רי"ף שבת דף מז.
גמ' שבת דף קכב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 22:00 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 16:10 דקות
1)כל הכלים הנטלים בשבת, דלתותיהן
שנתפרקו מהם נטלים בין נתפרקו בחול בין נתפרקו בשבת.
2)דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים
ליטלה מהם ואסור להחזירה גזירה שמא יתקע.
משנה ברורה סימן שח
הנה קודם שנבאר סימן זה אקדים פתיחה
קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז"ל כתב הרמב"ם בס"פ כ"ד וז"ל
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו
ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול
שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו
ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא
בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח
ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד
מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל
ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה
הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור
הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל. והראב"ד
נתן טעם שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי"ז גם להוציא מרה"י
לר"ה. ודע דמכאן עד ס"ס שי"ב נתבאר ד' חלקים של מוקצה. חלק אחד מוקצה
מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב' דבר שאינו
כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת
ובע"ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה
מחמת גופו. חלק ג' כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג'. חלק ד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו
דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי
לכולי יומא [ויש עוד ב' חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה
יתבאר בהלכות יו"ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי"ה
בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי"ב כ"כ הב"י ולכן
המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא:
1)
כל הכלים הנטלים בשבת, דלתותיהן שנתפרקו מהם נטלים בין נתפרקו
בחול בין נתפרקו בשבת.
רמב"ם הלכות שבת
פרק כב הלכה כה
התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות
המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא מחזירין גזירה שמא יתקע, אבל דלת שידה תיבה ומגדל
ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין, ואם נשמט ציר התחתון שלהן דוחקין אותו למקומו,
ובמקדש מחזירין אותו, אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזירה שמא יתקע.
בית יוסף אורח חיים סימן
שח
ח כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן שנתפרקו מהם ניטלין וכו'. משנה וגמרא
שם בראש הפרק (קכב:):
ט דלת של שידה תיבה ומגדל וכו'. שם תנו רבנן דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין
אבל לא מחזירין ושל לול של תרנגולין לא נוטלין ולא מחזירין בשלמא של לול של תרנגולין
קסבר כיון דמחברי בארעא יש בנין בקרקע יש סתירה בקרקע אלא של שידה תיבה ומגדל מאי קסבר
אי קסבר יש בנין בכלים יש סתירה בכלים ואי אין סתירה בכלים אין בנין בכלים ואסיק רבא
דקסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וגזירה שמא יתקע ופירש רש"י לעולם קסבר
אין סתירה ואין בנין. הילכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן: גזירה שמא יתקע. בחזקה
בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש, ואף על פי שהרי"ף (מז.)
סתם וכתב גזירה שמא יתקע כבר כתב הר"ן (ד"ה של לול) דלא קאי אלא אדלת שידה
תיבה ומגדל דאין מחזירין אבל דלת של לול של תרנגולין הוי טעמא משום דכיון דמחובר לקרקע
אית ביה בנין וסתירה אבל הרב המגיד סובר דקאי אף אלול של תרנגולים שעל מה שכתב הרמב"ם
בפרק כ"ב (הכ"ה) התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא
נוטלין אותן ולא מחזירין גזירה שמא יתקע אבל דלת שידה תיבה ומגדל ושאר דלתות הכלים
נוטלין ולא מחזירין כתב הוא ז"ל דהכי איתא בהלכות (רי"ף שם) תנו רבנן דלת
של שידה תיבה ומגדל וכו' לול של תרנגולין פירוש דמחברי בארעא לא נוטלין ולא מחזירין
גזירה שמא יתקע, ותמה אני למה הוצרכו לגזירה שמא יתקע במה שמחובר לקרקע שהרי בלא תקיעה
חייב משום בונה כמבואר פרק י' (הי"ד) עכ"ל ועוד יש לדקדק שלא נתן טעם למה
אין מחזירין דלתות הכלים מיהו בזה אפשר לומר שכשכתב אחר כך ואם נשמט ציר התחתון וכו'
גזירה שמא יתקע האי טעמא קאי גם אדלתות הכלים אין מחזירין. ולענין מה שתמה הרב המגיד
יש לומר דכיון דכלים הם אף על גב דמחוברים לקרקע הם לא פסיקא לן מילתא למימר דמשום
דמחברי בארעא אית בהו בנין וסתירה ומכל מקום אפשר למימר הכי והיינו דאמרינן קסבר כיון
דמחברי בארעא וכו' כלומר אפשר למימר דסבר הכי וכי אסיקנא גזירה שמא יתקע תו לא צריכין
לטעמא דכיון דמחברי בארעא:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן שח סעיף ח
כל הכלים הנטלים בשבת, יט דלתותיהן
שנתפרקו מהם נטלים (לה) <ח> בין נתפרקו בחול בין נתפרקו בשבת.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שח סעיף ח
(לה) בין נתפרקו בחול - פי' ולא
מבעיא נתפרקו בשבת דמותר דמוכנין הן ע"ג אביהן כי עייל שבתא אלא אפילו בחול מותר
משום דאכתי כלי הוא שראוי להתחבר עם הכלי וע"כ מותר לטלטלן אפילו מחמה לצל אפילו
כשאין ראוין למלאכה אחרת כלל וכ"ז בדלתות הכלי דככיסיי /דככיסוי/ כלי חשובין אבל
בדלתות הבית או החלונות אע"פ שראוין לאיזה תשמיש וככלי חשובין מ"מ כיון שלא
הוכנו לכך אסורים בטלטול דסתמן עומדין להתחבר עם הבית ולכן אסור בין נתפרקו בחול ובין
בשבת. ודלתות של לול תרנגולין כדלתות הבית חשובין גם לענין איסור טלטול. כתב המ"א
כלים המוקצים שנשברו בשבת אע"ג דעכשיו אין מוקצים אסורים ור"ל כגון שהיה
מוקצה מחמת חסרון כיס דכשנשברה שוב אין מקפיד שלא לעשות בהם שום תשמיש אחר א"כ
עכשיו אינם מוקצים וכה"ג אפ"ה אסורים משום מיגו דאתקצאי לביה"ש איתקצאי
לכולי יומא:
2)
דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה
גזירה שמא יתקע
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שח סעיף ט
<ט> דלת של שידה תיבה ומגדל
יכולים (לו) כ ליטלה מהם ואסור להחזירה גזירה (לז) כא שמא יתקע; (לח) ושל לול של תרנגולים
אסור בין ליטול בין להחזיר (לט) כב דכיון דמחובר לקרקע (מ) אית ביה בנין וסתירה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שח סעיף ט
(לו) ליטלה - דאין בנין וסתירה בכלים:
(לז) שמא יתקע - ביתד או במסמר
בחזקה וחייב משום מכה בפטיש דהו"ל גמר מלאכה וי"א דיש גם בכלים משום בונה
היכא דהוא עושה ע"י תקיעה דהוא מעשה אומן:
(לח) ושל לול וכו' - הוא בנין העשוי
לתרנגולין:
(לט) דכיון דמחובר לקרקע וכו' - ומחייב
משום בונה וא"כ גם החלונות אסור ליטול ולהחזיר דמחוברין הם ואפילו ע"י א"י
אסור משום שבות [ט"ז לקמן בסימן שי"ג ע"ש מה שנכתוב בבה"ל בזה]:
(מ) אית ביה וכו' - צ"ל דלול
דהכא מיירי כגון שבנאה מתחלה במחובר לקרקע דאם היתה מתחלה כלי בפ"ע אלא שחיברה
אח"כ לקרקע דינו כמ"ש בסעיף יו"ד בכלי המחובר לקרקע בטיט ע"ש כ"כ
בספר תו"ש אבל בפמ"ג כתב דשאני התם דהוא כיסוי בעלמא אבל הכא דיש ציר להדלת
חמיר טפי ואפילו כשיש בית אחיזה להדלת אסור ע"ש: