שבת דף ב:

איזו היא כרמלית תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן וגבהו משלשה ועד עשרה, שהכרמלית אינה תופשת אלא עד עשרה ואינה רחבה פחות מארבעה על ארבעה, וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן ועמוק משלשה עד עשרה, וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וכן קרן ב זוית הסמוכה לרה"ר והוא המקום שמוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רה"ר כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית וכן הימים והבקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כל אלו כרמלית הן.

טור אורח חיים סימן שמה

כרמלית הוא מקום שאין הילוך לרבים כגון ים ובקעה ואסטוונית ובין עמודים העומדים בר"ה ואצטבא שלפניהם וקרן זויות הסמוכה לר"ה כגון מבואות שיש להם שלש מחיצות ואין להן לחי ולא קורה ברוח רביעית ור"ה שיש עליו תקרה או דבר המוקף מחיצות שאינן גבוהות י' או תל שיש בו ד' על ד' ואינו גבוה י' וכן חריץ שאינו עמוק י': בית שאין תוכו י' וקירויו משלימו לי' יש בו ד' על ד' תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד ואם חקק בו ד' על ד' אפילו באמצע רחוק מן הכותלים נעשה כולו רשות היחיד: גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הוי כרמלית אפילו הוא גבוה ורחב הרבה ואם חלון פתוח לו מן הבית הוי רשות היחיד וכן זיזין הבולטין מן החומה ויש בהן ד' על ד' הוי כרמלית אא"כ הוי חלון הבית פתוח להן חורי כרמלית לאו ככרמלית דמו ואויר כרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור הילכך הנוטל מעל פני המים בימים ובנחלים עד י' באויר הוי דינו ככרמלית למעלה מי' הוי מקום פטור: בור העומד בכרמלית אפילו עמוק ק' אמה הוי כרמלית אא"כ הוא רחב ד' על ד': מקום פטור הוא דבר שאין בו ד' על ד' וגבוה מג' ולמעלה עד לרקיע או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמוק יותר מג' וכן מחיצות הגבוהות מג' ולמעלה ואין ביניהם ד' על ד' אפילו הוא ארוך הרבה הוי מקום פטור:

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

יד וכרמלית הוא מקום שאין הילוך לרבים כגון ים ובקעה וכו'. כך פשוט בברייתא פרק קמא דשבת עלה ו' (ע"א) ופירש רש"י בקעה. שדות הרבה קונפנייאה בלעז: אצטוונית. שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים: כלומר פוזו"ש בלעז והם רחבים ד' ואינם גבוהים יותר מי':

ומ"ש (וכן) [ובין] עמודים העומדים ברשות הרבים וכו'. בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"א) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בין העמודים נדון ככרמלית מאי טעמא כיון דלא מסתגיא להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר רבי זירא אמר רב יהודה אצטבא שלפני העמודים נדון ככרמלית מאן דאמר בין העמודים כל שכן אצטבא ומאן דאמר אצטבא אבל בין העמודים זימנין דדרסי ליה רבים כרשות הרבים דמי ופירש רש"י בין העמודים. שהיו עומדין ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם אצטבאות היו שם לישב שם התגרים וכתבו התוספות (ד"ה אבל) בין העמודים כרשות הרבים דמי אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי רשות הרבים כיון שבני רשות הרבים בוקעים בו וחוץ לבין העמודים רחב י"ו אמה ופסק הרמב"ם בפרק י"ד (ה"ו) כרב יהודה וכתב הרב המגיד אבל הרשב"א (עבוה"ק שער ג א ובחי' ז. ד"ה אבל) פסק כרבי יוחנן וכן פסק הרא"ש ז"ל (סי' ט). ואצטבא זו ברחבה ד' וגבוהה מג' ועד י' שאם אינה רחבה ד' מקום פטור הוא ואם אינה גבוהה ג' רשות הרבים היא ואם גבוהה י' כיון דרחבה ד' רשות היחיד היא:

ומ"ש וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים וכו'. מימרא דרב דימי אמר רבי יוחנן בפרק קמא דשבת (עלה י') (ז.) ויהיב טעמא משום דלא ניחא תשמישתיה ופירש רש"י קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרשות הרבים: לא ניחא תשמישתיה. שאין יכולין ליכנס לה להדיא דרך הילוכן אי נמי בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרשות הרבים והשניה משוכה מרשות הרבים ולפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדיא בתוך כניסה של זוית האחרת. ובפרק כל גגות עלה צ"ד (ע"א) נמי אוקימנא דרבי אליעזר ורבנן בצידי רשות הרבים פליגי והלכה כחכמים דאמרי דלאו כרשות הרבים דמו:

ומ"ש כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות וכו'. זהו דעת הרמב"ם בפי"ד (ה"ד) דכיון שאין להם אלא ג' מחיצות היינו קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים שהוא כרמלית וכבר כתב הרב המגיד בפי"ז (ה"ט) שיש חולקים ואומרים שכל שיש לה ג' מחיצות הוי רשות היחיד גמור לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו וכבר ביאר ז"ל שם טעם מחלוקתם: ומ"ש ואין להם לחי ולא קורה. כלומר שאם היה להם לחי הוו רשות היחיד גמורה אפילו לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו דלחי משום מחיצה ואילו היה להם קורה נהי דלא הוי רשות היחיד לחייב הזורק לתוכו לדעת הרמב"ם מאחר דקורה לא הויא אלא משום היכר מכל מקום הוי רשות היחיד לטלטל בתוכו דכשאין למבוי לא לחי ולא קורה אם יש בו דיורים אסור לטלטל בו עד שיערבו דגזור ביה רבנן ושויוה ככרמלית:

ומ"ש ורשות הרבים שיש עליו תקרה. כבר נתבאר בסמוך (ד"ה ור"ה הוא) שהוא מימרא בפרק הזורק (שבת צח.):

ומ"ש או דבר המוקף מחיצות וכו'. פשוט בדין בית שאין תוכו עשרה שכתב בסמוך:

ומ"ש או תל וכו' וכן חריץ וכו'. כן כתב הרמב"ם בפי"ד (שם) וטעמא לפי שגדר הכרמלית הוא מקום רחב ארבעה ואינו גבוה עשרה כמבואר בסימן זה:

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יד

איזה הוא כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים * (מח) יא כגון ים (מט) ובקעה ואצטוונית ואצטבא (פירוש אצטוונית מקום שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים, ואצטבא הוא מקום שמניחין עליו פרקמטיא) (נ) יב שלפני העמודים ברשות הרבים, (נא) והיא רחבה (נב) ארבעה וגבוה משלשה (נג) ועד עשרה, וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ((נד) וכגון מבואות שיש להן שלש מחיצות (נה) <ט> ואין להם לחי או קורה ברביעית) (טור), ורשות הרבים (נו) שהיא מקורה, ותל (נז) שיש בו ארבע על ארבע (נח) ואינו גבוה עשרה, וכן חריץ שהוא ארבעה על ארבעה ואינו עמוק עשרה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יד

(מח) כגון ים - וה"ה נהר ואע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא כמו שכתבנו בסי"א י"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י"ט מתוך ד"א לא הוי רה"י ומצוי הוא שאצל שפתו אינו עמוק כ"כ תיכף [כ"כ המ"א] ובמאירי נזכר הטעם משום דהמחיצות רחוקות זו מזו מאוד אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רה"י ולפ"ז אפילו אם אצל שפתו הוא עמוק ג"כ אינו רה"י מן התורה מטעם זה [ונהר אע"ג דשתי מחיצות אינם רחוקות זו מזו כיון דאידך השנים הם רחוקות זו מזו כמה פרסאות אינם מצטרפות לאלו השנים] ואפילו לפי דברי המ"א מדרבנן כרמלית הוי בכל ענין כמו שמוכח ממנו בסוף דבריו ואם היה רקק מים בר"ה ור"ה מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה טפחים אע"פ שאינה רחבה ד' טפחים ועי"ז רוב מדלגין עליה ואין מהלכין בתוכה אעפ"כ הוי ר"ה [וה"ה אם היה דף מונח על הרקק ובני אדם עוברים עליה הוי ר"ה] וברש"י דף ק' משמע קצת דלא הוי ר"ה אלא א"כ הרבה בני אדם עוברים בתוכה. ואם הרקק עמוקה י' ורחבה ד"ט הוי כרמלית כמו ים [רמב"ם פרק י"ד] ועיין בפמ"ג דמסתפק לומר דרק לחומרא הוי ככרמלית שלא להוציא מתוכה לרה"י אבל מן התורה רה"י הוא:

(מט) ובקעה - מקום שדות שאין מוקף מחיצות:

(נ) שלפני העמודים - עמודים הם העומדים בר"ה ותולין בהם התגרים פרקמטיא ואצלם היו האצטבאות. והנה מדברי המחבר שלא זכר דין דבין העמודים משמע דס"ל דבין העמודים עצמן נידון כרשות הרבים כדעת הרמב"ם אבל רוב הפוסקים פסקו דגם בין העמודים אע"ג דזימנין דדרסי רבים כיון שאין ההילוך נוח כ"כ שהיו העמודים הרבה בארך ורוחב זה שלא כנגד זה ככרמלית דמיא:

(נא) והיא רחבה וכו' - וה"ה לענין אצטוונית:

(נב) ארבעה וגבוה וכו' - דבאינה רחבה ארבעה היא מקום פטור ואם אינה גבוה שלשה היא ר"ה ואם גבוה עשרה היא רה"י וכנ"ל בס"י:

(נג) ועד עשרה - ומיירי בשאין רבים מכתפין עליה דאל"ה בתשעה וכן מתשעה עד עשרה לדעת הי"א הנ"ל בס"י הוי ר"ה:

(נד) כגון וכו' - ויש עוד פירוש ברש"י כגון שהכניס הבית לתוכו והניח מקרקעו לר"ה א"נ בית שפניו עומד באלכסון שזוית אחד סמוכה לר"ה והשנית משוכה מר"ה לפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מלכנס להדיא בתוך כניסה של זוית אחרת:

(נה) ואין להם לחי וכו' - דאי היה לחי היה רה"י גמור מן התורה לענין זריקה שהזורק מר"ה לתוכה חייב וגם שהיה מותר לטלטל בתוכה ככל רה"י דקי"ל לחי משום מחיצה ואפילו אי הוי שם רק קורה דהוי רק משום הכירא עכ"פ לכו"ע רה"י הוא לענין טלטול לטלטל בתוכה כמו בשאר רה"י וכ"ז הוא רק לדעת הרמב"ם אבל לשארי פוסקים ע"י ג' מחיצות נעשה רה"י גמור מן התורה והזורק מר"ה לתוכה חייב אלא לענין טלטול אסור מדרבנן ככרמלית:

(נו) שהוא מקורה - דאינו דומה לדגלי מדבר שלא היה מקורה מלמעלה:

(נז) שיש בו ד' על ד' - דאל"ה הוי מקום פטור כדלקמיה בסי"ט:

(נח) ואינו גבוה עשרה - ואם היה בצמצום ט' עיין לעיל בס"י:

2) כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה (שלשה) טפחים, אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם, חשובים כקרקע והוי רשות הרבים

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

י וכל דבר שהוא ברשות הרבים ואינו גבוה שלשה טפחים וכו'. בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"א):

ומ"ש אפילו קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם. כלומר ומשום הכי הוה אמינא דאפילו גובהן פחות משלשה לא חשיבי כקרקע קא משמע לן דלא משום דכלל גדול אמרו (שבת צז.) כל פחות מג' כלבוד דמי וכדאסיק רב אשי דאפילו צואה נמי אם אינה גבוהה שלשה טפחים דינה כרשות הרבים:

ואם הוא גבוה ג' וכו' אם הוא רחב ד' על ד' הוי כרמלית. גם זה שם כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ופירש רש"י ואי לא מקום פטור הוא:

ומט' ועד י' ורבים מכתפים עליו. גם זה שם עלה ח' (ע"א) אמר עולא עמוד ט' ברשות הרבים ורבים מכתפים עליו וזרק ונח על גביו חייב מ"ט כל פחות מג' מדרס דרסי ליה רבים מג' ועד ט' לא מדרס דרסי ליה רבים ולא כתופי מכתפי עליה ט' ודאי מכתפי עילויה ופירש רש"י דכיון דצריך לרבים רשות הרבים הוא בין רחב בין קצר וכן דעת הרמב"ם בפי"ד (ה"ח) וכתב הרב המגיד שהראב"ד כתב בפירושו דוקא ברחב ודוקא מכתפים עליו אבל כשאין מכתפים עליו ואף על גב דראוי לכתף עליו לא וכתב הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' א) שראוי לחוש לדברי רבינו עכ"ל:

ומ"ש רבינו ומט' ועד י'. כך הם דברי הרא"ש שם (סי' טו) ונראה שהוא מפרש דכי אמר עולא עמוד ט' לאו לאפוקי יותר מט' אלא לאפוקי פחות מט' וטעמא דמסתבר הוא דהא אפילו גבוה י' נמי חזי לכתופי עליה ועוד דהא לא יהיב טעמא עולא אלא לאפוקי פחות מט' ולא לאפוקי יותר מט' אבל הרמב"ם כתב בפי"ד (שם) מקום שיש בגובהו ט' טפחים מצומצמות לא פחות ולא יותר ברשות הרבים הרי הוא רשות הרבים: כתוב בהגהות אשיר"י (שבת סי' יג) דלדעת רשב"ם (תוס' עירובין נא. ד"ה כזה) אם ריבוע העמוד עומד לריבועו של עולם אין צריך רק ד' על ד' אבל אם עומד לאלכסון העולם אין חשוב רשות הרבים עד שיהא ה' טפחים וג' חומשים על ה' טפחים וג' חומשים וכן נראה לר"י (ני"ב ח"ד עא:) עכ"ל וטעם סברא זו נתבאר בדברי רבינו בסימן שמ"ט (קיח: סעיף ב) ושם יתבאר שיש חולקים: ואם אין העמוד מרובע יתבאר לקמן שאם אין ברוחבו ד' אף על פי שאורכו אלף אמה הוי מקום פטור. ואם הוא עגול או משולש כתב הרב המגיד בפי"ד (ה"ז) שצריך שיהא אפשר לרבע בו ד' על ד' ואם לאו אף על פי שיש בו בתשבורת יותר מכן אינו רשות היחיד כלומר אף על פי שגבוה י' וסיים וכתב וכל מקום שהזכיר רבינו עמוד רחב ארבעה אם הוא עגול רצונו לומר שיש באלכסונו ה' וג' חומשים כדי לרבע בו ד' על ד' ואם הוא מרובע כבר יש באלכסונו כן עכ"ל: דין גג הסמוך לרשות הרבים ואינו גבוה י' יתבאר בסימן שס"א (קכה. סעיף א):

ומעשרה ולמעלה אם הוא רחב ארבעה הוי רשות היחיד וכו'. שמעשרה ולמעלה אינו רשות הרבים משנה היא בפרק הזורק (ק.) [הזורק] ארבע אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ ובפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"ב) מייתי להאי משנה ופירש רש"י הזורק ארבע אמות ברשות הרבים ונדבק בכותל כגון דבילה שמינה כדמוקי לה לקמן: כזורק באויר. ופטור דלאו ברשות הרבים נח ורשות היחיד לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ארבעה: ושאם הוא רחב ד' הוי רשות היחיד כבר נתבאר בתחלת הסימן שגדר רשות היחיד הוא מקום גבוה י' ורחב ארבעה:

ופחות מכן הוא מקום פטור. בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"א) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ופירש רש"י ואי לא מקום פטור הוא:

ומ"ש אפילו יש בו מקום כדי לחוק כדי להשלימו לד' וכו'. גם זה שם ובפרק הזורק עלה ק' (ע"א) אמר רבי חייא זרק למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהו באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן דרבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין וידוע דהלכה כרבנן דרבים נינהו וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ד (ה"י):

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף י

כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה (שלשה) טפחים, (כח) אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם, חשובים כקרקע והוי רשות הרבים; (כט) ואם הוא גבוה שלש, ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל אם הוא רחב ארבע על ארבע, <ח> הוי כרמלית; (ל) ואם אינו רחב ארבע על ארבע, הוי מקום פטור; ואם הוא גבוה (לא) ט' טפחים (לב) מצומצמים (לג) ח ורבים מכתפים עליו, הוי רה"ר (לד) אפילו אינו רחב ארבעה; ויש מי שאומר (לה) דהוא הדין לגבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו, (לו) הוי רשות הרבים אפי' אינו רחב ארבעה; ומעשרה ולמעלה, (לז) אם הוא רחב ארבעה הוי רה"י; ואם לאו, הוי מקום פטור אפי' אם יש בו מקום (לח) כדי ט לחוק להשלימו לארבעה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף י

(כח) אפילו הם קוצים וכו' - דכל פחות משלשה קי"ל דאינה חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי ר"ה:

(כט) ואם הוא גבוה שלשה וכו' - דאז אין רבים יכולין לדרוס עליו מצד גובהו נפקא מכלל ר"ה ולכלל רה"י לא בא עד גובה עשרה טפחים ונתנו עליה חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:

(ל) ואם אינו רחב ד' על ד' - ואפילו אם ארכה יותר מד' טפחים לא מצרפינן זה לרחבה דלא נחשבת רשות לעצמו אא"כ יש בו ד' טפחים באורך וד' ברוחב:

(לא) תשעה טפחים - דבשיעור זה דרך בני אדם בר"ה לכתף עלי' דאינו לא גבוה ולא נמוך אבל בפחות מט' שאינו ראוי לכתף עליו לא מהני לשוייה ר"ה אפילו אם רבים מכתפין עליו [רשב"א]:

(לב) מצומצמים - אבל יותר מט' לא הוי ר"ה אפילו רחב ד' על ד':

(לג) ורבים מכתפין עליו - אבל כשאין מכתפין עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה ואפילו רחב ארבעה:

(לד) אפילו אינו רחב ארבעה - דאע"ג דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה כאן דדרך רבים לכתף עליו אף בפחות מד' משוי ליה ר"ה:

(לה) דה"ה לגבוה מט' וכו' - הוא דעת הטור דס"ל דהא דאמרינן בגמרא עמוד ט' הוא בא רק לאפוקי פחות מט' לא הוי ר"ה אבל יותר מט' אין ה"נ דהויא ר"ה כשרבים מכתפין עליו:

(לו) הוי ר"ה - ולדינא נקטינן כסברא ראשונה דהרבה פוסקים חולקין ע"ז:

(לז) אם הוא רחב ארבעה - היינו ארבעה על ארבעה:

(לח) כדי לחוק - היינו כגון שהיה העמוד סמוך לכותל ממש אפ"ה לא אמרינן חוקקין להשלים וממילא הוי מקום פטור ומותר להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:

3) גומא ברשות הרבים אם אינה עמוקה שלש הוי ר"ה. משלש עד עשרה, אם רחבה ארבעה הוי כרמלית

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

יא וגומא ברשות הרבים שאינה עמוקה ג' הוי רשות הרבים ומג' עד י' אם רחבה ד' וכו'. בפרק קמא דשבת (ח.) אהא דאמר עולא עמוד ברשות הרבים וכו' אמר ליה אביי לרב יוסף גומא מאי אמר ליה וכן בגומא רבא אמר בגומא לא מאי טעמא תשמיש על ידי הדחק לאו שמיה תשמיש וכתב הרא"ש (סי' טו) הילכך האי גומא פחותה מג' הויא רשות הרבים מג' ועד י' אי רחבה ד' הויא כרמלית ואי לא הויא מקום פטור עכ"ל. ואם היא עמוקה עשרה כבר נתבאר שהיא רשות היחיד והוא שתהיה רחבה ד':

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יא

גומא ברשות הרבים אם (לט) אינה עמוקה שלש הוי ר"ה. משלש (מ) עד עשרה, אם רחבה ארבעה הוי כרמלית; ואם לאו, הוי מקום פטור; ואם היא (מא) עמוקה עשרה, י הוי רה"י והוא (מב) שתהא רחבה ארבעה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יא

(לט) אינה עמוקה שלש - אע"ג דרחבה כמה טפחים:

(מ) עד עשרה - ואפילו היו רבים משתמשין בו בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:

(מא) עמוקה עשרה - ואפילו מלאה מים או שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם מלאה פירות לא הוי רה"י כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו מר"ה [ומ"מ איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא נתבטל לגמרי הבור משמו] ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל מבטל המחיצות:

(מב) שתהא רחבה ד' - ואם לאו הוי מקום פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]:

4) בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

טו בית שאין תוכו עשרה וכו'. מימרא דרב בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"ב) פירוש שאין בגובה חללו עשרה ועל התקרה הוא גבוה עשרה גגה כיון דגבוה עשרה ורחב ארבעה הוי רשות היחיד תוכה כיון דמוקף מחיצות שאינן גבוהות עשרה הוי (רה"י) [כרמלית]:

ואם חקק בו ד' על ד' וכו'. גם זה שם מימרא דאביי פירוש שחקק בו עד שהשלים גובה עשרה במקום החקק וטעמא משום דאידך דלא נחקק הוי ליה כחורי רשות היחיד דהוו כרשות היחיד וכתב הרא"ש (סי' יא) אם חקק בו ארבעה על ארבעה מותר לטלטל בכולו ואפילו אם יש בין שפת החקק ולכותל שלשה טפחים ולא דמי להא דאמרינן (סוכה ד.) בסוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה להשלימה לעשרה דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך אבל גבי שבת רק שהרשות משתמר ע"י המחיצות אפילו רחוקים ממנו הרבה קרוי רשות היחיד הילכך ע"י מחיצות החיצוניות שגבוהות עשרה נקרא רשות היחיד אבל לא ע"י הפנימיות שאין שפת החקק מצטרף עמהן כיון שרחוקים ממנו שלשה טפחים:

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טו

* בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה * (נט) יש בו ארבע על ארבע, * (ס) תוכו כרמלית (סא) ועל גבו רשות היחיד. (סב) ואם חוקק בו ארבע על ארבע, (סג) אפי' באמצע יג רחוק מן הכתלים, נעשה כולו רשות היחיד.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טו

(נט) ויש בו ד' על ד' - היינו בחללו דאי אין בחללו ד' על ד' תו אין על תוכו שם כרמלית:

(ס) תוכו כרמלית - כיון דמבפנים אין המחיצות גבוהות יו"ד:

(סא) וע"ג רה"י - כיון דגבוה שם עשרה:

(סב) ואם חקק בו - בקרקע הבית בעומק להשלים שיהא גובה עשרה:

(סג) אפילו באמצע רחוק וכו' - ר"ל אפילו רחוק יותר משלשה טפחים דליכא למימר דהוא כלבוד אפ"ה סגי והטעם דגבי שבת עיקר הקפידא שיהא הרשות שבתוכה משתמרת ע"י המחיצות המקיפים אותה וכיון שהכתלים מבחוץ גבוהים עשרה טפחים ובתוך הגומא נמי יש גובה יו"ד טפחים עד הקורה מקרי הגומא רה"י גמורה ושאר צדדי החקק שסביב הגומא מקרי חורי רה"י דכרה"י דמו כדלעיל בס"ד [רא"ש] ומדבריו משמע דאם לא היו הכתלים גבוהים יו"ד טפחים מבחוץ אז לא הוי רה"י אא"כ הגומא סמוכה תוך ג' טפחים לכותל דאמרינן לבוד והרי היא כגובה יו"ד טפחים [מ"א] ובא"ר מסתפק בזה:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף טו

* בית שאין תוכו וכו' - הוא מימרא מפורשת והעתיקו הרי"ף והרא"ש ותמיה על הרמב"ם שהשמיטו מהלכותיו:

* ויש בו ארבעה על ארבעה - מסוף הסעיף דמסיים ואם חקק בו ארבעה על ארבעה משמע דמיירי שהבית רחב הרבה וכן מוכח בגמרא דקאמר בדין זה דבתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות אלא דלהאי דינא דליהוי על גבו רה"י ותוכו כרמלית סגי בשיש בו ד' על ד':

* תוכו כרמלית - לכאורה פירושו דאם הוציא מזה לר"ה אינו חייב אבל באמת מסתפקנא אולי מה"ת רה"י הוא אלא דרבנן גזרו דליהוי כרמלית לחומרא שלא יטלטלו בו אלא בד"א אפילו רחב הרבה וכמו שמסיים הגמרא [וקצת אסמכתא לזה מדלא קאמר הגמרא בקיצור תוכו כרמלית ועל גבו רה"י] ומה דכתב המחבר תוכו כרמלית היינו דאסור להוציא דרך ארובת הגג למעלה על הגג או לרה"י שהיה סמוך לו:

5) חורים שבכתלי רשות היחיד

רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה י

חורי רה"י הרי הן כרה"י, ט אבל חורי רשות הרבים אינם כרה"ר אלא הרי הן כפי מדתן, כיצד חור בצד רה"ר אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה הרי הוא רה"י, ואם אין גבוה עשרה הרי זה כרמלית, ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל הפחות משלשה הרי הוא כארץ.

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

ב רשות היחיד זהו מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה ויש בו ארבעה טפחים על ארבעה. פשוט בכמה דוכתי מהם בברייתא הנזכרת אי זו היא רה"י חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ד' כלומר שראש הכותל הוא רשות היחיד כיון שגבוה עשרה ורחב ארבעה וכן כתב רש"י בסמוך אהא דאמרינן (ו:) ואמאי קרו לה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן וכו' קמ"ל כלומר זו היא שנגמר מנין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד': וסתם רבינו דבריו ולא פירש כמה מחיצות צריך כדי שיהיה רשות היחיד ואין לומר טעמא משום דלא בעא לנחותי לפלוגתא דהרמב"ם ושאר פוסקים דלהרמב"ם צריך ד' מחיצות או ג' ולחי ברביעית דקיימא לן לחי משום מחיצה וכמו שכתב בפרק י"ד (מהל' שבת ה"א) ושאר פוסקים סוברים דבהיקף ג' מחיצות סגי לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו כמבואר בדברי הרב המגיד (בפ"ח) (פי"ד ה"ד ופי"ז ה"א וה"ט) דהא לדברי הכל בג' מחיצות לא הוי רשות היחיד גמורה שיהא מותר לטלטל בתוכה אפילו מדרבנן וכיון דהכא ברשות היחיד גמורה מיירי כמו שכתבתי הוי ליה לפרושי דלא סגי בשלש מחיצות ועוד דבהדיא כתב לקמן כסברת הרמב"ם דבמבואות שיש להם ג' מחיצות ואין להם לחי ולא קורה ברוח רביעית הוו כרמלית וצריך לומר דודאי סבר כהרמב"ם ולא כתב שצריך שיהא מוקף ד' מחיצות משום דהוה משמע דבעינן ד' מחיצות גמורות והא ליתא דברוח רביעית סגי בלחי או קורה ומשום הכי סתם וכתב מקום המוקף מחיצות וסמך על מה שיתבאר לקמן:

ומ"ש רבינו ואפילו אם יש בו כמה מילין אם מוקף לדירה. הוא מדברי הרמב"ם בפי"ד (שם) ולאו למימרא שאם לא הוקף לדירה לא הוי רשות היחיד כלל דהא גרסינן בפרק קמא דשבת (ז.) אמר רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב וכן כתב הרמב"ם בראש פרק י"ו (ה"א) אלא היינו לומר שכל שלא הוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתיים אסור מדרבנן לטלטל בו אלא בד' ככרמלית אף על פי שהוא רשות היחיד גמור לחייב הזורק לתוכו וכך הם דברי הרמב"ם בפרק י"ו ודברי רבינו בסימן שמ"ו (סעיף ג') אבל בפרק י"ד וכן רבינו בסימן זה מיירו ברשות היחיד גמורה כלומר שמותר לטלטל בתוכה אפילו מדרבנן ולפיכך כתבו שאם הוא רחב הרבה כלומר שהוא יותר מבית סאתיים צריך שיהא מוקף לדירה כדי שיהיה מותר לטלטל בכולו:

ומ"ש עוד רבינו ודלתותיו נעולות בלילה. גם זה מדברי הרמב"ם בפרק י"ד (ה"א) שכתב וז"ל כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות בלילה וא"ת הא בפרק בתרא דעירובין (קא.) אמתניתין דלא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים פריך ורבנן אמר ר"מ רשות הרבים ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים ומשמע דהשתא דננעלות בלילה הוי כרמלית יש לומר דאין הכי נמי דכי דלתותיה ננעלות בלילה הויא רשות היחיד גמורה אפילו להתיר לטלטל בכולה אם לא היו בה דרים רבים ולא קרי לה כרמלית אלא משום דכיון דדיירי בה רבים הויא לה חצר של רבים שלא עירבו שאסור לטלטל מתוכה לבתים ומבתים לתוכה כשם שאסור לטלטל מכרמלית לבתים ומבתים לכרמלית וכן פירש רש"י שם. ובהכי ניחא מה שהוקשה לה"ר יהונתן בריש עירובין (ב. ד"ה כיצד) היכי מערבי ירושלים בדלתות לבדן כיון שנקרא כרמלית וכי עירוב מפיק ליה מכרמלית: ומשמע לי דהא דבעינן שיהו דלתותיה ננעלות בלילה דוקא כשיש לה שני פתחים זה כנגד זה שנמצא שמדינה זו מפולשת משער לשער שאם אין לה אלא פתח א' מה צורך שינעלו בלילה בלאו הכי נמי הויא רשות היחיד כדין כל חצרות שבעולם דלא מצרכינן שיהו דלתותיהן נעולות בלילה וכן נראה מדברי רש"י בריש עירובין (ו:) ונראה דהוא הדין אם יש לה כמה פתחים אלא שאינם מכוונים זה כנגד זה דכל שאינו מפולש משער לשער לאו רשות הרבים הוא כמו שיתבאר בסמוך: והא פשיטא שלא הצריכו לינעל דלתותיה בלילה אלא כדי להוציאה מדין רשות הרבים כדאמרינן אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים וכיון דכשאינו מפולש משער לשער לא הוי רשות הרבים כשאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה בלא נעילת דלתות בלילה נמי הוי רשות היחיד ומהאי טעמא נראה לי עוד דלא מצרכינן דלתותיה נעולות בלילה אלא כשאותו דרך שבתוך העיר המכוון משער לשער יש לו כל דיני רשות הרבים שיתבארו בסמוך אבל אם חסר אחד מהם הוי רשות היחיד גמורה אף על פי שאין דלתותיה ננעלות בלילה:

ומ"ש ודיר וסהר וחצר. גם זה מדברי הרמב"ם בפרק י"ד (שם) ונראה לי שהוצרך לכתבם לאשמועינן דסתמן מוקפין לדירה הם וכדפירש רש"י בפרק ב' דעירובין (יח.) אמאי דתנן רבי יהודה אומר עד בית סאתיים וכו' אבל אם היה דיר או סהר או חצר או מוקצה אפילו בית חמשת כורים אפילו בית עשרת כורים מותר:

ומ"ש וכן תל גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה. בפרק הזורק עלה ק' (ע"א):

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ד

ב חורים שבכתלי רשות היחיד (ט) שכלפי רשות היחיד, (י) הם רשות היחיד. הגה: ואם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים, נדונים (יא) לפי גבהן ורחבן, כמו שיתבאר סי' זה סעיף י"ג (ב"י בשם הרשב"א והמגיד).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ד

(ט) שכלפי רה"י - ר"ל אפילו אם פונים גם לר"ה כיון שהחור הוא מעבר לעבר ונכנס גם כלפי רה"י דינם כרה"י וע"כ אסור להוציא איזה דבר שמונח על החור לר"ה או לכרמלית הסמוך לו ואם מכניס מר"ה לתוכו חייב. והנה דעת התוספות דלית חיובא אא"כ היה החור ד' על ד' טפחים אבל דעת הרשב"א והמאירי דבחורי רה"י א"צ שיהי' רחב ד' דיש להם דין רה"י עצמה בכל גוונא:

(י) הם רה"י - מסתימת המחבר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים כיון שמפולשים כלפי פנים דינם כרה"י וכן משמע מלשון רמ"א שכ' דאם אינם עוברים כלפי פנים נידונין לפי גבהן ורחבן משמע דאם החורין עוברין כלפי פנים אין אנו מסתכלין על גבהן ורחבן ולעולם כרה"י חשיבי וכ"כ המ"א ותו"ש ובא"ר כתב דדבר זה פלוגתא היא בין הראשונים דיש מן הראשונים דס"ל דכיון שהוא למטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין בם מפני שכיון שהוא נמוך בני ר"ה משתמשין שם וע"כ דינם כחורי ר"ה המבואר לקמן בסי"ב וכן הוא ג"כ דעת הגר"א בביאורו בסימן זה ובסימן שנ"ג ע"ש:

(יא) לפי גבהן ורחבן - היינו אם הם גבוהים יו"ד טפחים ורחב ד' הוי רה"י ואם אינם גבוהים י"ט אז אם הם רחב ד' הוי כרמלית וא"ל הוי מקום פטור [ואף דמבואר דינא דרמ"א בהדיא בסי"ג נקטיה הכא כדי לבאר דאפילו חורי ר"ה כשמפולשין לרה"י דינם כחורי רה"י]:

6) חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

יג חורי רשות הרבים אינם כרשות הרבים וכו'. פלוגתא דאביי ורבא בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"ב) והלכה כרבא דלאו כרשות הרבים דמי ופירש רש"י חורי רשות הרבים. חורים שבכותלים כלפי רשות הרבים: וכתב הר"ן (ב: ד"ה חורי) וכשהן למעלה מג' איירי כלומר שאם הן תוך ג' הוו רשות הרבים. וז"ל הרשב"א (שם) מה נקרא חורי רשות היחיד חור שבכתלים של רשות היחיד ועוברים כלפי פנים היו בהם חורים פתוחים כלפי חוץ ואין עוברים כלפי פנים בין פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית אין אלו חורי רשות היחיד אלא נדונין לפי גבהן ורחבן עכ"ל ודברים אלו כתובים במגיד משנה פי"ד (ה"י) בטעות סופר:

ומ"ש אלא נדונים כפי מדותיהם וכו'. כן פירש רש"י שם וכן כתבו הרי"ף (ב:) והרא"ש (סי' יב) שם והרמב"ם בפרק י"ד (שם):

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יג

חורים שבכתלים (מה) כלפי רשות הרבים, אם הם גבוהים (מו) למעלה משלשה, אינם כרשות הרבים, אלא נדונים (מז) לפי מדותיהם.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף יג

(מה) כלפי ר"ה - ר"ל דאינם עוברים כלפי פנים דאם עוברים כלפי פנים דינם כחורי רה"י וכמ"ש בס"ד:

(מו) למעלה משלשה - דלמטה משלשה אפילו הם רחבים ד' על ד' נחשבים כקרקע ר"ה וכנ"ל בריש ס"י:

(מז) לפי מדותיהם - ביארתי לעיל בסקי"א ע"ש:

משנה ברורה סימן שמה ס"ק יא

7) נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו פטור

רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה יח

נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו פטור שאין רשות הרבים אלא עד עשרה, הזורק ארבע אמות ברשות הרבים ונח החפץ בכותל, כגון שזרק חלב או בצק ונדבק בכותל, אם נדבק למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר, שלמעלה מעשרה ברה"ר מקום פטור הוא, נדבק למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ וחייב, זרק למעלה מעשרה ונח בחור כל שהוא פטור. +/השגת הראב"ד/ נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו פטור שאין רה"ר אלא עד עשרה. א"א ואפי' עד עשרה בזה פטור דרשות היחיד לא הוי דלא אמרינן גוד אחית מחיצתא דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ורשות הרבים נמי לא הוי אלא כרמלית הוי דאין ראוי לכתף עליו.+

רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה יז

נעץ קנה ברה"י אפילו גבוה מאה אמה וזרק מרה"ר ונח על גביו חייב, שרה"י עולה עד לרקיע, אילן שהוא עומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר וזרק ונח על נופו פטור, שאין הנוף הולך ל אחר העיקר.

בית יוסף אורח חיים סימן שמה

ה ואויר רשות היחיד הוא רשות היחיד וכו'. גם זה שם בעלה ז' (ע"א) מימרא דרב חסדא:

שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ה

אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד (יב) ג עד לרקיע.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ה

(יב) עד לרקיע - ואפילו נעץ קנה ברה"י שגבוה ק' אמות אף שאין בו רחב ד' אם זרק מר"ה ונח על גביו חייב: