רי"ף שבת דף מב.
גמ' שבת דף קיג:-קיד:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא דקות
אורך
השיעור הקולי בפוסקים הוא דקות
2)אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר
מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו
3)מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי,
ואסור לו שימצא בבגדו כתם
4)ת"ח הראוים למנותם פרנסים על
הציבור
רמב"ם הלכות שבת
פרק כג הלכה ז
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה
בשבת, ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזירה שמא יקטום אותה ויתקנה. אסור לחוף כלי כסף
בגרתקון מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת, אבל
חופפין אותן בחול ובנתר, וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר, ואסור להדיח קערות ואלפסין
וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי
שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות
בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת. +/השגת הראב"ד/
ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן. א"א כל זה אינו אסור אלא
מפני שהוא טורח לחול.+
רמב"ם הלכות שבת
פרק כב הלכה כב
אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברם
שברים שברים כדרך שמתקנין בחול הבגדים כשמכבסין אותן, וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך
שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן, ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו
ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת, והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד,
וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור.
בית יוסף אורח חיים סימן
שב
ג מקפלין כלים בשבת לצורך שבת וכו'. משנה וגמרא פרק אלו קשרים (קיג.) וכתבו
התוספות (ד"ה מקפלים) מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך
מחר. וכתבו עוד (ד"ה אבל) דמסתפק ר"י אי קרי יש לו להחליף כשאין לו יפה כזה.
והמרדכי (סי' שפח) כתב דלא מיתסר לקפל אלא בסדר קיפולו הראשון אבל שלא בסדר קיפולו
נראה דמותר. וכתוב בכלבו (סי' לא, לג ע"א) ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול
דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו
עושים עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שב סעיף ג
מקפלים כלים בשבת (יב) לצורך שבת
(יג) ו ללבשם בו [ו] ביום. ודוקא (יד) באדם (אחד), ובחדשים שעדיין (טו) לא נתכבסו,
(טז) ולבנים, (יז) ואין לו להחליף; ואם חסר אחד מאלו התנאים, אסור ויש מי שאומר דלקפלו
שלא כסדר קיפולו הראשון (יח) מותר בכל ענין, (יט) ונראין דבריו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שב סעיף ג
(יב) לצורך שבת - דאם אין מקפלים רגילים
שמתקמטים:
(יג) ללבשם בו ביום - ולכן אסור לקפל
הטלית אע"פ שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף
בו אסור אם לא במקום שנהגו להתעטף בטליתות במנחה:
(יד) באדם אחד - אבל לא בשני בני אדם
משום דבשנים מתפשטין הקמטים ונראה כמתקן מנא ואם מקפל על הספסל דינו כמקפל בשנים:
(טו) לא נתכבסו - לפי שכל שלא נתכבסו
הם קשים ואין ממהרין לקמוט ואין חשוב הקיפול תיקון כ"כ עד שיהיה נראה כמתקן מנא:
(טז) ולבנים - דבצבועים הקיפול מתקן
יותר:
(יז) ואין לו להחליף - אבל אם יש לו
להחליף בגד אחר לשבת אע"פ שאין יפה כזה לא התירו לו לקפלו וכ"ש אם אין דעתו
ללבוש כלל בו ביום דאסור וכנ"ל בסקי"ג. ומ"מ ביו"ט שחל בע"ש
מותר לקפל טליתו כשפושטו אם היא חדשה ולבנה אף שאין דעתו ללבשו בו ביום והיינו כשעשה
עירובי תבשילין דאל"ה הרי אסור לו להכין לצורך מחר כ"כ בא"ר אבל בחידושי
רע"א הוכיח דאף בלא הניח ע"ת שרי אם היא סמוכה לשבת:
(יח) מותר בכל ענין - שאין לקיפול
זה שום קיום ואין כאן מתקן כלל ולפיכך מותר אפילו אין בו אחד מאלו הד' פרטים ואפילו
אין דעתו ללבשו בו ביום:
(יט) ונראין דבריו - וכן סתמו האחרונים
לדינא. ומ"מ מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לקפל כלל ודאי עדיף [מחה"ש]. מציעין
את המטות מלילי שבת לשבת ולכתחלה טוב יותר שיציע מע"ש אבל אין מציעין משבת למוצאי
שבת ומ"מ אם המטה עומדת בביתו והוא דבר מגונה ובזיון לשבת שיעמוד כך מותר להציע
דמקרי צורך שבת [מ"א וש"א]:
בית יוסף אורח חיים
סימן רסב
ב ומ"ש וישתדל שיהא לו בגדים [נאים] לשבת דכתיב וכבדתו וכו' ואם אי
אפשר להחליף וכו'. הכל בפרק אלו קשרים (קיג.). וישלשל בגדיו פירש רש"י ישלשלם
כלפי מטה שיראו ארוכים והיא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכין לסלק בגדיהם מן
הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא. ורבינו ירוחם כתב בחלק א' (סה ע"ב) ישלשל בגדיו
למטה כלומר שלא יגביהם למעלה ולא יקפלם על כתפו. והכל בו (סי' לא, כה ע"ג) כתב
ישלשל בגדיו פירוש יתירם כדי שלא ילבשם כדרך שלובשם בחול מקופלים בחגורו כדי שלא יתלכלכו
בטיט החוצות או שלא יכבדו עליו במרוצת הילוכו בחול ולשון שלשול הוא מלשון (סוכה טז.)
המשלשל דפנות:
ומ"ש וישמח בביאת שבת וכו'.
כדאיתא בפרק כל כתבי (קיט.):
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רסב סעיף ב
(ה) ב ישתדל שיהיו לו * בגדים
(ו) [ד] נאים לשבת; ואם א"א לו, לפחות <א> ישלשל (פי' ישלשלם כלפי מטה שיהיו
ארוכים כמדת העשירים (ז) היושבים בביתם, רש"י שם) בגדיו למטה דרך כבוד.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רסב סעיף ב
(ה) ישתדל וכו' - דכתיב וכבדתו
ודרשו חז"ל שלא יהא מלבושיך של שבת כמלבושיך של חול וטוב שלא ילבש בשבת מכל מה
שלבש בחול אפילו חלוק. ואם אפשר לו טוב שיהיה לו גם טלית אחר לשבת:
(ו) נאים - כפי יכלתו ואפילו
אם הוא בדרך לבדו ובבית א"י ג"כ ילבוש בגדי שבת כי אין המלבושים לכבוד הרואים
כי אם לכבוד השבת [ח"א]. כתב בס"ח אל יקח אדם ילד בשבת עד שישים תחלה כר
בחיקו כדי שלא יטנף בגדיו:
(ז) היושבים בביתם - היינו שאינם
צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רסב סעיף ב
* בגדים נאים - ולבישת בגד לבן
בשבת אם מחזי כיוהרא לא יעשה ובא"ר הביא ראיה מהגמרא דרבנן לבשו גלימי אוכמי בשבת
עי"ש. ובביתו רשאי אדם לעשות מה שירצה לא בפני רבים [פמ"ג]:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רסב סעיף ג
(ח) ילבש בגדיו הנאים (ט) וישמח
בביאת שבת (י) ג כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא
דמעלי שבתא, ואמר: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא; ר' ינאי אומר: בואי כלה, בואי כלה. הגה:
וילביש עצמו בבגדי שבת (יא) מיד אחר שרחץ עצמו, וזהו כבוד השבת. וע"כ לא ירחץ
לשבת אלא (יב) סמוך לערב, שילביש עצמו מיד. (הגהות מרדכי החדשים).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רסב סעיף ג
(ח) ילבש וכו' - וילך בהם עד
מו"ש אחר הבדלה:
(ט) וישמח בביאת שבת - וכל המרבה
לכבדו הן בגופו הן בבגדיו הן באכילה ושתיה הרי זה משובח ועיין בסימן רמ"ב. בזהר
ומקובלים הזהירו מאד שלא יהיה שום מחלוקת בשבת חו"ש ובפרט בין איש לאשתו וכן מוכח
בגיטין [דף נ"ב ע"א] גבי הנהו בי תרי דהוו מינצו בהדי הדדי עי"ש [תו"ש]:
(י) כיוצא וכו' - בקצת מקומות
נוהגין לצאת מבהכ"נ לעזרה ואומרים בואו ונצא וכו' [כנה"ג] ואנו נוהגין שמהפכין
פניהם לצד מערב כשאומרים בואי בשלום וכו' ונוהגין לעמוד אז ולעשות דוגמא כמו שמקבל
פני אדם גדול נהגו שלא לקבל את השבת ביוה"כ שחל בשבת רק שאומרים מזמור שיר ליום
השבת קודם ברכו ואפילו הנוהגין בשאר יו"ט כשחל בשבת לומר עוד איזה מזמורים בשביל
שבת:
(יא) מיד אחר וכו' - וגם הנשים
נוהגות קודם הדלקת הנרות לרחוץ את עצמן וללבוש בגדי שבת ואשרי להם אמנם בימים הקצרים
שמתאחרים לישב בחנות ואח"כ רוחצות ולובשות ובין כך יבואו חו"ש לספק חילול
שבת לכן טוב להזהיר להם שיקדימו לבוא לרחוץ וללבוש וכשמתאחרת מצוה יותר שתדליק כך במלבושי
חול מלבוא חו"ש לספק חילול שבת ואם הבעל רואה שמתאחרת מצוה גדולה שהוא ידליק הנרות
ולא ישגיח בקטטת אשתו ומצוה גדולה יותר לישב בחשך מלחלל שבת חו"ש [ח"א]:
(יב) סמוך לערב - היינו כשהוא
רוחץ עצמו מעט בביתו וכמו שמובא בגמרא [שבת כ"ה ע"ב] לענין ר' יהודא בר'
אלעאי ע"ש אבל כשהוא הולך לבית המרחץ בודאי מהנכון להקדים עצמו כדי שלא יבוא לחילול
שבת ובפרט בימי החורף כשהימים קצרים ועיין לעיל בסימן ר"ס סק"א במ"ב
מה שכתבנו שם:
רמב"ם הלכות שבת
פרק כד הלכה ד
מותר לאדם לומר לפועל הנראה א שתעמוד
עמי לערב, אבל לא יאמר לו היה נכון לי לערב שנמצא עושה חפצו בשבת, ואסור לרוץ ב ולדלג
* בשבת שנאמר מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול, ויורד אדם לבור ושיח
ומערה אפילו הן מאה אמה ומטפס ויורד ושותה ומטפס ועולה, ואסור להרבות בשיחה בטלה בשבת
שנאמר ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת ג כדבורך של חול.
בית יוסף אורח חיים סימן
שא
א כתיב אם תשיב משבת רגלך ודרשו חז"ל שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך
של חול. פרק אלו קשרים (שבת קיג.):
אבל לדבר מצוה כגון לבית הכנסת או
כיוצא בו מותר. בפרק קמא דברכות (ו:) וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בסוף פרק אלו
קשרים (רי"ף מב:, רא"ש סי' ב):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שא סעיף א
(א) א אין לרוץ בשבת אא"כ הוא
לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו. הגה: (ב) ואסור לפסוע (ג) ב יותר מאמה בפסיעה
אחת, (ד) אם אפשר לו בפחות (א"ז והג"א פרק מי שהוציאוהו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שא סעיף א
(א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו
מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו
ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי
איסורא משום מעשות דרכיך:
(ב) ואסור וכו' - וה"ה שאסור
לקפוץ:
(ג) יותר מאמה - פי' שיהא חצי אמה
בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית
שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:
(ד) אם אפשר וכו' - דבאי אפשר מבואר
בס"ג דשרי:
רמב"ם הלכות דעות
פרק ה הלכה ט
מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור
לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב
וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים ו שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים
נאים, ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא
יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו,
ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף, ולא ינעל מנעלים
מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה, אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני, לא יצא מבושם
לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו, אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את
הזוהמא מותר, * וכן לא יצא יחידי בלילה, אלא א"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו,
כל אלו מפני החשד.
רמב"ם הלכות יסודי
התורה פרק ה הלכה יא
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם,
והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם,
ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם ט כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר,
והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל
עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל
קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים
משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם
ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן
באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית
מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם,
עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב
אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
משלי פרק ח פסוק לו
וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי
אָהֲבוּ מָוֶת: פ
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קלו
סעיף א
* (א) בשבת ויו"ט ויום הכפורים,
קורים אחר הלוי (ב) ת"ח הממונין על הציבור, ואחריהם ת"ח הראוים למנותם פרנסים
על הציבור (ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר), ואח"כ בני ת"ח (ג) שאבותיהם
ממונים על הציבור, (ד) ואח"כ ראשי כנסיות (ה) וכל העם.
משנה ברורה סימן קלו
(א) בשבת ויו"ט וכו' - שקורין
הרבה:
(ב) ת"ח הממונים וכו' - כתב מהרי"ל
מצוה לקרות בי"ט אנשים המעמידים הקהלה לפיכך הם קודמין לכל אם אין שם ת"ח
מופלג [מ"א]:
(ג) שאבותיהם וכו' - שמחוייבין לכבדם
בשביל כבוד אבותם שיש בזה כבוד לאבות:
(ד) ואח"כ ראשי כנסיות - וכ"ז
מיירי במקומות שאין מוכרין המצות אלא שעומד הממונה וקורא לפי הכבוד אבל במקומות שמוכרין
המצות ונופל המעות לצדקה כל הקונה אותם יש לו רשות לכבד למי שירצה ומלבד שיקרא לכל
אחד לפי כבודו שלא יבוא לידי מחלוקת [לבוש] גם יקרא החיובים שזה לא מכרו לו [שערי אפרים]:
(ה) וכל העם - ועכשיו נהגו שגדול הצבור
הוא המסיים הסדרה [אחרונים]. כתב בתשובת רמ"מ סימן ו' במקום שנהגו שהפרנס הוא
עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו ופרטי דין זה מבואר לקמן סימן קנ"ג סי"ב
עי"ש במ"ב. כתב פמ"ג מה שנוהגין באיזה קהלות קטנות לקרוא לפי השנים
ע"ה קודם לת"ח לאו שפיר עבדי ואיסורא הוא ועיין בבה"ל מה שהעתקנו מלבוש
ומשערי אפרים ומיתר האחרונים בענין הנהגת החיובים לעלות לתורה:
ביאור הלכה סימן קלו
* בשבת ויו"ט וכו' - ועתה נסדר
החיובים שהסגן מחוייב לצוות לקרותם קודם לאחרים וכפי התקנות והנהגות שהנהיגו רבותינו
הגדולים וכפי המבואר בלבוש ומ"א בסי' רפ"ב וש"א. חתן ביום חופתו. חתן
בשבת קודם החתונה שמזמרים אותו. נער שנעשה בר מצוה באותה שבת. בעל אשה יולדת בשבת שהולכת
לביהכ"נ. חתן בשבת שאחר החתונה. יאר צייט בשבת שהוא יום שמת בו אביו או אמו. אבי
ילד זכר בשבת שלפני המילה ויש מקומות שנוהגין שגם המוהל והסנדק הם חיובים ויש שאין
נוהגין כן רק מכבדין אותן בהגבהת הס"ת. חתן ביום חופתו. היינו בחול כשיעשה החופה
ביום זה הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה וכ"ש שקודם ליא"צ.
נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנית [דהיינו שהוא מתושבי העיר] הוא קודם
לכל החיובים כיון שהוא זמן חינוכו [וכשקוראין נער בר מצוה אביו מברך ברוך שפטרני מעונשו
של זה כדלקמן בסימן רכ"ה] מלבד חתן שמזמרין לו שהוא שוה לו ויטילו גורל ואם אין
הנער שנעשה ב"מ מתושבי העיר אף שמחוייבין לקרותו מ"מ אין דוחה שום חיוב של
תושבי העיר. החתן בשבת שקודם החתונה הוא ג"כ קודם לכל החיובים ואפילו אם לא תהיה
החתונה באותו שבוע כגון שהולך לעשות חופתו בעיר אחרת רחוק מכאן דוחה ג"כ לכל החיובים
ודוקא למי שמזמרין אותו אבל אלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב בשבת שלפני החתונה אפילו
אם היא בתולה [ובשערי אפרים כתב שאם אין חיובים יש לקרותו קודם לאחרים] ואם היה החתן
סבור שתהיה החתונה בשבוע זה ואח"כ נדחה החתונה והיה בשבוע אחר אם רוצה שיזמרו
אותו שנית הוא חיוב לקרותו אז ואם לאו אינו חיוב. מי שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא
חיוב בשבת שאחריו ודוחה חיוב יא"צ ואבי הבן לפני המילה ודוקא שהוא בחור או שנשא
בתולה וא"ל אינו חיוב ומי שאשתו הולכת לביהכ"נ הוא קודם לחתן זה אפילו לבחור
שנשא בתולה [ובשער אפרים כתב דאפילו אם היה החתונה בשבוע זה קודם יום ד' אע"פ
שאין דוחה חיוב אחר מ"מ יש לקרותו קודם לאחרים] ובחור שנשא בתולה קודם למי שנשא
אלמנה ואלמנה לחלוצה וגרושה. יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים חוץ מחיוב אבי
הילד קודם המילה ואפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני היא"צ לפי שסופו לעלות בשבת
שתלך לביהכ"נ ואם היא"צ אינו ביום השבת רק בשבוע שאחריו אינו חיוב לדחות
אבי הילד ומ"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת
לביהכ"נ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם
הוא מ"ם יום לזכר או שמונים לנקבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת הקרבן
והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ
[והיינו בין לבן ובן לבת] הוא קודם לכל החיובים חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו ונער שנעשה
בר מצוה שהם קודמין וכנ"ל. נוהגין לקרות התוקע לעלות לתורה בר"ה ויש מקומות
שש"ץ המתפלל מוסף בר"ה הוא ג"כ חיוב לעלות לתורה באותו יום שהוא מתפלל
ודוקא אם הוא תוקע ומתפלל בחנם אבל אם בא בשכרו אינו חיוב כלל ויש מקומות שבר"ה
ויוה"כ אין משגיחין בחיוב כ"א על המתנדבים בעין יפה על צדקה. אם אחד קנה
עליה אחת ונזכר הסגן שיש חיוב שצריך לקרותו יכול לחזור בו שמכירה בטעות הוא. אם יש
שני חיובים שוים יטילו גורל מלבד אם אחד ת"ח הוא קודם. מי שהיה חולה ונתרפא וכיו"ב
שצריך לברך ברכת הגומל יש לקרותו קודם לאחרים כיון שנהגו לברך בשעת קה"ת ומ"מ
אינו דוחה שום חיוב כיון שמן הדין יכול לברך בעשרה אף בלאו עליה לס"ת יש לו לעשות
כן ולא ידחה החיוב מפניו. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך ולהשתהות אחר השבת או בא
מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד ולקרותו והוא טוב ויפה אך אין דוחין שום
חיוב מהחיובים הנזכרים ופשוט דבמקום שהמנהג למכור המצות ונופל המעות לצדקה באלה שאינם
מהחיובין רק משום מנהגא אין להפסיד צדקה בשבילם ומ"מ תלוי לפי ראות עיני הסגן
ומשמע מאחרונים דאף במקום שנהגו למכור כל העליות ולא להשגיח אף על החיובים מ"מ
חתן בשבת שקודם החתונה וכן נער שנעשה בר מצוה אין דוחין אותם. ונ"ל שאף יתר החיובים
הנ"ל ג"כ אין לדחותם מכל וכל שהוא מנהג קדמונים רק עכ"פ יתנו להם בעליות
הנוספות. ויתר פרטי כל הענינים עיין בשערי אפרים: