רי"ף שבת דף מט:
גמ' שבת דף קכו.-קכו:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא47:50 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 16:10 דקות
2)כסוי בור ודות אין נוטלים אא"כ
יש להם בית אחיזה
3)עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן
הספינה
1)
פקק החלון
רמב"ם הלכות שבת
פרק כב הלכה ל
כילת חתנים שאין בגגה טפח ואין בפחות
משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא
תהא משולשלת מעל המטה טפח, פקק החלון ש בזמן שהוא מתוקן לכך אע"פ שאינו קשור ואינו
תלוי מותר לפקוק בו החלון.
רמב"ם הלכות שבת
פרק כו הלכה י
ה נגר שאין בראשו קלוסטרא אם היה קשור
ותלוי בדלת נועלין בו, וכן אם היה ניטל ואגדו עמו, אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה
הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין הרי זה אסור
לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח עליו. +/השגת הראב"ד/
וכן אם היה ניטל ואגדו עמו. א"א אינו תופס לשון הגמרא (עירובין קב), אלא אם אינו
קשור בדלת והוא קשור בבריח יפה יפה שנטל עם הבריח מפני האגד אע"פ שנוטלין הבריח
והנגר ומניחין אותו בזוית מותר לנעול בו שדינו כדין בריח ואין בו לא משום מוקצה ולא
משום בונה, אבל אם אינו נאגד יפה יפה אלא פעמים שנשמטים זה מזה אין נועלין בו משום
מוקצה או משום בונה.+
רא"ש מסכת שבת פרק
יז סימן ח
ח ר"א אומר פקק החלון בזמן שקשור
ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו:
ועיקר פלוגתא דר' אליעזר ורבנן הכא באהל דעשיית דופן
דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג הוה ליה למימר ארובה כההיא דמשילין פירות דרך
ארובה ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן פרק תולין (דף קלז ב) דמייתי הך פלוגתא
גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע פרק בתרא דעירובין (דף קב א) גבי הנהו דיכרי
דהוו בי רב הונא דביממא הוו בעו טולא ובליליא הוו בעו אוירא אתא לקמיה דרב א"ל
זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר הוי מוסיף על אהל עראי ומותר דמשמע דהיינו נמי תוספת
אהל עראי דפליגי בה רבי אליעזר ורבנן. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו מאי
בין כך ובין כך א"ר אבא בר כהנא [דף קכו ע"א] בין קשור בין שאינו קשור והוא
שמתוקן והלכתא כחכמים ואע"ג דסתם לן תנא כר' אליעזר בנגר הנגרר (שם) קיימא לן
כי האי סתמא אחרינא דתנן (לקמן דף קנז א) מדבריהם למדנו שפוקקין וקושרין בשבת משום
דמעשה רב. תימה דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא דלא בעי קשור אלא מתוקן והאי מתוקן
לאו בתקון מעשה איירי אלא במחשבה בעלמא כמו שהוכיח רבינו תם מדאמר אנא דאמר כרבן שמעון
בן גמליאל דאמר מתוקן ואע"פ שאינו קשור ולרבן שמעון בן גמליאל סגי במחשבה ומשמע
דלגמרי סבר כוותיה דגבי ר' יוחנן דוקא הוא דקאמר סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
ובעירובין פסק כר' יהודה בנגר הנגרר דבעי קשור מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה
אמר רבא והוא שקשור בדלת. ונראה לי דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת
בנגר הנגרר אלא סבר דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הלכך בעינן קשירה לאפוקי מאיסור
בנין אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל וסגי במחשבה לאפוקי מאיסור טלטול. ומסתייען
מילתיה מדשמואל דפסק בנגר הנגרר כר' יהודה ולעיל בפרק במה טומנין (דף נ א) סבר שמואל
כרשב"ג גבי חריות של דקל שגדרן לעצים דסגי במחשבה אלא ודאי צריך לחלק כדפרישית
וכן צריך לחלק עוד לדברי רב אלפס ז"ל דהכא פסק כר' יוחנן דפליג עליה דרבן שמעון
בן גמליאל בחדא ומצריך תורת כלי בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו ולעיל בפרק במה טומנין
פסק הלכה כרשב"ג בחריות של דקל דסגי במחשבה אלא היינו טעמא לפי שקנה הוא לצורך
נעילת בית ודמי קצת לנגר הנגרר חמיר טפי וצריך תיקון כלי. והנה עתה שלשה חלוקים בפסק
זה לדברי רב אלפס. בפקק החלון סגי במחשבה כמו בחריות של דקל. ובנגר הנגרר צריך קשירה
לאפוקי מאיסור בנין. ובקנה שהוא פותח ונועל בו צריך תקון כלי. ור' יוחנן מדמי פקק החלון
ונגר הנגרר להדדי וסבר דהלכה כרבי יהודה מדמוקי רבנן כר' יהודה. וגם בירושלמי פסק בהדיא
כר' יהודה ובקנה סגי בתקון כלי או שמא סבר דתקון כלי וקשירה שוין הן ומועיל תקון כלי
אף בנגר הנגרר:
בית יוסף אורח חיים סימן
שיג
א פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון יכולין לסתמו וכו'.
בפרק כל הכלים (קכה:) תנן רבי אליעזר אומר פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו
ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ואסיקנא בגמרא (קכו:)
דאע"ג דסתם לן תנא בסוף עירובין (קב.) כרבי אליעזר לא קיימא לן כוותיה משום דבסוף
שבת (קנז.) סתם לן כרבנן דקתני מעשה בימי אביו של רבי צדוק וכו' ומדבריהם למדנו שפוקקין
ומעשה רב. ובגמרא (קכה:) מאי בין כך ובין כך אמר רבי אבא בר כהנא בין קשור בין שאינו
קשור והוא שמתוקן אמר ליה רבי ירמיה ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור דאמר
רבה בר בר חנה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר כלומר בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה
דמדמי' לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן אמר ליה אנא דאמרי כי האי
תנא דתניא קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל
בו אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוקן אע"פ שאינו
קשור. ופירש רש"י כי האי תנא דאפילו קשירה לא בעי כרבן שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן
בהזמנה בעלמא ואע"פ שאינו קשור. וכתבו התוספות בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן
נראה לרבינו תם (ספר הישר חלק החידושים סי' רפד) דלאו בתיקון של מעשה אלא במחשבה בעלמא
כדמוכח לקמן דקאמר כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לי דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור
דהיינו במחשבה ומשמע דלגמרי סבירא ליה כוותיה וכן כתב הרב המגיד בפרק כ"ב (ה"ל)
בשם הרשב"א (קכו. ד"ה הא דא"ר): ואיתא תו בגמרא (קכו.) אמר רב אסי אמר
רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומי אמר רבי יוחנן הכי והא תנן (קכו:) כל כיסויי
הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן והוא שיש תורת כלי
עליהם וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליהם ומי בעי רבן שמעון בן גמליאל תורת כלי
עליהם והתניא חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשר רבן שמעון
בן גמליאל אומר אין צריך לקשר רבי יוחנן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ופירש
רש"י וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו שראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו אגוזים.
אבל התוספות (ד"ה וכי תימא) כתבו דאין נראה לרבינו תם כי למה יש לנו להצריך שלדבר
אחר יהא ראוי כיון שראוי לדבר זה אלא נראה לרבינו תם דהכי פירושו דאיכא תורת כלים עליהם
שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך שמאחר שתיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו אפילו אינו
ראוי לדבר אחר כמו חריות של דקל שאינם ראויים לשום תשמיש אלא לישיבה אף על פי כן יכול
להכינם ולטלטלם בשבת. וכן נראה שהוא דעת הרב המגיד בפרק כ"ה (סוף הי"ג):
ולפסק הלכה כתב הרי"ף (מט:) הלכה כחכמים וכדפריש רבי אבא בר כהנא דבין קשור בין
שאינו קשור והוא שמתוקן ובקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו פסק כרבי יוחנן דאמר הלכה
כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא בשיש תורת כלי עליו וכן פסק הרמב"ם בפקק החלון בפרק
כ"ב (ה"ל) דבמתוקן לכך סגי אף על פי שאינו קשור ובקנה שהתקינו להיות פותח
ונועל בו בפרק כ"ו (ה"ז) כרבן שמעון בן גמליאל ודוקא שיש תורת כלי עליו והרא"ש
(סי' ח) תמה על הרי"ף שפסק כרבי אבא בר כהנא דלא בעי בפקק החלון קשור אלא מתוקן
והאי מתוקן לאו בתיקון מעשה איירי אלא במחשבה בעלמא כמו שהוכיח רבינו תם ובעירובין
(לד:) פסק כרבי יהודה בנגר דבעי קשור. וכתב דצריך לומר דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר
כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר אלא סבר דבנגרר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הילכך
בעינן קשירה לאפוקי מאיסור בנין אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל וסגי במחשבה לאפוקי
מאיסור טלטול וכן צריך לחלק עוד לדעת הרי"ף דהכא פסק כרבי יוחנן דפליג עליה דרבן
שמעון בן גמליאל בחדא ומצריך תורת כלי בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו ובפרק במה
טומנין (ריש כג.) פסק כרבן שמעון בן גמליאל בחריות של דקל דסגי במחשבה אלא היינו טעמא
לפי שקנה הוא לצורך נעילת בית ודמי קצת לנגר הנגרר חמיר טפי וצריך תיקון כלי והנה עתה
חילוקים שלשה בפסק זה לדעת הרי"ף בפקק החלון סגי במחשבה כמו בחריות של דקל ובנגר
הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין ובקנה שהוא פותח ונועל בו צריך תיקון כלי עכ"ל
אבל הר"ן (מט: ד"ה בין קשור וד"ה ומסתברא) כתב דכי אמרינן גבי פקק החלון
והוא שמתוקן לא בהזמנה בלחוד קאמר אלא צריך שיהא עליו תורת כלי או שנשתמש בו מבעוד
יום דכל שכבר נשתמש בהם היינו תורת כלי עליהם ולפיכך לא הזכיר האלפסי בפקק החלון תורת
כלי דמסתמא נשתמש מבעוד יום שהרי צריך הוא להיות מכוון למדתו של חלון אבל בקנה שהתקינו
בעל הבית להיות פותח ונועל בו הוא שהזכיר תורת כלי משום דלא משמע שנשתמש בו עכ"ל.
ודעת רבינו כדברי הרא"ש: וכתב הרמב"ם (פכ"ו ה"ז) דקנה שהתקינו
להיות פותח ונועל בו אם יש עליו תורת כלי הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר. כלומר ולא דמי
לקנה שמוסקין בו זיתים ויש עליו תורת כלי שכתב (שם) שהרי הוא ככלי שמלאכתו לאיסור דשאני
הכא שהתקינו בידים אי נמי קנה שמוסקין בו זיתים הוי מלאכתו לאיסור ושנועלין בו הוי
מלאכתו להיתר:
ונגר שהוא יתד שנועלין בו וכו' וכיצד
יהא קשור אם יש בו גלוסטרא וכו'. בפרק בתרא דעירובין (קא:) תנן נגר שיש בראשו גלוסטרא
רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר ובגמרא בניטל באגדו כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשאינו
ניטל באגדו. ופירש רש"י בניטל באגדו. כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו
על ידי אותו חבל ואינו נפסק: כולי עלמא לא פליגי. דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא
מילתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה: כשאין ניטל באגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו
משם (וטלטלו) [לטלטלו] על ידי אותו חבל מיד נפסק רבי אליעזר סבר כיון דאינו ניטל באגדו
הוי כמי שאינו קשור ומשום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהני ליה דכיון
דכלי הוא לא הוי כבנין. ופסקו הפוסקים (רי"ף לד:, רמב"ם פכ"ו ה"ט,
רא"ש סי' טו) כרבי יוסי: ובתר הכי (קב.) תנן נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא
במדינה והמונח כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר המונח מותר במקדש והנגרר במדינה. ופירש
רש"י נגר [הנגרר]. שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה
כקשור ובשאין בראשו קלוסטרא קאמר: נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש
(הוא) הואיל וקשור לכך: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ורבי יהודה סבר לאו בנין
ממש אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות. ובגמרא תנו רבנן אי זהו נגר הנגרר שנועלין
בו במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ רבי יהודה אומר אף זה במדינה
מותר אלא אי זהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה כל שאינו לא קשור ולא תלוי
[ו]שומטו ומניחו בקרן זוית. ואע"ג דבנוסחא דידן בגמרא כתוב וראשו אחד מגיע לארץ
ועלה קאמר רבי יהודה אף זה במדינה מותר דמשמע דעד כאן לא שרי רבי יהודה אלא בשראשו
אחד לבד מגיע לארץ אבל במונח לגמרי בארץ מודה דאסור דכיון שאין שום צד ממנו גבוה מהארץ
לא מינכר שהוא קשור אי אפשר לומר כן דהא פירש רש"י במתניתין דנגר הנגרר דתנא קמא
היינו שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור ואם אין מגיע לארץ אלא ראשו האחד אין
ספק שהוא נראה כקשור ומאי טעמא אסר ליה במדינה לכך נראה לי שאין לגרוס אלא וראשו מגיע
לארץ וכן נראה בפרק כ"ו (ה"י) שהוא גירסת הרב המגיד ולפי זה ראשו דקאמר היינו
שני ראשיו כלומר שכולו מונח בארץ ואפילו בכי האי גוונא שרי רבי יהודה במדינה כיון שהוא
קשור ומשמע שאפילו אם החבל ארוך כמה אמות שרי דקישורו מוכח עליו ולא אסר אלא בשאינו
קשור כלל אלא שמדברי הרא"ש (סי' טו) אהא דאמרינן הלכה כרבי יהודה נראה דהוה גריס
וראשו אחד ומכל מקום משמע ליה דאע"ג דתנא קמא לא שרי במקדש אלא בשראשו אחד מגיע
לארץ רבי יהודה שרי במדינה אפילו מונח כולו בארץ דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא
תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאינו יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ופסקינן בגמרא הלכה כרבי
יהודה בנגרר אמר רבא והוא שקשור בדלת והא רבי טבלא חזא לההוא דתלי בעברא דדשא ולא אמר
להו ולא מידי ההוא ניטל באגדו הוה. ופירש רש"י הלכה כרבי יהודה בנגרר. דמותר אפילו
במדינה אבל במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין
גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכתלים: והוא שקשור בדלת. עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:
ניטל באגד[ו]. כלומר קשור היה (ו)בחבל חזק עכ"ל: ומשמע דכי שריא בשיש בראשו גלוסטרא
אפילו אינו ניטל באגדו בתלי בעברא דדשא נמי שרי דאי בקשור בדלת אפילו באין בראשו גלוסטרא
נמי שרי וכן כתבו התוספות (קא: ד"ה כי פליגי) ומיהו אם אינו קשור כלל נראה לכאורה
דאפילו יש בראשו גלוסטרא אסור דעד כאן לא שרי רבי יוסי אלא באינו ניטל באגדו אבל קשור
מיהא בעי וכך הם דברי רבינו בקצת נוסחאות אבל יש נוסחאות דגרסי בדברי רבינו גבי יש
בראשו גלוסטרא דהוא הדין דשרי אפילו אם אינו קשור כלל וכן התיר הרמב"ם בפרק כ"ו
(ה"ט) ביש בראשו קלוסטרא ולא חילק בין קשור לשאינו קשור ואע"פ שאין להכריע
דעת רבינו מדברי הרמב"ם דהרמב"ם לטעמיה דמפרש ניטל באגדו [דהאגד] קשור בנגר
כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא מכל מקום כן משמע ודאי דלא גרע מקנה שהתקינו להיות פותח ונועל
בו דביש עליו תורת כלי שרי אפילו אינו קשור כלל. ואף על פי שהרא"ש מחלק ואומר
דנגר דמיחזי דרך בנין צריך קשירה ובקנה שאינו דרך בנין כל כך סגי בתיקון כלי היינו
דוקא בנגר שאין בראשו גלוסטרא דההוא הוי דומיא דקנה דכיון דאין בראשו גלוסטרא תורת
כלי דידיה לאו תורת כלי גמור הוא ומשום הכי בעי קשירה אבל ביש בראשו גלוסטרא אז הוי
עליה תורת כלי גמור ואפילו אינו קשור כלל שרי. והא דאמרינן כי פליגי בשאינו ניטל באגדו
משום רבי אליעזר נקט הכי לאשמועינן דאף על גב דקשרו אסר אבל לרבי יוסי שרי בכל גוונא.
ואע"פ שממה שכתב רבינו דנגר אין נועלין בו אלא אם כן יהא קשור וכיצד יהא קשור
אם יש בראשו גלוסטרא וכו' דמשמע דאף ביש בראשו גלוסטרא בעינן שיהא קשור צריך לומר דעיקר
מילתיה לא קאי אלא אאין בראשו גלוסטרא אלא דמשום דביש בראשו גלוסטרא לא איתמר בהדיא
בגמרא דלא בעי קשירה ואדרבה לכאורה משמע דקשירה בעי משום הכי נקט ביה קשירה אבל אין
הכי נמי דבלא קשירה נמי שרי וכדמסיק בהנך נוסחי: אלא שקשה על זה מדאיתא בגמרא (קב.)
בעא מיניה רב רחומי מאביי עשה לו בית יד מהו אמר ליה בוכנא קאמרת. ופירש רש"י
עשה לו בית יד. לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכחא
דכלי הוא מהו לנעול בו: בוכנא קאמרת. הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חיטין ותבלין.
ואם איתא דביש בראשו גלוסטרא אפילו אינו קשור כלל שרי מאי קא מיבעיא ליה בעשה לו בית
יד ואע"ג דפשט ליה דשרי איכא למימר דשאני התם שעשה הבית יד בידים אבל ביש בראשו
גלוסטרא דלא עשה בו מעשה וכדמשמע מדקתני שיש בראשו גלוסטרא ולא קתני שעשה בו גלוסטרא
כל שאינו קשור אסור. ויש לומר דהך בעיא קאי אנקמז דהוי דרך בנין גמור כמו שכתב רבינו
בסמוך ובהא פשיטא דכל שאינו עושה בו מעשה אסור אפילו אם יש בראשו גלוסטרא וקא מיבעיא
ליה בעשה בו מעשה בידים שעשה לו בית יד ופשט לו דשרי דכיון דכלי הוא תו לא מיחזי כבונה
שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם. ויש הוכחה לזה מדאיתא להך בעיא בתר הא דאמרינן הלכה
כרבי יהודה בנקמז וכן הרי"ף (לד:) כתב על נקמז ואם עשה לו בית יד מותר. והפוסקים
שלא פסקו דין זה דעשה לו בית יד נראה שהוא מפני שנראה להם דבר פשוט כיון דכלי הוא וכדאמר
ליה בתמיהא בוכנא קאמרת: ובענין נגר שאין בראשו גלוסטרא כתב הרמב"ם בפרק כ"ו
(ה"י) וזה לשונו אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו וכן אם היה ניטל ואגודו עמו
אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין
בו בעת שרוצין הרי זה אסור לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח
עליו. נראה מדבריו שהוא מפרש דניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבדלת והנגר מיטלטל
עם החבל ואינו ניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבנגר שנמצא הנגר מיטלטל בלא חבל וכל
שהוא מיטלטל עם החבל הקשור בו אפילו אין ראש החבל השני קשור בשום מקום שרי דהיינו ניטל
באגדו ודאמרינן בעובדא דרבי טבלא דהוה תלי בעברא דדשא לאו דוקא אלא מעשה שהיה כך היה
וכן כתב הרב המגיד בשם התוספות ובשם הרשב"א דתלי בעברא לאו דוקא: ואחר שכתבתי
זה מצאתי שכתב הריטב"א (קא: ד"ה בניטל באגדו) בשם התוספות וה"ר ישעיה
(פסקי רי"ד קא:) דניטל באגדו היינו שעשו לו בראשו קשר אחד שהיו נוטלין אותו בקשר
ההוא ותולין אותו בכותל כשאר כלים ולפיכך מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מיחזי
כבונה הילכך אע"פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעברא דדשא נועלין בו והא דאמרינן בעובדא
דרבי טבלא דניטל באגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע"ג דאמרינן התם דהוה תלי
בעברא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלאו הכי נמי שרי עכ"ל ונכון לומר שכן היה מפרש
הרמב"ם אלא (דקיימא) [דקשיא] לן הא דאמר רבא והוא שקשור בדלת ומשמע דדוקא דלת
מדפריך ליה מעובדא דתלי בעברא דדשא וכיון דכי קשור בדלת אגודו מוכיח עליו מאי איריא
דלת הא כל כי האי גוונא בכל דוכתא שרי כדמסיק ההוא ניטל באגדו הוה. ולכן נ"ל שדעתו
כמו שפירשתי תחלה וליישב קושיא זו נראה לי שענין הנגר הוא על שני דרכים האחד שראש החבל
הקשור בדלת אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל השני קושרים אותו בנגר בעת שרוצים לנעול
בו וכשפותחים מתירין אותו ונוטלין הנגר לבדו ומניחין אותו בקרן זוית. השני שראש החבל
הקשור בנגר אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל הקשור בדלת קושרין אותו בעת שרוצין
לנעול וכשפותחים מתירין אותו מהדלת ונוטלין הנגר ואגדו עמו ומניחין אותו בקרן זוית
ורבא איירי בנגר שהוא בדרך הראשון דכיון שהנגר ניטל בלא אגד אפילו קשור ותלוי במקום
אחר אסור דהא כיון שהוא עשוי ליטלו משם בלא אגד אין אגד זה מוכיח עליו ועובדא דרבי
טבלא קס"ד שהיה בנגר העשוי בדרך זה ומשום הכי פריך לרבא מיניה ושני דעובדא דרבי
טבלא לאו בנגר העשוי בדרך זה (היא) [היה] אלא בעשוי בדרך השני שהוא ניטל ואגדו עמו
ומשום הכי שרי בתלי בעברא דדשא והוא הדין למונח בקרן זוית כמו שנתבאר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שיג סעיף א
(א) א [א] פקק החלון, כגון: לוח, או
שאר כל דבר שסותמין בו החלון, יכולים לסתמו * אפילו אם אינו קשור * (ב) ולא אמרינן
דהוי כמוסיף על הבנין; * (ג) והוא שיחשוב עליו * מע"ש לסתמו בו. ב וקנה (ד) שהתקינו
להיות נועל בו, (ה) א"צ שיקשרנו בדלת ומ"מ דמי לבנין יותר מפקק החלון ולא
סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול וצריך (ו) שיתקננו לכך; לרש"י, היינו שיתקננו לשם
כלי שיהא ראוי לשום תשמיש * שיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו אגוזים; (ז) ג ולר"ת
א"צ שיהא ראוי לדבר אחר, אלא כיון שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך סגי. הגה: (ח)
ד ומיקרי (ט) ע"י כך כלי שמלאכתו להיתר, (י) ומותר לטלטלו כמו שנתבאר לעיל סי'
ש"ח ס"ב (ב"י והרמב"ם). ונגר שהוא יתד שנועלים בו ותוחבין אותו
באסקופה למטה ודומה טפי (יא) לבנין, לא סגי בהכי * ואין נועלים בו אא"כ * יהא
קשור. וכיצד יהא קשור, * אם יש בראשו גלוסטרא דהיינו שהוא עב באחד מהראשים וראוי לכתוש
בו (יב) שדומה לכלי, סגי <א> אפילו אם קשור * (יג) בחבל דק שאינו ראוי להיות
ניטל (יד) בו, (טו) ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמו אלא (טז) בבריח הדלת, ואפילו אם
החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונח בארץ; (יז) ואם אין בראשו גלוסטרא, אם
הוא קשור בדלת עצמה, סגי אפי' בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו ואפי' כולו מונח בארץ; ואם
אינו קשור בדלת אלא בבריח, צריך שיהא (יח) הקשר אמיץ שיהא ראוי לינטל בו, ואפי' הכי
א"צ שיהא תלוי, אלא אפי' כולו מונח בארץ, מותר (יט) שאין אסור אלא כששומטו ומניחו
בקרן זוית.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שיג סעיף א
(א) פקק החלון - ואפילו על ארובה שבגג
שרי ואינו נחשב לאהל דהאהל כבר עשוי וכשפוקקו אינו אלא מוסיף על האהל דהיינו שמכסה
החלל שהיה באהל וגם הוא עראי. הר"י הלוי כתב דהא דאיתא בש"ס שפקקו את החלון
בשבת מפני המת שלא יכנס הטומאה לבית ויטמאו הכלים היינו דוקא קודם שימות המת דלא הוי
אלא תוספת אהל עראי וגם לא מיקרי מתקן עדיין אבל לאחר מיתתו מיקרי תיקון גמור והמג"א
חולק עליו וסובר דזה לא מיקרי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא
שלא יטמאו כל אשר יהיה אח"כ בהבית ובשע"ת מצדד כהמג"א ועיין בפמ"ג:
(ב) ולא אמרינן וכו' - כיון שדרכו
בכך לפתוח ולסגור תמיד ועיין בבה"ל:
(ג) והוא שיחשוב וכו' - וזה מהני אפילו
אם לא נשתמש בו עדיין מעולם לזה וכ"ש אם נשתמש בו מכבר אפילו רק פ"א דכבר
ירדה עליהם תורת כלי ולא צריך תו אפילו מחשבה ודע דהא דבעינן דעתו מע"ש היינו
דוקא בדבר שדרך לבטלו שם אבל דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה כגון בגד וכי"ב
מותר לסתום בו אפילו לא היה דעתו עליו מע"ש [ח"א]:
(ד) שהתקינו וכו' - היינו שתוחבו אצל
הדלת בכותל [ולא שסוגר בו את המסגרת או ב' חצאי דלת] וע"כ דמי קצת לנגר המבואר
לקמיה דלא מהני ליה מחשבה:
(ה) א"צ שיקשרנו וכו' - צ"ל
נמי א"צ וכו':
(ו) שיתקננו לכך - היינו דכיון שתקנו
יש עליו תורת כלי ויוצא מתורת בנין רק דלרש"י בעינן דוקא שיהא ראוי לשום תשמיש
אחר ולר"ת א"צ שיתקננו אלא לנעול בו דבזה נמי יש תורת כלי עליו ויוצא מתורת
בנין:
(ז) ולר"ת וכו' - ולעת הצורך
יש להקל כר"ת דכן סתם השו"ע לעיל בסימן ש"ח ס"י:
(ח) ומקרי וכו' - דמלאכת הנעילה הוא
להיתר:
(ט) עי"כ וכו' - אבל קנה שמוסקין
בו זיתים אע"פ שנועלין בו מקרי מלאכתו לאיסור כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר
רוב תשמישו:
(י) ומותר לטלטלו - היינו אפילו שלא
לצורך גופו ומקומו רק צורך קצת וזהו שציין רמ"א כמו שנתבאר לעיל בסימן ש"ח
אבל בעניננו דאיירינן לענין לנעול בו דהוא לצורך גופו מותר כיון שיש עליו תורת כלי
אפילו עומד למסוק בו זיתים:
(יא) לבנין - ר"ל שנראה כשאר
נגרים ויתדות שנועץ בכותל דיש בזה משום בנין ולכך בעינן שיהא קשור:
(יב) שדומה לכלי - היינו דכיון דכלי
הוא לא הוי כבנין דנראה לכל דלפי שעה משימו שם:
(יג) בחבל דק - משמע דעכ"פ קשור
מיהו בעינן וכן פסק הט"ז דהקשירה הוא לעיכובא ובספר אליה רבא כתב דלעת הצורך יש
לסמוך על המקילין ע"י גלוסטרא כיון שהוא כלי אף בלי קשירה כלל אבל בביאור הגר"א
משמע דמצדד לדינא כהט"ז ואם הנגר מחובר לדלת ומושכין אותו ותוחבין בחור מותר לכו"ע
אף בלי קשירה [ח"א]:
(יד) בו - שאם רוצה לטלטלו ע"י
אותו חבל מיד נפסק:
(טו) ואפילו אם אינו וכו' - והו"א
דאינו מינכר כ"כ דהוא רק לנעילה:
(טז) בבריח הדלת - או במזוזה שאחורי
הדלת:
(יז) ואם אין בראשו וכו' - משום דכיון
דאין על הנגר תורת כלי בעינן שיהיה יותר היכר שהוא עומד רק לנעילה דלא יהיה נראה כבונה:
(יח) הקשר אמיץ - ובלא"ה אסור
אפילו אם הנגר תלוי באויר ואינו נגרר כלל בארץ:
(יט) שאין אסור וכו' - קאי אלעיל שכתב
דמותר אפילו בחבל דק וע"ז סיים וכתב שאין אסור אלא כששומטו היינו שאינו קשור כלל
וכששומטו ממקום החור שנועל שם הדלת מניחו בקרן זוית דאז אינו נראה כמוכן לנעול והוי
כבונה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שיג סעיף א
* אפילו אם אינו קשור - ובקשור א"צ
אפילו מחשבה. ב"ח וא"ר:
* ולא אמרינן וכו' - עיין במ"ב
ואם אינו עומד לפתוח אלא לעתים רחוקות אסור כמוסיף על אהל קבוע כ"כ המ"א
בסק"ז והפמ"ג וע"כ בעינן שיהא הפקק קשור ותלוי מבעוד יום:
* והוא שיחשוב וכו' - עיין בב"י
דכן הוא מסקנת הרא"ש ודלא כהר"ן דבעי שיהיה תורת כלי כמו בקנה לקמיה אמנם
מצאתי דהרבה ראשונים ס"ל כוותיה הלא המה הרמב"ן במלחמות והרשב"א בחידושיו
במסקנתו והרא"ם בספר יראים שלו וע"כ צ"ע למעשה:
* מע"ש לסתמו בו - היינו דכיון
דהכינו לכך לית ביה איסור טלטול ובלא"ה אסור משום טלטול אבל משום בנין לא שייך
בפקק החלון כלל כ"כ הב"ח וכן הפמ"ג ולפ"ז מה שכתב השו"ע לסתמו
בו הוא לאו דוקא דה"ה אם הכין במחשבה לאיזה דבר שיהיה סגי וכן ביאר הפמ"ג
[וכתב עוד דאם הוא כלי אף אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור כגון דף שעורכין עליו דהוא מותר
לצורך גופו תו א"צ אפילו מחשבה] וכן משמע בהרא"ש דהטעם הוא משום איסור טלטול
ובביאור הגר"א כתב דטעם השו"ע הוא כרש"י דאל"ה נראה כמוסיף על
הבנין:
* שיהא ראוי להפך וכו' - ואפילו אם
יחד רק לזה מ"מ נ"ל דלא מקרי עדיין כלי שמלאכתו לאיסור כיון שלא היה עדיין
רק הזמנה בעלמא לזה ומצאתי בא"א בסימן רע"ט אות ב' שמצדד ג"כ כמ"ש
וע"ש עוד מה שמחלק בזה:
* ואין נועלים בו אא"כ וכו'
- מיהו בקשור א"צ אפילו מחשבה שיחשב עליו מבעוד יום. ב"ח וא"ר:
* יהא קשור - אבל במחשבה בעלמא שחישב
עליו מע"ש איכא איסור דאורייתא לדעת רש"י דס"ל דהלכה דנגר המונח אסור
אף במקדש אבל לדעת הרא"ש שם [עירובין ק"ב ע"א] דס"ל דהלכה כר"י
דמונח מותר אף במקדש ומשום דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא [וכדפירש"י
בשבת קכ"ו ע"א] א"כ איסור זה הוא רק מדרבנן ובפרט לדעת ר"ת עיין
בשבת קכ"ו ע"א תוד"ה והמונח וכ"ז בנגר שאין בראשו גלוסטרא אבל
ביש בראשו גלוסטרא אפשר דלכו"ע הוא רק מדרבנן כיון דתורת כלי עליו. שוב ראיתי
בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י מותר ע"י גלוסטרא אף בלי קשירה כלל ואעפ"כ
ספיקתנו נשאר במקומו אליבא דטוש"ע דאוסרים בלי קשירה אפילו ע"י גלוסטרא אם
בעלמא יסברו במונח כדעת רש"י דהוא מדאורייתא אפשר דאעפ"כ בכאן בגלוסטרא הוא
מדרבנן:
* אם יש בראשו גלוסטרא - היינו ממילא
אבל אם עשה גלוסטרא לראשו משמע בב"י דזה לכו"ע מותר אפילו בלי קשירה כלל
כיון דעשה בו מעשה שמוכיח עליו שהוא כלי לא מחזי כבונה כלל ויותר מזה שזה מותר אפילו
בנקמז [היינו כשהנגר נכנס בחור האסקופה נוקב תחתיו בארץ המבואר בסעיף ב' לאיסור ובזה
מותר] ומביאור הגר"א מוכח דס"ל דלדעת הטור אין לחלק בזה כלל דהא ס"ל
דדין בית יד הוא דין אחד דגלוסטרא דמתניתין וכ"ש דאין להתיר בזה בנקמז לדידיה
רק לדעת הרי"ף עי"ש ועיין מה שכתבנו בסמוך:
* בחבל דק - ועיין במ"ב בשם הט"ז
והגר"א ואף דהגר"א כתב בסמוך דלהטור מותר ע"י גלוסטרא אף באינו קשור
היינו באינו קשור בדלת אלא בבריח אבל עכ"פ קשור מיהו בעינן דאל"ה סותרים
דברי הגר"א אהדדי שכתב בהדיא דכן מוכח בטוש"ע דבעינן קשור ובזה ניחא מה שסיים
אח"כ דלרש"י מותר אפילו באינו קשור כלל היינו דלדידיה מותר אפילו אינו קשור
כלל לא בדלת ולא בבריח:
2)
כסוי בור ודות אין נוטלים אא"כ יש להם בית אחיזה
רמב"ם הלכות שבת
פרק כה הלכה יג
כל כסויי הכלים נטלים בשבת והוא שיש
תורת כלי עליהן, היה כלי מחובר בקרקע כגון חבית הטמונה בארץ, אם יש לכיסוי שלה בית
אחיזה מטלטלין אותו ואם לאו אין מטלטלין אותו, וכן כסויי הקרקעות כגון בורות וחריצין
אין מטלטלין כסוי שלהן אלא אם כן יש לו בית אחיזה, כיסוי התנור אף על פי שאין לו בית
אחיזה מותר לטלטלו. +/השגת הראב"ד/ היה כלי מחובר לקרקע כגון חבית הטמונה בארץ
וכו' ואם לאו אין מטלטלין. א"א כן פסק הרב ז"ל (רי"ף שבת סוף פי"ז)
ותמהנו עליו דהא אמר רבינא (שם /שבת/ קכה) מטלטלין האידנא כסויא דתנורא אע"ג דאין
לו בית אחיזה כר' אליעזר בן יעקב, הא ודאי כר' יוסי, דאיהו הוא דמייתי סייעתא למילתיה
דכלים וחברינהו בארעא כתלושין דמו שהתנור באפייתו תלוש ולבסוף חברו הוא אלמא הלכה כר'
יוסי, כן היינו סבורים ימים על ימים עד שחזרתי וראיתי ראש הברייתא (תוספתא שם פט"ו
ה"ב) על שברי תנור ישן שהן ככל הכלים הניטלין בחצר אלמא בשאינן מחוברים מיירי
ור' יוסי העיד על כסויו שאינו צריך בית יד ורצה לומר שאע"פ שחברו דינו כתלוש ורצה
לגלות מהיכן יצא לו ההיתר תחלה ומשם למד.+
בית יוסף אורח חיים סימן
שח
י כיסוי בור ודות אין נוטלין אותם אלא אם כן יש להם בית אחיזה וכו'. משנה
בסוף פרק כל הכלים (קכו:) כל כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת אמר רבי יוסי
במה דברים אמורים בכיסוי קרקעות אבל בכיסוי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת ובגמרא
(שם) והוא שיש תורת כלי עליהם דכולי עלמא כיסוי קרקעות אם יש להם בית אחיזה אין אי
לא לא כיסוי הכלים ואף על גב דאין להם בית אחיזה שרי כי פליגי בכלים דחברינהו בארעא
מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן ופסק הרי"ף (מט:) כתנא קמא וכתב הרא"ש
(סי' יא) על זה ונראה לי שגגת סופר דאיהו גופיה הביא ראיה לעיל (מח:) הא דאמר רבינא
כמאן מטלטלין האידנא כיסוי תנורא דמתא מחסיא דלית ליה בית אחיזה כרבי אליעזר בן יעקב
ורבי יוסי אמרה משום רבי אליעזר בן יעקב ואזיל לטעמא דהכא ורי"ף כתב ולית הלכתא
כתנא קמא וטעה הסופר עכ"ל הרא"ש. וזהו שכתב רבינו ושל כלים אפילו הן מחוברין
כגון תנור שחיברו בטיט יכולין ליטלו אפילו אין לו בית אחיזה: אבל הר"ן (מח: ד"ה
והקשה) כתב שאפשר לתרץ דשפיר פסק הלכה כתנא קמא שהיה הוא ז"ל מפרש כי פליגי בכלים
דחברינהו בארעא כגון חביות הקבורים בקרקע לגמרי דתנא קמא אסר מפני שאינם נראים והרי
הם ככיסוי קרקעות אבל בכיסוי הכלים המגולים אף על פי שמחוברין לקרקע לא פליג תנא קמא
ומשום הכי פסק דשרי לטלטולי כיסוי דתנורי וזהו דעת הרמב"ם בפרק כ"ה (הי"ג)
שלכיסוי חבית הטמונה בארץ הצריך בית אחיזה ולכיסוי התנור לא הצריך וכתב שם הרב המגיד
שכן העלה הרשב"א (קכה. ד"ה אמר) מדברי הרמב"ם והא דאמרינן והוא שיש
תורת כלי עליהם כתבו הרמב"ם שם ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: ואהא דאמרינן (קכו:)
והוא שיש תורת כלי עליהם פירש רש"י (ד"ה א"ר יוחנן) שיהיה ראוי לתשמיש
אחר והקשו עליו התוספות (ד"ה וכי) דאם כן פשיטא אלא נראה לרבינו תם דהכי פירושו
דאיכא תורת כלי עליהם שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך אפילו אינו ראוי לדבר אחר וכן
נראה שהוא דעת הרב המגיד בפרק כ"ה (הי"ג) וכן כתב הרא"ש בתשובה (כלל
כב סי' ח דרך י). וכתב הר"ן (מט: ד"ה ומסתברא) ומסתברא לי דכי בעינן בכיסוי
כלים אף על גב דלא חברינהו בארעא שיהא תורת כלי עליהם הני מילי שלא נשתמש בהם מבעוד
יום אבל כל שכבר נשתמש בהם היינו תורת כלי שלהם כדאמרינן בפרק במה טומנין (נ.) בחריות
של דקל שייחדן לישיבה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שח סעיף י
כסוי (מא) בור ודות * (מב) כג אין
נוטלים אא"כ יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהוא כלי, ושל כלים, <י> אפילו הם
(מג) מחוברים בטיט, יכולים ליטלם אפילו אין להם בית אחיזה; * (מד) והוא שתקנם ועשה
בהם מעשה (מה) והכינם לכך, או שנשתמש בהם מבע"י; וכסוי חביות הקבורות בקרקע לגמרי,
צריכות בית אחיזה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שח סעיף י
(מא) בור ודות - בור בחפירה ודות בבנין
והוא ג"כ בתוך הקרקע אלא שלמעלה קצת גלוי:
(מב) אין ניטלים - אף שתקנם ועשה בהם
מעשה המוכיח שעומד לכסות או שמשתמש בהם תמיד לזה דבזה הוסר מעליהם שם מוקצה וכדלקמן
בסכ"ב אפ"ה אסור כאן דכיון דהם כיסוי קרקעות הוי כבונה אם מכסה אותם או כסותר
אם נוטל הכיסוי משא"כ כשיש להם בית יד לאחוז בם מוכח דהוא כלי ולמשקל ואהדורי
עביד ולא הוי כבונה וסותר ועיין במ"א שביאר דמה שכתב המחבר אינם ניטלים היינו
דאסורים אפילו בטלטול בעלמא אפילו אם נתפרקו כבר מע"ש מן הבור וכ"ש דאסור
ליטלם מן הבור והטעם דכיון דהם עומדים ומוכנים לכיסוי קרקעות אינם מן המוכן לטלטל אף
שתורת כלי עליהם:
(מג) מחוברים בטיט - ר"ל שהכלי
מחובר לקרקע בטיט מלמטה ואף דבעלמא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע הכא כיון דכיסוי אינו
מחובר בציר להכלי והכלי מגולה למעלה לא מחזי כבונה משא"כ בכיסוי חביות הקבורות
בקרקע כיון דהם טמונות כולן בקרקע גזרו רבנן אטו כסוי בור ודות:
(מד) והוא שתקנם וכו' - קאי על כל
כיסוי כלים:
(מה) והכינם לכך - היינו שהכינם לכסות
הכלי וה"ה אם לא עשה בהם מעשה כלל רק שיחדו מע"ש לכסוי ג"כ סגי דבכל
זה הוסר שם מוקצה וכדלקמן בס"כ גבי חריות [תו"ש]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שח סעיף י
* אין ניטלים - עיין במ"ב שכתבנו
בשם המ"א דהכונה אפילו בטלטול בעלמא וכן מוכח משבת קכ"ה אמר רבינא כמאן מטלטלינן
האידנא משמע מזה דכיסוי בור ודות אפילו בטלטול אסור וכן מוכח מהרמב"ם והר"ן
וכ"כ בלבושי שרד ולפלא על הפמ"ג שכתב במ"ז להיפוך [ובאשל אברהם מסתפק
בזה] וכ"כ בדה"ח כדברינו אך האמת שדחקו להפמ"ג דלמה יאסר בטלטול אחרי
דתורת כלי עליו ולענ"ד נראה פשוט דאחרי שבור ודות הם ענין קרקע השוו כיסוי בור
ודות לדלתות הבית וכבר ידוע מה שכתב הרמב"ם בדלתות הבית דאע"פ שהם כלים מ"מ
אסורים בטלטול לפי שלא הוכנו לטלטל ר"ל שהם עומדים רק למלאכתן להתחבר עוד להבית
ולא להשתמש בהן וה"נ בעניננו הם עומדים רק לכיסוי הבור ולא להשתמש בהן. והנה הרב
המגיד כתב שם על דברי הרמב"ם וז"ל אבל רש"י כתב בר"פ כל הכלים
ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן שאינן כלי עכ"ל הרה"מ ומשמע
דאלו היה על הדלתות שם כלי גם הם היו מותרים בטלטול ונ"ל שמסוגיא זו גופא הוכיח
הרמב"ם את דינו בדלתות היינו מדאסרו כיסויי קרקעות בשאין להם בית אחיזה אף שתורת
כלי עליהן וע"כ דבדבר דשייך לקרקע דלת או כיסוי לא שייך שם כלי להבטל ממנה שם
מוקצה וכן משמע דעת הר"ן להדיא דבשאין להם בית אחיזה אף שיש תורת כלי עליהם אסור
והנה לדעת רש"י הנ"ל בדלתות וגם בכיסוי קרקעות יהיה מותר בטלטול היכא דתורת
כלי עליו אף כשאין לו בית אחיזה והסוגיא שאוסרת איירי רק ליטלה מן הבור והא דקאמר לעיל
דף קכ"ה כמאן מטלטלינן האידנא וכו' ל"ד הוא והכונה לטלטלה מן התנור א"נ
דהכונה אפילו היכא שנתפרקה מן התנור בשבת דזה אסור אם היה אסור ליטול מן התנור משום
מיגו דאיתקצאי לביה"ש אבל כ"ז הוא דוחק קצת ולכך הוכיח הרמב"ם מזה להחמיר
גם בדלתות וכנ"ל:
* והוא שתקנם וכו' - עיין בביאור הגר"א
שכתב דזה קאי על אלו שאין להם בית אחיזה וכונתו דאלו היה להם בית אחיזה הרי זה גופא
הוא הכנה שיהיה כיסוי להכלי ומה צריך עוד דבשלמא לדעת רש"י דתורת כלי היינו שיהיה
ראוי לתשמיש לד"א ניחא אבל לפי מה שפסק השו"ע כדעת התוספות דדי במה שיהיה
מוכן לכיסוי דבזה לבד הוסר מעליהן שם מוקצה הלא די במה שיש להן בית יד לאחוז בו לכסות
אבל ראיתי בא"ר שהקשה ע"ז מגמרא מפורשת קכ"ו ריש ע"ב דמשמע שם
דאף שיש להן בית אחיזה בעינן שיהא תורת כלי עליהן ואולי לדעת הגר"א קאי ר' יוחנן
רק על סיפא דמילתא דר"י בסתם כלים והא דמביא הגמרא ריש המשנה הוא כמו שהיה כתוב
תיבת וכו' והרבה איתא כעין זה בש"ס א"נ דהגמרא איירי רק בשיש להן בית אחיזה
בתולדה וכמו שנזכר במפרשים סברא זו אבל זהו דוחק ויותר טוב כמו שכתבנו:
3)
עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה
בית יוסף אורח חיים סימן
שטו
ב עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכו'. בסוף עירובין (קב.) וכתבו
הרי"ף בריש פרק כל הכלים (מט:) אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהם טפח אי
נמי אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה טפחים למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מאי טעמא
מוסיף על אוהל עראי הוא [ו]שפיר דמי. ופירש רש"י כיפי דארבא. אולמות שעושין בספינה
שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן
זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורשין
בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצינה והגשמים: שיש בהן טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר
מטפח לא הוי אהל [אבל] כשרחב טפח מיקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס
הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף: אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה. דאיכא
למימר לבוד:
ומה שכתב וכן מחצלת פרוסה כדי טפח
מותר לפורסה כולה בשבת וכו'. גם זה שם הנהו דיכרי דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא
בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטה דהוי מוסיף על
אוהל עראי ושפיר דמי וכתבוהו הרי"ף (מט:) והרא"ש (סי' ט) בפרק כל הכלים:
וכתב הריטב"א (שם ד"ה זיל כרוך) שדקדקו התוספות מלשון רש"י אהאי עובדא
שלא יהדק המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברוחב העיגול טפח (באהל) [כאהל] והם כתבו דשייר
בה טפח לא משמע הכי אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חוזר העיגול לא מיחזי כאהל
ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש"י
אפשר להלום כפירוש הזה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן שטו
סעיף ב
ד עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה
(יב) וכופפין ראשן השני בדופן השני של הספינה, ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש (יג)
ברחבן טפח, או אפילו אין ברחבן טפח אם אין בין זה לזה ג"ט, (יד) חשיבי כאוהל ומותר
לפרוס עליהם בשבת מחצלת, דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי; (טו) ומטעם זה מחצלת פרוסה
כדי טפח, מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת. וטפח שאמרו, (טז) ה <ג> חוץ מן הכריכה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן שטו סעיף ב
(יב) וכופפין ראשן וכו' - היינו שעושין
כמו חשוקין [שקורין רייפי"ן] ע"פ רוחב הספינה מלמעלה ועושה כן בעצים הרבה
סמוכין זה לזה על כל ארכה של ספינה וה"ה עריסת התינוק שיש עליה חשוקים ופורסין
עליהם סדין להגן מפני הזבובים אם החשוקים נעשים מבע"י בדרך שנתבאר מותר לפרוס
עליהם סדין בשבת ואם לאו אסור וה"ה דאסור לפרוס סדין על העגלות דעשוי ג"כ
להגן על מה שתחתיה והוי כאהל אם לא שהיה פרוס כבר מע"ש ברוחב טפח וכמו שכתב השו"ע
והא דלא חשיבי כ"ז לאהל קבע היינו משום דאין עושין אותן אלא לפי שעה ולא להתקיים:
(יג) ברחבן טפח - שרוחב העץ העגול
היה טפח ואפילו רק באחד מהן וכן מה שכתב אם אין בין זה לזה וכו' היינו ג"כ אפילו
רק במקום אחד ואמרינן לבוד והוי כאלו היה ג' טפחים מכוסה במקום אחד:
(יד) חשיבי כאהל ומותר וכו' - דדוקא
לעשות אהל עראי מתחלה אסור אבל אם נעשה כבר מותר להוסיף עליו ובזה כיון שהיה בעץ אחד
רוחב טפח דהוא שיעור אהל או שהיה פחות מג' טפחים בין זה לזה דהוא שיעור לבוד והוי כמו
העצים מחוברים יחד בשיעור ג' טפחים חשוב נעשה אהל מכבר:
(טו) ומטעם זה וכו' - ר"ל דהכא
נמי כיון דהיה טפח פרוסה מבע"י מותר אח"כ לפרוס עוד דאינו אלא מוסיף על אהל
עראי אבל בלא"ה אסור ואף דלקמן בס"ג אמרינן דאינו אסור משום אהל עראי אלא
כשעושה גם מחיצות תחתיו שאני הכא שעושה להדיא בשביל אהל לצל או להגן מפני הצינה והגשמים
וכמו שכתבתי לקמיה בס"ג:
(טז) חוץ מן הכריכה - היינו שאם היתה
מחצלת פרוסה לשם גג וכרכה מע"ש דצריך שתשאר טפח פרוס כדי שיהיה מותר לפרוס הכל
וכנ"ל אין רוחב העיגול של הכריכה עולה בשיעור טפח דהכריכה אינה חשובה פרוסה על
הגג לאהל אלא צריך שישייר טפח פרוס לבד מרוחב העיגול של הכריכה [ב"י]. יש מהאחרונים
שכתבו דאפ"ה לפרוס המחצלת כשהיא כרוכה על איזה דבר ששייך בו אהל להדיא אסור משום
אהל דדוקא בזה שהיה פרוס מתחלה וכרכה לא מחזי בזה כמשייר לאהל אבל לתתנה כך כשהיא כרוכה
על דבר אחר אסור: