גמ' מגילה דף לא: - לב.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 20:44 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 13:44
דקות
1. מקום
שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה
2. הקורא
פותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך
3. בימה
שהיו עושים למלך, אין בה קדושת ארון, אלא קדושת בהכ"נ
4. הגולל
ס"ת, יעמידנו כנגד התפר, כדי שאם יקרע, יקרע התפר
5. הגולל
ס"ת, גולל מבחוץ; וכשהוא מהדקו, מהדקו מבפנים
6. אסור
לאחוז ס"ת ערום, בלא מטפחת
7. מוטב
תגלל המטפחת סביב הס"ת ולא יגלל הס"ת כשכורכו במטפחת
8. משה תיקן להם
לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ג
מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם
קוראין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, כיצד שבת ראשונה קורין בשחרית בסדר בראשית
במנחה קורין אלה תולדות נח עשרה פסוקים או יותר, וכן בשני ובחמישי, וכן לשבת הבאה בשחרית
מתחילין מאלה תולדות נח וקורא עד סוף הסדר, ועל דרך זו קורין כל השנה, ומפטירין בכל
שבת ושבת בנביא מעין שקרא בתורה.
טור אורח חיים סימן
רצב
סדר מנחה אומר ש"צ אשרי
ובא לציון וקדיש ואומר פסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון ע"פ המדרש ישיחו בי יושבי
שער ונגינות שותי שכר וכתיב בתריה ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו' אמר דוד לפני הקב"ה
רבש"ע אע"פ ששתינו ואני תפלתי לך ה' ובספרד נוהגין לכפלו ואין נוהגין כן
באשכנז ובצרפת ומוציאין ס"ת כדאיתא בירושלמי עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין
בתורה בשבת במנחה ובשני ובחמישי ותנן בפ' הקורא את המגילה (כא א) בשבת במנחה ובשני
ובחמישי קורין ג' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא וקורין י'
פסוקים מפרשה הבאה דתניא במגילה בפרק בני העיר (לא א) במקום שפוסקין שבת שחרית שם קורין
במנחה במנחה שם קורין בב' בב' שם קורין בה' דברי ר"מ רבי יהודה אומר במקום שפוסקין
בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמישי ולשבת הבאה והרי הלכתא ומתפללין שלש ראשונות
ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע אתה אחד וכו' ויש בו נ"ד תיבות כמו שיש בפרשת
זכור את יום השבת לקדשו עד ויקדשהו. מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ א איתא במדרש ג' מעידין
זה על זה הקב"ה ישראל ושבת הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה ישראל
ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות
ועל פי זה נתקן אתה אחד ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח משה אתה אחד
ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות אתה
קדשת כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא
בשבת ניתנה תורה ואתה אחד כנגד שבת של עתיד ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של
צדקתך וכתב רב שלום הטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה וגם נהגו
שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין מזה הטעם נמי הנהיג
ר"ת שלא לקבוע אז סעודה ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה שעה ומה שאומרים צדקתך
בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש ונוהגים באשכנז כשאין תחנה ביום ראשון שאין
אומרים בשבת צדקתך ונוהגים באשכנז לומר תחלה צדקתך צדק לעולם ואחריו וצדקתך אלהים ואחריו
צדקתך כהררי אל ובספרד אומרים תחלה צדקתך כהררי אל ואחריו וצדקתך אלהים ואחריו צדקתך
צדק לעולם וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בס' תהלים ונוהגין באשכנז לומר פרקי אבות
במנחה וכ"כ רב עמרם ובספרד אומרים אותם בשחרית. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל
במ"ש שתים של חול מבדיל בראשונה שיש להקדים אותה שזמנה עתה ואינו מבדיל בשנייה
שהיא לתשלומין של שבת ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה שנייה עלתה לו ראשונה לא
עלתה לו דכיון דלא מבדיל בראשונה גלי דעתי' שכיון בראשונה לשם תשלומין ובשנייה משום
חובתו ואין לו להקדים אותה של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל פעם שלישית בשביל אותה
של תשלומין ואם הבדיל בשניהם או לא הבדיל בשום אחת מהם יצא וה"מ בטעה ולא התפלל
מנחה כלל אבל אם טעה והתפלל י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת כתב ר"י אע"פ
שלא יצא באותה תפלה ואילו נזכר מבע"י היה צריך להתפלל ז' ברכות אפ"ה לא יתפלל
במ"ש שתים כיון שכבר התפלל י"ח ברכות וחכמי פרובינצא היו אומרים כיון שלא
יצא ידי חובתו באותה תפלה הוי כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתים לערב וכתב א"א
ז"ל והדבר מוכרע לכך היה אומר ה"ר יונה שהנכון לצאת ידי ספק ולהתפלל אותה
לערב בתורת נדבה ואין צריך לחדש בה דבר דכיון שמתפלל אותה מספק אין לך חידוש גדול מזה:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ה
כל אחד ואחד מן הקורין פותח
א ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו ב את יי' המבורך ג וכל
העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר
בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה, וכל העם עונין אמן,
ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר
נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה.
בית יוסף אורח חיים
סימן קלט
ד (א) וכל הקורין מברכין לפניה ולאחריה. בריש פרק הקורא את המגילה עומד (כא:)
תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה היינו
טעמא דתיקנו רבנן גזירה משום הנכנסים והיוצאים:
ופותח הספר קודם שיברך ואח"כ
יברך דתניא פותח ורואה וכו'. בסוף פרק בני העיר (לב.) ומפרש בגמרא שם דטעמא דרבי מאיר
כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ורבי יהודה סבר שהכל יודעים שאין ברכות כתובות בתורה
ולפיכך אינו צריך לגלול קודם שיברך והלכה כרבי יהודה וכן פסק הרמב"ם (תפלה פי"ב
ה"ה) ואף על פי כן כתב שלאחר שקרא גולל ואח"כ מברך וכמו שכתב רבינו ותמה
הר"ן (יא: סוף דיבור ראשון) עליו ולי נראה דטעמא משום דסבירא ליה דעד כאן לא פליג
רבי יהודה אלא בתחלה דלרבי מאיר צריך לגלול ולברך ואח"כ לפתוח ולקרות וטריחא מילתא
הילכך לא צריך לרבי יהודה אבל בסוף שאין טורח יותר גולל ואח"כ מברך:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קלט סעיף ד
(יד) <ג> כל הקורים (טו)
ה מברכים לפניה ולאחריה, ו ופותח הספר קודם שיברך * (טז) <ד> ורואה הפסוק שצריך
להתחיל בו (יז) ואחר כך יברך; <ה> ולאחר שקרא, ז גולל ומברך. (הגה: ובשעה שמברך
ברכה ראשונה (יח) יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו); ונראה לי
דיהפוך פניו לצד (יט) ח שמאלו).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף ד
(יד) כל הקורין וכו' - אף דמדינא
לא היה צריך לברך כ"א הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה והאמצעיים יוצאין
בברכתן ואעפ"כ תקינו רבנן משום הנכנסין והיוצאין באמצע הקריאה [שלא ישמעו ברכת
הפותח והחותם ויאמרו שקוראין בתורה בלי ברכה] שכל אחד ואחד מהעולין יברך בתחלה וסוף
כמו שנהוג היום:
(טו) מברכין לפניה ולאחריה
- הנה לאחריה שהיא ברכת אשר נתן לכו"ע דרבנן ולפניה שהיא ברכת אשר בחר יש דעות
בין הפוסקים אם היא ד"ת או דרבנן וה"מ כשלא בירך עדיין ברכת התורה אבל אם
בירך כבר ברכת התורה לכו"ע היא דרבנן שנתקנה משום כבוד הצבור כמ"ש ס"ח.
אם טעה בברכת התורה ופתח אשר נתן לנו במקום אשר בחר אם נזכר קודם שאמר השם מהחתימה
[דהיינו נותן התורה] יתחיל מאשר בחר בנו ואם כבר אמר בא"י אף שעדיין לא אמר נותן
התורה יסיים אותה הברכה ולאחר הקריאה יאמר אשר בחר בנו [דה"ח]. עוד כתב שם אם
אמר ברכה הראשונה כראוי ובברכה השניה טעה והתחיל אשר בחר בנו אם נזכר טרם אמרו בא"י
נותן התורה יתחיל מאשר נתן לנו אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר בא"י נותן התורה יתחיל
עוד הפעם מתחלת הברכה ואם נזכר לאחר בא"י קודם נותן התורה יאמר מיד אמ"ה
אשר נתן לנו וכו':
(טז) ורואה הפסוק - כדי שידע
על מה הוא מברך:
(יז) ואח"כ יברך - ר"ל
שאין צריך לגלול הס"ת בשעת ברכתו וליכא למיחש שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והוא
מברך מן הספר דהכל יודעין שאין ברכות כתובות בס"ת. ודוקא בברכה ראשונה לא חששו
לזה משום טרחא דצבורא שיצטרכו להמתין עד שיחזיר ויפתח אבל בברכה אחרונה דליכא טעם זה
וגם דבלא"ה צריך לגלול הס"ת בין גברא לגברא בודאי עדיף יותר שיגלול קודם
הברכה וזהו שמסיים המחבר דלאחר שקורא גולל ומברך:
(יח) יהפוך פניו וכו' - סבירא
ליה דכיון דבזה ליכא טרחא דצבורא טוב לחוש גם בברכה ראשונה לחשש שלא יאמרו ברכות כתובות
בתורה וכמו שכתבנו כעין זה בסקי"ז:
(יט) שמאלו - דהוא ימין הקב"ה
העומד לנגדו וכנ"ל סימן קכ"ג מיהו יש אחרונים שכתבו דהפיכת פניו אינו נכון
דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מסלק פניו ממנו ויותר
טוב להעצים עיניו שלא להסתכל בס"ת בשעת ברכה ועיין בבה"ל. יש נוהגין לשחות
ולהשתחות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה וכתב הא"ר דעכ"פ לא ישחה גם בסוף
הברכה דאז יהיה נראה כאלו מוסיף על השחיות שתקנו חכמים דאסור וכמו שכתוב לעיל בסימן
קי"ג:
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף ד
* ורואה הפסוק שצריך להתחיל
בו וכו' - עיין במ"ב ד"ה ואח"כ יברך ודע שיש פוסקים שסוברים דאם רוצה
לגלול ואח"כ לברך עדיף טפי אלא דהלכה כר' יהודה שאינו מחוייב לעשות כן ועפ"ז
נוהגין איזה מקומות שרואין וגוללין ואח"כ מברכין ונהרא נהרא ופשטיה [אחרונים]:
רמב"ם הלכות
תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ד
תיק שהוכן לספר תורה והונח בו
וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא
שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא
כשיבלו או כשישברו נגנזין, אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר, והלוחות
שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה, וכן * רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין
לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן
ספר תורה או חומש. +/השגת הראב"ד/ אבל הבימות שעומד עליהם שליח ציבור ואוחז
הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן משום קדושה. כתב הראב"ד ז"ל
/א"א/ אין דעתי נוחה מזה הפירוש, ושמעתי הלוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליהם
בשעת שימוש, ומה שאמרו שאין בהם קדושה כלומר שאין בהם קדושת תשמיש ספר תורה אבל יש
להן קדושת בית הכנסת והכי איתא בירושלמי עכ"ל.+
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קנד סעיף ז
הבימה (פי' מקום גבוה), כגון
בימה שהיו עושים (לב) למלך, אין בה קדושת ארון, אלא קדושת בהכ"נ.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קנד סעיף ז
(לב) למלך - שהיה קורא בתורה
עליו בזמן הקהל וה"ה בימה שלנו שעומד עליו האוחז הס"ת:
שולחן ערוך יורה
דעה סימן רפב סעיף יד
הבימות שעומד עליהם האוחז הספר,
אין בהם קדושת ס"ת לב] אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת.
ביאור הגר"א
על שולחן ערוך יורה דעה סימן רפב סעיף יד
[לב] אבל כו'. ירושלמי שם ר'
יהודה בשם שמואל בימה ולווחין אין בהם משום קדושת ארון ויש בהם משום קדושת בה"כ
אנגלין אי כו' ויש כו':
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה כד
כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ
וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע, מקום שמוציאין ספר
תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא
ספר תורה וילוו ב אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קמז סעיף ג
הגולל ס"ת, יעמידנו כנגד
התפר, כדי שאם יקרע, יקרע התפר.
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה כד
כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ
וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע, מקום שמוציאין ספר
תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא
ספר תורה וילוו ב אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו.
בית יוסף אורח חיים
סימן קמז
ז אמר רבי תנחום אמר ריב"ל אין המפטיר מתחיל עד שיגלל הספר. בפרק
ואלו נאמרין (לט:) ופירש רש"י כדי שלא יהא הגולל טרוד וכו' וזה לשון ארחות חיים
(הל' קרה"ת אות מו) לא יהיה פותח המפטיר עד שיגלול הגולל הספר פירוש שיתחיל לגוללו
ויש מפרשים עד שיגלול שיהיה נסגר ויעתיקו החזן מהבימה למקום שיושב שם כשגוללין אותו
עכ"ל.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קמז סעיף ד
הגולל ס"ת, גולל מבחוץ;
וכשהוא מהדקו, מהדקו מבפנים. הגה: (טז) <ג> פירוש כשהספר עומד לפניו, יהיה
הכתב נגד פניו (יז) ז ויתחיל לגלול מבחוץ, ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת בפנים,
שכשיבא לקרות בו ימצא ההדוק בפנים ולא יצטרך להפך הס"ת (טור והרא"ש סוף פ'
בני העיר); (יח) ונראה דכל זה מיירי כשאחד עושה כל הגלילה, אבל עכשיו שנוהגים שהאחד
מגביה ואחד גולל, הכתב יהיה נגד המגביה, וכן נוהגים כי הוא (יט) עיקר הגולל והאוחז
הס"ת.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קמז סעיף ד
(טז) פי' כשהספר וכו' - היינו
דלא נטעה לפרש מה שאמרו גוללו מבחוץ דכשהוא אוחז בעמודי הס"ת להראות הכתב לעם
יצמצם לאחזה באופן שיהיה אחוריה נגדו וממילא בעת שירצה לעשות גלילה ג"כ תהיה הגלילה
רק מאחורי הספר כי אין הכתב נגד פניו ועל כן קמ"ל דלא כן הוא דאף שמצוה להראות
הכתב לעם כדאיתא במסכת סופרים אפ"ה צריך להיות הכתב נגד פניו של האוחז הס"ת
כן בעת הגבהה וכן בעת הגלילה דכיון שהוא עוסק בס"ת כבוד התורה הוא להיות הכתב
נגד פניו ומה שאמרו גוללו מבחוץ היינו דהתחלת הגלילה יהיה מבחוץ כאשר נבאר בס"ק
שאחר זה:
(יז) ויתחיל לגלול - פי' תחלת
הנחת המטפחת על הס"ת לגללה יהיה מבחוץ ועיין במחצית השקל שמצדד לומר דזהו דוקא
לפי מה שמסיק הרמ"א דמיירי כשבעל ההגבהה עושה ג"כ הגלילה וע"כ חיישינן
שאם יתחיל הגלילה מצד פנים יש לחוש ח"ו שתפול הס"ת לצד חוץ [משא"כ כשמתחיל
מבחוץ דא"א שתפול לחוץ דהא מחזיקו במפה שמתחיל לגלול סביבו] אבל לפי מנהגנו שאחד
מגביה והשני גולל דליכא למיחש כ"כ שתפול דכיון שבעל הגלילה עומד לפני הס"ת
א"א שתפול מהרה ולא ירגיש אפשר דאם ירצה יוכל להתחיל לגללה מצד פנים וכן מנהגנו
שאין מקפידין בזה:
(יח) ונראה דכ"ז מיירי
וכו' - אשמועינן דלא נימא דזה שכתבו שהכתב יהיה נגד פניו והיינו נגד פני הגולל כונתם
היכא דאחד מגביה ואחד גולל שצריך להיות הכתב נגד פני הגולל דוקא מחמת שהוא עסוק בה
אז [ואחורי הכתב לצד האוחז הס"ת] לזה כתב דלא כן הוא דבזמנם היה המנהג שאחד עשה
ההגבהה וגם הגלילה וע"כ איתרמי אז ממילא שהכתב היה נגד פני הגולל אבל באמת היכא
דאחד מגביה ואחד גולל יהיה הכתב נגד המגביה לבד כי הוא עיקרו של הגלילה שהוא אוחז הס"ת
בידו:
(יט) עיקר הגולל - משמע שהגבהה
היא יותר מצוה מגלילה וע"כ מי שנותנין לו ס"ת להגביה ולגלול וא"א לו
לעשות שתיהן יגביה ויתן לאחר לגלול אבל אם כיבדו אותו להושטת המעיל ולגלול הגלילה עדיפא
דהיא עיקר המצוה ויתן לאחר להושיט:
בית יוסף אורח חיים
סימן קמז
א אסור לאחזו ס"ת בלא מטפחת דא"ר פרנך א"ר יוחנן כל האוחז
ס"ת ערום וכו'. בסוף פרק בני העיר (לב.) וכתבו התוספות (ד"ה בלא) בלא אותה
מצוה יש מפרשים מצות אחיזה וקשה פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש
ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ס"ת ערום וקרא בו אין לו שכר
מן הקריאה וכן אחזו לגללו או להגיהו וכן כתב הרא"ש ז"ל (סי' יב): וכתב המרדכי
(מגילה סי' תתלד) כל האוחז ס"ת ערום נראה לי דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא
הסיח דעתו לא קפדינן ע"כ ואפשר שעל זה סומכים האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום
בשעה שמגביהים אותו להראות הכתב לעם ומיהו מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (שבת סי' יט) דאפילו
סמוך לנטילה קאמר וכתוב עוד שם דלאו דוקא ס"ת אלא הוא הדין לשאר כתבי הקדש דאסור
ליגע בהם בלא מטפחת:
אמר רבי שפטיה א"ר יוחנן
עשרה שקראו בתורה וכו' עד נוטל שכר כולם. שם. וכתב הר"ן (יא: ד"ה עשרה) אע"פ
שאין קורין בתורה אלא שבעה כיון שאין קורין בתורה בפחות מעשרה נקט עשרה ויש מי שכתב
דמהא משמע שהגדול שבעשרה גולל אע"פ שלא קרא דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר כנגד
כולם ע"כ. ונראה שלדברי הפירוש השני שכתב רבינו בשם העיטור (הל' הלל צו.) גדול
שבקוראים קאמר בדוקא:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קמז סעיף א
(א) <א> אסור לאחוז (ב)
ס"ת ערום, בלא מטפחת. הגה: וי"א דה"ה (ג) שאר א כתבי קודש (אגודה
ותוס' פ"ק דשבת), (ד) ולא נהגו כן, * וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו; ובס"ת,
אפי' בכהאי גוונא אסור (ד"ע אגודה). (ה) <ב> גדול (ו) ב שבאותם שקראו
בתורה, (ז) גוללו; (ח) ג ורגילים לקנותו בדמים יקרים, לחבב המצוה. הגה: י"א
(ט) אם המעיל בצד אחד פשתן ובצד אחד משי, צריך להפך ד המשי לצד הספר ולגלול (מרדכי
סוף מגילה), (י) ולא נהגו כן (ב"י סי' קנ"ג). ואין לגלול (יא) במפה הקרועה,
אם יש לו אחר (מהרי"ל). (יב) ואין לעשות (יג) מפות לס"ת (יד) ה מדברים ישנים
שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט, וע"ל סי' קנ"ג (אגודה מס' מנחות ותשובת מהרי"ל
סי' קי"ד וב"י ורשב"ץ).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קמז סעיף א
(א) אסור לאחוז וכו' - בגמרא
אמרינן דעבור זה נקבר ערום ממצוה זו דהיינו שאין לו שכר של אותה מצוה והכונה שאם אחז
וקרא בו אין לו שכר מקריאה וכן אם אחזו לגוללו או להגיהו. ואפילו נגיעה בעלמא בידו
לס"ת ערומה אסור. וכ"ז דוקא כשאין צורך אבל כשיש צורך לתיקון הס"ת לתפור
קצת ולדבק בדבק מטלית וכדומה היכא דלא אפשר רשאי [פמ"ג] ומ"מ טוב שיטול ידיו
תחלה אבל כשאין צורך אפילו בנטילת ידים יש להחמיר כמו שמסיים הרמ"א:
(ב) ס"ת ערום - אם לא ע"י
בגד המפסיק וע"כ בעת שגוללים הס"ת קודם קריאה או בשעת הגבהה שלפעמים נמשכים
יריעות הס"ת ובכדי להשוות היריעה אוחזים בראשי היריעות למשוך אותם למעלה או למטה
כדי שיהיה שוה מבחוץ אזי צריך ליזהר שלא יאחוז ביריעות ביד ערומה אלא צריך הפסקת טלית
או מטפחת להפסיק בין ידיו ליריעות הס"ת ובעמודי הס"ת יכול לאחוז בלא מטפחת
ויש מחמירין וכורכין עמודי הס"ת בקצוות הטלית בשעת הגבהה ובמקום שלא נהגו הכל
לעשות כן אף מי שרוצה לדקדק בזה יעשה בדעת שלא ירגישו בזה בני אדם משום יוהרא:
(ג) שאר כתבי קודש - ודוקא כשכתובים
אשורית על הקלף ובדיו כס"ת אבל ספרים שלנו שאין נכתבים באופן זה לכו"ע מותר
ואפילו קודם נטילה ומיהו דוקא בסתם ידים אבל כשידע שנגע במקום הטינופת יש להחמיר:
(ד) ולא נהגו כן - היינו אף
באותן שכתובין אשורית ועל הקלף כדין כגון מגילה ג"כ נהגו העולם להקל ומסיים הרמ"א
דבזה טוב להחמיר אם לא נטל ידיו ר"ל שהם סתם ידים וחוששין שמא נגע במקום המטונף
אבל כשנטל ידיו אין להחמיר בזה ובס"ת אפילו בכה"ג שנטל ידיו ג"כ אסור
ליגע בה בלי מטפחת:
(ה) גדול וכו' - ואיתא בגמרא
דהגולל [והוא מה שאנו קורין היום הגבהה שהוא עיקר הגולל] נוטל שכר כנגד כולן ולכך כדאי
שהגדול יהיה מכובד במצוה זו כדי שהוא יקבל השכר:
(ו) שבאותם שקראו - ויש פוסקים
דהגדול שבביהכ"נ גולל אע"פ שלא קרא בתורה [מ"א] וכן פסק הגר"א
בביאורו וכן פשט המנהג כהיום שאין מחפשין אחר מי שקרא בתורה:
(ז) גוללו - זהו מעיקר הדין
ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה ומכבדים אף לאנשים בינונים משום דרכי שלום. ואם יש שני יא"צ
ביום אחד ואחד עלה לתורה יש לכבד השני בהגבהה. ומצות גלילה אף כי רבה היא נהגו לכבד
אף לקטנים שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה בכדי לחנכם במצות. [שערי אפרים] עוד
כתב שם שאין הסגן רשאי לכבד במצות הגבהה למי שידיו רותתין הרבה או לזקן ותש כח שידוע
שהוא מגביהו לשבת מיד כי אין לו כח להחזיקה זמן מה כלפי העם שיוכלו להסתכל היטב וגם
האיש ההוא צריך למנוע נפשו מזה ע"ש:
(ח) ורגילים לקנותו - היינו
אף דמצד הדין הגדול קודם למצוה זו כהיום משום חבוב המצוה רגילין לקנותו בדמים יקרים
ואין להקפיד בזה והוא קודם להגדול [מ"א ועיין בא"ר מה שכתב בזה] ואם לא נמצא
בביהכ"נ מי שקנה והגבאים מכבדים להישר בעיניהם בודאי ראוי להגבאים לכבד לגדול.
ונוהגין למכור הוצאות והכנסות משום ברב עם הדרת מלך:
(ט) אם המעיל וכו' - היינו המעיל
התחתון שהוא המפה דאלו המעיל העליון לכו"ע אין להפכו וטעם בכ"ז דבעינן לכתחלה
לעשות דומיא דארון שהיה מבפנים מצופה זהב:
(י) ולא נהגו כן - הנה המ"א
כתב דמ"מ לכתחלה טוב לנהוג כן ובביאור הגר"א הסכים להשו"ע דאותה דעה
אין לה עיקר וע"כ יש שכתבו דבעל נפש יעשה מפה משני צדדים בשוה ואף שפשתן באמצע
נמי שרי דומיא דארון שהיה מצופה זהב מבית ומבחוץ ועץ באמצע. מפות ומטפחות וכן הפרוסות
על השלחן אסור מכלאים אבל פרוכות ומה שמניחין בארון ואין יוצא עם הס"ת מותר של
כלאים [פמ"ג]:
(יא) במפה הקרועה - וה"ה
המעיל שעליה ואפילו הן חדשים דלאו כבוד ותפארת הוא לס"ת:
(יב) ואין לעשות וכו' - שאין
זה דרך כבוד אך בדיעבד אם עשאן מצדד הא"ר שאין לאסור ומיהו עכ"פ זה ודאי
שאם עשאו ונשתמש בהן לקדושה אסור להוריד ולעשות מהן תשמיש דתשמיש:
(יג) מפות לס"ת - וה"ה
לכל תשמישי קדושה שאין נעשין מדברים שנשתמש בהן מתחלה לצורך הדיוט כמבואר לקמן בסימן
קנ"ג סכ"א בלשון המחבר וכ"כ האחרונים אבל לתשמישי מצוה כגון כיס לטלית
מותר ובספר בית הלל וא"ר הסכימו דאפילו טלית עצמו מותר מיהו מתשמיש מגונה כגון
מכנסים וכדומה נראה דאין לעשות [פמ"ג]. כתב הט"ז ביו"ד סימן רפ"ב
דוקא תשמיש קדושה אסור אבל תשמיש דתשמיש שרי והמ"א מפקפק בזה ובצירוף עוד סניף
בודאי אין להחמיר בזה. כתב המ"א דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן לקדושה אבל אם
שינה צורתן ועשה מהן דבר אחר שרי וכ"כ העולת תמיד והחות יאיר ואף דיש מחמירין
גם בזה העולם נוהגין להקל:
(יד) מדברים ישנים - משמע מזה
דאם עדיין לא נשתמש בהן שרי ואף דבמ"א מצדד דאפילו בחדשים כל שנעשו לצורך הדיוט
אסור הנוהג להקל אין למחות בידו דכן משמע מכמה אחרונים.
ביאור הלכה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קמז סעיף א
* וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו
ובס"ת אפילו וכו' - וטעם הדבר דהמרדכי בשם הראבי"ה מיקל אפילו בס"ת
לאחוז ערום כשנטל ידיו ולא הסיח דעתו משמירתן וכן משמע ברשב"א שבת דף י"ד
ודעת התוספות שם ע"ב לאיסור וכן הוא דעת האגודה וכ"כ הריטב"א במגילה
דף ז' בהדיא דאף בשאר כתבי קודש אסור לאוחזן ערום ומטמא הידים אף לאחר נטילה לכן בכתבי
קודש דבלא"ה אין הדבר ברור שצריך להחמיר בזה דהתוספות שם בדף י"ד ד"ה
האוחז כתבו דקצת משמע וכו' [ובשו"ת רדב"ז ח"ב סימן תשע"א מבואר
דאין כתבי הקודש בכלל ס"ת לענין זה] ע"כ הכריע הרמ"א דבכתבי קודש וע"י
נטילה יש לסמוך אמרדכי וסייעתו להקל [מגן גבורים ע"ש]:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יח
בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא
ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות
לפני חכם גדול ישראל, וכל מי שהוא ק גדול מחברו בחכמה קודם לקרות, והאחרון שגולל ספר
תורה נוטל שכר כנגד הכל, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור.
רמב"ם הלכות
תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ו
לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו
ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון
בתוך התיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא,
ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום, ה ואסור לישב על מטה שספר תורה ו עליה. +/השגת
הראב"ד/ ולא יאחוז כו' עד עליה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ ואם היה
מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי עכ"ל.+
שולחן ערוך יורה
דעה סימן רפב סעיף ד
לא יאחוז אדם ס"ת ויכנס
בו לבית הכסא או לבית המרחץ ו או לבית הקברות, אע"פ שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו,
(ד) ולא יקרא בו יג] עד שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות יד] או מבית הכסא. ז (ה)
ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחות.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קמז סעיף ה
מוטב תגלל המטפחת סביב הס"ת
(כ) ח ולא יגלל הס"ת כשכורכו במטפחת.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קמז סעיף ה
(כ) ולא יגלול - פי' שלא יאחוז
המפה בידו ויגלול הס"ת סביבו דאינו כבוד לתורה:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ח
מפסיקין למועדות וליום הכפורים
וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו,
ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד, ומה הן קורין, בפסח בפרשת מועדות שבתורת
כהנים, וכבר נהגו העם לקרות ביום ראשון ה משכו וקחו לכם ומפטירין בפסח גלגל, וביום
טוב שני שור או כשב ומפטירין בפסח יאשיהו, בשלישי קדש לי כל בכור, ברביעי אם כסף תלוה,
בחמישי פסל לך, בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ביום טוב אחרון ויהי בשלח עד
סוף השירה עד כי אני ה' רופאך ומפטירין וידבר דוד, ובשמיני ו כל הבכור ומפטירין עוד
היום.