גמ' מגילה דף ב.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 15:20 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:45 דקות
4)המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו,
יקראנה בי"ג או בי"ב או באחד עשר, בלא ברכה
טור אורח חיים סימן תרפו
הלכות מגילה:
גרסינן במגילת תענית את יום י"ד
ויום ט"ו באדר יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון ודלא למגזר בהון תעניתא ואע"ג
דקי"ל בטלה מגילת תענית בחנוכה ופורים לא בטלה וא"כ לפניהם ולאחריהם נמי
אסור כדאיתא במסכת תענית דבכ"מ שנאמר דלא למספד בהון לפניהם ולאחריהם נמי אסור
אפ"ה נוהגין להתענות בי"ג דלא עדיף לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים משאר יומי
דמגילת תענית וכיון ששאר הימים בטלו עיקרן ומותר להתענות בהן אע"ג דחנוכה ופורים
לא בטלו עיקרן לפניהם ולאחריהם מיהא מותר ועוד יש סמך מיהא דאיתא בגמרא י"ג זמן
קהילה לכל היא פי' שהכל מתקבצין לתענית אסתר ובאין בני הכפרים לעיירות לומר סליחות
ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים ואנו עושין כמו שהם היו עושין
בימי מרדכי ואסתר וכשחל פורים ביום א' מקדימין התענית ביום ה' שלפניו לפי שרגילין להרבות
בו בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בע"ש שלא יוכלו להכין צרכי שבת ויש מתענין
ג' ימים באדר והכי איתא במסכת סופרים רבותינו שבמערב מתענין באדר ג' תעניות של אסתר
אע"פ שאותן היו בניסן לא היו רוצין להתענות בניסן לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים
והוקם בו המשכן:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפו
ועוד יש סמך מהא דאיתא בגמרא שלשה
עשר זמן קהילה לכל היא. כלומר עד השתא קאמר דליכא איסורא להתענות ביום שלפני פורים
והשתא קאמר שיש סמך לומר שראוי להתענות בו וכן כתבו הרא"ש (סי' א) והר"ן
(ב: ד"ה היכא) בריש מגילה אהא דאמרינן (מגילה ב.) שלשה עשר זמן קהילה לכל היא
ופירש רש"י (שם ד"ה זמן קהלה) זמן מלחמה דרבינו תם הקשה עליו ופירש דזמן
קהילה לכל היא היינו לומר שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר
סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים וכן מצינו במשה שעשה
תענית כשנלחם בעמלק דכתיב (שמות יז י) ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה ודרשינן במסכת
תעניות מכאן לתענית צבור שצריך שלשה מכאן נראה לרבינו תם סעד לתענית אסתר שאנו עושים
כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר שנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום
אלא מכאן ומה שאנו מקדימין התענית ליום חמישי היכא שחל פורים להיות במוצאי שבת ולא
עבדינן ליה בערב שבת נמצא בתשובת הגאונים לפי שרגילין בתענית להרבות בסליחות ותחנונים
ולא יתכן לעשות כן בערב שבת לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ובמסכת סופרים (פי"ז
ה"ד, פכ"א ה"א והי"ב) [איתא] שרבותינו שבמערב מתענין באדר שלשה
תעניות של אסתר אף על פי שאותם היו בניסן לא היו רוצין להתענות בניסן שנגאלו בו אבותינו
והוקם המשכן עכ"ל הרא"ש: ואחר כך הביא (הרא"ש שם סי' ח) הא דאמרינן
בסוף פרק קמא דראש השנה (יח: - יט:) דאף על גב דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו
וכתב עליו אית דבעי למימר כיון דלא בטלו אוקמו אדינייהו ולפניהם ולאחריהם אסור ואית
דאמר לא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר יומי מגילת תענית וכן מסתבר ולכן נהגו להתענות בשלשה
עשר באדר ולמאי דפרישית לעיל (סי' א) זמן קהילה לכל הוא הוי תענית אסתר תקנת חכמים
אף קודם שבטלה מגילת תענית עכ"ל. וגם המרדכי האריך שם (סי' תשעו) לתת טעם למה
מתענין ערב פורים:
ומ"ש ומה שאנו מקדימין התענית
ליום חמישי היכא שחל פורים להיות במוצאי שבת. היינו לומר דלא תימא אם איתא דתענית זה
נתקן מפני שהתענו בימי מרדכי בשלשה עשר שהוא יום המלחמה כשחל פורים במוצאי שבת היה
לנו להתענות בערב שבת כדי לסמכו לשלשה עשר כל מה שאפשר ומדחזינן שאנו מתענין ביום חמישי
נראה שאין טעמו של תענית זה מפני שהתענו בימי מרדכי בשלשה עשר שהוא יום המלחמה אלא
מטעם אחר אנו נוהגים להתענות לכך כתב דלעולם מטעם זה אנו מתענין וכשחל פורים במוצאי
שבת בדין הוא שיתענו בו ביום ששי אלא מפני שרגילין בתענית בסליחות ומשום דקשיא ליה
אם כן שאנו מתענין תענית זה זכר לתענית מרדכי ואסתר למה אין אנו מתענין השלשה תעניות
שהתענו הם בניסן לכך כתב רבותינו שבמערב היו מתענין אותם ואנו שלא נהגינן כן נראה שהטעם
כדי שלא להכביד על הצבור:
וזה שכתב כשחל פורים ביום אחד מקדימים
ומתענין ביום חמישי שלפניו. כן כתב הרוקח (סי' רמ ד"ה תענית אסתר) בשם השאילתות
(פרשת ויקהל סי' ד): כתוב בשבלי הלקט (סי' קצד) מצאתי בשם רש"י מעשה היה ואירע
פורים באחד בשבת וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב
אצל השלטון ושאלה לרבינו אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך ואמר
רבינו תענית זה אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא שהרי תענית אסתר
ומרדכי היו בימי הפסח (מגילה טו., אסתר רבה פר' ח אות ה) ואם נפש אדם לומר דברי הצומות
וזעקתם [כתוב] (אסתר ט לא) אין זה פירושו אלא כך פירש על דבר הצומות והצעקות שעברו
עליהם בימי המן קיבלו עליהם ימי הפורים לזכר להם לדורות הנס ואף על פי כן אסור לו לאדם
לפרוש מן הצבור משום לא תתגודדו (דברים יד א) ויש מהפרושים שמתענין עם הצבור יום חמישי
וחוזרים ומתענין יום ששי כדי לסמוך התענית לפורים ורבי קרא עליהם הכסיל בחושך הולך
(קהלת ב יד) דכל עצמו של תענית אינו אלא מנהג ומחמיר זה במקומו כאילו הוא קבוע מן התורה
וכיון שנהגו רבים להתענות בחמישי דיינו בכך עכ"ל וכל זה כתוב גם כן בארחות חיים
(הל' פורים אות כו): כתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות תעניות (ה"ה) נהגו כל ישראל
בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם
ואם חל שלשה עשר באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר וכתב הרב המגיד
הטעם לפי שאי אפשר לאחר עד יום ראשון לפי שהוא פורים וכן אין מתענין בערב שבת מפני
כבוד השבת ואף על פי שנפסקה הלכה [בתענית שחל להיות] בערב שבת מתענה ומשלים (עירובין
מא:, רמב"ם שם) דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בערב שבת אבל כשהוא נדחה מזמנו אין קובעין
לו בערב שבת וכן מפורש בתשובת הגאונים עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפו סעיף ב
(ב) ב מתענים בי"ג באדר; ואם
חל פורים באחד בשבת, מקדימין (ג) ג להתענות ביום חמישי. הגה: ותענית זה אינו חובה,
לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון: מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה, ואפי' רק
כואבי עינים, שאם (ד) מצטערים הרבה לא יתענו (ה) ויפרעו אח"כ, אבל שאר בריאים
(ו) ד לא יפרשו מן הצבור (חדושי אגודה בשם מחזור ויטרי). ואם חל פורים ביום א', שמתענין
ביום ה' שלפניו, וחל בו ברית מילה, (ז) מותר [ה] לאכול על המילה, <ב> ולמחר ביום
ו' יתענו האוכלים (הגהות מנהגים).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפו סעיף ב
(ב) מתענין בי"ג באדר - כי בימי
מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים
ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל
שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים
באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י
רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם:
(ג) להתענות ביום ה' - אבל בע"ש
אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת לפי שרגילין בתענית לומר סליחות ותחנונים ובע"ש
לא יתכן לעשות כן לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ומי שהיה בדרך ושכח שמתענים ביום
ה' ואכל ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענו היום יתענה למחר בע"ש. מהרי"ל
לא היה מגיד ההלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום
א' וכתב בא"ר ונ"ל דכל זה מיירי לילך לישיבה אבל ללימוד הקבוע בביה"מ
אינו בכלל זה דאין בזה כ"כ בטול צרכי סעודה. וא"א צדקתך באותה שבת שחל פורים
למחר כמו שא"א תחנונים בערב פורים בחול כך א"א צידוק הדין בשבת שהוא ערב
פורים:
(ד) מצטערים - זה קאי על כואבי עינים
אבל מעוברת אף שאינה מצטערת אינה מתענה כ"כ הישועות יעקב ובא"ר מחמיר בזה
אך ביולדת כל ל' גם הוא מיקל:
(ה) ויפרעו אח"כ - להישועות יעקב
הנ"ל מסתברא דלא קאי ד"ז רק על כואבי עינים שבעצם יש עליו חיוב שלא לפרוש
מן הצבור ורק עכשיו משום דכאיב ליה עיניו ולהכי לבתר שיסולק כאבו יפרע התענית משא"כ
מעוברת ומניקה דפטורות בעצם אפילו אינן מצטערות אכן מדברי הב"ח לכאורה לא משמע
כן:
(ו) לא יפרשו - אפילו ההולך בדרך וקשה
עליו התענית:
(ז) מותר לאכול על המילה - היינו כל
האנשים הקרואים להסעודה ואפילו יותר מעשרה ואפילו בשחרית מותרים לאכול אכן כולם צריכין
להתענות למחר וכדלקמיה. ועיין בט"ז וא"ר שחולקים על הג"ה זו ודעתם דקביעותא
דתעניתא הוא דוקא ליום ה' וע"כ אסורין כולם לאכול ביום ה' ויעשו הסעודה בלילה
אכן הבעלי ברית בעצמן מותרין לאכול ביום ה' אחר מילה וא"צ להתענות למחר וכנ"ל
בסימן תקנ"ט ס"ט לענין ט"ב ועיין בפמ"ג שכתב דהמיקל לנהוג כדעת
הרמ"א לא הפסיד וכן במו"ק ובשבות יעקב הסכימו לדעת השו"ע:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפו סעיף ג
יש מתענים ה (ח) ג' ימים, זכר לתענית
אסתר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפו סעיף ג
(ח) ג' ימים - פי' בה"ב אחר פורים.
משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר [גמרא] יכולים בני
עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס ומי שנעשה
לו נס באדר ונדר לעשות פורים כשיבוא שנת העיבור צריך לעשות הפורים באדר שני אם לא שנעשה
לו הנס בשנת העיבור באדר ראשון:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה ד
איזה הוא זמן קריאתה זמנים הרבה תקנו
לה חכמים שנאמר +אסתר ט'+ בזמניהם ח, ואלו הן זמני קריאתה, כל מדינה שהיתה מוקפת
חומה בימי יהושע בן נון בין בארץ בין בחוצה לארץ אע"פ שאין לה עכשיו חומה
קורין בחמשה עשר באדר ומדינה זו היא הנקראת כרך, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה
בימות יהושע ואע"פ שהיא מוקפת עתה קוראין בארבעה עשר ומדינה זו היא הנקראת
עיר.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה ה
שושן הבירה אע"פ שלא היתה מוקפת
חומה בימי יהושע בן נון קוראין בחמשה עשר שבה היה הנס שנאמר +אסתר ט'+ ונוח בחמשה
עשר בו, ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו
הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי
שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה ו
בני ט הכפרים שאינם מתקבצים בבתי
כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה, כיצד אם חל
יום ארבעה עשר להיות בשני או בחמישי קוראין בו ביום, ואם חל להיות ביום אחר חוץ
משני וחמישי מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לארבעה עשר.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה ט
במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין
ביום הכניסה בזמן שיש להם לישראל מלכות, כ אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה
שהוא יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר, בני כפרים ובני עיירות קוראין בארבעה עשר, ובני
כרכין קוראין בחמשה עשר.
בית יוסף אורח חיים סימן תרפח
א (ב) וכיון שהיה מוקף אפילו אין בו
עשרה בטלנים וכו' קורין בחמשה עשר. שם (ג:) אמר רבי יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה
בטלנים נדון ככפר והכריחו שם התוספות (ד"ה כרך שאין) והרא"ש (סי' ב) דלא
איירי רבי יהושע בן לוי במוקף חומה בימי יהושע כסתם כרך האמור בכל מקום לענין מקרא
מגילה אלא כשאינו מוקף מימות יהושע איירי והוי כסתם כרכים האמורים בכל התלמוד שהן
עיירות גדולות אבל במוקף מימות יהושע בן נון אין צריך עשרה בטלנים וכן נראה שהוא
דעת הרמב"ם ז"ל (פ"א ה"ח) וכתב הרב המגיד ומכל מקום שיטה אחרת
יש בזה דאפילו בכרך המוקף בימות יהושע בעי עשרה בטלנים ואם לאו הרי זה כעיר וזהו
דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ ולא נתחוורה שיטה זו בעיני
הר"ן (ב. ד"ה אבל) ומכל מקום כתב שמה שנהגו עכשיו בארץ ישראל לקרות
בחמשה עשר אף על פי שברוב המקומות אין שם עשרה בטלנים שיהיו בטלים ממלאכה לעמוד
בבית הכנסת אפילו לאותה שיטה יש ליישב אותו מנהג דלאו דוקא בטלנים אלא כל שדרים שם
עשרה בני אדם שהולכים בוקר וערב לבית הכנסת הרי הוא כאילו יש שם עשרה בטלנים:
ואין קרוי מוקף אלא אם כן הוקף חומה
תחלה ואחר כך נתיישב אבל נתיישב ואחר כך הוקף אין קורין אלא בארבעה עשר. שם אמר
רבי יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מאי טעמא דכתיב (ויקרא כה כט)
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף פירוש
דמושב נקוד פת"ח והוא סמוך ומשמעו בית שמושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה
שם תחלה וכתב הר"ן (ב. ד"ה ואמר) שסובר רש"י דדוקא לענין בית בבתי
ערי חומה הוא דבעינן הוקף ולבסוף ישב אבל לענין מגילה לא ואינו נראה כן מדברי
הרי"ף שהביאה בהלכותיו ואף הלשון בעצמו מוכיח שאף לענין מקרא מגילה איתמר דאי
לא הוה ליה למימר נדון כבתי ערי החצרים:
ומ"ש רבינו בשם הר"מ
מרוטנבורג דלא מיקרי ישב ואחר כך הוקף אלא כשישב תחלה אדעתא שלא להקיפו וכו'.
והר"ן (ב. ד"ה אבל) כתב ואם תאמר כיון דאמרינן דכרך שישב ולבסוף הוקף
נדון ככפר עיר המוקפת מימות יהושע בן נון היאך קורין בארץ ישראל בט"ו ניחוש
דילמא ישב ולבסוף הוקף י"ל דישיבת הגוים אינה ישיבה ונמצא שבשעה שכבשה יהושע
היה בה חומה ולא ישבה עד שנתיישבו בה ישראל וא"ת והרי בכל הערים המוקפות חומה
[מימות יהושע] קורין בט"ו ואפילו בחוצה לארץ ואי אמרת דישיבת הגוים אינה
ישיבה הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון לפי שלא היה בהם זמן
ישיבה כלל י"ל כי אמרינן [הכי] הני מילי בארץ ישראל משום דכיון דלענין בתי
ערי חומה דינן כמוקפין מימות יהושע בן נון מפני שישיבת הגוים אינה ישיבה אף לענין
קריאת מגילה נדונית כמוקפות חומה אלא דאכתי איכא למידק בעיירות המוקפות חומה
שבחוצה לארץ ניחוש דילמא קדמה ישיבתן לחומתן ונמצא שהרי הן כאילו אין להן חומה אלא
איכא למימר שהולכין אחר הרוב שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן שכן דרך רוב המדינות
מקיפין חומה תחלה ואחר כך מיישבין אותן עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח סעיף
ג
כפרים ועיירות גדולות, וכרכים שאינם
מוקפים חומה מימות יהושע בן נון (ח) קורין בי"ד.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ג
(ח) קורים בי"ד - מי שדינו לקרוא
בט"ו [ח] אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון
שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן
י"ד בי"ד יצא:
רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ב
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה
והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים
הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן
הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו
יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים
יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם, והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין
ובית דין של שבעים ואחד הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין
הגדול ולא חלקו בו. +/השגת הראב"ד/ ב"ד שגזרו גזרה וכו' עד שיהא גדול מן
הראשונים בחכמה ובמנין. א"א ולא אפי' אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל
ישראל כדאיתא בע"ז. /השגת הראב"ד/ יהיה גדול בחכמה וכו'. א"א עיטור
שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו ור' יוחנן בן זכאי ביטלה אחר חרבן
מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא היה גדול כראשונים.+
ספר הלכות גדולות סימן יט - הלכות
מגילה עמוד רלו
והיוצאין בשיירא והמפרשין בספינה
קורין מאחד עשר והילך.
ספר הלכות קצובות הלכות פורים
[ו] וצריך לקרוא מגילה בעשרה בין
בזמנה ובין שלא בזמנה מהו בזמנה ושלא בזמנה הרוצה לצאת בדרך מותר לקרוא את
המגילה באחד עשר יום לאדר השיני אם יש ציבור ובזמן שאין ציבור באחד עשר ובשנים עשר
ובשלשה עשר ובארבעה עשר והבא מדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד חמשה עשר
ימים ויוצא בה ידי חובתו וזהו שלא בזמנה.
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ב
עמוד א
איכא דאמרי אמר רבה [בב"ח] אמר
ר"י זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין
(אותה) [בה] אין קורין אותה אלא בזמנה. זו גירסת רש"י ז"ל, ופי' הוא
ז"ל דבזמן הזה שרוב המון עם הם עמי הארץ מסתכלין ביום שקורין המגילה ומונין
מהיום ההוא עד הפסח ל' יום, ואי עבדי בי"א בי"ב בי"ג אתו למטעי
ועבדי פסח קודם זמנו ואכלי חמץ בפסח, ולא נהירא דהא בפ"ק דפסחים
(ר"ה ז' א') אסקינן דלא חששי להאי טעמא, דאמרינן התם הם העידו שמעברין את השנה
כל אדר שהיו אומרים עד הפורים, וטעם האומר עד הפורים (וטעמא) כדכתב רש"י
ז"ל כדאיתא התם ואפילו הכי לא חשו לטעם ההוא ומעברין את השנה כל אדר, וכדתנן
לקמן במכילתין (ו' ב') קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה וכו', (אפי')
[אלמא] מעברין אחר פורים. ואחרים פי' לפי גרסא זו שעיניהם של עניים תלויות
למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות וצריך שידעו יום ידוע ומסויים לכל מקום שילכו שם
ולא יבואו בפחי נפש. ואית דגרסי הואיל ומסתכנין בה, כלומר שבזמן הזה שמסתכנין
ישראל בדתיהם אם אנו קורין בכל הזמנים הללו אוושא מילתא טובא ודילמא גזרו שמדא עלה
לבטולה, וכיון דכן דאין הקדמה זו בחיוב אלא קולא לכפרים אם ירצו להקדים, מוטב שלא
יקדימו ונבטל מהם תקנה משתבוא כל המצוה לידי בטול, הא אילו היה ענין הכפרים בחיוב
שלא היה זמנם י"ד לא הוה אפשר לן לבטולי הכל וזה הדבר ברור.
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ב דף עג
טור ב /ה"ג
אבל מפרשי ימים והולכי מדברות קוראין
כדרכן בארבעה עשר
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפח
ז שדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשיירא או נפיק בספינה וכו'. כ"כ בספר
הרוקח (סי' רלו עמ' קלז) וז"ל אדם שהולך בספינה או במדבר אם יכול למצוא מגילה
יקח עמו ואם לאו יקרא בי"א בי"ב בי"ג (שהתינוקות) [שהכפרים] קורין ולא
יברך לפניה ולאחריה: והמרדכי כתב בריש מגילה (סי' תשעד) תניא בתוספתא פרק קמא דמגילה
(ה"ב) היוצא בשיירא והמפרש בספינה קורין בי"ד וכן כתב בעל הלכות גדולות
(הל' מגילה) ויש מרבותינו אומרים שאם אין בידם מגילה מוטב שיקדימו ויקראו ממה שלא יקראו
כלל וכן נראה בעיני דגרסינן בירושלמי פרק קמא דמגילה (ה"א) תניא כל החדש כשר לקריאת
מגילה שנאמר (אסתר ט כב) והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה אמר רבי חלבו ובלבד עד ט"ו
הא דתימא כל החדש כשר לקריאת מגילה בשביל הולכי דרכים שאין בידם מגילה אבל לסעודה אין
עושין אלא בט"ו ואפילו קודם י"א נראה לי מדלא אמר רבי חלבו ובלבד מי"א
עד ט"ו וההיא דתוספתא בדאפשר לו לקרות עמהם ראבי"ה (הל' מגילה סי' תקנח)
עכ"ל: וכ"כ בהגהות אשירי (פ"א סי' א) בשם אור זרוע (ח"ב שסז עז
ע"ג) שאם יודע שלא יהיה לו מגילה בי"ד חייב לקרותה קודם שיצא לדרך אפילו
מתחלת החדש: והר"ן כתב בפרק קמא (ג. ד"ה וכתוב) וזה לשונו כתוב בספר המאור
(שם ד"ה אמר) תניא בברייתא המפרש לים והיוצא לדרך קורין בי"ג כתב עליה ה"ר
אפרים דהא דרב ודרב אסי דאית להו קריאה שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות
או ט"ו לבני כרכים אבל בי"א וי"ב ליכא קריאה כלל דהא בטלי להו וברייתא
זו לא הזכירה אלא בי"ג בלבד אלו דברי הרב ז"ל ואני אומר הוא הדין לי"א
וי"ב וכדאי הוא רבי עקיבא סתימתאה (מגילה ב.) לסמוך עליו בשעת הדחק כגון מפרש
לים ויוצא בשיירא שמאחר שהתירו לו בי"ג הוא הדין לי"ב וי"א ובירושלמי
(פ"א ה"ג) גרסינן רבי אבא בשם רבי יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה
ותו גרסינן בירושלמי (פ"ב ה"ג) מפרשי ימים והולכי מדברות קורין כדרכן [בי"ד]
וברייתא פליגא עליה במשמעה אי נמי י"ל הא דאפשר ליה הא דלא אפשר ליה עכ"ל.
וכן כתב בארחות חיים (הל' מגילה אות כג) בשם הרא"ה דבי"א וי"ב וי"ג
יכול לקרותה ע"כ: ונ"ל דההיא דירושלמי דכל החדש כשר לקריאת מגילה לא ס"ל
לתלמודא דידן מדלא מייתי לה ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כלל כדאי הוא הירושלמי
לסמוך עליו ומיהו כל שקרא שלא בזמנה אם נזדמנה לו מגילה בזמנה חוזר וקורא כדין בן כפר
שהקדים ליום הכניסה שאם היה בעיר בי"ד חוזר וקורא עמהם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ז
המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא
מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או באחד עשר, בלא ברכה; ואם אי אפשר
להמתין עד ימים הללו, י"א שקורא אפילו מתחלת החדש. הגה: והכי נהוג; מיהו אם נזדמן
לו אח"כ מגילה, חוזר וקורא אותה ביום י"ד, אפי' קראה תחלה ביום י"ג
מ"מ קרא אותה שלא בזמנה (כל בו וב"י).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף ז
(יט) ואינו מוצא מגילה וכו' - דאם
היה מוצא מחויב ליקחה ולקרות בי"ד:
(כ) יקראנה בי"ג וכו' - בקיבוץ
עשרה דשלא בזמנה בעי י' [ועיין במאירי דבדיעבד אף ביחיד יוצא ועיין לקמן ס"ס תר"צ
במ"ב] אכן אפשר דסגי בקטנים הואיל והוא רק משום פרסומי ניסא. ועיין בר"ן
שמסתפק לענין בני הכפרים שמקדימין לקרותה אי מחוייב לקרותה גם בלילה או די בקריאה דיום
ופשוט דה"ה לענין מפרשי הים ויוצא בשיירא ומדברי הטור משמע קצת דצריך לקרות גם
בלילה. ודע עוד דהא דהקילו לבני הכפרים או למפרשי הים הוא רק לענין קריאת המגילה אבל
סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יקיים אלא בזמנה:
(כא) אפילו מתחילת החודש - דכתיב והחודש
אשר נהפך מיגון לשמחה וגו':
(כב) חוזר וקורא אותה ביום י"ד
- היינו בברכותיה דהא זמנה היא:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף ז
* יקראנה וכו' בלא ברכה - עיין בטור
כי יש מהראשונים דסברי שהאידנא דנתבטל הדין שבני כפרים יכולים להקדים ממילא אין קורין
שלא בי"ד בשום גווני: