רי"ף שבת דף כד.
גמ' שבת דפים נא:,
נב., נב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 32:45 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:16 דקות
1)בהמה יוצאת במה שמשתמרת בו.............................. ......
2)מותר למשוך
את הבהמה במתג ורסן........................ ......
3)לצאת חמור
בפרומביא (פי' רסן של ברזל), אסור........
4)כל תכשיטי הבהמה והכלים אינן מקבלין טומאה בפני עצמן
1)
בהמה יוצאת במה שמשתמרת בו
רמב"ם הלכות שבת
פרק כ הלכה ח
מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן שלה
לרשות הרבים והוא שתהיה ראויה לאותו הרסן, כגון ז שיר לסוס ואפסר לגמל ח וחטם לנאקה
וסוגר לכלב, אבל אם הוציא בהמה במתג שאין משתמרת בו כגון שקשר חבל בפי הסוס או במתג
שאינה צריכה לו אלא משתמרת בפחות ממנו, כגון שהוציא חמור בשיר של סוס או חתול בסוגר
הרי זה משאוי, שכל ט שמירה מעולה או שמירה פחותה משאוי הוא לה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שה
א (א) כל בהמה יוצאה במה שמשתמרת בו. ריש פרק במה בהמה יוצאה (שבת נא:) יוצא
הגמל באפסר והאנקה בחטם והלובדקים בפרומביא שבפיה וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין
בשיר ופירש רש"י במה בהמה יוצאה וכו' לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ומידי
דמינטרא ביה בהמה הוי תכשיט ואורחא ולא הוי משוי ומידי דלא מינטרא הוי משוי. ובגמרא
(נב.) תנן התם ולא פרה ברצועה שבין קרניה פליגי בה רב ושמואל חד אמר בין לנוי בין לשמר
אסור וחד אמר לנוי אסור לשמר מותר. ופירש רש"י לנוי. שצבועה וקולעה לנוי בין קרניה
ואינו אוחז בה: לשמר. שאוחזה בה: אסור. דפרה מינטרא בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו וקסבר
נטירותא יתירתא משוי הוא. ואסיקנא דרב הוא דאמר בין לנוי בין לשמר אסור ופסקו כמותו
הרי"ף (כד., כה:) והרא"ש (סי' א) והתוספות (שם ד"ה אמר) וכן פסק הרמב"ם
בפרק כ' (ה"ח): וכתב רבינו ירוחם בחלק י' (נתיב י"ב, פ ע"ב) דהא
דאמרינן דנטירותא יתירתא משוי הוא ואסור דוקא שתהא שמירה גדולה שאם היה דבר שיש בו
שמירה בינונית אפילו שהיתה נשמרת בדבר מועט מזה מותר. וכן כתבו סמ"ג (לאוין סה,
יח ע"א) והתרומה (סי' רלו) דאין יכול לכוין השמירה ולצמצם שלא להוסיף מעט שהרי
שנינו (נא:) הסוס בשיר ואפילו הכי תניא (שם) שיוצא באפסר:
ומה שכתב הילכך נאקה יוצאה בזממא דפרזלא.
שם בגמרא (נא:) פירשו דחטם הוא זממא דפרזלא ופירש רש"י נוקב חוטמו ומכניסו בתוכו
והוא כמין טבעת. וליבדקים בפרומביא שבפיה מפרש בגמרא שם חמרא לובא בפגי דפרזלא ופירש
רש"י פגי דפרזלא. ברינ"ה כעין שלנו פגי כגון זה קנה חמור ובית פגי (ב"מ
ט.) קיבציי"ל בין ראשה ולחייה:
וכן פרה וחמור. שם (שבת נא:) ארבע
בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור. ואפסר פירש רש"י (במתניתין שם) קבישטור"ו:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שה סעיף א
(א) בהמה יוצאת במה שמשתמרת בו, אבל
אם אינה משתמרת בו <א> אז הוי נטירותא יתירתא (ב) ביותר והוי משאוי. וכן כל דבר
(ג) שהוא א לנוי ולא לשימור, לא תצא בו. (ד) הילכך נאקה יוצאת בזממא דפרזלא, שהוא טבעת
של ברזל ונוקב חוטמו ומכניסו בו, <ב> וחמרא לובא (ה) בפגא דפרזלא דהיינו בריג"א,
(ו) והגמל באפסר שהוא קבישטר"ו, (ז) ופרד וחמור (ח) ב וסוס יוצאים באפסר או ברסן
(ט) שהוא פרינ"ו, (י) אבל לא בשניהם. (יא) ומותר לכרוך חבל האפסר (יב) סביב
צוארה ותצא בו. ומותר לטלטל (יג) האפסר וליתנו עליה, ובלבד (יד) שלא ישען עליה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שה סעיף א
(א) בהמה יוצאת וכו' - דהנה כתיב
למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה
ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא
והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה
כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור:
(ב) ביותר - דוקא בשמירה יתירה הרבה
אבל אם רק מעט יותר ממה שצריכין לא הוי משא דאי אפשר לצמצם:
(ג) שהוא לנוי - עיין לקמיה בס"ק
י"ב:
(ד) הילכך וכו' - נקט והולך בתחלה
הבהמות החזקות שצריכות שמירה ביותר ולא די להם בשמירה קלה כגון נאקה שהיא גמלא נקבה
לבנה שצריך לשמירתה דוקא זממה דפרזלא בחוטמה ולא די לה בפגא דפרזלא וכ"ש באפסר
ואסורה לצאת בהם וחמרא לובא [הוא חמור הבא ממדינת לוב] בפגא דפרזלא אבל לא בזממא דזה
הוא לה נטירותא יתירתא:
(ה) בפגא דפרזלא - היינו בפרומביא
הכתוב בס"ג ודוקא חמרא לובא אבל חמור אחר לא דהו"ל אצלו נטירותא יתירתא וכמו
שכתוב לקמיה בסעיף ג' ואיתא בגמרא דחמרא לובא יוצא אף באפסר דגם בזה משתמר:
(ו) והגמל באפסר - אבל לא בזממא דפרזלא
שהוא לו שמירה יתירה ובפגא דפרזלא מסתפק המ"א והט"ז פסק לאיסור:
(ז) ופרד וחמור - צ"ל וכן
פרד וחמור דהיינו שגם הם יוצאים באפסר אבל ברסן שהוא פרומביא אסורים לצאת וכמו שכתב
בס"ג לענין חמור וה"ה פרד:
(ח) וסוס יוצא וכו' - כצ"ל. דאלו
חמור אסור ברסן:
(ט) שהוא פרינ"ו - היינו בריג"א
הנ"ל שהוא פרומביא ובלשוננו קורין צוי"ם ואפסר הוא מה שקורין אברי"ץ:
(י) אבל לא בשניהם - דדי לה באחד והשני
משוי הוא ואם עסקיו רעים שאין משתמר באחד מותר לצאת בשניהם יחד והכל לפי הענין. [מרדכי]:
(יא) ומותר וכו' - דוקא באלו שמותרים
לצאת באפסר מותר גם לכרוך סביב צוארה החבל היוצא ממנה אם הוא ארוך אבל פרה אסורה לצאת
באפסר וכן לכרוך חבל סביב צוארה לפי שהיא משתמרת בלא"ה וכדלקמן בסי"ז ע"ש:
(יב) סביב צוארה - מרש"י ור"ן
משמע דאע"ג שכרוך בחוזק סביב צוארה שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר לצואר
שתהא נוח לימשך כשירצה אפ"ה שרי משום דהיא נוי ואע"ג דכל נוי אסור וכנ"ל
בריש הסעיף וכדלקמן בסוף סי"ז היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול לאפוקי דבר שדרך
כל אדם לעשות כן בחול לנוי לבהמה לאו משאוי הוא אבל התוספות וכן רבינו ירוחם ס"ל
דנוי אסור בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומקרי לשמירה דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח
וכ"ש אם יצא קצת מן החבל תלוי סביב צוארה דשרי ופסק הב"ח כהתוספות לחומרא:
(יג) האפסר - וכן הרסן דמוכן הוא לבהמה
ואינו מוקצה:
(יד) שלא ישען עליה - ר"ל כשנותן
בראש הבהמה יזהר שלא ישען בראשה דהוי משתמש בבע"ח:
2) מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן
רמב"ם הלכות שבת
פרק כ הלכה ח
מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן שלה
לרשות הרבים והוא שתהיה ראויה לאותו הרסן, כגון ז שיר לסוס ואפסר לגמל ח וחטם לנאקה
וסוגר לכלב, אבל אם הוציא בהמה במתג שאין משתמרת בו כגון שקשר חבל בפי הסוס או במתג
שאינה צריכה לו אלא משתמרת בפחות ממנו, כגון שהוציא חמור בשיר של סוס או חתול בסוגר
הרי זה משאוי, שכל ט שמירה מעולה או שמירה פחותה משאוי הוא לה.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שה סעיף ה
בעלי השיר (יח) כגון כלבים של ציידים
(יט) וחיות קטנות שיש להם כמין אצעדה סביב צוארן וטבעת קבועה בה ומכניסין בה רצועה
ומושכין אותם בה, מותר שיצאו (כ) בשיר הכרוך על צוארן (כא) ויכולים למשכם בהם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שה סעיף ה
(יח) כגון כלבים וכו' - וה"ה
דסוס יוצא בשיר [משנה שם]:
(יט) וחיות קטנות - היינו אלו דאורחייהו
בהכי בחול אבל חתול אסור דסגי לה בחבל קטן בעלמא וזה הוא לה נטירותא יתירתא [כ"מ
בגמרא שם]:
(כ) בשיר הכרוך - ר"ל שהרצועה
התלויה בשיר כרוך על צוארן וכנ"ל בס"ק י"ב:
(כא) ויכולין למשכם בהם - היינו שאם
רוצה יוכל למשוך אותה ע"י הרצועה התלויה ועיין לקמן בסט"ז:
3)
לצאת חמור בפרומביא (פי' רסן של ברזל), אסור
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שה סעיף ג
(טז) <ד> לצאת חמור בפרומביא
(פי' רסן של ברזל), אסור.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שה סעיף ג
(טז) לצאת וכו' - נתבאר בס"א
דדוקא חמרא לובא מותר בו:
4)
כל תכשיטי הבהמה והכלים אינן מקבלין טומאה בפני עצמן
רמב"ם הלכות כלים
פרק ח הלכה ו
כל כלי המלחמה כגון הסייף והרומח והכובע
והשריון והמגפיים וכיוצא בהן מקבלין טומאה, וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים
והטבעות בין שיש עליהן חותם בין שאין עליהם חותם וכיוצא בהן מקבלין טומאה, אפילו
דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה מקבל טומאה, וכן קמיע של מתכת מתטמא בכל תכשיט
אדם.
רמב"ם הלכות כלים
פרק ח הלכה ז
כל תכשיטי הבהמה והכלים כגון הטבעות
שעושין לצואר הבהמה ולאזני הכלים טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן, חוץ מזוג של
בהמה וכלים המשמיע קול לאדם, כיצד העושה זוגין למכתשת ולעריסה למטפחות ספרים ותינוקות
טהורים, עשה להן ענבולין מקבלים טומאה הואיל ונעשו להשמיע קול לאדם הרי הן כתכשיטי
אדם, ואפילו נטלו ענבוליהן מקבלין טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס.
רמב"ם הלכות כלים
פרק ח הלכה ט
כל הפרצופות מקבלות טומאה, וכל החותמות
טהורין, חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד, וכל הטבעות טהורות חוץ מטבעת אצבע, אבל
טבעת שחוגר בו את מתניו שקושרה בין כתפיו טהורה, טבעת השיר של בהמה הואיל והאדם
מושך בה את הבהמה מקבלת טומאה, וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת
טומאה.