רי"ף שבת דף לג:
גמ' שבת דף עט., עט:
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 27:08 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:00
דקות
1)המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב
2)המוציא עור שלא נתעבד כלל אלא עדיין
הוא רך שיעורו כדי לצור משקולת קטנה שמשקלה שקל
3)המוציא קלף מעובד כדי לכתוב עליו
פרשת שמע עד ובשעריך, דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה
4)הלכה למשה מסיני, תפילין על הקלף
ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל
5)כותבין ספר תורה על הגויל, והוא
העור שלא נחלק, וכותבין בו במקום שער
6)כתבה על הקלף או על הגויל, כשרה. לא
אמרו: דוכסוסטוס, אלא למצוה
7)המוציא דיו על הקולמוס שיעורו כדי
לכתוב ממנו שתי אותיות
8)המוציא כוחל בין לרפואה בין לתכשיט
כדי לכחול עין אחת
1)
המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב
רמב"ם הלכות שבת
פרק יא הלכה ה
המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב,
וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב, ואחד המעבד ואחד המולח שהמליחה מין עיבוד היא
ד ואין עיבוד באוכלין, וכן המוחק מן העור כדי לעשות קמיע חייב, ואיזה הוא מוחק זה המעביר
שיער או הצמר מעל העור אחר מיתה עד שיחליק פני העור.
2)
המוציא עור שלא נתעבד כלל אלא עדיין הוא רך שיעורו כדי לצור
משקולת קטנה שמשקלה שקל
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה יד
המוציא עור שלא נתעבד כלל אלא עדיין
הוא רך שיעורו כדי לצור משקולת קטנה שמשקלה שקל, היה מלוח ועדיין לא נעשה בקמח ולא
בעפצה שיעורו כדי לעשות קמיע, היה עשוי בקמח ועדיין לא נתעבד בעפצה שיעורו כדי לכתוב
עליו את הגט, נגמר עיבודו שיעורו חמשה על חמשה.
3)
המוציא קלף מעובד כדי לכתוב עליו פרשת שמע עד ובשעריך, דוכסוסטוס
כדי לכתוב עליו מזוזה
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה טו
המוציא קלף מעובד כדי לכתוב עליו פרשת
שמע עד ובשעריך, דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, נייר כדי לכתוב עליו שתי אותיות של
קשר מוכסין שהן גדולות מאותיות שלנו, המוציא קשר מוכסין חייב אף על פי שכבר הראהו למוכס
ונפטר בו שהרי ראיה היא לעולם, המוציא שטר פרוע ונייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית
קטנה של פלייטון, ואם יש בלובן שלו כדי לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסין חייב.
4)
הלכה למשה מסיני, תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא
על הגויל
רמב"ם הלכות תפילין
ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה ח
הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר
תורה על הגויל וכותבין במקום השיער, ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר,
ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער, וכל הכותב על הקלף במקום שיער
או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול.
בית יוסף אורח חיים סימן
לב
ז (א) ויכתוב על הקלף. בפרק המוציא יין (שבת עט:) משמע דהויא מסקנא דגמרא הא
דתניא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס לא למצוה בלחוד היא אלא
לעיכובא לומר דתפילין דוקא על הקלף אבל על דוכסוסטוס ועל הגויל פסולים וכן משמע
בפרק הקומץ (לב.) וכן הוא הסכמת כל הפוסקים ולאפוקי מהמרדכי שכתב בהלכות קטנות (דף
ו ע"ג) ותניא שינה פסול לא קיימא לן הכי אלא כרבי אחאי קיימא לן דתניא בפרק המוציא
ובפרק הקומץ שינה בזה ובזה פסול ורבי אחאי מכשיר וכוותיה קיימא לן דמוקמינן בפרק המוציא
דרב קאי כוותיה עכ"ל ודע דבההיא ברייתא דקתני הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף
ומזוזה על הדוכסוסטוס מסיים בה קלף במקום בשר ודוכסוסטוס במקום שער: ונחלקו המפרשים
בפירוש קלף ודוכסוסטוס שהר"ן כתב בפרק המוציא יין (שבת לג: ד"ה הילכך)
בשם הרמב"ם (פ"א ה"ז) שהעור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים והחלק הדבוק
לבשר נקרא קלף וכותבים בו במקום בשר ממש והחלק שלצד השער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכותבים
בו במקום שער ממש וכתב שכן דעת הרמב"ן וכן דעת הרשב"א בתשובה
(ח"א סי' תקפ, ובמיוחסות סי' רלד) וכתב הר"ן שלפי סברא זו צריכים כותבי
תפילין לגרור יפה הקלפים לצד השער כדי שמה שישאר יהיה תורת קלף עליו אבל התוספות כתבו
שם (שבת עט: ד"ה קלף) בהיפך שהחלק החיצון שהוא לצד השער הוא הנקרא קלף
והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ולפי זה כי אמרינן דכותבין על הקלף במקום בשר היינו
במקום היותר קרוב לבשר ודוכסוסטוס במקום שער היינו במקום היותר קרוב לשער נמצא שכותבין
בשניהם במקום חיבורם כשהם דבוקים זה בזה. וכן כתב המרדכי שם (סי' שעב) בשם
רש"י (שבת עט: ד"ה דוכסוסטוס) והר"ן (שם ד"ה ומהו
קלף) בשם הערוך (ערך דוכסוסטוס) וכן כתב הרא"ש בהלכות ס"ת
(סי' ה) וכן כתוב בספרי הרמב"ם שלנו בפרק א' (ה"ז) וכן כתוב בספר התרומה
סימן קצ"ד וסמ"ג סימן (כ"ד) (כ"ה קז.) והגהות מיימון בפרק
א' (אות ד) וכתבו התוספות (שבת עט: ד"ה קלף) על זה וקלפים שלנו יש להם
דין קלף וכותבין עליו לצד בשר ודלא כאומרים שקלפים שלנו הם דוכסוסטוס לפי
שמגררים האומנים המתקנים אותו קליפתו העליונה ונשאר הדוכסוסטוס דא"כ היאך כותבים
עליהם תפילין דמסקינן הכא דתפילין דוקא על הקלף עכ"ל וכן כתבו כל הני רבוותא שכתבו
דברי התוספות וצריך לומר שהטעם מפני שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא
כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו ואפילו אם היו חולקין העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך
ומצד הבשר גוררים הם הרבה עד שלא נשאר אלא הקלף לבד:
ז (ב) ומ"ש שצריך שיכתוב לצד הבשר ואם כתב לצד השער פסול. כבר כתבתי דבברייתא
פרק המוציא יין (שבת עט:) ופרק הקומץ (לב.) תניא קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום
שער ומשמע התם דאם שינה פסול ובירושלמי פרק קמא דמגילה (ה"ט) תניא הלכה למשה
מסיני שיהיו כותבים בעורות וכו' וצריך שיהא כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום
נחשתו כלומר בצד תחתון שלו דהיינו במקום בשר ואם שינה פסול ודלא כמו שכתבו התוספות
בהקומץ (ד"ה אידי) לחד שינויא דאם שינה וכתב בקלף במקום שער ובדוכסוסטוס במקום
בשר כשר שכל הפוסקים חולקים עליהם והסכימו לפסול:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן לב סעיף ז
הלכה למשה מסיני, תפילין על הקלף ולא
על הדוכסוסטוס * ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר, * ואם שינה, פסול. מהו קלף
ומהו דוכסוסטוס, העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים, וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא
קלף, והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס, ולפ"ז כי אמרינן כותבין על הקלף במקום
בשר, היינו במקום היותר קרוב לבשר, דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס. וקלפים
שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף * וכותבים עליהם לצד בשר, שמה שמגררים קליפתו
העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך * לתקנו ולהחליקו. ואפילו אם היו
חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך, * ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין
נשאר אלא הקלף בלבד.
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן לב סעיף ז
* ולא על הגויל - גויל הוא העור שלא
נחלק ולא הוסר ממנו רק השער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום:
* ואם שינה פסול - קאי אכולם ואפילו
אם כתב קוצו של יו"ד שלא על הקלף במקום בשר כגון שבמקום אחד לא העביר מהדוכסוסטוס
פסול ועיין לקמן:
* וכותבים עליהם לצד בשר - ויזהר
מאוד שלא יטעה לכתוב לצד השיער דמעכב בדיעבד וסימנו להכיר אחר העיבוד איזה צד הוא סמוך
לבשר רואים לאיזה צד שהקלף מתכויץ כשמלחלחין אותו הוא מקום הסמוך לבשר ומ"מ
אין לפסול תפילין ישנים מחמת סימן זה דאע"פ שאחר הבחינה נראה שנכתבו לצד השער
אנו מעמידים להסופר שכתבם על חזקתו חזקת בקי ומומחה ובודאי כדין כתבם גם סמכינן על
המרדכי דמכשיר אם נכתבו לצד השער. א"ר:
* לתקנו ולהחליקו - ואם גרד יותר מזה
עיין בנשמת אדם כלל י"ג דעתו דלא מיקרי תו קלף ובחתם סופר א"ח תשובה ג' משמע
שמקיל בזה:
* ומצד הבשר גורדים הרבה - וסימנו
לידע שנגרר כל הדוכסוסטוס מקובל בפי הסופרים כל מקום שהוא נמצא בקלף הוא ניכר לכל כי
הוא חלק ושאר קלף אינו חלק כ"כ ואותו מקום החלק יכול לקלוף ולהפריש בסכין או במחט
ובדיעבד אם לא גרד כל כך עיין במחה"ש שדעתו להחמיר וכן בתשובת משכנות יעקב ובנשמת
אדם כתב דאין לפסול התפילין מטעם זה בדיעבד כיון דעכ"פ נגרר מן העור הקליפה
הדקה הסמוך לבשר דעליה בודאי חל שם דוכסוסטוס וכן בתשובת ח"ס הנ"ל ובתשובת
חסד לאברהם מיקל ג"כ מחמת זה ואף דאין למחות ביד המקיל בדיעבד דיש לו על מי לסמוך
מה מאד ראוי להזהיר להסופרים שיזהרו בזה עכ"פ לכתחלה שלא ישאירו על הקלף קודם
שיכתבו עליו שום קרום וקליפה דקה במקום הכתיבה ואפילו קליפה דקה כחוט השערה דזה הוי
הכל חשש דוכסוסטוס:
5)
כותבין ספר תורה על הגויל, והוא העור שלא נחלק, וכותבין
בו במקום שער
רמב"ם הלכות תפילין
ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה ט
אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני
אם כתב ספר תורה על הקלף כשר, ולא נאמר גויל אלא ד למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליו
הספר פסול, וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס
אלא למצוה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רעא סעיף ג
כותבין ספר תורה על הגויל, והוא העור
שלא נחלק, וכותבין בו במקום שער. ואם כתב ס"ת על ז הקלף, כשר, והוא שיהיה כתוב
בצד הפנימי שכלפי הבשר. הגה: ח וקלפים שלנו הם ט יותר מובחרים מגויל, וכותבין עליהם
לכתחלה לצד בשר. ואין כותבין עכשיו על הגויל (ר"י מינץ סי' ט"ו).
י ואם שינה וכתב על קלפים שלנו במקום שער, פסול (א"ז הלכות תפילין). מיהו
יש מקילין בזה (טור וע"פ עב"י).
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן רעא סעיף ג
ז הקלף כו' - הוא עור הנחלק לשנים
וחלק החיצון של צד השיער נקרא קלף וכותבין בצד הפנימי שכלפי הבשר, טור:
ח וקלפים שלנו כו' - שמה שמגרדים קליפתו
העליונה אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו להחליפו ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה
צריך לגרד ממנו כך ומצד הבשר הם גורדים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד, כ"כ
הפוסקים:
ט יותר מובחרים כו' - כי הקלף הוא
נאה כי הגויל לא הוסר ממנו כי אם השיער ובצד השני לא הוסר כלום גם על הגויל היתה כבידה
יותר מדאי לכך המנהג לכתוב ס"ת על הקלף, מהרי"ח שם:
י ואם שינה וכתב על הקלפים במקום שיער
כו' - כצ"ל, כתבו התוס' פרק המוציא יין סוף דף ע"ט שהספרים נכתבים על הנייר
שאינו מחוק ומביאם ב"י וד"מ אבל מדברי סה"ת ושאר פוסקים נראה שצריך
לכתוב דוקא על עור בהמה טהורה וכן מבואר להדיא בתוספות דמנחות דף ל"א ע"ב
ד"ה הא דעפצן כו':
6)
כתבה על הקלף או על הגויל, כשרה. לא אמרו: דוכסוסטוס, אלא
למצוה
רמב"ם הלכות תפילין
ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה א
כיצד כותבין את המזוזה, כותבין שתי
פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו
א חצי צפורן, ואם * כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה, ובלבד שלא יעשנה * כזנב או כמו
עגול או כקובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה, כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה,
כתבה בשני עורות אע"פ שתפרן פסולה, ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן
מזוזה, ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה
חמורה לקדושה קלה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רפח סעיף ו
כתבה על הקלף או על הגויל, כשרה. לא
אמרו: דוכסוסטוס, אלא למצוה. (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות).
7)
המוציא דיו על הקולמוס שיעורו כדי לכתוב ממנו שתי אותיות
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה ט
המוציא דיו על הקולמוס שיעורו כדי
לכתוב ממנו שתי אותיות, אבל אם הוציא הדיו בפני עצמו או בקסת צריך שיהיה בו יתר על
זה כדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, היה בקסת כדי אות אחת ובקולמוס
כדי אות אחת או בדיו לבדו כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת הרי זה ספק, הוציא שתי
אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב, כתיבתן זו היא הנחתן, הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא
אות שניה וכתבה פטור, שכבר חסרה האות הראשונה.
8)
המוציא כוחל בין לרפואה בין לתכשיט כדי לכחול עין אחת
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה י
המוציא כוחל בין לרפואה בין לתכשיט
כדי לכחול עין אחת, ובמקום שאין דרכן להתקשט אלא בכחילת שתי עינים והוציאו להתקשט עד
שיוציא כדי לכחול שתי עינים, זפת וגפרית כדי לעשות נקב, שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן,
דבק כדי ליתן בראש השבשבת, רבב כדי למשוח תחת רקיק כסלע. +/השגת הראב"ד/ מוציא
כוחל בין לרפואה בין לתכשיט כדי לכחול עין אחת ובמקום שאין דרכן להתקשט. א"א דבר
זה כתב במקום עירניות האמור בגמ' (שבת פ) ולא נהיר אבל עירניות שאינן צנועות ולעולם
מתקשטות שתי עינים.+