גמ' מגילה דף ב:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 17 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 21
דקות
1)הכפרים הנראים עמהם, אפי' אינם סמוכים, כגון שהם בהר; או
שסמוכים להם, אפי' אינם נראים עמהם
3)כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד
ובט"ו ובליליהון, ולא יברך כי אם בי"ד
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה י
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר
אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו, ואם לא היה
בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם, וכרך וכל הסמוך ל לו
וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בחמשה עשר.
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה
פרק א הלכה י
וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם
אין ביניהם יותר מאלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו. כך מצאתי הנוסחא בספרי
רבינו ונראה ממנה דאפילו נראה עמו אם רחוק יותר מאלפים אמה אינו ככרך, ואני תמה
בזה שהרי שנינו פ"ק (דף ב':) אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו
נדון ככרך ועד כמה אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ואחר מכן (דף ג':) אמרו גופא
אמר ר' יהושע כרך וכל הסמוך לו וכו' תנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ
שאינו סמוך ופירשו נראה אע"פ שאינו סמוך דיתבא בראש ההר, סמוך ואינו נראה
ביושבת בנחל ע"כ בגמרא. וכיון שכן דבר פשוט הוא שאין שיעור מיל לנראה
שא"כ היינו סמוך והכרח גמור הוא לפרש האי ועד כמה אסמוך בלחוד אבל אנראה כל
זמן שהוא נראה וכן פירש"י ז"ל ופשוט הוא. ואני תמה לפי לשון רבינו למה
הוזכר נראה שהרי אם אין ביניהם יותר ממיל שהוא אלפים אמה הרי הוא סמוך ואפילו אין
נראה עמו דינו כמוהו ואם רחוק יותר אפילו נראה עמו אין נדון כמוהו, ובאמת שגם בהלכות
היה להם לבאר זה ולא הביאו אלא מימרא שהזכרתי ראשונה אלא שסמכו להם על מ"ש
דהכרח הוא לפרש דעד כמה אסמוך לו בלבד קאי דאי לא למה הוזכר נראה עמו. ונ"ל
שעיקר הנוסחא בדברי רבינו כרך וכל הנראה עמו וכל הסמוך לו אם אין ביניהם וכו', ואם
אין ביניהם לא קאי אלא אסמוך בלבד וזה דבר מוכרח בגמרא:
בית יוסף אורח חיים סימן תרפח
ב וכן הכפרים הסמוכים להם אפילו אינם
נראים עמהם וכו'. בפרק קמא דמגילה (ב:) אמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל
הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריה מיל ובתר הכי (ג:) תנא סמוך
אף על פי שאינו נראה נראה אף על פי שאינו סמוך בשלמא נראה אף על פי שאינו סמוך
משכחת לה כגון דיתבא בראש ההר אלא סמוך אף על פי שאינו נראה היכי משכחת לה אמר רבי
ירמיה ביושבת בנחל ומשמע דשיעור מיל לא איתמר אלא לסמוך ואינו נראה אבל נראה אפילו
רחוק כמה נדון ככרך: ויש לתמוה על לשון רבינו שנראה שהוא סובר דשיעור מיל שאמרו
קאי גם לנראה אף על פי שאינו סמוך אם כן למה הוזכר נראה שאם אין ביניהם יותר ממיל
הרי הוא סמוך ואף על פי שאינו נראה עמו הרי דינו כמוהו ואם הוא רחוק יותר אף על פי
שנראה עמו הא אמרת דאין נדון כמוהו. והרמב"ם (פ"א ה"י) כתב כדברי
רבינו ותמה עליו הרב המגיד והעלה שעיקר הנוסחא בדבריו היא כרך וכל הנראה עמו וכל
הסמוך לו אם אין ביניהם יותר על אלפים הרי זה ככרך וקורין בחמשה עשר דהשתא אם אין
ביניהם לא קאי אלא אסמוך בלבד וזה דבר מוכרח בגמרא עכ"ל ודוחק גם כן לשבש נוסחת
רבינו ומיהו אפשר לדחוק ולומר דובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל דקאמר לא קאי אלא
ארישא דהיינו הסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם אבל אסיפא דהיינו נראים עמהם לא
קאי דהא בהדיא קאמר בהו אפילו אינם סמוכים ועוד יש לומר שהרמב"ם ורבינו
מפרשים דכי בעי ועד כמה לאו אסמוך בעי דסמוך משתמע סמוך ממש דהיינו בתוך עיבורה של
עיר אלא אנראה בעי דאין סברא לומר שאפילו רחוק כמה פרסאות מן הכרך לפי שהוא נראה
מן הכרך יהא נדון כמוהו: אבל הר"ן (ב. ד"ה אמר) כתב יש מפרשים דנראה
וסמוך דקאמר היינו דמתחשב מתחומי העיר והכי דייק לישנא דקאמר נראה אף על פי וכו'
ולא קאמר רואין אותו מן העיר מיהו הא והא נמי איתא דרואין אותו מן העיר בעינן אי
נמי אפשר דכי אמרינן ועד כמה אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריה מיל אכולה מילתא מהדר
בין לנראה עמו בין לסמוך ומכל מקום אינו נראה שאם היה רחוק כמה פרסאות מפני שרואין
אותו מן הכרך יהא נדון ככרך עכ"ל: והשתא לפי מה שכתב דאפשר דכי יהבינן שיעורא
דמיל קאי גם לנראה עמו קשה דאם כן נראה עמו למה הזכיר דאם אין ביניהם יותר ממיל אף
על פי שאינו נראה עמו נדון ככרך וכמו שכתבתי וצריך לדחוק ולומר דכי בעי ועד כמה
בין אסמוך בין אנראה קאי וכי אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריה מיל קאי אתרווייהו ומיהו
הא כדאיתא והא כדאיתא דבאינו נראה משחינן המיל במדת הליכה בקרקע ובנראה דהיינו
יושבת בראש ההר לא משחינן המיל בקרקע אלא על ידי שנותנין החבל מעיר לעיר באויר ואם
אין במשך אותו חבל יותר ממיל נדון ככרך דהשתא הוי טובא טפי ממיל במדת הקרקע:
וביאור דברי הר"ן כך הם יש מפרשים דנראה וסמוך דקאמר היינו דמתחשב מתחומי
העיר כלומר שכפר זה נחשב מכלל תחום אותו כרך אבל אם אינו נחשב מתחום אותו כרך אף
על פי שהוא נראה מן הכרך וגם אינו רחוק ממנו מיל אינו נדון ככרך וכשהוא נחשב מתחום
אותו כרך אם הוא סמוך דהיינו שהוא בתוך מיל או אם הוא נראה אף על פי שהוא רחוק
ממיל כיון דנחשב מתחומי הכרך נדון ככרך אי נמי אפשר דכי אמרינן ועד כמה אכולה
מילתא מהדר וכו' כלומר דגם בנראה עמו בעינן שלא יהא רחוק ממנו יותר ממיל אבל לומר
כשהוא רחוק כמה פרסאות עד שאינו נחשב מתחומי העיר שאם נראה מהכרך יהא נדון כמוהו
זה דבר שאינו נראה לאמרו וזהו שכתב ומכל מקום אינו נראה שאם היה רחוק כמה פרסאות
מפני שרואים אותו מן הכרך יהא נדון ככרך:
ומ"ש רבינו ואפילו הכרך אינה
מוקפת חומה עתה אם היתה מוקפת בימי יהושע קורין בחמשה עשר. פשוט בפרק קמא דמגילה
(ב:) וכבר נתבאר טעמו של דבר שהוא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח סעיף
ב
וכן (ה) הכפרים הנראים עמהם, אפי'
אינם סמוכים, כגון שהם בהר; * או שסמוכים להם, אפי' אינם נראים עמהם, כגון שהם
בעמק, (ו) ג <ג> ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל. ובשושן אע"פ שאינה
מוקפת חומה מימות יהושע, קורין בט"ו (ז) הואיל ונעשה בו הנס.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ב
(ה) הכפרים - וה"ה עיירות
[נ"ח וכ"כ במאירי]:
(ו) ובלבד שלא יהיו וכו' - זה [ה] קאי
אדסמיך ליה דהיינו שהיה סמוך אבל נראה אפילו רחוק יותר ממיל הוי ככרך [ו]
וי"א דבנראה ג"כ אינו נחשב לכרך [ז] אא"כ שאינו רחוק יותר ממיל:
(ז) הואיל ונעשה בו נס - שהם נחו
בט"ו כדכתיב בקרא:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ב
* או שסמוכין להם - כפר הסמוך לכרך
שהיו קורין בט"ו ונהיה הכרך שמם יקראו בי"ד [דבר משה] כרך של עכו"ם
שאין בו ישראל כלל ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו. אם בכרך קראו
בי"ד וט"ו מספק הכפרים הנראים וסמוכים קוראין בי"ד [בר"י]:
ויקרא פרק כה
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית
מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה
גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת
לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר <לא> לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת
לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:
(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין
לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל
יֵצֵא:
רש"י ויקרא פרק כה
(כט) בית מושב עיר חומה - בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון:
והיתה גאלתו - לפי שנאמר בשדה שיכול
לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה, הוצרך
לפרש בזה שהוא חלוף, שאם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, ולאחר מכאן אינו גואלה:
והיתה גאלתו - של בית:
ימים - ימי שנה שלימה קרויים ימים,
וכן (בראשית כד נה) תשב הנערה אתנו ימים:
(ל) וקם הבית וגו' לצמיתת - יצא מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה:
אשר לא חמה - לו קרינן, אמרו רז"ל
אף על פי שאין לו עכשיו, הואיל והיתה לו קודם לכן. ועיר נקבה היא והוצרך לכתוב לה,
אלא מתוך שצריך לכתוב לא בפנים, תקנו לו במסורת, זה נופל על זה:
לא יצא ביבל - אמר רב ספרא אם פגע
בו יובל בתוך שנתו לא יצא:
(לא) ובתי החצרים - כתרגומו פצחין, עיירות פתוחות מאין חומה. ויש הרבה בספר
יהושע (יהושע יג כח) הערים וחצריהם, (בראשית כה טז) בחצריהם ובטירותם:
על שדה הארץ יחשב - הרי הן כשדות הנגאלים
עד היובל ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו:
גאלה תהיה לו - מיד אם ירצה. ובזה
יפה כחו מכח שדות, שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים:
וביבל יצא - בחנם:
רמב"ם הלכות שמיטה
ויובל פרק יב הלכה טו
אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת
כיבוש הארץ, כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת
עתה הרי היא כבתי החצרים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אף ע"פ שאינה מוקפת
עתה הרי היא כמוקפת, וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע כיון
שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא
שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו
בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי
חומה ונתחייבו במעשר. +/השגת הראב"ד/ אין סומכין אלא על חומה וכו' עד הרי היא
כמוקפת. א"א חדוש גדול אני רואה בכאן דהוא סבר קדושת יהושע לא קידשה לעתיד לבא
והדר אמר אע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ר"ל שהקדושה הראשונה לא בטלה
עד שבטלה הארץ חידוש גדול הוא זה ואין סומכין עליו שהראשונות בטלו משבטלה הארץ אע"פ
שחומתה קיימת ואם נפלה חומתן מיד בטלה קדושתן.+
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה ד
איזה הוא זמן קריאתה זמנים הרבה תקנו
לה חכמים שנאמר +אסתר ט'+ בזמניהם, ואלו הן זמני קריאתה, כל מדינה שהיתה מוקפת חומה
בימי יהושע בן נון בין בארץ בין בחוצה לארץ אע"פ שאין לה עכשיו חומה קורין בחמשה
עשר באדר ומדינה זו היא הנקראת כרך, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע ואע"פ
שהיא מוקפת עתה קוראין בארבעה עשר ומדינה זו היא הנקראת עיר.
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה ח
כפר שאין נכנסין בו בשני ובחמישי אין
קוראין אותה אלא בארבעה עשר, ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי
הצבור הרי היא ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה, ואם אין בעיר עשרה בני אדם תקנתו
קלקלתו והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בארבעה עשר. +/השגת הראב"ד/ ואם
אין בעיר עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו והרי הן כאנשי עיר גדולה ואין קורין אלא בארבעה
עשר. א"א (כתב) [זה בירוש' (פ"א ה"ד) מצא] אותו ואין לו טעם ואולי מפני
שאינו לא כפר ולא כלום והם אמרו כפרים מקדימין, וכן אמרו (סנהדרין טו) מאימתי נעשית
עיר הנדחת משהיו בה מעשרה ועד מאה ופירשו בירושלמי (שם /סנהדרין/ פ"י ה"ו)
עיר לא כפר עיר לא כרך, יותר ממאה כרך הוא, עשרה כפר הוא, פחות מעשרה לא עיר ולא כפר,
וכל זה אינו מספיק דלעולם אימא לך עשרה ופחות מעשרה כפר הוא.+
טור אורח חיים סימן תרפח
מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג
בי"ד בט"ו והאידנא אינה נקראת אלא בי"ד אלא שהכרכים המוקפים חומה
מימות יהושע בן נון קורין בט"ו אפילו אם הם בח"ל וכן הכפרים הסמוכים להן
אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק או שנראין עמהם אפי' אינם סמוכין כגון שהם בהר'
ובלבד שלא יהו רחוקים יותר ממיל ואפילו הכרך אינה מוקפת חומה עתה אם היתה מוקפת בימי
יהושע קורין בט"ו וכיון שהיתה מוקף אפי' אין בו י' בטלנין שמשכימין תמיד לב"ה
קורין בט"ו ואין קרוי מוקף חומ' אא"כ הוקף חומה תחלה ואח"כ נתיישב אבל
נתיישב ואח"כ הוקף אין קורין אלא בי"ד ופי' הר"ם מרוטנבורק דלא מקרי
ישב ואח"כ הוקף אלא כשישב תחילה אדעתא שלא להקיפו אבל אם ישב תחלה על דעת להקיפו
מקרי שפיר הוקף ולבסוף ישב.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפח
א (א) ומ"ש רבינו שהכרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו
אפילו אם הם בחוצה לארץ. כתב הר"ן (ב. דיבור ראשון) דאיכא מאן דאמר דכיון דבמוקפין
חומה תלינן ביהושע דוקא בארץ אבל בחוצה לארץ אפילו מוקפין חומה מימות יהושע קורין בי"ד
דמה ענין יהושע בחוצה לארץ אבל בתוספות הביאו ראיה שאפילו בחוצה לארץ קורין בט"ו
מדאמרינן (ה:) רב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו מספקא ליה וכו' והוצל בחוצה
לארץ היתה כדאמרינן בסוף כתובות (קיא.) ואין זו ראיה לפי שכתוב במקצת נוסחאות רב אסי
קרא מגילה בהוצל דבנימין אבל הרמב"ן כתב דמשמע דמוקפין דחוצה לארץ קורין בט"ו
דהא לרבי יהושע בן קרחה (ב:) דאמר כל שמוקפין חומה מימות אחשורוש [משמע] אפילו בחוצה
לארץ קורין בט"ו ומדרבי יהושע בן קרחה נשמע לרבנן במוקפין חומה מימות יהושע בן
נון דהא לא פליגי אלא בזמן דרבנן תלו לה בזמן יהושע בן נון ורבי יהושע בן קרחה תלי
לה בזמן אחשורוש אבל בעיירות שבחוצה לארץ לא נחלקו וגם זו אינה ראיה דאיכא למימר דהא
בהא תליא אלא שהוא ז"ל הביא עוד ראיה מדגרסינן בירושלמי (מגילה פ"א ה"א)
הכרך שחרב ונעשה של גוים וכו' ואם הירושלמי מתפרש כך יש ללמוד ממנו שהכרכים המוקפין
חומה שבחוצה לארץ קורין בט"ו וכן דעת הגאונים ז"ל עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם
(פ"א ה"ד) שכרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון קורא בט"ו אף אם הוא
בחוצה לארץ: ואיכא למידק למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום
מיוחד לכרכים מה שאין כן בשאר המצות ותירץ הר"ן (א. ד"ה ויש) שמפני שהיהודים
היושבים בערי הפרזות והיהודים שבשושן לא נחו מאויביהם ביום אחד שהרי היהודים הפרזים
נחו בארבעה עשר (אסתר ט יז) והיהודים שבשושן נחו בחמשה עשר (שם פסוק יח) ועשו כל אחד
ביום מנוחתו משתה ושמחה לפיכך כשקבעו עליהם יום טוב לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח
בו והושוו כל הכרכים המוקפין חומה לשושן מפני שבה היה עיקר הנס וכי תימא תינח לרבי
יהושע בן קרחה דאמר דבמוקפין חומה מימות אחשורוש תליא מילתא אבל לדעת תנא דמתניתין
(ב.) דאמר מימות יהושע בן נון הא לא דמיא לשושן ומה ראו לקבוע להם יום ט"ו יש
לומר דהיינו טעמא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל כדאיתא בירושלמי (שם) ופירוש הענין שכיון
שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאין מוקפין כשם שנחלקה שושן משאר עיירות אילו תלו הדבר
מימות אחשורוש היתה ארץ ישראל שהיתה חרבה באותם הימים נדונת כפרזים והיה גנאי בדבר
ולפיכך תלו הדבר בימות יהושע בן נון כדי שתהא נדונת ככרכים שאף על פי שעכשיו אין להם
חומה כיון שהיתה מוקפת מימות יהושע בן נון הרי דינה כאילו יש בה חומה כדאמרינן בגמרא
עכ"ל: וקשה לי על דבריו מדאמרינן בגמרא (ב:) ותנא דידן יליף פרזי פרזי כתיב הכא
על כן היהודים הפרזים (אסתר ט יט) וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה מאד (דברים ג ה) מה
להלן מימות יהושע בן נון אף כאן מימות יהושע בן נון ופריך אלא שושן דעבדא כמאן ופירש
רש"י (ד"ה הכי קאמר) אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו אותם שבשושן בט"ו
הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע אמר רבא שאני שושן הואיל ונעשה בה נס
ופירש רש"י הואיל ונעשה בה נס שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג [בשונאיהם]
שני ימים על כרחן לא נחו עד ט"ו וכן קבעוה לדורות ואם כדברי הר"ן מאי פריך
אלא שושן דעבדא כמאן הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדי בט"ו אלא להדמות לשושן ורבא
אמאי קאמר שאני שושן הואיל ונעשה בה נס דמשמע דאי לאו האי טעמא היו בני שושן קורין
בי"ד ומוקפין כדקיימי קיימי בט"ו ואילו לדברי הר"ן אם לא היו בני שושן
קורין בט"ו גם המוקפין לא היו קורין בט"ו שהרי לא קבעו בט"ו למוקפין
אלא כדי לדמותן לשושן: לפיכך נראה לי דנהי דטעמא דרבי יהושע בן קרחה הוי כדכתב הר"ן
שקבעו ט"ו למוקפין כדי לדמותן לשושן וכדאמר בהדיא בגמרא מאי טעמא דרבי יהושע בן
קרחה כי שושן מה שושן מוקפת מימות אחשורוש וכו' לתנא דידן לא הוי טעמא משום הכי אלא
היינו טעמא כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של ארץ ישראל ראו חכמים שבאותו הדור לעשות
זכר לארץ ישראל בנס זה וכדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה (ל.) דאית לן למיעבד זכר למקדש
ולפיכך תיקנו שמוקפין חומה מימות יהושע יקראו בט"ו ושאר העיירות יקראו בי"ד
ואילו לא היו מחלקין ביניהם לא היה לארץ ישראל זכר בנס זה ויש קצת סעד לזה בדברי הרמב"ם
(פ"א ה"ד - ה) שכתב כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע [בן נון] קורין
בט"ו וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בי"ד. שושן הבירה אף
על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו שבה היה הנס שנאמר (אסתר ט
יח) ונוח בחמשה עשר בו. ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה
חרבה [באותו הזמן] כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה אף
על פי שהן עתה חרבים הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע קורין בט"ו ויהיה זכרון
לארץ ישראל בנס זה ע"כ. ומאחר שכתב דין המוקפין קודם שכתב דין שושן הבירה משמע
דטעמא דמוקפין בט"ו לא תלי בשושן ומה שכתב כדי שיהיו קורין כבני שושן לאו למימרא
דמוקפין תלי בבני שושן אלא הוי כאומר שיהיו קורין בט"ו ומה שכתב ולמה תלו הדבר
בימי יהושע הכי פירושו למה חלקו מוקפות מימות יהושע משאינן מוקפות והיינו דמסיים בה
כדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה ואם איתא שסיבת חילוק מוקפין משאינן מוקפין הוא
מטעם אחר וטעם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל אינו אלא לומר למה תלו בימות יהושע ולא בימות
אחשורוש מאי ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה דקאמר:
א (ב) וכיון שהיה מוקף אפילו אין בו עשרה בטלנים וכו' קורין בחמשה עשר. שם
(ג:) אמר רבי יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר והכריחו שם התוספות
(ד"ה כרך שאין) והרא"ש (סי' ב) דלא איירי רבי יהושע בן לוי במוקף חומה בימי
יהושע כסתם כרך האמור בכל מקום לענין מקרא מגילה אלא כשאינו מוקף מימות יהושע איירי
והוי כסתם כרכים האמורים בכל התלמוד שהן עיירות גדולות אבל במוקף מימות יהושע בן נון
אין צריך עשרה בטלנים וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל (פ"א ה"ח)
וכתב הרב המגיד ומכל מקום שיטה אחרת יש בזה דאפילו בכרך המוקף בימות יהושע בעי עשרה
בטלנים ואם לאו הרי זה כעיר וזהו דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ ולא
נתחוורה שיטה זו בעיני הר"ן (ב. ד"ה אבל) ומכל מקום כתב שמה שנהגו עכשיו
בארץ ישראל לקרות בחמשה עשר אף על פי שברוב המקומות אין שם עשרה בטלנים שיהיו בטלים
ממלאכה לעמוד בבית הכנסת אפילו לאותה שיטה יש ליישב אותו מנהג דלאו דוקא בטלנים אלא
כל שדרים שם עשרה בני אדם שהולכים בוקר וערב לבית הכנסת הרי הוא כאילו יש שם עשרה בטלנים:
ואין קרוי מוקף אלא אם כן הוקף חומה
תחלה ואחר כך נתיישב אבל נתיישב ואחר כך הוקף אין קורין אלא בארבעה עשר. שם אמר רבי
יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מאי טעמא דכתיב (ויקרא כה כט) ואיש כי
ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף פירוש דמושב נקוד פת"ח
והוא סמוך ומשמעו בית שמושב של עיר החומה ומשמע שהחומה היתה שם תחלה וכתב הר"ן
(ב. ד"ה ואמר) שסובר רש"י דדוקא לענין בית בבתי ערי חומה הוא דבעינן הוקף
ולבסוף ישב אבל לענין מגילה לא ואינו נראה כן מדברי הרי"ף שהביאה בהלכותיו ואף
הלשון בעצמו מוכיח שאף לענין מקרא מגילה איתמר דאי לא הוה ליה למימר נדון כבתי ערי
החצרים:
ומ"ש רבינו בשם הר"מ מרוטנבורג
דלא מיקרי ישב ואחר כך הוקף אלא כשישב תחלה אדעתא שלא להקיפו וכו'. והר"ן (ב.
ד"ה אבל) כתב ואם תאמר כיון דאמרינן דכרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר עיר המוקפת
מימות יהושע בן נון היאך קורין בארץ ישראל בט"ו ניחוש דילמא ישב ולבסוף הוקף י"ל
דישיבת הגוים אינה ישיבה ונמצא שבשעה שכבשה יהושע היה בה חומה ולא ישבה עד שנתיישבו
בה ישראל וא"ת והרי בכל הערים המוקפות חומה [מימות יהושע] קורין בט"ו ואפילו
בחוצה לארץ ואי אמרת דישיבת הגוים אינה ישיבה הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות
יהושע בן נון לפי שלא היה בהם זמן ישיבה כלל י"ל כי אמרינן [הכי] הני מילי בארץ
ישראל משום דכיון דלענין בתי ערי חומה דינן כמוקפין מימות יהושע בן נון מפני שישיבת
הגוים אינה ישיבה אף לענין קריאת מגילה נדונית כמוקפות חומה אלא דאכתי איכא למידק בעיירות
המוקפות חומה שבחוצה לארץ ניחוש דילמא קדמה ישיבתן לחומתן ונמצא שהרי הן כאילו אין
להן חומה אלא איכא למימר שהולכין אחר הרוב שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן שכן דרך רוב
המדינות מקיפין חומה תחלה ואחר כך מיישבין אותן עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף א
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן
נון, אפילו אינן מוקפין עכשיו, קורין בט"ו, אפילו אם הם בחוצה לארץ, ואפילו אין
בהם עשרה בטלנים (פי' בטלנים ממלאכתם ועוסקים בצרכי צבור); והוא שהוקף ואח"כ
ישב, או שישב תחלה על דעת להקיפו אח"כ, לאפוקי כשנודע שישב תחלה על דעת שלא להקיפו
( אבל בסתמא הוקפה ולבסוף ישבה ר"ן).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף א
(א) המוקפים חומה מימות יהושע בן נון
- כי בזמן מרדכי בעת הנס כתיב שהיהודים שבכל מקום נלחמו ביום י"ג ונחו ביום י"ד
ועשו אותו משתה ושמחה ובשושן ניתן ליהודים להלחם עם העכו"ם גם ביום י"ד ולא
עשו יו"ט עד ט"ו וכיון שבאותו זמן נחלקו לשני ימים ולכן כשקבע מרדכי ואסתר
בהסכמת אנשי כה"ג לקבוע פורים לדורות חלקו ג"כ אותו לשני ימים והיה ראוי
לתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה כמו שושן יהיה דומה לשושן לעשות בט"ו והיה ראוי
לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה מימות אחשורוש יקראו בט"ו אך
כיון שא"י היתה חריבה באותו עת ויהיה לפ"ז עיירות המוקפות בחו"ל חשובות
מהם וע"כ תקנו לכבוד א"י שכל עיר שהיא מוקפת מימות יהושע ב"נ יקראו
בט"ו אע"פ שאין מוקפות עכשיו והשאר בי"ד לבד שושן אע"פ שאינה מוקפת
מימות יב"נ אפ"ה קורין בט"ו מפני שבו נעשה הנס:
(ב) ואפילו אין בהם וכו' - ויש
מהראשונים שחולקין ע"ז וס"ל דבכרך המוקף חומה אם אין בה עתה עשרה בטלנין
קורין בה בי"ד וביד אפרים מצדד דיש לחוש לשיטתם לקרות גם בי"ד:
(ג) ועוסקים בצרכי צבור - פי' בבהכ"נ
כן איתא בהדיא בגמרא וע"ש בפירש"י דהיינו שהם קבועין תמיד להשכים ולהעריב
בבהכ"נ להתפלל ועיין בפי' המשנה להר"מ ובהר"ן:
(ד) לאפוקי כשנודע וכו' - אבל מסתמא
אמרינן שישב על דעת להקיפה אחר כך שכן דרך רוב המדינות המוקפין חומה דאפילו אם אין
מקיפין אותה מתחלה עכ"פ מיישבין אותה ע"ד להקיפה אח"כ:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף א
* על דעת שלא להקיפו - היינו דלא נבנו
בה בתים חדשים לאחר שהוקפה אבל אם נבנו בה דל בתים שקדמו להקיפן מכאן ונידונית ככרך
ע"י בתים הללו שלאחר הקיפן ונ"ל דאזלינן בתר רובא דאם רוב בתים שבעיר קדמו
להקיפן קורין בי"ד ואם איפכא איפכא ומחצה על מחצה צ"ע [טורי אבן]:
טור אורח חיים סימן תרפח
כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם
לאו קורין בי"ד ובט"ו ולענין ברכה כתב אחי הר"י ז"ל מסתברא שיקראו
בלא ברכה בשני הימים ביום ט"ו לא יברכו דשמא אינה מוקפת חומה וביום י"ד לא
יברכו דשמא היא מוקפת ועדיין לא הגיע זמנה והויא ברכה לבטלה וכיון דברכה לא מעכבה למה
יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה והרמב"ם כתב שמברכין בי"ד כיון שהוא זמן קריאה
לרוב העולם ובשושן קורין בט"ו אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע הואיל ונעשה
בו הנס
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפח
ד כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בי"ד ובט"ו.
כן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א הי"א) וטעמו מדאמרינן בפרק קמא דמגילה
(ה:) חזקיה קרי בטבריה בי"ד ובט"ו מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן
נון היא אי לא רב אסי קרי מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו מספקא ליה אי מוקפת חומה
מימות יהושע היא אי לא אבל הר"ן (שם ד"ה ולענין) כתב שהורו הגאונים דעיירות
המסופקות אם הן מוקפות חומה מימות יהושע הולכין בהן אחר רוב עיירות (שמא) [שרובן] אינן
מוקפות חומה מימות יהושע וקורין בי"ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק שקול ה"ל
ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא
בראשון ופטור בשני ודאמרינן בגמרא אטבריה והוצל שהיו קורין בהן בי"ד ובט"ו
במדת חסידות היו נוהגין כן משום ספיקא דטבריה דתליא במגניא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו
נחלקין בה בקבלתן זה אומר מוקפת וזה אומר אינה מוקפת והיו קורין בה בלא ברכה דספק דדבריהם
לא בעי ברוכי כדאיתא בפרק במה מדליקין (שבת כג.) אלא שראוי לברך בי"ד מפני שהולכים
אחר רוב העולם והרב המגיד (שם) הזכיר סברא זו. וכתב עוד שיש מפרשים שלא חשו לספק זה
אלא בארץ ישראל שהיו ידועות בשעת התקנה מחמת דין בית בבתי ערי חומה אבל בחוצה לארץ
מעיקרא כך התקינו שכל שהוא ספק לא יקראו אלא בי"ד ויש מפרשים שהיו סוברים ונוהגים
כדברי רבינו וכן ראוי לעשות וכן נהגו העולם לעשות כדברי הרמב"ם ז"ל: וראיתי
לה"ר יוסף אביוב ז"ל שהיה קורא תגר על המנהג שנוהגים בכל עיר מוקפת חומה
לקרות בי"ד וט"ו דע"כ לא קאמר הרמב"ם שקורין בשני הימים אלא בכרך
שהוא ספק דהיינו שקצתם אומרים מוקפת היא מימות יהושע וקצתם אומרים אינה מוקפת מימות
יהושע אבל כל שאין יודעים בה כלל לא מיקרי ספק והיה מביא ראיה ממה שכתב הרמב"ם
בפרק ח' מהלכות שגגות (ה"ב) אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד
אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל
אחת מהן ואינו יודע אי זה מהן אכל [וכו' אבל] אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב
ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור [קבוע]. הרי דלא מיקרי ספק להתחייב אשם
תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע ומינה נשמע לענין קריאת מגילה דסתם עיר המוקפת חומה ואין
יודעין בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין בה
אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם: ולי נראה שאין הנדון דומה לראיה דאם
כן אפילו אם נחלקו בקבלתם זה אומר מוקפת חומה וזה אומר אינה מוקפת חומה לא יקראו בי"ד
ובט"ו דכל כהאי גוונא לא מיחייב אשם תלוי ומבואר מדברי הרמב"ם אבל אם היתה
לפניו חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ואכלה פטור ואי אפשר לומר כן דאם כן הא דכתב הרמב"ם
עיר שהיא ספק קורין בה בשני הימים היכי משכחת לה ועוד דמההיא דאשם תלוי ליכא למיגמר
דשאני התם דכתיב (ויקרא ה יז) מכל מצות וקרינן מצות בלשון רבים ויש אם למקרא כדאיתא
בכריתות ריש פרק ספק אכל (יז:) והילכך לא ילפינן מינה דהתם לאו משום דלא הוי ספק הוא
אלא משום דגזירת התורה הוא דלא ליחייב עד דליקבוע איסורא ומיהו יש לקיים דבריו ממה
שכתב הר"ן בשם הגאונים דטבריה והוצל שהיו קורין בהם בי"ד ובט"ו במדת
חסידות היו נוהגים כן משום ספיקא דטבריה דתליא במגניא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו נחלקים
בקבלתה זה אומר מוקפת וזה אומר אינה מוקפת משמע מדבריו דדוקא בכהאי גוונא הוא דהויא
ספק וקורין בי"ד ובט"ו לדברי הגאונים ממדת חסידות ולדברי הרמב"ם מדינא
אבל כל שאין מחלוקת בקבלתן אלא שאין אנו יודעים אם היא מוקפת מימות יהושע אם לאו לא
נכנסה לכלל ספק ואין קורין בה אלא בי"ד לדברי הכל והעולם שנוהגים לקרות בי"ד
ובט"ו בכל העיירות המוקפות מן הסתם נראה שסוברים שכיון שאנו רואין אותה שהיא מוקפת
באה לכלל ספק אם היא מוקפת מימות יהושע והיא בכלל מה שכתב הרמב"ם עיר שהיא ספק
קורין בה בשני הימים ובליליהם אבל אין מברכין עליה אלא בארבעה עשר הואיל והוא זמן קריאה
לרוב העולם: אח"כ בא לידי ספר אשכנזי (שו"ת מהרי"ל סי' נו) וכתוב בו
קשה לי עיירות דידן מנא לן שלא היו מוקפות חומה למה אין אנו קורין נמי בט"ו מספק
תשובה כל כרכים דידן קורין בי"ד אי לאו דקים לן מוקפת מימות יהושע בן נון וספיקא
דטבריה משום דמספקא ליה לחזקיה אי היקף ימה חשיב חומתה אי לא כדאיתא התם (ה:) כך פירש
רבינו משה הגאון בתשובה עכ"ל וכן מצאתי כתוב בתשובות בשם גאון:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ד
כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם
לאו, קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון, ולא יברך כי אם בי"ד שהוא זמן קריאה
לרוב העולם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף ד
(ט) שהוא ספק - וטבריא צריך לקרות
בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה [גמרא] ובמדינות אלו בכרכין המוקפין
חומה אין להסתפק שמא מוקפין מימות יהושע ב"נ לפי שהם מצפון ורחוקים מא"י
וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:
(י) קורין בי"ד ובט"ו -
ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם:
(יא) ולא יברך - שהברכה אפילו במצוה
של תורה הוא מדרבנן וא"כ בדבר שהוא ספק לענין הברכה הוא ספיקא דרבנן וכ"ש
בזה שהוא מצוה של דבריהם לכו"ע א"צ ברכה ומה שמברך בי"ד משום דביום
י"ד הוא זמן קריאה לרוב העולם כדלקמיה ור"ל דע"כ אפילו הוא מוקף חומה
שדינו בט"ו אם קרא ביום י"ד יצא בדיעבד ולא הוי ברכה לבטלה: