רי"ף שבת דף מט.
גמ' שבת דף קכה.-קכה:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 34:15 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 22:40 דקות
1)האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת הרי היא כמקצת
הקרויה ומותר למלאות בה
2)זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת
3)העושה אהל קבוע חייב משום בונה, לפיכך אין עושין אהל עראי
לכתחלה
4)מחצלת פרוסה כדי טפח, מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת
1)
האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת הרי היא כמקצת הקרויה
ומותר למלאות בה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כה הלכה יח
האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת
הרי היא כמקצת הקרויה ומותר למלאות בה ואם לאו אין ממלאין בה, בגד שעל הקנה שומטו מעל
הקנה.
בית יוסף אורח חיים סימן
שט
ב כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן מותר לטלטלה וכו'. שם נוטל אדם את בנו
והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ובגמרא (קמב.) ואמאי תהוי כלכלה בסיס לדבר האסור ואוקמה
רב חייא בר אשי אמר רב בכלכלה פחותה דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה ופירש רש"י פחותה
שנפחת דופנה או שוליה:
וכן דלעת שתולין בה אבן כדי להכבידה
וכו'. משנה בפרק כל הכלים (קכה.) האבן שבקירויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה
ואם לאו אין ממלאין בה. ופירש רש"י קירויה. דלעת יבישה: אם ממלאין בה ואינה נופלת.
שקשורה יפה לפי הקירויה שויא כלי: ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל הקירויה
דשויא בסיס לאבן. ואמרינן בגמרא (שם:) כיון דהדקה שויא דופן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שט סעיף ב
כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן, מותר
לטלטלה שהרי (ו) ג נעשה כדופנה; (ז) וכן דלעת שתולין בה אבן כדי להכבידה למלאת בה מים,
אם הוא קשור יפה שאינו נופל מותר למלאת בה שהוא כמו הדלעת עצמה שהוא בטל אגבה; (ח)
ואם לאו, אסור.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שט סעיף ב
(ו) נעשה כדופנה - ומיירי שהדקה יפה
להכלכלה או שקשר אבל בלא"ה לא נעשה כדופנה:
(ז) וכן דלעת - היינו דלעת יבשה וחלולה
שממלאין בה מים ורק מפני שהיא קלה וצפה ע"פ המים תולין בה אבן כדי להכבידה:
(ח) וא"ל אסור - שהדלעת עצמה
מוקצה שנעשית בסיס לדבר האסור:
2)
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת
רמב"ם הלכות שבת
פרק כג הלכה ז
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה
בשבת, ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזירה שמא יקטום אותה ויתקנה. אסור לחוף כלי כסף
בגרתקון מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת, אבל
חופפין אותן בחול ובנתר, וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר, ואסור להדיח קערות ואלפסין
וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי
שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות
בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת. +/השגת הראב"ד/ ואסור
להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן. א"א כל זה אינו אסור אלא מפני
שהוא טורח לחול.+
3)
העושה אהל קבוע חייב משום בונה, לפיכך אין עושין אהל עראי
לכתחלה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כב הלכה כז
העושה אהל קבוע חייב משום בונה, לפיכך
אין עושין אהל עראי לכתחלה ולא סותרין אהל עראי גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע,
ואם עשה או סתר אהל עראי פטור, ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת, כיצד טלית שהיתה פרוסה
על העמודים או על הכתלים והיתה כרוכה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח הרי זה מותח
את כולה בשבת עד שיעשה אהל גדול וכן כל כיוצא בזה.
רא"ש פרק יז סמן
ח
גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו"ט ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא
להוסיף שר' אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים מוסיפין
בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. רש"י פי' דלא מיקרי אהל עראי אלא בעשיית הגג למעלה
אבל בעשיית הדפנות לא מיקרי אהל עראי והביא ראיה מפרק כל גגות (דף צג ב) דאיתמר כותל
החצר שנפל רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה
מטלטל עד עיקר מחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר וכו' דרב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר
נפל גודא דביני ביני אמר שמואל שקולו גלימא ונגודו התם אהדרינהו רב לאפיה וכו' ולשמואל
למה לי למיעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וכו'. שמואל דעבד לצניעותא בעלמא
הוא דעבד. אלמא משמע אהל בדפנות שרי למיעבד ורב שהקפיד לא על עשיית המחיצה אלא על טלטול
הגלימא ארבע אמות בחצר. ומהאי טעמא מחק רש"י גירסת הספרים בפרק כיצד משתתפין
(דף פו ב) גבי הא דקאמר התם פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מע"ש למחר פרסו סדינים
על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו ופריך ופירסו בתחלה מי שרי והאמר ר' יוחנן
הכל מודים שאין עושין אהל עראי וכו' ורש"י מחקו שם דלא מיקרי עשיית אהל בעשיית
דפנות אלא ה"ג מי שרי כלומר היאך הביאו הסדינין בחצר או במבוי כל זמן שלא היתה
שם מחיצה. ור"ת הקשה לפי' מאי פריך מי שרי והלא היו יכולין להביאו דרך מלבוש.
ועוד ע"כ שייך איסור אהל אף בדפנות דבעירובין פרק מי שהוציאוהו (דף מד א) גבי
עשיית דופן סוכה פריך והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל
עראי בתחלה ומשני הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית. הלכך נראה לר"ת ז"ל
דשייך שפיר בעשיית דפנות איסור אהל היכא דצריך הוא למחיצה להיתר טלטול או להכשר סוכה
אבל בשאינו צריך לה אינו אלא תוספת בעלמא ושריא הלכך מפליג בסוכה בין דופן שלישית לרביעית.
ובעירובין פריך שפיר לכתחלה מי שרי כיון שנעשית המחיצה להיתר טלטול. וההיא דכל גגות
הקפיד רב על עשיית המחיצה דלדידיה להיתר טלטול עיקרה נעשית אבל לשמואל לא נעשית להיתר
טלטול
בית יוסף אורח חיים סימן
שטו
א (א) אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת ויום טוב ופירש רש"י שאין איסור
עשיית אהל אלא בגג וכו'. בפרק כל הכלים (קכה:) תנן רבי אליעזר אומר פקק החלון בזמן
שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין
בו. ובגמרא הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת לא נחלקו
אלא להוסיף שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר
ביום טוב. ופירש רש"י שאין עושין אוהל עראי לפרוס מחצלת על ארבעה קונדסין להיות
צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרינן בעירובין
(צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתניתין משום דבנין קבוע ומיחזי כמוסיף אבנין והר"ן
(מט. ד"ה וכתב רש"י) האריך בביאור דברי רש"י ובסוף דבריו כתב מכלל דברים
אלו אתה למד דרש"י סובר שאפילו מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת. והתוספות הקשו על
דברי רש"י שם (ד"ה הכל) ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין מד. ד"ה פקק) וכתבו
שלפי פירש רבינו תם דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להתיר ולהכי בדופן שלישית
דסוכה דהויא מחיצה ומכשר לסוכה חשיב עשיית אהל בתחלה ואסיר אפילו לרבנן ודופן רביעית
אסיר לרבי אליעזר לעשותה (בתחלה) ולרבנן שרי כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו (שם) וכל זה
כתבו הרא"ש (סי' ח) והר"ן (מט. ד"ה ולפיכך) והמרדכי (בריש דבריו) בפרק
כל הכלים. ובריש פרק תולין (קלח.) גרסינן אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר
לפורקו וכתב שם הרא"ש (סי' ב) דאין אהל במחיצה בלא גג אלא היכא דעשויה להתיר טלטול
או להכשר סוכה כדפרישית לעיל עכ"ל נראה מדבריו דכרבינו תם סבירא ליה. ועוד אכתוב
בדין זה לקמן (סוף עז.) גבי וילון הפרוס לפני הפתח:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שטו סעיף א
(א) אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט
אפילו הוא עראי; (ב) ודוקא גג, אבל מחיצות (ג) מותר; * ואין מחיצה אסורה אא"כ
נעשית (ד) להתיר סוכה או להתיר טלטול. הגה: אבל <א> מחיצה הנעשית (ה) לצניעות
בעלמא, שרי (טור); ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח, אע"פ (ו) א שקבוע שם (א"ז
ב"י); (ז) ב וכן פרוכת לפני ארון הקודש, (ח) ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (ב"י
וכל בו); (ט) וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצנה או בפני הנרות שלא יכבה אותן
הרוח (מרדכי ריש פ' כירה); אבל ג אסור לעשות מחיצה (י) בפני אור הנר כדי שישמש מטתו
(ד"ע), וכן לפני ספרים <ב> כדי לשמש או לעשות צרכיו, * אם לא * (יא) שהיה
מבע"י טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ר"פ כירה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שטו סעיף א
(א) אסור לעשות אהל וכו' - דהעושה
אהל קבע כגון שפורס מחצלת או סדינין וכיו"ב לאהל ועושה אותן שיתקיים אף דאין זה
בנין ממש חייב משום בונה דעשיית אהל הוא תולדת בונה והסותרו חייב משום סותר וגזרו על
אהל עראי משום אהל קבע וכן על סתירת אהל עראי משום סתירת אהל קבע [רמב"ם] ופרטי
דיני אהל קבע יבואר לקמיה:
(ב) ודוקא גג - ואף כשאין מחיצות תחתיו
כגון לפרוס מחצלת על ד' קונדיסין דרך עראי להגין מפני החמה והגשמים:
(ג) מותר - דעיקר אהל הוא הגג שמאהיל
עליו ולכן גזרו בו משום אהל קבע משא"כ מחיצות עראי לחוד לא נחשב כאהל כלל:
(ד) להתיר סוכה וכו' - כגון שהיה
לה רק שני דפנות ועשה מחיצת עראי לדופן ג' כמבואר לקמן בסימן תר"ל דאז חשיב הך
מחיצה כבנין דעל ידה נתכשרה הסוכה וה"ה כשמתרת אותה המחיצה לטלטל על ידה במקום
שאסור לטלטל דכיון דחשבינן לה מחיצה לענין היתר הטלטול חשיב בנין:
(ה) לצניעות בעלמא - כגון להפסיק
בין אנשים לנשים כששומעין הדרשה:
(ו) שקבוע שם - ר"ל שאינו עשוי
להסיר משם אלא תלוי שם תמיד אפ"ה חשיב מחיצת עראי כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה
וגם אינו מעכב לעוברים דרך שם אבל לחברה למעלה ולמטה ומן הצדדים בענין שאין נזוז ממקומו
אסור משום בנין דסתימת קבע הוא:
(ז) וכן פרוכת - זה פשיטא דשרי דכיון
שיש בלא"ה דלת לאה"ק א"כ הפרוכת אינו תלוי רק לצניעות בעלמא וכמה אחרונים
מקילין אפילו אם אין דלתות לארון הקדש וכמו וילון אצל הפתח וכנ"ל. מותר לתלות
בשבת סדינין המצויירים על הכותל לנוי ואפילו לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ
שרי כיון שאין עשויים כלל למחיצה:
(ח) ובלבד שלא יעשה וכו' - עיין סעיף
י"ב:
(ט) וכן מותר וכו' - פשוט דכל זה
במחיצת עראי אבל לעשות מחיצת קבע שיתקיים כן אסור [תו"ש]:
(י) בפני אור הנר וכו' - דכיון
דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים מקרי מחיצה המתרת. וכתב המ"א דהיינו דוקא אם
עושה מחיצה גבוה יו"ד טפחים והנר גבוה ונראית למעלה דמאפיל בטליתו ומשמש כדמשמע
בסימן ר"מ סי"א בהג"ה [ובשל"ה משמע דאף באופן זה יש ליזהר מאד
וע' בא"ר שם] דכיון שהנר נראית א"כ ההיתר בזה הוא רק משום דיש ע"ז שם
מחיצה שגבוה יו"ד וחשבינן עי"ז להנר כעומד בחדר אחר ואז צריך שיקשרנה ג"כ
שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה ולכן אסור לעשותה בשבת דחשיבא מחיצה
המתרת אבל אם המחיצה מכסה את כל הנר עד שאין נראית דאין צריך שתהיה המחיצה גבוה עשרה
דוקא כיון שהנר מכוסה א"כ ההיתר בזה לאו משום מחיצה אלא מחמת כיסוי בעלמא ולכן
אף שהיתה המחיצה גבוה עשרה נמי מותר לעשותה דלא חשיבי מחיצה המתרת דאינו רק משום כיסוי
בעלמא וכן לענין לשמש ולעשות צרכיו בפני הספרים אם המחיצה גבוה עד שאין הספרים נראין
מותר לעשותה דלא חשבינן לה כמחיצה המתרת רק ככיסוי בעלמא ולכן לא בעינן אז ג"כ
שיהיה קשור לצד מטה [ועיין באחרונים שפירשו דבריו דמ"מ בעינן כשעושה אותה בשבת
שיהיה על הספרים עוד כיסוי דאז יהיה נחשב כאלו מונחין בכלי תוך כלי]. והנה אף שיש אחרונים
שמפקפקין על חילוקו וסוברין דכיון דסוף סוף ע"י המחיצה הותר עתה לשמש ולעשות צרכיו
חשיבא מחיצה המתרת ואסור לעשותה מ"מ נראה דבשעת הדחק יש לסמוך על דבריו. ועכ"פ
לכו"ע מותר לכסות הספרים בכיסוי בעלמא והיינו כלי בתוך כלי להתיר התשמיש דזה לא
הוי מחיצה כלל:
(יא) שהיה מבע"י טפח - ולכן פארווא"ן
שעומד מופשט טפח מע"ש מותר לפושטו כולו אבל אם היה מקופל אע"פ שכולו הרבה
יותר מטפח לא מהני שהרי לא נעשה זה בשביל מחיצה [ח"א]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שטו סעיף א
* ואין מחיצה אסורה וכו' - לכאורה
יש להקשות מהא דאיתא בביצה ל"ב אבנים של ביה"כ מותר לצדדן ביו"ט ומסיק
שם הטעם דאף דמחיצה לבד בלא גג חשיב בנין עראי ואסור בעלמא הכא משום כבודו לא גזרו
רבנן [וכן הוא שם ברי"ף והובא דין זה בטוש"ע סימן שי"ב] הרי מפורש דגם
במחיצת עראי בלא גג ג"כ אסור אף דאין ע"ז שם אהל עראי אסור מטעם בנין עראי
ואפשר דמחיצת אבנים שאני דדרך בנין קבע הוא וכשמצדדן בקרקע לבנין קבע חייב משום בונה
וכדאיתא בריש פרק הבונה ולהכי חמיר טפי ולפ"ז יתכן לומר דהא דמתירין מחיצת עראי
לצניעות היינו נמי דוקא בדבר שאין דרך לעשותה תמיד לקבע כגון בוילון או מחצלת וכיו"ב
אבל אם יעשה מחיצת עראי של אבנים ולבנים זה על גב זה אסור ויותר נראה לומר דדוקא במחיצה
שעשויה תמיד כדי להפסיק בין הרשויות אמרינן כיון דהיא אינה מתרת וגם היא עראי לא חשיבא
משא"כ כשמצדד אבנים כדי לישב עליהן חשיבא טפי דלאו משום מחיצה אייתינן עלה כ"א
משום גזרת אצטבא עיין שם בגמרא:
* אם לא וכו' - עיין במ"ב סקי"א
מה שכתבנו בשם הח"א וע"ש בנשמת אדם כלל מ"ד אות ה' שמצדד דבמקום שיצרו
של אדם תוקפו והנרות דולקים ויש לחוש ח"ו למושז"ל או שישמש לאור הנר דאיכא
סכנה שמותר אז לסמוך על הפוסקים שהביא המ"א בסק"ג שמתירין לעשות מחיצת עראי
לזה ומותר להעמיד הפארווא"ן אף שלא היה נפשט מע"ש וע"ש שכתב הטעם דלדידהו
לא חשיב זה מחיצה המתרת כלל מפני שיכול להסתיר הנר בעצה אחרת כגון ע"י כפיית כלי
וע"ש שהוא מתיר כשיצרו תוקפו אפילו אם אור הנר נראה למעלה מהמחיצה אבל בלא"ה
חלילה להקל בזה:
* שהיה מבעוד יום טפח - במ"א
איתא טפח בולט מן הצד והיינו שמוסיף אח"כ ברחבה אבל בב"י הביא בשם המרדכי
שהיה כורך המחיצה לצד מעלה ונותנה על המוט ומשייר בה רוחב טפח ואח"כ בשבת פושטה
לצד מטה ובתו"ש הקשה ע"ז דבטפח למעלה לא חשיב עדיין מחיצה כלל דאין קרוי
מחיצה רק בעשרה אבל הפמ"ג כתב דע"כ בכל גווני מותר וכ"כ הגר"ז
ולבושי שרד:
4)
מחצלת פרוסה כדי טפח, מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת
בית יוסף אורח חיים סימן
שטו
ב עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכו'. בסוף עירובין (קב.) וכתבו
הרי"ף בריש פרק כל הכלים (מט:) אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהם טפח אי
נמי אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה טפחים למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מאי טעמא
מוסיף על אוהל עראי הוא [ו]שפיר דמי. ופירש רש"י כיפי דארבא. אולמות שעושין בספינה
שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן
זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורשין
בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצינה והגשמים: שיש בהן טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר
מטפח לא הוי אהל [אבל] כשרחב טפח מיקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס
הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף: אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה. דאיכא
למימר לבוד:
ומה שכתב וכן מחצלת פרוסה כדי טפח
מותר לפורסה כולה בשבת וכו'. גם זה שם הנהו דיכרי דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא
בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטה דהוי מוסיף על
אוהל עראי ושפיר דמי וכתבוהו הרי"ף (מט:) והרא"ש (סי' ט) בפרק כל הכלים:
וכתב הריטב"א (שם ד"ה זיל כרוך) שדקדקו התוספות מלשון רש"י אהאי עובדא
שלא יהדק המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברוחב העיגול טפח (באהל) [כאהל] והם כתבו דשייר
בה טפח לא משמע הכי אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חוזר העיגול לא מיחזי כאהל
ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש"י
אפשר להלום כפירוש הזה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שטו סעיף ב
ד עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה
(יב) וכופפין ראשן השני בדופן השני של הספינה, ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש (יג)
ברחבן טפח, או אפילו אין ברחבן טפח אם אין בין זה לזה ג"ט, (יד) חשיבי כאוהל ומותר
לפרוס עליהם בשבת מחצלת, דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי; (טו) ומטעם זה מחצלת פרוסה
כדי טפח, מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת. וטפח שאמרו, (טז) ה <ג> חוץ מן הכריכה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שטו סעיף ב
(יב) וכופפין ראשן וכו' - היינו שעושין
כמו חשוקין [שקורין רייפי"ן] ע"פ רוחב הספינה מלמעלה ועושה כן בעצים הרבה
סמוכין זה לזה על כל ארכה של ספינה וה"ה עריסת התינוק שיש עליה חשוקים ופורסין
עליהם סדין להגן מפני הזבובים אם החשוקים נעשים מבע"י בדרך שנתבאר מותר לפרוס
עליהם סדין בשבת ואם לאו אסור וה"ה דאסור לפרוס סדין על העגלות דעשוי ג"כ
להגן על מה שתחתיה והוי כאהל אם לא שהיה פרוס כבר מע"ש ברוחב טפח וכמו שכתב השו"ע
והא דלא חשיבי כ"ז לאהל קבע היינו משום דאין עושין אותן אלא לפי שעה ולא להתקיים:
(יג) ברחבן טפח - שרוחב העץ העגול
היה טפח ואפילו רק באחד מהן וכן מה שכתב אם אין בין זה לזה וכו' היינו ג"כ אפילו
רק במקום אחד ואמרינן לבוד והוי כאלו היה ג' טפחים מכוסה במקום אחד:
(יד) חשיבי כאהל ומותר וכו' - דדוקא
לעשות אהל עראי מתחלה אסור אבל אם נעשה כבר מותר להוסיף עליו ובזה כיון שהיה בעץ אחד
רוחב טפח דהוא שיעור אהל או שהיה פחות מג' טפחים בין זה לזה דהוא שיעור לבוד והוי כמו
העצים מחוברים יחד בשיעור ג' טפחים חשוב נעשה אהל מכבר:
(טו) ומטעם זה וכו' - ר"ל
דהכא נמי כיון דהיה טפח פרוסה מבע"י מותר אח"כ לפרוס עוד דאינו אלא מוסיף
על אהל עראי אבל בלא"ה אסור ואף דלקמן בס"ג אמרינן דאינו אסור משום אהל עראי
אלא כשעושה גם מחיצות תחתיו שאני הכא שעושה להדיא בשביל אהל לצל או להגן מפני הצינה
והגשמים וכמו שכתבתי לקמיה בס"ג:
(טז) חוץ מן הכריכה - היינו שאם היתה
מחצלת פרוסה לשם גג וכרכה מע"ש דצריך שתשאר טפח פרוס כדי שיהיה מותר לפרוס הכל
וכנ"ל אין רוחב העיגול של הכריכה עולה בשיעור טפח דהכריכה אינה חשובה פרוסה על
הגג לאהל אלא צריך שישייר טפח פרוס לבד מרוחב העיגול של הכריכה [ב"י]. יש מהאחרונים שכתבו דאפ"ה לפרוס המחצלת כשהיא כרוכה על איזה דבר
ששייך בו אהל להדיא אסור משום אהל דדוקא בזה שהיה פרוס מתחלה וכרכה לא מחזי בזה כמשייר
לאהל אבל לתתנה כך כשהיא כרוכה על דבר אחר אסור: