שבת דף ג.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן
הוא 39:20 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 10:00
דקות .
2)גידוד חמשה ומחיצה חמשה - מצטרפין.
3)מקום שיש בגובהו תשעה טפחים
מצומצמות
5)היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על
הארץ והגביה הקצה האחד
1)
כוורת
תו"ס חולק, ולדעתו מדובר ביש 6
ט' כדי שהמקום יחשב כמקום חשוב ומימלא יש בו דין מחיצות הנמשכות עד הרצפה.
המשך ל ד). ואין זה דומה למחיצות
שלרשות היחיד (כגון של חצר) המגיעות עד 10 ט' שרואים כאילו נמשכות עד לרקיע, כי שם
מטרת המחיצות להגדיר שימוש במקום המחיצות גם כלפי מעלה.
רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה יט
זרק קנה או רומח מרה"י ונתקע
ברה"ר כשהוא עומד פטור, שהרי מקצתו במקום פטור, זרק כלי מרה"י
לרה"ר והיה אותו מ כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה פטור, מפני
שכלי זה רה"י גמורה ונמצא כמוציא מרה"י לרה"י.
בית יוסף אורח חיים סימן שמה
ו ואפילו כלי אם הוא גבוה עשרה וכו'.
גם זה פשוט שם עלה ח' (ע"א) בשמעתא דכוורת שאם יש בה כדי לרבע ד' על ד'
והיא גבוהה עשרה וזרקה לרשות הרבים פטור מפני שהיא רשות היחיד ואינה חפץ ולא
מיחייב אלא אם כן זרק חפץ:
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ו
(יג) ד <ד> אפי' כלי כגון (יד)
תיבה או מגדל או כוורת, (טו) אם יש לרבע בו ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה, (טז)
הוי רשות היחיד.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף ו
(יג) אפילו כלי וכו' - היינו אפילו
היא עומדת בר"ה:
(יד) תיבה וכו' או כוורת - נקט שני
מיני כלים מרובעים או עגולים:
(טו) אם יש בו לרבע - וע"כ
בכוורת שהיא עגולה לא הוי רה"י עד שתהיה חללה מחזקת ה' טפחים וג' חומשי טפח
דאז יש בחללה לרבע ד' על ד':
(טז) הוי רה"י - בין תוך חללה
ובין גב הכלי מלמעלה וכנ"ל בס"ג, וכלי שאין גבוה עשרה העומד בר"ה
אין לו דין כרמלית דאין כרמלית בכלים אלא הוי כמו ר"ה דבטל לגבי רשות שהוא
עומד בו [מ"א], ולפ"ז אם עומד הכלי בכרמלית דין כרמלית עליו מצד רשות
שהוא עומד בו וכן מוכח לקמן בסימן שנ"ה (תו"ש וכ"כ בבית מאיר לדעת
המ"א) וכלי המחובר לקרקע מקרי כרמלית אפילו הוא בר"ה:
ערוך השולחן אורח חיים סימן שמז סעיף
טז
כתב הרמב"ם בפי"ד דין
י"ט זרק קנה או רומח מרה"י ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד פטור שהרי
מקצתו במקום פטור [למעלה מעשרה] זרק כלי מרה"י לרשות הרבים והיה אותו כלי
גדול ויש בו ד' על ד' בגובה י' פטור מפני שכלי זה רה"י גמורה ונמצא כמוציא
מרה"י לרה"י עכ"ל אבל היתה פחות מי' חייב ולא אמרינן דהיא
כרמלית דאין כרמלית בכלים כמ"ש בסי' שמ"ה ויראה לי דאף בכלי גדול אינו
פטור רק בזורק דהוה כזורק מרה"י לרה"י דרך רשות הרבים אבל במושיט כלי
כזו לחבירו חייב כשעמדו שניהם לאורך הרחוב שהרי במושיט חייב מרה"י לרה"י
דרך רשות הרבים בכה"ג כמ"ש בסי' הקודם [וכ"מ מתוס' ח'. ד"ה
רחבה ע"ש היטב] ופשוט הוא דאם אינה רחבה ד' על ד' חייב אף שגבוה עשרה שהרי
אינה רשות אבל כשהיא גבוה למעלה מי' פטור שהרי הקצה העליון הוא באויר המקום פטור
ולכן אמרו חז"ל [שם] דאם היתה כלי עשויה מקנים כגון כוורת וכיוצא בו אפילו
גבוה עשרה פטור דא"א לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה ע"ש ואיני
יודע למה השמיטה הרמב"ם:
2)
גידוד חמשה ומחיצה חמשה - מצטרפין.
שולחן ערוך אורח חיים סימן שסב סעיף ב
(יא) תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה, *
(יב) שעשה עליו מחיצה גבוה חמשה, (יג) חשובה מחיצה (יד) לטלטל (טו) ולכל דבר.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ב
(יא) תל שגבוה חמשה - טפחים מן הארץ
וה"ה חריץ שעמוק ה' טפחים ועשה על שפת החריץ מחיצה גובה חמשה מצטרפין להחשב
מחיצה של עשרה טפחים:
(יב) שעשה עליו - היינו על שפת התל:
(יג) חשובה מחיצה - שמצטרף גובה התל
להמחיצה להשלים העשרה טפחים:
(יד) לטלטל - דתוך המחיצות מחשב
כרה"י גמור שיהא מותר לטלטל בתוכה:
(טו) ולכל דבר - היינו גם לענין הפסק
שני חצירות כמבואר לקמן סימן שע"ב סעיף ו':
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שסב סעיף ב
* תל שגבוה חמשה וכו' - יש להסתפק אם
התל אין צריך שיהיה הה' טפחים דוקא בזקיפה וכמו דאמרינן בעלמא דאם מתלקט עשרה
טפחים מתוך ד"א חייב אפשר דה"ה הכא אם מתלקט הה' טפחים מתוך שני אמות
מצטרף להמחיצה שלמעלה או דילמא כ"ז שאין התל מתעלה בגובהו עשרה טפחים עדיין
ניחא תשמישתיה קצת להילוך ואינו יכול להצטרף להמחיצה וכאן מיירי שהתל היה בזקיפה.
עוד יש להסתפק אם התל היה פחות מג"ט ועם המחיצה יהיה עשרה טפחים ואם נעשה
עי"ז רה"י דאולי כיון דפחות מג"ט בטל לגבי ר"ה ונמצא דעשה
מחיצה רק של שמונה טפחים על ר"ה:
* שעשה עליו - עיין במ"ב שפי'
שעשה על שפת התל [והיינו כשהתל הולך בזקיפה] ואם הרחיק משפתו ג"ט וכ"ש
ד' טפחים ויותר יש לעיין דלכאורה לא מהני ודוגמא מה דאיתא בסימן שנ"ח
ס"ז דאם הרחיק מחיצה חדשה מהישנה ג"ט תו אינה מצטרפת עמה ושם הוא להקל
וממילא כאן יהיה ד"ז להחמיר או דילמא דנחשוב כאלו היה תל עשוי באופן זה שעושה
מתחלה חמשה ואח"כ מתרחק ג"ט ויותר ועולה עוד חמשה טפחים דמסתברא דמצטרף
כל שהוא מתלקט עשרה טפחים מתוך ד"א ומתוך דברי הגר"א לעיל בסימן
שנ"ח ס"ב בהג"ה בקושיתו שם על תה"ד משמע דמצטרף ואפשר
דתה"ד מחלק בכך:
3)
מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמות
רמב"ם הלכות שבת פרק יד הלכה ח
מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמות
לא פחות ולא יתר ח ברשות הרבים הרי הוא כרה"ר, ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת
רחבו בין רחב בין קצר מפני שרבים מכתפין עליו, אבל אם היה יתר על תשעה או פחות אם
היה בו ארבעה על ארבעה או יתר הרי הוא כרמלית ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי הוא
מקום פטור.
בית יוסף אורח חיים סימן שמה
י וכל דבר שהוא ברשות הרבים ואינו
גבוה שלשה טפחים וכו'. בפרק קמא דשבת עלה ז' (ע"א):
ומ"ש אפילו קוצים או צואה שאין
רבים דורסים עליהם. כלומר ומשום הכי הוה אמינא דאפילו גובהן פחות משלשה לא חשיבי
כקרקע קא משמע לן דלא משום דכלל גדול אמרו (שבת צז.) כל פחות מג' כלבוד דמי
וכדאסיק רב אשי דאפילו צואה נמי אם אינה גבוהה שלשה טפחים דינה כרשות הרבים:
ואם הוא גבוה ג' וכו' אם הוא רחב ד'
על ד' הוי כרמלית. גם זה שם כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מד'
ופירש רש"י ואי לא מקום פטור הוא:
ומט' ועד י' ורבים מכתפים עליו. גם זה
שם עלה ח' (ע"א) אמר עולא עמוד ט' ברשות הרבים ורבים מכתפים עליו וזרק ונח על
גביו חייב מ"ט כל פחות מג' מדרס דרסי ליה רבים מג' ועד ט' לא מדרס דרסי ליה רבים
ולא כתופי מכתפי עליה ט' ודאי מכתפי עילויה ופירש רש"י דכיון דצריך לרבים
רשות הרבים הוא בין רחב בין קצר וכן דעת הרמב"ם בפי"ד (ה"ח) וכתב
הרב המגיד שהראב"ד כתב בפירושו דוקא ברחב ודוקא מכתפים עליו אבל כשאין מכתפים
עליו ואף על גב דראוי לכתף עליו לא וכתב הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' א)
שראוי לחוש לדברי רבינו עכ"ל:
ומ"ש רבינו ומט' ועד י'. כך הם
דברי הרא"ש שם (סי' טו) ונראה שהוא מפרש דכי אמר עולא עמוד ט' לאו לאפוקי
יותר מט' אלא לאפוקי פחות מט' וטעמא דמסתבר הוא דהא אפילו גבוה י' נמי חזי לכתופי
עליה ועוד דהא לא יהיב טעמא עולא אלא לאפוקי פחות מט' ולא לאפוקי יותר מט' אבל
הרמב"ם כתב בפי"ד (שם) מקום שיש בגובהו ט' טפחים מצומצמות לא פחות ולא
יותר ברשות הרבים הרי הוא רשות הרבים: כתוב בהגהות אשיר"י (שבת סי' יג) דלדעת רשב"ם
(תוס' עירובין נא. ד"ה כזה) אם ריבוע העמוד עומד לריבועו של עולם אין צריך רק
ד' על ד' אבל אם עומד לאלכסון העולם אין חשוב רשות הרבים עד שיהא ה' טפחים וג'
חומשים על ה' טפחים וג' חומשים וכן נראה לר"י (ני"ב ח"ד עא:)
עכ"ל וטעם סברא זו נתבאר בדברי רבינו בסימן שמ"ט (קיח: סעיף ב) ושם
יתבאר שיש חולקים: ואם אין העמוד מרובע יתבאר לקמן שאם אין ברוחבו ד' אף על פי
שאורכו אלף אמה הוי מקום פטור. ואם הוא עגול או משולש כתב הרב המגיד בפי"ד
(ה"ז) שצריך שיהא אפשר לרבע בו ד' על ד' ואם לאו אף על פי שיש בו בתשבורת
יותר מכן אינו רשות היחיד כלומר אף על פי שגבוה י' וסיים וכתב וכל מקום שהזכיר
רבינו עמוד רחב ארבעה אם הוא עגול רצונו לומר שיש באלכסונו ה' וג' חומשים כדי לרבע
בו ד' על ד' ואם הוא מרובע כבר יש באלכסונו כן עכ"ל: דין גג הסמוך לרשות
הרבים ואינו גבוה י' יתבאר בסימן שס"א (קכה. סעיף א):
ומעשרה ולמעלה אם הוא רחב ארבעה הוי
רשות היחיד וכו'. שמעשרה ולמעלה אינו רשות הרבים משנה היא בפרק הזורק (ק.) [הזורק]
ארבע אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ ובפרק
קמא דשבת עלה ז' (ע"ב) מייתי להאי משנה ופירש רש"י הזורק ארבע אמות
ברשות הרבים ונדבק בכותל כגון דבילה שמינה כדמוקי לה לקמן: כזורק באויר. ופטור
דלאו ברשות הרבים נח ורשות היחיד לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ארבעה: ושאם הוא רחב
ד' הוי רשות היחיד כבר נתבאר בתחלת הסימן שגדר רשות היחיד הוא מקום גבוה י' ורחב
ארבעה:
ופחות מכן הוא מקום פטור. בפרק קמא
דשבת עלה ז' (ע"א) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מד' ופירש
רש"י ואי לא מקום פטור הוא:
ומ"ש אפילו יש בו מקום כדי לחוק
כדי להשלימו לד' וכו'. גם זה שם ובפרק הזורק עלה ק' (ע"א) אמר רבי חייא זרק
למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהו באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן דרבי מאיר
סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין וידוע דהלכה כרבנן דרבים נינהו וכן פסק
הרמב"ם בפרק י"ד (ה"י):
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף י
כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה
(שלשה) טפחים, (כח) אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם, חשובים כקרקע
והוי רשות הרבים; (כט) ואם הוא גבוה שלש, ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל אם הוא רחב
ארבע על ארבע, <ח> הוי כרמלית; (ל) ואם אינו רחב ארבע על ארבע, הוי מקום
פטור; ואם הוא גבוה (לא) ט' טפחים (לב) מצומצמים (לג) ח ורבים מכתפים עליו, הוי
רה"ר (לד) אפילו אינו רחב ארבעה; ויש מי שאומר (לה) דהוא הדין לגבוה מתשעה
ועד עשרה ורבים מכתפים עליו, (לו) הוי רשות הרבים אפי' אינו רחב ארבעה; ומעשרה
ולמעלה, (לז) אם הוא רחב ארבעה הוי רה"י; ואם לאו, הוי מקום פטור אפי' אם יש
בו מקום (לח) כדי ט לחוק להשלימו לארבעה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף י
(כח) אפילו הם קוצים וכו' - דכל פחות
משלשה קי"ל דאינה חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי ר"ה:
(כט) ואם הוא גבוה שלשה וכו' - דאז
אין רבים יכולין לדרוס עליו מצד גובהו נפקא מכלל ר"ה ולכלל רה"י לא בא
עד גובה עשרה טפחים ונתנו עליה חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו
לרה"י ולר"ה:
(ל) ואם אינו רחב ד' על ד' - ואפילו
אם ארכה יותר מד' טפחים לא מצרפינן זה לרחבה דלא נחשבת רשות לעצמו אא"כ יש בו
ד' טפחים באורך וד' ברוחב:
(לא) תשעה טפחים - דבשיעור זה דרך
בני אדם בר"ה לכתף עלי' דאינו לא גבוה ולא נמוך אבל בפחות מט' שאינו ראוי
לכתף עליו לא מהני לשוייה ר"ה אפילו אם רבים מכתפין עליו [רשב"א]:
(לב) מצומצמים - אבל יותר מט' לא הוי
ר"ה אפילו רחב ד' על ד':
(לג) ורבים מכתפין עליו - אבל כשאין
מכתפין עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה ואפילו רחב ארבעה:
(לד) אפילו אינו רחב ארבעה -
דאע"ג דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה כאן דדרך רבים לכתף עליו אף
בפחות מד' משוי ליה ר"ה:
(לה) דה"ה לגבוה מט' וכו' -
הוא דעת הטור דס"ל דהא דאמרינן בגמרא עמוד ט' הוא בא רק לאפוקי פחות מט' לא
הוי ר"ה אבל יותר מט' אין ה"נ דהויא ר"ה כשרבים מכתפין עליו:
(לו) הוי ר"ה - ולדינא נקטינן
כסברא ראשונה דהרבה פוסקים חולקין ע"ז:
(לז) אם הוא רחב ארבעה - היינו ארבעה
על ארבעה:
(לח) כדי לחוק - היינו כגון שהיה
העמוד סמוך לכותל ממש אפ"ה לא אמרינן חוקקין להשלים וממילא הוי מקום פטור
ומותר להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:
4)
גומא ברשות הרבים
בית יוסף אורח חיים סימן שמה
יא וגומא ברשות הרבים שאינה עמוקה ג'
הוי רשות הרבים ומג' עד י' אם רחבה ד' וכו'. בפרק קמא דשבת (ח.) אהא דאמר עולא
עמוד ברשות הרבים וכו' אמר ליה אביי לרב יוסף גומא מאי אמר ליה וכן בגומא רבא אמר
בגומא לא מאי טעמא תשמיש על ידי הדחק לאו שמיה תשמיש וכתב הרא"ש (סי' טו)
הילכך האי גומא פחותה מג' הויא רשות הרבים מג' ועד י' אי רחבה ד' הויא כרמלית ואי
לא הויא מקום פטור עכ"ל. ואם היא עמוקה עשרה כבר נתבאר שהיא רשות היחיד והוא
שתהיה רחבה ד':
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף
יא
גומא ברשות הרבים אם (לט) אינה עמוקה
שלש הוי ר"ה. משלש (מ) עד עשרה, אם רחבה ארבעה הוי כרמלית; ואם לאו, הוי מקום
פטור; ואם היא (מא) עמוקה עשרה, י הוי רה"י והוא (מב) שתהא רחבה ארבעה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמה סעיף יא
(לט) אינה עמוקה שלש - אע"ג
דרחבה כמה טפחים:
(מ) עד עשרה - ואפילו היו רבים
משתמשין בו בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:
(מא) עמוקה עשרה - ואפילו מלאה מים או
שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם מלאה פירות לא הוי
רה"י כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו
מר"ה [ומ"מ איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא
נתבטל לגמרי הבור משמו] ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל
מבטל המחיצות:
(מב) שתהא רחבה ד' - ואם לאו הוי מקום
פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]:
5)
היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על הארץ והגביה הקצה
האחד והיה הקצה
רמב"ם הלכות שבת פרק יג הלכה יא
היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על
הארץ והגביה הקצה האחד והיה הקצה השני ו מונח בארץ והשליכו לפניו וחזר והגביה הקצה
השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו על דרך זו עד שהעביר החפץ כמה מילין פטור, לפי
שלא עקר החפץ כולו מעל גבי הארץ, ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ארבע לסוף ארבע
חייב שהמגלגל עוקר הוא.
משנה ברורה סימן שמח ס"ק י
(י) בכל גווני - פי' בין בשוגג בין
במזיד ודוקא לאותו חצר מותר להחזיר אבל לא לחצר אחרת והגר"א בביאורו מסיק
לאיסור בכרמלית כמו בר"ה. המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור
מחטאת שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ונמצא דלא עשה אלא הנחה ולית ביה רק
איסורא בעלמא. היה קנה בידו והגביה קצה האחד וקצה השני מונח בארץ וחזר והגביה הקצה
השני אפילו כל היום כולו פטור כיון שלא עקר כל הקנה מהארץ ואם משך החפץ וגררו על
הארץ מתחלת ד' לסוף ד' חייב שהמגלגל עוקר הוא [גמרא]:
6)
מן התורה אין חייב
אלא במוציא, ומכניס, וזורק, (א) ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות
היחיד
רמב"ם הלכות שבת פרק יד
הלכה טו
המוציא מרשות היחיד לרה"ר ועבר על מקום פטור שהיה ביניהן בהליכתו
חייב, שמהלך אינו כעומד, ואין צריך לומר בזורק שעבר החפץ במקום פטור, שאינו חשוב כמי
שנח שם, היה עומד במקום פטור ונטל חפץ מרה"י או מאדם העומד שם והניחו ברה"ר
או ביד אדם העומד שם פטור, וכן אם הכניס מרה"ר לרה"י ועמד במקום פטור, פטור.
בית יוסף אורח חיים סימן
שמו
א מן התורה אין חיוב אלא במוציא ומכניס וכו'. חיוב במוציא ומכניס וזורק
ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים בפרק קמא דשבת עלה ו' (ע"א) ובריש פרק הזורק
(צו.) והפטור מהם לכרמלית מן התורה וחיובם מדרבנן פשוט בפרק קמא דשבת בברייתא עלה ו'
(ע"א):
אבל דבר שהוא מקום פטור מותר להוציא
וכו'. בפרק קמא דשבת (ו.) בברייתא אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מעני
ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני מעני ויתן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתם
פטורים ומוקי לה בגמרא עלה ח' (ע"ב) באסקופת מקום פטור כגון דלית ביה ד' על ד'
וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות היחיד
ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו וכתב הר"ן (ג. ד"ה אדם) מקום
שאין בו ד' על ד' מקום מסויים שיש לו רוחב קצת וגבוה ג' והכי מוקי לה בערובין (ט.)
בגבוה ג' וכן כתב הרא"ש (סי' יז). והא דאמרינן ובלבד שלא יטול וכו' פירש רש"י
משום דמזלזל באיסור שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים דגזרינן דילמא
אתי לאפוקי להדיא מרשות היחיד לרשות הרבים:
ומ"ש ובלבד שלא יוציא מרשות היחיד
למקום פטור דרך רשות הרבים. כך כתוב בנוסחא שבידי ולפי זה צריך לומר שאע"פ שפסק
בסמוך דמהלך לאו כעומד דמי ואם כן כיון שלא עמד לפוש ברשות הרבים הוי מוציא מרשות היחיד
למקום פטור דשרי מכל מקום כיון דאם עמד ברשות הרבים חייב גזרינן שמא יעמוד ובספר ישן
מצאתי כתוב ובלבד שלא יוציא מרשות היחיד למקום פטור ויעבירנו דרך המקום פטור לרשות
הרבים או איפכא וכן מצאתי בספר מוגה מיד גדול ולפי גירסא זו זהו כעין הדין הנזכר בסמוך
ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני וכו':
ומ"ש וכן העומד ברשות היחיד ומוציא
וכו'. בפרק קמא דשבת עלה ה' (ע"ב) תנו רבנן המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב
ובן עזאי פוטר אמר רבי יוחנן מודה בן עזאי בזורק. ופירש"י חנות. רשות היחיד: פלטיא.
רשות הרבים: סטיו. אצטבאות שהם כרמלית: חייב. הואיל ולא עמד בסטיו לפוש אין כאן הנחה
אלא בפלטיא: ובן עזאי פוטר. דקסבר מהלך כעומד דמי: וכתבו הרא"ש (סי' ז) והר"ן
(ב. ד"ה ובן עזאי) דמדברי הרי"ף (שם) שהביאה להא דרבי יוחנן משמע דסבירא
ליה דהלכה כבן עזאי והקשו עליו ודחו דבריו והעלו דהלכה כתנא קמא וכן פסק הרמב"ם
בפרק י"ד (הט"ו) דמהלך לאו כעומד דמי וכתב הרא"ש שכן דעת ה"ר יונה
והביא ראיות לדבר ולפי זה המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו דרך מקום פטור חייב.
ולי נראה דאפשר דהרי"ף נמי סבר דאין הלכה כבן עזאי ולא הביא ההיא דרבי יוחנן אלא
ללמד על דברי תנא קמא דלא תימא עד כאן לא חייב תנא קמא אלא בזורק אבל במוציא מודה דפטור
קא משמע לן דבזורק אפילו לבן עזאי חייב ואם כן על כרחך במוציא נמי (פטר) [חייב] ת"ק:
ומ"ש וכן לא יעמוד אדם עליו ויקח
חפץ וכו'. כבר נתבאר בסמוך אדם עומד על האסקופה וכו' ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן
לעני וכו':
ומ"ש ואפילו אם מקום הפטור בין
רשויות דרבנן. בפרק כיצד משתתפין עלה פ"ז (ע"א) תניא אידך אמת המים העוברת
בין החלונות וכו' במאי עסקינן וכו' אלא באגפיה ולהחליף והא כי אתא רב דימי אמר רבי
יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד
שלא יחליפו התם רשויות דאורייתא הכא רשויות דרבנן (רב אשי) [רבינא] אמר כגון דעבד לה
נפקי אפומא וכתב שם הרא"ש (עלה קכ"ז) (סי' ח) בפרק חלון (כד:) כתב הרי"ף
הא דאמר ובלבד שלא יחליפו אוקימנא בפרק כיצד משתתפין ברשויות דאורייתא כגון רשות היחיד
ורשות הרבים אבל ברשויות דרבנן כגון כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ואינו רחב ארבעה
מותר לכתף ולהחליף וכן הלכה והרז"ה (כט.) כתב דאשינויא דרבינא סמכינן ולא צריכינן
לשינויי דחיקי דלעיל לפלוגי דרב דימי אדזעירי ולחלק בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן
והאריך בראיות ובסוף העלה ונראין דברי הרז"ה וכן דעת הראב"ד ז"ל עכ"ל.
וכתב הרב המגיד בפט"ו (ה"כ) גבי לא ימלא מן הספינה וכו' שדעת הרמב"ם
שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור אלא ברשויות דאורייתא דוקא וכן הורו גדולי המורים אבל
הרשב"א (עבה"ק ש"ג סי' ו - ז) הסכים לדעת אחרים שאפילו ברשויות של דבריהם
אסור להחליף: וכתב ה"ר יהונתן בריש פרק חלון (כד: ד"ה אבל ברשות דרבנן) על
מה שכתב הרי"ף דברשויות דרבנן כגון כותל שבין שתי חצרות שגבוה י' ואינו רחב ארבעה
מותר לכתף ולהחליף משמע לן דוקא על גבי הכותל העומד תחת אויר הוא דמותר לכתף ולהחליף
אבל בדרך חורין בכותל שהוא גבוה הרבה והכותל מקורה כלומר שהוא בין ב' בתים אסור לכתף
ולהחליף מזה לזה אף על פי שאין ברוחב החור ד' על ד' אי נמי בכותל שבין ב' בתים שאינה
גבוהה יותר מי' טפחים אסור להשתמש עליה מזה ומזה אף על פי שאין ברחבה ד' לפי שהכותל
נחשבת כחורי רשות היחיד לזה וחורי רשות היחיד לזה ואוסרין זה את זה ועוד דהא אמרינן
(שבת ה., עירובין עו:) ביתא כמאן דמלי דמי וכאילו היא פחותה מי' לגבי נפשה ורשות שניהם
שולטת בו אי נמי כיון שמקורה כמאן דמלי דמי וקרקע הבית נחשב כאילו הוא שוה לאותו חור
הכותל או לגובהה של כותל וכמו שיש בהם ארבעה טפחים רוחב דמי ואסור אפילו לכתף עליו
עד כאן. ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש ודקדק לכתוב להכניס לבית כלומר דאילו מחצר
לחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר שכל החצרות רשות אחד כמ"ש בסימן שע"ב (קמ:
סעיף א):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמו
סעיף א
מן התורה אין חייב אלא במוציא, ומכניס,
וזורק, (א) ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד; (ב) וחכמים
אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים, או מהם לכרמלית; אבל מקום פטור, (ג) מותר
להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם לתוכו. (ד) אבל העומד ברשות היחיד
ומוציא, או מכניס או מושיט וזורק, לרשות הרבים דרך מקום פטור או איפכא, (ה) חייב.
(ו) וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור (ז) ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות הרבים ויתננו למי
שעומד ברשות היחיד, או איפכא. (ח) ולהחליף דרך מקום פטור * ברשויות דרבנן, (ט) יש אוסרים
(י) ויש מתירים (ע"ל סימן שע"ב סעיף ו').
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף א
(א) ומושיט - היינו שגופו עומד ברשות
אחד ומושיט בידו החפץ לרשות אחר ועיין לקמן בסימן שמ"ז במ"ב סק"ח לענין
מושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה:
(ב) וחכמים אסרו וכו' - דהוא דמיא
קצת לר"ה שאין מחיצות ומ"מ אינו ר"ה דלאו להילוכא דרבים עבידא. ולכן
גזרו עליו חכמים שלא להוציא ולהכניס ממנו בין לר"ה ובין לרה"י כדי שלא יבאו
להתיר אף מרה"י לר"ה:
(ג) מותר להוציא ולהכניס - וה"ה
להושיט ולזרוק:
(ד) אבל העומד - ר"ל שהיה עומד
והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק:
(ה) חייב - דכיון שעשה עקירה ברה"י
והנחה בר"ה או איפכא לא איכפת לן מה שהעביר בינתים דרך מקום פטור. ודוקא שלא עמד
במקום פטור אבל עמד מעט שם ואח"כ חזר והוציא לרשות האחר פטור כיון שעשה הנחה במקום
פטור ומ"מ איסורא דרבנן איכא אף בזה דגזרינן דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י
לר"ה וה"ה דאסור להוציא מטעם זה מרה"י למקום פטור דרך ר"ה אף אם
יזהר שלא לעמוד בר"ה:
(ו) וכן לא יעמוד וכו' - האי וכן לאו
דוקא דחיובא ליכא בזה [דכיון שהוא בעצמו עומד ונייח במקום פטור מיד שהגיע החפץ נגדו
נעשה כמו שהניח שם מעט] ונקט וכן משום איסורא משום דעכ"פ נעשה על ידו הוצאה מרה"י
לר"ה ואתי לאקולי להוציא מרה"י לר"ה להדיא:
(ז) ויקח חפץ מיד וכו' - וה"ה
ליקח מקרקע רה"י וליתן לקרקע ר"ה:
(ח) ולהחליף וכו' - ר"ל שעומד
על מקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או איפכא וה"ה
אם נוטל חפץ מרה"י ומניחו במקום פטור וחוזר ונוטל ממ"פ ומניחו בכרמלית:
(ט) י"א - ס"ל דאין לחלק
בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן לענין זה:
(י) ויש מתירים - ס"ל דדוקא ברשויות
דאורייתא גזרינן משא"כ ברשויות דרבנן דהוי גזירה לגזירה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שמו סעיף א
* ברשויות דרבנן - עיין במ"ב
שכ' ר"ל שעומד על מקום פטור וכו' דע דלפי המבואר בסוף הסימן דמקום פטור העומד
אצל כרמלית אמרינן דמצא מין את מינו ודינו ככרמלית [והוא כדעה ראשונה הנזכר בהג"ה
סוף סימן שמ"ה ע"ש] יהיה צריך לפרש המקום פטור דכאן שהוא גבוה עשרה [ואין
רחב ארבעה] דאז לכו"ע לא נוכל לחשבו לכרמלית אף דהוא בסמוך לו דאין כרמלית תופס
למעלה מעשרה דאי בפחות מיו"ד אף דאינו רחב ארבעה יש לו דין כרמלית לדעה ראשונה
הנ"ל: