רי"ף מסכת שבועות דף ח
אורך השיעור אודיו הוא דקות
רמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה ח
שמע חבירו נשבע * ואמר ואני כמותך
הואיל ולא הוציא שבועה מפיו ולא השביעו חבירו הרי זה פטור, וזהו מתפיס בשבועה שהוא
פטור.
כסף משנה הלכות שבועות פרק ב הלכה ח
שמע חבירו נשבע ואמר ואני כמותך וכו'.
בריש פ"ג דשבועות (דף כ') פלוגתא דאביי ורבא וידוע דהלכה כרבא דאמר מתפיס
בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ומשמע לרבינו דמדלא אמר מותר דאיסורא מיהא איכא
וכ"כ הרא"ש בשם הר"י ן' מיגאש ובשם הראב"ד ודלא כהרי"ף
והרמב"ן שסוברים דאפי' איסורא ליכא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רלט סעיף ט
כג] מתפיס בשבועה, כגון שנשבע שלא
יאכל ככר זה, ואמר על אחר: יהא כמוהו, <ט> כו אף על פי שפטור ממלקות ומקרבן
על הככר המותפס, כד] איסורא מיהא איכא.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רלט סעיף ט
כו אע"פ שפטור כו' - ולא דמי
למתפיס בנדר דלעיל סימן רכ"ט סעיף ג' דנדר חל על הגוף החפץ משא"כ שבועה:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רלט סעיף י
כה] שמע חבירו שנשבע, ואמר: אני
כמותך, הרי הוא אסור.
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה
דעה סימן רלט סעיף י
[כה] שמע חבירו כו'. הרי"ף כתב
דגם כה"ג לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ואפי' איסורא ליכא לפ"ד דכן
ס"ל ג"כ בככר אבל הר"נ כתב דנ"ל דכה"ג מתפיס הוא שהקשה
שם כיון דילפינן התפסה בנדרים לילף ג"כ לשבועות כי היכי דגבי ידות אע"ג
דלא כתיב אלא בנדרים אמרינן ג"כ בשבועות ולאביי נמי ילפינן התפסה דנדרים
משבועות ועוד הקשה למה לא תנן חומר בנדרים מבשבועות נמי כה"ג אלא דוקא בככר
לא מהני התפסה דשאני נדרים דמיתפס חפצא יכול ג"כ להתפיס חפץ אחר משא"כ
בשבועה דאדם הוא הנאסר ולכן ליכא למילף מהתם משא"כ בכה"ג דסעיף זה אף
בשבועה מהני ולכן לא תני חומר כו' ולכן ג"כ אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי
ול"ק לאו כלום משום דאיכא גוני דמהני אמר לאו כמוציא כו' דמהני בכ"ע
ע"ש:
רמב"ם הלכות נדרים פרק ג הלכה ג
כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו
שנדר ואמר ואני כמותך בתוך כדי דבור הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו, שמע השלישי
זה שאמר ואני ואמר ואני אפילו היו מאה וכל אחד מהן אומר ואני בתוך כדי דבורו של
חבירו הרי כולן אסורין.
כסף משנה הלכות נדרים פרק ג הלכה ג
כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו
שנדר וכו'. משנה רפ"ד דנזיר (דף כ':). ומה שהצריך שיהא תוך כדי דיבור שם
בגמ', ומ"ש אפילו היו מאה וכל אחד מהם אומר ואני בתוך דיבורו של חבירו. מהם
אומר ואני בתוך דיבורו של חבירו. שם (דף כ"א) בעיא דאיפשיטא. וברפ"ג
דשבועות (דף כ') איפליגו אביי ורבא במתפיס בשבועה והלכה כרבא דאמר לאו כמוציא
שבועה מפיו דמי. וכתב הרי"ף דע"כ לא אמר רבא אלא במתפיס בשבועה אבל
מתפיס בנדר ודאי נדר לדברי הכל דמתני' היא במס' נזיר ואע"פ שמפשט הסוגיא משמע
דלרבא מתפיס בנדר נמי לאו הוא כבר כתבו הרא"ש והר"ן פירוש הסוגיא לדעת
הרי"ף כי היכי דליסליק ליה שפיר דמודה רבא דמתפיס בנדר הוי כנדר. וטעם החילוק
בין מתפיס בנדר למתפיס בשבועה כתב הרא"ש משום מתפיס בנדר נפקא לן מדכתיב כי
ידור נדר עד שידור בדבר הנדור ומהתם מפקינן דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו
דמי:
רמב"ם הלכות נזירות פרק ב הלכה ד
היה נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה
הרי זה נזיר, נדר חבירו בנזיר ואמר הוא פי כפיו מיין או שאמר שערי כשערו מלהגזז
הרי זה נזיר, וכן אם שמע ואמר ואני בתוך כדי דבור [ושמע שלישי בתוך כדי דבור] של
שני ואמר ואני ואפילו הן מאה כולן נזירין.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רד סעיף ג
שמע חבירו ואמר: ואני כמותך, בתוך כדי
דבור, הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו. שמע הג' זה שאמר: ואני, ואמר: ואני, אפי'
היו ק' וכל אחד אומר: ואני, בתוך כדי דיבורו של חבירו, הרי כולם אסורים.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ג הלכה ה
הרי שמת אביו או רבו היום ונדר שיצום
אותו היום וצם, ולאחר שנים אמר הרי יום זה עליו כיום שמת בו אביו או רבו הרי זה
אסור לאכול בו כלום שהרי התפיס יום זה ואסרו כיום האסור לו, וכן כל כיוצא באלו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רד סעיף א
א] <א> עיקר נדר האמור בתורה
הוא שיתפיס א בדבר הנדור, כגון שאומר: ב ככר זה עלי כקרבן, ב] או שאמר: ג יאסר עלי
ככר זה, ג] או שאמר: ככר זה עלי איסור. וכן אם אסר עליו ככר אחד ד שתלאו בדבר
הנדור, ואמר על אחר: יהא כזה, אסור; ואפילו עד מאה, כולם אסורים. או שנדר ה על יום
אחד להתענות בו, או שלא לאכול בו בשר, ואמר על יום אחר: יהא כזה, אסור ו (יש חלוקי
לשונות בענין הנדר והרב לא כתבם, ועיין בפנים).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רד סעיף א
א בדבר הנדור - לאפוקי בדבר האסור
כדלקמן ר"ס ר"ה:
ב ככר זה עלי כקרבן - וכ"ש אם
אמר קרבן עלי ככר זה וכן הוא בהר"ן ריש נדרים:
ג יאסר עלי כו' - ולא אמרינן דכוון
לדבר האסור משום צד איסור דלקמן סי' ר"ח:
ד שתלאו בדבר הנדור - שאמר על ככר
ראשון יהא זה כקרבן וה"ה אם אמר על ככר הראשון יאסר עלי וחזר ואמר על אחר יהא
כזה אפי' עד מאה כולם אסורים וכן הוא בהרמב"ם פרק ג' מהלכות נדרים ומביאו
ב"י ס"ס זה וכן הוא בסמ"ג ריש לאוין רמ"ב ופשוט הוא ואפי' אמר
על אחר שאינו מינו של הראשון כגון שהראשון הוא ככר והשני הוא בשר והשלישי פירות
וכן הוא ברמב"ם וסמ"ג שם וכן הוא בט"ו לקמן סי' רכ"ט סעיף ג'
ע"ש:
ה על יום אחד להתענות כו' - ע"ל
סי' רט"ו:
ו יש חלוקי לשונות - כגון אמר כקרבן
בפת"ח או בשו"א או בציר"י או לקרבן ועיין בטור ובית יוסף
והאחרונים:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רכט סעיף ג
ח] נדר מאחד, ואמר על אחר: יהא
כפלוני, יא כולם אסורים, אפילו עד מאה. הותר הראשון, הותרו כולם. הותר האחרון, הוא
מותר וכולם אסורין. הותר האמצעי, כל <ז> שקודם לו, אסורין, הוא וכל שלאחריו
מותרים. יב וכן מי שנדר, ושמע חבירו ואמר ט] תוך כדי דיבור: ואני; <ח> ושמע
שלישי ואמר: ואני, ונשאל הראשון על נדרו, והותר, הותרו כולם. נשאל האחרון, והותר,
האחרון מותר וכולם אסורים. י] נשאל השני, והותר, השני והאחרון מותרים, והראשון
אסור. יא] וה"ה לנודר מבשר, והתפיס פת בבשר, <ט> והתפיס דבש בפת. יב]
אסר עליו ככר ב' פעמים, או שנשבע עליו ב' פעמים, יג אף על פי שנשאל עליו והתירו
לו, יד אסור <י> עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רכט סעיף ג
יא כולם אסורים כו' - אפילו כשאומר כן
אחר כמה ימים על אדם אחר יהא כפלוני וכן בנדר מבשר והתפיס פת בבשר אבל כשחבירו אמר
ואני הוא דבעינן שיאמר כל אחד בתוך כ"ד של חבירו וא"ז אפילו ק' אסורים
כולם כשכל אחד תוך כ"ד של חבירו אע"פ שהוא לאחר כ"ד של הראשון מפני
שכל אחד נתפס בחבירו כדלעיל סימן ר"ד:
יב וכן מי שנדר כו' - כתוב בב"ה
בשם רבינו ירוחם אשה שנדרה והתפיס בה אחר שאמר ואני כמותך והפר לה בעל או אב היא
מותרת והמתפיס אסור עכ"ל ולא ידענא למה כתבו בשם רבינו ירוחם הרי ש"ס
ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקים כדלקמן סימן רל"ד סעיף נ"א ע"ש:
יג אע"פ שנשאל עליו כו' - פירוש
שאין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בבת אחת סגי בהיתר אחד
כדלעיל סימן רכ"ח סמ"ו:
יד אסור עד שישאל כו' - דאע"ג
דאין שבועה חלה על שבועה כדלקמן סי' רל"ט סי"ג מ"מ כשהותרה הראשונה
חלה השניה למפרע:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רטו סעיף ו
יד] יד <ז> וי"א שאם נדר
מדברים האסורים, כגון נבלות וטריפות, חל הנדר ואם אוכל מהם עובר בלא יחל; טו אבל
אם התפיס בהם דבר אחר, אינו נתפס, שאין דעתו אלא בעיקר האיסור טז דהוי ליה מתפיס
בדבר האסור; אבל דבר שאסור מדרבנן, ואסרו עליו בלשון נדר והתפיס בו דבר אחר, נתפס
בנדר ואסור. הגה: הנודר או הנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, יז אין מצה עשירה בכלל;
אבל אם נדר שלא לאכול מצה כל השנה, אפשר דמצה עשירה בכלל (ריב"ש מביאו
ב"י ס"ס רל"ו).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רטו סעיף ו
יד וי"א שאם נדר מדברים האסורים
כו' - וכן אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר קונם ככר זה עלי חייב שתים וכן
אם נשבע שיאכל ככר זה ואח"כ אסרו עליו בקונם אסור לאכלו לפי שהנדרים חלים
ע"ד מצוה ושבועות וכ"כ הר"ן שם:
טו אבל אם כו' - זהו אף לסברא האחרונה
כדאיתא בטור ופוסקים:
טז דהוה ליה מתפיס בדבר האסור - מיהו
בע"ה י"א דבעינן שאלה אף במתפיס בדבר האסור כדלעיל סי' ר"ה:
יז אין מצה עשירה בכלל - כלומר ומותר
לאכלה בלא התרה אבל מ"מ בנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל
פסח כמו שנתבאר בא"ח סי' תפ"ה ולקמן סי' רל"ו ס"ה:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רטו סעיף ה
ו] הא דנדרים חלים על דבר מצוה, דוקא
במצות עשה ז] בין שיש בה עשה גרידא בין שיש עשה בקיומה ולא תעשה בביטולה, ח] ואין
הפרש בזה בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע"י עצמו; ט] אבל על מצות לא תעשה
דעלמא, אינו חל בין בביטולו בין בקיומו. יב כיצד, הרי שאמר: אכילת נבלה עלי, אין
הנדר חל עליו; י] והוא הדין לאיסור הבא ע"י עצמו, יא] כגון שאמר: שבועה שלא
אוכל ככר זה, וחזר ואמר: ככר זה עלי, אינו חייב אלא אחת יב] דהיינו משום בל יחל
דשבועה; וכן אם אמר: שבועה שלא אשתה וחזר (ב) ואמר הריני נזיר, ושתה, אינו חייב
אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה; אבל דנזירות לא, יג אא"כ נשאל על השבועה שאז
חל הנזירות עליו. יג] והנדר <ו> חל על מי שנשבע שיישן או שישתה, ואע"פ
שיש בביטולו לא תעשה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רטו סעיף ו
יד] יד <ז> וי"א שאם נדר
מדברים האסורים, כגון נבלות וטריפות, חל הנדר ואם אוכל מהם עובר בלא יחל; טו אבל
אם התפיס בהם דבר אחר, אינו נתפס, שאין דעתו אלא בעיקר האיסור טז דהוי ליה מתפיס
בדבר האסור; אבל דבר שאסור מדרבנן, ואסרו עליו בלשון נדר והתפיס בו דבר אחר, נתפס
בנדר ואסור. הגה: הנודר או הנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, יז אין מצה עשירה בכלל;
אבל אם נדר שלא לאכול מצה כל השנה, אפשר דמצה עשירה בכלל (ריב"ש מביאו
ב"י ס"ס רל"ו).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רטו סעיף ה
יב כיצד הרי שאמר אכילת נבלה עלי אין
הנדר חל עליו כו' - כתב הב"ח ואיכא לתמוה דפסק בתחלה בסתם דלא חל הנדר וכדעת
הרשב"א בתשובה ואחר כך כתב י"א דחל הנדר ולפעד"נ עיקר כפירש"י
והתוספות והטור כו' ותימה לתמיהתו דהרי מתחלה כתב סברת הרשב"א ואחר כך כתב
וי"א כו' והכי סוגיא דעלמא בכל דוכתי ואפשר שהיה כתוב בספרו י"א בלא
וי"ו גם מה שכתב ולפעד"נ עיקר כפרש"י והתוס' כו' אומר אני שאלו
עיין בתשובת הרשב"א סימן תרט"ו שהאריך שם בכמה ראיות וטעמים לדבריו לא
היה כותב כן ואם לא ישרו בעיניו ה"ל להביאם ולדחותם גם מה שכתב והתוספות
נמשכו לשטתו במה שכתב דהך ומיהו לר"י ב"ב כו' שכתבו התוס' הוא עיקר אבל
לפעד"נ אפילו להאי ומיהו דוקא לר"י ב"ב הוי הכי ולא לדידן
דאל"כ האי ועוד דהא דנדרים כו' שכתבו התוס' לא קיימא כלל וא"כ אדרבה
מסקנת התוס' כהרשב"א וכן הוא בפסקי תוס' פרק שבועות שתים סימן י"ח להדיא
ע"ש מיהו דעת הר"ן פ"ב דנדרים דף י"ח ע"א כהטור:
יג אא"כ נשאל על השבועה כו' -
כלומר כשנשאל על השבועה אחר שאמר הריני נזיר שאז חל הנזירות למפרע וע"ל סי'
רכ"ט וס"ס רל"ט:
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
רטו סעיף ה
ראה לעיל במס' 3