גמ' מגילה דף לא.-לא:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 15:51 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 7:44
דקות
4. בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק
5. בראשי חדשים, הראשון קורא שלשה פסוקים
מפרשת צו
8. מה היו קוראין במעשה בראשית, ביום הראשון
קוראין בראשית ויהי רקיע, בשני יהי רקיע ויקוו
9. קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא
אחד קורא אותן מתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק של אחריהם
10. עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין
קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה יז
בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף
קרבן המקריב ביום ל הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני, וכן עד יום
השמיני, מ ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות עד סוף נ הסדר ומפטירין בשבת של חנוכה
בנרות ס זכריה, ואם היו שתי שבתות בחנוכה מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה,
ובשנייה בנרות שלמה, והקורא בענין חנוכה הוא שמפטיר בנביא, בפורים קורין בשחרית
ויבא עמלק.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפד
סעיף א
[א*] <א> קורין בקרבנות (א) הנשיאים
שבפרשת נשא, שלשה בכל יום; ומתחילין <ב> בברכת (ב) כהנים (וי"א
שמתחילין ביום כלות משה) (טור), (וכן אנו נוהגין), וקורא אותו (ג) עם כהן ולוי,
וישראל קורא ביום הראשון. (וי"א שהכהן קורא כל אותה הפרשה עד ביום הראשון,
והלוי והישראל קורין ביום הראשון) (מנהגים) (וכן נוהגין); ביום שני קורא כהן ביום
השני עד פר אחד בן בקר, ולוי עד ביום השלישי, וישראל חוזר וקורא: ביום השני, ועל
דרך זה בכל יום. הגה: וי"א שישראל קורא ביום שלאחריו, דהיינו ביום הג',
וכן בכל יום; וכן נוהגין (הגהות מיימוני פי"ח); ביום שמיני מתחילין: ביום (ד)
השמיני, וגומרין כל הסדר, וקורין פרשה ראשונה של בהעלותך (ונוהגים לסיים כן עשה את
המנורה) (מנהגים).
משנה ברורה סימן תרפד
(א) הנשיאים - משום שנגמר מלאכת המשכן
בכ"ה בכסליו:
(ב) כהנים - לפי שנעשה הנס ע"י כהנים:
(ג) עם כהן ולוי - כהן יקרא עד לפני המשכן או
עד לחנוכת המזבח והשאר יקראו לוי וישראל [א] אבל אותם שנהגו לקרות לכהן עד ואני
אברכם הוא מנהג בטעות וצריך לבטלו שהשלשה צריכין שיקראו בסדר היום וסדר היום הוא
פרשת נשיאים. ואחר הקריאה [ב] אומרים ח"ק. אם טעו וקראו ביום שני של חנוכה
פרשת נשיא ג' וכיוצא [ג] עלתה להם דאין קפידא בימים:
(ד) השמיני - כהן ולוי [ד] קורא בקרבנו של
גמליאל וישראל גומר וכו':
סעיף ב
בשבת שבחנוכה מוציאין ב' ספרים; באחד קורא
בפרשת (ה) השבוע, ובשני קורא (ו) בשל חנוכה, (ז) ומפטיר: רני ושמחי; ואם חלו בו ב'
שבתות, מפטיר בב' במלכים, בנרות דשלמה. הגה: ואם חל חתונה בשבת זו, (ח) מפטירין
א בשל חנוכה (מנהגים).
משנה ברורה סימן תרפד
(ה)
השבוע - שבעה קרואים לפחות [ה] ואומר ח"ק:
(ו) בשל חנוכה - ואם הוא יום א' של חנוכה
מתחיל מויהי ביום כלות [לבוש] המפטיר יקרא [ו] רק נשיא אחד דיום ההוא לבד וכן
בר"ח שבחנוכה קורים להרביעי רק נשיא אחד לבד של אותו היום דהיינו יום הששי
ואם ר"ח טבת שני ימים קורא ביום ב' דר"ח שהוא ז' דחנוכה נשיא הז' לבד:
(ז) ומפטיר רני ושמחי - על שם ראיתי והנה
מנורת זהב כולה:
(ח) מפטירין בשל חנוכה - ר"ל אף דבעלמא
המנהג בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא דחתן
כמבואר לעיל בסוף סי' תכ"ח מ"מ בשבת חנוכה בין בשבת ראשון בין בשבת שני
אין לדחות של חנוכה דפרסומי ניסא עדיף והנה המ"א הביא די"א דה"מ
בשבת ראשונה אבל אם איקלע חתן בשבת שניה מפטירין שוש אשיש ואין מפטירין בשל חנוכה
הואיל וכבר הפטירו בשל חנוכה בשבת ראשון [ז] אבל בא"ר כתב דמרמ"א משמע
דבין בשבת ראשון ובין בשני [ח] קורין רק של חנוכה לחוד וכן נוהגין:
סעיף ג
אם חל ר"ח טבת בשבת, מוציאין ג' ספרים
וקורין ו' (ט) בפרשת השבוע, ב ובשני קורא אחד (י) <ג> בשל ר"ח ומתחיל:
וביום השבת, ובג' קורא מפטיר בשל חנוכה (יא) ומפטיר: רני ושמחי; (יב) ואם חל
ר"ח בחול, מוציאין ב' ספרים וקורין באחד ג' בשל ר"ח, ובשני קורא אחד בשל
חנוכה. ואם טעה החזן (יג) וקרא ד' בשל ר"ח, אם לא הוציאו ספר ב' (יד) ג
א"צ לקרות יותר; אבל אם הוציאו ספר ב', (טו) משום פגמו צריך (טז) ד [ג] לקרות
ה' בשל חנוכה. הגה: * <ד> ואם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה (יז) ה צריך [ד]
להפסיק לקרות בשל ר"ח (אבודרהם הלכות ברכות); * (יח) ואם צריך לברך על קריאת
ר"ח, עי' לעיל סימן ק"מ.
משנה ברורה סימן תרפד
(ט)
בפרשת השבוע - וה"ה אם רוצים לקרות בה ז' או יותר מן ז' ג"כ שרי והעיקר
[ט] דבין כולם לא יפחות משבעה. כשגומר פרשת השביעי [י] מניחין הס"ת הב' ואין
אומרין קדיש רק מגביהין הראשונה וגוללין אותה ופושטין השניה וקורא בה וכשאומרין
קדיש על השניה מניחין השלישית אצלה:
(י) בשל ר"ח - דתדיר קודם:
(יא) ומפטיר רני ושמחי - דהא דתדיר קודם [יא]
היינו להקדים אבל לענין לדחות פרסומי ניסא עדיף ועוד דכיון דקורא בשל חנוכה
באחרונה יש להפטיר במאי דסליק מניה:
(יב) ואם חל ר"ח בחול - סדר קריאת התורה
בר"ח בחול. מתחיל פ' התמיד כהן עד רביעית ההין. לוי עד ונסכה. ישראל עד
ונסכו. והרביעי קורא בחנוכה [פמ"ג]:
(יג) וקרא ד' בשל ר"ח - וה"ה טעה
ונזדמן בשבת חנוכה:
(יד) א"צ לקרות יותר - דאין משגיחין
בחנוכה דר"ח עיקר ואפילו [יב] אם נזכרו בתחילת קריאת הרביעי אין לומר שרביעי
עצמו יקרא בס"ת זו בשל חנוכה קודם שיחתום בפרשת ר"ח דה"ל מדלג ואין
מדלגין בתורה בשני ענינין כדלעיל בסימן קמ"ד אלא מאחר שהרביעי התחיל לקרות
בשל ר"ח יחתום ויברך ויבוא חמישי אחריו ויקרא בס"ת השניה אם הוציאוה בשל
חנוכה:
(טו) משום פגמו - דמוטב לבטל הא דאמרינן
דבר"ח אין מוסיפין על ארבעה מלפגום הס"ת [ב"י]:
(טז) לקרות חמישי וכו' - ויאמר קדיש [יג]
אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי:
(יז) צריך להפסיק - עיין בט"ז שכתב דהאי
פסקא לאו דסמכא הוא ואין צריך להפסיק אלא קורא כהן בשל חנוכה ואח"כ יקרא
לאחרים בשל ר"ח ועיין בבה"ל שביררנו כל הפרטים שיש בזה:
(יח) ואם צריך לברך וכו' - עיין בבה"ל:
ביאור הלכה סימן תרפד
* ואם טעה והתחיל וכו' צריך להפסיק וכו' -
עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הט"ז דחולק ע"ז ופוסק דמכיון שהתחיל
לקרות בשל חנוכה צריך לגמור הכהן בשל חנוכה והנה בא"ר מצדד דאם לא קרא עדיין
ג' פסוקים בשל חנוכה יפסיק באמצע ויקרא בשל ר"ח [דאם קרא ג' פסוקים מודה לדעת
הט"ז דיברך הכהן ברכה אחרונה ויקראו לאחרים בשל ר"ח וא"צ לחזור
ולקרות של חנוכה] וכן מצדד קצת בספר מור וקציעה מ"מ הרבה אחרוני' [הבגדי ישע
והשולחן שלמה ובספר פני יצחק ס"ט והדה"ח והח"א] ומכללם גם
המ"א בסימן ק"מ בסופו הורו להלכה כדברי הט"ז דכיון שהתחיל בשל
חנוכה צריך לגמור הכהן בשל חנוכה בס"ת זו ואח"כ יקראו הג' בס"ת
אחרת בר"ח (ואף שבסימן זה פירש מ"א הטעם לדברי הרמ"א מ"מ
להלכה בודאי דעתו כמו שכתב שם) והתחלה נקרא משהתחיל לברך הברכה דהיינו שאמר ברוך
אתה ד' אבל אם לא התחיל לברך אף שנזדמן בידם אותה שהוא מתוקן לחנוכה אין לו לחוש
לזה לכו"ע ויגללוה ויקראו בס"ת אחרת שהוציאוה לשם ר"ח ואין כאן פגם
לס"ת זו כיון שיקראו בה אח"כ [אחרונים] ובר"ח טבת שחל בשבת שצריך
להוציא ג' ספרים ועניני חנוכה קורין בשלישית כנ"ל אם טעו וקראו בשני בשל
חנוכה ובשלישית בשל ר"ח מ"מ קורין ההפטרה בשל חנוכה משום פרסומי ניסא
[ח"א] וכעין זה מצדד גם הפמ"ג בסוף דבריו עי"ש ומ"מ בדיעבד אם
קראו הפטרה של ר"ח השמים כסאי יצאו [שם] מי שיש לו יא"צ בחנוכה לא יחשוב
לפי ימי החנוכה אלא לפי ימי החודש שהרי לפעמים ר"ח טבת יום א' ולפעמים שני
ימים:
* ואם צריך לברך וכו' ע"ל סימן ק"מ
- ר"ל דשם יש שני דיעות בזה ואחרונים כתבו שם דנוהגין למעשה כהדעה שסוברת
דצריך לברך וכן פסק בשערי אפרים דצריך לברך על קריאת ר"ח לפניה ולאחריה:
מלכים א פרק ז פסוק מט
וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ
מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת
וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה יז
בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן
המקריב ביום ל הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני, וכן עד יום השמיני,
מ ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות עד סוף נ הסדר ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות ס
זכריה, ואם היו שתי שבתות בחנוכה מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה, ובשנייה בנרות
שלמה, והקורא בענין חנוכה הוא שמפטיר בנביא, בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצג סעיף ד
* [ד*] מוציאין ס"ת וקורין בפרשת ויבא
(ט) עמלק, ואע"פ שאין בה אלא ט' פסוקים; כופלין פסוק אחרון כדי להשלים לעשרה
פסוקים. הגה: (י) <ד> ואין המנהג לכפול פסוק האחרון של הפרשה. (יא) קורין
המגילה ואח"כ סדר קדושה. הגה: כשיש מילה בפורים (יב) ג מלין התינוק קודם
קריאת המגילה (מהרי"ל ומנהגים).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
תרצג סעיף ד
(ט) עמלק - עד מדור דור ואומרים ח"ק:
(י) ואין המנהג לכפול - ואע"ג דקי"ל
אין פוחתין מעשרה פסוקים היכא דסליק ענינא שאני:
(יא) וקורין המגילה - ומברכין אחריה ברכת הרב
את ריבנו כדלעיל בסימן תרצ"ב וצריכין כולן לשמוע הברכה ויש מהמונים שאומרים
אז קדיש אחר סיום המגילה ואינו נכון:
(יב) מלין התינוק קודם וכו' - ואסמכתא לזה
דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וששון מרמז על מילה. והפר"ח כתב דיקדים
קריאת המגילה וכ"מ בביאור הגר"א דמתמה על הרמ"א בזה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצג
סעיף ד
* מוציאין ס"ת וכו' - הנה תוס' מגילה (דף
ד) כתבו דאין מחזיר הס"ת למקומו אלא יושב ואוחז בידו עד שקראו את המגילה
ובלבוש משמע דמחזיר הס"ת למקומו ואח"כ קורא המגילה וכ"כ בדה"ח
אח"כ מצאתי בבית מאיר וז"ל הנה יתר הפוסקים השמיטו דברי התוס' ש"מ
דלא ס"ל ויראה דהטעם משום דהאוחז הא ג"כ חייב לכוין לצאת שמיעת קריאת
המגילה כדאיתא סי' תר"צ סי"ד ואם יאחז ס"ת בידו יהא לבו על
הס"ת כדאיתא בסימן צ"ו לענין תפלה עכ"ל:
שמות פרק יז פסוק ח
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל
בִּרְפִידִם:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה ד
ובראשי חדשים, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת
צו, והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו כדי שישייר בפרשה
שלשה פסוקים, והשלישי קורא שלשה פסוקים ששייר השני עם וביום השבת, והרביעי קורא
ובראשי חדשיכם, ואם חל ראש חדש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית, באחד קורין
בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם, והמפטיר קורא ענין ראש חדש,
ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו, וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין ב חדשיכם
ומועדיכם שנאה נפשי, ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו
יהונתן מחר חדש.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תכג סעיף ב
וקורא הכהן ג' פסוקים שהם: וידבר, צו, ואמרת.
* (ב) ב <א> ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא את הכבש אחד, ועשירית האיפה.
וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. (ג) ורביעי קורא ובראשי חדשיכם, עד הסוף.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכג
סעיף ב
(ב) ולוי חוזר וקורא וכו' - הטעם מבואר בגמרא
משום דליכא בפרשה זו אלא ח' פסוקים וא"כ אם יקרא הלוי כדרכו ג' פסוקים לא
ישתייר בפרשה אלא ב' פסוקים וקיי"ל דאין משיירים ב' פסוקים לפני הפרשה
וכדלעיל ר"ס קל"ח וליכא למימר דלא ליקרו בפרשה זו אלא כהן ולוי והשלישי
והרביעי יקראו בפ' וביום השבת ובפ' דר"ח גם זה א"א דבפרשה דשבת ליכא אלא
ב' פסוקים וע"כ יהא צריך לסיים לשלישי באיזה פסוקים בפ' דר"ח ולפי מה
דקיי"ל דאין פוחתין בפרשה בפחות מג' פסוקים לא ישתייר בפ' דר"ח לפני
הרביעי אלא ב' פסוקים לפי שהיא כולה רק חמשה פסוקים וע"כ צריך לעשות
כנ"ל:
(ג) ורביעי קורא ובר"ח - ודעת הב"ח
ופר"ח שיותר טוב לסיים לשלישי עד וביום השבת והרביעי יקרא וביום השבת עד סוף
הקריאה אכן מפמ"ג משמע שעדיף לעשות כמנהגנו. ודע עוד דהגר"א חולק אעיקר
דינא דמחבר ולדעתו סדר הקריאה בר"ח הוא כן כהן קורא ג' פסוקים והלוי חמשה עד
סוף הפרשה והשלישי חוזר וקורא ג' פסוקים האחרונים בפרשה שקראו וקורא וביום השבת עד
פ' דר"ח והרביעי קורא בפ' דר"ח ועיין בביאור הלכה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכג
סעיף ב
* ולוי חוזר וקורא - עיין במ"ב דעת
הגר"א בזה ובאמת הרשב"א בחידושיו הקשה על הש"ס כפי פירוש המפרשים
דאמאי לא נעשה כמו שכתב הגר"א ונשאר בצ"ע משום דלא ניחא ליה לפרש דולג
אמעמדות וכ"פ הרמב"ן עיי"ש ודע עוד דמס' סופרים שהביא הגר"א
בזה כגרסתנו שהשני מסיים עד ונסכו ולפ"ז כתבו דלמס' סופרים נמי דולגים פסוק
אחד אלא דלמסכתא זו קאי הדילוג על השלישי ולהרמב"ן שם כפי פירושו במס' סופרים
נזכר שם ב' דיעות בזה דלדעה א' השלישי דולג ולדעה ב' לא משגחינן כלל בזה במקום
שא"א וע"כ מסיים השני עד ב' פסוקים שלבסוף הפרשה והשלישי קורא אותם
ומסיים עד ובר"ח והגר"א בהגהותיו שם גרס בענין אחר עיי"ש ומ"מ
למעשה נסיים במה שכתב הרמב"ן אחר שהרעיש על כל המפרשים שטעו וחידש דדולג
דש"ס קאי רק על מעמדות מסיים בזה הלשון אלא שאין ליגע במה שהונהג ע"פ
הגאונים וכ"ש בזה שאין כמנהג שלהם משום איסור וכבר שנינו אל ישנה אדם מפני
המחלוקת עכ"ל. ועיין בתשובות ח"ס סימן ק"א שהחזיק ג"כ מנהג
דידן וכן בתשובות משכנות יעקב סי' קי"ז:
במדבר פרק כח פסוק יא
וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה
לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה
שִׁבְעָה תְּמִימִם:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה ד
ובראשי חדשים, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת
צו, והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו כדי שישייר בפרשה
שלשה פסוקים, והשלישי קורא שלשה פסוקים ששייר השני עם וביום השבת, והרביעי קורא
ובראשי חדשיכם, ואם חל ראש חדש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית, באחד קורין
בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם, והמפטיר קורא ענין ראש חדש,
ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו, וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין ב חדשיכם
ומועדיכם שנאה נפשי, ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו
יהונתן מחר חדש.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תכה סעיף א
ראש חודש שחל להיות בשבת, ערבית שחרית ומנחה
מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה, (א) <א> ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא,
ומוציאין שני ספרים וקורין בא' (ב) שבעה בסדר היום, (ג) ובשני קורא מפטיר וביום
השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה, (ד) ומפטירין השמים כסאי, (ואם מזכיר של ראש
חודש ע"ל סימן רפ"ד ס"ב), חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת (ה)
שמפטירין עניה סוערה. הגה: (ו) א ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני
העיר ומנהגים) (ז) וכן נוהגין במדינות אלו. אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת,
מפטירין שמעו (אבודרהם ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים), <ב> וי"א השמים
כסאי (ח) ב [א] וכן עיקר במקום שאין מנהג, (ת"ה סימן י"ט ומנהגי
מהרא"ק). ואם אירע ר"ח בד' פרשיות, מפטירין בשל פרשה (מנהגים), ועיין
לקמן סימן תרפ"ה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכה
סעיף א
(א) ואינו מזכיר וכו' - שהרי כבר הזכיר שבת
בברכה רביעית:
(ב) שבעה בסדר היום - דלכתחלה [א] אין מפטיר
עולה למנין שבעה וכדלעיל סי' רפ"ב ס"ד:
(ג) ובשני קורא - ומניחין ספר שני [ב] אצל ספר
ראשון ואומר חצי קדיש על שניהם:
(ד) ומפטירין השמים וכו' - ששם נזכר מענין [ג]
ר"ח ואם שכח וקרא בהפטרה של שבוע קורא אחריה השמים כסאי ואם נזכר אחר שכבר
בירך ברכות אחרונות קורא אותה בלי ברכה:
(ה) שמפטירין עניה וכו' - מפני שאין לדלג ז'
דנחמתא עיין לקמן סי' תכ"ח ס"ח:
(ו) וי"א השמים וכו' - דבהפטרה זו יש בה
תרתי זכרון ר"ח ונחמות ירושלים:
(ז) וכן נוהגים - וכתבו האחרונים דאעפ"כ
אין לדלג אחת מז' דנחמתא וע"כ כשיפטירו בפ' תצא ברני עקרה יסיימו גם בעניה
סוערה הכתובה אחריה:
(ח) וכן עיקר במקום שאין מנהג - ועיין בביאור
הגר"א שדחה סברא זו מהלכה ופסק כדעה ראשונה דמפטירין שמעו:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה ד
ובראשי חדשים, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת
צו, והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו כדי שישייר בפרשה
שלשה פסוקים, והשלישי קורא שלשה פסוקים ששייר השני עם וביום השבת, והרביעי קורא
ובראשי חדשיכם, ואם חל ראש חדש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית, באחד קורין
בו סדר אותה שבת ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם, והמפטיר קורא ענין ראש חדש,
ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו, וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין ב חדשיכם
ומועדיכם שנאה נפשי, ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו
יהונתן מחר חדש.
שמואל א פרק כ פסוק יח
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ
וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ:
ישעיהו פרק א פסוק יד
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי
הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא:
ישעיהו פרק א פסוק כא
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה
מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
ויקרא פרק כו פסוק יד
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת
כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:
במדבר פרק יד פסוק יא
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה
יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר
עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ:
במדבר פרק יד פסוק כז
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר
הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה
מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה יח
בתשעה באב קורין בשחרית כי תוליד בנים
ומפטירין אסף אסיפם נאם יי', ובמנחה קורין ויחל משה כשאר ימי התעניות, ובשאר
התעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה, הראשון קורא ע ויחל
משה ארבע פסוקים, וקורא השני והשלישי מפסל לך עד אשר אני עושה עמך, ובתעניות
שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות כדי
שישובו העם ויכנע לבבם כשישמעו אותם.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף ד
(טז) ה אין אומרים [ו] תחנון (ולא סליחות)
(הגהות אשירי) בת"ב, ואין נופלים על פניהם (יז) <ו> משום דמקרי מועד. הגה:
וקורין בתורה כי תוליד בנים, ומפטירין בירמיה (יח) ו אסוף אסיפם. וכל הקדישים
שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מב"ה, אין אומרים תתקבל. ואין אומרים אל
ארך אפים (טור ומנהגים), (יט) ולא למנצח (מנהגים), (כ) ז ולא פטום הקטורת (מרדכי).
(כא) ואין צריך לשנות מקומו בתשעה באב.
דברים פרק ד פסוק כה
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים
וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל
וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:
ירמיהו פרק ח פסוק יג
אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְקֹוָק אֵין עֲנָבִים
בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם
יַעַבְרוּם:
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ו הלכה ו
ובמה היו קוראין במעשה בראשית, ביום הראשון
קוראין בראשית ויהי רקיע, בשני יהי רקיע ויקוו, בשלישי יקוו ויהיה מאורות, ברביעית
יהי מאורות וישרצו, בחמישי ישרצו ותוצא הארץ, בששי ותוצא הארץ ויכולו.
ירמיהו פרק לג פסוק כה
כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם
וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה יח
בתשעה באב קורין בשחרית כי תוליד בנים
ומפטירין אסף אסיפם נאם יי', ובמנחה קורין ויחל משה כשאר ימי התעניות, ובשאר
התעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו קורין בשחרית ומנחה, הראשון קורא ע ויחל
משה ארבע פסוקים, וקורא השני והשלישי מפסל לך עד אשר אני עושה עמך, ובתעניות
שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות כדי
שישובו העם ויכנע לבבם כשישמעו אותם.
טור אורח חיים סימן תקעט
כל יום ויום מז' תעניות האחרונות או שאר
תעניות שמתריעין בהם עושין כסדר הזה מוציאין התיבה לרחבה של עיר וכל העם מתכנסין
ומתכסין בשקים ונותנין אפר מקלה ע"ג התיבה וע"ג ס"ת להגדיל הבכייה
כדי שיכנעו לבם ואחד מן העם נוטל אפר ונותן בראש הנשיא וראש אב ב"ד במקום
הנחת תפילין ואח"כ כל אחד ואחד נותן על ראשו ואח"כ מעמידין ביניהם זקן
שהוא חכם לא היה שם זקן שהוא חכם מעמידין זקן או חכם אין שם לא זה ולא זה מעמידין
החכם שביניהם ואומר לפניהם דברים המשברין את הלב כגון אחינו לא שק ותענית גורמין
אלא תשובה ומעשים טובים גורמין שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר וירא ה' את שקם ואת
תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו איש מדרכו הרעה ובקבלה הוא אומר וקרעו
לבבכם ואל בגדיכם ומוסיף בעניינים אלו כפי כחו עד שיכנעו לבם וישובו בתשובה
ואח"כ עומדין להתפלל ואם היה אותו שאומר לפניהם דברים כבושין בקי וראוי
להתפלל עומד להתפלל ואם לאו מעמידין ש"צ וראוי ואיזהו ראוי זה הרגיל בתפלה
ובכל הברכות ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ויש לו טיפול ואין לו במה לפרנס ויש
לו יגיעה בשדה ושפל ברך ופרקו נאה ומרוצה לעם ולא יהא בעל עבירות ולא יצא עליו שם
רע בילדותו ויש לו נעימה וקולו ערב והרמב"ם ז"ל הוסיף בו ולא יהא בבניו
ובבני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה ויוצאין לבה"ק להתחנן כלומר
הרי אנו כמתים אם לא תרחם עלינו ובסידור הגאונים מסדר זה אחר קריאת הספר לפי שאז
נתקבצו כל העם וזה סידורו יתחיל אשר יצר וזמירות של שבת עד ואראהו בישועתי ואומר
אלו המזמורים תפלה לדוד שמעה ה' צדק (תהלים יז) לדוד אליך ה' נפשי אשא לדוד משכיל
אשרי נשוי פשע בבא אליו נתן הנביא לך דומיה תהלה רצית ה' ארצך לדוד הטה ה' אזנך
ענני לדוד ברכי נפשי את ה' ברכי נפשי את ה' הללויה הללו עבדי ה' (קיג) שיר המעלות
אל ה' בצרתה לי שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (קכא) אליך נשאתי את עיני (קכג) לולי
ה' שהיה לנו (קכד) ממעמקים קראתיך ה' הלל הגדול וב"ש וכדי שלא יעבור זמן
ק"ש טוב לומר אלו המזמורים בין יוצר למנחה ולא יאמרו בשחרית אלא זמירות של
חול וב"ש וישתבח ויוצר עד גאל ישראל ויתפללו היחידים י"ח ברכות וענינו
בש"ת ויחזיר ש"צ התפלה אבות וגבורות וקדושת השם אתה חונן השיבנו וסלח
לנו ויאמר כל הסליחות והוידויין וידוי גדול בכללם ויאמר כשחטאו ישראל במדבר
ובתכלית הוידוים יאמר עזרא הסופר וכו' ראה בענינו וכו' ענינו ה' ענינו וכו' עד כי
אתה ה' עונה ומציל פודה ומרחם בכל עת צרה וצוקה וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת
החסד והשבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקידה שעקד את יצחק בנו
על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך
על מדותיך וישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך מי שענה לא"א בהר המוריה הוא
יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל ועונים אמן ותוקעין
תר"ת ויעבור ויאמר היום יבואונו חסדיך עם רחמיך היום הרק עלינו מי גשמים אם
כבנים אם כעבדים אם כבנים וכו' אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל
היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי
מעללי איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא
תכלים לנצח כל החוסים בך וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך
עליהם את מי המבול ככתוב בתורתך ויזכור אלהים את נח וגומר וכל פסוקי הזכרונות
אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי
שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומנחלתך וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר
שהבטחתנו בתורתך ע"י משה עבדך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם
מארץ מצרים וגומר מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול
צעקתכם ביום הזה בא"י זוכר הנשכחות ותוקעין תרועה ותקיעה ותרועה ויעבור ויאמר
היום גשם נדבות תניף אלהים היום מלא מים פלג אלהים היום תכין מטובתך לעני אלהים אם
כבנים וכו' אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם וגומר כמו שהוא בתפלת
ר"ה עד והלך בסערות תימן ויריעו העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול
השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעלו העם העירה איש נגדו וילכדו
העיר ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם
והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם וזכור לנו ה' אלהינו
זכותו של יהושע עבדך היום ורחם עלינו למען שמך מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה
אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תרועה ותוקע תקיעה ותרועה ותקיעה
ויעבור ויאמר היום אל תזכור לנו עונות ענושה היום אל תשים שמיך כנחושה היום זכור
לנו ברית אבות שלשה אם כבנים וכו' שיר המעלות אל ה' בצרתה לי עד סוף המזמור אנא ה'
אלהינו זכור לנו היום זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו למען שמך מי שענה את שמואל
במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע צעקה ותוקעין
תר"ת ויעבור ויאמר היום ענינו בגשמי רצון ברכה ונדבה וטובה היום עננו אל נערץ
בסוד קדושים רבה היום ענינו ופתח לנו אוצרך הטוב אם כבנים וכו' שיר למעלות אשא עיני
וגומר עד סוף המזמור אנא ה' אלהינו זכור לנו היום זכותו של אליהו נביאך ורחם עלינו
למען שמך מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה
בא"י ש"ת ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה ויעבור ויאמר היום מטר משמיך גשם על
פני האדמה היום תעלה איד מן האדמה והשקה את כל פני האדמה היום תבשר ברחמים אל
תיראי אדמה אם כבנים וגומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' וגומר אנא ה' אלהינו זכור
לנו היום זכותו של יונה נביאך ורחם עלינו למען שמך מי שענה את יונה במעי הדגה הוא
יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה ותוקע תרועה תקיעה
תרועה ויעבור ויאמר היום העתר לעם שופכים לב כמים היום רוח אדמה לא שבעה מים היום
הבא ברכה עם גולת המים אם כבנים וכו' תפלה לעני כי יעטוף וגומר אנא ה' אלהינו זכור
לנו זכותו של דוד עבדך משיחך ושלמה בנו מלכא ורחם עלינו למען שמך מי שענה לדוד
ולשלמה בנו ירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י מרחם על
הארץ ותוקע תקיעה תרועה תקיעה ויעבור ויאמר היום רצה תפלתנו לשום שארית בארץ היום
גשם אל יכלה לרוות הארץ היום הפר כעסך עמנו ומטובך תשבע הארץ אם כבנים וכו' רפאנו
ה' וכו' ושמע קולנו ה' אלהינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו ומלפניך מלכנו ריקם אל
תשיבנו ועננו בורא עולם במדת רחמיך בחר בעמו ישראל להודיע גדלו והדרת כבודו
ש"ת תן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו
מברכותך ומעושר מתנת ידיך שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל
מיני פורענות ועשה לה תקוה ואחרית שלום חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתה ופירותיה
וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה וחיים ושובע ושלום כשנים הטובות והסר ממנו דבר וחרב
ורעב וחיה רעה ושבי וביזה ויצר הרע וחולאים רעים וקשים ומאורעות רעות וקשות וגזור
עלינו גזירות טובות מלפניך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים וקבל
ברחמים וברצון את תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה בא"י ש"ת רצה ומודים
וברכת כהנים וקדיש עד למעל' ופזמוני' ותוכחות ופתיחות וסליחות כולם עד בדיל שמך
רבא ויאמר תחינה ומיושב אם עוננו ענו בנו וקדיש עד למעלה ופזמונים ותוכחות
ומוציאין ס"ת וקורין בפ' אם בחקותי כהן עד וישבתם לבטח לוי עד והקימותי את
בריתי אתכם שלישי והוא המפטיר עד סוף הקללות עד בהר סיני ביד משה קדיש עד למעלה
ויקרא המפטיר על דברי הבצרות ויברך ברכות ראשונות ואחרונות עד מגן דוד ויקראנה
בניגון הפטרת ט"ב ויאמר מצלאין אנחנא ונדרוש מי שראוי לדרוש וקדיש דרבנן
ויחזור ספר תורה למקומו ויאמר קדיש תתקבל לך דומיה לקדיש וסליחות ואם ירצה יתחיל
תילים ויקרא קצת כמו שקורין בליל י"ה או יותר עד זמן המנחה: מנחה אשרי וקדיש
עד למעלה אא"א ויוציא ס"ת וקורין ויחל כהן לוי ומפטיר וקדיש עד למעלה
ויפטיר שובה ויתפללו היחידים כמו ביוצר ויחזור ש"צ התפלה כמו ביוצר וידויין
וז' ברכות ובלבד שיאמר ואישי ישראל שא"א ברכת כהנים במנחה תחינה ומיושב אם
עונינו ענו בנו קדיש ותתקבל ומזמור שיר לך דומיה תהלה קדיש עד לעילא פזמונים
סליחות ותילים עד שעת נעילה: נעילה קדיש עד למעלה וש"ץ יזכיר הקהל לומר מה
אנו ויתפללו היחידים י"ח ברכות ועננו בש"ת ואחר המברך את עמו ישראל
בשלום יאמר וידוי מה נאמר לפניך יושב מרום עד אתה יודע מה אנו וכו' עד מוחל וסולח
ויחזור ש"צ התפלה עד סלח לנו וכו' הוידויין אשמנו וכו' לעינינו וכו' מה אנו
אתה הבדלת אנוש וכו' עד ואם יצדק מה יתן לך ואומר ואתה ברחמיך הרבים ויעבור עזרא
הסופר ראה בעניינו וז' ברכות כמו ביוצר רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש
תתקבל תענו ותעתרו מן השמים תקובל צעקתכם ותשמע תפלתכם ואח"כ תפלת ערבית:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה ז
קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא אחד
קורא אותן מתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק של אחריהם, וקללות שבמשנה תורה אם רצה
לפסוק בהן פוסק וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן אלא אחד קורא אותן.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח סעיף ו
קללות שבתורת כהנים (טו) <ה> אין
מפסיקין בהם, אלא אחד קורא כולם (טז) ומתחילין * (יז) ח בפסוקים [ז] שלפניהם
ומסיים בפסוקים שלאחריהם; אבל קללות שבמשנה תורה (יח) יכולין להפסיק בהם,
ואע"פ כן נהגו שלא להפסיק בהם. (וכן נוהגין שלא לקרות אחד * בשמו לעלות אלא
קורין (יט) מי שירצה).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח
סעיף ו
(טו) אין מפסיקין בהם - וסמכוה זה אקרא דמשלי
דכתיב מוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ואם היה זה הקורא מפסיק בהן והיו
צריכין לקרות אחר היה נראה כאלו קץ זה בתוכחת הש"י:
(טז) ומתחילין וכו' - דאחז"ל שאמר
הקב"ה אינו בדין שיהיו בני מברכוני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל
בדבר אחד ויסיים בדבר אחד ויוכל לברך תחלה וסוף עכ"ל ומשום זה לבד היה די
שיתחיל בפסוק אחד מלפני התוכחה ופסוק אחד אחר התוכחה אלא מפני דקי"ל דאין
מתחילין בפרשה פחות מג"פ וכן אין מסיימין סמוך לפרשה פחות מג"פ לכך צריך
להתחיל ג"פ מקודם התוכחה וכן ג"פ אחר התוכחה (וזהו בפרשת בחוקותי שיש שם
ג"פ קודם כלות הפרשה ובפרשת תבא [ט] די בפסוק אחד אלה דברי הברית שמסתיים בזה
הפרשה):
(יז) בפסוקים שלפניהם - ובמקום שנוהגים שהרב
אב"ד יהיה שלישי אפילו בפרשת בחוקותי וא"כ שוב לא ישאר להתחיל ג"פ
מקודם קריאת התוכחה [י] יש להתחיל עוד הפעם לקרות ג"פ למפרע אך נכון הדבר
שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת. מהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה
דדוקא השמש ששוכרין אותו לזה אין קפידא. ומ"מ אם קראוהו בודאי צריך לעלות
(דמי שקראוהו לעלות לס"ת ואינו עולה גורם שיתקצרו ימיו) ולא יארע לו שום דבר
רע [יא] דכיון שעולה משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע. ובהרבה מקומות
נוהגין שהש"ץ הקורא בעצמו עולה ונכון הוא ואפילו אם הוא כהן יכול לקרות [יב]
מתחלת פרשת בחוקותי עד אחר התוכחה ומנין הקרואים ישלים משם והלאה ובפרשת תבא יצמצם
שישתלם מנין הקרואים עד שם והוא יהיה אחרון ועיין בבה"ל:
(יח) יכולין להפסיק בהם - שהם אינן חמורות
כ"כ שנאמרו [יג] רק בלשון יחיד ומשה מפי עצמו אמרו שהרי במשנה תורה כתיב ידבק
ה' בך ישלח ה' בך [שאף שהכל היה ע"י צווי השי"ת כמו שנאמר בסוף הפרשה
אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל וגו' עכ"ז בשעה שאמרן
היה מפי עצמו] משא"כ בתו"כ הדברות נאמרו מפי הגבורה כי שכינה היתה מדברת
מתוך גרונו של משה [יד] שהרי אמרו בלשון משלחו ונתתי והפקדתי והשלכתי מי שהיכולת
בידו לעשות כך:
(יט) מי שירצה - דשמא לא ירצה לעלות אותו
שיקראוהו ויבוא לקוץ בתוכחות ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח
סעיף ו
* בפסוקים שלפניהם - עיין מ"ב מש"כ
לענין קריאת התוכחה והנה ראיתי שערוריה בענין זה בין ההמון שיש מקומות מן הישובים
שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה בשבת זו וכמה רעות עושין אחד שאין
מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה מימות מרע"ה וגם על מה שאמר הכתוב מוסר
ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו וגם הוא טעות מעקרו דכי מפני שאין קוראין בתורה
ואין רוצין להביט בתוכחה בטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה ואדרבה ח"ו. ודומה
זה הדבר לאחד שהתרו בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא בורות ופחתים וענה להם
אני אינני ירא מן הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה על עיני שלא אראה אותם ואפילו כי
אפול חלילה לא ילעיגו ממני מפני שהיו עיני מכוסים ולא ראיתי אותם האם יש שטות גדול
מזה אדרבה כל מה שמסגיר יותר עיניו היא הסיבה הגורמת להזיק לנפשו ויהיה ללעג
ולבזיון ח"ו לכל והנמשל מובן. ואני דן אותם לכ"ז מפני שיראין שלא יבוא
לאינצויי ח"ו אצל ס"ת שזה יאמר ע"ז שיעלה לתוכחה וזה על זה אבל הלא
יש עצה גם לזה שהש"ץ הקורא בעצמו יעלה לתורה לפרשה זה ובזה אין שום חשש כלל
לכו"ע ואפילו אם הוא כהן ג"כ יש עצה כמו שכתבתי במ"ב. ואפילו אם
הסדרה בהר בחוקותי הם מחוברות ג"כ יש עצה לכהן שעד פסוק וישבתם לבטח בארצכם
יהיה ששה קרואים [ואף שהרגילות תמיד להתחבר השני סדרות בפרשה רביעי אין קפידא בדבר
כידוע] כי יחבר למי שיעלה לתורה לששי פרשת בהר עם פרשת בחוקותי עד לבטח בארצכם
כנ"ל ומן פסוק ונתתי שלום בארץ עד את בריתי אתכם יקרא לשביעי ומן ואכלתם ישן
נושן עד סוף סדר בחוקותי יקרא הש"ץ הכהן בעצמו בתור אחרון:
* בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה - הנה לכאורה
משמע מלשון זה שיאמר יעמוד מי שירצה אבל לא נהירא לחדש ענין כזה שאין לזה טעם וגם
אין נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחלה מי ירצה לעלות או יבטיחו ליתן דבר מה למי
שדחיקא ליה שעתא ויקראוהו בשמו ונ"ל דאה"נ קאמר רמ"א דלא יקראו סתם
לאחד בשמו שיעלה אלא למי שידעו מתחלה שיתרצה לעלות וכמו שכתבנו והגם דהלשון קצת
דחוק מ"מ הכונה כמו שכתבנו וכן משמע בד"מ בסימן זה ולעיל בסימן
קל"ט ע"ש ומדברי המחה"ש משמע לכאורה שמפרש כמו שכתבנו מתחלה ולא
נהירא:
משלי פרק ג פסוק יא
מוּסַר יְקֹוָק בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל
תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג
הלכה ב
עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר
ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, והמנהג א הפשוט שיהו קוראין במדבר
סיני קודם עצרת, ואתחנן אחר תשעה באב, אתם נצבים קודם ראש השנה, צו את אהרן קודם
הפסח בשנה פשוטה, לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין כגון אשה כי תזריע וזאת
תהיה תורת המצורע, אם בחקותי עם בהר סיני וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן
הסדרים בעונתן.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח סעיף ד
לעולם קורין * צו את אהרן קודם פסח בפשוטה,
ומצורע במעוברת, חוץ (ו) ג מבה"ח מעוברת (וה"ש מעוברת) שקורין אחרי מות
קודם הפסח. * ולעולם קורין פרשת * ד במדבר סיני קודם עצרת, * תשעה באב קודם
ואתחנן, אתם נצבים קודם ר"ה. ולכן כשר"ה (ז) ביום ב"ג, שיש שתי
שבתות בין ר"ה לסוכות, צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ר"ה
לצום כפור, והאזינו בין צום כפור לסוכות; וסימן: (ח) ב"ג ה המלך (דניאל א, ה)
פת וילך. אבל (ט) כשר"ה ביום ה"ו, אז אין בין ר"ה לסוכות אלא שבת
אחת שקורין בה האזינו, אז וילך עם נצבים קודם ר"ה, וסי' לפשוטה: (י) ו
<ג> פקדו ופסחו, ולמעוברת: סגרו ופסחו, מנו ועצרו, צומו וצלו, קומו ותקעו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח
סעיף ד
(ו) מבה"ח מעוברת - הוא סימן שהה"א
מורה שיום ר"ה היה חל ביום ה' והחי"ת מורה שאותה השנה היתה חסרה
[ר"ל שחשוון וכסלו היו שניהם חסרים] ורמ"א מוסיף וה"ש מעוברת וזה
ג"כ סימנא שהה"א מורה על יום ר"ה שחל ביום ה"א והשי"ן
מורה שאותה השנה היתה שלמה [דהיינו שחשוון וכסלו היו מלאים] ור"ל [ו] כשחל
ר"ה ביום ה' והשנה היתה מעוברת בין שאלו החדשים שלמים או חסרים קורין פרשת נח
בר"ח חשוון וממילא ניתוסף שבת אחת לקריאה וע"כ קורין פרשת אחרי קודם
הפסח:
(ז) ביום ב"ג - ר"ל שחל יום א' של
ר"ה ביום ב' או ביום ג':
(ח) בג המלך פת וילך - פי' המלך היינו
ר"ה שאומרים המלך המשפט כשחל ביום ב' או ג' פת וילך מלשון פתות אותה פתים
שמחלקים נצבים וילך לשתים:
(ט) כשר"ה ביום ה"ז - כצ"ל.
וכן איתא בטור ובספרי ש"ע ישנים ור"ל שחל יום א' של ר"ה ביום ה' או
ביום ז' דביום וי"ו א"א לחול כנ"ל:
(י) פקדו ופסחו - פקדו לשון צוו כלומר צו
קורין סמוך לפסח. סגרו לשון מצורע מוסגר. מנו ועצרו פי' במדבר שהוא מנין בני ישראל
קודם עצרת. צומו היינו ט"ב וצלו היינו ואתחנן. קומו ותקעו היינו נצבים קודם
תקיעת ר"ה. כשחל יום א' של פסח בשבת דאז בני א"י שעושין פסח רק שבעה
ימים קורין בשבת שאחריו פ' שמיני וא"כ ממילא יותר להם בשנה שבת אחת בלי סדרה
וע"כ יש מפרידין אפילו בשנה פשוטה תזריע ומצורע ויש מפרידין בהר ובחוקותי ואם
היא מעוברת מפרידין גם מטות ומסעי [מהרי"ט ומ"א]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכח
סעיף ד
* צו קודם פסח - מפני שבצו מדבר מהגעלת כלים
לענין נותר קדשים והגעלת כלים מחמץ למוד מקדשים וגם במעוברת שקורין מצורע קודם פסח
דכתיב בה וכלי חרש ישבר שהוא כעין הגעלת כלים [א"ר בשם אבודרהם]:
* ולעולם קורין וכו' קודם עצרת - כדי שלעולם
תפסיק בפרשה הזאת בין פ' בחוקותי שיש בה קללות התוכחה ובין חג השבועות שהוא יום
הדין על פירות האילן שלא קראו הקללות סמוך ליום הדין ויהיה לו פתחון פה לשטן לקטרג
ח"ו [לבוש]:
* במדבר סיני קודם עצרת - ולפעמים אף פרשת נשא
קודם עצרת כגון שאותה השנה היתה מעוברת וחל ר"ה ביום ה' שקורין פרשת אחרי מות
קודם חג הפסח [ובין שהשנה ההיא היו חשוון וכסלו מלאים או חסרים] ואז קורין פרשת
נשא קודם עצרת כן מבואר בפוסקים ואעתיק לפני הקורא מביאור הגר"א שידע איזה
פרשיות מחוברות ואיזה נפרדות. סימן לפרשיות המחוברות. ויקהל ופקודי. תזריע ומצורע.
אחרי מות וקדושים. בהר בחקותי. לעולם מחוברות בשנה פשוטה וחלוקות במעוברת חוץ
מה"ש [דהיינו שר"ה חל ביום ה' והיא שלמה דהיינו שחשוון וכסלו היו מלאים]
שאז אף בפשוטה מתחלקין ויקהל פקודי משום שניתוסף שבת אחת קודם לפסח. וחוקת ובלק
אינן מחוברין אלא כשחל שבועות בשבת שניתוסף פרשה א' [שהלא ביו"ט אין קורין
פרשת השבוע] וזהו בין בפשוטה ובין במעוברת. ומטות ומסעי אינן נפרדין אלא כשהשנה
מעוברת וחל ר"ה ביום ה' ובין כשהשנה שלמה או חסרה שאז קורין אחרי מות קודם
פסח ונשא קודם עצרת וחסר פרשה אחת מפרידין מטות ומסעי, ונצבים וילך אינן נפרדין
אלא כשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' כמ"ש בשו"ע [ואין חילוק בזה בין
מעוברת לפשוטה ובין שלמה לחסרה]. עוד אעתיק לפני הקורא בקיצור מביאור הגר"א
עקרי הכללים לקביעות החדשים. והוא. כשר"ה חל ביום ראשון ביום ג' אז הולך
לעולם כל החדשים כסדרן [אחד מלא ואחד חסר דהיינו תשרי מלא וחשון חסר כסלו מלא וטבת
חסר שבט מלא אדר חסר וכו' עד סוף השנה] בין בפשוטה ובין במעוברת [אכן במעוברת גם
אדר הראשון מלא כמבואר בפוסקים] וכשחל היום ראשון של ר"ה ביום שני או ביום
זיי"ן א"א להיות השני חדשים [דהיינו חשוון וכסליו] כסדרן אלא פעמים
שניהם מלאים או שניהם חסרים בין כשהשנה פשוטה או מעוברת. וכן כשחל יום ראשון של
ר"ה ביום ה' והיתה אותה השנה מעוברת ג"כ א"א להיות אלו השני חדשים
כסדרן אלא פעמים ששניהם מלאים או שניהם חסרים. וכשחל יום ראשון של ר"ה ביום
ה' בשנה פשוטה א"א להיות אז שנה חסרה [דהיינו שאלו השני חדשים יהיו שניהם
חסרין אלא פעמים שחשוון חסר וכסלו מלא ופעמים ששניהם מלאים] הרי ז' מיני קביעות
בשנה פשוטה [ב' חסרה ב' שלמה ג' כסדרן ה' כסדרן ה' שלמה ז' חסרה ז' שלמה] וז' מיני
קביעות בשנה מעוברת [ב' חסרה ב' שלמה ג' כסדרן ה' חסרה ה' שלמה ז' חסרה ז' שלמה]
ועוד נתנו סימן יום א' של שבועות הוא יום א' של חנוכה [שאחריו] וסימן כי נר מצוה
ותורה אור אם לא כשהשנה שלמה דאז יום ב' של שבועות הוא יום א' של חנוכה [וכ"כ
המ"א]. ויום א' של חנוכה הוא יום פורים וזהו דוקא כשהשנה היא פשוטה וחסרה עכ"ל
הגר"א וככל אלו הכללים מוכח ג"כ בלבוש עי"ש:
* ט"ב קודם - והטעם כדי שיקראו בה בפרשת
דברים שהיא מתוכחותיו של משה קודם ט"ב כדי להפטיר בה בחזון שהיא תוכחות ישעיה
על חורבן ואתם נצבים קודם ר"ה מפני שיש בה מעניני תשובה [גז"ש]:
מלכים א פרק יב פסוק כג
אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ
יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר: