רי"ף מגילה דף ט:
גמ' מגילה דף כח: - כט.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ר"ן ושו"ע הוא 11:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 14:30 דקות
3) היה לבית הכנסת או לבית המדרש
שני פתחין לא יעשנו קפנדריא
4) בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו
בקדושתן הן עומדות
5) בית הקברות, אין נוהגין בהן
קלות ראש
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמג סעיף ו
יא] עון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים יב] או
לשנאותן, וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל: כי דבר ה' בזה
(במדבר טו, לא). הגה: יג] ואסור לשמש במי ששונה הלכות, וכ"ש במי ששונה תלמוד
שהוא הגמרא, ויקדים לשמש במי ששונה הלכות קודם שישמש במי ששונה גמרא. (רבינו ירוחם
נתיב ב').
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
סימן רמג סעיף ו
[יא] (ליקוט) עון גדול כו'. פ' כל כתבי
(קי"ט ב') וערמב"ם:
וכל כו'. פ' חלק ע"ש (ע"כ):
[יב] או לשנאותן. ת"כ פ' בחקותי ואם את
משפטי תגעל כו' והביאו רש"י שם:
[יג] ואסור כו' ויקדים כו'. פ"ד דמגילה
(כ"ח ב'):
רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה ט
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת
הכלה, במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו, אבל יש לו כל צרכו ג אין מבטלין, וכל
שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
הלכה י
מת אחד בעיר, כל בני העיר אסורין
בעשיית מלאכה עד שיקברוהו, ואם יש לו מי שיתעסק בצרכיו מותרין.
הלכה יא
תלמיד חכם שמת, אפילו היו עמו עד ששים
רבוא מבטלין תלמוד תורה להוצאתו, היו ששים רבוא אין מבטלין, ואם היה מלמד לאחרים
אין לו שיעור אלא מבטלין הכל להוצאתו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שסא סעיף
א
א מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת. למאן
דמתני לאחרים, אין לו שיעור, אפילו יש עמו כמה אלפים מתבטל בשבילו. למאן דקרי
ותני, דהיינו ב שקרא ושנה ועדיין לא שנה לתלמידים, ג אם יש ס' רבוא אין צריך
להתבטל בשבילו. א] למאן דלא קרי ותני, כיון שיש לו מי שיתעסק עמו אין צריך להתבטל
בשבילו, ד והוא שיש שם עשרה. (וי"א דעכשיו מן הסתם מבטלין, שאין לך אחד מישראל
בזמן הזה שאינו במקרא או במשנה). (ב"י בשם הריטב"א פ"ב דכתובות
שכ"כ בשם סמ"ג) ואשה, י"א שדינה כמאן דקרי ותני; וי"א שדינה
כמאן דלא קרי ותני, וכן נהגו באשה ותינוק לקולא. ה ב] ואין מבטלין ת"ת למת,
כשיש מי שיתעסק עמו כל צרכו, אלא עוסק בתורה. <א> ואינו צריך לצאת ולראות אם
יש עמו כל צרכו אם לאו, אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה, תלמוד תורה שלו קודם. ו ג]
ותינוקות של בית רבן אין מתבטלין כלל.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה
סימן שסא סעיף א
א מבטלין ת"ת כו' - פירוש חובה
לבטל כן הסכימו הפוסקים:
ב שקרא ושנה כו' - משמע תרווייהו
בעינן אבל מלשון הריטב"א שהביא ב"י שאין לך אדם מישראל שאינו או במקרא
או במשנה כו' משמע דקרא או שנה קאמרינן:
ג אם יש ס' רבוא כו' - דנטילתה
כנתינתה מסיני מה נתינת התורה בסיני בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא:
ד והוא שיש עמו עשרה - כדי שיוכלו
לומר קדיש וברכת אבלים:
ה ואין מבטלים ת"ת למת כשיש כו'
- הל' מגומגם אבל בטור ניחא דקאי אמאן דלא קרי ותני דסגי כשיש לו מי שיתעסקו עמו
וקאמר דאם יש אנשים בעיר שיוכלו להתעסק עמו א"צ לראות אם מתעסקים עמו דמסתמא
מתעסקים עמו ות"ת קודם אבל מאן דמתני דאין לו שיעור ודאי דלעולם צריך ללוותו
וכן למאן דקרי ותני דצריך ששים רבוא ודאי מסתמא ליכא ששים רבוא וע"כ גם דברי
המחבר צריך לפרש כן ודו"ק, כתב האגודה מה שרגילין לבטל תלמוד תורה כל זמן שיש
מת בעיר הטעם פן יהיה צרכי המת נדחה כי כולם ילכו ללמוד ונ"ל בקהלות שעשו
כתות ויש אנשים מיוחדים המתעסקים בו אדם הלומד לש"ש ואינו רגיל לטפל בם יכול
ללמוד ע"כ ומביאו מהרש"ל והדרישה והב"ח כתב עליו ונראה דאפילו למאן
דקרי ותני קאמר דיוכל ללמוד אבל למאן דמתני לאחרים דאין לו שיעור צריך לבטל אפי'
עשו כתות דהא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת אין פירושו מותר לבטל אלא חובה
קתני עכ"ל ולא הבנתי דבריו דהא האגודה מיירי שלא בשעת הוצאתו דיוכל ללמוד
אפילו למאן דמתני דדוקא בשעת הוצאתו צריך לבטל וכדלקמן סעיף ב':
ו ותינוקות של בית רבן אינן מתבטלין
כלל - פי' אפי' להוצאת המת וטעמא כדכ' הטור שהרי אין מבטלין אותן אפי' לבנין בית
הכנסת דלא כהעט"ז שכתב הטעם שהרי אינן מתעסקים עמו דהא אין מבטלין אותו אפילו
להוצאת המת:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים
פרק יא הלכה ח
היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני
פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך, שאסור
ליכנס בהן אלא לדבר מצוה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן קנא
סעיף ה
היו לבהכ"נ שני פתחים, לא יכנס
בפתח זה * לעשותו דרך לצאת בפתח השני * ו לקצר דרכו; ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה
בהכ"נ, מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו, מותר לעשותו דרך.
וכשנכנס בו להתפלל, (כא) ז מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח
חיים סימן קנא סעיף ה
(כא) מותר למי שנכנס וכו' - צ"ל
מצוה למי שנכנס [אחרונים] ובגמרא מייתי לזה מקרא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ד'
במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב וגו' והטעם כדי שיהיה נראה
כמחבב [ר"ן]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן קנא סעיף ה
* לעשותו דרך - אם לא שיקרא או שישהא
שם מעט וכנ"ל:
* לקצר דרכו - שאסור ליכנס בהם אלא
לדבר מצוה [רמב"ם] ואם הוא הולך לדבר מצוה אפשר דשרי [פמ"ג] ולא נהירא
שמדברי הרמב"ם אין ראיה להקל דהרמב"ם מיירי דהכניסה לביהכ"נ היה
בשביל דבר מצוה דאז ממילא מותר אח"כ ג"כ לקצר דרכו משא"כ בזה שנכנס
בכוון דרך ביהכ"נ רק כדי לקצר דרכו והמצוה שמקוה לעשותה הלא יוכל לעשותה
אפילו אם לא יעשה הביהכ"נ קפנדריא מסתברא דאסור:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים
פרק יא הלכה יא
בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן
הן עומדות שנאמר והשימותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין, וכשם
שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם חוץ מכיבוד וריבוץ שאין מכבדין
אותן ואין מרביצין אותן, עלו בהן עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו
אותן העם ותעור רוחם ויבנום.
שולחן ערוך אורח חיים סימן קנא
סעיף י
אפי' (כח) יא לאחר שחרבו, עדיין הן
בקדושתן; וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן, כך נוהגים בחרבנם, חוץ מכבוד ורבוץ; ואם
עלו בהם עשבים, (כט) תולשים אותם ומניחים אותם במקומן, משום עגמת נפש, (ל) כדי
שיראו העם ותעיר רוחם <ג> וישתדלו לבנותם.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח
חיים סימן קנא סעיף י
(כח) לאחר שחרבו - הבתי כנסיות ובתי
מדרשות והטעם דכתיב והשמותי את מקדשיכם ולא כתיב ואת מקדשיכם אשימם להורות לנו
דקדושים הם אף כשהן שוממין. ואין חילוק בזה [טז] בין אם הם בתי כנסיות שבא"י
ובין שבחו"ל אם לא בהתנו וכדלקמן בסי"א:
(כט) תולשים אותם וכו' - ר"ל
[יז] מותר לתלוש אותם ובלבד שיניחם במקומם ולא יטלם משם:
(ל) כדי שיראו וכו' - לפ"ז באם
סתרו ביהכ"נ ממקום זה ובנאוהו במקום אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון
[יח] אין שייך דין זה אלא יעשו גדר סביבו שלא יבואו לזלזל שם ואם הוא במקום שיוכלו
למכור כנזכר בסימן קנ"ג ימכרוהו [ט"ז]:
רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה יג
בתי הקברות אסורין בהנאה, כיצד אין
אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין עושין בהן מלאכה, ולא קורין בהן ולא שונין בהן,
כללו של דבר אין ניאותין בהן, ולא נוהגין בהן קלות ראש, לא ילך אדם בתוך ארבע אמות
של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו, ולא יתפלל שם, וברחוק ארבע אמות מותר.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שסח סעיף
א
בית הקברות, א (א) אין נוהגין בהן
קלות ראש; (כגון לפנות שם (כל בו) א] או לאכול ולשתות שם, ב] ואין קורין ואין
שונין שם (סמ"ג), ב ואין מחשבין שם חשבונות). (ב"י בשם רבינו ירוחם);
ואין מרעין בהם בהמות; ואין מוליכין בהם אמת המים; ג] ולא יטייל בהם לקפנדריא (פי'
למעבר מצד זה לצד זה); ולא ילקט מהם עשבים; ואם ליקט, שצריך ללקטן לצורך בית
הקברות, ג שורפן במקומן. הגה: ד] וכן אין ליקח מקרקע עולם של קבר, אף על גב דמותר
בהנאה (כן משמע מהרא"ש והמרדכי). וכל זה אינו אלא משום כבוד המתים, (ב) ולכן
אם צריך אותו (ג) לרפואה, שרי (ג"ז במרדכי). ה] וכן מותר ליהנות מהעשבים שעל
הקברות או פירות אילנות שעליהם לצורך הקברות, כגון שהמושל עובד כוכבים מרעה בהמות
על הקברים וא"א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה, ואין יד הקהל משגת, מוכרים
דברים אלו כדי להציל הקברות מיד עובדי כוכבים, שזהו כבוד המתים (ת"ה סימן
רפ"ד ומהרי"ו סימן נ'). ואם אין דברים על הקברות למכור לצורך ההוצאה, אם
יד הקהל משגת ושבידם למחות בהוצאה מועטת, צריכין למחות, אם אין חשש בדבר שהמושל
יתגרה בהם ע"י זה; אבל (ד) בלאו הכי אין צריכין למחות (ג"ז שם).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה
סימן שסח סעיף א
א אין נוהגין כו' - מפני כבודן של
מתים:
ב ואין מחשבין שם חשבונות - אפילו של
רבים, שם:
ג שורפן במקומן - אין זה כבוד של מתים
אלא קנסא או משום שלא יחשדוהו שמוליכם לבהמתו:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
סימן שסח סעיף א
(א) אין נוהגין בהם - [עי' בתשו' חתם
סופר סי' של"ה שכתב והיינו אפילו שלא ע"ג קבר אלא מקום שהוקצה
לבה"ק לרבים נאסר בקדושת בה"כ וביאר דבר זה יפה באורך בש"ג פ' נגמר
הדין. והסברא נותן כך דכל שהוקשה /שהוקצה/ למצותו להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או
לקבור בתוכו הכל הוקצה למצותו ואין ניאותין בהם. ועובדא דהאי חסיד במסכת ברכות שלן
בבה"ק י"ל חכמים ותלמידים שרי כמו דשרי בבה"כ (בא"ח סי'
קנ"א ס"א) עכ"ד ונראה דדוקא היכא שכבר נקבר באותה השדה אפילו מת א'
אז נאסר כל השדה אבל אם לא נקבר עדיין שום מת רק ייחדוה לבה"ק לא נאסר
כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ס"ח בענין בה"כ דאינו קדוש עד
שיתפללו בו וע"ש בס"ה ובאחרונים שם. איברא דמלשון הש"ג שם לא משמע
הכי ע"ש והדברים ארוכים ואכמ"ל]:
(ב) ולכן אם צריך - [עי' בתשו' חתם
סופר סי' שכ"ז שכתב דה"ה במקום שהחיים יודעים כולם שכך מנהגם וידעי
במיתתם שכך הוא ומוחלים על כבודם הכל מותר מאחר שאין כאן איסור הנאה אלא משום כבוד
מתים. וכתב עוד דלכאורה הרמ"א כאן אזיל לשיטת המתירים לעיל ר"ס
שס"ד תלוש ולבסוף חברו אך באמת הוא אפילו לדעת יש אוסרים שם דמ"מ לא
נאסרו עשבים הגדילים כו' ולכך נוהגים בני ח"ק למכור העשבים לצורך מתים
ותכריכיהם או לצורך רפואות חולים ועניים ומנהג ישראל תורה ואין להרהר ע"ש]:
(ג) לרפואה שרי - עי' בשו"ת שיבת
ציון סי' ס"ב שכתב דזה דוקא אם הרפואה הוא דוקא מהקבר ולא ממקום אחר אבל אם
יכול למצוא אותן עשבים לקנות בגינה ובשדה אף שצריך הוצאות ממון בלקיחת העשבים אסור
ללקוט אותם עשבים בבה"ק ע"ש:
(ד) אבל בלא"ה א"צ למחות -
עי' בשו"ת שיבת ציון שם במעשה שמושל העיר רצה לעשות דרך רבים בבה"ק של
היהודים והדרך יעבור על הקברים ברצפת אבנים. ודעת הרב מהר"ר איסרל ליסא שאין
הקהל צריכין לבזבז הרבה להכביד על אנשי הקהילה להוציא הוצאות מרובים כדי לפעול
להסב ולנטות הדרך מעל בה"ק וכמ"ש הרמ"א כאן והוא מתה"ד סי' רפ"ד.
והרב המחבר נר"ו האריך לסתור דברי התה"ד וסיום דבריו אם אין אני כדאי
לחלוק על פסק הרב התה"ד מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דהיינו שאין יד הקהל משגת
וגם שהוא להצלת הקברות מידו שאם ימנעו מלרעות שם בהמות של מושל יש לחוש שיקח מהם
הקברות וגם שם מה שהיה עובד המושל רועה בהמות בבה"ק אין זה דבר המתקיים כי למחר
יהיה עבד אחר או מושל אחר אשר לא ירעה בהמות שם אבל בנ"ד לעשות דרך על הקברים
שהוא דבר המתקיים לעולם ואיכא בזיון המתים כל שעה וגם יש לחוש שברוב הימים יחפרו
שם בדרך ויוציאו עצמות המתים והם ישליכום לחוץ לכן צריכים להשתדל בזה ולהוציא
הוצאות כדי יכלתם אף שיכבד העול על הצבור ואם יעלה הוצאות יותר מכדי יכלתם טוב
לפנות אותן קברות למקום המשתמר. וע"ש עוד בסי' ס"ג שנשאל על כיוצא בזה
בבית קברות ישן אשר פסקו לקבור שם מתים יותר ממאה שנים ואדון העיר רוצה להרחיב
בנין ארמונו והוא צריך לאותו בה"ק להכניסו תוך הבנין ורוצה לקנותו במחיר כסף
או בחליפין על שדה אחרת וא"א ליהודים לסרב בזה פן יהפך להם לאויב ובידו
להמציא להם צרות רבות וגם בידו ליקח בחזקה שלא ברצונם והשיב דאם לא היה כאן חשש רק
שיקח בחזקה שלא ברצונם היינו אומרים מוטב שיקח השר בע"כ ולא ימסרו לו ברצון
אך כיון שיש לחוש שיהפך לבבו ויכול להסתעף מזה כמה תקלות ליהודים לכן אם אפשר להם
להפוך לבב השר בריצוי כסף שיבטל דעתו שלא להכניס את בה"ק לתוך בנינו צרוכים
להתאמץ בזה ואף להוציא הוצאות הרבה ואם א"א אזי יראו עכ"פ לפנות הקברים
עד מקום שידם מגעת ויקברו עצמות מכל קבר וקבר בפ"ע בביה"ק החדש ויזהרו
שלא יקברו משני מתים בקבר אחד ע"ש: