רי"ף שבת דף לה.
גמ' שבת דף פג:-צא.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ור"ן הוא 33:54 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 18:32 דקות
1)ספינה של חרס אף ע"פ שהיא
מקבלת אינה מקבלת טומאה
2)מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע
מהם אלא מעט מעט
3)האידנא לא נהגו ברחיצה כלל, ודינו
לרחוץ בשבת
4) האשה
שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה כרואה קרי
5)המוציא עצים כדי לבשל כגרוגרת מביצת
התרנגולים
6)המוציא תבלין כדי לתבל ביצה
ומצטרפין זה עם זה
7)המוציא קליפי אגוזין וקליפי רמונים
אסטיס
9)המצניע דבר לזריעה או לרפואה או
לדוגמא ושכח למה הצניעו והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא
1)
ספינה של חרס אף ע"פ שהיא מקבלת אינה מקבלת טומאה
רמב"ם הלכות כלים
פרק יח הלכה ט
ספינה של חרס אף ע"פ שהיא מקבלת
אינה מקבלת טומאה שאין הספינה בכלל הכלים האמורין בתורה בין היא של חרס בין היא של
עץ בין גדולה בין קטנה.
2)
מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט
רמב"ם הלכות כלאים
פרק ד הלכה ט
מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע
מהם אלא מעט מעט כמו שבארנו מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינין בתוך ערוגה אחת שהיא ששה
טפחים על ששה טפחים, והוא שיזרע ארבעה מינין בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע, וירחיק
בין מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה, אבל יותר על חמשה מינין לא יזרע
אף על פי שמרחיק ביניהם לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא. +/השגת
הראב"ד/ מיני ירקות שאין דרך בני אדם וכו' וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה
כדי שלא יינקו זה מזה. א"א זה השיעור לא מצא כי אם לרב רבו בפירוש ערוגה במסכת
שבת ולא ידעתי מאין היא לו.+
3)
האידנא לא נהגו ברחיצה כלל, ודינו לרחוץ בשבת
רמב"ם הלכות מילה
פרק ב הלכה ח
מלו את הקטן בשבת ואחר כך נשפכו ה
החמין או נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו, מקום שדרכן להרחיץ את
הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המילה בין לפני המילה בין לאחר המילה או ו בשלישי של מילה
שחל להיות בשבת, בין רחיצת כל גופו, בין רחיצת מילה, בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין
בחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו. +/השגת הראב"ד/ מקום שדרכן להרחיץ את הקטן
כו' עד מפני שסכנה היא לו. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ שחממן עכו"ם דבשלמא
אחר המילה סכנה היא לו ואפילו ישראל מצי מחמם ליה אבל לפני המילה לא משכחת לה אלא שחממם
עכו"ם ואין אומר לו שחממם מעצמו עכ"ל.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שלא סעיף ט
בזמן חכמי הגמ' אם לא היו רוחצים את
הולד לפני המילה ולאחר המילה וביום שלישי למילה במים חמין היה מסוכן; לפיכך נזקקו לכתוב
משפטו כשחל להיות בשבת; והאידנא (לא) לא נהגו ברחיצה כלל, ודינו לרחוץ בשבת, אם רצו,
כדין רחיצת כל אדם. הגה: (לב) ט ובמדינות אלו (לג) נוהגים לרחצו לפני המילה בחמין שהוחמו
מאתמול, ולאחר המילה במוצאי שבת. וכן אם היה יום ג' למילתו בשבת, ורואים שיש צורך לרחצו,
(לד) מכינים חמין מבעוד יום [ו] ורוחצים אותו בשבת. וכל זה מן הסתם, אבל אם רואים שיש
לחוש לסכנה אם לא ירחצו אותו אחר המילה, בודאי מותר לרחצו (לה) ולחלל עליו שבת מידי
דהוי אשאר חולה שיש בו סכנה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שלא סעיף ט
(לא) לא נהגו - דנשתנו הטבעים:
(לב) ובמדינות אלו - כלומר דבמקומותינו
אף כי אין הולד מסוכן כ"כ כמו בימיהם אכן עכ"פ צורך גדול יש בדבר
לפיכך על רחיצה שקודם המילה הניחו על דינא דגמרא שמותר לרחצו בחמין שהוחמו מאתמול ולאחר
המילה אין קפידא אם ימתינו עד מו"ש:
(לג) נוהגים לרחצו - ויזהר שלא ישרה
סדין במים דשרייתו היא כיבוסו וע"י א"י אפשר שיש להקל וגם יזהר מסחיטת הסדין
ואם נשפך החמין יכול לומר לא"י להביא מים שהוחמו בשביל א"י אבל לא יאמר לא"י
להחם לכתחלה. תינוק שהיה חולה ונתרפא אוסר התשב"ץ למולו ביום ה' דשמא יצטרכו
לחלל שבת עליו ביום ג' למילתו אבל הש"ך ביו"ד סוף סימן רס"ו והמ"א
מתירין וכן הסכים הא"ר להתיר ואין מחמיצין את המצוה:
(לד) מכינים חמין וכו' - משמע דאם
לא הכינו אסור להחם ע"י א"י דאין מחזיקין אותו בסתמא לחולה רק למצטער קצת
אך אם הרופא אומר שצריך בודאי אין להחמיר בזה:
(לה) ולחלל עליו שבת - היינו אפילו
להחם בעצמו:
4)
האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה בתוך שלש עונות הרי היא
טמאה כרואה קרי
רמב"ם הלכות שאר
אבות הטומאה פרק ה הלכה יא
האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה
בתוך שלש עונות הרי היא טמאה כרואה קרי, לפיכך סותרת יום אחד אם היתה זבה כאיש שראה
קרי, ומטמאה בכל שהוא אע"פ שלא יצאת לחוץ אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים נטמאה
שהרי שכבת זרע כדמה מה דמה מטמא בפנים אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים.
רמב"ם הלכות שאר
אבות הטומאה פרק ה הלכה יב
שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך השלש עונות
מטמאה אחרים שנגעו בה כדרך שטימאה האשה שפלטה אותה, ואם פלטה אחר שלש עונות הרי האשה
טהורה וכן שכבת זרע שנפלטה טהורה שכבר נפסדה צורתה.
5)
המוציא עצים כדי לבשל כגרוגרת מביצת התרנגולים
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה ד
המוציא עצים כדי לבשל כגרוגרת מביצת
התרנגולים טרופה בשמן ונתונה באלפס, המוציא קנה כדי לעשות קולמוס המגיע לראשי אצבעותיו,
ואם היה עבה או מרוסס שיעורו כעצים.
6)
המוציא תבלין כדי לתבל ביצה ומצטרפין זה עם זה
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה ה
המוציא תבלין כדי לתבל ביצה ומצטרפין
זה עם זה, פלפל כל שהוא, עיטרן כל שהוא, ריח טוב כל שהוא, ריח רע כל שהוא, מיני בשמים
כל שהן, ארגמן טוב כל שהוא, בתולת הורד אחת, מיני מתכות הקשים כגון נחשת וברזל כל שהן,
מעפר המזבח ומאבני המזבח וממקק ספרים וממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותם לגניזה,
גחלת כל שהוא והמוציא שלהבת פטור.
7)
המוציא קליפי אגוזין וקליפי רמונים אסטיס
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה ח
המוציא קליפי אגוזין וקליפי רמונים
אסטיס ופואה ושאר הצבעין כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה שמניחין הבנות על ראשיהן, וכן
המוציא מי רגלים בן ארבעים יום או נתר אלכסנדריא או בורית קימוניא ואשלג ושאר כל המנקין
כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה, הוציא סמנין שרויין כדי לצבוע בהן דוגמא לאורג.
8)
המוציא חגב חי כל שהוא
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה יח
המוציא חגב חי כל שהוא, ומת כגרוגרת,
צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה וכן כל כיוצא בה, המת
והנבלה והשרץ כשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן, מת ונבלה כזית ושרץ כעדשה.
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה כ
במה דברים אמורים שאינו חייב אלא על
הוצאת כשיעור בשהוציא סתם, אבל המוציא לזרע או לרפואה או להראות ממנו דוגמא ולכל כיוצא
בזה חייב בכל שהוא.
9)
המצניע דבר לזריעה או לרפואה או לדוגמא ושכח למה הצניעו
והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא
רמב"ם הלכות שבת
פרק יח הלכה כא
המצניע דבר לזריעה או לרפואה או לדוגמא
ושכח למה הצניעו והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא שעל דעת מחשבה ראשונה הוציא, ושאר
האדם אין חייבין עליו אלא בשיעורו, זרק זה שהוציא כבר לתוך האוצר אע"פ שמקומו
ניכר כבר בטלה מחשבתו הראשונה, לפיכך אם חזר והכניסו אינו חייב עד שיכניס כשיעור.