גמ' יומא דף פז:-פח.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ור"ן הוא 25:40 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 9:40 דקות
4)בזמן הזה יג אסור לאשה לטבול ביה"כ
5)הרואה קרי בליל יוה"כ ידאג כל השנה
7)אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה
טור אורח חיים סימן תריט
ערבית נכנסין לבית הכנסת ונוהגין באשכנז שקודם
שיתפלל מתירין לכל העבריינין כדי להתפלל עמהן ואפי' אם לא יבקשו שיתירו להם דא"ר
שמעון חסידא (כריתות ו ב) כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה
ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת ואומרין בזה הלשון בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה
על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין ומוציא ס"ת השליח ציבור
ואוחזה בחיקו ואומר כל נדרי ואסרי וכו' די נדרנא ודי אשתבענא ודאחרימנא מי"ה שעבר
עד י"ה הזה שמכוונין להתיר הנדרים והחרמות והשבועות אולי עברו עליהן וכדי לינצל
מן העונש והוקשה לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומר מי"ה זה
עד י"ה הבא עלינו וגם הנהיג לומר די נדירנא ודמישתבענא כי אמר שפשט זה המנהג ממה
דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני
עתיד לידור בזו השנה יהיו בטילים והוא שלא יזכור לתנאו בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו
ואפ"ה הוא נודר הרי מבטל התנאי והנדר קיים אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי
ולכך צ"ל כולהון איחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה
שיהו בטלים ומיהו ביטול אינו מועיל אלא לנדרי עצמו ושבועה שישבע מעצמו אבל נדר שחבירו
מדירו ושבועה שחבירו או ב"ד משביעין אותו אין מועיל להם ביטול וכתב א"א הרא"ש
ז"ל ומיהו נראה כמנהג הקדמונים דבלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם
בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מהעונש ולכך אומרים אותו ג"פ ואומר ונסלח לכל
עדת בני ישראל כי צריכין כפרה לאותן שעברו ובסיגנון זה כתב רב סעדיה וז"ל יש שעושין
כן עומד ש"צ בליל צום כפור ואומר כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקונמי שנדרנו ושהחרמנו
ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מי"ה שעבר עד י"ה זה שבא עלינו כלומר
חזרנו בנו לפני אבינו שבשמים ואי נדרנו אין כאן נדר ואם אסרנו אין כאן איסר אם חרם
החרמנו אין כאן חרם אם שבועה נשבענו אין כאן שבועה בטל הנדר מעיקרו בטל האיסר מעיקרו
בטלה השבועה מעיקרה בטל הקיום מעיקרו אין כאן לא נדר ולא שבועה ולא איסר ולא חרם ולא
קיום יש בכאן מחילה וסליחה וכפרה כמו שכתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר
בתוכם כי לכל העם בשגגה וכתב עוד דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה איסר
על נפשה בב"ה כגון נדרי שגגות ואונסין בשגגת צבור כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל
אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועה ולבטלה לא ונוהגין לאומרו קודם ברכו משום דאמרי'
(שבת קנז א) אין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין
לא בב' ישיבות ולא בשום מקום להתיר נדרים לא בר"ה ולא בי"ה אלא שמענו שבשאר
ארצות אומרים כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מאבותינו דמה מועיל התרה למי שמתנה
אחר נדרו שיהא בטל הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן וכ"כ רב האי אין מתירין
נדרים לא בר"ה ולא בי"ה ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין כן כל עיקר אף אתם
החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו ואחר שאמר
כל נדרי מברך שהחיינו דקי"ל שאומרין זמן בר"ה וי"ה וזמן אומרו אפי'
בשוק אלא שתקנו לאומרו על הכוס והכא אי אפשר לאומרו על הכוס דאי אמר זמן קבליה לי"ה
עלויה ואיתסר למשתי ולא יהבינן ליה לתינוק דלמא אתי למיסרך פי' יבא לשתות אף לאחר שיגדיל
וכתב רב עמרם מנהג שלנו אחר שאוכלין ושותין חוזרין לב"ה להתפלל תפלת ערבית וכיון
שעמד ש"צ לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואח"כ מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא
יש א' מישראל שלא בירך אבל אם יחיד רוצה לברך לעצמו הרשות בידו שזמן אומרו ואפ' בשוק
וכ"כ רב פלטוי ורב סעדיה כתב שצריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין
בצבור ואמר רב האי נוהגין אנו כרב סעדיה והמנהג עתה כרב עמרם וקורין שמע בברכותיה ונוהגין
באשכנז לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה
בפרשת ואתחנן כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין פי' חפץ נאה מתוך
פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך לכן כל השנה אומרים
אותו בלחש ובי"ה אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים וחותמין ופרוס עלינו וכו'
ומתפללין הצבור ז' ברכות ואומרים זכרנו באבות ומי כמוך בגבורות ובכן באתה קדוש וחותמין
המלך הקדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא מחול לעונותינו קדשנו במצותיך וחותמין מלך מוחל וסולח
לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל
וי"ה ואם חל בשבת אומר ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה ואת י"ה הזה
וחותם מקדש השבת וישראל וי"ה וכתב הרי"ץ גיאת שאומר יעלה ויבא מלוך מחול
ור"ע לא כתב לא מלוך ולא יעלה ויבא אלא מחול לעונותינו ובאשכנז נוהגין לומר יעלה
ויבא ומחול ולא מלוך ובספרד נוהגין לומר גם מלוך ואומר עבודה והודאה וברכת השלום וידוי
כמו שכתבתי במנחה ואין חזרת תפלה לש"ץ בערבית אלא מתחיל בסליחות ותחנונים כל מקום
ומקום לפי מנהגו ואומר הוידוי כמו שאמר באשמורת ואם חל בשבת אומר ויכולו וברכת מגן
אבות בדברו כמו בשאר שבתות וחותם מקדש השבת ואינו מזכיר של י"ה ואח"כ סליחות
ותחנונים ואיתא בפרקי רבי אליעזר שצריך להעמיד אחד לימין ש"צ ואחד לשמאלו כדכתיב
ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ומזה נהגו להעמיד סגן אצל ש"צ ביום הכפורים
ועוד נהגו אנשי מעשה באשכנז שעומדים על רגליהן כל הלילה וכל היום ע"פ המדרש שכתבתי
ואין להם קפצים כמלאכי השרת ועוד נהגו ללון בב"ה ואומרים שירות ותשבחות כל הלילה
ונ"ל שלקחו מהא דתנן מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה ומנהג אבותינו תורה
היא:
בית יוסף אורח חיים סימן תריט אות
א ד"ה ערבית נכנסין
א ערבית נכנסין לבית הכנסת ונוהגין באשכנז שקודם
שיתפללו מתירין לכל העבריינים וכו'. כן כתב המרדכי במסכת יומא (סי' תשכה) וזה לשונו
נכנסין לבית הכנסת ומתירין חרם להתפלל עם כל איש שעבר על גזירת הקהל אפילו אינו מבקש
שיתירו לו דאמר רבי שמעון חסידא (כריתות ו:) כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית.
וכן כתב הכל בו (סו"ס סח לג ע"ג) בשם הר"מ קודם שיאמרו כל נדרי אומר
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים וגם התשב"ץ (תשב"ץ
קטן סי' קלא) כתב וזה לשונו קודם שיאמר כל נדרי אומר החזן על דעת המקום ועל דעת הקהל
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין אם יש שום עבריין בתוכנו שנוכל להתפלל עמו:
ואומר כל נדרי וכו' והוקשה לרבינו תם מה מועיל
להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו וכו'.
דברי רבינו בכאן קצרים וסתומים מאד דהיכי קאמר שהוקשה לרבינו תם מה מועיל להתיר על
מה שעברו כבר דהא ודאי התרה מועילה לנדרים שעברו עליהם כדאיתא בפרק ג' דשבועות (כח.)
ומה שהוקשה לרבינו תם מבואר בדברי הרא"ש בפרק בתרא דיומא (סי' כח) והתוספות (נדרים
כג: ד"ה ואת) והרא"ש (סי' ה) בפרק ארבעה נדרים דהיינו משום דבהתרה בעינן
שלשה הדיוטות או יחיד מומחה (בכורות לו:) ועוד שאין החכם מתיר הנדר בלא חרטה (נדרים
כב:) ועוד דקיימא לן (גיטין לה:) דצריך לפרט הנדר ועוד שהחזן שאומר כל נדרי מי התיר
לו נדרו דתנן (נגעים פ"ב מ"ה) כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ואפשר לפרש
דברי רבינו דהכי קאמר והוקשה לרבינו תם מאחר דאין לכל נדרי ענין התרה ואינו אלא כעין
תנאי היאך אפשר להתנות על נדרים שעבר עליהם שיהיו בטלים:
ומ"ש והנהיג לומר מיום הכפורים זה עד יום
הכפורים הבא עלינו וכו' עד אין מועיל להם ביטול. כן כתבו שם התוספות והרא"ש והגהות
(מיימוניות) בסוף הלכות שביתת עשור (ד"ה כל נדרי):
ומ"ש וגם הנהיג לומר די נדירנא ודמישתבענא.
כך היא הגירסא הנכונה והטעם מפני שכשהוא אומר דנדרנא הכל תיבה אחת והדלי"ת בחיר"ק
והנו"ן חטופה והדלי"ת בקמ"ץ משמע שנדרתי כבר וכשהוא אומר די נדירנא
שתי תיבות די תיבה אחת ונדירנא תיבה שנית והנו"ן נקראת בלא חטופה והדלי"ת
בחירי"ק משמע מה שאני עתיד לידור וכן כשהוא אומר ודאישתבענא באל"ף באמצע
התיבה משמע מה שנשבעתי כבר וכשהוא במ"ם במקום אל"ף והיא נקודה בחירי"ק
משמע מה שאני עתיד לישבע: וכתב הרא"ש (שם) דלדעת רבינו תם מה שאומרים כל נדרי
שלש פעמים שכן מצינו שכל דברי חכמים משולשים (מנחות סה.) מגל זו מגל זו מגל זו קופה
זו קופה זו קופה זו. ומה שאומרים ונסלח לכל עדת בני ישראל לא שיהא עתה צריך כפרה אלא
שאם ידור בזה השנה וישכח הביטול ולפעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו ואף על פי שכבר
ביטלו צריך כפרה כדאמרינן בפרק בתרא דקידושין (פא:) זה היה סבור לאכול בשר חזיר ועלה
בידו בשר טלה צריך סליחה וכתבו הגהות מיימון (שם) על דעת רבינו תם שכשאומר ונסלח לכל
עדת בני ישראל אינו אומר ככתוב:
ומ"ש בשם הרא"ש ומיהו נראה כמנהג הקדמונים
דלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם וכו' עד כי לכל העם בשגגה. הכל בפסקיו
בסוף יומא (שם) ומבואר בדבריו ישוב על מה שהוקשה לרבינו תם דמה שהקשה דבעינן חרטה אנן
סהדי דכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעינן שלשה
הדיוטות הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש וגם לחזן הקהל מתירין והא דצריך לפרט
הנדר היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר החכם
נדרו: וגם המרדכי (סי' תשכו) כתב ואית מרבוותא שהנהיגו לומר מיום הכפורים זה עד יום
הכפורים הבא עלינו לטובה בכולהון איחרטנא בהון ופירש ראב"ן (הל' עירובין קנו:)
לפי שאין הכל בקיאין לידע דהנודר כאילו בנה במה והמקיים כאלו הקריב עליה קרבן (נדרים
כב.) וכולם שמתכוונין לשליח צבור כאילו אמר בפירוש שבנו ונתחרטנו על נדרינו ונשאלנו
והוא מתיר להם בהסכמת רבים שאין יחיד מתיר אלא אם כן מומחה (נדרים עח.) ובבבל אין מומחה
ואין צריך לומר חוץ מתקנת הקהל וגזירה וחרם של יישוב שאין הסכמתם להתרה זו ויחיד נמי
לא מצי למישרי ונהגו לומר שלש פעמים כל נדרי כלשון תלמוד מותר לך מותר לך מותר לך מופר
לך מופר לך מופר לך וכן שנינו (מנחות סה.) מגל זה מגל זה מגל זה אקצור אקצור אקצור
וגם נהגו לקרות כל נדרי עם שליח צבור כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין וכן כאשר שליח
צבור מתיר להם אף הם מתירין לו לשליח צבור שאין יכול להתיר לעצמו ולאחר שאמר כל נדרי
[שלש פעמים] קורין עם שליח צבור ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו' ויש ארצות שקורין אותו
בקול רם כדי שיהא הקדוש ברוך הוא מסכים על ידם ויסלח לכל חטאות ישראל עכ"ל ואחר
כך כתב בשם ראב"ן דלהכי אמרינן כל נדרי שלש פעמים שמא [יש] אדם שלא שמע פעם ראשונה
או שניה וישמע בשלישית: כתב הכל בו (סי' סח לג:) טוב ויפה שאותו שליח צבור אם יש בידו
שום ספק שבועה ונדר שיתירו לו שלשה אנשים בטרם רדתו לפני התיבה ויהיה זכאי דלאו כל
כמיניה להתיר נדריו דאמרינן (עי' נגעים פ"ב מ"ה) כל נדרים הוא מפר חוץ משל
עצמו עד כאן ועכשיו אין נוהגין לעשות כן ונראה שסומכין על מה שכתבתי בסמוך שהקהל קורין
כל נדרי עם שליח צבור כדי להתיר לו:
ומ"ש רבינו וכתב עוד דכי תקון רבנן לומר כל
נדרי לעדה ששגגה וכו' עד להתיר שבועה ולבטלה לא. כן כתב הכל בו (שם) בשמו: והריב"ש
בתשובה (סי' שצד) האריך בענין כל נדרי ובסוף דבריו כתב שטוב הדבר שלא לאמרו כלל ושכך
הוא מנהג קטלוניא עכ"ל ועכשיו נהגו לאמרו:
ומ"ש רבינו ונוהגין לאמרו קודם ברכו וכו'
עד ואמר רב האי נוהגין אנו כרב סעדיה. הכל שם בפסקי הרא"ש וז"ל ומברך שליח
צבור שהחיינו ושוב עונין ברכו אחר התרת נדרים לאפוקי נפשין מפלוגתא ומתיר קודם כניסת
שבת [שבתון] ותו כיון דאפשר עבדינן מבעוד יום ובתשובת רב פלטוי כתב שאומר' שהחיינו
ושוב כל נדרי ושוב ברכו ע"כ ומנהגינו כסברא הראשונה:
ומ"ש דקיימא לן (עירובין מ:) שאומרים זמן
בראש השנה ויום הכפורים וזמן אומרו אפילו בשוק. כלומר אף על פי שאינו אומרו על הכוס
לית לן בה שבכל זמן שאומר שהחיינו אפילו בשוק יכול לאמרו פירוש בלא כוס דסתם שוק אין
בו כוס אלא שתיקנו לאמרו על הכוס היכא דאפשר והיכא דלא אפשר לאמרו על הכוס משום דאי
אפשר לו לשתותו דכיון דאמר זמן קבליה עילויה ליום הכפורים ואיתסר ליה למישתי ולמיתביה
לינוקא אי אפשר משום דחיישינן דילמא אתי למיסרך ובלא שתיה אי אפשר דקיימא לן (ברכות
נב., פסחים קה:) המברך צריך שיטעום או הוא או אחר וכיון דלא אפשר למיטעמיה אומר זמן
בלא כוס הכי אמרינן בסוף פרק בכל מערבין (עירובין מ:) ואף על גב דמילה שחל בתשעה באב
מברך על הכוס ויהיב ליה לינוקא ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך שאני התם דכיון דלאו דבר
קבוע הוא לא חיישינן להכי וכמו שכתב רבינו בסימן תקנ"ט (רפג.): טעם למה ביין קידוש
דיום הכפורים גזרינן דילמא אתי למיסרך ואנו מאכילין את הקטן ולא גזרינן דילמא אתי למיסרך
כתב ה"ר דוד אבודרהם בספרו (תפלת יוה"כ עמ' רפ) דהיינו משום דכיון שאינו
צמא ואנו נותנים לו לשתות סבור שהוא מצוה לשתות יין הקידוש ואתי למיסרך כשיהיה גדול:
ומ"ש בשם רב עמרם וכל כך למה. פירוש למה צריך
שליח צבור לברך בבית הכנסת יברך כל אחד לעצמו במקום שיזדמן לו דהא קיימא לן זמן אומרו
אפילו בשוק ומדאומר אותו שליח צבור בבית הכנסת משמע שאין יחיד רשאי לאמרו חוץ לבית
הכנסת לכך כתב דליתא דלא תיקנו לאמרו שליח צבור בבית הכנסת אלא משום דשמא יש אחד מישראל
שלא בירך אבל לא דבר קבוע הוא שלא לצאת בו אלא בשמיעה מפי שליח צבור בבית הכנסת שאם
תלמיד רוצה לברך לעצמו הרשות בידו דהא קיימא לן זמן אומרו אפילו בשוק ואם כן אינו דבר
קבוע לשומעו מפי שליח צבור בבית הכנסת והא דנקט רב עמרם תלמיד לאו דוקא דהוא הדין לכל
אדם אלא משום דסתם תלמיד יודע הברכה ויודע הדין שיכול לברך לעצמו להכי נקט תלמיד ויש
ספרים שכתוב בהם יחיד במקום תלמיד: כתב הכל בו (סי' סח לג:) אמר רב עמרם מנהג שלנו
לאחר שאוכלים ושותים וכו' אבל אם תלמיד חכם רוצה לברך לעצמו וכו' והכי שפיר למיעבד
לברך כל אחד ואחד זמן לעצמו בבית הכנסת לאחר שחשכה ואף על פי ששליח צבור מברך זמן קודם
תפלת ערבית שפיר דמי לברך כל אחד ואחד קודם עכ"ל ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין
על ברכת שליח צבור:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תריט סעיף
א
ליל יום הכיפורים נוהגים (א) <א> א שאומר
שליח צבור: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, <ב> על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו
מתירין להתפלל עם [ב] העבריינים. (ב) [ב*] ונוהגים שאומר: ב כל נדרי וכו', (ג) ואחר
כך ג <ג> אומר: שהחיינו, (ד) ד בלא כוס. הגה: ואח"כ
מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי (ה) ה בעודו יום, וממשיך בניגונים (ו) ו עד הלילה;
ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר
הש"צ ג"פ: ונסלח לכל עדת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סלחתי
כדברך (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר, (ז) אפילו ז בניגונים או בפיוטים שאומרים
שם (מהרי"ל).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תריט סעיף א
(א) שאומר ש"ץ - ועכשיו אומר הגדול שבכל עיר
וצריך לצרף עוד שנים ואומרים בישיבה וכו' שהישיבות מסכימים לצרף דעת המקום לדעת הקהל
להתיר את העבריינים מעבריותן [ועבריין נקרא מי שעבר על גזירת צבור או שעבר עבירה ומבואר
לעיל בסימן נ"ה דאם נדוהו אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה ויכולין ג"כ להתנות
להחמיר שלא להתפלל עמו בבית הכנסת אף שיש שם עשרה ושמא התנו ע"כ מתירין אנו] כדי
שנוכל להתפלל עמהם דכל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה שריחה
רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת:
(ב) ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' - הנה מנהג קדמונים
היה לומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר
נדרו ונשבעו פן עבר אחד עליהם ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שי"ל מיום הכפורים
זה עד יוה"כ הבא עלינו והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו [ומהני
תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אח"כ אבל אם זוכר התנאי ואעפ"כ נודר
הרי עוקר התנאי] ונוהגין אנו כר"ת. ולפ"ז צ"ל די נדירנא ודמישתבענא
לשון עתיד והמ"א מסיק דאפילו לדעת ר"ת ג"כ יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא
דלשון זה גם להבא משמע והקהל יאמרו עם הש"ץ בלחש דאין תנאי הש"ץ מועיל לציבור:
(ג) ואח"כ אומר שהחיינו - וגם הצבור יאמרו
כ"א בלחש. וטוב שימהרו לסיים הברכה שמברך לעצמו כדי שכשיסיים הש"ץ הברכה
יאמרו אמן. ומ"מ יש להש"ץ ליזהר שיכוין להוציא הצבור מי מהם שירצה לצאת בברכתו:
(ד) בלא כוס - דכיון דמברך שהחיינו אפילו אם הוא
עדיין מבע"י קבל ליה עליה קדושת יוה"כ ואסור למישתי ואי ניתיב לתינוק אתי
למיסרך לשתות ביוה"כ אפילו כשיגיע לשנת י"ג. יתעטף בטלית מבע"י כדי
לברך משום דבלילה אין מברכין אפילו על כסות המיוחד ליום ועיין לעיל סימן י"ח סק"ז
במ"ב:
(ה) בעודו יום - אע"ג דאנו סוברין כר"ת
ומתנין על להבא שלא יחולו מ"מ דמי קצת להפרת נדרים שאין מפירין בשבת ויו"ט
וה"ה יוה"כ:
(ו) עד הלילה - כדי להתפלל ערבית בלילה. ואם עדיין
לא הגיע זמן ק"ש יאמרו איזה מזמורי תהלים קודם ערבית:
(ז) אפילו בניגונים - כי עי"ז מבלבל דעת הקהל
אין אומרים באהבה קודם מקרא קודש ובמקומות שנוהגין לומר באהבה מקרא קודש אין לשנות
ואם חל בשבת אין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו דכיון שהוא יום תענית אין
כ"כ רצון במנוחתנו אבל אומרים והנחילנו ד' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו
בו וכו' ויסיים כי אתה סלחן וכו' ולא לומר ודברך אמת וקיים לעד:
בית יוסף אורח חיים סימן תרכד אות
א ד"ה ומתפללין ערבית
א ומתפללין ערבית שאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית.
בסוף יומא (פז:) אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא
וכיון דצלי תו לא צריך וכתב הרי"ף (ו:) והאידנא נהוג עלמא לצלויי תפלת ערבית אחר
נעילה והרא"ש (סי' כ) כתב בשם רבינו מאיר דלית הלכתא כרב והביא ראיה מהירושלמי
(ברכות פ"ד ה"א, תענית פ"ד ה"א):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכד סעיף
א
(א) <א> מתפללים תפלת ערבית, ואומר הבדלה
בחונן הדעת.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרכד סעיף א
(א) מתפללין תפלת ערבית - עיין לעיל בסימן רצ"ג
ס"א ובמ"ב שם:
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ג
הלכה ב
ב מי * שהיה מלוכלך בצואה או טיט רוחץ מקום הטנופת
כדרכו ואינו חושש, ג ומדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, ד והחולה רוחץ כדרכו
אע"פ שאינו מסוכן, וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין ה בתשעה באב בין ביום הכפורים.
רמב"ם הלכות מקוואות פרק א הלכה
ו
כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן
בלילה כמו שביארנו בעניין נדה, ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר
והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש. +/השגת הראב"ד/
ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה. א"א וכן לטמא שרץ ולכל הטמאים
שאין טעונין ספירת שבעה נקיים שהרי אף בטומאת מת שנינו טבל את האזוב ביום והזה בלילה
או שטבל בלילה והזה ביום פסול אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום.+
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ג
הלכה ג
מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים, אם לח הוא
מקנח במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל, ואסור
לו לרחוץ ו כל גופו או לטבול, שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה
מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר, ולא אמרו
שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר בארנו שבטלה תקנה
זו.
בית יוסף אורח חיים סימן תריג אות
יא ד"ה ולענין טבילת
יא ולענין טבילת בעל קרי כתב הרב ר' יהודה ברצלוני
שטובל כדרכו (דתנן) [דתניא] הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל. ברייתא היא בסוף יומא
(פח.) וכתבוה הרי"ף (ו:) והרא"ש (סי' כא) אבל הרמב"ם כתב בפרק ג' (ה"ג)
וזה לשונו מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים אם לח הוא מקנח במפה ודיו ואם יבש הוא
או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בו לבד ומתפלל ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול שאין
הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הטבילה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין
מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא
כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר ביארנו שבטלה תקנה זו עכ"ל וכיוצא בזה כתב המרדכי
ביומא (סי' תשכה) ובפרק מי שמתו (ברכות סי' עב, עג) בשם רבינו תם וכתבו הגהות מיימוניות
(פ"ג אות ו) כן הורה הר"ם כשנשאל על כהן שראה קרי ביום הכפורים לרחוץ הלכלוך
והוא הדין לשאר אדם הרגיל לרחוץ אותו בכל יום בשאר ימות השנה שגם ביום הכפורים מותר
לרחצו וכן השיב רבינו תם דאסור לטבול עכ"ל (עי' תשו' מהר"ם ד"פ סי'
רכא):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תריג סעיף
יא
מי שראה קרי, בזמן הזה, ביום הכפורים, אם לח הוא,
מקנחו במפה ודיו; ואם יבש הוא, (כז) או שנתלכלך, (כח) רוחץ מקומות המלוכלכים בו לבד,
ומתפלל; (כט) ואסור לרחוץ גופו או לטבול, (ל) אע"פ שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול
לתפלה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תריג סעיף יא
(כז) או שנתלכלך - ר"ל שנתלכלך מזה בשרו בכמה
מקומות:
(כח) רוחץ מקומות וכו' - היינו שרוחץ בשרו ביד
ולא בבגד שלא יבא לידי סחיטה (אחרונים):
(כט) ואסור לרחוץ גופו - היינו בשאר מקומות וכן
אסור לשפוך עליו ט' קבין מים אפילו מי שנוהג כך בשאר ימות השנה:
(ל) אע"פ שבשאר ימות השנה וכו' - דבזמן הזה
אין צריך טבילה לבעל קרי מדינא לא לדברי תורה ולא לתפלה כדלעיל בסימן פ"ח ואין
להתיר משום זה איסור רחיצה:
בית יוסף אורח חיים סימן תריג אות
יב ד"ה ושאר חייבי
יב ושאר חייבי טבילות כתב בעל הלכות גדולות (הל'
יוה"כ לא.) שטובלין כדרכן ביום הכפורים ורבינו תם כתב דאין טובלין. בפרק קמא דיומא
(ח. ד"ה דכו"ע) ובפרק המפלת (נדה ל. ד"ה וש"מ) כתבו התוספות שדעת
רבינו חננאל כדעת בעל הלכות גדולות ושרבינו תם חלוק עליו והרמב"ם פסק בפרק ג'
משביתת עשור (ה"ב) כדברי בה"ג והתוספות כתבו בפרק ב' דביצה (יח: ד"ה
כל) דאפילו למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה בזמן הזה אין טובלות לא ביום הכפורים ולא בתשעה
באב והטעם כתבתי בסימן תקנ"ד (רפ: ד"ה ומ"ש ומיהו) והגהות מיימון (פ"ג
אות ה) כתבו דרבי חנינא סגן הכהנים לא פליג בפרק קמא דתעניות (יג.) אלא בתשעה באב אבל
ביום הכפורים מודה ואחר כך כתבו כדברי התוספות (שם) וכבר כתבתי בסימן תקנ"ד (שם)
בשם מהרי"ק בשורש ל"ה (ענף ג) שמעולם לא ראה מי שטבלה בימי אבלה וכל שכן
ביום הכפורים או בתשעה באב והכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תריג סעיף
יב
* <י> בזמן הזה יג אסור לאשה לטבול ביה"כ,
אפילו הגיע זמן טבילתה (לא) בו ביום.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תריג סעיף יב
(לא) בו ביום - ואפילו שלא לשם תשמיש דזה בלא"ה
אסור אלא כדי שתהא טהורה ג"כ אסור. ואשה שלובשת לבנים ביוה"כ מותרת לרחוץ
מעט בין ירכותיה. ולא תרחץ בבגד כ"א ביד שלא תבוא לידי סחיטה:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תריג סעיף יב
* בזמן הזה אסור לאשה וכו' בו ביום - עיין מ"ב
ודוקא הם שהיו עוסקים בטהרות היה צריך לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה
אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה"כ וחופפת מעט גם למוצאי
יוה"כ משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה [תוספות בביצה י"ח ע"ב ד"ה
כל ע"ש]:
בית יוסף אורח חיים סימן תרטו אות
ב ד"ה הרואה קרי
ב הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה ואם
עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ויראה זרע יאריך ימים (ישעי' נג י). בסוף מסכת
יומא (פח.) ופירוש הרואה קרי ביום הכפורים בליל יום הכפורים ולאפוקי ממי שכתב דרואה
קרי ביום קאמר דוקא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרטו סעיף
ב
הרואה קרי בליל יוה"כ (ג) ב ידאג כל השנה,
ואם עלתה לו שנה (ד) ג מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרטו סעיף ב
(ג) ידאג כל השנה - שמא לא קבלו תעניתו ושמראים
לו שהקב"ה אין חפץ בשימושיו ועיין באחרונים שכתבו דהוא דוקא כשלא היה מחמת רוב
אכילה ושתיה או מחמת הרהור וכדומה אבל כשיודע שבא מחמת הרהור וכדומה אף דגדול עונו
מ"מ אינו בספק מיתה כי הוא בעצמו גרם לו וכן אם עלתה לו שנה אינו מובטח שהוא בן
עוה"ב. איתא בספרים דעיקר תיקון למי שנכשל ח"ו בזה שיתחזק מכאן ולהבא בימי
חייו בלימוד התורה וזכות התורה תגין עליו וכדאיתא במדרש תנחומא אם חטא אדם ונתחייב
מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם למוד לשנות דף
אחד ישנה שני דפים. [ואם אינו יודע ללמוד יתעסק עכ"פ במידת הצדקה והחסד ויחיה
כמו שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד עי"ש במדרש] ועיקר לימוד התורה
יהיה ע"מ לקיים דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא כמו שאחז"ל וגם לא יהיה
בכחה להגין עליו ח"ו:
(ד) מובטח לו וכו' - שבודאי יש לו זכיות הרבה שהגינו
עליו והוא יאריך ימים כדכתיב יראה זרע יאריך ימים. וראוי לתת שבח והודאה על שניתן לו
חיים מן השמים [קרבן נתנאל בסוף יומא באות ע"ז ע"ש הנוסח וע"ש מה שכתב
מקודם בשם האר"י ז"ל]:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים
פרק א הלכה ז
וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה
ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה
כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה.
רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כ
[דף פז ע"ב] ובנעילת שערים מאי נעילת שערים
רב אמר צלותא יתירא. ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו. והלכתא כרב דאמרינן [שם] עולא בר
רב יצחק נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ומה חיינו ושבחיה. רב נתן אבוה
דרב הונא בר נתן נחית קמיה דרב פפא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ומה חיינו ושבחיה.
אמר רב אחא בריה דרבא ויחיד אומרה אחר תפלתו. פירוש מה אנו ומה חיינו. אמר רב תפלת
נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך. והאידנא
נהוג עלמא לצלויי ערבית אחר נעילה. ורבינו מאיר פסק דלית הלכתא כרב ותפלת נעילה אינה
פוטרת של ערבית וצריך להתפלל אותה ביום. מדגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר נעילה מהו
שתפטור של ערבית רבי בא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת של ערב. אמר ליה רבי בא לרב הונא
היאך הוא מזכיר הבדלה פירוש אם לא יתפלל ערבית אינו מבדיל בתפלה ומצוה להבדיל בתפלה
אף על פי שחוזר ומבדיל על הכוס. אמר ליה רבי יונה לרבי בא היאך שבע פוטרת שמונה עשרה
פירוש גם הוא הקשה על דברי רב שאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית. אמר ליה והלא כבר איתותב
פירוש מה שהקשה על דבריו ואיתותב אמר ליה בגין דאיתותבת יבטל וכי משום דאיתותב תיבטל
מילתא לגמרי ולא נדחוק לישבה. אמר רבי יוסי מה דמקשי רבי בא קשיא יאות מה דאקשי רבי
יונה לא קשיא. קל הקלו עליו מפני תעניתו שיהא שבע פוטרת שמונה עשרה פירוש למהר אכילתו
בשביל התענית הקלו עליו אבל מה דמקשי רבי בא ודאי קשה דבשביל למהר אכילתו אין לבטל
הבדלה שבתפלתו. רבי אבא בר ממל אמר לחבריא מאריי מכולכן שמעית דאין תפלת נעילה פוטרת
של ערבית. פי' מדרבי בא ורבי יונה שהקשו על דברי רב ומדרב הונא שקבל קושית רבי בא ולא
תירץ לו ומדרבי אסי דאמר מאי דאקשי רבי בא קשה יאות שמעינן דכולהו לית להו דרב. אמר
רבי אסי בר בון ותני רבי חייא בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום
הכפורים ובמוצאי דתענית צבור. אלמא משמע בהדיא דלית הילכתא כוותיה דרב. ועוד שכבר נהגו
העולם להתפלל תפלת ערבית אף על פי שהתפללו נעילה והיינו דלא כרב אלא כברייתא דאור יום
הכפורים דבין לתנא קמא ובין לרבי חנינא בן גמליאל שאמר משום אבותיו לא סבירא להו הא
דרב. וההיא ברייתא של אור יום הכפורים ברייתא של עיקר היא. דהא לענין הבדלה בחונן הדעת
קיימא לן כרבי חנינא בן גמליאל שאמר משום אבותיו שכוללה בחונן הדעת. ודלא כרבי עקיבא
דאמר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ודלא כרבי אליעזר דאמר אומרה בהודאה אלמא ברייתא
של עיקר היא וסמכינן עליה וכיילינן הבדלה בחונן הדעת. הכי נמי סמכינן עלה למיפסק דלא
כרב דבין לתנא קמא ובין לרבי חנינא בן גמליאל אין תפלת נעילה פוטרת של ערבית. וכן בירושלמי
דפרק תפלת השחר ובריש פרק בתרא דתענית (הלכה א) פליג רבי יוחנן על רב דאמר אין תפלת
נעילה אלא ביום ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. והכי איתא התם אימתי היא נעילה רבנן
דקסרין אמרין אתפלגין רבי יוחנן ורב רב אמר נעילת שערי שמים אפילו בלילה. ורבי יוחנן
אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום אחר הדלקת הנרות. אמר רבי יודן ענתונדריא מתניתין
מסייע ליה לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית
במוסף במנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות ויום הכפורים ולית לן למימר נעילת שערי שמים
דהא איתקש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו עד היום מה שירות ביום אף נשיאות
כפים ביום. אחוה דאימא דרב אדא הוה סייר גולתיה דרב ביום צומא רבה אמר ליה כי תיחזי
שמשא בריש דקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים. מתחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אומר נעילת
שערי שמים והכא אומר בנעילת שערי היכל מדצלי בעוד היום. אמר רב מתנה על ידי דהוה רב
מאריך בצלותא סגיא הוה מגיע לנעילת שערי שמים פירוש תפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי
שמים. אלמא רבי יוחנן פליג עליה דרב וגם רבי יודן מייתי סייעתא לרבי יוחנן ממתניתין
וגם רב גופיה היה מתפלל ביום אלא שהיתה תפלתו נמשכת עד הלילה הלכך אין להתפלל תפלת
נעילה אלא ביום עד כאן:
טור אורח חיים סימן תרכג
ומאריכין בסליחות וברחמים עד שיגיע זמן תפלת נעילה
וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה
אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים וזה סדרה אומר ש"צ אשרי
וקדיש ור"ע כ' אשרי ובל"ג ואין נוהגין עתה לומר ובא לציון אלא במנחה ומתפללין
ז' ברכות כמו במנחה אלא שאומר במקום וכתבנו וחתמנו (וכן המנהג) ובהודאה במקום נזכר
ונכתב נזכר ונחתם ור"ע כתב במקום זכרנו חתמנו ולא נהגו כן ואין לומר במי כמוך
חותם יצוריו במקום זוכר ואומר וידוי וכשיגיע לאתה יודע אומר אתה נותן יד לפושעים וכו'
עד כי אתה סולחן ובסדר רב עמרם אינו חותם כמו שאינו חותם בשאר התפלות ונראה דאפי' למי
שפוסק שאין לחתום בשאר תפלות שאינו גורס וחכ"א כ"מ שזקוק לשבע חותמין אלא
גורס וחותמין בברוך מ"מ בתפלת נעילה חותמין בברוך דהא אתפלת נעילה קיימי וקאמר
שחותמין בברוך וכ"כ הר"ז הלוי מיהו כיון דאיכא פלוגתא טוב שלא לחתום ואם
חל בשבת מזכיר בה של שבת ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה וחותם גם בשל שבת אבל
בוידוי של אחר התפלה א"צ להזכיר של שבת ויחזור ש"ץ התפלה ואומר וידוי באמצע
התפלה כמו בשאר התפלות ואו' כתר כמו במוסף ונושאין הכהנים כפיהם ואם יש שהות ביום אומר
סליחות:
בית יוסף אורח חיים סימן תרכג אות
א - ב ד"ה ומאריכין בסליחות
א - ב ומאריכין בסליחות וברחמים עד שיגיע זמן תפלת
נעילה וזמנה סמוך לשקיעת החמה וכו'. בסוף יומא כתב הרא"ש (סי' כ) בשם הר"מ
שצריך להתפלל תפלת נעילה ביום דבירושלמי פרק תפלת השחר (ה"א) ובריש פרק בתרא דתעניות
(ה"א) פליג רבי יוחנן על רב ואמר אין תפלת נעילה אלא ביום ורב ורבי יוחנן הלכה
כרבי יוחנן והכי איתא התם אימתי היא נעילה רבנן דקסרין אמרין איתפלגון ר' יוחנן ורב
רב אמר נעילת שערי שמים אפילו בלילה ור' יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום אחר
הדלקת נרות של בין הערבים אמר רבי יודן נונתואה מתניתין מסייע ליה לרבי יוחנן (תענית
כו.) בשלשה פרקים הכהנים נושאין כפיהם ארבע פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה
ואית לן למימר נעילת שערי שמים דהא איתקש נשיאות כפים לשירות מה שירות ביום אף נשיאות
כפים ביום אחוה דאמיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא אמר ליה רב כד תיחמי שמשא
בריש דיקלא הב לי גולתי דניצלי נעילה מיחלפה שיטתיה דרב תמן הוה אמר נעילת שערי שמים
והכא הוא אומר נעילת שערי היכל פירוש דאמר רב כד תיחמי שמשא בריש דיקלא דהיינו זמן
נעילת שערי היכל אמר רב מתנא על ידי דרב מאריך בצלותיה סגי היה מגיע לנעילת שערי שמים
פירוש תפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים אלמא ר' יוחנן פליג עליה דרב וגם רבי יודן
מייתי סייעתא לרבי יוחנן ממתניתין וגם רב גופיה היה מתפלל ביום אלא שהיתה תפלתו נמשכת
עד הלילה הילכך אין להתפלל תפלת נעילה אלא ביום עכ"ל: וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם
שכתב בפרק א' מהלכות תפלה (ה"ז) שתפלת נעילה מתפללין אותה אחר תפלת המנחה סמוך
לשקיעת החמה ובפרק ג' (ה"ו) כתב תפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת
החמה: והר"ן (ו: ד"ה ירושלמי) כתב גם כן הירושלמי הזה אלא שבמקום ר' יוחנן
כתב שמואל ומכל מקום כתב וזה לשונו והוי יודע שיש מי שפוסק כשמואל וכן כתב הר"מ
מרוטנבורק ז"ל אבל מדברי הרי"ף נראה שהלכה כרב ואפילו הכי אנן דמפשינן בתפלת
נעילה פסוקי דרחמי ומילי דתחנונים טובא מכי חמינן לשמשא בריש דיקלא מתחילינן לה כדאיתא
בירושלמי עכ"ל: וכן כתב המרדכי (סי' תשכז) דין תפלת נעילה להתפלל אותה ביום ומה
שנהגו להתפלל אותה בלילה ודאי לא הנהיגו אבותינו כן אלא שמפני שהחזנים מושכין עד הלילה
סבורים שבדין עושים עכ"ל וכ"כ הגהות מיימון בפרק ג' מהלכות תפלה (אות ה)
על דברי הרמב"ם כן כתב הר"מ והנהיג והורה הלכה למעשה שאין להתפלל תפלת נעילה
אלא ביום וכ"כ רבינו יהודה בשם ר"י והביא ראיות לדבר ובסוף דבריו כתב נראה
שאין להתפלל נעילה ולא לעלות לדוכן אלא ביום מהיקשא דלשרתו (דברים י ח) ובודאי לא הנהיגו
אבותינו כך אלא שהחזנים האריכו עד הלילה וסוברים שכדין עושין: וכתבו עוד נ"ל שאין
לדקדק דלרב תהא תפלת נעילה דוקא בלילה מדקאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית כי סבירא ליה
שגם תפלת ערבית זמנה מפלג המנחה ואילך כדאיתא בפרק תפלת השחר (כז.) רב צלי של שבת בערב
שבת אבל נוכל לדקדק משם שזמנה מפלג המנחה ואילך כדאמרינן בירושלמי (שם) דא"ל רב
לשמעיה כד תיחזי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתי דניצלי נעילה והמתפלל בלילה אומר דברים
שאינם כן לפני השכינה ע"כ: ומתוך דברים הללו יתבאר לך דלדידן דמפשינן טובא ברחמי
היה צריך להקדים ולהתפלל אותה מבעוד יום הרבה כדי שיגמור החזן חזרת התפלה ביום ולפחות
שתהא נשיאות כפים ביום אלא דאם כן היינו צריכין להקדימה מבעוד יום טובא לפי שאנו מרבים
בסליחות ואנן בעינן שיתפלל אותה מכי חמינן שמשא בריש דיקלא ולפיכך נראה שיש לשליח צבור
לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך
שמושך בשאר תפלות וסעד לדברי מצאתי בהגהות מיימון בהלכות שביתת עשור (בסופו ד"ה
צריך) וזה לשונו לפעמים לא היה הר"מ אומר אבינו מלכנו של מנחה עד אחר נעילה כדי
להתפלל ביום וכן כל הפזמונים שאומרים בנעילה פעמים היה מדלגם עד אחר ברכת כהנים כדי
שתהא נשיאות כפים ביום ואז היה מושך בפזמונים עד הלילה ואחר כך אומר אבינו מלכנו עכ"ל:
ורב עמרם כתב אומרים אשרי ובא לציון. כבר כתבתי
בזה בסימן תרכ"ב (ד"ה למנחה):
ומתפלל שבע ברכות כמו במנחה. בסוף יומא (פז:) בעי
תפלת נעילה מאי היא רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו מה חיינו ופירש רש"י
צלותא יתירתא מתפלל שבע כשאר התפלות ושמואל אמר מה אנו מה חיינו אומר ואינו מתפלל:
וכתב הר"ן (ו: ד"ה מאי) צלותא יתירתא מתפלל שבע כשאר תפלות אותן שבע ברכות
שהתפלל בשחרית ומנחה אלא שכולל בה מה אנו וקרי לה יתירתא לפי שמוסיף בה דברים ושמואל
אמר מה אנו בלחוד ואיתותב התם שמואל ואמרינן נמי עולא בר רב נחית קמיה דרבא פתח באתה
בחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו ושבחיה אמר רב הונא בריה דרב נתן ויחיד אומר אחר תפלתו:
ומ"ש אלא שאומר במקום כתבנו חתמנו וכו'. כ"כ
הרוקח (סי' ריז ד"ה אשרי) והמרדכי (שם):
ובסדר רב עמרם (סדר נעילה ד"ה ושליח צבור
אומר) אינו חותם כמו שאינו חותם בשאר תפלות ונראה דאפילו למי שפוסק שאין לחתום בשאר
תפלות שאינו גורס וחכמים אומרים כל מקום שזקוק לשבע וכו'. כבר כתבתי ברייתא זו וגירסותיה
בסימן תר"ז (שטו. ד"ה ומ"ש ולפי רש"י) ומשם יתבאר לך שמה שכתב
אלא גורס וחכמים אומרים חותמין בברוך לאו דוקא דגירסא הכי איתא אם רצה לחתום בוידוי
חותם וכן מה שכתב מכל מקום בתפלת נעילה חותמין בברוך היינו לומר שאם רצה לחתום חותם
אבל לא שיהיה מחוייב לחתום וזה שכתב רבינו נראה דאפילו למי שפוסק שאין לחתום בשאר תפלות
וכו' מכל מקום בתפלת נעילה חותמין בברוך וכו' דבר פשוט הוא ולא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו
אבל מה שכתב מיהו כיון דאיכא פלוגתא טוב שלא לחתום אינו מכוון בעיני דמשמע לי דלדברי
הכל אם רצה לחתום בנעילה חותם ומה שאינו חותם בסדר רב עמרם לאו משום דאינו רשאי לחתום
אלא משום דכיון דאינו מחוייב לחתום לא כתב רב עמרם שיחתום אבל אין הכי נמי שאם רצה
לחתום חותם אפילו לרב עמרם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכג סעיף
ב
<א> זמן תפלת נעילה (ב) כשהחמה בראש האילנות,
כדי שישלים אותה סמוך א לשקיעת החמה; וצריך ש"צ לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה,
וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות, כדי שיגמור [א]
קודם שקיעת החמה ((ג) ואומר במקום כתבנו, חתמנו) (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תרכג סעיף ב
(ב) כשהחמה בראש האילנות - הוא איזה זמן קודם תחלת
השקיעה ומה שכתב שישלים סמוך לשקיעת החמה היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים וסמוך לזה
היינו מעט זמן קודם צה"כ וי"א שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה
ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מ"מ עכשיו שנוהגין כסברא אחרונה אין למחות בידם
ומ"מ צריכין עכ"פ ליזהר ולהתחיל בעוד היום גדול וגם יזהר לומר החרוז היום
יפנה השמש יבוא ויפנה קודם הערב שמש דאל"כ הוא כדובר שקרים לפני ד':
(ג) ואומר במקום כתבנו - וכן כשמגיע לוכתוב יאמר
וחתום וכן יאמר בספר חיים וכו' נזכר ונחתם. כי בנעילה הוא חתימת הגז"ד שנכתב בר"ה
על בני אדם לטוב או לרע ויזדרז מאד בתפלה זו כי תכלית כל העשי"ת הוא יוה"כ
ותכלית יוה"כ הוא תפלת נעילה שהכל הולך אחר החיתום ואם לא עכשיו אימתי ולכן אף
אם חלש הוא מחמת התענית מ"מ יאזור כגבור חלציו להתפלל במחשבה זכה וברורה ולקבל
ע"ע נדרי התשובה באמת והבא לטהר מסייעין אותו ויחתם בספר חיים טובים. יש לבטל
המנהג שהעכו"ם מדליק הנרות לצורך אמירת פיוטים בנעילה אלא הנרות הדולקים יפזרם
בכל בהכ"נ דזה הוי רק שבות דשבות. ונכון שמבערב יוה"כ יזמין עכו"ם לזה
וגם שיהיה נכון שמא ביוה"כ יתהוה איזה דבר מחמת רבוי הנרות בכדי שלא יבא ח"ו
לידי שריפה. אחרונים:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים
פרק יד הלכה א
בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם,
אבל א במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור
אסור בנשיאת כפים, ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני
מנחת כל יום.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים
פרק יד הלכה ב
במה דברים אמורים בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה
כגון ב צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז,
הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל
יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים, וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים הואיל והדבר
ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה
לפיכך הורידוהו.
טור אורח חיים סימן קכט
אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום
שיש בו נעילה כמו ביה"כ והמעמדות אבל לא במנחה דשכיחא שכרות שמא יהא הכהן שכור
ואפילו במנחה של תענית גזירה אטו שאר הימים. וה"מ בתענית שיש בו נעילה כמו ביוה"כ
ות"צ שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאיחלופי במנחה דשאר יומי אבל תענית שאין
בו נעילה כגון ט"ב וי"ז בתמוז הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה
לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים הילכך יש בה נשיאות כפים ובה"ג כתב
דפרסי כהני ידיהם בי"ה בתפלת המנחה דהוי כתפלת המנחה של שאר תעניות שהיא סמוכה
לשקיעת החמה ה"נ כיון דמפשי ביה רחמי הואי סמוכה לשקיעת החמה ובאשכנז אין נוהגים
כן וכ"כ רב עמרם שאין נושאין כפיהם במנחה ביה"כ והרמב"ם ז"ל כתב
כהן שעבר ועלה לדוכן ביה"כ במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו
ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו:
בית יוסף אורח חיים סימן קכט אות א
ד"ה אין נשיאות
א אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה וכו'
אבל לא במנחה דשכיחא שיכרות ואפילו במנחה של תענית [גזירה] אטו שאר ימים. הכי אסיקנא
בריש פרק בתרא דתעניות (כו:):
ומ"ש והני מילי בתענית שיש בו נעילה וכו'.
שם אהא דאסיקנא דאין נשיאת כפים במנחה אפילו ביום תענית אמרינן ואלא האידנא מאי טעמא
פרסי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי כתפילת נעילה דמיא וכתבו
התוספות (ד"ה והאידנא) ולכך לא נהגו העם לומר נשיאת כפים במנחה ביום הכפורים לפי
שמתפללין מנחה בעוד היום גדול וכך הם דברי רבינו:
ומ"ש בשם בה"ג. כתבו שם הרא"ש
(סי' לא) וכתב שאין נוהגין כן באשכנז וכן דעת הר"ן (ט: דיבור ראשון) שאין לומר
נשיאת כפים במנחה ביום הכפורים וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פי"ד ה"א
- ב) והכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קכט סעיף
א
אין נשיאת כפים (א) אלא בשחרית ומוסף ובנעילה,
(ב) ביום שיש בו נעילה כמו בי"ה, אבל לא במנחה, משום דשכיחא שכרות באותה שעה,
(ג) שמא יהא הכהן שכור; וגזרו במנחה (ד) של תענית, (ה) אטו מנחת שאר ימים; אבל בתענית
(ו) שאין בו נעילה, הואיל א ותפלת מנחה (ז) ב סמוך לשקיעת החמה, היא דומה לתפלת נעילה
ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים. ((ח) והמנהג שלנו כבר נתבאר
לעיל סי' קכ"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן קכט סעיף א
(א) אלא בשחרית ומוסף ובנעילה - היינו דבחול בכל
יום בשחרית ובשבת ויו"ט גם במוסף וביוה"כ גם בתפלת נעילה והוא כשהוא עדיין
יום:
(ב) ביום שיש בו נעילה - היינו בתעניתים המבוארים
לקמן סימן תקע"ט שתקנו רבנן בהן תפלת נעילה כמו ביוהכ"פ:
(ג) שמא יהא הכהן שיכור - שנשתכר בסעודתו ושיכור
אסור בנ"כ וכנ"ל בסימן קכ"ח סל"ח משא"כ במוסף לא גזרו דכיון
שאסור לסעוד סעודת קבע קודם מוסף כ"א טעימה בעלמא כמבואר בסימן רפ"ו ס"ג
ליכא למיחש לשכרות:
(ד) של תענית - היינו של ת"צ שיש בהם נעילה
הנ"ל או של יוה"כ:
(ה) אטו מנחת וכו' - לפי שביום שיש בו נעילה מתפללים
מנחה בעוד היום גדול כדי להתחיל נעילה קודם שקיעת החמה לכן מתחלפת היא במנחה של שאר
הימים שהיו נוהגים ג"כ להתפלל בעוד היום גדול מפני שהיו רוצים לאכול אח"כ
[שאסור לאכול קודם תפלת המנחה כמ"ש בסימן רל"ב] ובנעילה לא גזרו אטו שאר
ימים לפי דליכא תפלת נעילה כ"א בתענית [גמרא]:
(ו) שאין בו נעילה - היינו כל הארבעה תעניות וצום
אסתר:
(ז) סמוך לשקיעת החמה - שהיה מנהגם לאחרה סמוך
לשקיעה:
(ח) והמנהג שלנו וכו' - ר"ל שאין נושאין כפים
כלל במדינותינו בכל ימות השנה רק בימים טובים וגם זה רק בתפלת מוסף ומ"מ כל הדינים
הנזכרים בסעיף זה נ"מ גם לדידן לענין אמירת או"א ברכנו וכו' ולפי המבואר
לעיל בסי' קכ"ז דבזמן שראוי מדינא לישא כפים אומרים או"א: