול
בלח, אבל תבשיל יבש אפילו צונן מותר להניחו בשבת על גבי קדרה (אפילו ריקנית), שאין
בישול אחר בישול ביבש. ע"ש. (וכן כתב המחצית השקל סימן רנג ס"ק לד, ושכן
דעת המגן אברהם). וכן פסק הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת חלק ג' (חלק אורח
חיים סימן כו), להתיר לחמם בשבת תבשיל יבש שנתבשל כל צרכו מערב שבת, על גבי פח מתכת
מנוקב (או אזבסט) שעל האש, ונסתייע ממה שכתב המהרי"ל, שאם הונח דף על התנור מותר
להניח עליו קדרה של תבשיל לחממו. ואם כן הוא הדין שאם שם פח של מתכת מנוקב בנקבים קטנים
על גבי הכירה שיש בה גחלים בוערות, הרי המחיצה של ברזל מפסקת בין הגחלים לתבשיל, והרי
זה כנותן על קדרה שעל האש. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי חיים דניאל שלמה פינסו בספר
שם חדש חלק א' (דף נח סע"א), ושכן המנהג להקל בירושלים. ע"ש. וכן פסק בשו"ת
עמק המלך (סימן מח). ע"ש. ולפי זה מותר להניח בשבת תבשיל יבש על פלאטה חשמלית,
הואיל והפח של הפלאטה מפסיק בין חוטי החשמל לקדרת התבשיל שהוא יבש, ואין בישול אחר
בישול ביבש. ובשו"ת מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן קיז) כתב לחלק, שבקדרה
חמה שרוצה להעמיד חמימותה, אפילו מניחה על גבי קדרה ריקנית אין היכר כל כך בזה, וחיישינן
שמא יבוא לחתות האש, אבל קדרה שיש בה תבשיל צונן, והוא יבש, כיון שנותנה על גבי קדרה,
יש היכר בדבר שאינו מתכוין שירתח ויתבשל, וכיון שיש היכר שוב אין לחוש שמא יחתה באש.
ע"כ. ולפי זה גם כן יש להתיר נתינת תבשיל יבש צונן על פלאטה חשמלית, שמכיון שהפח
מפסיק בין חוטי החשמל הבוערים ובין הקדרה, הרי זה כמניח על גבי קדרה ריקנית שמותר.
ועוד שבפלאטה אין כל אפשרות להגביה החום, ולא שייכא הגזרה דשמא יחתה בגחלים. וכן הזכיר
סברא זו הגאון רבי צבי פסח פראנק, בשו"ת הר צבי (חלק או"ח סימן קלו). ועוד
שיש לומר שלא חששו חז"ל לגזרה דשמא יחתה, אלא דוקא בגחלים שבכירה שדרכן לדעוך
קימעא קימעא, ואינן נשארות במצב אחד של חום, ולכן חששו שמא כשיראה שהן עוממות ודועכות,
ישכח שהוא שבת ויחתה בגחלים להבעירן, אבל בפלאטה חשמלית או בכירים של גז שנשארות באותו
מצב תקין של החום, במדה שוה, אין מקום לגזור משום גזרה שמא יגביה מדת החום, אפילו אם
היתה אפשרות במציאות להגביה מדת החום בפלאטה חשמלית. וסברא זו נזכרה בדברי הגאון רבי
יוסף גרשון הורביץ, בגידולי ציון חלק ט' (סימן יא). ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת
מהר"ם בריסק חלק ב' (סימן עו), ובשו"ת ערוגת הבושם (חלק או"ח סימן נז),
ובפתח הדביר חלק ג' (סימן שיח), ובדגול מרבבה (סימן רנג), ובספר תהלה לדוד (שם ס"ק
יח), ובספר פקודת אלעזר בן טובו (סימן שיח). ועוד. ואמנם הרה"ג רבי עובדיה הדאיה
בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק או"ח סימן טו) כתב לאסור להניח בשבת תבשיל
על הפלאטה החשמלית לחממו, ואף על פי שהפח מכסה את חוטי החשמל, יש לומר שלא התירו אלא
פח חיצוני שניכר שנעשה לשם הפסק, מה שאין כן בזה שהוא מחובר מעיקרו. ע"ש. אולם
הרב עצמו הדר תבריה לגזיזיה, בספרו ישכיל עבדי חלק ז' (סימן כח אות ח), וכתב, והנה
עתה בראותי שרבים וכן שלמים משתמשים בשבת בפלאטה החשמלית ואין פוצה פה, נתתי אל לבי
להבין על מה סמכו להתיר, ובאתי לידי הכרה שבזה יש להקל, משום שהפלאטה החשמלית מלכתחילה
נעשית לשם שימוש בשבת, ונקראת פלאטה של שבת, ואם כן הרי יש בה סימן לכל אדם שהיום שבת,
ולא יבוא להשתמש בה באיסור, כגון להחזיר עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, או תבשיל לח צונן, וכיוצא בזה, ומכיון
שאין האש נראית לעין ואין כאן חשש חיתוי, לפיכך נהגו להתיר, ואדרבה הפלאטה עדיפא מכיסוי
של פח שעל הכירה, ששם עלול להסיר הפח מעל הכירה שלא מדעת, מה שאין כן בפלאטה שאי אפשר
בשום פנים להוציא הכיסוי מעל חוטי החשמל, ומכיון שעשויה לשם כך, אין לך סימן והיכר
גדול מזה לזכור את יום השבת, ואפילו החזון איש שאוסר בפתיליה, אפילו אם מעמידים עליה
פח של מתכת, יודה כאן להתיר, ששם האש נראית מתחת הכיסוי של פח, מה שאין כן בפלאטה שהיא
עצמה סימן על השבת וכל עיקרה נעשית לשם כך יש להתיר. ע"כ. והניף ידו שנית להתיר
בזה בספרו ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן מד, שאלה טו, אות ג', דף ע"ה
סע"ב). ע"ש. וכן עיקר.
בסיכום: תבשיל צונן שנתבשל כל צרכו
מערב שבת, והיה מונח במקרר, מותר לחממו בשבת על פלאטה חשמלית של שבת, אפילו חום שהיד
סולדת בו. וכן מותר לחממו על אזבסט (או פח מתכת מנוקב) המונח על כירים של גז, ובלבד
שרוב התבשיל יבש, אף שיש בו קצת רוטב, אבל אם היה רוב התבשיל רוטב, אסור לחממו בשבת
על הפלאטה. שיש דין בישול אחר בישול בלח.
2)
דין כופח ותנור
רמב"ם הלכות שבת
פרק ג הלכה ה
בד"א בכירה שהבלה מועט, אבל התנור
אף על פי שגרף האש או כסה באפר או שהסיקוהו בקש או בגבבה אין משהין בתוכו ולא על גביו
ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, הואיל והבלו
חם ביותר אינו מסיח דעתו וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה אף על פי שהיא אש קש וגבבה
או מכוסה.
רמב"ם הלכות שבת
פרק ג הלכה ז
הכופח הבלו רב מהבל הכירה ומועט מהבל
התנור, לפיכך אם הסיקוהו בגפת או בעצים הרי הוא כתנור ואין משהין בתוכו ולא על גביו
ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או מצטמק ויפה לו אף על פי שגרף או כסה באפר,
ואם הסיקוהו בקש או בגבבה הרי הוא ככירה שהוסקה בקש וגבהה ומשהין עליו, ומותר לסמוך
לכירה מבערב ואף על פי שאינה גרופה וקטומה, ואיזו היא כירה ואיזה הוא כופח כירה מקום
שפיתת שתי קדרות כופח מקום שפיתת קדרה אחת.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רנג סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה (א) ושופתין
על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, (ב) אם הוסקה בגפת (ג) שהוא פסולת
של זיתים (ד) או בעצים, אסור * (ה) ליתן עליה * תבשיל (ו) מבעוד יום * להשהותו עליה,
(ז) אא"כ נתבשל כל צרכו * והוא א (ח) מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש
שמא יחתה, (ט) או ב שהיה חי (י) <א> שלא נתבשל (יא) כלל דכיון שהוא חי * מסיח
דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל
כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן (יב) שמא יחתה ואסור להשהותו
עליה אא"כ גרף דהיינו (יג) שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו (יד) ג שכסה
הגחלים באפר למעט חומם; ואם נתן בה ד <ב> חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה
<ג> דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה. ואפילו אינה גרופה (פי' שמשך הגחלים מהתנור)
וקטומה (פי' שכסה הגחלים באפר), * (טו) מותר ה לסמוך לה (טז) קדירה (יז) בסמוך חוצה
לה; ואם הוסקה בקש או בגבבא, * (יח) מותר לשהות עליה * (יט) אפילו אינה לא גרופה ולא
קטומה. הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם, האחת גרופה וקטומה
והשניה אינה גרופה וקטומה, ו <ד> מותר לשהות על הגרופה וקטומה * (כ) אע"פ
שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמ' פרק כירה). (כא) ז <ה> ותנור, אפילו
אם הוסק בקש וגבבא, אסור אפילו לסמוך לו, (כב) ח אפי' אם הוא גרוף וקטום. הגה: כ"ז
(כג) ט שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי). (כד) וכ"ש שאסור לשהות בתוכו או על גבו.
<ו> וכופח, (כה) שהוא מקום שפיתת קדירה אחת, אם הוסק בקש או גבבא (כו) דינו ככירה;
בגפת או בעצים, (כז) דינו כתנור. ((כח) י והתנורים שלנו דינם ככירה). (ר"ן ר"פ
כירה וכל בו וכן משמע מפירש"י). (כט) <ז> ואם שכח ושהה, אם הוא תבשיל
שבישל כל צרכו, מותר (ל) אפי' הוא מצטמק ויפה לו; ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא
בישל כל צרכו, (לא) יא אסור (לב) עד מוצאי שבת; ואם עבר ושהה אסור בשניהם. הגה: * עד
בכדי שיעשו (הגה"א ורמב"ם). * <ח> ואם (לג) יב החזירה א"י בשבת,
* (לד) יג דינו כשכח ושהה (הג"א); * (לה) <ט> ואם יד החזירו ישראל, דינו
כעבר ושהה (הגהות מרדכי), (לו) ואם מצטמק ורע לו, מותר שהרי לא נהנה מן האיסור (ב"י
וע"ל ריש סי' רנ"ז). (לז) טו וי"א שכל שנתבשל (לח) טז כמאכל בן דרוסאי
(פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו,
מותר להשהותו ע"ג כירה. הגה: (לט) או אפילו (מ) ע"ג תנור (המגיד פ"ג
והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה וב"י), אפי' הוסק בגפת ועצים אפי'
אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא * אלא כשהתחיל להתבשל
(מא) ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה (מב) ובא להחזירה עליה
בשבת; ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל (מג) ולא הגיע למאכל ב"ד =בן דרוסאי=,
(מד) אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה. הגה: * ונהגו להקל כסברא האחרונה. וכל זה בענין
שהה, שהקדירה יושבת * (מה) על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים; אבל
(מו) הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור. הגה: וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת
ע"ג האש ממש, (מז) כל זמן (מח) שהיא יז מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, (מט) ושרי;
וכן המנהג, * רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם; ואם
לא נתקן מן האש ונמצאו ע"ג האש בשבת, (נ) יש להסירו משם ע"י א"י; ואם
ליכא א"י, (נא) יח מותר לישראל להסירו משם. ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים,
ואז אף אם ינענען קצת, דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ר"פ כירה והגמי"י
פ"ז).
משנה ברורה סימן רנג
(כא) ותנור - היינו בתנור שלהם שעשויות
ככירה אך מתוך שקצרות למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה לכך החמירו בו יותר
מכירה:
(כב) אפילו אם הוא גרוף - מפני שהגורף
אינו גורף אלא רוב האש עצמה וא"א שלא תשאר ניצוץ אחד ובתנור שחומו רב חיישינן
שמא יחתה כדי שיבערו אותם הניצוצות. והנה מלשון המחבר משמע דס"ל כדעת הטור דאפילו
בקש ובגבבא אסור בגרוף וקטום וכן הוא דעת ה"ר יהונתן המובא בחידושי הר"ן
אכן מלשון הרמב"ם משמע דבקש וגבבא אינו אסור בתנור כ"א באינו גרוף [א"ר]
וכן הוא דעת הכל בו וחידושי הר"ן ויש להקל בזה:
(כג) שהיס"ב - אבל אם אין היס"ב
מותר ליתן אפילו על גביו אפילו בשבת ואפשר דאפילו אין גרוף וקטום מן הגחלים ג"כ
שרי כיון שהמקום שמעמיד שם הקדרה אין היד סולדת בו [מ"א]:
(כד) וכ"ש שאסור וכו' - ודוקא
בלא נתבשל כ"צ או במצטמק ויפה לו אבל במצטמק ורע לו מותר וכן בקידרא חייתא ואפילו
באינו גרוף וקטום:
(כה) שהוא מקום וכו' - הוא עשוי כעין
כירה אלא דכירה הוא מקום שפיתת שתי קדרות וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לפיכך נפיש
הבליה מכירה שהמקום צר והחום מתקבץ בו ביותר וזוטר הבליה מדתנור:
(כו) דינו ככירה - ואפילו לא גרף את
הקש ולא קטם:
(כז) דינו כתנור - שאפילו גרף וקטם
אסור בין בתוכה בין ע"ג בין בסמיכה:
(כח) ותנורים שלנו - שפיהם מן הצד
ועוד שרחבים ביותר אין חומם רב כ"כ וע"כ דינו ככירה ובספר תפארת שמואל הביא
בשם רש"ל שחולק ע"ז וסובר דשוים הם לדינא ע"ש ועכ"פ בתנור של נחתומין
שמסיקין בו תדיר וחומו רב טוב להחמיר לדונו כתנור:
(כט) ואם שכח ושהה - וכ"ש אם
שגג בדין:
(ל) אפילו הוא מצטמק ויפה - ואפילו
הוא בתוך התנור והטעם דלא נהנה ממנו כ"כ כיון דבלא"ה היה ראוי לאכילה שנתבשל
כ"צ וע"כ בדיעבד מותר: