רי"ף מגילה דף ה:
גמ' מגילה דף יח:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 13:00 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 9:00 דקות
1)קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא
2) הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא,
כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא
4) הקורא את
א המגילה למפרע לא יצא
7) אם אין הפרשיות שגורות בפיו, צריך
שיכתוב מתוך הכתב
8) כשכותב מתוך הכתב א"צ להוציא
בפה ומיירי דוקא כששגורות לו
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה ה
הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא,
כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לא כיון לבו
לא יצא, קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ סעיף
יב
* (לט) <ח> קראה יד מתנמנם,
הואיל ולא נרדם בשינה, (מ) יצא; (מא) אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף יב
(לט) קראה מתנמנם - ומתנמנם נקרא כגון
דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו לי מדכר וצ"ל דמ"מ יכול
[לט] לכוין לצאת דמצות צריכות כונה [פמ"ג]:
(מ) יצא - וה"ה השומע ממנו
ג"כ יצא אם רק נשמעים הדברים היטיב כ"כ המאירי ואע"ג דצריך לכוין
להוציא אפשר דמתנמנם ג"כ יכול לכוין ויותר נראה לומר דמיירי שחשב בתחילת
הקריאה קודם שנתנמנם להוציא השומעין:
(מא) אבל אם שמעה וכו' - דבקריאה כיון
שקורא כראוי הרי מוכח שרמי אנפשיה לומר שפיר משא"כ בשמיעה בודאי חסר לו כמה
תיבות:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף יב
* קראה מתנמנם יצא - ואין חילוק בין
תחלת שינה לסוף שינה [ט"ז וש"א דלא כב"ח]:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה ה
הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא,
כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לא כיון לבו
לא יצא, קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ סעיף
יג
היה כותבה, (מב) שקורא פסוק במגילה
שהוא מעתיק ממנה, וכותבה; (מג) אם כיון לבו לצאת י"ח, יצא, והוא (מד) שתהא
כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה; (מה) וכן אם היה מגיהה; וכן אם היה
דורשה, שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו, אם כיון לבו לצאת י"ח, יצא; ולא
יפסיק בה בענינים אחרים, כשדורשה, (מו) שאסור להפסיק בה (מז) בענינים אחרים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף יג
(מב) שקורא פסוק במגילה וכו' - היינו
אפילו אם באופן זה היתה קריאת כל המגילה כשרה הואיל שכיון לצאת בזה י"ח ואם
לא כיון לצאת אפילו רק פסוק ראשון [מ] אף שמשם ואילך התכוין לצאת לא יצא:
(מג) אם כיון לבו לצאת י"ח - סתם
בזה כהפוסקים [מא] דס"ל מצות צריכות כונה לצאת ידי המצוה ועיין לעיל בסימן ס'
ס"ד:
(מד) שתהא כתובה כולה - עיין לעיל
בס"ג:
(מה) וכן אם היה מגיה - ר"ל ובעת
הגה קוראה ומכוין לצאת י"ח ודוקא אם קרא [מב] בניקוד כראוי אבל אם קרא להגיה
ע"פ המסורת ולא בניקוד כראוי אינו יוצא י"ח:
(מו) שאסור להפסיק וכו' - עיין לעיל
בס"ה בהג"ה:
(מז) בענינים אחרים - היינו [מג] שלא
מענינו של יום:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה י
היו בה אותיות מ מטושטשות או מקורעות,
אם רישומן ניכר אפילו היו רובה כשרה, ואם אין רישומן ניכר אם היה רובה שלם כשרה,
ואם לאו פסולה, השמיט בה סופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא על פה יצא.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ סעיף ג
(ה) צריך לקרותה כולה, (ו) ומתוך
הכתב; ואם קראה על פה, לא יצא. (ז) וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה, (ח) אבל
בדיעבד ד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, (ט) אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה,
יצא. הגה: * (י) אבל אם השמיט תחלתה או סופה, (יא) ה אפי' מעוטה, לא יצא
(ר"ן); ואפי' באמצעה * (יב) דוקא <ג> דלא השמיט ענין שלם, (ב"י
בשם א"ח); אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, * אלא שהן מטושטשות ואין
רישומן ניכר, פסולה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף ג
(ה) צריך לקרותה כולה - והוא [ה]
לעיכובא. ודעת רוב הפוסקים שאפילו אם חיסר ממנה רק תיבה אחת לא יצא:
(ו) ומתוך הכתב - ומתבאר בש"ס
דאפילו קורא כל פסוק במגילה אלא [ו] שלא היתה המגילה כשרה נמי מקרי בע"פ ולא
יצא:
(ז) וצריך שתהא כתובה וכו' - ר"ל
דמה שאמרנו לא יצא היינו אם קרא בע"פ את כל המגילה או רובה אבל אם קרא מקצתה
כשרה דיעבד ואפילו אם היתה סיבת קריאתו בע"פ מפני שהסופר השמיט בה איזה תיבות
באמצעה עד חציה והוכרח הקורא לקרותם בע"פ אף שלכתחלה אינו נכון לקרות במגילה
שחסרה תיבות מ"מ בדיעבד יצא:
(ח) אבל בדיעבד וכו' - ואם אין לו
מגילה אחרת [ז] קורא בה לכתחלה:
(ט) אפילו עד חציה - וחציה יש לעיין
אם [ח] כשירה בדיעבד:
(י) אבל אם השמיט וכו' - דבזה נראה
[ט] כספר חסר משא"כ בנשמט בו פסוק באמצע אינו אלא כספר שלם שיש בו טעיות שאין
מדקדקין במגילה בזה כ"ז שהטעיות אינם ברובה של מגילה הואיל ונקרית אגרת:
(יא) אפילו מיעוטה - ואפשר [י] אפילו
בחסר רק פסוק ראשון או אחרון נמי הדין כן:
(יב) דוקא דלא השמיט ענין שלם -
דבהשמיט ענין שלם נראה כספר חסר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף ג
* אבל אם השמיט תחלתה או סופה וכו'
ואפילו באמצעה וכו' - בענין זה יש מבוכה בין הפוסקים דמדברי הרא"ש בפ"ב
סימן ד' משמע להקל בזה בדיעבד בכל גווני בין בחסר בראש הספר ובין בחסר ענין שלם
כ"ז שלא חסר רוב הספר עי"ש והב"ח מצדד כדבריו ובדברי הרשב"א
והאורחות חיים ג"כ יש לעיין אם לא פליגי אהדדי דאפשר להרשב"א דוקא בתחלת
הספר יש קפידא אמנם באמצע אפילו ענין שלם לא חיישינן בדיעבד וכמו שנטה כן באמת הפר"ח
וכן משמע לכאורה ברשב"א ור"ן עי"ש ואפשר עוד לומר דהרשב"א
גופא אינו מחמיר אף בראש הספר כ"א בשחסר פרשה שלמה ויש משמעות כן בדבריו
ע"ש בחידושיו ובר"ן ולפ"ז ברור דפליג אאורחות חיים ואפילו אם נימא
דלהרשב"א בראש הספר אפילו בפסוק אחד פסול אם חיסר וכמו שכתב בעל מטה יהודא
בדעתו וגם מודה להאורחות חיים דבענין שלם אפילו באמצע פסול וכמו שנראה לכאורה כן
דעת הג"ה [דאל"כ יאמר וי"א עוד דאפילו באמצעה וכו'] עכ"פ אינו
מוכח אם האו"ח מודה להרשב"א דאפשר דס"ל דוקא בשחיסר ענין שלם יצא
מתורת מגילה אבל לא בחיסר פסוק אפילו פסוק ראשון או אחרון. ובאמת במאירי פ"ב
ממגילה מביא רק סברא זו דענין שלם וז"ל יש מי שאומר שלא הותר אף במקצתה כשחסר
משם ענין שלם על הסדר שהרי אומר צריך שתהא כתובה כולה למעט אם חסרה פרשה או ענין
שלם אף שהוא מועט עכ"ל וסברת הרשב"א לא הביא כלל. ומ"מ לדינא אין
לנו לנטות מדעת ההג"ה וכפי שפירשנו במ"ב. ברם צריך לברר דלכל הסברות
הנ"ל משמע לכאורה דאם לא חיסר בראש ובסוף וגם באמצע לא חיסר ענין שלם כשר
כ"ז דלא חיסר רובה ולפ"ז משכחת בשחיסר בכל תיבה ותיבה שבמגילה מקצת
אותיות עד שלא יהיה אפשר לקרות כלל המגילה בשביל זה ואיך ס"ד דיהיה כשר הלא
אין זה ספר כלל ובע"כ דאין אנו חושבין כולה או מקצתה במספר האותיות אלא במספר
התיבות ואפילו המיעוט של האותיות מטושטשות כל שיש בכל תיבה או ברובה איזה אות
מטושטש פסול:
* דוקא דלא השמיט ענין שלם - עיין
במ"ב דבכל זה הטעם דבעינן שיקרא מתוך ספר ואם חסר מתחלתו או שחסר באמצע ענין
שלם אף שהוא רק מקצתו לא מקרי ספר ולפ"ז נראה פשוט דזה שייך דוקא לענין אם
השמיט מתוך הספר ולאפוקי לענין קריאה בע"פ דיצא במקצתו אין לחלק בזה ובבגדי
ישע ראיתי שהחמיר בזה ולא נהירא כלל וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים שכתבו דמקצתו כשר
ולא חילקו בזה אח"כ מצאתי כדברי במטה יהודא:
* אלא שהן מטושטשות וכו' - וה"ה
אם היו נפסקין האותיות חשוב כחסר [ח"א]:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה א
הקורא את א המגילה למפרע לא יצא, קרא
ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו וחזר וקרא פסוק ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי ב לא
יצא מפני שקרא פסוק אחד למפרע, אלא כיצד עושה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ סעיף ו
* הקורא את המגילה (כא) למפרע, לא
יצא; קרא פסוק א' (כב) ודילג השני וקרא <ה> שלישי (כג) ואח"כ חזר וקרא
השני, לא יצא. מפני שקרא למפרע פסוק אחד; אלא כיצד יעשה, מתחיל מפסוק שני ששכח,
וקורא על הסדר.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצ סעיף ו
(כא) למפרע - היינו שקרא הפסוקים
האחרונים קודם שקרא הפסוקים הראשונים ואפילו רק פסוק אחד וכדלקמיה [יט] וה"ה
היכי שקרא פרשה ב' קודם לא':
(כב) ודילג השני וקרא שלישי -
וה"ה אם קרא אחר הדילוג [כ] כל המגילה או ענין אחד ואח"כ קרא פסוק הנדלג
לא יצא וה"ה אם קרא תיבה אחת למפרע [כא] כ"ז בכלל למפרע וצריך לחזור
ולקרות על הסדר:
(כג) ואח"כ חזר וקרא השני לא יצא
- היינו בקורא אח"כ פסוק רביעי אלא אחר שחזר וקרא פסוק שני צריך לקרות שוב
פסוק שלישי וזהו שמסיים אלא כיצד וכו':
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר
תורה פרק א הלכה יב
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה
ולא מזוזה אלא ח בשרטוט, אבל * תפילין אינן צריכין ט שרטוט לפי שהן מחופין, ומותר
לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו, אבל ספר תורה אסור לכתוב
אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רעד סעיף ב
צריך שיהיה לפניו ספר אחר, שיעתיק
ממנו, ג שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. ב] וצריך (א) שיקרא כל תיבה בפיו קודם
שיכתבנה.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר
תורה פרק א הלכה יב
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה
ולא מזוזה אלא ח בשרטוט, אבל * תפילין אינן צריכין ט שרטוט לפי שהן מחופין, ומותר
לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו, אבל ספר תורה אסור לכתוב
אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לב סעיף ו
* ו אין צריך לשרטט כי אם (כ) ז שטה
עליונה, ח ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט, (כא) ישרטט כל השורות. ולא ישרטט
(כב) בעופרת, מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע. הגה: * וי"א שצריך לשרטט תמיד
למעלה ולמטה ומן הצדדים, אעפ"י שיודע לכתוב בלא שרטוט, * וכן נוהגין (ברוך
שאמר ומרדכי וספר תרומה וסמ"ג).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן לב סעיף ו
(כ) שיטה עליונה - משום דתפילין אין
עליה הלמ"מ לשרטט כמו מזוזה רק [טז] משום דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלי
שרטוט ע"כ כשמשרטט שיטה עליונה די כי סתם בני אדם יודעים לאמן ידם לכתוב כל
השיטות ישרות אחר שכתבו שיטה עליונה וקאמר אין צריך משום דאם ירצה לשרטט כל השיטין
כדי לכתוב יותר ביושר ליפות השיטות הרשות בידו. ואם לא שירטט אפילו שיטה עליונה
עיין בביאור הלכה:
(כא) ישרטט - פי' לכתחלה משום זה אלי
ואנוהו אבל בדיעבד אפילו אם [יז] לא שירטט [יח] וכתב השיטות עקומות אין לפסול
התפילין:
(כב) בעופרת - [יט] וכן בדיו ובסיקרא
וכל כיוצא בזה ואפילו [כ] בין השיטין אסור לשרטט בו וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אין
להחמיר כן כתב הל"ח והא"ר ובתשובת דבר שמואל סימן שס"ב מפקפק בזה
מאוד אם משורטט בשום צבע שחור מחמת נגיעת אות באות ע"י השירטוט השחור אם לא
דכתב מתחת השירטוט עי"ש:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן לב סעיף ו
* אין צריך לשרטט כ"א שיטה
עליונה - ובדיעבד אם לא שירטט אפילו שיטה עליונה לדעת המחבר או מכל צד לדעת
הרמ"א תלוי בין שיטת ר"ת ושארי פוס' דלר"ת שכ' דס"ת אין צריכה
שירטוט רק בשיטה עליונה לדעת המחבר או מכל צד לדעת הרמ"א ובדיעבד נפסל בזה ומוכרח
לומר כן ממסכת סופרים דיריעה שאינה מסורגלת פסולה א"כ ה"ה בתפילין דחד
דינא אית להו לשיטתו אבל לפי מה דפסקינן ביו"ד סימן רע"א ס"ה
דס"ת צריכה להיות שירטוט בכולה כמו מזוזה א"כ אין לנו ראיה לפסול
התפילין בדיעבד אף אם לא שירטט כלל כ"א בביאור הגר"א בקצרה ובדבריו ניחא
שלא כתב המחבר לפסול בדיעבד כמו שכתב להדיא ביו"ד בס"ת ומזוזה:
* וי"א שצריך וכו' - יש לעיין
קצת אם שירטט כל השורות אם צריך ג"כ לשרטט מן הצדדים או לא וספק זה יש להסתפק
בס"ת ומזוזה דשם השירטוט כולו הוא לעיכובא ונראה דבדיעבד אין להחמיר בזה
אפילו במזוזה כי לא נזכר בכ"מ רק שירטוט בין השיטין וכ"ש לפי מה שנראה
מרדב"ז הובא בפ"ת ביו"ד עיי"ש דטעם השירטוט אפילו במזוזה הוא
כדי ליישר השיטין בודאי אין להחמיר בזה. ודע דשירטוט של תפילין לכו"ע אין
צריך להיות לשמה כמש"כ הפמ"ג:
* וכן נוהגין - וכהיום נהגו הכל לשרטט
בכל השיטין ועיין בספר ב"ש שכתב שנ"ל שטוב לשרטט להשיטין לצד השיער
ולמעלה ולמטה ולהצדדים ישרטט לצד הבשר:
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר
תורה פרק א הלכה יב
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה
ולא מזוזה אלא ח בשרטוט, אבל * תפילין אינן צריכין ט שרטוט לפי שהן מחופין, ומותר
לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו, אבל ספר תורה אסור לכתוב
אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רפח סעיף ח
(ה) (מזוזה) צריכה שרטוט. יד] ואם כתב
בלא שרטוט, פסולה.
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
סימן רפח סעיף ח
(ה) צריכה שרטוט - עיין בתשובת רבינו
עקיבא איגר זצ"ל סימן נו"ן במזוזה שנמצא שהאותיות נכתבין בין שרטוט
לשרטוט אם יש תקנה לשרטט עתה בראשי השורות כדינו והשיב דלא מהני וראיה מסוגיא
דמנחות טעמא דאין מורידין כו' והא קיי"ל דתפילין א"צ שרטוט ומזוזה צריכה
שרטוט ואם איתא דמהני שרטוט אחר הכתיבה מאי קושיא הא יכול לשרטט עכשיו וכ"מ
מלשון הרמב"ם וש"ע שכתבו ואם לא שרטט פסולה משמע דאין לזה תקנה (ומבואר
שם דלאו משום דבעי במזוזה כסדרן לכן לא מהני שרטוט אח"כ דז"א דהא אין
חסרון בגוף האותיות והוי רק תיקון אחר כמו חקיקת נגיעה דמהני במזוזה אלא צ"ל
דמאחר דהלל"מ דבעי שרטוט אי כתב בלא שרטוט לאו שמה כתיבה וצ"ע בזה לענין
ס"ת) וכ' עוד דיש להסתפק אם שרטט בבדיל קודם הכתיבה ולאחר הכתיבה בעוד
שהשרטוט דבדיל היה קיים היה משרטט בקנה כדין די"ל כיון דלא היה פעם בלא שרטוט
והכתיבה היה כדינו דמהני ואף לאחר שנתפשטו השרטוטים דבדיל י"ל דמהני לשרטט
בקנה כיון דהכתיבה היה בהכשר וגם עתה נשרטט בקנה ומה דבינתיים לא היה משורטט
י"ל דאינו גרע דלא הוי דיחוי כיון דבידו לשרטט והוי כמו קבל הכשר ונתן לפסול
בפ"ג דזבחים דף ל"ד וצ"ע לדינא עכ"ד ע"ש:
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר
תורה פרק א הלכה יב
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה
ולא מזוזה אלא ח בשרטוט, אבל * תפילין אינן צריכין ט שרטוט לפי שהן מחופין, ומותר
לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו, אבל ספר תורה אסור לכתוב
אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לב סעיף כט
אם אין הפרשיות (קלג) מא שגורות בפיו,
צריך שיכתוב (קלד) מתוך הכתב.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן לב סעיף כט
(קלג) שגורות בפיו - דהיינו בעת שהוא
[קלו] מתחיל לכתוב מסתמא עדיין אין בקי בקריאתן בע"פ כראוי ובפרט במלא וחסר:
(קלד) מתוך הכתב - או מפי מקריא כדי
שלא יטעה. ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו [קלז] מותר לכתוב אותו מקצת בע"פ. ועיין
בב"ח שכתב דמ"מ מצוה מן המובחר לכתוב בכל גווני מתוך הכתב:
שולחן ערוך אורח חיים סימן לב סעיף לא
מב אם אינו כותב (קלו) מתוך הכתב לא
יכתוב (קלז) על פה שמקרא אותו אחר, אלא אם כן יחזור הוא (קלח) ויקרא בפיו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן לב סעיף לא
(קלו) מתוך הכתב - משמע דכשכותב מתוך
הכתב א"צ להוציא בפה ומיירי דוקא כששגורות לו ג"כ ואז לא חיישינן שמא
יטעה [כן כתב המ"א וא"ר לתרץ דלא תקשה מהא להא דהיו"ד בסי' רע"ד
ס"ב ועיין בפמ"ג שכן כוונת המ"א] אבל [קלט] הרבה מאחרונים חלקו
ע"ז ופסקו דבכל גווני צריך להוציא התיבה מפיו קודם שיכתבנה והטעם כתב
הב"ח דכך היא מצות כתיבת סת"מ כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה
היוצא מפי הקורא נמשכת על האותיות כשכותב אותן בקלף וכ"ז לכתחלה [קמ] אבל
בדיעבד אין נפסל בכל גווני אם לא טעה:
(קלז) ע"פ שמקרא וכו' - ואפילו
[קמא] הוא שגור בפיו ג"כ:
(קלח) ויקרא בפיו - כל תיבה ותיבה
קודם שיכתבנה כדי שלא יטעה וכ"ש אם הוא [קמב] כותב ע"פ בלי מקריא: