גמ' מגילה דף ב: - ג:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 22 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 15 דקות
1)מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה
2)מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה
3)מצוה להטמאות למת מצוה, אפילו הוא כהן גדול ונזיר והולך
לשחוט את פסחו, ולמול את בנו
4)איזהו מת מצוה, שמצאו בדרך או בעיר של עובדי כוכבים, ואין
לו קוברים
5)אין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו
קוברים
6)הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים
8)שואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא
פורים
9)משה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין
ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד
10)חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום
11)ביום אינו חוזר ומברך: שהחיינו; הגה: וי"א דאף ביום
מברך: שהחיינו
13)שואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא
פורים
14)יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת, אלא
מקדימים לקרותה בערב שבת
15)למה לא גזרו גזרה זו ביום טוב הראשון מפני שהוא מצוה מן
התורה ואפילו בגבולין
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א
הלכה א
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי
סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים א
וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו ב כהנים בעבודתן מבטלין
עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר
לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה
מפניו חוץ ממת מצוה ג שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.
טור אורח חיים סימן תרפז
אמר ריב"ל חייב אדם לקרוא את
המגילה בלילה ולשנותה ביום והיא מצות עשה מדברי סופרים ומברכים עליה כמו שמברכין
על מצוה דרבנן וצריך אדם ליזהר שלא לבטל קריאתה שהרי אפי' כהנים צריכין לבטל
מעבודתן כדי לשמוע מקרא מגילה ואפילו ת"ת ששקולה כנגד כל המצות מבטלין אותה
לשמוע מקרא מגילה כ"ש שאר המצות ואין לך דבר שאין נדחה מפני מקרא מגילה אלא
קבורת מת מצוה בלבד שהמוצא מת מצוה קוברו ואח"כ קורא אבל שאר כל המצות נדחין
מפניה הלכך צריך אדם ליזהר בה והנני מסדר הלכותיה זמן קריאתה ומי הם שחייבים
לקרותה והכשר קריאתו והכשר תיקונה וברכותיה וסדר היום ומצות סעודתו ומתנות עניים
ושלוח מנות ואיסורו בהספד ותענית ובעשיית מלאכה:
בית יוסף אורח חיים סימן תרפז
ב וצריך אדם ליזהר שלא לבטל קריאתה
שהרי אפילו כהנים צריכין ליבטל מעבודתן. בפרק קמא דמגילה (ג.) משפחה ומשפחה (אסתר
ט כח) למה לי אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתן
ובאין לשמוע מקרא מגילה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן
כולן מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה בעי רבא מת מצוה ומקרא מגילה הי
מינייהו עדיף בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את
לא תעשה שבתורה וכתב הר"ן (ב: ד"ה ישראל) שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע
מקרא מגילה אף על פי שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואחר כך לקראה אפילו הכי מבטלין
מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה בצבור ומיהו דוקא בשיכולים אחר כך להשלים העבודה
הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה מדאורייתא משום מגילה דרבנן וכתב מהר"ר
אליה המזרחי ז"ל (בביאורו לסמ"ג הל' מגילה כג ע"ד) על דברי
הר"ן וכן נראה גם מדברי הרמב"ם (מגילה פ"א ה"א) שכתב חוץ ממת
מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו בתחלה ואחר כך קורא דמשמע אי איכא שהות אין
ואי לא לא דאם לא כן ואחר כך קורא למה לי עכ"ל וכך פירוש דבריו כיון
שהרמב"ם סבור שמה שאמרו דמת מצוה ומקרא מגילה מת מצוה עדיף הוא לענין קדימה
אבל לא שתתבטל מקרא מגילה מפני מת מצוה אם כן הוא הדין דכשאמרו מבטלין מעבודתן
בשביל מקרא מגילה לא ביטול ממש קאמר אלא קדימה וכן הוא דעת התוספות (ג. ד"ה
מבטלין) שכתבו מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה וקשה אמאי מבטלין והלא אחר
הקריאה יש הרבה שהות לעבודה ויש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והן מניחין
אותה בשביל הקריאה משום הכי קרי ליה ביטול ואם תאמר ויעשו עבודתן מיד ואחר כך
יקראו המגילה לבדם ויש לומר דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפז סעיף
ב
(ז) מבטלים תלמוד תורה ב לשמוע מקרא
מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה, ג שאין לך דבר
שנדחה מקרא מגילה מפניו <ב> חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים (ח) (ד כדי צרכו),
שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. הגה: <ג> וכל זה לא מיירי אלא (ט) ה
בדאיכא שהות לעשות שתיהן, (י) אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן (יא) אין שום מצוה
דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה (ר"ן וב"י בשם תוספות ומהר"א
מזרחי). והא דמת מצוה קודם, היינו דוקא (יב) ו [ה] בדאפשר לו לקראה אח"כ
(מהר"א מזרחי).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפז סעיף ב
(ז) מבטלים ת"ת וכו' - ר"ל
אף דת"ת שקול כנגד כל המצות ואפילו היתה ת"ת [ח] של חבורה גדולה [ט] של
ק' אנשים שלומדים באיזה בית אפ"ה צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור משום ברב עם
הדרת מלך. וכתב הח"א מ"מ מי שמתפלל כל השנה [י] בקביעות במנין המיוחד לו
להתפלל שם א"צ לילך לביהכ"נ:
(ח) כדי צרכו - מלשון זה מוכח דאף
שהוא בעיר שיש לו קוברין דשוב אינו מוטל בבזיון והזריזות לקוברו קודם הוא רק
תוספות כבוד לו אפ"ה מותר להקדימו קודם מקרא מגילה וכ"מ בהג"ה סוף
סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם אבל במ"א הביא בשם כמה פוסקים
דס"ל דוקא מת מצוה משמע שמצאו בשדה שהוא מוטל בבזיון שאין לו קוברין כלל אבל
בעיר שיש לו אנשים שדואגין בעבורו מקרא מגילה קודם [אם לא [יא] בת"ח שקבורתו
קודם למקרא מגילה] וכן הסכים בביאור הגר"א להלכה אכן כתב שאם התחילו להוציאו
אין מפסיקין באמצע ואז נדחה מקרא מגילה לגמרי אפילו א"א לקראה אח"כ
וכעין זה כתב הפר"ח ג"כ עי"ש:
(ט) בדאיכא שהות וכו' - וה"ה
לענין מילה ומגילה איכא שהות לעשות שתיהן מגילה קודם משום פרסומי ניסא [פר"ח
ופרמ"ג] והעולם נוהגין למול קודם המגילה וכדלקמן בסוף סימן תרצ"ג
[ח"א]:
(י) אבל אם א"א וכו' - ר"ל
שיתבטל המצוה דאורייתא לגמרי אם לא יעשנה ביום ההוא ומה שכתב לקמיה דאם א"א
לו לקראה אח"כ יקראנה קודם [יב] התם לא יתבטל לגמרי המצות קבורה דיהיה אפשר
לו לקברו בלילה ואה"נ דאם לא יהיה אפשר לו לקברו אח"כ [יג] כגון מפני
לסטים וכה"ג בודאי מת מצוה קודם:
(יא) אין שום מצוה דאורייתא נדחית
וכו' - מפני שמקרא מגילה הוא רק מדרבנן ועיין בט"ז שהביא בשם רש"ל
וב"ח דתמיד מקרא מגילה קודם משום פרסומי ניסא והגר"א בביאורו ג"כ
סובר הכי עי"ש:
(יב) בדאפשר לו לקראה - אבל אם הוא
סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מת מצוה אפשר לקוברו בלילה. והנה זה העתיק הרמ"א
בשם מהר"א מזרחי אבל כמה [יד] אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו באופן
שידחה המגילה לגמרי ג"כ מת מצוה קודם משום בכבוד הבריות אכן כבר ביארנו לעיל
דדוקא במת מצוה משמת אבל לא בשאר מתים ואפילו אם נפסוק שם דבשאר מתים ג"כ
מצוה להקדים קבורתו לקריאת המגילה [טו] עכ"פ היכא דידחה עי"ז קריאת
המגילה לגמרי בודאי מגילה קודם ויקבר מתו בלילה:
שער הציון סימן תרפז ס"ק ח
(ח) דבית רבי גם כן היו מבטלין
מלימודם אף שאצלו היה בודאי ישיבה גדולה, ויליף בגמרא קל וחמר מעבודה, שהיו מבטלין
הכהנים מעבודתן אף שהיה אצלם גם כן יותר מעשרה, דשלשה עשר כהנים זוכין בו, והיו
מבטלין מעבודתן ומאחרין אותה כדי לשמוע מקודם מקרא מגילה, וכל שכן תלמוד תורה
דקולא מעבודה. [ואיתא בגמרא, דוקא תלמוד תורה דיחיד, אבל תלמוד תורה דרבים חמירא
מעבודה. ומכל מקום אין נפקא מיניה דכל זה לענין מקרא מגילה, דתלמוד תורה דרבים לא
מקרי אלא אם כן תלמוד תורה של כל ישראל, כעין אותה של יהושע בן נון, כן מוכח
מרש"י ור"ן וכן מצדד המאירי וכן העתיק הב"ח ודרישה. ועוד טעמים
עיין בלחם משנה ובמגן אברהם, ולכן לא העתקתי אודות זה]:
רמב"ם הלכות אבל
פרק יד הלכה ט
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת
הכלה, במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו, אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין, וכל שאין
מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
שסא סעיף א
מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת. למאן דמתני לאחרים,
אין לו שיעור, אפילו יש עמו כמה אלפים מתבטל בשבילו. למאן דקרי ותני, דהיינו שקרא ושנה
ועדיין לא שנה לתלמידים, אם יש ס' רבוא אין צריך להתבטל בשבילו. למאן דלא קרי ותני,
כיון שיש לו מי שיתעסק עמו אין צריך להתבטל בשבילו, והוא שיש שם עשרה. (וי"א דעכשיו
מן הסתם מבטלין, שאין לך אחד מישראל בזמן הזה שאינו במקרא או במשנה). (ב"י בשם
הריטב"א פ"ב דכתובות שכ"כ בשם סמ"ג) ואשה, י"א שדינה כמאן
דקרי ותני; וי"א שדינה כמאן דלא קרי ותני, וכן נהגו באשה ותינוק לקולא. ואין מבטלין
ת"ת למת, כשיש מי שיתעסק עמו כל צרכו, אלא עוסק בתורה. ואינו צריך לצאת ולראות
אם יש עמו כל צרכו אם לאו, אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה, תלמוד תורה שלו קודם. ותינוקות
של בית רבן אין מתבטלין כלל.
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן שסא סעיף א
א מבטלין ת"ת כו' - פירוש חובה
לבטל כן הסכימו הפוסקים:
ב שקרא ושנה כו' - משמע תרווייהו בעינן
אבל מלשון הריטב"א שהביא ב"י שאין לך אדם מישראל שאינו או במקרא או במשנה
כו' משמע דקרא או שנה קאמרינן:
ג אם יש ס' רבוא כו' - דנטילתה כנתינתה
מסיני מה נתינת התורה בסיני בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא:
ד והוא שיש עמו עשרה - כדי שיוכלו
לומר קדיש וברכת אבלים:
ה ואין מבטלים ת"ת למת כשיש כו'
- הל' מגומגם אבל בטור ניחא דקאי אמאן דלא קרי ותני דסגי כשיש לו מי שיתעסקו עמו וקאמר
דאם יש אנשים בעיר שיוכלו להתעסק עמו א"צ לראות אם מתעסקים עמו דמסתמא מתעסקים
עמו ות"ת קודם אבל מאן דמתני דאין לו שיעור ודאי דלעולם צריך ללוותו וכן למאן
דקרי ותני דצריך ששים רבוא ודאי מסתמא ליכא ששים רבוא וע"כ גם דברי המחבר צריך
לפרש כן ודו"ק, כתב האגודה מה שרגילין לבטל תלמוד תורה כל זמן שיש מת בעיר הטעם
פן יהיה צרכי המת נדחה כי כולם ילכו ללמוד ונ"ל בקהלות שעשו כתות ויש אנשים מיוחדים
המתעסקים בו אדם הלומד לש"ש ואינו רגיל לטפל בם יכול ללמוד ע"כ ומביאו מהרש"ל
והדרישה והב"ח כתב עליו ונראה דאפילו למאן דקרי ותני קאמר דיוכל ללמוד אבל למאן
דמתני לאחרים דאין לו שיעור צריך לבטל אפי' עשו כתות דהא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת
המת אין פירושו מותר לבטל אלא חובה קתני עכ"ל ולא הבנתי דבריו דהא האגודה מיירי
שלא בשעת הוצאתו דיוכל ללמוד אפילו למאן דמתני דדוקא בשעת הוצאתו צריך לבטל וכדלקמן
סעיף ב':
ו ותינוקות של בית רבן אינן מתבטלין
כלל - פי' אפי' להוצאת המת וטעמא כדכ' הטור שהרי אין מבטלין אותן אפי' לבנין בית הכנסת
דלא כהעט"ז שכתב הטעם שהרי אינן מתעסקים עמו דהא אין מבטלין אותו אפילו להוצאת
המת:
רמב"ם הלכות אבל
פרק ג הלכה ח
כהן שפגע במת מצוה בדרך הרי זה מטמא
לו, אפילו כהן גדול חייב להטמא לו ולקוברו, ואיזהו מת מצוה, אחד מישראל שהיה מושלך
בדרך ואין לו קוברין, דבר זה הלכה מפי הקבלה, במה דברים אמורים כשהיה הכהן לבדו ואין
עמו אחר ואפילו קרא שם בדרך ואין לו עונה, אבל אם כשיקרא אחרים עונים אותו אין זה מת
מצוה אלא יקרא לאחרים ויבואו ויעסקו בו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
שעד סעיף א
מצוה להטמאות למת מצוה, אפילו הוא
כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ומצא מת מצוה, הרי זה מיטמא לו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן
שעד סעיף ג
איזהו מת מצוה, שמצאו בדרך או בעיר של עובדי כוכבים,
ואין לו קוברים, וממקום שמצאו אינו יכול לקרות ישראל שיענהו ויבא ליטפל בו ולקוברו,
אסור לו לזוז משם ולהניח את המת, אפילו לילך לעיר להביא קוברים, אלא יטמא עצמו ויקברנו.
אבל אם היו ישראל קרובים למקום המת, שהמוצא את המת קורא אותם והם עונים לו ובאים לקברו,
אין זה מת מצוה שיטמא עליו הכהן, אלא קורא אותם והם קוברים. באו בני העיר, אם יש לו
כל צרכו, מושך את ידיו. הגה: יש אומרים אם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב
לשכור משלו, אלא מיטמא, אם ירצה (נ"י פרק האשה רבה בשם ריטב"א). מת הנמצא,
ולא ידעינן אם עובד כוכבים ואם ישראל הוא, אזלינן בתר רובא הנמצאים שם, אם יש שלא נוכל
לומר כל קבוע כמחצה על מחצה (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א).
ש"ך על שולחן ערוך
יורה דעה סימן שעד סעיף ג
ב אזלינן בתר רוב הנמצאים שם אם לא
שנוכל לומר כל קבוע כמחצה כו' - כצ"ל ור"ל דאזלינן בתר רוב העוברים ושבים
המצויים שם או בתר רוב עיירות אם רובו עובדי כוכבים א"צ לקברו ואם רובו ישראל
הוי מת מצוה ולא אזלינן בתר העיר הקרובה אפי' בקורבה דמוכח אלא בתר רובו אזלינן דכל
דפריש מרובא פריש כן הוא בתשו' הרשב"א סי' פ"ג ס"ק ח':
ג שנוכל לומר כל קבוע כו' - כגון שידוע
שהיו כאן ט' עובדי כוכבים וחד ישראל ונהרג אחד מהן במקומו דה"ל קבוע לא אזלינן
בתר רוב עובדי כוכבים אלא הוי כמחצה על מחצה וכ' העט"ז ולחומרא ואין הכהן מטמא
עכ"ל ר"ל דכיון דהוי כמחצה על מחצה אם כן הוי ספיקא ואזלינן לחומרא וצריך
לקברו ומ"מ אין הכהן מיטמא מספק כדלעיל סי' שע"ג ס"ח:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה א
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי
סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים
משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע
מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן
נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין
שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפז סעיף ב
מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה,
קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה, שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה
מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים ( כדי צרכו), שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא.
הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין
שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה (ר"ן וב"י בשם תוספות ומהר"א
מזרחי). והא דמת מצוה קודם, היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אח"כ (מהר"א מזרחי).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפז סעיף ב
(ז) מבטלים ת"ת וכו' - ר"ל
אף דת"ת שקול כנגד כל המצות ואפילו היתה ת"ת של חבורה גדולה של ק' אנשים
שלומדים באיזה בית אפ"ה צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור משום ברב עם הדרת מלך. וכתב
הח"א מ"מ מי שמתפלל כל השנה בקביעות במנין המיוחד לו להתפלל שם א"צ
לילך לביהכ"נ:
(ח) כדי צרכו - מלשון זה מוכח דאף
שהוא בעיר שיש לו קוברין דשוב אינו מוטל בבזיון והזריזות לקוברו קודם הוא רק תוספות
כבוד לו אפ"ה מותר להקדימו קודם מקרא מגילה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו
דס"ל דקבורת מתו קודם אבל במ"א הביא בשם כמה פוסקים דס"ל דוקא מת מצוה
משמע שמצאו בשדה שהוא מוטל בבזיון שאין לו קוברין כלל אבל בעיר שיש לו אנשים שדואגין
בעבורו מקרא מגילה קודם [אם לא בת"ח שקבורתו קודם למקרא מגילה] וכן הסכים בביאור
הגר"א להלכה אכן כתב שאם התחילו להוציאו אין מפסיקין באמצע ואז נדחה מקרא מגילה
לגמרי אפילו א"א לקראה אח"כ וכעין זה כתב הפר"ח ג"כ עי"ש:
(ט) בדאיכא שהות וכו' - וה"ה
לענין מילה ומגילה איכא שהות לעשות שתיהן מגילה קודם משום פרסומי ניסא [פר"ח ופרמ"ג]
והעולם נוהגין למול קודם המגילה וכדלקמן בסוף סימן תרצ"ג [ח"א]:
(י) אבל אם א"א וכו' - ר"ל
שיתבטל המצוה דאורייתא לגמרי אם לא יעשנה ביום ההוא ומה שכתב לקמיה דאם א"א לו
לקראה אח"כ יקראנה קודם התם לא יתבטל לגמרי המצות קבורה דיהיה אפשר לו לקברו בלילה
ואה"נ דאם לא יהיה אפשר לו לקברו אח"כ כגון מפני לסטים וכה"ג בודאי
מת מצוה קודם:
(יא) אין שום מצוה דאורייתא נדחית
וכו' - מפני שמקרא מגילה הוא רק מדרבנן ועיין בט"ז שהביא בשם רש"ל וב"ח
דתמיד מקרא מגילה קודם משום פרסומי ניסא והגר"א בביאורו ג"כ סובר הכי עי"ש:
(יב) בדאפשר לו לקראה - אבל אם הוא
סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מת מצוה אפשר לקוברו בלילה. והנה זה העתיק הרמ"א
בשם מהר"א מזרחי אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו באופן שידחה
המגילה לגמרי ג"כ מת מצוה קודם משום בכבוד הבריות אכן כבר ביארנו לעיל דדוקא במת
מצוה משמת אבל לא בשאר מתים ואפילו אם נפסוק שם דבשאר מתים ג"כ מצוה להקדים קבורתו
לקריאת המגילה עכ"פ היכא דידחה עי"ז קריאת המגילה לגמרי בודאי מגילה קודם
ויקבר מתו בלילה:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה א
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי
סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים
משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע
מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן
נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין
שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפט
א הכל חייבים בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים. ברייתא בריש ערכין (ד.)
ופריך התם פשיטא אי הני לא מיחייבי מאן מיחייב ומשני לא צריכא ליבטל מעבודתן כדאמר
רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלין מעבודתן ובאים
לשמוע מקרא מגילה:
ומ"ש רבינו עבדים חלל וממזר וכו'.
אפשר דכל הני איתנייהו בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ד) ומשום דנקט כהנים לוים וישראלים
איצטריך למינקט הני כי היכי דלא תימא כהנים לוים וישראלים דוקא הוא דמיחייבי:
ומ"ש ועבדים. בעבדים משוחררים
מיירי וכדכתבו הרמב"ם (מגילה פ"א ה"א) וסמ"ג (ריש הל' מגילה) דאילו
עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אחר כך הוא נלמד דכל מצות שהאשה חייבת
בהן העבד נמי חייב בהן ואף על פי שאין חיוב האשה במצותה אלא מטעם שאף הן היו באותו
הנס הא מההוא טעמא איכא לחיובי עבדים שגם הם היו בספק סכנה כיון דמולים היו ומיהו לדברי
המפרשים דאף הן היו באותו הנס היינו לומר שעל ידי אשה נעשה הנס אפשר דאין ללמוד מנשים
לעבדים וכיון דהויא מצות עשה שהזמן גרמא עבדים פטורים:
ומ"ש ומחנכין נמי הקטן בה. כן
כתב הרמב"ם (שם) ופשוט הוא:
ומ"ש ונשים נמי חייבות בקריאתה.
בריש מגילה (ד.) אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפט סעיף א
הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים
ועבדים משוחררים; ומחנכים את הקטנים לקרותה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפט סעיף א
(א) ונשים - ואף דהקריאה היא דבר שהזמן
גרמא מ"מ חייבות שאף הן היו באותו הנס דמתחלה היתה הגזירה גם עליהם כדכתיב בקרא.
ולכן צריך האיש לקרותה בביתו לפני הבתולות והמשרתות ובקצת מקומות נוהגין שהם הולכות
לביהכ"נ לעזרת נשים לשמוע הקריאה אכן צ"ע איך יוצאין שם נשים דא"א לשמוע
שם כדין:
(ב) משוחררים - אבל אינם משוחררים
פטורים דגריעי מנשים לענין זה וי"א דאפי' אינם משוחררים חייבים:
(ג) את הקטנים - היינו מי שהגיע למצות
חינוך ועיין לקמן בס"ו. וכיון דגם נשים חייבות פשוט דגם בקטנות יש בהן משום מצות
חינוך וע"ל בס"ו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפט סעיף א
* ונשים - לכאורה אם היא כבר יצאה
י"ח אין מוציאה לאשה אחרת וה"ה קטן לאשה או לקטן אחר (שנסתפק בזה אם הם בכלל
ערבות דלימא בהו ג"כ אע"פ שיצא מוציא) [אשל אברהם]:
* ועבדים - עיין מ"ב די"א
דאפילו אינם משוחררים חייבין והוא ממ"א ואף דהגר"א דחה דבריו היינו רק בדעת
הרמב"ם וסמ"ג אבל בבה"ג הלא מבואר להדיא דגם עבדים חייבין וכן העתיקו
בשמו בתוס' ערכין אלא דאין חייבין רק בשמיעה ולא בקריאה ודע דלהוציא אחרים בודאי אין
יכולים לכו"ע דלדעת בה"ג הלא גבי נשים אין מוציאות אחרי' וכדלקמיה וה"ה
גבי עבדים דדין אחד להם ולדעת הגר"א ורא"מ בפירוש הרמב"ם והסמ"ג
הלא פטורין לגמרי:
* את הקטנים לקרותה - וגם בשמיעה יצאו
וכדלקמיה בס"ו:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפט
ב ומ"ש ופירש רש"י שמוציאות לאנשים ידי חובתן. בריש ערכין (ג.
ד"ה לאתויי) כתב כן אהא דקאמרינן התם (ב:) הכל כשרים לקרות את המגילה תנא לאתויי
מאי לאתויי נשים וטעמו משום דעיקר הנס היה על ידי אשה וכתב הרב המגיד (פ"א ה"ב)
שכן נראה שהוא דעת הרמב"ם:
ומ"ש רבינו בשם בעל הלכות גדולות
(הל' מגילה מ ע"ג). כתבוהו התוספות בריש ערכין (ג. ד"ה לאתויי) ובריש מגילה
(ד. ד"ה נשים) והרא"ש כתב בריש מגילה (סי' ד) דברי רש"י ודברי הלכות
גדולות ולא הכריע ומכל מקום דבריו נוטים כדעת בעל הלכות גדולות אבל הר"ן (מגילה
ב: ד"ה נשים) כתב על דברי בעל הלכות גדולות ואין זה מחוור אלא שראוי לחוש להחמיר
והמרדכי (סי' תשעט) כתב שראבי"ה (סי' תקסט) פסק כבעל הלכות גדולות וראיה מתוספתא
דמגילה (פ"ב ה"ד) נשים ועבדים וקטנים פטורים מלקרות המגילה ובעל הלכות גדולות
גריס הכי אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במשמע מגילה והכי איתא בירושלמי בפרק ב'
(ה"ה) אמר בר קפרא צריך לקרותה בפני אנשים נשים וקטנים שאף הן היו באותו הנס בספק
וכו' ועתה לא תקשה לרבי יהושע בן לוי מהתוספתא דהא נשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה וההיא
דערכין יש לומר לפי פירוש הלכות גדולות דהא דקאמר נשים כשרות במקרא מגילה פירוש להוציא
נשים כמותן ונראה לראבי"ה דנשים מברכות על מישמע מגילה ואפילו אי קרו לעצמן מספקא
לראבי"ה אי קטן מצי לאפוקי נשים דשמא אף על גב דתרווייהו פטורים מקריאה וחייבים
בשמיעה דילמא אין חייבות בשוה כדאיתא בפרק מי שהחשיך (שבת קנג.) גבי חרש שוטה וקטן
הי מינייהו עדיף ע"כ:
ובעל העיטור (הל' מגילה קי) כתב כי
היכי דנשים מזמנות לעצמן ואינן מצטרפות לברכת הזימון (ברכות מה:) הכי נמי אינן מצטרפות
לעשרה לכתחלה. הר"ן בפרק שני דמגילה (ו: ד"ה מתני') אמתניתין (יט:) דהכל
כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן כתב סברא זו וכתב עליה דאי אפשר דהתם הוא
שאינן מוציאות אנשים בברכתן אבל כאן היאך אפשר שמוציאות אנשים ידי קריאה ואין מצטרפות
עמהם למנין אלא ודאי מצטרפות:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפט סעיף ב
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא
ידי חובתו; והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה,
השומע ממנו לא יצא; וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הגה: וי"א אם האשה
קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפט סעיף ב
(ד) יצא ידי חבותו - וצריך שיכוין
הקורא להוציא והשומע לצאת כדין שארי מצות שאחד מוציא חבירו וכדלקמן בסי' תר"צ
סי"ד:
(ה) חרש - היינו המדבר ואינו שומע
כלל ואע"ג דבעלמא קי"ל דאם לא השמיע לאזנו יצא כדלעיל בסימן ס"ב וסימן
קפ"ה הכא לענין מגילה דהוא משום פרסומי ניסא החמירו בו יותר דהשמיעה לאזנו הוא
לעיכובא א"נ דחרש גרע טפי שאינו יכול להשמיע לאזנו ועיין בשע"ת דדוקא אם
הוא חרש גמור שאינו שומע כלל לאפוקי אם הוא שומע כשמדברים לו בקול רם. וכ"ז הוא
לדעת השו"ע אבל דעת כמה אחרונים דאפילו הוא חרש גמור יצא השומע ממנו ומ"מ
לכתחלה כו"ע מודים שלא יעמידוהו להוציא רבים י"ח. ודע דמי שכבדו אזניו או
שהוא רחוק מן הבימה ואינו יכול לשמוע היטיב מן הקורא יזהר לקרות לעצמו ממגילה כשרה
או עכ"פ יאחוז חומש והתיבות שיחסר לו יאמר תיכף מן החומש:
(ו) או קטן - אע"ג דקטן נמי חייב
עכ"פ מדרבנן כדלעיל בס"א אפ"ה אינו יכול להוציא את הגדול דלגבי קטן
הוי תרי דרבנן (ר"ל דעצם קריאת המגילה הוי רק מד"ס וחיובו של קטן הוי ג"כ
רק מדרבנן בכל המצות) משא"כ גדול הוי חד דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן.
והנה לעיל בסימן תרע"ה ס"ג הביא המחבר דיש מי שמכשיר בקטן שהגיע לחינוך שיכול
להוציא אחרים בהדלקתו וה"ה לענין קריאת המגילה ועיין בעקרי דינים שכתב בשם סמא
דחיי דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך:
(ז) וי"א שהנשים אינם מוציאות
וכו' - ולא דמי לנר חנוכה דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה ופסולה מפני כבוד הצבור
ולכן אפילו ליחיד אינה מוציאה משום לא פלוג וגם דאפשר דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע
וכדלקמיה ומקרי שאינה מחוייבת בדבר לגבי איש אבל אשה מוציאה את חברתה:
(ח) אם האשה קראה וכו' - ועיין במ"א
שמצדד דלא תקרא לעצמה כלל רק תשמע מהאנשים. וכ"ז ביש לה ממי לשמוע אבל אם אין
לה מי שיקרא לפניה תקרא היא לעצמה במגילה כשרה ומברכת אקב"ו לשמוע מקרא מגילה
[ח"א]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפט סעיף ב
* חרש - מלשון השו"ע משמע דאינו
בר חיוב כלל אף לקרות לעצמו אכן מסברתו בב"י שכתב דמשום פרסומי ניסא הוא משמע
לכאורה דהוא רק לענין להוציא אחרים שהם פקחין צריכין לשמוע מאיש ששומע באזניו דוקא
עי"ש משום דהלא אותן אחרים יכולין לקרות לעצמן או להשתדל שיוציאן איש אחר שיש
לו חוש השמיעה כמותו אבל לא לפוטרו לגמרי מקריאה עכ"פ [והלא אף דבעלמא שנשים פטורות
ממ"ע שהזמן גרמא הכא חייבו אותן מפני שאף הן היו באותו הנס ואף חרשין היו באותו
הנס ולא גרע מהן] ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ להאריך. אכן לדינא אין נ"מ
דבלא"ה הלא דעת כמה ראשונים הרשב"א והריא"ז והרשב"ץ שגם לאחרים
הוא מוציא וכ"ש שהוא בעצמו בר חיובא וגם ברמב"ם יש חלופי גרסאות וכן הסכימו
כמה אחרונים כמ"ש במ"ב וע"כ חרש לעצמו בודאי מחויב לקרות בעצמו כיון
שאינו שומע ואף אם יקראנו בלא טעמים ג"כ אין קפידא. ולשון ריא"ז קשה קצת
שכתב דיכול לקרות לכתחלה לעצמו מאי לשון יכול בזה דהלא לכאורה מחוייב לעשות כן:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה יג
אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא
יטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, שהכל חייבים
בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה, לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה
קודם השבת, ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים.
רמב"ם הלכות תפילה
ונשיאת כפים פרק יג הלכה ח
מפסיקין למועדות וליום הכפורים וקוראין
בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין
ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד, ומה הן קורין, בפסח בפרשת מועדות שבתורת כהנים,
וכבר נהגו העם לקרות ביום ראשון משכו וקחו לכם ומפטירין בפסח גלגל, וביום טוב שני שור
או כשב ומפטירין בפסח יאשיהו, בשלישי קדש לי כל בכור, ברביעי אם כסף תלוה, בחמישי פסל
לך, בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ביום טוב אחרון ויהי בשלח עד סוף השירה עד
כי אני ה' רופאך ומפטירין וידבר דוד, ובשמיני כל הבכור ומפטירין עוד היום.
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה ג
מצוה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה
בלילה וביום, וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום, ומברך קודם קריאתה
בלילה שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה, בא"י
אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם (ובזמן) [בזמן] הזה, בא"י אמ"ה שהחיינו
וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו, ומקום שנהגו לברך אחריה
מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע
לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י [האל] הנפרע (לישראל) [לעמו ישראל]
מכל צריהם האל המושיע.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפז סעיף א
חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור
ולשנותה ביום. ושל לילה, זמנה כל הלילה; ושל יום, זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום;
ואם קראה משעלה עמוד השחר, יצא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפז סעיף א
(א) לקרות המגילה בלילה - משעת צאת
הכוכבים ועיין לקמן בסימן תרצ"ב ס"ד במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
(ב) ולחזור ולשנותה ביום - זכר לנס
שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה:
(ג) כל הלילה - עד עמוד השחר ואם לא
קראה קודם אפילו באונס שוב לא יקרא דמשעלה עה"ש יממא הוא:
(ד) מהנץ החמה - לפי שאין הכל בקיאין
בעמוד השחר וזמנין דאתי לאקדומי צריך לכתחלה להמתין עד הנץ דיום ברור הוא לכל:
(ה) עד סוף היום - היינו שקיעת החמה
ואם נמשך עד בין השמשות יקראנה בלי ברכה:
(ו) יצא - ואם היה אונס קצת יכול לקרותה
לכתחלה משעלה עמוד השחר [אחרונים]:
טור אורח חיים סימן תרצב
הקורא מגילה מברך לפניה ג' ברכות על
מקרא מגילה ושהחיינו ושעשה נסים וכתב ר"ת ז"ל שאף ביום צריך לברך שהחיינו
שעיקר מצות קריאתה ביום והרמב"ם ז"ל כתב שאין מברכין שהחיינו ביום וא"א
ז"ל הסכים לדעת ר"ת ואין נוהגין כן ולאחריה במקום שנוהגים לברך יברך והאידנא
נוהגין לברך מאי מברך בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את
נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל
מכל צריהם האל המושיע כתב ר"ע ז"ל לא אמרינן האל הרב דהא אמרינן אלהינו וב"ה
ז"ל כתב מסתברא כיון שברכה אחרונה במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בקריאתה
דלאו הפסקה היא אלא בקריאה תליא מילתא ואינו נראה דכיון שהוא מברך צריך שלא להפסיקו
דמאי נפקא מינה דתלי במנהגא סוף סוף הוא מברך: מי שקורא לחולה אע"פ שהוא יצא כבר
יברך להוציא מי שקורא לו דקי"ל כל הברכות אע"פ שיצא מוציא תוספתא קרא בין
עומד בין יושב בין שבירך לפניה ולא לאחריה בין לאחריה ולא לפניה או שלא בירך כלל לא
לפניה ולא לאחריה יצא:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרצב
א (א) הקורא המגילה מברך לפניה שלש ברכות וכו'. בריש פרק הקורא עומד (כא:):
וכתב רבינו תם שאף ביום צריך לברך
שהחיינו שעיקר מצות קריאתה ביום. כן כתבו התוספות (ד"ה חייב) והרא"ש (סי'
ו) והמרדכי (סי' תשפא) בפרק קמא דמגילה (ד.) אהא דאמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות
המגילה בלילה ולשנותה ביום אבל הרמב"ם (פ"א ה"ג) כתב שאינו חוזר לברך
שהחיינו ביום וטעמו כדאשכחן בסוכה שמברך שהחיינו בלילה ואינו חוזר לברך ביום (סוכה
מו.) וכן פשט המנהג:
ולאחריה במקום שנוהגים לברך יברך.
משנה בפרק הקורא עומד (כא.):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרצב סעיף א
הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות:
על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו; וביום אינו חוזר ומברך: שהחיינו; הגה: וי"א
דאף ביום מברך: שהחיינו (טור בשם ר"ת והרא"ש והמגיד), וכן נוהגין בכל מדינות
אלו; ואחד יכול לברך ושני קורא (הגהות אשירי פ"ב); ולאחריה נוהגין לברך: הרב את
ריבנו וכו'. אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא. הגה: ונהגו לומר בלילה: אשר הניא,
אבל לא ביום (כל בו וב"י בשם א"ח), ואין לברך אחריה אלא בצבור.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרצב סעיף א
(א) ושהחיינו - ונכון לכוין בברכת
שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך
דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה
לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט
[מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן
לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו
מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה
יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל
יקרא את המגילה:
(ב) וביום אינו חוזר ומברך וכו' -
דהרי כבר בירך בלילה וטעם הדעה שניה דסוברת דאף ביום וכו' דעיקר מצות קריאתה ביום הוא.
אם נשתתק הקורא באמצע המגילה דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל
בראש רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צ לברך מחדש דיצאו כל הקהל בברכת
הראשון] דהוא טרחא דצבורא ועיין בשע"ת:
(ג) ואחד יכול לברך - בין ברכה ראשונה
ובין לענין ברכה אחרונה ובלבד שיכוין להוציא השומעים והם יכונו לצאת:
(ד) ולאחריה נוהגים לברך - כי בגמרא
איתא דברכה דלאחריה תליא במנהגא במקום שנוהגים לברך יברך ולכן כתב המחבר דהאידנא נוהגים
לברך:
(ה) הרב וכו' - ואין לומר האל הרב
כיון שכבר זכר השם שאמר אלהינו ויש גורסים האל ובא"ר הכריע כהשו"ע שאין לומר
וכן אין לומר בא"י האל הנפרע רק בא"י הנפרע ע"ש:
(ו) אם לא בירך לא לפניה וכו' - דברכות
אין מעכבות ונראה דאם נזכר באמצע שלא בירך יברך בין הפרקים:
(ז) אבל לא ביום - דכבר אמר פיוטים:
(ח) ואין לברך אחריה וכו' - אבל הברכות
שלפניה לכו"ע היחיד צריך לברך:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרצב סעיף א
* ושהחיינו - עיין מ"ב סק"א
מה שכתבנו די"א דראוי לברך וכו' הוא ממור וקציעה שהשיג על המ"א וז"ל
ולא ידעתי מה בכך שהוא דבר נהוג והלא בלאו מצות שילוח מנות וסעודה ראוי לברך זמן על
היום ואף שהוא מדברי קבלה צריך חזוק כשל תורה ויותר ביחיד מפני תקפו של נס שהיה בו
וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא לענין זה ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן וזמן לא בעי
כוס דהלכתא אומרו אפילו בשוק ויוה"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שביתה ומנוחה אעפ"כ
מברכין אותו וכו' ומסיים שם דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית ליה מגילה למסמך זמן אכוס דסעודה
עכ"ל ובאמת לפי סברתו שיברך זמן על עצם היום מפני תקפו של נס שהיה בו א"כ
היה לו לברך ג"כ ברכת שעשה נסים ובאמת מצאתי במאירי של שבת לענין חנוכה [וה"ה
בענינינו לענין פורים] וז"ל מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א
שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים עכ"ל
וגם על עצם תמיהתו שמתמה על המ"א והלא בלאו מצות שילוח מנות וכו' ראוי לברך זמן
על היום וכו' לא אדע דאפשר דגם המ"א מודה לזה אלא דהוא מיירי שבלילה היה לו מגילה
ובירך אז שהחיינו וממילא יצא על עצם הזמן [ומה שמצדד הפמ"ג דלדעת המחבר יוצא בברכת
שהחיינו דלילה על משלוח מנות וסעודה דיום לא נהירא וגם ריהטא דלישנא דמ"א לא משמע
כן] אלא דביום לא היה לו כלל אפשר דגם הוא מודה. אח"כ מצאתי בברכי יוסף וז"ל
אם אין לו מגילה יברך שהחיינו אך לא יברך ברכת שעשה נסים וברכת הרב את ריבנו [ר"י
מלכו] אבל האחרונים כתבו דגם שהחיינו לא יברך עכ"ל ולא אדע באיזה אחרונים מצא
ד"ז לבד ממ"א וא"ר שהעתיקו ומהם אין ראיה כמו שכתבנו וצ"ע למעשה
ועיין לעיל בסימן תרע"ו בשעה"צ אות ג':
* אלא בצבור - הנה בב"י כתב דא"ח
כתב כן בשם הירושלמי ועיין בא"ר דהוכיח מכמה פוסקים דמברך אפילו ביחיד ועיין בביאור
הגר"א דמירושלמי ג"כ אין ראיה דלא קאי אלא אברכת התורה. ומ"מ נראה דאין
כדאי לברך אחרי' דבלא"ה הברכה זו אפילו בצבור אינה חיובית ותליא במנהגא כדאיתא
בגמרא ומי יאמר דנתפשט המנהג כהיום לברך ביחיד וכ"כ הפמ"ג דספק ברכות להקל:
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה יג
אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא
יטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, שהכל חייבים
בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה, לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה
קודם השבת, ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים.
רמב"ם הלכות מגילה
וחנוכה פרק א הלכה יד
כיצד יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת
בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת, חל יום חמשה
עשר להיות בשבת בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר ובני עיירות
קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר. +/השגת הראב"ד/ כיצד
יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת עיירות מקדימין וכו'. א"א כל זו הפסקא בשיבוש והרי
היא מסודרת במשנה /מגילה/ (ב).+
טור אורח חיים סימן תרפח
פורים שחל להיות בשבת כגון ט"ו
לבני כרכים דאילו י"ד לא יבא לעולם בשבת אין קורין את המגילה בשבת אלא מקדימין
לקרותה בע"ש וכדי שיזכרו ענין היום דורשין בעניינו:
בית יוסף אורח חיים סימן
תרפח
ו פורים שחל להיות בשבת. בריש מגילה (ד.) אמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל
להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום:
ומ"ש כגון ט"ו לבני כרכין
וכו'. כן כתבו שם הרי"ף (ב:) והרא"ש (סי' ה) ז"ל והוא בירושלמי פרק
קמא דמגילה (ה"ב) משום דאם י"ד בשבת יבוא יום הכפורים בערב שבת:
ומ"ש מקדימין לקרותה בערב שבת.
שם (ב.) במשנה: ומצאתי כתוב שמנהג ירושלים לגבות מעות מתנות עניים ולחלקם בו ביום ואין
אומרים בו על הנסים ואין מוציאין בו ספר תורה ויום שבת שלפניו שהיה ח' לאדר קוראים
פרשת זכור (דברים כה יז - יט) ומפטירין פקדתי (שמואל א טו) ובשבת יום ט"ו שהוא
יום פורים אומרים על הנסים ומוציאין בו שני ספרים וקורין בשני ויבוא עמלק (שמות יז
ח - טז) ותמהני למה לא יאמרו על הנסים ביום ששי שבו קורין המגילה: וכתב הר"ן בפרק
קמא דמגילה (ג. ד"ה מתני') על מה שכתב הרי"ף בשם הירושלמי (שם ה"ד)
סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין כשחל ארבעה עשר להיות בערב שבת שעיירות גדולות ומוקפות
חומה קורין בו ביום שאין מוקפין חומה עושין סעודה עד אחד בשבת: וגרסינן בירושלמי (שם)
ויעשו אותה בשבת אמר ליה לעשות אותם ימי משתה [ושמחה] כתיב (אסתר ט כב) את ששמחתו תלויה
בבית דין יצא זה ששמחתו בידי שמים דשמחת [שבת] אינה מתקנת מרדכי אלא בידי שמים היא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרפח סעיף ו
יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין
המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו
ביום; וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין: ויבא עמלק; ואומרים: על הנסים; ואין
עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תרפח סעיף ו
(יד) יום ט"ו וכו' - דאלו י"ד
א"א לחול בשבת:
(טו) אין קורין וכו' - דגזרו רבנן
שמא ילך אצל חכם ללמדה איך לקרותה ויעבירנה ד"א בר"ה:
(טז) המגילה בשבת - ואז יום השבת ח'
לאדר הוא פרשת זכור ומפטירין פקדתי וגם בט"ו לאדר מפטירין פקדתי בכרכין [אבל בעיירות
מפטירין בסדר השבוע] ושואלין ודורשין בו ביום בהלכות פורים כדי שיזכרו ענין היום וכשחל
בחול יוצאין ע"י קריאת מגילה:
(יז) ואומרים על הנסים - בשבת ולא
בע"ש [שבאמת לכרכין זמנם בט"ו ולא בי"ד ורק משום גזירה כנ"ל הצריכו
לקרות המגילה בע"ש ומ"מ אם אמר אין
מחזירין אותו] וכן אין מוציאין בו ס"ת ולעיירות אומרים עה"נ בי"ד ולא
בט"ו ועיר מסופק אם היא מוקפת מימות יב"נ אומרים עה"נ בשני ימים:
(יח) ואין עושין וכו' - דאמרינן בירושלמי
ויעשו אותם בשבת א"ל ימי משתה כתוב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה [שבת] ששמחתו
בידי שמים היא. וה"ה ממילא ששילוח מנות גם ביום א' בשבת. והנה מהר"ל חביב
האריך להוכיח דבבלי שלנו אין סובר כן ודעתו שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים
וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעודה. והרדב"ז ח"א סימן קמ"ז פסק
כהש"ע וכן הוא ג"כ דעת המ"א והקרבן נתנאל ות' מ"ב ח"א סימן
מ"ב. והנה הפר"ח אוסר לטלטל המגילה בשבת מאחר שאין קורין בו אבל כמה אחרונים
חולקין עליו ומתירין:
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק ז הלכה יג
מצות לולב להנטל ביום הראשון של חג
בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר +ויקרא כ"א+ ולקחתם לכם ביום הראשון,
ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת
ימים, חל יום השבת להיות בתוך ימי החג אינו ניטל בשבת גזרה שמא יוליכנו בידו ארבע אמות
ברשות הרבים כמו שגזרו בשופר.
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק ז הלכה יד
ולמה לא גזרו גזרה זו ביום טוב הראשון
מפני שהוא מצוה מן התורה ואפילו בגבולין, נמצא שאין דינו ודין שאר הימים שוה שבשאר
ימי החג אין אדם חייב ליטול לולב אלא במקדש.
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק ז הלכה יז
ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול
את הלולב בשבת ביום הראשון ואפילו בני ארץ ישראל שקדשו את החדש, מפני בני הגבולין הרחוקים
שאינן יודעין בקביעת החדש כדי שיהיו הכל שוין בדבר זה ולא יהיו אלו נוטלין בשבת ואלו
אין נוטלין, הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום אחד הוא ואין שם מקדש להתלות בו.