שבת דף ג:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 41:40 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 8:30
דקות .
1)ברשויות דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים
2)אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן
ק"ש של ערבית
1)
ברשויות דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים
שולחן ערוך אורח חיים סימן שמו סעיף א
מן התורה אין חייב אלא במוציא,
ומכניס, וזורק, (א) ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד;
(ב) <א> וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים, או מהם לכרמלית;
אבל מקום פטור, (ג) מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם
לתוכו. (ד) <ב> אבל העומד ברשות היחיד ומוציא, או מכניס או מושיט וזורק,
לרשות הרבים דרך מקום פטור או איפכא, (ה) חייב. (ו) וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור
(ז) ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות הרבים ויתננו למי שעומד ברשות היחיד, או איפכא.
(ח) ולהחליף דרך מקום פטור * ברשויות דרבנן, (ט) יש אוסרים (י) ויש מתירים (ע"ל
סימן שע"ב סעיף ו').
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן שמו סעיף א
(א) ומושיט - היינו שגופו עומד ברשות
אחד ומושיט בידו החפץ לרשות אחר ועיין לקמן בסימן שמ"ז במ"ב סק"ח
לענין מושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה:
(ב) וחכמים אסרו וכו' - דהוא דמיא קצת
לר"ה שאין מחיצות ומ"מ אינו ר"ה דלאו להילוכא דרבים עבידא. ולכן
גזרו עליו חכמים שלא להוציא ולהכניס ממנו בין לר"ה ובין לרה"י כדי שלא
יבאו להתיר אף מרה"י לר"ה:
(ג) מותר להוציא ולהכניס - וה"ה
להושיט ולזרוק:
(ד) אבל העומד - ר"ל שהיה עומד
והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק:
(ה) חייב - דכיון שעשה עקירה
ברה"י והנחה בר"ה או איפכא לא איכפת לן מה שהעביר בינתים דרך מקום פטור.
ודוקא שלא עמד במקום פטור אבל עמד מעט שם ואח"כ חזר והוציא לרשות האחר פטור
כיון שעשה הנחה במקום פטור ומ"מ איסורא דרבנן איכא אף בזה דגזרינן דילמא אתי
לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לר"ה וה"ה דאסור להוציא מטעם זה
מרה"י למקום פטור דרך ר"ה אף אם יזהר שלא לעמוד בר"ה:
(ו) וכן לא יעמוד וכו' - האי וכן לאו
דוקא דחיובא ליכא בזה [דכיון שהוא בעצמו עומד ונייח במקום פטור מיד שהגיע החפץ
נגדו נעשה כמו שהניח שם מעט] ונקט וכן משום איסורא משום דעכ"פ נעשה על ידו
הוצאה מרה"י לר"ה ואתי לאקולי להוציא מרה"י לר"ה להדיא:
(ז) ויקח חפץ מיד וכו' - וה"ה
ליקח מקרקע רה"י וליתן לקרקע ר"ה:
(ח) ולהחליף וכו' - ר"ל שעומד על
מקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או איפכא
וה"ה אם נוטל חפץ מרה"י ומניחו במקום פטור וחוזר ונוטל ממ"פ ומניחו
בכרמלית:
(ט) י"א - ס"ל דאין לחלק
בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן לענין זה:
(י) ויש מתירים - ס"ל דדוקא
ברשויות דאורייתא גזרינן משא"כ ברשויות דרבנן דהוי גזירה לגזירה:
2) אסור להתחיל לאכול
חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית
בית יוסף אורח חיים סימן רלה
ב - ג אבל הרמב"ם כתב בפ"א
מהלכות קריאת שמע (ה"ט) איזהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת כוכבים
עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד
חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה. וכן כתב סמ"ג (עשין יח צט ע"ד)
וז"ל מאימתי קורין את שמע בערבין משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה כדברי
חכמים ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו דהלכה כרבן גמליאל
שסובר כך ולא אמרו חכמים עד חצות אלא לכתחלה כדי להרחיק אדם מן העבירה עכ"ל:
ומשמע שהם מפרשים דהא דאיפסיקא בגמרא (ח:) הלכה כרבן גמליאל היינו לאפוקי מרבי
אליעזר דאמר עד אשמורת הראשונה אבל במאי דאמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם
מן העבירה הלכה כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים וכן משמע מדאמרינן בגמרא (ט.) גבי
מעשה ובאו בניו מבית המשתה ועד השתא לא שמיע להו הא דרבן גמליאל הכי קאמרי ליה
רבנן פליגי עילווך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והאי
דאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה אמר להו רבנן כוותי סבירא להו וחייבין
אתם והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה דמשמע בהדיא דבניו של רבן
גמליאל גופייהו היו סוברים דלית הלכתא כאבוהון היכא דפליג אחכמים ורבן גמליאל
גופיה לא אמר דחייבין נינהו אלא משום דחכמים לא פליגי עליה הילכך אית לן למימר דכי
פסק תלמודא הלכה כרבן גמליאל לגבי רבי אליעזר דוקא פסק ולא לגבי חכמים מכל מקום
משמע דלחכמים כיון דעבדי סייג עיקר מצותה לקרותה בצאת הכוכבים מיד וה"ר יונה
(א. ד"ה וחכמים) סובר דלרבן גמליאל נמי כך היא מצותה לכתחלה שכתב במשנה
קמייתא דברכות ומיהו בין חכמים בין רבן גמליאל כולהו מודו דלכתחלה צריך לקרותה מיד
בצאת הכוכבים תדע דהא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב וכו' ורצה לומר
שאפילו כשיבוא מן השדה קודם זמנה אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת
שמע אוכל ואשתה תחלה אלא יש לו לקרות או לשנות וכו' וכיון דחזינן דאפילו כשיבוא
קודם זמנה חששו שמא יבוא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד
שמעינן דלדברי הכל צריך לכתחלה לקרותה מיד ביציאת הכוכבים ע"כ: ומכלל דבריו
אתה למד דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכול מיהו משמע דהיינו דוקא כחצי שעה קודם
כמו שאמרו בתפלת המנחה וכן כתב הרשב"א בריש ברכות (ב: ד"ה משעה) דכיון
שהגיע זמן המקרא אפילו סמוך לו קצת מלפניו לא יסב עד שיקרא ואע"ג דלא משמע
הכי מדברי התוספות שכתבתי בסמוך יש ליזהר בדבר כדברי ה"ר יונה והרשב"א
ז"ל: וכתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכד) אם התחיל אדם לאכול משחשכה קודם
תפלת ערבית צריך להפסיק לקרות קריאת שמע ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק.
והר"ן (ד. ד"ה הלכך) גם כן כתב שם דבמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת
שמע כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק אע"ג דאיכא שהות בתר הכי
והיינו דתנן (שבת ט:) מפסיקין לקריאת שמע וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול (סוכה לח.)
מוכחא דכל בדאורייתא אע"ג דאיכא שהות מפסיק ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא
זמן חיובא או סמוך לה אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא
מפסיק דהא קידוש דאורייתא הוא ואפילו הכי תניא בפרק ערבי פסחים (ק.) במי שהתחיל
לאכול מבעוד יום מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה ורבי יוסי אומר אין מפסיקין כלומר
אלא גומר סעודתו ואח"כ מקדש והא רבי יוסי לא פליג אמתניתין דמפסיקין לקריאת
שמע ולא אמתניתין דתנן בפרק לולב הגזול יטול על שלחנו והתם אמרינן דאין מפסיקין
משום דאתחיל מקמי דמטא זמן חיובא ואף ע"ג דאסיקנא התם אמר רב יהודה אמר שמואל
אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש התם היינו טעמא משום
דקידוש במקום סעודה ומקמי סעודה אתקין אבל בשאר מילי דאורייתא כי אתחיל מקמי זמן
חיובא טובא אין מפסיקין: ואמאי דאיתמר התם דלמאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון דשרא
ליה המייניה לא מטרחינן ליה כלומר כיון שהתיר חגורו כדי לאכול לא מטרחינן ליה
להפסיק אלא יגמור ואח"כ יתפלל וכתב הרי"ף (שבת דף ד.) והאידנא נהוג עלמא
בתפלת ערבית מנהג חובה ואע"ג דשרא המייניה מטרחינן ליה וכתב הר"ן
(ד"ה מהא) בשם הרשב"א (שבת ט: ד"ה ולענין) דדוקא שרא המייניה אבל
התחיל לאכול ממש אינו מפסיק אע"ג דשויוה חובה מיהו לקריאת שמע שהיא מדאורייתא
מפסיקין כדתנן במתניתין וכתב הוא ז"ל בשם רבו ה"ר יונה דעביד הכי קורא
אותה בלא ברכותיה ואח"כ גומר סעודתו וקורא אותה בברכותיה ומתפלל עכ"ל:
אבל רבינו ירוחם (נ"ג סוף ח"ה) כתב לא יתחיל לאכול משיגיע תפלת ערבית
מאחר דקיימא לן לדידן דתפלת ערבית חובה ואפילו התיר חגורו כבר לאכול מטרחינן ליה
וחוזר לחגור עצמו ומתפלל תפלת ערבית דכיון שיש לו זמן גדול כל הלילה לא מירתת ואתי
למפשע והוא הדין אפילו התחיל לאכול והגיע זמן תפלת ערבית שמפסיק ע"כ:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלה סעיף ב
(טז) <ג> אסור ד להתחיל (יז)
לאכול (יח) חצי שעה (יט) סמוך לזמן ק"ש של ערבית, * ואם (כ) התחיל לאכול אחר
שהגיע זמנה, (כא) ה מפסיק וקורא ק"ש (כב) בלא ברכותיה וגומר סעודתו,
ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגה: (כג) אבל אין צריך להפסיק לתפלה,
הואיל והתחיל לאכול; אבל אם לא התחיל לאכול (כד) אע"פ שנוטל ידיו, ו צריך ז
להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת); (כה) ח ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה
(הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רלה סעיף ב
(טז) אסור להתחיל וכו' - והטעם שמא
ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע עי"ז גם בשינה וישכח לקרות שמע ואפילו לאכול קמעא
אסור ומ"מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי:
(יז) לאכול - וכן לישן אפילו דעתו רק
לישן קמעא [גמרא] וה"ה דאסור אז לעשות כל המלאכות המבוארות לעיל בסימן
רל"ב ס"ב שהם דברים המביאים לידי פשיעה וכ"ש כשהגיע זמן ק"ש
בודאי אסור להתחיל בהן [לבוש ופמ"ג ברל"ב ודה"ח] וא"ר מצדד
להתיר בהם קודם שהגיע זמן ק"ש. מיהו ללמוד לכו"ע שרי בסמוך לה [ואדרבה
מצוה הוא וכמו שאמרו בש"ס אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל
לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל] אבל משהגיע זמן ק"ש אסור אף
ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר
[אחרונים]:
(יח) חצי שעה - דעת הט"ז להקל
בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו"ע דכל דליכא אלא חצי
שעה אסור להתחיל לאכול ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול
אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש:
(יט) סמוך לזמן ק"ש - היינו סמוך
לצאת הכוכבים ומשמע ממ"א דאפילו במוצאי שבת יש ליזהר שלא להתחיל אז הסעודה
ועיין במ"ב רצ"ט סק"א מש"כ בזה. כתבו האחרונים הקורין
ומתפללין מבעוד יום אע"ג שיש להם לחזור ולקרות ביציאת הכוכבים וכנ"ל
בס"א אפ"ה מותר להם לאכול קודם שיקרא שנית שהרי עכ"פ כבר קרא
ומ"מ בהגיע זמן צה"כ ממש נכון ליזהר גם בזה:
(כ) התחיל לאכול אחר וכו' - ובתוך חצי
שעה סמוך לצאת הכוכבים נמי כאחר שהגיע זמן הוא:
(כא) מפסיק - מיד כיון דק"ש
דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה
לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו
וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד:
(כב) בלא ברכותיה - משום דברכות אינם
אלא מדרבנן לא הטריחוהו להפסיק בשבילם:
(כג) אבל אין צריך וכו' - כמ"ש
המחבר שאינו מפסיק אלא לקרות ק"ש בלחוד בלא ברכות ובלא שמ"ע ומשום שהם
רק מדרבנן והאי דהדר ושנאו הרמ"א משום דרצה לסיים אבל וכו':
(כד) אע"פ שנטל ידיו - היינו אף
שיש עוד שהות הרבה להתפלל מחמרינן ליה שיפסיק. ולא דמי להתחיל סמוך למנחה דאינו
מפסיק בדיעבד אם כבר נטל ידיו כדמבואר לעיל בסי' רל"ב דבמנחה כיון דזמנה מועט
מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית דזמנה בדיעבד כל הלילה גזרינן דלמא אתי
למפשע ויסמוך על אריכותה של לילה להכי כ"ז שלא התחיל באכילה עצמה מטרחינן ליה
להפסיק אף שנטל ידיו ודוקא כשלא בירך עדיין ענט"י אבל אם כבר בירך ענט"י
נכון שלא יפסיק אלא יברך המוציא ויאכל כזית ויפסיק סעודתו ואף דבהתחיל לאכול א"צ
להפסיק הכא שאני שלא התחיל לאכול רק בשביל שלא יהא הפסק בין נט"י להמוציא
שאינו נכון לכתחלה כמבואר לעיל בסימן קס"ו:
(כה) ואם אין שהות - ר"ל בין
שהוא עומד סמוך לעלות השחר או אפילו עומד בתחלת הלילה רק שסעודה זו תמשך עד עלות
השחר כגון סעודות גדולות בימות הקיץ שהלילות קצרים צריך להפסיק מיד ביציאת הכוכבים
ואפילו התחיל בהיתר מבעוד יום נמי הדין כן:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רלה סעיף ב
* ואם התחיל לאכול וכו' - וה"ה
כשהתחיל במלאכות שכתבנו מקודם ג"כ דינא הכי [דה"ח]: